"וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ וַתְּצַוֵּהוּ אֶל מָרְדֳּכָי: כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם:" זה נראה די פשוט, מצד אחד. הכל כבר מסודר. הרי הקב"ה לא יפיל הכל על הדבר הזה, בסה"כ צריך להראות שבאמת קצת אכפת לנו. אלא מאי? מה יקרה אם אסתר תיכנס לחצר הפנימית של המלך שבטוח שרוצים להרוג אותו, ותגיד לו שהיא אחת מהאנשים שהמן דיבר עליהם ואמר "וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים"? לא רק זה, אנחנו עם מפוזר ומפורד בין העמים, אין לנו שום בעיה לשלוט בעולם ברגע שנרצה. ועד עכשיו לא סיפרתי לך שאני יהודיה כי לא רציתי שתדע שאני עוזרת להם לשלוט אפילו בבירה. נורא נחמד. יש להניח שכל זה היה בהסבר שהתך נשלח להגיד למרדכי. הגיוני שאסתר הייתה די המומה מהתשובה של מרדכי: "אַל תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית הַמֶּלֶךְ מִכָּל הַיְּהוּדִים: כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת:" במילים אחרות: אלה סתם תירוצים. את לא באמת חושבת שהיהודים עלולים לאבד את הדבר היחיד שיכול לעזור להם. את רק מפחדת ממה שיקרה לך. אסתר מקבלת עליה את הדין, ומבקשת שיתפללו עליה. אחרי שלושה ימים היא נכנסת ומושכת את הזמן. היא מצליחה להראות למלך שהיא לא מנסה לשלוט, היא גורמת למלך להגיד כמה פעמים שהיא יכולה לקבל את חצי המלכות, ובסוף רק מבקשת חיים: "וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי". אין שום כוונה למרוד. ממילא אחשוורוש מתעצבן על המן שהציג את הדברים בצורה כל כך מעוותת, (יתכן שאסתר גם מספרת לאחשוורוש את הסיבה האמיתית שהמן התעצבן על היהודים, מה שמוכיח עד כמה דווקא המן מעוניין במלכות), הוא יוצא לשניה בחוץ (למה? לא חשבתי על זה..) וכשהוא חוזר הוא רואה את המן נופל על המיטה אשר אסתר עליה. זהו. המן מנסה להפליל את העם הכי שפל. הוא רצה להרוג באופן אישי את מי שהציל את המלך מבגתן ותרש, ועכשיו הוא מנסה "לכבוש את המלכה" עמו בבית. מידה כנגד מידה, הגיע לו העונש של המורדים המלכות שהוא התכוון לתת למרדכי, ה'מורד במלכות' לכאורה, למען יראו וייראו: "וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה:"

ועדיין כלום לא נגמר. ברור לנו, כקוראים, שלא יקרה כלום. למרדכי ואסתר העתיד בכלל עוד לא נראה כל כך טוב:

"וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ לְהַעֲבִיר אֶת רָעַת הָמָן הָאֲגָגִי וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים:

...

וַתֹּאמֶר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפָרִים מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ:

כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי:"

וגם ידיו של המלך אחשוורוש כבולות, "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך - אין להשיב".

בסופו של דבר הפיתרון נמצא, שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב. ובניגוד למקובל: 'הם ינסו להרוג אותנו, ננצח, בואו נאכל.'

תזכורת: בסופו של דבר אסתר קיבלה עליה את הדין - ואת ובית אביך תאבדו. יתכן שזה קשור לעובדה שרק האיום הזה הצליח להביא אותה מול אחשוורוש. ומי שמוסר נפשו על מנת שינצל - לא ניצל.

מסקנה: בואו נסתכל על המכלול, גם אם זה יגרום לנו לשכוח את עצמינו, נפסיק להיות אגואיסטים, ונפסיק להתבכיין שלא קיבלנו בדיוק את מה שרצינו.