אני רואה את זה בראש כשני צורות עיקריות (חוץ מכשלא מתאים)
- יש שנפגשים עם מישהו שיש רצון והתלהבות ומשיכה ואז עם תוך כמה דייטים הכל מתנהל טוב, ודברים שחשובים מתאימים אז אחרי 10 פגישות נניח כבר מתחילים לדבר על חתונה עוד קצת ומתארסים (בנורמה פחות או יותר בסביבתי , זה קצת משתנה כמובן)
- ויש שנפגשים עם מישהו שזה סבבה, בעקרון נשמע מתאים על הדף, דברים שמתאימים יותר או פחות, סה״כ גם הפגישות סבירות, אבל אין פרפרים, אין איזה רצון חזק, אין געגוע,
ואני חושבת ששם השאלה שלי, כי אם אחרי חודש אין את זה ( לפעמים אפילו לפני, אם פיגישה שישית מפריעה מראה עדיין לדוגמא) חותכים ואם לא זה כבר אפילו חוסר הגינות
ועולה לי הרבה המחשבה שמה היה קורה אם היינו משחררים לגמרי, מתמקדים בקשר, כמו עם חברות נגיד..
ואז אולי הקשר הנפשי היה מכריע
או שזה לא ככה ומה שמפריע אחרי חודש יפריע גם אחרי 3 ו4 חודשים גם אם יהיה מאד טוב וקשר נפשי ועמוק, את הצעד לחתונה לא נצליח בלי זה?
אשמח למחשבות ותובנות (:
יום משמח! 🙃
, במקרים אחרים אולי זה טוב.
מהרגע שהתחלנו לצאת, לקח חודשיים ושבוע עד שהודעתי לאיש שלי שמבחינתי אפשר להתארס אבל שיקח את הזמן 


