איך משלבים בישול כשאני לא בעלעבוסטה גם ככה, ולא מבשלת מלפני, עוד כשהיינו נשואים רק שנינו ועכשיו התאומים המתוקים בני שנה וחצי? מסתובבים, בוכים אפילו בכמה דק' בלול, ופותחים ארונות וכל הבא ליד? רק להכין רוטב נלווה לספגטי לוקח לי חצי שעה...ובלילה כשהם ישנים הדבר האחרון שבא לי זה לבשל.
אחרי האכלה, מקלחות ושינה, אני הפוכה, הבית בחושך כדי שירדמו, והמוח זולג לי ורוצה רק נטפליקס ובן אנד ג'ריס.
יש לי נק' אור בדמות יום חופשי אחד,
ובו אני גם צריכה:
לנקות,
להעמיד מכונות,
לשים במייבש
לנקות את המייבש מאבק
לקפל
לסדר
לארגן מקרר
לזרוק דברים
לבנות רשימת קניות
גם לבדוק ים מבחנים,
ומטלות
והכתבות
והשתלמויות
גם לעשות סידורים,
לקנות דברים,
ובתחתית הרשימה אולי משהו לעצמי לנפש.
כל אחת מהמשימות האלו דורשות יותר מיום!!!!!!!!!!!!!!!!!
עד עכשיו תכל'ס נעזרתי בעוגנים: בישולי חמותי ששולחת לנו אוכל לשבת, אמא ששולחת לאמצע שבוע קופסאות או משלוח פיצה וכו'...
הילדים אוכלים אצל המטפלת ממטעמיה או ממטעמי אימי או חמותי.
אבל השאיפה שלי זה כן להיכנס למטבח, ולמרבה התקווה להיות אחת שיודעת להעמיד ארוחה.
השאלה איך ומתי?
זו תקופה סיזיפית. הכל על אוטומט. אין יותר מדי זמן לכלום. מבחורה שמשקיעה יום בלחפש בגד, אני צריכה להזדרז ולהחליט בחמש דקות. אין זמן לקרוא, או להיות בפון, ומה זה בכלל לבהות או להתבטל?
כשבעלי לוקח את הילדים לשעתיים אני מעדיפה לבדוק עבודות, הכתבות, מטלות ומזה יש לי בשפע. והזמן טס.
ולפעמים מרב שכל פיסת זמן פנויה היא מצרך נדיר, היא דורשת תיעדוף אימתני מתוך 24655656868 משימות שצפות בכל זמן נתון. לא נעים לומר אבל זמן למספר 2 בשירותים או להשתמש בחוט דנטלי אלו גם משימות. דומה שיש קרב במוחי, בכל רגע ורגע האם להיות האישה שנכון ושכדאי להיות: אחת שעושה ספורט, שמקפידה להוריד איפור בלילה, מורחת קרם לחות, שטורחת להסתכל על המקרר במבט נוסף ומחליטה להשקיע ולחתוך סלט מאשר לבחור בבחירה הקלה שתכל'ס היא הכי מתבקשת לאמא שקשה לה: לשלוף צ'יפס וליפול שדודה למיטה\ספה\ הריהוט הקרוב.
ולכן מה הפלא, שאני פשוט צריכה להתרגע ומתעצלת ואין לי כוח לעשות כלום בכלל. מה הפלא שאם בכל זמן נתון ההתלבטות היא -בין לעשות עוד משימות שאני צריכה, או חייבת, או אמורה או- לעשות דברים שאני באמת רוצה, שבא לי, שמתחשק לי כמו- להגיע סופסוף למחשב, לסגנן פוסט יפה עם הגיגים מהנעשה בחיי, להעלות אותם לפורום ולהתייעץ עם עוד נשים לבטח מנוסות יותר ממני, מה יותר טבעי מלעשות את הדבר ההוא שרוצים, שמזכיר את אותי של פעם, שהיה לי הכי טריוויאלי לעשות כשהיה לי מספיק זמן???
בקיצור, מרב שכל דבר בחיי כרגע דורש ארגון ומחשבה בא לי פשוט לבהות בפון או בחלל. ופשוט לא לעשות כלום. או רק להתענג על שוקולד וקפה במרפסת. משוגע
הרי קשה שלא לראות מה עוד חסר, ומה צריך, ואת המכונת כביסה שכבר צלצלה להזכיר לי שהיא הסתיימה, ואת הכיור שצריכה לדרוש בשלומו בסוף יום ארוך מדי וטקס לא פשוט של האכלה עם רצפה שראתה ימים יפים יותר. וקשה להתעלם מכל זה.
אז מי מגיע לבישולים בכלל?
שישי אני גם עובדת-משרה מלאה כבר אמרתי?
