שלום אימהות יקרות. לילד הקטן שלנו יש פזילה. הפזילה באה לידי ביטוי במצבים מסוימים, כשהוא מסתכל בכיוונים מסויימים. עד לא מזמן, הילדים הגדולים יותר לא ממש שמו לב אבל לאחרונה הם קלטו שהאח שלהם פוזל. זה מעורר בהם דחייה מסוימת, שאני יכולה להבין, ואני חושבת שזה מעורר בם גם דאגה כלשהי. אנחנו משוחחים על הדברים. אני אומרת להם שהם יכולים לשתף אותנו ההורים בכל רגש שיש להם ונשמח תמיד לדבר על זה איתם. אני גם הסברתי להם שאת השיחות האלה נקיים באופן דיסקרטי כי זה לא נעים לדבר על אחד האחים מול כולם. כשהם שואלים אם נוכל לתקן את זה אני עונה להם שיש סיכוי שבעתיד נוכל לעשות לו ניתוח אבל שום דבר לא וודאי כרגע ושכדאי שנתפלל שזה יעבוד.
עכשיו, בימים האחרונים קרה כמה פעמים שהם גם צחקו עליו או אמרו שהוא מכוער. לרוב זה היה בהקשר של מריבה איתו. ישר הרמתי את הטון ואמרתי בצורה מאד ברורה שאני לא אאפשר שום צחוק או אמירה פוגענית על זה. הם הפסיקו אבל בתכלס, אני חוששת שאם אני אמשיך להגיב ככה, זה רק ייצור 'כפתור' שהילדים ירצו ללחוץ עליו דווקא. אז אני מוצאת את עצמי קצת חסרת אונים ותוהה איך נכון להגיב להבא. האם יש כאן מישהי שהתנסתה בניסיון דומה אולי?



אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)
(אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)