אתן נותנות לילדים דמי כיס?טליה כ
א. מאיזה גיל?
ב. כמה כסף?
ג. כל כמה זמן?
ד. האם יש הוראה ברורה מה מותר לעשות עם הכסף?
אצליoo
יש קופסא עם כסף קטן, ומי שצריך לוקח, לרכישת דברים קטנים.

מגיל שיודעים ללכת לבד לחנות.

יש לי ילד שלא ידע ולווסת את הצרכים שלו לקניות, אז הגבלתי לפעמיים בשבוע 5 שח.

לגבי מה לעשות עם הכסף, אם זה ממתק, יש ממתקים שאני לא מרשה.
יש לי ילד בן 11 שמרוויח כסף של עצמו, וכשהוא רוצה לרכוש משהו, הוא מתייעץ איתי ולא יקנה משהו שאני לא מרשה.
לא ממשמיואשת******
אם צריך מבקשים ונותנים
לפעמים אני עושה מבצעים של לימודי העשרה
למשל לקרוא ספר עברית/אנגלית שאני בוחרת ולקבל כסף
לגבי מה לקנות לא זוכרת שהצבנו כללים אבל בפועל לא חושבת שמישהי קונה משהו בלי לשאול
לא נותנת בכללצהוב

אם יש משהו ספציפי שצריך נותנת.

חוץ מהילד בישיבה גבוהה. אני מוודאת שתמיד יש לו כסף לתוספת אוכל וכד'

אצלנומתואמת
לפני כמה שנים התחלנו לתת דמי כיס קבועים, מכיתה א'. בהתחלה שני שקלים בתחילת כל שבוע ואז שמונה שקלים בכל ראש חודש. (קצת התרופפנו עם זה לאחרונה... במיוחד שהם מקבלים בהרבה הזדמנויות "דמי כיס" מסבא וסבתא )
אין הגבלה ספציפית מה מותר להם לקנות עם זה, אבל כיוון שגם ככה הם שואלים אותנו לפני שיוצאים לקניות - אנחנו גם יודעים מה הם עומדים לקנות, ומטילים וטו אם זה נראה לנו לא מתאים. גם את כמות הקניות בשבוע/בחודש אנחנו מגבילים ככה. (הבכורה כבר יותר עצמאית בקטע הזה, אבל אנחנו די סומכים על שיקול דעתה)
אצלנובארץ אהבתי
הילדים עוד יחסית קטנים.
לא נותנת דמי כיס, אבל יש להם כסף משלהם - דמי חנוכה (מאיתנו ומסבא וסבתא), שקלים שאנחנו נותנים כשלמישהו נופלת שן, ועוד מתנות מסבא וסבתא מידי פעם.
בדרך כלל בחנוכה, או בזמנים אחרים שכולם מקבלים כסף במתנה, אני נוסעת עם הילדים לחנות צעצועים, לוקחת איתי אחד אחד לחנות והם בוחרים להם משהו שהם רוצים. אם נשאר להם יותר, הם שומרים בארנק שלהם (שנמצא אצלנו רוב הזמן) ואז בפעם הבאה הם יכולים לקנות ביותר כסף.
לפעמים כשהם מבקשים כל מיני דברים שלא תכננתי לקנות להם, אני אומרת להם שאפשר לקנות בכסף שלהם (אם יש לכם מספיק, ואם לא - אז שיזכרו את הרעיון ויקנו להם בפעם הבאה שיקבלו).
לא נותניםאורי8
הם מקבלים ליום הולדת ולחנוכה כסף מסבא וסבתא, חלק מהילדים קונים בו משחקים מייד, וחלקם שומרים וקונים מידי פעם במהלך השנה.
יש לנו מבצע נקודות לקטנים, ( כיתה ז ומטה, הגדולים יותר עוזרים בלי זה) מקבלים נקודות על עזרה בבית ביום שישי, ולאחרונה גם על הליכה לישון בזמן, והתארגנות זריזה בבוקר. בנקודות אפשר לקנות ארטיקים/ ברד/ חטיף. סוג,של דמי כיס. מדובר ממש על סכומים קטנים.
ניסיתי פעםבת 30

אבל לא עמדתי בזה...

לגדולות יש כסף משלהן שהן מרוויחות בעצמן

לקטנים יש מעט כסף שמקבלים מסבתא - חנוכה וכאלה. 

 

כןפלספנית
בעזהית

מתחילת כיתה א, עשרה שקלים כל ראש חודש.
דיברנו מראש לפני שהתחלנו- קנינו לה קופת חיסכון מעץ, צבענו בגואש והיא כתבה עליה "קופה להגשמת חלומות".. חשבנו על דברים גדולים שהיא תרצה לקנות בזה. רצתה רולרבליידס. חסכה וחסכה.. בסוף קיבלה מאיזה לימוד שהתמידה בו שובר של כסף לחנות משחקים, ועם השובר קנתה רולרבליידס והשלימה מהדמי כיס שחסכה. עכשיו כבר יש לה שוב סכום משמעותי (קרוב ל 200 שקל.. חוסכת מתחילת כיתה א', ולמעט הרולרבליידס לא קנתה כלום).

ברשמי מותר לה לקנות מה שהיא רוצה, וגם כשהיא מבקשת משהו שלא מתאים לנו לקנות אנחנו מזכירים לה שהיא יכולה לבחור לקנות מהכסף שלה; אבל בפועל מעודדים אותה לחסוך..
איזה יופייאם_שמחה_הללויה
גם אני בעד ללמד לחסוך בצורה כזאת ולתת להם "להרגיש" את הכסף גם בגיל קטן.
תודה! אני רואה מהתגובות כאן שזה די נדיר לתתטליה כ
ותודה למי ששיתפה שנותנת ופירטה
האמת שעדין מתלבטת אם כדאי להתחיל עם זה, אם יש למישהי תובנות נוספות, אשמח לשמוע
אני לא נותנת, אבל מעודדת ועוזרת לילדים לעבודיעל...
עבר עריכה על ידי יעל... בתאריך ג' באייר תשפ"ב 12:58
וכך הם מרוויחים סכומים יפים.
2 הגדולות שלי (12, 10) כבר הפקידו בבנק מאות שקלים... אני מאמינה יותר בחשיבות כסף שעבדת בשבילו...

כילדים, כן קיבלנו דמי כיס ותמיד בזבזנו את זה מהר
מסקרן לשאול....גב'
איזה עבודות יכולה לעבוד ילדה בת 10?
איך מגיעים לעבודות בשבילה?
לא חסראפונה
בייביסיטר בקטנה (לקחת ילדים לגינה אחה"צ)
עבודות בית קלות (שטיפת כלים)
קייטנה לילדי גן בחופשות
👍גב'
אני אשאל הפוך...דפני11
למה לתת..?
עוד אין לי ילגים בגיל אבל לנו ההורים אף פעם לא הביאו...
אם צריך משהו אז נתנו לנו כסף לקנות
אם זה סתם משהו לפינוק אז סביב משהו מיוחד (ראש חודש, יומולדת..)
כשגדלנו הרווחנו כסף וקנינו איתו לעצמנו מותרות (את ההכרחי כמו בגדים ההורים עדיין שילמו לנו).

למה בעצם לתת?
מרגיש לי שכסף כזה ייעודו לביזבוזים. ולא רואה סיבה למה לחנך לזה...
זה לא לחנך לבזבוזיםoo
זה לאפשר לילד באופן מבוקר, לבזבז מידי פעם. כמו שמבוגרים קונים לעצמם דברים שאינם הכרחיים, גם לילד יש את הצורך הזה.
ממ טובדפני11
אני בהחלט משתדלת לא לקנות דברים שאני לא צריכה.
ואם זה דברים לפינוק, אז כאמור קונה רק ברמה מאוד מודעת ומוגבלת, כמו שכתבתי, לראש חודש, שבת, או סביב אירוע מיוחד (שגם ככה רואה ערך בלציין אותו כחגיגי).

כנראה עניין של תפיסה
להפך, זה לחנך אותם לחסכנותמתואמת
ולהבנת ערך הכסף.
כשהכסף נתון בידיהם, הם צריכים לחשב בעצמם כמה עולה הדבר שהם רוצים, ולהחליט אם הם רוצים לבזבז על כך את הכסף או לשמור אותו למשהו אחר.
כשאנחנו אלה שקונים להם - הם לא יודעים כמה זה עלה, ולא חושבים על הכסף שיצא בשביל זה.
לכן אנחנו מתחילים את זה מכיתה א', שאז יש איזשהו סיכוי להבין את הערך של הכסף...
מסכימה עם זה.רק טוב!
מאז שהתחלנו, הגדולים (עכשיו בני 7-10.5) הפחיתו משמעותית את קניית הממתקים בכסף הזה, ושומרים עד שרוצים לקנות משהו. חבל להם לבזבז על דברים שלא מספיק חשובים להם.
טוב, יכולה לנסות להסביר את החשיבה שלי.דפני11
איתנו חינכו ממש טוב לחסכנות בלי כל זה.

נראה לי שמה שמפריע לי בדמי כיס זה שילד מקבל באופן קבוע כסף בלי יעד מוגדר ובלי סיבה שהוא מקבל אותו. כלומר לא התאמץ למענו, או לצורך משהו מיוחד.

אנחנו הורגלנו שההורים קונים לנו כל מה שאנחנו צריכים. ומנגד, הורגלנו שלא כל דבר שאנחנו *רוצים* אנחנו קונים. ולכן כל קנייה שהיא נטו רצון ולא צורך, הוצמדה לאירוע מסויים (כאמור, שבת, ראש חודש, יומולדת, הכל לפי גודל המתנה הצפויה). זה ממש ממש חינך אותנו לערך הכסף.
לזה שכסף לא גדל על העצים ולא קונים דברים סתם כי "מתחשק".
(אגב מתנת יום הולדת זה לא היה משהו שההורים קבוע מביאים... ממש לא.. איכשהו דווקא עם השנים הרגשנו אנחנו צורך לתת להם מתנה ביום ההולדת שלנו כי היי, הם הביאו אותנו לעולם אז בואו נגיד להם תודה..)

היו גם מתנות מידי פעם שקיבלנו מסבא וסבתא שהיו יותר כספיות והן כמובן היו לשימושינו החופשי. כאמור, אני וכמעט כל אחי שמרנו את הכסף באדיקות וחסכנו...
לא ידענו למה חסכנו חחח עד שיום אחד שמענו מבני דודים גדולים שהם חוסכים לרשיון.. אז החלטנו גם אנחנו שזה יהיה לרשיון
כי כאמור מה שהיינו צריכים ההורים קנו, והפתעות פעם ב (ברמת השוקו ולחמניה) היו לכבוד ראש חודש.
והרגשנו על גג העולם...

בעיני לימוד לחסכנות יכול להגיע דווקא מתוך הבנה שלא קונים כל דבר וקונים בעיקר כשצריך.. ולא רק כי "באלי"..
השיח על זה יכול לבוא גם בלי הדמי כיס עצמם שבאים בלי מאמץ ובצורה קבועה.

ובהמשך (גיל 12 כזה), התחלנו לעבוד והכסף שהרווחנו בעמל לגמרי לימד אותנו להבין את ערך הכסף במוחשי ושכדאי לחשוב נכון לגבי ההוצאות שלנו...
את צודקת בהחלט בחשיבה שלךמתואמת
גם אנחנו התלבטנו בזה הרבה, בדיוק מהסיבות האלו.
אך כשראינו שבכיוון הזה הילדים לא לומדים את הערך של כסף - החלטנו על הכיוון של דמי כיס. (הם גם כל הזמן ביקשו שנקנה להם דברים, ולא הבינו כשאמרנו להם לא...)
הם גם ככה מקבלים כסף בלי מאמץ - בחגים שונים ובימי הולדת (סבא וסבתא מצד אחד נוהגים לתת לכל הילדים כסף ביום הולדת של אחד מהם, רק שלו הם נותנים יותר...) - אז יש חשיבות לדעתי לכך שהם יקבלו כסף הרבה יותר קצוב ומועט מההורים שלהם.
ולא רצינו לתת להם כסף כתמורה למעשים טובים בבית כדי לא להפוך אותם ל"סוחרים" בגיל צעיר... (פרסים קטנים הם כן מקבלים, אבל כסף זה לא חינוכי בעיניי במקרה הזה) לכן עדיף לנו לתת להם כסף קבוע בצורה מבוקרת.
(ובאמת הגדולה כבר מרוויחה כסף בעצמה - בייביסיטרים ותסרוקות - אז לכאורה היא כבר לא צריכה דמי כיס... אבל בינתיים עוד לא הורדנו אותה מהרשימה)
מענייןדפני11
למה זה שהם מקבלים מסבא וסבתא גרם לך לחשוב שזה צריך גם לבוא מההורים בצורה יותר קצובה ומועטת?

לגבי מה שאמרת שהילדים לא הבינו כשאמרתם להם לא על דברים זה באמת שאלה.
בדיוק הבן שלי התחיל גם הוא לבקש מחא דברים ואני בדילמה על זה.
בדיוק רציתי לשאול את ההורים שלי באמת מה ואיך עושים את זה...
בינתיים אמרתי לו שאני אחשוב כל זה עם אבא ועד אז הוא מוזמן לבקש מסבא 🤣
כי יש לי הרגשה שהם לא מסוגלים להעריך את הכסףמתואמת
של סבא וסבתא - הם לא רואים אותם עובדים (כי הם כבר לא עובדים... לפחות לא במשהו מוגדר), זה נראה כאילו הארנק שלהם מכיל את כל הכסף שבעולם (והם באמת מקבלים הרבה כסף מהם) - אז איך אפשר ככה לראות את הערך של כסף?
זה לא שהם רואים בעיניים את הכסף שאנחנו מקבלים בעבודותינו, אבל הם רואים אותנו עובדים, ויודעים שהכסף שהם מקבלים מגיע משם.
ואנחנו נותנים להם הרבה פחות כסף, כך שבאמת הם נצרכים לחשב אותו ולחשוב מה הם רוצים לקנות ומה הם רוצים לחסוך.
(תכל'ס - הייתי מעדיפה שסבא וסבתא ייקנו מתנות פיזיות באירועים שצריך, כי הכסף באמת מבלבל את הילדים. אבל מבינה אותם שאין להם זמן וכוח להתרוצץ בשביל זה...)
טוב אני רק רוצה להאיר משהומיואשת******
בשתי הגישות יש דברים נכונים וטובים אני לא יודעת אם יש משהו ״נכון״
אבל עד כמה שזה כבר קלישאתי ומעצבן הדור של היום הוא שונה ויותר מפונק
ודברים שפעם היו נתפסים כנורמה היום הופכים ילד ליוצא דופן בין חברים באופן מובהק (למשל, לא לקבל מתנת יום הולדת)
אני לא חושבת שדמי כיס הם חובה בכלל כן?
אבל הגישה שאת מספרת שגדלת עליה עלולה, בדגש על עלולה כי לא באמת פירטת הכל כמובן, להיות מעט ״קשה״ עם ילדים של הדור הזה ולהוביל לחיכוכים מיותרים.
אני ממש לא חושבת שכל מה שילדים רוצים ולא צריכים צריך לקנות, אבל אם פעם ב… זה לא יצא צמוד לאירוע אלא סתם כי אבא ואמא אוהבים אותך, זה גם חשוב בעיני. איזון כזה שמתאים לדור של היום.
כאמור זה רק נקודה למחשבה להתאים דברים למציאות היום במקרה הצורך, ולא אמירה נגד או בעד גישה חינוכית כי באמת יש פלוסים ומינוסים לכל גישה
למה זה שהיא מרויחה יוריד אותה?מיואשת******
מה זה בעצם האמירה פה? מי שעובד קשה לא מקבל מההורים ומי ש״פרזיט״ מקבל?
(מבינה למה כמובן רק באה להאיר שאולי הילדה תקבל את זה ככה וכדאי לחשוב ולדבר על זה)
בעיני דמי כיס אם כבר נותנים אותם (אנחנו לא) זה סוג של אקט אהבה מההורים גם. פינוק כלשהו בנוסף לכל הרעיון החינוכי מאחוריו, ולכן אישית לא הייתי מפסיקה אותו. מי שעובד יש לו יותר, לא מגיע לו להפסיד כי הוא חרוץ. ככה בעיני (לא חייבים להסכים כמובן ;) )
לא, לא, ברור שזו לא הסיבהמתואמת
זה רק שמבחינתה אלה באמת "דמי כיס", במובן הביטוי של המילה. היא מרוויחה את דמי הכיס החודשיים האלה בתוך שעה פלוס עודף...
בכל אופן, בינתיים אנחנו לא מספיק מתמידים בדמי הכיס גם ככה
כי הסכום של דמי הכיס לא משמעותי לה124816
אצלי המתבגרות מרוויחות בעבודה מאות שקלים בחודש אז 5 שקלים שאנחנו מחלקים כדמי כיס בראש חודש לא ממש מעניינים אותן.
כמובן שאם הן לידי כשאני מחלקת לקטנים אני מציע גם להן
בעיניoo
החינוך הנכון בעניני כספים, זה לא חסכנות, אלא התנהלות כלכלית נכונה, כלומר שקונים ממה שיש, ועדיף לקנות קצת פחות ממה שיש, כדי שישאר כסף בצד.

החינוך לחסכנות, שם את הערך של הכסף במקום גבוה, יותר ממה שצריך.

אני מחנכת שכסף הוא אמצעי, שלא צריך להתעסק הרבה סביבו, ויחד עם זה צריך להתנהל נכון וללמוד לצמצם צריכה.
כל מה שכתבת לא סותר את מה שאמרתי דפני11
חסכנות היא חלק מהתנהלות כלכלית נכונה.

זה עניין של תפיסה, איך החינוך מחלחל.

כלומר אם ההורים יחשבו שכסף הוא אמצעי ולא העיקר בחיים, זה כנראה יעבור גם לילדים.

ואגב
כסף דורש התעסקות סביבו. זה לא דבר רע, זאת המציאות.
מי שלא מתעסק עם כסף כנראה בהכרח לא מתנהל טוב כלכלית.
בטח בגיל צעיר כשלומדים את החיים...
אבל כאמור הסכמתי עם כל דברייך, זה לא סותר את הגישה שלי
התגובות שלך מחכימות. מסכימה איתך!!אם_שמחה_הללויה
ניסחת פשוט במדויק. את עובדת בתחום הייעוץ כלכלי ?
תודה לךooאחרונה
לא, אני בהייטק
כתבת ממש יפה!אם מאושרת
גם אצלנו בבית גדלנו ככה.
ואפילו את הכסף שהרווחתי מעבודות שעשיתי נתתי להורים מיוזמתי כמובן.
הרגיש לי שזה המשך הצורת חיים הזו- הם נותנים לי כל מה שאני צריכה,ואני רואה שאמא מתלבטת אם ללכת לרופא שיניים אז אתן לה את הכסף. כמובן שהם לא רצו לקבל וכתבו על פתק כמה הם לקחו ממני.ואז כתבנו להם ( זה כבר היה עם עוד אחים בעקבות סיפור שקראנו בזרקור) בחזרה פתק כמה אנחנו חייבים להם על מה שהם נותנים לנו
גם אני עשיתי ככה מתואמת
עשיתי את הבייביסיטר הראשון שלי בגיל 15 בערך. קיבלתי 25 ש"ח שפשוט לא ידעתי מה לעשות איתם! אז הבאתי אותם לאמא שלי...
אבל הבת שלי יותר "סוחרת" ממני. היא בהחלט שומרת את הכסף אצלה. מצד שני - גם היא תמיד מציעה לנו מהכסף שלה אם בדיוק נגמר המזומן בבית, ומסרבת לרשום כמה אנחנו חייבים לה... (אנחנו כן רושמים, כמובן) היא הכי מכירה בערך הכסף מכל הילדים...
חמודה😊אם מאושרת
התפוח לא נפל רחוק מהעץ
אכן. אם כי נראה לי שהתפוח מתוק יותר מהעץ מתואמת
החלטנו לתת בעקבות מאמר שקראתי באיזה עיתון מקומיטליה כ
שזה חשוב לפיתוח יכולת דחיית סיפוקים אצל הילד ולהבנת ערך הכסף
אז אצלינופנסאי
כשהיינו בארץ תקופה, והילדים היו הולכים ברגל לבית הספר ראיתי שהיה להם צורך שיהיה להם כמה שקלים ביד לפעמים להתפנק בארטיק או משהו קר או מתוק אחר או להיכנס לחנות השקל.

אז לא באופן רישמי ומסודר, אבל מדי פעם נתתי להם כמה שקלים- בעיקר לילדי היסודי.

חוץ מזה הם הרוויחו כסף במבצעי לימוד בעפ או דמי חנוכה וכדו.

פה בארהב הם לא הולכים לבד לשום מקום. הכל מרחקי נסיעה, וזה לא שייך פה בכלל שילדים יסתובבו בלי השגחת מבוגר, אז אין להם את הצורך הזה וההשוואה לחברים שלהם יש לנו אין.

הם מרוויחים כספים שוב- דמי חנוכה ופורים. לפעמים כשהם אומרים תהילים בשבת מברכים ומתאמצים על זה, או מבצעים דומים.

הבן שלי בן 12 עוזר לאבא שלו בתפקיד מסויים בבית הכנסת, ומרוויח על זה סכום יפה… הגדולה יותר אוהבת לעשות עיצובי גרפיקה במחשב, אז כשהיא עושה עבודות קטנות פה ושם היא מרוויחה כסף גם.

והקטנים יותר, לא מרגישים צורך בכלל. לא כל כך מבינים את הערך של הכסף. אם הם ממש מבקשים, אני נותנת להם דולר שתיים ולוקחת אותם לחנות הדולר לבחור משחק…
אצלנורק טוב!
פעם בחודש- בראש חודש
מאפשרים להם לקנות במכולת ב5 שח.
בכל גיל, אם כי לקטנים שלא מבקשים אז לא קונים. ומגיל שהם כבר רואים את האחים ורוצים גם אז קונים משהו קטן יותר או לםי מה שאנחנו בוחרים להם.

הבכור בינתיים שומר כבר שנה וחצי ולא קונה כמעט (אבל אנחנו לא מביאים לו את הכסף בפועל)

הבנות לפעמים שומרות כמה חודשים וקונות לםי הצורך או החשק: מדבקות, משחק קטן, כדור וכו'.

הקטנים זה מיידי כל ראש חודש. מחכים לזה ולא דוחים.

יש דברים שלא נרשה כמו סוכריות מסוימות.

וגם לא קונים בזמנים כמו רח ניסן שאז יש להם מלא ממתקים מפורים, או ראש השנה.
אני קבלתי בילדותאורוש3
זה בעצם היה בגיל מסויים (יסודי כלשהו) במקום הפתעה בחנות או ממתק במכולת שלפני כן קבלנו פעם בשבוע בערך. ואז יכולנו להחליט אם לקנות משהו קטן או לחסוך. נגיד לאיזה חרסינה בעשרים שקל. ברמה הזו לרוב. בהמשך היו גם מתנות יומולדת ודמי חנוכה. וקנינו הפתעות גדולות יותר. צעצועים. ודברים שהם לא חובה מבחינת ההורים. זה מלמד לחסוך, להתאפק, ולהבין קצת את ערך הכסף. הגדול שלי בכתה ג' ויש לו כמה שקלים משיניים או שמצא או שנתתי לו לכיף מדי פעם. אני עדיין לא מרגישה שזה הזמן לדמי כיס קבועים. וגם נהנית מתחושת הנתינה של להביא הפתעות מדי פעם. בלי להתחיל לחשב שהוא מקבל דמי כיס ולכן פחות להביא לו וכו'.
פעם5+
היינו נותנים כמה שקלים בר"ח, בינתיים גדלו החבר'ה והפסקנו לתת, גם לקטנים יותר.
בפועל גם אם יהיה להם כסף אין להם מה לעשות איתו. אנחנו גרים בישוב בלי מכולת אפילו...
פעם ראינו בזה צורך, לא יודעת למה. אולי בגלל שמסביב ילדים אחרים קיבלו ולא רצינו שהילדים ירגישו חסרים. לא זוכרת.
היום כבר לא מרגישים צורך.
המלצות עבור תולעת ספרים בת 7?אין לי הסבר

מצד אחד קוראת שוטף

מצד שני כשיש סיפור ארוך זה מקשה עלייה

הרפתקאות דוד אריה, למשל, קשה לה עם האורך של הסיפורים, מצד שני ספרי ילדים כמו הבית של יעל היא בולעת בשניות...

היא גם אוהבת אנציקלופדיות לילדים, שכל עמוד יש נושא אחר.

מחפשת משהו בין לבין, שיהיה מעניין...

ספרים של מנוחה פוקס וכדו'. זה סיפורים סיפוריםיעל מהדרום

כה עשו חכמינובוקר אור

ספרים חרדים הולך? וספרי פנטזיה?מתואמת

יש סדרת פנטזיה חרדית שמתאימה לילדים צעירים. ספרים עבים יחסית, אבל יש הרבה ציורים בכל עמוד - פוצולופופום של תמר מור.

זוכרת גם ספר מתוק שהיה לנו פעם בשם הבובה דוש, שמתאים בדיוק לקונספט שאת רוצה.

גם הספר סיפור של התחלה של רבקי פרידמן מתאים (הוא מיועד לילדים בכיתה א'), והבונוס שיש גם הקלטה שלו, אז יכול לעזור לה לעקוב.

ולמנוחה פוקס יש שתי סדרות בדיוק לגיל הזה - אביחיל בן חיל ואביגיל בת חיל.

יש המון..אביולאחרונה

יכולה להתחיל לפרט, אבל למה שלא תלכו לספרייה והיא תבחר פשוט?

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמת

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

אני מלמדת בבית יעקב. יש 2 שעות הלכה בשבועאמהלהאחרונה

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...