"מִמָּחֳרַת"
יש פסוק, ברוח התקופה, כולנו מכירים אותו
"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת"
כולנו מכירים את זה כמובן מהגירסא דינקותא שלנו, השיר המהולל והידוע "הנני מוכן" 
עכשיו השאלה שלי היא כזאת - איך אתם קוראים את המילה ממחרת?
לייתר דיוק, איך אתם מבטאים את האות מ השניה? זאת שמנוקדת בקמץ?
מו? או מה? מה יש אצלכם בראש?
-השאלה אינה מיועדת לאנשים שקוראים את הפסוק בהברה אשכנזיות, וכן כל כיוצ"ב-
חשבתם איך אתם קוראים? ייאי.
למה אני שואל?
כי זה בערך (אל תפסו אותי על המילה) מחלוקת בין המסורת של הספרדים לבין האקדמיה ללשון.
הרי בארצות אשכנז.. כל קמץ היה או...
בתנ"ך קורן, החדשים - שבהם יש הדגשה מהו קמץ קטן ומה לא. הם סימנו את כל המקומות האלה שיש בהם מחלוקת כקמץ קטן (דהיינו מודגש) ושם סימן של געיא, מתג, מעמיד עליו. בעצם.. זה בדיוק המחלוקת במסורות. איך לבטא קמץ כזה שאמור להיות קמץ קטן רק שיש עליו העמדה.
רוצים דוגמאות?
אָהֳלוֹ, קָדָשִׁים, טָהֳרָה וכן הלאה
בדיוק היום בתפילה שמעתי מישהו שאומר "מו" ואז חשבתי לעצמי שיהיה מעניין לברר כאן.. מה קבוע אצלכם בראש?
איך אתם הוגים את המילה:
