"מִמָּחֳרַת"

יש פסוק, ברוח התקופה, כולנו מכירים אותו

"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת"

כולנו מכירים את זה כמובן מהגירסא דינקותא שלנו, השיר המהולל והידוע "הנני מוכן"

עכשיו השאלה שלי היא כזאת - איך אתם קוראים את המילה ממחרת?

לייתר דיוק, איך אתם מבטאים את האות מ השניה? זאת שמנוקדת בקמץ?

מו? או מה? מה יש אצלכם בראש?

-השאלה אינה מיועדת לאנשים שקוראים את הפסוק בהברה אשכנזיות, וכן כל כיוצ"ב-

חשבתם איך אתם קוראים? ייאי.

למה אני שואל?

כי זה בערך (אל תפסו אותי על המילה) מחלוקת בין המסורת של הספרדים לבין האקדמיה ללשון.

הרי בארצות אשכנז.. כל קמץ היה או...

בתנ"ך קורן, החדשים - שבהם יש הדגשה מהו קמץ קטן ומה לא. הם סימנו את כל המקומות האלה שיש בהם מחלוקת כקמץ קטן (דהיינו מודגש) ושם סימן של געיא, מתג, מעמיד עליו. בעצם.. זה בדיוק המחלוקת במסורות. איך לבטא קמץ כזה שאמור להיות קמץ קטן רק שיש עליו העמדה.

רוצים דוגמאות?

אָהֳלוֹ, קָדָשִׁים, טָהֳרָה וכן הלאה

בדיוק היום בתפילה שמעתי מישהו שאומר "מו" ואז חשבתי לעצמי שיהיה מעניין לברר כאן.. מה קבוע אצלכם בראש?

שתי נקודות לראשי תיבות שלא מתחילות ב"תהא שנת"

בכל זאת נותרו רק 12 שנה לזה.

אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה

אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם

איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ

אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?

אשמח לכל מידע או סיפור מקרה

בשורות טובות ושמחות

הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?

אמרתי לו אוקי מה…

אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.

קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה

ארץ אשר ד' אלהיך דרש אתה תמיד עיני ד' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה

לכבוד ראש השנה ראיתי משהו ממש יפה ומשמעותי

קבוצה של תמונות יפות מהארץ עם מקורות על שבח ומעלה ארץ ישראל

מוזמנים להצטרף

קמפיין 'טובה הארץ מאוד מאוד'

כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,

למרות שהוא לא קרוב משפחה,

ולא חבר קרוב,

ולא בוס,

אלא ''רק'' מנחה ומנטור.

מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,

ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.

נוחי בשלום,

פרופסור עדה יונת.