זה רק אני?
או שהעולם השתגע?
כולם נעלמים מהחיים
אולי לא טוב להיות לב טוב?
אולי הלב הזה כמו כולם.
גם נשבר לפעמים.
ואולי כבר עכשיו הוא שבור?
שבור מאנשים.
ולא מישהו ספציפי
מהפאקינג עולם שיש לו.
החברים מהשכונה.
החברים מהיסודי.
החברים מהתיכון.
החברים מהלימודים.
המשפחה.
הצוות בלימודים.
האנשים היחידים-
אלה שנשארו מהם- זה אולי שתיים או שלוש
ופתאום נופל לי האסימון שמתחילת החופש המחורבן הזה אפחד לא דיבר איתי.
בעצם היה כמה שהתקשרו.
הם היו צריכים שאני יעזור במשו אז נזכרו בי ומייד אחרי זה נעלמו.
אני זאב בודד זה דיי ברור לי.
אבל יש לי שאלה אחרת. זה מבחירה או מציאות שנוצרה.
אני חברותי ושמח ואוהב לעזור ועושה את זה בכל אפשרות שיש. אם זה פיזית או נפשית או לאמשנה מהזה.
אז למה זה מגיע לי?
אבישג החליטה להפסיק לדבר עם בנים.
אסף מסנן וכשזה מפון אחר הוא נבהל ומנתק.
למה החברים הכי טובים שלי מתרחקים?
אז מה אם אני לא חרדי אדוק. אזמה אם ישלי סמרטפון ומדבר עם בנות ולא חרדי נורמטיבי. זה אומר שאני נגע? שאני איסור?
זה רק מוכיח מי חבר באמת ולצערי זה רק טליה ונהוראי.
מזל שיש לי אותם. נשמות טהורות.
התגעגעתי לנהוראי. באלי שכבר יחזור לארץ.

אלוהים תעזור לייייי.
הלב שלי הוא שתי חצאיים שצריכים רק חיבוק מלב שלם כדי להתחבר.
אבל אין מי שיתן.
אז אני אשאר לבד.
עם שתי חצאיים.
אבל אצלי שתי חצאיים זה לא שלם.

I hate me