הקב"ה ישלח לך מי שיתאים לך. השאלה כמובן באיזה מצב את תהיי.

וכן, יש מספיק בחוריים תורניים\"שמורים" גם בגילאים מבוגרים.

"שמירת נגיעה" (אני שונא את הביטוי הזה) היא לא עונש, היא מתנה. 

כי הקולות מסביבי אומרים שאני לא ריאלית.

יכול להיות שאת באמת לא ריאלית, פשוט לא בנושא הזה...

באמת שאני לא מבין מישהי שתגיד לך אחרת.

אבל את לא רואה את כל המאמץ והנסיונות שמסביב, העליות והירידות.
גם את המישור התוצאתי את לא רואה מבחינה מספרית, אלא רק יודעת שיש אחוזים גבוהים מדי של אנשים שנפלו (כמה נפלו מעבר לפעם אחת? וכמה התגברו? ומה הם אומרים לעצמם אחרי הנפילות? ואולי הם חזקים הרבה יותר ממה שאת חושבת כשאת רואה את המספרים, והחוזק שלהם מתבטא בהרבה פעמים אחרות שהם נושכים את השפתיים כדי לא ליפול? והאם בשבילך לשמור על שמירת נגיעה זה באותה רמת קושי של בחור ממוצע לא להיכשל בצניעות? האם הניסיון שלכם הוא באותה רמה? יש כאן המון המון דברים שצריך להתייחס אליהם ואי אפשר לנתק את הפרט הזה, שהוא חשוב אמנם, מכל המכלול)

מה שיותר כואב לי זו הגישה.

כי כלפי נפילות אני מכילה וסלחנית

אבל לא כלפי מגמתיות.

ושל להפוך ללא לגיטימי את מי שלא מוכן לשתף פעולה עם האידיאל הזה.

לגמרי, זו לא נשמעת חברה תורנית במיוחד

במיעוט, רעשני אמנם (ברשתות חברתיות וכו'), אבל מיעוט

כנראה שאת רב המיעוט הזה אני זוכה לפגוש.

אין לי מקום כנראה ובי...

אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום. וזה יותר מסתדר מבחינת החלק השני של המשפט

שאי אפשר להחליט בלי זה

מגעיל אותי לכתוב את זה אפילו.

(וזה אגב מתקשר בקשר כלשהו לשרשור שלי על הרומנטיקה מהבוקר. יש ביטויים שאין להם מקום לפני חתונה. נקודה).

זה לא חלק ולא נעליים משום תהליך. 

כואב..

מקווה שבע"ה תמצאי אותו ממש בקרוב

אבל אנחנו מאמינים שאנחנו מחוייבים לשמירת הלכה

וזה שמישהו אחר חלבי ויש לו פיצה, או בשרי ויש לו סטייק, לא אומר שמותר לי לשים קוטג' בשאריות טשולנט. ובעברית - זה שיש אחרים שההלכה "נמצאת בצד שלהם" לא אומר שמותר לנו לעבור על ההלכה. מה שכן, 1 התחושה והתסכול מובנים לגמרי ולכן אני לא מאשים את מי שנשבר. 2 לפעמים אנשים מרשים לעצמם להישבר קצת יותר מדי וזה מעצבן

אבל זה כבר עניין אחר לשרשור אחר...

במלחמה כזאת אין מנצחים באמת · כי הם חושבים שלא תמיד נכון להילחם. אבל עדיין אין לנו מקום שבו אפשר לנוח... (נ.ג)

לבד מול כל העולם (?)

בואי נקים קבוצת תמיכה...

ובטוח שיש רבים שאינם כך (מקווה שזה מעודד).

אני כן רוצה להעיר שההבדלה בין 'נפילות' ל'דרך חיים' היא קצת טריקית.

קשה לאדם לחיות בדיסוננס בו חשוב מאוד שהוא יתנהג בצורה מסוימת ובפועל הוא עושה אחרת. זה נכון במיוחד לאדם שגדל במקום שמחנך למצוינות, להתקדמות, ושדורש מהאדם להפיק מעצמו את המירב.

מה שקורה זה שכשהאדם נופל הוא מרגיש שהוא חי בסתירה לעצמיותו\אמונתו ולכן מתחיל להצדיק את עצמו ולשקיט את מצפונו בתירוצים כאלו ואחרים. ובאופן לא מודע יותר נוח לו לחיות במצב שבו מעשיו הם לכתחילה מאשר להיות כל הזמן במצב 'אני לא בסדר'.

בקיצור מה שאני בא לומר זה שגם כשאדם מצהיר על משהו "כדרך חיים" צריך להבין ולברר האם זה באמת משהו שהוא מאמין בו ותמיד חשב כך או שזה יותר צידוק פסיכולוגי בדיעבד.  

מקווה שלא תתקל בזה.

אגב, להווי החברה החרדית המעורבת אתה כן נחשף?

כי זו עוד סטירת לחי שחטפתי לאחרונה.

(הווי חברתי מעורב של צעירים וצעירות, סגנון "הביצה" אבל בחרדי...)

וגם אני לא מכיר. אני שומע שקיים. מה ההבדל?

החברה שאני מסתובב בה. זה הכל.

בוגר החברה החרדית?

סליחה על הישירות... פשוט זה נתון משמעותי.

למה זה משמעותי?

היא פועל יוצא של החברה שגדלתי בה.

על המיינסטרים ותופעות השוליים שלה.

תנסי למצוא אנשים שדומים לך יותר.

יש הרבה מה לכתוב על זה אבל לא יודע אם זה הזמן והמקום.

גם לי יש הרבה מה לכתוב.

אבל מרגיש שזה כבר יותר מדי.

שכל מי שמכיר אותך ידע שאין מה לדבר על זה אפילו.

זו הדרך הטובה ביותר עד שבעז"ה יגיע בעלך בקרוב.

וזאת שאלה טובה מאוד דבר שכנראה כדאי לברר אם יש את היכולת

לגבי כיוון לתשובה -

יש את הסיבה הכללית של שמירת הלכה שהיא קשורה לכלל ההלכות. והיא סוגיה בפנ"ע.

יש את התחושה האישית בין האדם לשמירת המצווה האישית שלו על פי האתבגרים והתחושות האישיות איתם הוא מתמודד.

נראה לי שחשוב להפריד בין השניים ולא לערבב בניהם.

ועוד דבר לסוף -

שאלות יסודיות הן דבר שצריך אומץ בשבילם! עלי והצליחי!

האמת שזה נכתב יותר ממקום של פריקת תסכול,

ופחות ממקום של שאלה רציונאלית.

אבל אולי בכל זאת - יש השקה מסויימת בין השניים?

כיוון שעבור רבים כאן אני איכשהו מייצגת את החברה החרדית, ומרגישה שהוצאתי עליה לעז.

ברור שלא כולם כאלה.

ברור שיש בחורים צדיקים וטובים.

וברור לי שכמו שישיבישער כתב, גם האידיאולוגיה המעוותת הזו באה ממקום של נסיון גדול וכאב גדול שאין לו פורקן.

(ואם תשאלו אם יש רבים וטובים אז למה אני נתקלת דווקא באלו? התשובות שמורות במערכת)

זו הצעה לחברותא?

וגם תניא באמת מרתק אותי ללמוד.

(ואגב, נראה לי שלא הבנת את כוונת ההודעה הפותחת שלי אבל לאמשנה)

לא צריך...

כי התלוננתי על הבחורים שאני פוגשת, ועל הגישה שלהם... והקושי שזה יוצר.

פחות על הקושי האישי שלי.

ואם זה מה שקורה לך- אולי הפיתרון הוא לא להיפגש עם כאלה?

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"