ליום י''ט ניסן
פעם פירש אאמו"ר [הרש"ב]: מה נשתנה הלילה - גלות שנמשל ללילה - הזה - האחרון - מכל הלילות - גלויות שקדמוהו.
שבכל הלילות אין אנו מטבילין - לשון מרוק, נקיון וטהרה - אפילו פעם אחת - לא נגמר המירוק בהם, כי הרי היה אחריהם עוד גלות- הלילה הזה שתי פעמים - מירוק גוף וגילוי הנפש.
שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה - היינו כי גם אחר הגלות, העבודה היא מצד נפש האלוקית, מצה ביטול, ומצד נפש הבהמית, חמץ ישות. - הלילה הזה - אחר גלות האחרון -כולו מצה - שיועבר רוח הטומאה.
שבל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות - [ על פי מאמר רז"ל:] "כל המקנא פניו מוריקות" ובכל הגלויות הרבה בחי' בקנאה: קנאת סופרים והדומה - הלילה הזה - אחר גלות האחרון - כולו מרור - קנאה היותר גדולה, ע"ד מרז"ל "כל צדיק נכוה מחופתו של חבירו".
שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין - כל הגילויים שעל ידי הגלויות - 'אוכלין' - בחי' התענוג, ויש התפשטות התענוג ותענוג העצמי ויש מי שמגיע בעבודתו להתפשטות התענוג ויש לתענוג העצמי - הלילה הזה - אחר גלות האחרון - כולנו מסובין - שכל ישראל יגיעו לבחי' תענוג העצמי.
ליום כ"ב ניסן |
||
ביום מהדרים: לקדש, אח"כ מתפללים תפלת המנחה, ואחר-זה סעודת יו"ט. הבעש"ט היה אוכל ג' סעודות באחש"פ. סעודת אחרון של פסח היתה נקראת - אצל הבעש"ט - "סעודת משיח". "סעודת משיח" היא באחש"פ, כי באחש"פ מאיר גילוי הארת המשיח. בשנת תרס"ו התחיל הסדר, אשר תלמידי תומכי תמימים יאכלו יחד בחג הפסח בהיכל הלימוד והיו אז ש"י תלמידים וח"י שולחנות, סעודת אחש"פ אכל אאמו"ר [הרש"ב] ביחד עם התלמידים, וציווה לתת לכל תלמיד ד' כוסות, ואמר אז: זוהי סעודת משיח.
|