על חינוך מיני (לבן שלוש וחצי)אנונימית בהו"ל
הבן שלי המתוק ישב באמבטיה, ופתאום סיפר לי שיש לו כדור בגוף שכיף לו למשש. ואז הוא הראה לי איפה זה - בתוך שקי האשכים (מניחה שהוא מישש שם את האשך שלו).
תוך כדי שהוא מישש אותו, הוא סיפר לי שהוא מאוד אוהב למשש כדורים - כדורסל, וכדורגל, וגם כדור-גוף (הכדור שיש לו בגוף).

יש לציין שהיה לנו סיפור אצלו (שעוד לא הסתיים) שהאשכים בהתחלה לא ירדו לשקי האשכים, ושלחו אותנו לבדוק את זה. וגם אחרי שהאורולוג אישר שהכל בסדר, בבדיקה נוספת אצל הרופא ילדים הוא בדק אותו שוב ולא מצא את האשכים, אז הפנו אותנו שוב לאורולוג, שהגענו אליו לאחרונה והוא אמר שצריך לעקוב כי זה עולה ויורד אצלו, אז עוד צריך לעשות אולטרסאונד ובדיקה נוספת בעוד חצי שנה כדי לראות מה קורה.
בקיצור, את הבדיקות כשהוא היה תינוק הוא מן הסתם לא זוכר, אבל את הבדיקה האחרונה הוא בטוח זוכר.

הסברתי לו לפני הבדיקה שזה איבר פרטי, ואף אחד לא נוגע לאף אחד באיבר הפרטי שלו, אבל לרופא שבודק ואמא מרשה אז מותר.
וגם באמבטיה זרמתי איתו עם זה שהוא מישש שם, וניצלתי את ההזדמנות לדבר על זה שזה איבר פרטי שלו, ורק הוא נוגע בו, אלא אם כן הרופא צריך לבדוק ואמא מרשה לו. ואמרתי לו גם שזה מקום שמתאים לגעת בו דווקא באמבטיה אבל לא בכל מקום (הוא אמר שהוא יכול גם מחוץ לאמבטיה, כי דרך המכנסיים הוא עדיין יכול להרגיש אותו. אבל תכלס אני לא רואה שהוא מתעסק שם סתם ככה אז לא התעכבתי על זה יותר מידי).

סה"כ נראה לי שהשיחה היתה די בסדר.
אבל חשבתי לשתף פה כי יש פה המון נשים חכמות, שאולי יוסיפו לי דברים שכדאי להגיד בסיטואציות כאלו (או כמו מה שהיה באמבטיה, או לפני בדיקת רופא, שעוד צפויה לנו שוב...)
לא מבינה בזהשירה_11

אבל נראה שדיברת בסדר...

במיוחד לפני הבדיקת רופא הדגש הזה שזה לא משו שכל אחד יכול לבוא ולבדוק לך,

 

חמודים הדימויים שלהם זה משו

תודה! הוא באמת מתוק...אנונימית בהו"ל
הוא נשמע חמוד מאודשחרית*
ונשמע שהגבת לגמרי בסדר. הייתי מנצלת את זה לתת שם ל"כדור- גוף" ולהסביר לו שאלו האשכים שלו.
תודה! את צודקת, זו באמת הזדמנותאנונימית בהו"ל
נשמע שהגבת ממש טובאמא'לה5

הסברת לו מצויין בצורה שהוא יכול להבין ולא עשית מזה עניין יותר ממה שזה.

הקטע עם הבדיקה באמת יכול לבלבל אותם, הבת שלי גדולה יותר והיא מאובחנת עם ליכן סקולרוזיס שזה מחלת עור של כל האיזור האינטימי והיא במעקב אצל רופא מומחה וגם אצלה נוצר בילבול נורא גדול והיא מובכת כל פעם מחדש כשמגיעים לבדיקה ואנחנו במעקב כל חודש וחצי...בעייתי משהו אבל אין לנו ברירה.

תודה! זה באמת מורכבאנונימית בהו"ל
וככל שהגיל גדול יותר זה נהיה פחות נעים.
(יש סיכוי שתמצאו בשבילה רופאה ולא רופא? אולי יהיה לה קצת פחות מביך ככה?)
מקווה שיעבור לה מהר. רפואה שלמה!
בהתחלה היא טופלה אצל רופאה, אבל מאחר ומדובראמא'לה5

במעקב בבי"ח ולא בקופה כל פעם יש רופא אחר מתוך הצוות שמקבל אותנו ואי אפשר לקבוע לרופא ספיצפי, בהחלט מבאס. עד כמה שהבנתי לפחות עד גיל ההתבגרות אנחנו הולכים לבלות בביקורות שם אולי באמת זה הזמן לבדוק מקום אחר שיטפל בה.

תודה!!

וואו, מאתגר...אנונימית בהו"ל
בהצלחה!
לא יודעת אם זה רלוונטי לךמיואשת******
אבל לאחרונה לבת שלי היה משהו באיזור והיא לא הסכימה בשום אופן לראות רופאה ממש לקחה את זה קשה
בסוף סיכמנו שהיא תצלם את הפצע שהיה לה שם ואני אלך עם הטלפון לרופאה ואראה לה ומיד אחר כך אמחק
לא יודעת אח זה אופציה מבחינתכם אבל בהחלט הייתי מנסה לבדוק ואפילו להתעקש מול רופאים כי כל חודש וחצי זה ממש חוויה מאד מאד לא נעימה
האמת נשמע רעיון טוב, אבדוק את האופציה הזאתאמא'לה5

תודה רבה!!

מוסיפה עוד משהומיואשת******
מחילה מכל הרופאים
אבל הרבה פעמים נתקלתי במצבים שאמרו לי מעקב כל כך וכך, או חייבים לבוא שוב לבדוק וכו
וכשהתעקשתי שאני לא יכולה, לא נוח לי, פתאום התברר שאפשר כל שלושה שבועות ולא כל שבועיים, או שאפשר לעשות משהו בבית במקום משהו במרפאה וכן הלאה
אני לא מכירה את המחלה הזו ואין לי מושג.
אבל חושבת שבמצב הזה הייתי מדברת עם הרופא ואומרת מה יקרה אם נבוא פעם בשלושה חודשים? יש אופציה לעקוב בבית בים פגישה לפגישה ולרווח את הפגישות? יש אופציה ללול תמונה? ממש להתעקש
כי הם ברור שיגדירו מה לעשות לפי הספר
אבל הצד הרגשי לא פחות חשוב מהצד הפיזי והוא לא במודעות שלהם בדכ.
אז הייתי מתעקשת ומהדהדת כמה שיותר לרווח בין הפגישות ולמצוא את המקומות שאפשר לשחק עם הכללים ❤️
בנוגע לזהדפני11
הייתי מבקשת מעקב פרטי קבוע אצל רופאה, וגם משלמת על זה. אם אין לכם אפשרות כלכלית הייתי מדברת עם האחיות שימצאו לי רופאה אנושית, מסבירה לה את המורכבות ומבקשת להגיע רק כשהיא נמצאת.
זה באמת נשמע הזוי לחשוף את המקום כל חודש וחצי וכל פעם אצל מישהו אחר.... יכול ממש להיות טראומטי...
להפךשירוש16
בגלל שאתם במעקב בבי"ח ויש שם רופאים ורופאות אתם יכולים לבקש/לדרוש שרק רופאה תיראה אותה. זה זכות בסיסית כמטופל לבקש שגבר/אישה יטפלו/לא יגעו בהם.

אם הייתם הולכים לרופא ספציפי בקופה זה לא אפשרי. כי הגעתם אליו באופן אישי. אבל בבי"ח יש אפשרות לגמישות כזאת.

בנושא הזה הייתי נזהרת. תמיד לבקש רשות ממנה לפני הפעולה ולאפשר לה לסרב. לא לחוץ "אבל אם לא תראי הרופא לא יכול לבדוק ולטפל בך".
נשמע מאוד מאתגר.
ולבת ייתכן מאוד טרואמתי. לחשוף כמעט בעל כורחה איזור מאוד פרטי, אינטימי. גם כשזה "באישור אמא" זה לא תמיד באישור הילדה.

בוא נגיד ככה: אם זה היה אני והייתי צריכה לעשות מעקב חודשי באיזור כל כך פרטי אצל אדם זר הייתי לכל הפחות בוחרת רופא אחד (ולא כמה) ואישה.
וואודפני11
אפשר לשאול בת כמה היא? ואיך גיליתם את זה?
וגם כתבתי לך משהודפני11
במסר, תסתכלי...
תודה לכל מי שהגיבה ליאמא'לה5

האמת שלא חשבתי על זה יותר מידי עד עכשיו אבל תודה שהעלתן את נקודת מבטה של הילדה ואני ממש אנסה למצוא לזה פתרון, אתן בהחלט צודקות.

תודה לכן.

חשוב להדגיש שהבדיקה של הרופא מותרת רק אחריציפיה.
שאת מאשרת. וגם לנסות להבין מה סבבה במסגרת הצורך לבדוק ומה נניח מוגזם מידי -
כי יש סיפורים של נשים שהלכו לגניקולוגים וחשבו שמשהו הוא חלק מתהליך הבדיקה, אבל הרגישו לא נעים, ורק אחכ הבינו שזה ממש לא חלק מהליך הבדיקה וזה היה לא בסדר.

כלומר, שהבת שלך תדע מה תקין ומה לא, כדי לעזור לה למסגר את זה בצורה נכונה ושאם חס וחלילה יהיה רופא רע, שהיא תדע לבוא ולומר שהוא נגע במקומות שלא היה צריך לגעת/בצורה שלא היה צריך.
קודם כלבימבה אדומה
המשך בירור מוצלח ושהכל יתברר תקין בע"ה.
חוצמזה לא הייתי קוראת לזה חינוך מיני כי אין כאן שום קשר למין. וכדאי שגם את בינך לבין עצמך לא תחשבי על זה כך אלא כאל חינוך ליחס נכון לגוף ולאיבריו המוצנעים.
ממילא כך זה יעבור אליו גם בלי מילים.

הסברת לו לדעתי ממש טוב! לדעתי כן מדהים שהוא סיפר לך ונתת לזה להיות שיח פתוח בינכם
חלק מחינוך למיניות בריאהתוהה לי
זה יחס בריא והוליסטי לאיברי המין. לא רואה התנגשות..
נכון לגמריבימבה אדומה
אבל סתם היה לי מוזר... שזו הכותרת...
אני גם מסכימה לגבי חינוך מיני. וחושבת שיש הבדל ביןציפיה.
חיניך מיני ולבין חינוך למיניות בריאה.

יש ממב שזה סתם בראש שלי ואין באמת הבדל סמנטי בין המילים.
נשמע שענית מהמםתוהה לי
מסכימה לגבי שיום איברים..
גם לתווך לו מה הוא עובר אצל הרופא, ברמה שלו, לפני ען להסביר למה הולכים לרופא, מה הרופא עושה בבדיקה ולמה.. הסבר הכי פשוט ואמיתי. אחרי הבדיקה לשאול אותו איך היה לו בבדיקה..
לגבי תחושת הנעימות, הייתי קודם כל משקפת לו את הדברים: זה נעים לך לגעת באשכים. כן. נכון, זו יכולה להיות תחושה נעימה. ואז גם מרחיבה הלאה, באותה הזדמנות או בהזדמנות אחרת, יש עוד דברים שנעימים לך? נעים לך שאני עושה לך מסאג? כשאני מסרקת אותך בעדינות? נעים לך לשחק בחול? במים? וכו.. להרחיב לו את הארסנל של האפשרויות. ולקנות לו אביזרים לויסות כמו כדורים לחיצים, ברבצק..
ובמקום לומר שהוא יכול לגעת באשכים רק באמבטיה, הייתי מדייקת, בפרטיות.
ב"ה שהכל עובד כמו שצריךים...אחרונה
אם לא ראית עד עכשיו מניחה שזה לא קורה הרבה או שיודע להסתיר. גם שקרה באמבטיה.
נשמע לי בסדר גמור
אמרתי פעם בצחוק לבעלי כשראיתי את הילדים מתלהבים מכדורים, מה העניין של גברים עם כדורים באנגלית...
אולי יהיה לכן פיתרון בשבילי כי אני מיואשתסיפור_של_הלב

ב"ה 3 חודשים אחרי לידה

הנקה מלאה

טבלתי 5 שבועות אחרי הלידה, דווקא הלך בקלות הייתי יכולה אפילו לפני לטבול.

אבל כשבוע אחרי התחילו כתמים ודימומים קטנים. חשבתי שזה מחזור אבל זה לא התפתח לשם, לצערי נאסרנו (בטעות).

אחרי כמה ימים עשיתי הפסק וביום של הטבילה (😪) אני קמה בבוקר ושוב כתמים ודימום, שמנענו ממני לטבול ורק אחרי כמה ימים הצלחתי לעשות שוב הפסק ולטבול.

היום, אחרי שבוע וקצת מהטבילה, אני שוב רואה כתמים, דימום קטן. למה?? אני לא מונעת. מה קורה? למה כל הזמן יש לי דימומים וכתמים?

אני לא יודעת אולי הפעם כן יתפתח למחזור אבל אני לא יכולה כבר לדמיין את עצמי שוב פעם אסורה. אולי יש לכן עצה בשבילי איך לעזור לגוף שלי לא להתחרפן הורמונלית ולהפסיק את הדימום הזה?

בלידה אמרו שהוציאו את כל השליה...

כדאי לבדוק אם אין שאריות שילייההשם שלי

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

כן נבדקתי הרופא לא אמר כלום..סיפור_של_הלב
איזה לידה זה?חנוקה

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

לידה שלישית, פעם ראשונה ככה..סיפור_של_הלב
וכשהייתי אצל הרופא 6 שבועות אחרי לידה אמר שדןוקא הרירית עבה יחסית לנשים מניקות
ממש כדאי ללכת לרופאת נשיםיראת גאולה

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

אני אלך אם זה יתחזקסיפור_של_הלב
בינתים כשזה כתמים ואני עדין מותרת אני לא רוצה ללכת לרופאה כי זה בטח יגרום לי להיות אסורה הבדיקה..
לא מחייב שיאסור.לפניו ברננה!
תבקשי הדרכה הלכתית כדי לדעת איך להיבדק באופן שלא יאסור.
אגב בלילות הבייבי פותח לי מרווחים בהנקה יחסית גדולסיפור_של_הלב
הוא יכול לישון 5-6 שעות רצוף, ייתכן וזה גורם לדימומים ההנקה הלא רציפה?
זה קורה לפעמים בהנקה, אבל קודם כל צריך לבדוק שאיןאמהלה

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

הגיוני שהרופא לא ראה כלום בבדיקה של אחרי לידהסיפור_של_הלב
ובכל זאת יש?
כן. לפעמים רואים רק לאחר זמן.אמהלה
יכול להיות מפצע בצוואר הרחםתוהה לעצמי
ממליצה להתייעץ עם בודקת טהרה מומחית
מצטרפת לנמלצה ללכת לבודקת טהרהממתקית

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

הייתי אצל בודקת כשהיו עףכתמים ביום הטבילהסיפור_של_הלב
לצערי זה מהרחם
כמה דבריםצמאהאחרונה

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.


דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו


דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

מתנה לגננות לחנוכה - לצוות רעיונות?אובדת חצות

יש צוות של הבוקר וצוות צהרון בצהריים

סה"כ 7 נשים

מה אפשר לקנות כדי להראות הערכה אישית

כי הילדים ב"ה נהנים ומרוצים אבל שלא יקרע את הכיס?

סליחה על התגובהרק טוב!

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

מסכימה. לא בריא לייצר עוד מוסכמות וציפיותאנונימיות
תודה על התגובה שלך!חנוקה

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

אפשר להביא חפיסת שוקולד/ נר ריחני עם פתק תודהשיפור
אפשר גם להביא מחר או מחרתיים צלחת עוגיות או חפיסה של פינוקים (נגיד סגנון רבע לשבע או אחרי חצות) לכל הצוות.


גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.


אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

הודעת ווטסאפ מכל הלב ממש משמעותיתמתיכון ועד מעון

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

עונה בתור מורה- תביאי חפיסת שוקולד עם פתק מושקעאמהלה

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

גם חושבת ורוצה אבל לא תמיד מגיעה לזהצמאה

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

מגש ספינגיםמצפה להריון.
טעים ומחמם את הלב
אם זה לא משהו ארוז- חשוב שהכשרות תהיה ברורהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

אשמח לעזרת האלופות בקניית מתנה לחמותיאנונימית בהו"ל
אנונימי כ לא רוצה שיזהו במקרה..


אז חמי וחמותי גרים רחוק מאיתנו ואנחנו לא נפגשים הרבה, משי פעם מגיעים לשבתות ויוצאים עם צידניות מלאות כל טוב, ממש השקעה גדולה של זמן, כסף וטירחה.  אנחנו לא משפחה קטנה בכלל והם נותנים המון ואני מרגישה שאין לנו הזדמנות להחזיר להם. חמי לא ממש בקו הבריאות אז יוצא שהרוב המוחלט נופל על חמותי.


לא נעים לי להגיד שאולי בשנה הראשונה קניתי לה מתנה ומאז לא הבאתי כלום, המעט שקניתי לא ממש קלע לטעמה, חוץ מראנר שאפשר להניח עליו סירים חמים.


אז מחפשת מתנה גדולה ללא הגבלת תקציב, לא משהן אישי כי לא אקלע, לא ניידים אז מלון או ספא גם ירד מהפרק, לא מזכרת מהנכדים כי זה היא כן מקבלת מדי פעם.


מה עוד יכול להיות? 

מכשיר חשמלי כלשהו?לפניו ברננה!

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

שואב שוטף זה גם בעיני מתנה מצויינתממשיכה

בטח אם הכל עליה

אולי אלבום דיגיטלי עם תמונות של הנכדים מעוצב יפהנפש חיה.
נראה לי שתמיד נהנים לראות את התמונות האלו
אם נראה לך שהיא כן אוהבת לצאת ולנסוע והבעיה היאקופצת רגעאחרונה
שלא ניידים, אולי חלק מהתקציב יכול ללכת על מונית שתקח אותם לבילוי. נניח יום כיף במלון עם הסעה הלוך חזור. לא כולם נהנים מכזה דבר אבל מי שכן נראה לי שזה מאוד מפנק 
מה עושים בטיפול רגשי?אנונימית בהו"ל

איך זה יכול לעזור לי?

בנושא דיכאון/ דכדוך שלא עובר כמה חודשים אחרי לידה.

ואיך אני אמורה למצוא מטפלת כזאת? מאיפה משלמים?

 

אוף.

אלופה שאת מחפשת טיפול, זה הצעד הראשוןהתייעצות הריון
לצאת מהדיכאון! לשאלתך, כדאי להתחיל אצל רופאת משפחה, שיכולה להפנות אותך לעובדת הסוציאלית של הקופה, ואז זו עלות נמוכה מאוד לטיפול, אם בכלל..
משתפת מנסיוני האישיחנוקה

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.


ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ממש כל מילה! ומוסיפהכורסא ירוקה

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.


וויטמינים סופר סופר חשוב.

מצטרפת לכל התגובות פהאיזמרגד1אחרונה

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

ילדה שאוכלת שרוולים בגיל 3.5חנוקה

הבת שלי לאחרונה התחילה לאכול את השרוולים של הבגדים )אולי לכבוד השרוול הארוך(.

אני באמת חושבת שזה רגיש כי היא עוברת תקופה קצת מורכבת אבל אנחנו מטפלים בזה.

הענים הוא שזה גם קצת מגעיל אותי...

וגם באמת עכשיו חורף וקר! וזה לא מוצא חן בעיני.

י ש לכן רעיון למשהו?

שאלתי אותה מה יעזור לה לא לעשות את הז כי היא הורסת את הגדים החדשים והיפים שלה ואכפת לה מאד מזה...והיא אמרה שהיא רוצה מוצץ במקום...

אשמח לכל חוות דעת.

לא מבינה בזהממצולות

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

מוסיפהחנוקה
היה לה מוצץ עד גיל שנתיים וחצי, נגמלה ממנו ביצמה כשנאבד
זה עניין תחושתימתואמת

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

נורא מעניין מה שאת אומרתחנוקה

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

התופעות יכולות להגיע ביום בהיר אחדמתואמת

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

רק גבי כפית חד"פ- לקחת את הסוג הגמיש שלא נשבר בפהיעל מהדרום
נכון.מתואמתאחרונה
יש נשכנים לילדיםיעל מהדרום
לק"י


יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

נכון! חפשי באתר די-סטוררוני 1234
ושמעתי שגם מומלץ לתת לאכול מלפפון חמוץ כדי "להעסיק" את הפה
נשמע טובחנוקה

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

שאלה על בחילות בהיריוןהגברת מהירח
מעניין אותי לדעת: יש נשים שיש להן בהיריון בחילות בוקר, ואז זה עובר להן ומרגישות טוב במשך היום? כי לי הבחילות הן בערך 24/7.... עד כמה אני חריגה בנוף?
אצלי היה כל כל הזמןהבוקר יעלה
ילדה יחסית גדולה מוצצת אצבע ורוצה להפסיקממתקית

מאוד מפריע לה שהיא מוצצת (בת 9 וחצי) אבל לא מצליחה להיגמל.
היא כל הזמן אומרת לי בכעס "אמא למה לא קשרת לי את הידיים כשנולדת.." מצחיקה (יש לי גיסה שקשרה לבת שלה את היד בגיל ינקות והיא באמת הפסיקה למצוץ, אני לא העזתי לעשות את זה לבת שלי, אבל עכשיו היא ממש סובלת מזה)

אבל יש לכן טיפים איך לעזור לה להפסיק? ניסינו מרה, לא עזר.
יש לה כבר פצע באגודל מהמציצה וכואב לה.
אציין שהיא לא מוצצת בחוץ, בבית היד שלה דבוקה לפה.

זה עובר לבד בסוף? 

לפעמים עובר לפעמים לאאיכה
אני הפסקתי לבד בגיל 15


אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

אני מכירה שיש אפשרות לשים בפה איזה התקןכתבתנו

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.


חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

כפפה?כורסא ירוקהאחרונה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר

תינוק בן יום שלא מפסיק לינוק, מה עושים?אנונימית בהו"ל

הוא יונק יעיל, ממלא טיטולים יותר ממה שצריך ביממה השניה לחיים, אפילו עלה במשקל מאז הלידה במקום לרדת!

אבל הוא באמת כל היום על השד, וכשלא אז הוא בוכה... ואני עוד לא השלמתי שעות שינה מהלילה של הלידה, והשד שלי רגיש בטירוף (ברוך ה' לא פצוע אבל בקצב הזה זה יגיע גם)

לא רוצה לתת לו תמ"ל (גם אין צורך), מוצץ אומרים רק אחרי שההנקה מבוססת, החלטתי שזה נקרא כבר הנקה מבוססת מספיק אבל הוא פשוט לא מעוניין.


מילא עכשיו בבית חולים, אבל מה אני אעשה מחר כשרני חוזרת לשאר הילדים, הוא ילמד לפתוח פערים בין הנקות מתישהו בקרוב?


(וגם ההנקות כואבות נורא מהתכווצויות של הרחם אז מוסיף לסיוט)

כתבת כבר מזמן... אולי עברמתיכון ועד מעון

אבל זה ממש תקין שתינוק רוצה כמה שיותר ידיים והנקה בימים הראשונים (וגם אח"כ)

אולי יעניין אותך