ילד עם מום אסטתי והתגובות של האחיםאנונימית באהב"ה

שלום אימהות יקרות. לילד הקטן שלנו יש פזילה. הפזילה באה לידי ביטוי במצבים מסוימים, כשהוא מסתכל בכיוונים מסויימים. עד לא מזמן, הילדים הגדולים יותר לא ממש שמו לב אבל לאחרונה הם קלטו שהאח שלהם פוזל. זה מעורר בהם דחייה מסוימת, שאני יכולה להבין, ואני חושבת שזה מעורר בם גם דאגה כלשהי. אנחנו משוחחים על הדברים. אני אומרת להם שהם יכולים לשתף אותנו ההורים בכל רגש שיש להם ונשמח תמיד לדבר על זה איתם. אני גם הסברתי להם שאת השיחות האלה נקיים באופן דיסקרטי כי זה לא נעים לדבר על אחד האחים מול כולם. כשהם שואלים אם נוכל לתקן את זה אני עונה להם שיש סיכוי שבעתיד נוכל לעשות לו ניתוח אבל שום דבר לא וודאי כרגע ושכדאי שנתפלל שזה יעבוד.

 

עכשיו, בימים האחרונים קרה כמה פעמים שהם גם צחקו עליו או אמרו שהוא מכוער. לרוב זה היה בהקשר של מריבה איתו. ישר הרמתי את הטון ואמרתי בצורה מאד ברורה שאני לא אאפשר שום צחוק או אמירה פוגענית על זה. הם הפסיקו אבל בתכלס, אני חוששת שאם אני אמשיך להגיב ככה, זה רק ייצור 'כפתור' שהילדים ירצו ללחוץ עליו דווקא. אז אני מוצאת את עצמי קצת חסרת אונים ותוהה איך נכון להגיב להבא. האם יש כאן מישהי שהתנסתה בניסיון דומה אולי?

הייתי מקיימת עם כל אחד שיחת אחד על אחדמיואשת******
לכל ילד יש חיסרון או משהו שהוא לא אוהב בעצמו
אחד שמנמן אחד נמוך אחד לא טוב באנגלית אחד חלש בחשבון וכן הלאה
את כאמא יודעת מה נקודת החולשה של הילדים שלך
הייתי שואלת כל אחד- איך אתה היית מרגיש אם היית נולד עם כתם לידה? או הפעם הפזילה הזו? אתה חושב שאחיך בחר להיוולד ככה? זה נעים לו? אתה היית שמח שכשאתה מעצבן אח אחר הוא היה אומר לך ״שמן אחד״ או ״ טיפש בחשבון״ או כל דבר אחר? או מכוער?
להמחיש עם הדברים שכואבים כל אחד לעצמו. כי זה מה שיעשה להם הבנה בלב.
ממש לתת דוגמאות, לדמיין סיטואציה, משפטים, את כל המהלך, איך תרגיש אם יאמרו לך כך
איך תרגיש כשחברים יצחקו
מ״מ יגן על אחיך אם לא האחים שלו
זה שאלוקים לא נתן לך את הנסיון הזה זה לא סיבה ללגלג על מי שכן, להיפך
לדבר ולדבר ולדבר
בהצלחה
תודה רבה. זה כיוון טוב. רק שהם עוניםלי שהוא עדייןאנונימית באהב"ה

לא מבין (בן 2) ולכן זה לא פוגע בו בינתיים. יש לך רעיון מה לענות לטענה כזאת? אני בינתיים אמרתי שזה לא הרגל טוב וזה לא מתאים לדבר ככה אבל זה מרגיש לי קצת חלש..

הוא לא מבין כמו ילד גדול אבל הוא מרגיש מצוייןנפש חיה.
את מה שאומרים לו.
כמו שהילד הגדול מרגיש ויודע לספר שהוא נעלב/ קשה לו וכו.
תדעי לך שבאמת תינוקות קטנים מרגישים אפילו טונאציה ולכן נבהלים כשצועקים או כשאומרים להם דבר בצורה לחוצה או שמבהילה אותם.

ממילא ילד בן שנתיים שיש לו יותר יכולות, כבר מפתח יותר מודעות מאשר תינוק קטנטן
אבל הוא קולט טוב את הבסיס שעליו הוא אמור לגדול ולסמוך כדי להתפתח רגשית, נפשית ופיזית.
תודה רבה על זה, עזרת לי מאד.אנונימית באהב"ה

גם את וגם @מיואשת****** ו@מתואמת. השלמתן לי חלק חשוב ואתן צודקות ממש.

באהבה🙏🌼🙏🌼🙏🌼🙏🌼נפש חיה.
הרבה נחת וטוב!
ואם אני ואבא נגיד עקיצה עליך שלא תבין?מיואשת******
נגיד, אם תדע שאני ואבא בחדר אמרנו עליך משהו לא נעים, ואפילו לא שמעת. נעים לך לחשוב שקורה כזה דבר?
לא תמיד מבינים אבל תמיד מרגישים
אפשר לדבר על נימה של דיבור
את יכולה לומר משהו באנגלית שהוא לא מבין, משהו נעים ומשהו לא נעים, ושהוא ישמע את המנגינה ויבין.

בכל מקרה הייתי אומרת מאד בתקיפות שגם אם הוא לא מבין, בבית שלנו בשום אופן לא מדברים ככה אח על אחיו, ושאמא כן מבינה, ואמא אוהבת אותו כמו שהיא אוהבת אותך. ואם מישהו מהאחים שלך יגיד משהו לא יפה עליך אמא תיעלב ותכעס שככה אומרים על הילד המקסים והמדהים שלה, ואותו הדבר כלפיו.
אפשר לגייס לכך את הלכות לשון הרעדבורית
אסור לומר דברי גנאי
גם אם זה ידוע
גם אם זה נאמר בנוכחות או שלא בנוכחות האדם
גם אם האדם מסכים שיאמרו עליו
גם אם הוא בעצמו אומר על עצמו
וגם וגם וגם
ואף על פי כן
האדם נברא בצלם אלוקים
ועצם העיסוק בגנאי הוא אסור
תודה! את צודקת מאדאנונימית באהב"האחרונה

רק תוהה כמה זה ידבר אליהם למעשה..

אצליoo
אנחנו משתפים ומדברים על פגמים, בצורה גלויה בשיח משפחתי, גם של הילדים וגם שלנו ההורים.

כשהבן שלי היה קצן שמן וילד אחר היה לועג לו ע״כ, הייתי אומרת ליד שניהם, שלא לועגים על דברים שלילים. כנ״ל שילד לעג על הפרעת קשב וריכוז ועל הריטלין.

אני משתפת את הילדים על פשלות שלי, ומדברת בפתיחות על המגרעות שלי.
בנוסף בכל פעם שמשהו לועג על משהו, אני מסבירה את הפגיעה שלעג יוצר, שיפנימו את הבעיתיות בלעג עצמו ולא משנה על מה הוא.

אני חושבת שדיבור דיסקרטי אולי מייצר אצל הילדים הבנה שזה משהו שצריך להתבייש בו, ויוצר יותר לעג.
אני לא בטוחה שאפשר ליישם את זה במקרה שלנואנונימית באהב"ה

שהם יגידו בנוכחותו, גם בצורה הכי מכבדת שיש, שהפזילה שלו דוחה אותם (כי כרגע הם שם, לפחות בצורה חלקית) לא נראה לי אופציה ריאלית כ''כ... עצוב

פזילהoo
זה לא דבר דוחה, זה לא דבר מלוכלך, זה שונה זה אולי מרתיע.

כשהמבוגרים מנרמלים את השונה, מצביעים על השוני והמגרעות של כל אחד, בלי ללעוג, לא בתור משהו רע, אלא כחלק מהחיים, גם הילדים מקבלים ופחות נרתעים.

כשמשהו נלחש בסוד, שמדברים עליו בשקט, אצל הילדים זה בהכרח נתפס כמשהו שונה.

ילדים צריכים הכוונה לרגשות שלהם, לתרגם להם מה הם מרגישים, לנרמל להם, ואז יהיה להם פחות על מה ללעוג.
הבנתיאנונימית באהב"ה

העניין הוא לא לא לדבר על הפזילה בנוכחות הילד. על זה לא גיבשנו שום דבר כרגע. אני חושבת שאם יש לי ילד שמרגיש שקשה לו לראות את אח שלו, אני רוצה שהוא יוכל להרגיש בנוח לדבר איתי על זה. אני לא רוצה להגיב לו ''זה לא דוחה'' בלי לתת לו קודם הזדמנות לספר לי בעריכות למה הוא מרגיש ככה ומה זה מעורר בו. את החלק הזה של השיחה מרגיש לי יותר נכון לעשות בפרטיות. אבל כל משפחה ומה שנכון לה כמובן.

אני חושבת שהיא התכוונה שאתם כהורים לא תדברו בלחשמיואשת******
על הפזילה שלו
ובעיני זה באמת נכון
כן, יש לי פזילה, בע״ה זה יעבור (יש באמת המון דרכים לתקן היום, רב הסיכויים שזה יעבור וזה מה שאתם רוצים אז הייתי אומרת את זה בשיא הביטחון . מחשבה יותרת מציאות )
ואולי עכשיו זה נראה לנו קצת מוזר אבל יש הרבה פעמים דברים שעוברים עם הגיל, וגם אם זה קצת אחר או שונה הןא עדיין הילד הכי מתוק בעולם שלנו, עם החוכמןת ועם החיוך ועם התלתלים ועם הפזילה.
יש ילדים קרחים, יש ילדים עם אוזנים גדולות, יש ילדים עם אף פחות יפה, מה זה חשוב? הילד שלנו הוא הכי מקסים מיוחד חכם מתוק ו*כרגע* פוזל וזה לא אכפת לנו בכלל. אנחנו חושבים שהוא מושלם.
עם זאת ובלי סתירה אנחנו לא מדברים על משהו שונה בילד בצורה מזלזלת ולא נעימה
לא מעליבים
לא משתמשים בחולשות כדי להחליש
וכל מה שכתבתי לך למעלה
זה סוג של פזילהאנונימית באהב"ה

שמורכב לנתח. לא פזילה מהסוגים 'הרגילים'. אבל הלוואי ואמן! בע''ה 🙏🏼

אני לא יודעת אם זה כיוון טוב - אבל אולי אפשר להפוךמתואמת
את זה למשהו חמוד?
בת השלוש שלי נולדה עם שתי בליטות בצוואר. התלבטנו (ועדיין) אם להוריד אותן או לא, אבל בינתיים הפכנו את זה למשהו חמוד ונחשק. יש להן כינוי מיוחד שקשור לשם שלה, מגיל צעיר כולנו שואלים אותה: "למי יש איקס בצוואר?" בטון חמוד כזה, כמו שאנחנו שואלים אותה: "למי יש תלתלים?" וכך יש לה משהו ייחודי מול כולם (כמו התלתלים), וכך גם האחים הגדולים שלה קלטו שזה משהו חמוד ומגניב. (הבכורה כן לפעמים אומרת שלדעתה צריך להוריד לה אותם, כי היא חוששת שבגן ובבית הספר כן יצחקו עליה, אבל זה לא כי היא עצמה חושבת שזה מכוער).
את חושבת שזה יכול ללכת גם אצלכם? (זה שונה, כי זו פזילה וזה משהו חדש, אבל אולי בכל זאת...)
אם לא הכיוון הזה - אז הייתי מדגישה להם שגם בגיל שנתיים יש רגשות, וכמו שלא פוגעים ברגשות של ילדים גדולים יותר, כך גם בגיל הזה לא. ואם כבר - אז צריך אפילו יותר להיזהר, כי בגיל הזה הם עוד לא מסוגלים להפריד בין מה שצוחקים עליהם לבין מה שבאמת...
האמת שנראה שעשית כל דבר בצורה הטובה ביותרנגמרו לי השמות
הרגישות שלך,
התיווך שלך לילדים,
הצבת הגבולות הברורה כאשר יש פגיעה באחר,
הגנה על כבודו ועיצוב הביטחון העצמי של ילדך המתוק,
שימת הלב לדקויות של הדברים, ואיך הם פוגשים כל אחד ואחד במארג המשפחתי

בכנות ללמוד ממך 🥇👑
ענו לך יפה ומוסיפה עוד נקודהלראות את האור
צריך להעביר גם את המסר הפשוט שככה השם ברא אותו. הוא יצירה של השם ונברא בצלם אלוקים. אסור להגיד דברים לא יפים ..
מעלהסליל
נקודה בעדינות, איך את ובעלך מתייחסים לפזילה?
האם זה משהו שהוא חלק מהחיים מבחינתכם, או שגם אתם מתייחסים לזה כפגם אסתטי, שאולי צריך להסתיר או לא לדבר עליו...

כי לפעמים ילדים קולטים מה אנחנו חושבים, גם אם אנחנו לא ממש אומרים.

לאחותי הייתה פזילה כשהיא הייתה קטנה, וזה לא זכור לי בכלל כמשהו שהיה נראה לי לא יפה.
זה היה פשוט חלק ממנה, ואני זוכרת ששמו לה פלסטרים גדולים, ובסוף היא גם עשתה ניתוח לתיקון הפזילה. זה היה פשוט חלק מהחיים.

אז בין אם הינכם אתם מתייחסים לזה ככה ובין אם לא, אולי (בנוסף למה שאמרת), לנרמל את העניין. כן, יש לו פזילה. אז מה. אז מטפלים, עושים מה שצריך, ובזה זה נגמר.

מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי
עונה לךאנונימית באהב"ה

אנחנו חושבים שהוא יפהפה וחמוד ברמות. ממש לא משהו שמנסים להסתיר, מה גם שאין אפשרות להסתיר משהו כזה. הפזילה לגמרי נוכחת כשאנחנו מדברים עם מבוגרים אחרים ששואלים אותנו שאלות על הראייה שלו, מה שקורה די הרבה, והרבה פעמים הילדים בסביבה בזמן השיחות האלה. רק שפשוט עד לפני כמה שבועות, הם לא שמו לב... או שחשבו שזה משהו שיש לכל התינוקות אולי. ברור שבעלי ואני מקווים שנוכל לנתח ושאנחנו מעדיפים שזה ייעלם. נראה לי שהחיים שלו עשויים להיות פשוטים יותר בלי הפזילה. אבל הגישה היא לגמרי גישה פשוטה ואוהבת כמו שתיארת. 

למה ברור לכם שצריך לנתח?אם מאושרת
ניתוח הוא רק ליופי. הוא לא באמת מועיל בריאותית. וברוב רובם של המקרים המצב חוזר לעצמו אחרי כמה שנים.

אז אם לכם כל כך ברור שחייבים לעשות הכל בשביל שיהיה יפה,זה השדר שהילדים רואים.

אם את רוצה שהילדים ינהגו אחרת את חייבת לשדר להם שדר אחר לגמרי.
לדוג' כששואלים שאלות ויש בסביבה ילדים מאזינים אפשרי לענות - "נכון שהוא ממש מתוק ככה?"
" הוא רחב אופקים ורוצה לראות את העולם יותר מרחבי."
"הוא כזה חכם שרצה משקפיים מגיל קטן".

עוד משהו- שלא דווקא קשור לפזילה.אבל יכול לעזור לאחים ליחס נכון-
אולי כדאי להרגיל את הילדים לכל מיני סוגי אנשים שיש בעולם?
לא יודעת אם אתם גרים ביישוב או בעיר.
כי בעיר זה הרבה יותר קל וטבעי- כי יש גיוון טבעי בשכנים.- זקנים/ עולים/ נכים והילדים מטבעם ממש מתחברים ואוהבים גם ואפילו דווקא אנשים שונים.וכשגדלים ככה- אין משהו שנראה לך שונה אלא פשוט אנו חיים בעולם מגוון


כמו שלילדים שלי ארצה לעשות גשראנונימית באהב"ה

אני לא בטוחה איך לענות לך. אני שומעת את מה שאת אומרת. על פניו, בעומק של העומק, את צודקת. ויש יופי בהכל.

 

אני לא שם ואני חושבת שרוב העולם לא שם, במדרגה הזאת. ולכן אני חושבת ש*עשוי* להיות יותר קל לו בבית הספר, בשידוכים והכל אם לא תהיה לו פזילה. 

 

האמת היא שלא ידעתי שניתוח הוא רק ליופי. כרגע ניתוח הוא גם ככה לא רלוונטי כך שלא חקרנו את הנושא יותר מדי. זה רק משהו שהסבירו לנו שבבוא העת נוכל לנסות.

 

אם מאושרת יקרה, אני ממש מעריכה את התגובות שלך ואותך. ספציפית, החלק הזה של השרשור גורם לי להרגיש שאני לא בסדר וזאת הרגשה קצת לא נעימה... עצוב כאילו, ברגע שאנחנו חושבים לנתח אז אין מה להתפלא שהילדים אומרים דברים כאלה. או לחילופין, אם אנחנו רוצים שהם לא יגידו דברים כאלה, הברירה היחידה היא לבחור לא לנתח. 

 

וגרים בעיר ולגמרי חיים לידנו הכל מהכל ב''ה.

ברורoo
שיהיה לילד קל וטוב יותר בלי פזילה, ברור שתרצו לנתח.

הילדים מדברים וחושבים כמו ילדים, בלי פילטרים, את ממש לא אשמה.

אפשר לנסות לנרמל להם, להסביר להם איך להתבטא ואיך לא, אבל זה לא סותר את הרצון לתקן את הפגם של הפזילה, ואת זה שפזילה היא פגם.
חבל שמטעיםדנה1234
בתור מישהי שמכירה את הנושא. הניתוח ממש ממש לא רק ליופי. זה אמור לפתור את הנושא של עין עצלה. חבל שאנשים סתם מגיבים ומטעים. תתייעצי עם רופא עיניים ילדים, ילד לא יכול להשתמש בשתי עיניים כאשר הן פוזלות, אלא אם יראה כפול ואז זה יותר גרוע, בדכ המח בוחר לדכא עין אחת עד שמתווצרת עין עצלה. הניתוח אמור לפתור את הבעיה הזאת. לצערי הבן שלי מתמודד עם לקות ראיה ואני מכירה את הנושא, להגיד שזה רק אמור לפתור בעיה אסטתית זה טעות, וגם שזה חוזר אחרי כמה שנים זה טעות. אולי מי שכתבה מכירה מקרה פרטי, זה סתם מייאש אנשים שבמצב דומה
תודה על המידע הזה!אנונימית באהב"ה


לא הגבתי סתם ולא באתי להטעות אף אחדאם מאושרת
אני מבינה שלבן שלך יש גם בעיית ראיה. שתהיה לו רפואה שלמה במהרה!!!
אני כתבתי מנסיוני,מברור שעשינו עם כמה וכמה רופאי עיניים מומחים לאורך השנים.
וזה מה שאמרו לנו.
רופא עיניים שלכם אמר משהו אחר? נהדר,אבל חבל לחשוב שזו הדעה היחידה.
(ואם אני לא טועה את כתבת בעבר על בעיית ראיה אחרת.שניתוח פותר אותה באופן מובהק, זה לא בהכרח אומר שניתוח פותר בעיות אחרות).

ובוודאי שזה חשוב לטפל בפזילה.
יש עוד הרבה דרכים שונות לטפל בפזילה
אוי ☹לא התכוונתי בכלל לגרום לך הרגשה לא נעימה ☹אם מאושרת
עבר עריכה על ידי אם מאושרת בתאריך כ"ד בניסן תשפ"ב 07:30

סליחה, ממש לא חשבתי שזה מה שתרגישי ממה שכתבתי.

לא התכוונתי בכלל שלא תרצו לנתח,

אלא שזה שדר שעובר באופן טבעי, ואת לא צריכה להרגיש מזה לא נעים. אלא שזה השיח שבבית שלכם, ולכן הגיוני שהילדים ידברו.

ואני לא רואה כאן בסדר או לא בסדר אלא סוג שיח שמתנהל בבית. ולכל סוג שיח יש תוצאות טבעיות בהתאם לאופי השיח שהנהגתם בבית.

אצלי בבית אני לא מוכנה לנהל שיח על יופי / דחיה. לכן גם לגבי גשר אגיד שזה כדי שמבנה הלסת יהיה טוב ואפשר יהיה לדבר ברור. 

ולגבי הפזילה נספר רק שהלכנו לרופא, וששמים רטיות בשביל שהעין תלמד לעבוד.
וגם אם היינו הולכים על ניתוח,הייתי אומרת שזה כדי לעזור לו לראות יותר טוב,לא נדבר בכלל על האם זה יעבור או לא ומה יהיה בעתיד וכו'

אבל זה גם בעוד תחומים. לדוג'  לגבי אוכל - אצלנו לא אומרים על אוכל שהוא לא טעים , אלא אני לא אוהב אותו.

( מרגיש לי שאם נדבר על לתקן,כאילו משדר בתת מודע שהילד לא אהוב מלכתחילה,ומאד חשוב לי שירגיש אהוב בזכות עצם הוויתו ולא כי הוא יותר מתוקן.
אבל זה עניין של הרגשה,מובן בהחלט שאת לא מרגישה ככה- אין כאן שלילי או חיובי)

זה סוג השיח שבחרנו להוביל בבית שלנו, וכתוצאה טבעית מכך הילדים לא יעלו על דעתם להגיד על אח שהוא לא יפה או מעורר דחיה.

 

אני מעריכה אותך מאד על הפתיחות של השיח שאת מובילה בבית שלך, ומכירה גם ביתרונות של סוג השיח שלך לעומת חסרונות שיש בסוג השיח שלנו.

מתנצלת על ההרגשה שנגרמה לך.❤

 

 


את מהממת ❤אנונימית באהב"ה

ממש תודה שהתנצלת, הערכתי מאד וכמובן שאני סולחת! תןדה גם שהסברת שאת רואה גם יתרונות באיך שאנחנו פועלים. זה מאזן לי את הדברים ועוזר לי לראות את התמונה הרחבה יותר. 

 

אני מבינה את הרציונל מאחורי הדברים שכתבת. באם הניתוח יהיה אופציה ונחליט ללכת על זה, אני תקווה שהילד שלנו לא יבין שעד אז הוא היה פחות אהוב עלינו חלילה, אלא שהוא דווקא יראה בזה מעשה של אהבה ודאגה לשלומו. אבל שוב, מבינה את הרציונל שלכם גם ומאחלת לשתינו בריאות והצלחה רבה.

מאחלת לכם בהצלחהדנה1234
יש חי חברה עם פזילה כזאת. ומשם מה לא יכלו לנתח אותלא מחוברת
ועשו לה את המוות להוציא רישיון.. מניחה שכם בצבא זה בעיה כי לכוון אקדח שיש פזילה זה מאוד קשה.
כמובן גם שהיא סבלה מזה חברתית אבל לא יותר מידי.
חשוב לנתח לדעתיאור123456
יש לנו במשפחה משהיא תקועה ממש בשידןכים בגלל פזילה
לבני זוג קשה לתקשר עם משהומשלא מסתכל עליהם
ועד כמה שהבנתי סיכויי ההצלחה גדולים בגיל הקטן..ככה שמעתי לא בטוחה
תודה! צודקת שחשוב לטפלאם מאושרת
אנחנו מטפלים בדרכים אחרות.
אתם מהממים❤️סליל
אז מצטרפת למה שמיואשת***** כתבה.
לדבר איתם באופן אישי, להדגים ולפרט.

ומקווה שבע"ה ימצא הפתרון לפזילה שלו!
תודה רבה! אמן!אנונימית באהב"ה


כתבת ממש יפה!אם מאושרת
בדיוק חשבתי על זה גם.
זו בכלל לא נקודה מול הילדים.
זה תלוי בכם וביחס שלכם לילד.

קראתי כמה פעמים מה שכתבת כדי להיות בטוחה שקראתי נכון- שבסך בכל מדובר בפזילה🤔
ב"ה יש לנו פוזל מתוק. לרגע לא חשבתי שזה משהו בעייתי. עשיתי מה שצריך כדי שיראה טוב. וזהו. על מום / יופי לא חשבתי לרגע...
ולא כי טמנתי את הראש בחול אלא כי אני באמת בטוחה שהוא ילד יפיוף!!!
( מבין שאר הילדים דווקא הוא הילד שהכי קיבלתי עליו מחמאות בנושא יופי)
טוב...אנונימית באהב"ה

כבר הסברתי בפורום המקביל אבל אכתוב גם כאן שאולי הבחירה 'מום אסתטי' לא הייתה הכי טובה. המטרה הייתה שגם מי שיש לה ניסיון עם משהו דומה, לאו דווקא קשור לעיניים, תיכנס ותגיב. בגלל זה התנסחתי בצורה כללית כזאת, בלי לשים לב שלמילה 'מום' יש כנראה קונוטציה הרבה יותר שלילית ממה שחשבתי לתומי. בכל אופן, כמה שאני יכולה לזכור, אני באופן אישי לעולם לא השתמשתי במילה הזאת לפני השרשור הזה בהקשר של הילד שלנו.

 

הילד שלנו כמו שלכם, יופיוף אמיתי, חמודון שאין דברים כאלה ואהוב ביותר. אני שמחה בשבילך שעל יופי לא חשבת לרגע. בכנות אותי זה כן מטריד, בצורה מוגבלת מאד אומנם (נפח נורא נורא נורא קטן מהמחשבות שלי) אבל זה כן משהו שקיים איפשהו בלב. ואני שמחה שעשית את מה שצריך כדי שיראה טוב ב''ה. אם אני מבינה נכון עכשיו זה לא משהו שניכר בעין אצלכם? כי אצלנו כרגע אין מה לעשות וגם לא בטוח שזה יהיה בר תיקון. מתפללים שכן. אני מאמינה שזה עושה את ההבדל. כשיודעים שמשהו בר תיקון זה יותר קל.

 

 

 

 

מאד מובןoo
שזה מטריד אותך, גם אותי זה היה מטריד
אני איתך לגמרי. נראה לי קצת אוטופי לומר שזה לא מטרמיואשת******
כלומר אוקי מי שמעל זה- שאפו לה
אותי נורא מטריד דברים חיצוניים
אני ארצית או גשמית? כנראה. אוקי, לא מרגישה רע עם זה
היה ממש מפריע לי כזה דבר והייתי בהחלט משקיעה בניתוח בשביל יופי
ומעבר להכל גם אם אני חושבת שהילד שלי מדהים ומהמם כמו שהוא אני לא חיה באשליות לגבי מה שהחברה תעשה ותגיד. והייתי עושה הכל למנוע ממנו את זה, כמובן בנוסף לנתינת ביטחון עצמי ואהבה והכל.
כמו שאני מנסה לעזור לשמנמונת שלי ולא רק מבחינה בריאותית.
כשיש משהו לילד שלנו זה כואב וזה קשה ועובדים על זה גם בתוכו וגם פנימה
את נשמעת אמא מהממת ושלא יהיו לך נקיפות מצפון שאת רוצה להסיר פגם חיצוני מהילד שלך
אשריה של מי שלא שמה לב לזה. באמת אני אומרת, לא בציניות בכלל.
אבל זה ממש נורמלי שזה כן יהיה אכפת ומפריע. ממש.
תודה מיואשת, זה עוזר ליאנונימית באהב"ה


וואו אין לי מושג אבל אתם נשמעים מדהימים♥️בוקר אור
תודה רבה יקרה!אנונימית באהב"ה


אצלנואמאשוני
בנושא של גמגום, עברנו תהליך משפחתי אצל קלינאית תקשורת, באחד המפגשים היא הזמינה את האחים גם לפגישה והסבירה בכללי על גמגום ולימדה אותנו איך להתנהל בתור משפחה,
חוץ מזה שההדרכה הייתה מצויינת, היא גם נתנה מקום טבעי ואמיתי לתחושה של האחים סביב ה"בעיה".
מה שאני כאמא שמתי לב, שאח"כ כשחברים של האחים באו אלינו הביתה ושאלו למה היא מדברת ככה, קודם כל היה לילדים שלי אוצר מילים שזה סופר חשוב. הם חזרו על שאלת החבר: למה היא מגמגמת? כי ככה היא נולדה. כמו שיש ילדים שמרכיבים משקפיים ויש ילדים גבוהים או נמוכים יש ילדים מגמגמים.
בבהירות ובפשטות. וכן, מול כולם. גם מול הילדה עצמה. זה לא משהו שצריך להסתיר אותו או להתבייש בו.

לדעתי, כל עוד הילדים שולפים את ה"קלף" הזה, זה אומר שעוד לא השלימו עם המציאות הזאת. ולכן זה צף ברגעי קיצון. לדעתי הכי טוב זה לקחת אותם לשיחת הדרכה עם גורם מקצועי שמבין גם בפסיכולוגיה של הדברים האלו שיסביר וידריך אותם,
ואתם כהורים תשמעו ותבינו איך להגיב ומאוד יכול להיות שזה ישקיט אצלם איזה אנטי מסויים שעדיין קיים אצלם ברמה כזאת או אחרת.

עוד נקודה לבחון, זה איך אתם ההורים מרגישים היחס לזה. זה טבעי ונורמלי שגם אצלכם זה מקפיץ איזשהו פיוז, אצלי הייתי בוכה לילות בגלל זה, אבל אפשר לטפל בזה. אפשר לתת לבעל מקצוע ללמד אותנו איך להתייחס לזה בנקודה הכי עמוקה שלנו. להביא להשלמה אמיתית עם המציאות הזאת. (נכון לעכשיו לפחות)
אם את תהיי שלמה לחלוטין עם זה, זה לא יקפוץ אותך כשהם ילעגו לזה כי אין מה ללעוג לזה, וזה יעצור את המעגל שתיארת שהם מזהים קלף שהם יכולים ללחוץ עלייך בו.

ואם אחזור לדוגמה של הגמגום, אז ההדרכות בנושא בריונות כלפי מגמגמים מתייחסות בעיקר איך לתת כלים לילד המגמגם כלפי כל המצב הזה. יש רשימת כלים מפורטת שהיא בעצם נדבך על נדבך. בסופו של דבר הרעיון הוא שאנחנו ההורים לא נהיה בכל מקום להגן על הילד, גם בגיל קטן, ולכן המטרה היא ללמד אותו איך להגיב ולא להגיב במקומו. כל הגישה וכל הכלים יכולים להתאים גם לסיטואציה שתיארת.
חלק מהכלים הם מעולם ה NLP וחלק לא,
בקיצור ממליצה לך ללמוד על הנושא, אם תצליחי ליישם אפילו כלי אחד כל פעם זה כבר יכול לחולל את השינוי.

ואולי הכי חשוב שהייתי צריכה לפתוח בו, אל תהיי עם זה לבד. אל תתביישי לבקש עזרה. זה בסדר גמור. לא צריך לקרות משהו דרמטי כדי להגיד לי אין מספיק כלים להתמודד עם הסיטואציה הזאת, אני רוצה ללמוד ממישהו שמכיר את המצבים האלו.

בהצלחה!
נתת לי כיוונים ממש טובים, תודה רבהאנונימית באהב"ה


קרסתי בערב.עוד מעט פסח

מצאתי את עצמי אוכלת לחם עם קוטג' לארוחת ערב, אז החלטתי לפנק את עצמי, להכין סלט טעים לשבת ולאכול ממנו קצת כבר הערב.

הכנתי את הסלט עם הילדים סביבי, ואז שמתי לקטנים שירים בטלפון וישבתי לאכול במטבח.


חוזרת הביתה הגברת בת ה-15 (שקמה ב-12 וכל היום היתה עם חברות), אומרת לי- 'לכבוד מה הם רואים סרט?'.

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'

היא אומרת לי- 'אה, אבל להכין סלט מושקע יש לך כח? בגלל זה הם יצאו ככה מופרעים'.


מצאתי את עצמי בורחת לחדר, מקללת אותה בלב.

חצופה ומנותקת, שלא מבינה שמינית ממה שעובר על הורים בימים האלה.

ואני כל כך כועסת עליה על כל הימים האלה, שאני בקריסה והיא לא עושה כמעט כלום בבית (מתבכיינת שעה על זה שביקשתי ממנה לקחת את הכביסה של עצמה!!! לחדר).

ועוד באה בהערות מתנשאות.


עכשיו הקץ' המעצבן, זה שלדעתי זו אמא של החברה שלה שקצת מורידה אותה נגדי. מין אמא כוסמת-חינוך ביתי-טיטול רב פעמי כזאת, שכל היום מספרת כמה כולם נחותים לעומתה.


אוף.


בא לי לצרוח.

יואו! מחרפן בהחלטיעל מהדרום
לק"י

אני מבינה שזה חלק מגיל ההתבגרות, אבל זה לא הופך לנחמד יותר.


🫂

הפתח לאמירה שלהoo

זה ההסבר שלך

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'


אני לא נותנת הסברים שמצדיקים את ההחלטות שלי

גם כי אין צורך וגם כי זה פותח אפשרות דיון לא רצויה


הייתי עונה בסתמיות 'רואים' 'ככה'

או מתעלמת מהשאלה

תלוי בטון שהיא נשאלה

נשמע מדויקמתיכון ועד מעון

בדיוקכך.

הבעיה שאנחנו המון פעמים מתנצלות, ממה שאני קוראת אותך את לא חיה את חייך כך ואת צודקת לגמרי, אבל רובינו כן

כןoo

רוב האנשים מצטדקים וגם מתנצלים כששואלים אותם (ובמיוחד נשים)


כדי להגיב אחרת

צריך להיות מודעים להשלכות התגובה ולהתאמן להגיב אחרת

(זו יכולת נרכשת)


בשיח הורה ילד

זה הכי משמעותי

כי ההשפעה של ההורה על השיח היא כמעט מוחלטת

(בניגוד לשיח בין מבוגרים

ששם ל2 אנשים יש השפעה על השיחה

ותגובה אחרת עוזרת

אבל השיח תלוי גם בצד השני)

ממש מזדהה. חיבוק ענקקדם
עבר עריכה על ידי קדם בתאריך א' בניסן תשפ"ו 20:49

משפט כזה היה מוציא אותי מדעתי, כל הכבוד שהלכת לחדר ולא צעקת עליה, אני לא הייתי מצליחה.
 

מאוד קשה לי שהמתבגרות שלי לא עוזרות בבית בכלל. ברמות שמזעזעות אותי. אצלנו שיחות הבהרה עוזרות, לצערי לזמן קצר מדי...


 

מציעה לשבת איתה לשיחה ולשקף את המצב מהצד שלך, למשל מה את עשית מהבוקר ומה היא. וכמה היא מקבלת מהבית ולא נותנת. (ארוחות, שימוש בכלים שמישהו צריך אח''כ לשטוף, קניות, הסעות, כביסות וכו') האמת שבעיני זה משפט כל כך חצוף, שהייתי מבהירה בהזדמנות קרובה באופן חד משמעי שלא מדברים ככה לאמא. ושלראות סרט זה הרבה פחות חמור מגאווה וחוצפה... אבל איך שאת מכירה אותה ואת הדינמיקה בבית, תעשו מה שנכון לכם

ווא, נעתקו לי המיליםמתואמת

את אמא מדהימה, שהצלחת לא להגיב לה! אני בטוח הייתי מתפרצת מיד...

האמת, שאולי במצב כזה לא נכון להתאפק, וכן צריך להעמיד אותה במקום מיד - לא מתוך התנצחות, אלא פשוט כהעמדת גבולות, שלא מדברים ככה לאמא בשום אופן.

מניחה שזו לא פעם ראשונה שהיא אומרת פנינים כאלה... חיבוק לך❤️ אולי אחרי המלחמה כדאי לשקול הדרכת הורים, כדי לדעת איך להתמודד מולה...

חיבוק על זה, לא נעים בכללשופטים

אני כן חושבת שצריך לדבר ולשתף, אם קשה בשיחה אפשר במכתב, בסוף אנחנו אחראים על החינוך ואם לא תספרי לה שנפגעת ושזה ממש לא היה במקום איך היא תלמד?


כשהיה לי מקרה דומה והייתי עצבנית ביקשתי מה AI לנסח מכתב ודייקתי אותו עד שהיה נראה לי קולע.

לא בהכרח שזה יעזור ויהפוך אותה 180 מעלות אבל אותי זה הרגיע שעשיתי את ההשתדלות שלי, כי למרות שאני טיפוס  שנמנע מויכוחים יש מצבים שזה הכרחי..


ואי אין לי מתבגרת אבל מעלה לי את הסעיף רק לקרוא🩷לפניו ברננה!

תקראי לה לחדר לשיחה ותלמדי אותה

שכדי ליצור אמא רגועה עם כוחות

אמהות צריכות לאכול אוכל איכותי גם אם זה במחיר סרט.

ושאם יש לה ביקורת שתתכבד ותשמור על האחים או שתעזור קצת כדי שלא תקרסי כשהפרינססה מסתובבת עם חברות.


סתם. לא יודנת כמה חכם להגיד את זה אבל אני מבינה אותך כל כך ושולחת חיבוק.

תודה לכולכן!עוד מעט פסח

הייתי בהדרכת הורים ספציפית עליה, כי היא באמת ילדה שמאתגרת אותי באופן מיוחד (בעלי טוען שזה בגלל 'היא ממש דומה לי. אני לא רואה את זה, אבל כן מעריכה את הדעה שלו, אז כנראה שיש בזה משהו).

אולי אני צריכה לחזור, כי זה כן הועיל לתקופה מסוימת, ועכשיו אני מרגישה ששוב אנחנו מתרחקות.


וכמובן שהחופש הזה שלה, מול כמות העבודה שלי, לא מוסיף רוגע. זה מתסכל ברמות.

אני חושבת שאולי כן יש מקום להודיע לה שהיא לא אורחתלפניו ברננה!
בבית ושמצופה ממנה איקס דברים מסויימים בכל יום (נראה לי עדיף מוגדרים שחוזרים על עצמם, כמו לדוג ארוחת ערב, או כלים וכביסות, ככה את מנטרלת ויכוחים) ואם מולך זה יתפוצץ אז שאבא יקח אותה לשיחה..
הלוואיעוד מעט פסח

אבא שלה באמת מצליח לגרום לה לעשות דברים.

אבל כשהוא לא כאן, אני לא.

היה לה בעקרון תפקיד מוגדר, היא פשוט לא היתה עושה אותו. כשהיינו מתעקשים, היתה עושה עקום בצורה שיותר פוגעת ממועילה.

הקטע שבעלי מצליח להוציא ממנה קצת עזרה (עם תלונות, אבל לפחות משהו), לכן ברור לי שהנקודה היא הדינמיקה ביני לבינה.

גם לי קרה משהו כזה פה ושם כמעט עם כל ילדפילה

אנחנו כהורים אשמים בזה.

אנחנו כל הזמן משדרים להם כמה דברים בעייתיים

1) הורה צריך להכיל כל הזמן

2) הורה הביא ילדים לעולם כך שכל התחזוקה היא בעייה שלו והוא צריך להתמודד עם זה

3) מותר להשתגע בגיל ההתבגרות

4) הורה צריך להיות תמיד חינוכי, נחמד וכספומט

5) אין ילד רע, יש ילד שרע לו

6) הורה צריך להיראות טוב ,לשדר שמחה ולהיות מוכן לכל תרחיש

7) העיקר שילד ישתף אותנו

8) מערכת החינוך לא טובה

9) מורה צריך למצוא גישה לכל ילד ולתת יחס אישי

10) צריך לאהוב את הילד בלי תנאי

יוצא שילדים מקבלים מסר שהם לא אשמים בכלום אף פעם , לא אחראים על שום דבר והורה צריך לשמוח כשבכלל משתפים אותו. וגם אם הם עושים בעיות , הורה עדיין חייב להם כי הוליד אותם.

ומה טוב בכלל בחינוך ביתי או חיתול רב-פעמי? 

הכיוון שלך נכוןמתואמת

אבל פחות אהבתי את הקביעה של "אנחנו ההורים אשמים בזה"...

אשמה עצמית לא תוביל לשום מקום בשום מצב.

יש דברים שאפשר לשנות בהתנהלות ובדינמיקה כדי לנסות לשנות, אבל יש גם אופי מולד של ילד, שההורה לא אשם בו... (וגם הילד לא, כמובן, וצריך לעזור לו ולכוון אותו לטוב - ככל האפשר)

..הרמוניה

נכון זה לא אשמת ההורים זה אשמת התרבות

ההורים שלי לא שידרו לי את רוב הדברים שהיא כתבה, בכל זאת איכשהו קיבלתי את זה מהסביבה

והתפיסות האלו יצרו לי ביקורות שונות על ההורים שלי (מודה בצער)

 

אין ספק שאם גם ההורים מושפעים מהחשיבה הזאת זה יותר רציני

..הרמוניה

סליחה על הפלישה, תגובה גאונית. ומאד מעוררת מחשבה

תראי יקרההפי

קודם כל כואב לקרוא את זה , ואין ספק שאת חשובה קודם כל ורק שתשקיעי בעצמך יהיה לך את הסבלנות להשקיע באחר(:

אז לא להזניח את עצמך תמיד לחשוב עליך , גם בנקיונות גם בבאלגן .

5 דק קפה לפני עם עוגה .. לשבת בחוץ לשמוע רגע שיר שאת אוהבת .. זה לא חייב להיות הפסקות של חצי יום. ( וגם זה מותר )


 

לגבי הבת שלך 2 דברים

1. היא מנסה לדבר איתך ( גם אם עקום , היא רוצה תשומת לב , לפעמים ילדים עוקצים דווקא במקום שכואב , כי כואב לה משהו , בדרך כלל זה שלא רואים אותה מספיק .. תנסי מתי שאת נינוחה ואין לך עומס לדבר איתה ככה בכיף. . ובלי מגננות .


 

2. יש פה גם חוסר כבוד , זה לא אומר שהיא רעה זה בדרך כלל אומר שעובר עליה משהו , אבל זה לא צריך לצאת עליך .

תגידי לה אני מבינה שחשוב לך החינוך שלהם ( באמת ולא בציניות) עם זאת תביני שאת מתנהגת בחוסר כבוד את קודם כל מזלזלת בעצמך ובי כאמא 

( גילוי נאות אמא אני לא , אבל עבדתי מלא עם ילדים ונוער עם בעיות התנהגות)
 

 

תודה לךעוד מעט פסח

באמת אחרי שנת לילה אני מבינה שהיא רצתה לקבל קצת זמן של קשר ויחס.

אולי היא קיוותה ששמתי לאחים שלה סרט כדי שאוכל לדבר איתה רגוע, והתאכזבה שלא זו היתה הסיבה...


האמת שמהחוצפה עצמה אני כבר לא מתרגשת.

מבחינתי זה כמו שלקטן בורח לפעמים פיפי- מתחלקות לה אמירות פוגעניות, אני הולכת עד יעבור זעם.

היא יודעת מה מותר להגיד ומה לא, ובדרך כלל אני לא כזה מתרגשת מפליטות פה שלה (אבל, כמו שכתבתי למעלה, זה גם היה משהו קיצוני, וגם היא תפסה אותי בזמן שגם ככה הייתי על הקצה).

לפחות עברנו את השלב שהיא אומרת את זה בצרחות...

את מדהימה באמתהפי
זה נשמע שאת בעין טובה ומכילה את הסיטואציה יותר מכל עצה טובה שאפשר לתת 
קשוח עכשיו, קשוח עוד יותר עם מתבגריםמתיכון ועד מעון

בטח בזמן הזה. היו לנו לא מעט פיצוצים קולניים עם המתבגרים (בעיקר אחת מהם) כולל בדיוק בשנייה שאחותי הגיעה לקחת משהו ושמעה צרחות הדדיות, זה לא ממקום שאומר שזה בסדר, רק לנרמל שזה קורה ולכולם, כולנו על הקצה

אני חושבת שטוב שאת דואגת לעצמך, וזה גם אולי לא סבבה שהיא קמה מאוחר, אבל הרבה נוער בגילה קם סופר מאוחר.

 צריך למצוא זמן רגוע לדבר איתה לשמוע מה יושב עליה ולמסות למצוא דרך להציב דרישה וגם לראות אותה.

בהצלחה יקרה!!!

אני באמת מרגישה שהיא מתפספסת ליעוד מעט פסח

יש כל כך הרבה דברים הישרדותיים, sos שחייבים לעשות בדחיפות- שאין זמן לילדים שהם לכאורה עצמאיים ומסתדרים לבד.

אולי זאת היתה קריאת השכמה לראות אותה יותר.


מצד שני, בכנות, איפה אני מכניסה גם את זה ללו''ז???

אוף.

קשה להיות הורים במלחמה.

לגמרי קשהמתואמת
ואל תאשימי את עצמך על מה שאת לא מצליחה... תנסי לבדוק מה סדר העדיפויות הנכון לך עכשיו (אולי למשל אפשר לוותר על הלימודים של האמצעיים כדי שתוכלי לשים לב יותר למתבגרת? אולי איכשהו יש מקום להוריד סטנדרטים בסדר של הבית? אולי אפשר לשלב בין דברים, ודווקא תוך כדי שאת מסדרת להזמין אותה לדבר איתך? מה שנראה לך שתהיי מסוגלת לו עכשיו❤️)
זה ממש לא נאמר בשיפוטיות, מקווה שזה ברורמתיכון ועד מעון

אם תצליחי למצוא אפילו כמה דקות, רצוי בשעות הלילה שהקטנים כבר לא מסביב, לדבר איתה טיפה, ובעיקר להקשיב לה, זה מצוין. תנסי, רק אם יתאפשר.

זה באמת באמת קשוח

כל כך מכירה את זהאורי8
קרה לי עם חלק מהמתבגרים. זה מעצבן ופוגע ברמות אחרות... הגדולים שלי מעל גיל 20 ויש חי כבר נשואים. וטם זה מעודד אני יכולה לומר שזה מאוד מתעדם בהמשך, והם מתחילים בשלב כלשהו לראות אותך...ושאני ממש מנסה לעבד על עצמי לא להפגע אישית).לא תמיד מצליחה... רק בשבוע שעבר היה לח ענין דומה עם הבן שלי) . אני כן חושבת שכדאי לדבר איתה בזמן רגוע( אולי את ובעלך יחד) על איפה היא יכולה להיות שותפה בבית . ואחרי שנרגעת מהפגיעה הכל כך מוצדקת גם להיות המבוגר האחראי ולהמשיך את הקשר ולהיות אמא שלה  אפשר גם לנסות לומר שמה שאמר פגע בך כי את עובדת קשה ומותר לך לפנק את עצמך בלי להכנס לדיון על זה. ואז פשוט להמשיך הלאה ושזה לא יגרר לעוד ברוגז ןכעסים.  בהצלחה יקרה, זה לא קל , יכולה לומר שיש לי בת מהממת שדומה לי מאוד והתנהגה בדיוק כך בגיל 15. היתי נפגעת ממנה מאוד ותמיד אמרתי לה מה אני מרגישה אפילו שזה יכל להמשיך את המריבה כי לפי דעתי היא צריכה להבין שאמא היא בן אדם עם רגשות ולמילים שלה יש כח ויכולת לפגוע. אבל תמיד הקפדתי להמשיך הלאה ואחרי שנרגענו להיות אמא שלה לדאוג לה להיות אכפתית. לא נתתי למריבות להגרר .  ב"ה היום היא נשואה ואנחנו במקום אחר לגמרי. 
וואי קשוחתהילה 3>אחרונה

קודם כל נשמע מתסכל ומקומם

הקושי של הזמן הזה והעומס

זה שהגדולה מרוכזת בעצמה, וגם מבקרת, ולא מושיטה עזרה

תחושה שהאמא השניה מורידה אותך

ממש ממש קשוח.


בסוף הכל יושב על החוויה שלנו בתוך עצמנו,תחושה שאולי לא הצלחתי או לא הייתי אמא מספיק טובה היוםוהיא מכאיבה, ועוד יותר אם מישהו מגרד אותה, ופי כמה כשמסובבים את הסכין.


תחבקי את עצמך, תכאבי את התחושה,

ותזכרי שלמרות שזה מה שאת מרגישה כרגע,

הכל בע"ה יעבור ואת בוודאי אמא נהדרת ומשקיעה.


אחרי שתעבדי את מה שנגע בך וטלטל אותך, נשמע ששווה לתפוס שיחה עם הבת על הציפיה שלך ממנה, ובכללי על התחושה ואולי גם על האמירה הזאת (נשמע שגם לה יש תסכולים מסויימים, ושווה אולי לאפשר לה לשוחח על זה כשתהיי פנויה לשמוע)

אבחון פסיכודיאנוסטימשתדלת פלוס
מי מופנה לאבחון פסיכודיאנטסטי?

איך מתבצע?


מה בודקים?


מי מבצע אבחון זה?

בדרך כלל פסיכולוגים קלינייםמתיכון ועד מעון

עושים אולי גם שיקומיים, לא בטוחה

לרוב שיש שאלה רגשית עמוקה

עושים אבחון עם כלים רגשיים וגם מבחן אינטליגנציה 

תודה רבהמשתדלת פלוס
האם זה קשור לאוטיזם?
יש אבחון פסיכולוגי לאוטיזםמתיכון ועד מעון

ספציפי לאוטיזם עם כלים מותאמים.

שזה נערך ע''י התפתחותיים, קליניים של הילד וגם שיקומיים החינוכיים שעברו הכשרה 

מוסיפה שלצורך אבחנה של אוטיזםמתיכון ועד מעון
צריך גם אבחון רפואי של רופא התפתחותי או פסיכיאטר 
אצלנו קיבלנו הפניה בגלל חשד לאוטיזםמתואמתאחרונה

אבל בפועל האבחון הזה לא אבחן אוטיזם (צריך אבחון אדוס בשביל זה).

כך שאם זה החשד אצלכם - עדיף ללכת ישירות לאבחון אדוס אצל פסיכולוג שמומחה בזה... (וצריך גם לאבחן אצל פסיכיאטר)

מכירות ספרי שמע חרדיים לנוער צעיר?אנונימית באהב"ה

בשביל ילדה עם דיסקלקציה.

היא אוהבת לשמוע סיפורים מוקלטים, אבל מה שיש בשוק הרגיל כבר לא מתאים לגילה...

ובבית אנחנו קוראים רק ספרות חרדית/דתית תורנית.

לא בדיוק ספריםשופטים

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

אולי בפודקאסטים של משפחה יש סיפורים מתאימים לגילהאחתפלוס

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

דתי לאומי אבל ממש מומלץדפני11אחרונה
אמיתי המספר
אמהות לבנים מתבגרים- עדיף לבן בכור. האם אתם מעיריםאביגיל ##

לתפילה??

אצלנו הנהגתי כלל בבית שקמים עד השעה 8:15

לכולם. גם למתבגרים וגם לקטנים יותר. כמובן גם לעצמי (זה מאוד מפתה להשאר במיטה בחופשים)

אבל את הבן המתבגר הגדול- בן 15 אני צריכה להעיר מלאא פעמים וזה מתיש אותי וגם מכניס אווירה לא טובה בנינו

מצד שני אם אני אעזוב אותו ואתן לו לקום בשעות מאוחרות, ברור שכולם בעקבותיו...

אשמח לשמוע מה קורה אצלכן

אצלנוoo

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)


ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+


כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

בן הגדול תמיד קם לבדפילה

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אנחנו מעירים אותםמתואמת

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

לא בן בכור אבל יש כמה בנים בגילאי 15-22אורי8

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

כשאני מעירה אותו, הוא בסוף קם והולך. רק שזה התפקידאביגיל ##

שלי

ואת זה אני לא אוהבת 

תודה לכל מי שענתה! קראתי מזמן, אבל שכחתי את הסיסמאאביגיל ##

ולקח לי זמן להתחבר

אני שואלת האם בכלל להעיר את המתבגרים, זה בהכרח נכון?

ברור שהוא מעדיף לישון עד שעות הבוצר

מצד שני כן חשוב לי הגבולות, ולשמור על סדר יום ברור.

לקום בשעה נורמלית

מתלבטת בעניין 

כל מקרה לגופופילה

ברור שצריך לשאוף לנפרדות ולהעביר אחריות לילד. אבל לפעמים זה לא מתאים.

אם הבחירה בין להעיר או להגיע למצב שילד קם מאוחר , מפסיד חלק מיום לימודים , אז ברור שעדיף להעיר.

ממה שאני רואה כאמא לכמה מתבגרים , יש היום המון נשירה מבית ספר. גם מלחמה תרמה לזה

אני מדברת על החופש.. שאז הוא לא קם מעצמואביגיל ##אחרונה

בישיבה אני מתארת לעצמי שהוא כן קם בזמן


אני נוטה יותר להמשיך לעמוד על זה, פשוט הוא אומר לי שאת כל החברים שלו לא מכירים ומאפשרים להם לקום מתי שבא להם

אני באמת שומעת דעה כזאת פופולורית

מחנך שצועקנשימה עמוקה

כבר איזה כמה שבועות שאני מרגישה שהבן שלי בן ב9 לא כהרגלו. הוא קצת יותר משתובב ומתחצף, יש לו מין תיקים כאלו בעיניים ואפילו קרה שהגבתי על משהו בצורה לא הכי מכילה והוא התחיל לבכות.

מדובר בילד סופר מתוק וחברותי, שנראה שהכל טוב לו ולא נותן לדברים להשפיע עליו. הוא אהוב על החברים שלו ויש לו קסם אישי. הוא תמיד מסתדר עם הדברים ולעולם לא מקטר.


כששואלים אותו איך היה בבית הספר/בפעילויות תמיד עונה סבבה ונראה מבסוט. לכן היה לי ברור שמשהו עובר עליו.


לקחתי אותו לשיחה אחד על אחד ואמרתי לו שאני מרגישה שהוא לא כהרגלו וכמה שאני אוהבת אותו ואשמח לשמוע מה קורה איתו כי אני יודעת שגם לו פחות נחמד במצב הזה ואני רוצה לעזור לו.


הוא סיפר שיש שני דברים שמפריעים לו. יש 3 ילדים בכיתה שלוקחים לו דברים וזורקים אותם מאחד לשני. הם קרעו לו מחברת וחטפו לו את הכיפה וזרקו מעליו כמו קוף באמצע. הוא ממש היה עצוב כששיתף את זה וזה ממש עשה לי כווץ' ענק בלב והרגשתי את תחושת ההשפלה שלו. טען שהוא לא עשה להם כלום מראש והם עושים את זה בלי סיבה. הוא יודע גם להשתובב עם חברים אבל אף פעם לא עושה דברים כאלו שפוגעים בילדים.


הדבר השני שסיפר היה שהמחנך שלו בשבועות האחרונים ממש צועק. תיאר שהמחנך צעק על הילד שיושב לידו כי הוא דיבר בתפילה ואמר שהוא ממש פחד מזה ואחר כך ביקש לצאת לשירותים כי הרגיש שהוא צריך להירגע. הוא לא צועק עליו ישירות, אלא על חברים אחרים. הוא סיפר את זה עם דמעות בעיניים ואמר שזה גורם לו לפחד מהמחנך.


עכשיו, הנטייה הטבעית שלי במקרים כאלו שעולים בכיתה היא לפנות למחנך ולדבר איתו ישירות על מנת שיהיה מודע ויתערב באירוע. אבל עכשיו אני תקועה. לא יודעת אם נכון לפנות למחנך ולומר לו שהבן שלי מפחד כי הוא צועק. וגם לא בטוחה שהבן שלי ישתף פעולה עם המחנך לגבי הילדים שקשה לו איתם, בגלל שהוא לא סומך על המחנך ככה.


כמובן שלבינתיים אמרתי לו כמה אני שמחה ששיתף אותי ועכשיו אני יודעת מה עובר עליו. ניסיתי לחזק אותו כמה הוא חזק בפני עצמו ולהשתתף איתו ברגשות הקשים שעולים מתוך הסיפורים שלו.


אבל אני ממש רוצה לעזור לו מעבר ואשמח להצעות מה הדרך הכי נכונה לעשות זאת. לפנות לרב? לפנות להורים של הילדים הספציפיים? ליועצת?

קשה לשמוע שהילד שלנו עובר דברים כאלה...מתואמת

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.


נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

הייתי5+אחרונה

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

כמה אתן משלמות על משלוחי מנות לגדולים?1289

בעקבות דיון עם הגדולים יותר בבית (שלוש עשרה וחצי ו11)

כמה אתן מסכימות לשלם על משלוחי מנות לילד?

היה כאן דיון מעניין

ונשים רגע בצד את האופציה של הכסף שלהם…

ועל מה זה יושב כי אני יודעת על מה…

לא יודעת בדיוק כמהoo

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים


הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

תלוי כמה משלוחים יש בסך הכליעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך ו' באדר תשפ"ו 9:27

לק"י

 

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

אנחנו לרוב קונים משלוחי מנות עבור מה שנותנים בכיתהבארץ אהבתי

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

זה אומר שצריך להכין כמויות אסטרונומיות של עוגיות,שופטים
לא? 🤔

אני בדרך כלל מכינה בצק פריךבארץ אהבתי

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

אוי זה מתוקשופטים

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

פה יש קצת יותר פירוטבארץ אהבתי

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

בדרך כלל את העוגיות אנחנו מכינים בשבוע שלפני פוריםבארץ אהבתי

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

בערך 5 אולי טיפה פחותחילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ו' באדר תשפ"ו 17:55

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

 

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

 

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

לא זוכרת בדיוקמתואמת
אבל עקרונית אנחנו קונים מארזים של ממתקים, ומסכמים איתם שהם יכולים להשתמש בזה, ואם הם רוצים להוסיף (למשלוח גדול יותר או לכמות גדולה יותר של משלוחים) הם יכולים להכין בעצמם מאכלים (כמו פופקורן, עוגיות וכדומה) ולהוסיף למשלוחים.
10 שח למשלוחאשת מקצוע
ישלי בת 11.5 ובת 10פלספנית

בעזהי"ת

 

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

הנשה הסתבכתי עם זה באמתפה משתמש/ת

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

באמת התלבטותיעל מהדרום
לק"י

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

לדעתי זה הגיונירוני 1234אחרונה

אני השנה קניתי לגדולה פחיות כי היא נתנה רק ל-4 חברות אבל החבאנו את זה מהקטנים…

בעבר אמרתי לה שאני מוכנה לקנות רק X ממתקים בכל משלוח ואת השאר היא השלימה ממשלוחים שקיבלה 

דילמת יום הפיג'מות השנתית124816

כבכל שנה הגענו ליום הפיג'מות ואיתו הדילמה הקבועה.

מה יותר פאדיחה?

ללכת לבית הספר עם פיג'מה או ללכת לבית הספר עם בגדים רגילים ביום פיג'מות?

הצעת הפשרה של ללבוש מכנסי פוטר וחולצת גלופה, נפסלה באמירה נחרצת:"או פיג'מה פיג'מתית או בגדים רגילים"

ואולי הפתרון לשבת על הספה ולהתלבט עד שיסתיים יום הלימודים?


*פיג'מה, לאלו שפחות מכירות את המושג, הוא בגד שנועד במקורו לשינה, אך משמש בעיקר ליום פיג'מות, כי למה לא לישון עם הבגדים...

אהבתי את הכתיבה😂יעל מהדרום

לק"י


היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

עדכון מהשטח124816

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יפה. חשיבה יצירתית😅יעל מהדרום
ועכשיו, למי יש מקלט ולא ממ"דמתואמת

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

עברנו לפני מספר שנים מדירה עם מקלט לדירה עם ממד124816

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.

😅 ממש מהודו ועד כוש היה לכם!מתואמת
🤣יעל מהדרוםאחרונה
סקר על בנים בגילאי יסודיאבןישראל

בנים בגילאי 6-10

באיזה שעה הם חוזרים מהבית ספר/ תלמוד תורה?

ומה הם עושים אחרי צהרים/ איזה עיסוקים יש להם?

האם כל הפעילויות שלהם אחרי צהרים עם חברים או לא דווקא?

תודה ממש לעונות

זה יעזור לי ממש

רגילאבןישראל
ב8

אולי יעניין אותך