לכבוד הימים הלאומיים (יום הזכרון, העצמאות וכולי)advfb

אני מרגיש שיש אנשים שיותר מתחבר לעבודת ה' כללית ואחרים שיותר מתחברים לדקדוקי מצוות ולפרטים בשמירת הלכה ועבודת ה' ברגש באופן אישי.

 

מזדההים?

אולי זה בגלל שעדיין יש משהו שנתפס כ'פחות דתית' בצד הלאומי של הימים הבאים עלינו לטובה? אולי זה בגלל שגם מי שמנותק מתורה ומצוות מחובר אליהם?

 

האם יש קשר בכלל בין הזדהות עם מדינת ישראל ומוסדותיה השונים לעבודת ה'?

אשמח לשמוע את דעתכם בעניין או במה שזה מזכיר לכם

יש צורך בכל סוגי האנשיםאחו

יש מאמר בזוהר לגבי זה שיש חסידים וצדיקים ומארי תורה, לכל אדם יש נטייה אישית להתחבר לחלק שלו בתורה ואכן על־מנת שהעולם יתקיים צריך גם אנשים שיתעסקו בענייני כלל וגם תלמידי חכמים שיהיו עמוק באהלה של תורה. לא למדתי מספיק כדי לומר שיש עדיפות לאחד על פני השני אבל לוּ הייתה מדוע לא היינו נבראים בדיוק אותו דבר?

 

יש הרבה דברים בענייני כלל ישראל, שלכאורה לא נראים ממש כמו עבודת ה'. מילא, יישוב הארץ, לא נשמע כזה בעייתי (עד שמגיעים לקו הירוק אני מניח). אבל דברים כמו צבא, שהמהות שלו היא נשק ואלימות? איך עובדים את ה' בפוליטיקה הגרועה שלנו? איך אמורים לשמוח ביום העצמאות אם עבור חצי מהתושבים כאן זה יום שמסמל גירוש ורצח?

זאת במיוחד כשהציונות הדתית אוהבת לשים דגש על נושאים די שנויים במחלוקת או שטמונות בהם בעיות מוסריות (והלכתיות) לא פשוטות.

 

מה לעשות - זה מרתיע. ומצד אחד, זה טוב שזה מרתיע, זה טוב להתייחס לנושאים האלה בכובד ראש, עבודת ה' בגשמיות דורשת פי אלף יותר זהירות מאשר ברוחניות, זה לא רק סיסמאות של "לקדש את החומר", ומצד שני, צריך לדעת גם להתגבר על הרתיעה הזאת.

 

לי אישית העניין הלאומי פחות מרכזי בעבודת השם כי אני לא ממש יודע מה לעשות בו מלבד זה שאני עובד ומשלם מיסים, מה בדיוק אמורים לעשות? לשרת בצבא? לצאת להפגנות? להשתתף בפוליטיקה? לעשות על האש ביום העצמאות? אני פשוט לא רואה את עצמי מתעסק בסוגיות האלה.

ברובד הכי פשוט שישadvfb

עצם קיומה של מדינת ישראל היא דבר שהוא חשוב דתית, לא?

ההודאה על כך היא לא דבר שמתבקש?

 

אני לא חושב שיום ההעצמאות מסמל את כל מעשי המדינה מראשית שנותיה עד ימינו. יום העצמאות מסמל את כך שהקב"ה עשה ניסים אדירים במלחמת העצמאות ונהיינו ריבון בעצמנו. זה שאנחנו (עמ"י) לוקחים את הכוח שנתן לנו הקב"ה ומשתמשים גם בצורה לא טובה ושלא תעשה לו נחת רוח, זה אומר שאנחנו אמורים להוסיף חטא על פשע ולא להודות לו על הבטחון שהוא נתן לנו?

 

ברובד הכי בסיסי של "בית לאומי בא"י", גם אם זאת לא גאולה - פשוט שראוי להודות על על כך, לא?

 

העניין הלאומי בעבודת ה' זה לא קשור בהכרח למדינה אלא יותר לעמ"י. המדינה היא כלי שברשות ידיו של עמ"י. לעשות מצוות ומעשים טובים וללמוד תורה לטובת עמ"י בכללותו היא נראה לי העיקר בעניין הזה. עבודת ה' שעסוקה רק בקשר האישי עם הקב"ה היא חסרה את הדאגה לכלל ישראל שזהו רצונו העיקרי של הקב"ה כפי שמופיע באופן פשוט בתנ"ך.

שוב, אני לא מבין לגמרי מה הנפק"מ העצומה לאדם הפרטיאחו

זה שמדינה ריבונית ויישוב הארץ וחידוש המצוות התלויות בארץ וחידוש מלכות ישראל (על כל כברת הדרך שהיא צריכה עוד לעבור) זה עניין חיובי וגדול, זה פשיטא, מלבד כמה פלגים חרדיים אני לא חושב שיש מישהו שחולק על זה. אז בוודאי אנחנו אסירי תודה שאנחנו כאן.

 

כיוון שהזכרת את המדינה התמקדתי דווקא במדינה, אבל אם אנחנו מדברים על "עבודת ה' של כלל ישראל", זה מושג קצת מעורפל לטעמי, מה בדיוק הכוונה? אתה יכול לתת דוגמאות ספציפיות?

 

אם הכוונה לענייני מדינה ופוליטיקה וכיו"ב, כמו שנראה שהציונות הדתית מדגישה, שוב, אין עניין שכל העולם כולו יתעסק בזה, כשם שיש מארי תורה ופוסקי הלכה יש אנשים שכל היום בגמ"חים ואי־אפשר לומר שהאחד רצוי והשני לא.

 

אם הכוונה להרגיש חלק מעם ישראל ולכלול את התפילות ואת לימוד התורה ואת קיום המצוות עם כלל ישראל, ובכן, לא צריך ללכת רחוק מדי בשביל זה, איך כתוב בשער הכוונות?

 

"קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת מפרשת העקידה ואילך צריך שיקבל עליו מצות "ואהבת לרעך כמוך" ויכוין לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו, כי עי"ז תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי. ובפרט אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאילו הוא אבר אחד מן החברים שלו. [...] ואם יש איזה חבר מהם בצרה -- צריכים כולם לשתף עצמם בצערו, או מחמת חולי או מחמת בנים ח"ו, ויתפללו עליו. וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו ישתף את חברו עמו. ומאד הזהירני מורי ז"ל בענין אהבת החברים שלנו של חברתינו."

 

אז בין אם רוצים ובין אם לא, זה עניין חשוב בעבודת השם.

 

לדעתי כאן המקום להפנות לתניא אגרת הקדש יג,

 

"הנה בכלל עובדי ה' יש ב' בחינות ומדרגות חלוקות מצד שורש נשמתם למעלה מבחינת ימין ושמאל דהיינו שבחינת שמאל היא מדת הצמצום וההסתר בעבודת ה' כמו שכתוב והצנע לכת כו' במסתרים תבכה כו' כל העוסק בתורה בסתר כו'. [...] והנה כל איש ישראל צריך להיות כלול מב' בחינות אלו ואין לך דבר שאין לו מקום ולכן מצינו כמה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל ללמדנו שאף בית שמאי ששרש נשמתם מבחינת שמאל העליון ולכן היו דנין להחמיר תמיד בכל איסורי התורה ובית הלל שהיו מבחינת ימין העליון היו מלמדין זכות להקל ולהתיר [...] אף על פי כן בכמה דברים היו בית שמאי מקילין מפני התכללות שרש נשמתם שהוא כלול גם מימין וכן שורש נשמת בית הלל כלול גם משמאל."

 

אני לא יודע כמה אפשר לצפות מכולם להרגיש חיבור עצום ונפלא לעם ישראל כמו שאני לא יודע כמה אפשר לצפות מכולם להרגיש חיבור עצום ונפלא לשבת, ללימוד תורה, לארץ ישראל, לכל אדם יש נקודות חזקות יותר וחלשות יותר, כמובן "מזה ומזה אל תנח ידך" אבל זה לא פסול אם מישהו מחליט להתמקד בבחינה אחרת בעבודת ה'.

אתה צודק בהחלטadvfb

ולכן נראה לי שההסתכלות על המדינה ומוסדותיה צריך לבוא מתוך ערך אהבת עמ"י והבנת ייעודו. 

בהודעה לפני כתבת "איך אפשר לעבוד את ה' בצבא ובפוליטיקה וכו'?" - אז התשובה נראת לי פשוטה - הצבא שומר על עמ"י ותושבי הארץ והפוליטיקה מקדמת את עם ישראל ותושבי הארץ - מה יותר אהבת ישראל מזה? לכוון כוונות בתלמוד תורה ותפילה זה מדהים, אך ללא העזרה הפיזית הכל כך חשובה נראה לי שזה חסר. אהבת עמ"י מתממשת דרך המדינה הממשלה וכולי, אחרת מה הביטוי של האהבה הזאת? איזה ביטוי יות חזק מהגנה בגוף ובנפש על עמ"י? אם יהיה משהו שאנחנו אוהבים ודואגים לשלומו אנחנו לא רק נתפלל או נלמד להצלחתו אלא נעזור בצורה הכי טכנית שיש.. פשוט שעזרת ישראל מיד צר (ובכלל) זאת עבודת ה'.. פספסתי משהו?

 

אין לי ציפייה ברמה הריגשית או המעשית, הדיון מבחינתי הוא על הרמה התודעתית. למה גמ"ח ולימוד תורה יחשב עבודת ה' אבל השתתפות בהגנה על עמ"י בכללותו לא יחשב? או יחשב פחות?

קשה לי עם עצם המחשבה שתחומים חשובים שמשפיעים על עמ"י דרך המדינה נחשבים 'פחות דתיים' אם בכלל. סדר עדיפיות תקין זה עניין שכדאי שיהיה לכל אדם באשר הוא. נטיית נפש במה לעסוק ובמה לא - זה טבעי והגיוני שיהיה שונה מאדם לאדם

אה"נאחו

לא אמרתי ששירות בצבא / עניינים מעשיים שנוגעים למדינה אינם עבודת ה', אבל אפשר להבין איך אנשים לא רואים בהם עבודת ה' מעליא או גם אם כן מבינים בשכל לא מרגישים את זה.

 

אם אתה שואל אותי היכן אני מרגיש חיבור אמיתי לעם ישראל, אני אגיד לך שבלימוד תורה, והאמת, יש לי כמה חברים שהם הרבה יותר "לאומיים" ממני מה שנקרא, והתגייסו עם המון מוטיבציה, עכשיו אחרי שנתיים של שירות אם אשאל אותם אם הם מרגישים מחוברים לעם ישראל יותר כשהם נשארים שעות ביציאה או כשהם לומדים תורה, בבסיס או בבית הכנסת, אני יודע גם מה תהיה התשובה.

 

עזרה פיזית זה כמובן חשוב ובסופו־של־דבר גם אלה שלא עוסקים בענייני ציבור כן משלמים מסים ותורמים חלקם בדרך כזאת או אחרת, אני לא חושב שלבבא סאלי זצ"ל "חסר משהו", אמנם בבחינה הלאומית יש צורך בכל גווני הקשת אבל בפן האינדיבידואלי כל חד וחד לפום שיעורא דיליה.

 

כוונתי היא, ביחס לשאלה המקורית, שאנשים שמתרכזים בעבודת ה' פרטית מה שנקרא, זה לאו דווקא חיסרון. עבודת ה' כללית זה גם לשרת בצבא אבל זה גם לקרוא תיקון חצות ולהתאבל על החורבן, או ללמוד תורה לזכות עם ישראל, וזה לא רק "מדהים" אלא מהותי ביותר.

שמעתיהיום הוא היום
שתפקיד הנשיא בעם ישראל היה תפקיד יותר כללי ואב בית הדין היה יותר פרטי ודקדוקים
אתה מדבר על המלך?advfb


לא. על תקופת הזוגותהיום הוא היום
שמעיה ואבטליון וכדומה
יום העצמאות איננו בהכרח עבודת ה' בכללultracrepidam

וההוכחה שאנשים שאינם מאמינים בה' בכלל יכולים לציין את שני הימים האלה, והם בעצם עומדים מאחורי יסודם של שני הימים האלה.

אפשר כמובן לעבוד את ה' בכל הקשר

איך אנחנו מסתכלים על זה בראייה אמונית - זאת השאלהadvfb

גם אם יש אנשים אתאיסטים שחוגגים את היום הזה מסיבות כאלה ואחרות, השאלה עלינו בתור אנשים מאמינים ביחס ליום הזה או ביחס למדינת ישראל היא השאלה שהעלתי.

 

בתור ראייה אמונית לא נראה לי שזה מנותק מעבודת ה' אלא היסוד שלה.

היסוד של אהבת עמ"י וייעודו הוא בסיס לעבודת ה', לא? 

אחרת, נראה לי שעבודת ה' הופכת לעבודת ה'אני הרוחני' ח"ו.

לא יודעתהחיים מאושרים

אני לאנראה לי מזדהה כי הגיוני שיש מישהו שמתחבר לכמה דברים...

 

וחד משמעית יש קשר בין מדינת ישראל לעבודת ה'.

אברהם אבינו יצחק אבינו יעקב אבינו משה...

כל הזמן מזכירים את ארץ ישראל בתורה

אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"

"אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:"

(ויש עוד מלאהה...)

יש גם את בית המקדש...

 

כל הדברים האלה הם מדברים על ארץ ישראל=מדינת ישראל...

כל אחד ומה שהוא מתחבר אליו יותרנעה ונדה

אבל זה לא פוטר אותנו ממחויבות... הרגש לבדו הוא המון, אבל הוא לא מספיק. וכנ"ל גם השכל. קצת קשה לי עם זה שהרבה מוותרים לעצמם כי "אני מאוד אוהב את השם, אבל קשה לי עם כל ההלכות ועדיף שאני אעשה חלק מאשר כלום". ברור שעדיף, אבל למה זה פוטר אתכם?? לכולנו קשה, למי יותר ולמי פחות, אבל באנו כדי לעבוד. אני לא מבקרת אדם ספציפי, שח"ו אף אחד לא יפגע מהדברים, קשה לי רק עם עצם הרעיון בכללותו.

 

לדעתי יש המון קשר בין ההזדהות עם המדינה לבין עבודת ה', הרב קוק מסביר מדהים את העניין.

בטח שזה קשור לעבודת השםekselion אחרונה

לכל אדם יש זיקה לתחום מסוים בתורה

העניין הלאומי זה גם חלק מהתורה, פשוט שזה נשכח מהלבבות בגלל הגלות, וגם כאמור בגלל שזה נדמה כמשהו חומרי אז אנשים נוטים להקל בזה ראש.

אבל מעצם העובדה שהמון כן מייחסים לזה משמעות ונמשכים לפן הלאומי, אז זה מוכיח שזה סוג של עבודת השם.

 

 

בנות (דוסיות) דעתכן על הדיבור על לימוד תורה לנשים?דורש טוב לעמי

איפה זה פוגש אתכן?

האם זה ריאלי לצפות מחלק גדול מהבנות להקדיש זמן ללימוד תנ"ך + אמונה + הלכה באופן שתקיפנה פחות או יותר את החלקים היסודיים והמעשיים וירכשו את הידע הבסיסי נניח עד גיל 20 או אפילו 30?

בכלל קיימת תחושה שצריך לכוון לשם?

מהם הדברים שמניאים נשים/נערות מללמוד תורה?

(ובפרט - הלכה)

עצם הלימוד הוא כעיקרון מתוק עבורכן, כמו אצל בנים ביינישים?

(מתכוון בעיקר לתנ"ך והלכה, ופחות לענייני מחשבה ואגדה 'המושכים את הלב').

האם העובדה שיותר ויותר רבנים מדריכים בפירוש לנשים להשקיע בלימוד תורה יוצר תחושת עול או תופעות אחרות שגוררות 'נזק' כלשהו?

מעלה את הנושא בעקבות הטורים האחרונים של הרב אליעזר מלמד

אהה וגם בנים כמובן מוזמנים להגיב. 😅

מצוות תלמוד תורה - גם לנשים

לימוד גמרא ועיון לנשים

קודם צריך להבין שיש הבדל בין גיל 20 ל30 אצל נשיםמרגול

אני לא דוסית, אבל אגיד באופן כללי:

עד גיל 20, הגיוני בעיניי לצפות הרבה דברים.

אבל העשור שבין 20 ל30, להתייחס אליו אצל דוסיות כאל זמן נוסף שתספקנה לצבור ידע- זה קצת רחוק מהמציאות. תחשוב על הדוסיות החביבות סביבך, בעשור הזה הן כנראה גם למדו גם הביאו וגידלו ילדים וגם פרנסו לפחות חלקית את הבית (לפעמים כמעט לגמרי, כשהגבר אברך). זה עמוס ברמה מטורפת.

אישה במצב כזה שמספיקה להתפלל שחרית וללמוד פרשת שבוע שעה בשבוע- כבר יפה מאוד.

עם זאת, עד הולדת הילדים, ובוודאי עד החתונה, ראוי בעיניי לפחות לתת עתים לתורה גם כאשה.

ולכן מדרשות, או תכניות העשרה של בית מדרש באולפנות, זה דבר מבורך.

לא נכנסת לדיון של כן גמרא לא גמרא. מתייחסת בכללי לתורה.

ובאופן כללי בהבדל- הפער הוא גם במסגרות (בחור דוס צריך לעשות צעד אקטיבי בשביל לא ללמוד בהיקף רחב, בחורה דוסית הפוך), וגם שהחינוך שונה. למשל בלימוד גמרא- בנים כן וכמה שיותר, בנות אסור (מלמדה תפלות). בחורה שאומרת שרוצה ללמוד עוד ועוד, יגידו לה "למה לך להידמות לגבר? חסרות מצוות לנשים? את מקיימת את כל המצוות כרגע? כולל לשון הרע?"

בקיצור, צריך להבין את המציאות ואילוציה, ולאחר מכן לחשוב מה עושים בהינתן המצב.

תלוי באופיאשר ברא

מכירה הרבה דוסיות מבית שזה בכלל לא הייתה הנקודה שלהן, לשבת ולהתחיל ללמוד.

אני אישית בעד לא ללכת אחרי מה שהן למדו בבית ובאולפנה, בלי יותר מיד להעמיק.

אצל הדוסיות בגיל 20 יש לחץ של לימודים, חתונה ועבודה.. לא בטוחה שזה בראש סדר העדיפויות שלהן.

ולהפך יש בנות שכן למדניות יותר מהשורש שלהן, לפה ולשם לא הייתי שמה את זה תחת זכוכית מגדלת- בכל ציבור אנשחם הם גם פרטיים ומה שמתאים לאחת (ובהתאם גם הזמן שיש לה), לא תואם את האחרת.

אני חושבת שזה שלא מלמדים בנות ברצינות זה פשע חמורחושבת בקופסא

גם אם הן לא חייבות במצוות לימוד התורה עצמה, השדר שנותנים לה כאילו הם צריכות להיות מנותקות מהבסיס של היהדות ולהסתפק בוורטים עלובים ו"איך זה גורם לך להרגיש"- יוצר אצלן חור גדול בהבנה של מה זה בכלל תורה והמצוות. גם בפן ההלכתי וגם בפן המחשבתי.

ניהול הזמן יכול באמת להיות מכשול, אבל אפילו בשנת מדרשה או מדרשת ערב או ערב לימוד לנשים או כל מסגרת זמנית וחלקית שאמורה להביא איזה מענה לבעיה הזו, מאכילים אותן בברבורים המיותרים האלו. חלק אפילו מגדילים לעשות וקוראים לזה "תורה נשית". כאילו הקב"ה התגלה בהר סיני לגברים בלבד ונשים קבלו פטור לא רק ממצות עשה שהזמן גרמן אלא גם מלהפעיל את השכל שעוד איכשהו נשאר להן.

כשנשים גם ככה לא משכילות באף תחום זה עוד איכשהו יכול לעבוד, אבל בחורה שעושה תואר, עובדת בעבודה מכובדת, דוסית ורצינית, אבל אין לה מושג בדיני החזרה על הפלטה או מה ההבדל הכוזרי למשנה תורה, זה אמור להיות מביך.

יצא שאחרי החתונה עברתי לגור ממש קרוב לאיפה שהייתה מדרשת שילוב שילוב שלי, אז יצא לקפוץ מידי פעם, אבל ככל שהתקדם הזמן הבנתי איזה בזבוז זמן כל השיעורים שם.

שיעור זוגיות, שיעור מסל"ש שבו הרבנית מקריאה אולי חצי פסקה וכל שאר השיעור הוא דוגמאות מהחיים על גידול הילדים שלה, שיעור אחרון ב10 בלילה של שו"ת כי לרב אין זמן/ כח להכין משהו, וכל השאלות הן בסגנון "איך עובדים את ה' למרות שלא הכל הולך" ואיזה רעיון כאילו-עמוק ששולפים מהמותן בשנייה.

השיעור היחיד שהיה רציני היה שיעור הלכות שבת, ושם הרב אפילו הביא- שומו שמיים- קטעים קצרים מהגמרא כדי להבין את השתלשלות הבסיסית ביחד עם קצת ראשונים ואחרונים.

אולי זה כי בעלי קלקל אותי, הוא הציע לי לראות שיעורי תנ"ך מוקלטים מהישיבה שלו באתר.

מה אני אגיד, שמיים וארץ. זה לא היה גמרא עיון, אבל מסתבר שאת הביינישים אשכרה מלמדים אשכרה את הכתוב עם פרשנים ומקורות, ולא את סיפור חייו של הרבנית, ואפילו אפשר להבין ולהתעניין ומסתבר "לא בשמיים היא".

לנשים אין מחויבות הלכתית לנצל כל רגע ללימוד תורה, אבל אני חושבת שבשביל להיות יהודי מאמין ומקיים צריך שיהיה לך בסיס בדבר הכל כך בסיסי הזה. לא רק שורות תחתונות וקצת וורטים שכולם פן אישי. ובגלל זה אני חושבת שיש עניין גם לדעת להסתדר עם גמרא בקיאות. (אני לומדת בעלי מסכת מגילה) לא "להכעיס" ולא כלום, פשוט בשביל להבין מי בדיוק היו חז"ל, מה הייתה צורת החשיבה שלהם ומה היה עיקר עיסוקם, ומתוך זה על מבוססת כל התורה שאנחנו מקיימים היום. מסתבר להפתעתן של הרבה בנות, שוב דוסיות ורציניות, שהתורה היא לא קטעים מרגשים לתלייה על הקיר, אלא התעסקות ופירוש דקדקני בדבר ה' ויישום שלו בשטח.

לדעתי גם חלק מלהבין מה באמת הקב"ה ציווה אותנו זה לפעמים ללמוד משהו על מנת לסיים גם כשאין הרבה חשק או "התחברות".

יש צדיקות אבל...שנונימיאחרונה

כיום התורה משמשת בעיקר קרדום לחפור בה,

לשררה, ממשלה, כסף, כבוד, גאווה.

לומדים בשביל התואר תלמיד חכם ועניבה - אבל כשמגיע הרגע לקיים זה לא בשבילם.

ראיתי נשים מעטות מאוד שיש להם קצת מסירות נפש ומחפשות אמת, וכולן הושפעו מאוד מבעליהן.

נשים לא יודעות מה זה בדידות או ללכת לבד נגד הזרם, האדם נברא והיה לבד.

חייה של אישה הם חיי קהילה משפחה בית היא תמיד מוקפת באנשים סביבה מטבעה.

מלחמה זה לא בשביל נשים.

הלוואיי שילמדו ויקיימו.

בינתיים העולם מתקיים על פי חוקי הנצרות.

מאבד עולמו בשעה אחת?צמר-ארד

שאלה...

לפעמים יש את הספקות הללו

אדם עושה עבודה גדולה עם עצמו

באמת לא בכאילו מתאמץ יוצא מאיזור הנוחות

מתמודד עם החיים על הטוב שבהם ועל הפחות נעים שבהם

ואז מגיע משבר

גדול או...

אפילו סתם משבר בינוני שהוא חוזר אחורה

ומגיע לאיזור הנוחות וכיף לו שם

לא שהוא חוטא אלא שהוא בבחינת מתפנק קצט על החיים

האם בעיניכם זה אומר שהוא מתחיל מחדש?

האם ההנאה הזו שהוא באמת נהנה באמת נח לו וכיף לו באיזור הנוחות

האם יש כאן בבחינת שמשלמים לו את שכרו בעולם הזה?

גם אם הוא חוזר לאחר מכן לשדה הקרב שנית?

🤷‍♂️🤷‍♂️🤷‍♂️

אני לא חושבת שיש אופציה אחרתעַלְמָהאחרונה

להתקדם בלי לסגת בכלל אחורה... זה נראה לי חלק שחייבים בתהליך

להורדה חינם: הספר קיצור הלכות שבתעיתים לתורה

להורדה חינם: הספר "קיצור הלכות שבת" (113 עמודים) – עם שיעור מוקלט לכל פרק

20261018005719.pdf

שלום לכולם,

הספר "קיצור הלכות שבת" מאת הרב ירון אליה זמין עכשיו להורדה חינם, והקובץ המלא מצורף כאן להודעה. זהו ספר של 113 עמודים, ובו 43 פרקים.

הספר מרכז את הלכות השבת שפוגשים בכל שבוע – מהדלקת נרות וקידוש, דרך מוקצה, בישול וחימום אוכל, ועד מלאכות שבת ורפואה בשבת – כמנהגי הספרדים והאשכנזים, בלשון בהירה ותמציתית.

מה תמצאו בו

  • סדר ברור לפי נושאים – קל למצוא את התשובה בדיוק כשהשאלה עולה.

  • מקורות לכל הלכה – בגוף הטקסט, למי שרוצה לבדוק ולהעמיק.

  • שיעור מוקלט לכל פרק – ליד כל כותרת יש שני ברקודים: אחד לשיעור קצר למעשה, ואחד לשיעור מורחב מהמקורות. סורקים בטלפון ושומעים את השיעור על אותו נושא בדיוק.

איך להפיק ממנו את המרב: שמרו את הקובץ בטלפון או הדפיסו אותו. כשעולה שאלה – פותחים את הפרק, ומי שרוצה להבין את ההלכה לעומק סורק את הברקוד ושומע את השיעור.

אם הספר הועיל לכם – נשמח שתעבירו אותו הלאה, לחברים, למשפחה ולבית הכנסת.

שבת שלום ומבורכת!

צוות עיתים לתורה

תוכן העניינים

כל כותרת כאן מקשרת לפרק המלא באתר "עיתים לתורה", כך שאפשר לקרוא כל פרק גם אונליין:

כבוד ועונג השבת

הלכות מוקצה

בישול, שהייה והטמנה בשבת

הנאה ממעשה שבת

מלאכות שבת

רפואה בשבת

להמשך לימוד

חסידות ארצישראליתאביעד מילוא

הייתי בשמח תורה בחצר חסידית מסוימת, שוחחתי שם עם יהודי אברך צעיר שאמר לי בהתלהבות שהוא לומד את תורת הרב קוק וקצת התוועדנו על זה.

מה דעתם על התופעה? והאם לדעתם יש מצב שתיווצר בקרוב הבנה חדשה בתורת הרב מאותם חסידים וחרדים שלומדים את התורה שלו (על דרך "העבודה")

הבנות חדשות כן. בקרוב? לא.נקדימון

וכל זרם מהציונות הדתיות ימשיך לראות בעצמו את המוסמך היחידי לביאור כתבי הרב.

אם אנשי הציונות הדתית לומדים תורת חב"דאריק מהדרום

למה שחסידויות אחרות לא ילמדו הרב קוק?

לא רק שזה "בקרוב", זה תמיד היה ברמה כזו או אחרתמתוך סקרנות

יש קרובי משפחה של הראי"ה במגזר החרדי, כדוגמת הרב חיים קוק ראש ישיבת תורת רפאל למי שמכיר, גם הרב דוב קוק כנראה וכיוצא בזה.

הם ודומיהם, תמיד שדרו קשר מסוים לתורת הרב קוק, כמובן ללא מרכיב הציונות, שלענ"ד גם ככה לא באמת משמעותי כל כך בהגותו כמו שהציג את זה בנו...

איך הוגים נונסנס כזה?צדיק יסוד עלום

קראת פסקאות של הרב קוק? איך תולים את האספקט הציוני-רדיקלי של הרב קוק ברצי"ה, כשזה מופיע בצורה מאלפת ישירות בכתביו?

כנגד כל קטע על ארץ ישראל וכו' יש 3 קטעים על היחידמתוך סקרנות

ועולמו, אלו הם נתונים מחקריים שקראתי בעבר במקור ראשון דווקא אם אני זוכר נכון...

אף אחד לא אמר שאין אצלו אספקט ציוני, אבל הוא לא האספקט היחיד שלו, ונראה שהרצי"ה כן יצר אווירה כאילו זה כן...

זה טיעון דביליצדיק יסוד עלום

גם אם היה רק מאמר אחד שלו על הציונות, ובו הוא היה כותב "הציונות היא העיקר, והנפש חשובה אבל היא מקום שני" אז כל המאמרים הפי 3 שתיארת היו שניים במדרגה לעומת הכתיבה על היחיד.

הרב היה ציוני רדיקלי, ועל מה שהוא ראה בשנים בהן היה חי (נפטר כ15 שנה לפני קום המדינה) הוא כתב את הדברים הכי פומפוזיים וחד משמעיים.

לרוב אלה טיעונים פופוליסטיים שנאמרים על ידי אנשים שלא למדו את כתבי הרב קוק ולכן טועים ומטעים בססמאות לא רלוונטיות

תרשה לי לחלוק עליך ולהסתייג מדבריךמתוך סקרנות

בכל הצניעות, בעבר קראתי המון מכל כתביו, ולא חושב שברור מאליו שאורות לדוגמה יותר חשוב מאורות הקודש ואורות התורה, והאנשים שאני מדבר עליהם שהיו קרובי משפחתו ותלמידיו בוודאי קראו והכירו הרבה יותר ממני וממך.

לתפיסתם, הרב כאדם עם תורה רוחנית מקורית, ראה גם ניצוצות קדושה בציונות, אבל זה לא אומר ש"זה הוא", ורק זה, אכן היה לו מרכיב כזה וכנראה משמעותי, אבל לא היחיד.

אבל גם החלוקה הזו מלאכותיתצדיק יסוד עלום

היא מלאכותית משתי פנים:

  1. להגיד שאורות זה פרויקט של הרצי"ה שממוקד ומאדיר את האספקט הציוני בתורת הרב, בעוד שאורות הקודש והמאמרים מכילים תוכן רוחני הפונה לאדם היחיד זו חלוקה מלאכותית. באורות ישנם מאמרים שאינם עוסקים בציונות (זרעונים, שהם מאמרי יסוד במשנת הראי"ה), ובאורות הקודש יש המון פסקאות שעוסקות בציונות ובא"י

  1. נניח והחלוקה לעיל היתה נכונה - הניסיון לעשות שסעים במשנת הראי"ה זה הפך אופי כתיבתו והגותו של הראי"ה. מי שמתחבר יותר לצד של עבודת ה' הפרטית בכתבי הרב קוק - שיבושם לו, אבל לא ניתן לטעון שעבודת ה' של האדם הפרטי במשנת הראי"ה היא ענף נפרד מהענף הציוני. הרב ראה בציונות את מה שנתן כוח ערך ומשמעות לשינויים הדרמטיים שבנשמת הדור וממילא בעבודת ה' של האדם הפרטי.

מתנצל על הלשון החריפה בה ניסחתי את הודעותיי הקודמות

באמת שעברו הרבה שנים מאז הימים הטובים בהםמתוך סקרנות

נהגתי לבלות לילות בספריית "מרכז" בחרישת כתביו ויכול להיות שאני לא מדייק.

אבל לענ"ד, לא חושב שבהכרח רק הציונות נותנת ערך ומשמעות לכל תורתו הרוחנית, הצורה בה הגותו "פגשה אותי", הייתה בעיקר בתפיסה הכללית של הרמוניה, באופטימיות ובניצוצות הקדושה בכל מקום, שלאט לאט מתבררים עד הנאולה השלמה (מה שאגב יונק הרבה מהחסידות לכאורה), ו*גם* בציונות.

להגיד שהכול זה רק מזה, נשמע לי לא מוכרח.

לשבר את האוזן, שמעתי פעם שבהכללה 3 תלמידיו לקחו כל אחד דגש אחר מתורתו, הרב הנזיר את הדגש האוניברסלי, הרצי"ה את הציוני, והרב חרל"פ את עבודת ה' הפרטית.

חלק מהחרדים שינקו מתורת הרב, אכן הלכו יותר על הקוטב שמייצג הרב חרל"פ לפי חלוקה זו, אבל אם נטען שזה מצומצם מדי, אפשר להתחבר גם לקוטב של הרב הנזיר.

תודה על ההתנצלות.

יהודיברוך הגב

הרב צבי יהודה עסק בזה הרבה כי זה היה נושא מחודש מאד והיה צריך להחדירו לתודעת התלמידים והציבור, יחד עם זה הרצי"ה בעצמו ערך את אורות התשובה ואורות התורה מוסר אביך לפני שהוציא את אורות בשלמותו. ובמקביל לעבודתו נמסרו הכתבים לדי הרב הנזיר שערך את אורות הקדש. כך שאינו נכון לטעון שהיה ניסיון לצמצם את תורת הרב לתחום מסוים. כמו שזה שטות לטעון שהרב הנזיר לא לא היה קשור לפן הציוני של הרב קוק ולכן ערך את אורות הקדש, כי מי שהכיר ידע שהוא התרגש ממדי צבא ונשק צהלי לעיתים יותר מהרב צב"י.

הציונות לא היתה מרכיב משמעותי כל כך בתורת הרב קוק?רודף מצוות

זה נכון שהרב קוק זצ"ל כתב הרבה מאד. ולא בכל פסקה שלו הוא הזכיר את ארץ ישראל או את הגאולה המתמששת לאיטהּ. אך מי שלמד מספיק את כתבי הרב קוק יודע בבירור שנושא הציונות היה משמעותי ומרכזי מאד מאד בהגותו. לא נכון להציג זאת בתור איזה עניין שולי וצדדי שהרב צבי יהודה זצ"ל הוציא מפרופורציות והעלה על נס לאחר פטירת אביו הגדול.

נ.ב. אולי פשוט לא הבנתי אותך, וכשאתה כותב ציונות אתה מתכוון ל'תמיכה בשלטון הכופרים' כפי שאוהבים להגדיר אותה כל מיני גורמים חרדים אנטי-ציוניים שאוהבים לייחס בחוסר הגינות, (בלשון המעטה) לכל הדתיים לאומיים כל מיני תפיסות מעוותות?

מרכיב משמעותי אבל לא היחידמתוך סקרנות

זה חלק מתפיסה רוחנית כוללת ומקיפה הרבה יותר.

מה שכתבת בהערה גם כן חשוב מאוד, הרב קוק ראה ניצוצות רוחניים בתחייה הלאומית כמו שראה ניצוצות בכל דבר.

אבל מכאן ועד לקידוש "מוסדות" המדינה מעצם שייכותם למדינה, התחברות לרשעים כדרך "לכתחילה", וכיוצא בזה, זאת גם עוד דרך שלא בהכרח הרב קוק הסכים אתה (יש קטע שלו בעין איה בו די אומר להיפך, שהדרך של "בירור הניצוצות" מתוך הרע היא לא דרך לכולם)...

יהודי מהמרכז במלעיל ובמילרעברוך הגב

התופעה בודאי התרחבה וחרגה ממסגרת משפחת קוק.

אפשר לעשוק בתחומים שונים בתורתו של הרב קוק שלא בהכרח מחייבים לעשוק בתפיסתו ביחס לציונות. אבל זה יהיה עיסוק חלקי. אבל להגיד שזה נושא לא משמעותי בתורתו זה לא רציני. ובדרך כלל מי שעוסק בתורתו גם ממשפחת קוק קרובים לגישה העקרונית החיובית למדינה, ורואים בהקמת המדינה ובחזרה לארץ תהליך חיובי וטוב של התקרבות לגאולה וגם על היחס לחילונים זה משפיע באיזו מידה, וכל זה בדומה לגישה של הציונות הדתית. כמובן בפרטים יש חילוקים כמו גיוס בחורי ישיבות וגיוס בכלל לתוך הצבא במצבו הרוחני הנוכחי, איך להשקיע בחינוך ללימוד תורה יחס ללימוד אקדמי ועוד שלל נושאים פרטיים שבאמת לא ברור אם הגיעו לציבור הדתי לאומי מתורת הרב קוק או מחולשות דתיות וכל נושא צריך לדון לגופו.

ויש כאלו שדוקא בגלל קרבתם לתורת הרב ומנגד הצורך להיות חרדי אומרים דברים תמוהים ומוזרים לכל אוזן של לומד ישר, ועליהם נאמר עושר השמור לבעליו לרעתו.

לא כל מי שרואה תהליך רוחני (בואכה קבלי) בהקמת המדימתוך סקרנותאחרונה

המדינה זה חייב להשפיע גם על יחסו הריאלי לחילונים.

מעולם לא אמרתי שהציונות אינה מרכיב משמעותי בהגות של הראי"ה, אמרתי שאפשר לקבל ממנו הרבה, גם בלי לאמץ את גישתו הספציפית לציונות, ושם ללכת פחות רחוק קצת ממה שהוא הלך (וודאי פחות רחוק ממה שממשיכי דרכו הלכו, מהרצי"ה ואילך, כפי שגם אתה פירטת)...

נראה שההבחנה כאן חשובה: אפשר להעריך מאוד את הגותוaibrainora

נראה שההבחנה כאן חשובה: אפשר להעריך מאוד את הגותו של הראי"ה ולקבל ממנה הרבה, בלי לראות בכל מרכיב בגישתו לציונות וביחס לחילונים עמדה מחייבת. דווקא ההפרדה בין העקרונות לבין היישום ההיסטורי מאפשרת דיון יותר מדויק.

יש כאן הבחנה מעניינת בין היכולת ללמוד מהגות של הרבaibrainora

יש כאן הבחנה מעניינת בין היכולת ללמוד מהגות של הרב קוק לבין אימוץ מלא של כל תפיסתו הציונית. אפשר בהחלט לדון בכל רעיון לגופו ולבחון איך הוא מתיישב עם המציאות וההשקפות של ימינו, כולל היחס לחילונים.

לתת לגיטימציה לאתגרים בהלכהמנגו מיובש

ברצוני להעלות לדיון ציבורי וזהיר סוגיה שעולה מדי פעם

העניין הוא כזה: לפעמים ניתן פתחון פה או לגיטימציה מסוימת לתחושות של קושי או אתגר מול ההלכה (ויש בזה משהו הגיוני סך הכל, אבל לא זה הנושא), כאשר ישנם אנשים הבוחרים להסביר את דרכם או את עיסוקם באופן שמתכתב (לדעתם) עם עבודת השם (מה שלא כך בהכרח)

השאלה המרכזית היא: היכן עובר הגבול שבין פתיחות והבנה למציאות האנושית המורכבת, לבין שמירה על חוסנה של ההלכה ללא פשרות? ואיך נכון להתייחס בדיון ציבורי לאתגרים שחווים אנשים ספציפיים מול התורה?

אשמח לשמוע מה דעתכם

אני חושב שההלכה היא הבסיסלא המשוגע היחידי

צריך להיות פתוח ולהכיל מורכבויות, וגם להבין שזה לא תמיד קל ופשוט לעשות את ההלכה גם אם חייבים,

אבל להבין שזה העיקר ולזה אנחנו שואפים (ומעלה) גם אם לא מצליחים תמיד.

"לא להפוך חולשות לאידיאולוגיה", וכמובן שלפי זה אנחנו גם נפרש את המציאות בעיניים הלכתיות ונדע תמיד לאיפה לחזור כשיש שאלה מורכבת במציאות.

לגבי השאלה השניה, זה מאוד תלוי באיזה מקרה כמובן,

בכלליות צריך להבין את האדם שחווה את האתגר, אבל לא להפוך את זה למציאות הנורמלית, אלא בתור קושי שצריך להבין איך עובדים איתו וחווים אותו,

ואיך מגיעים למצב שבו לא עוברים על ההלכה (בתקווה שזה קיים).

מאז ומתמיד ההלכה הושפעה במידה כזו או אחרת מצרכיGini

הזמן והשעה.

ואין סיבה שגם בדור שלנו ההלכה לא תושפע ולא תתן מענה לחידושים, לדברים שהשתנו.

רק עכשיו בחגי תשרי היו שני דברים גדולים מאוד שההלכה שינתה בעבר - תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת, ונטילת לולב ביום טוב שחל בשבת.

ויש כיום הרבה דיבורים, מאמרים, ניסיונות להחזיר את ההלכה המקורית לתוקפה - תקיעת שופר ונטילת לולב.

או עניין אחר, שהוא גם בלב המחלוקת בין הציבור הדתי לאומי לציבור החרדי, וברור שיש לו השלכות הלכתיות - היחס לארץ ישראל, מצוות התלויות בארץ, שמיטה.

גם לא ירחק היום ורוב העם היהודי, מבחינה מספרית אבסולוטית, יהיה בארץ ישראל.

הכלל ההלכתי של "רוב יושביה עליה" (התקף כאשר רוב עם ישראל מתגורר בארץ ישראל) מהווה תנאי יסוד להחלת מצוות רבות מדאורייתא (מהתורה). כיום, רוב המצוות התלויות בארץ מתקיימות מדרבנן (מתקנת חכמים), מכיוון שעדיין איננו במצב זה. 

כאשר יתממש המצב שבו רוב יהודי העולם יתגוררו בארץ ישראל, יחולו שינויים דרמטיים בחיוב ההלכתי של מצוות שונות: 

1. מצוות התלויות בארץ: מעבר מדרבנן לדאורייתא

תרומות ומעשרות: החיוב להפריש תרומה גדולה, מעשר ראשון, מעשר שני ומעשר עני מתוצרת חקלאית יהפוך לחיוב מן התורה ממש (כפי שנלמד מהפסוק "בבואכם" – ביאת כולכם). לכך יש נפקא מינה לגבי ספקות (ספק דאורייתא לחומרא) ודיני ביטול ברוב. 

חלה: הפרשת חלה מעיסה תחזור להיות מצווה דאורייתא. 

שמיטת קרקעות ושמיטת כספים: איסור עבודת האדמה בשנה השביעית ושמיטת חובות יחזרו להיות מן התורה (לפי חלק מכריע של הפוסקים). 

2. מצוות היובל וחלוקת הארץ

מצוות היובל (השנה ה-50) כוללת חזרת קרקעות לבעליהן המקוריים, שחרור עבדים ושביתת האדמה. לגבי היובל קיימת מורכבות הלכתית נוספת:

תנאי נוסף – "יושבים כתיקונם": כדי לחדש את היובל מדאורייתא, הרמב"ם ופוסקים נוספים קובעים שלא די ב"רוב יושביה עליה", אלא נדרש שעם ישראל ישב בארץ "כתיקונו" – כלומר שכל שבט ישב בנחלתו המקורית בארץ. 

חזרת היובל: ברגע שיתקיימו התנאים (לפי חלק מהדעות בעזרת בירור שבטים או סמכות בית דין הגדול), תחזור הנהגת היובל לפעול למעשה. 

3. הלכות הנהגה ומשפט עברי

סמיכת זקנים וסנהדרין: קיומו של רוב העם בארץ ישראל מעניק משקל הלכתי ומעמד מיוחד לכלל חכמי ארץ ישראל. מעמד זה הוא תנאי חיוני לחידוש הסמיכה המקורית (איש מפי איש עד משה רבנו) והקמת הסנהדרין לפי חלק משיטות הראשונים (כמו הרמב"ם).

קידוש החודש על פי הראייה: סמכות קידוש החודשים ועיבור השנים על פי עדים ובית דין תלויה במרכז ההלכתי ובקיומו של רוב העם בארץ ישראל. 

4. מצוות יישוב הארץ וכיבושה

מצוות עשה מן התורה: מצוות יישוב ארץ ישראל (לשיטת הרמב"ן ופוסקים רבים) מקבלת תוקף מלא ושלם של קיום לאומי. 

גבולות הארץ: הגדרת גבולות הארץ לעניין מצוות התלויות בארץ מתרחבת מגבולות "עולי בבל" (שהחזיקו בארץ בימי בית שני) בחזרה לגבולות "עולי מצרים" הרחבים יותר, שכן קדושת הארץ המקורית חוזרת לתוקפה הזמן-מדאורייתא.

תלוי מה המקום ממנו מדברים ומי המדברלאחדשה

פסיקת הלכה- זה רק לרבנים מקובלים פוסקי הלכה ויראי שמים.

אם השאלה היא רק אני באמת רוצה לעשות הכי טוב ונכון אבל תוהה על עצם העניין כי א,ב,גם, זה משהו אחד

אם זה מישהו שמנסה להתיר שרץ ולהפוך קושי בהתמודדות לאידיאל זה משהו אחר

מדוע ההכרה בכוח עליון מחייבת נצחיותה של תורת אמתNachman Wilhelmאחרונה

מעבר לבינת אנוש: מדוע ההכרה בכוח עליון מחייבת את נצחיותה של תורת אמת

אני שותף מלא להכרה שלך בקיומו של כוח עליון – בורא אינסופי המנהיג את היקום. אך דווקא מתוך נקודת המוצא הזו, ההפרדה שאתה מבצע בין הבורא לבין התורה (בהגדרתך כ"דת שהיא יצירה אנושית") אינה עומדת במבחן ההיגיון.

ברגע שבן אדם מגיע למסקנה העמוקה שישנו כוח עליון, בעל כושר שיפוט מוחלט, הנמצא מאחורי כל נקודה ורובד ביקום האינסופי, הוא חייב להכיר גם במגבלות השכל האנושי. כפי שכתב שלמה המלך, החכם מכל אדם:

"כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים." (קהלת ה', א')

מתוך הבנה זו, ההיגיון מוביל באופן ישיר למסקנות הבאות:

  • חוקי הנשמה מול חוקי הגוף: בדיוק כפי שהבורא טבע ביקום חוקי טבע פיזיקליים ברורים כדי לקיים את חיי הגוף ובריאותו, כך הוא טבע חוקים רוחניים מוחלטים כדי לקיים את חיי הנשמה ולקשור אותה עם הנצחיות שלו.

  • חוסר היכולת להמציא מוסר עצמי: היות ואנו, בני האדם, מוגבלים לחלוטין בהבנת החוכמה האינסופית, לא ייתכן שנחליט בעצמנו מהם החוקים הרוחניים. אם האדם ימציא את המוסר או את דרך העבודה הרוחנית, הוא תמיד יתאים אותם לנוחיות האישית וליצרים שלו. מוסר אנושי הוא יחסי ומשתנה, בעוד שחוקי הבורא הם מוחלטים ונצחיים, כפי שנאמר:

"כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, נְאֻם ה'. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ – כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם." (ישעיהו נ"ה, ח'-ט')

  • התורה כהוראות יצרן אלוקיות: מכיוון שהאדם אינו יכול להבין את הבורא בכוחות עצמו, היה הכרח שהבורא יתגלה ויושיט לנו את "ספר ההוראות". זוהי התורה שניתנה מלמעלה, יחד עם הפירוש שלה – התורה שבעל פה. אלו אינם "חוקים אנושיים", אלא חוקים רוחניים עליונים שהורדו לעולם.

  • שרשרת המסירה ההיסטורית: חוקים אלו אינם המצאה של אדם יחיד. הם הועברו, נלמדו ונשמרו באדיקות פנומנלית על ידי עשרות מיליוני חכמי ישראל לאורך כל הדורות – החל משלמה המלך ועד לדורנו אנו. זו שרשרת מסירה רציפה ואמינה המוכיחה שלא מדובר בקונספירציה אנושית, אלא באמת היסטורית:

"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ." (דברים ל"ב, ז')

לסיכום, התורה אינה מנכסת לעצמה את הבורא, אלא מהווה את הדרך היחידה שבה האדם המוגבל יכול להתחבר אל הבורא האינסופי. היא אינה "המצאה אנושית" כדי לשלוט, אלא כלי אלוקי שניתן לנו כדי שנחיה על פי האמת המוחלטת ולא על פי הנוחיות הרגעית שלנו.

חג שמח!

חוברת לזיכוי הרבים ללימוד הלכות חגי תשריעיתים לתורה

ערב טוב,

מצורף לזיכוי הרבים חוברת להורדה של כל ההלכות לחגי תשרי כולל הלכות ראש השנה, יום הכיפורים, ארבעת המינים, סוכות, יום טוב וחול המועד שנככתבו על ידי הרב ירון אליה.

ניתן להוריד את החוברת כאן 20260906224238.pdf

כמו כן מצורפים קישורים לקריאת כל ההלכות אונליין.

כתיבה וחתימה טובה לכולם!

קיצור הלכות ראש השנה

  1. ערב ראש השנה

  2. תפילת ערבית

  3. הסימנים וסעודת הלילה • הסימנים לשנה טובה • סעודת הלילה • הנהגות יום ראש השנה

  4. תקיעת שופר • הכנות לתוקע • סדר התקיעות • תקלות בתקיעות

  5. תשליך

  6. קידוש וסעודה בליל יו"ט שני

  7. דגשים לראש השנה שחל בשבת • ערב החג • סדר היום • לקראת ערב שני

קיצור הלכות יום הכיפורים

  1. ערב יום הכיפורים

  2. התארגנות לצום

  3. איסורי יום הכיפורים • איסור רחצה • איסור סיכה • נעילת הסנדלר • אישות

  4. קטן בתענית

  5. מעוברות ומניקות וחולים בתענית • נטילת תרופות • אכילה ושתיה ל"שיעורים"

  6. התפילות ביום הכיפורים

  7. סוף הצום

קיצור הלכות ארבעת המינים

  1. הלכות לולב

  2. הלכות הדס

  3. הלכות ערבה

  4. הלכות אתרוג

  5. כללי הפסול בארבעת המינים

קיצור הלכות סוכה

  1. בניית הסוכה

  2. דפנות הסוכה

  3. סכך הסוכה

  4. סוכה בפרגולה

  5. ליל יו"ט ראשון של סוכות

  6. מצוות ישיבה בסוכה • חיוב ישיבה בסוכה • ברכת לישב בסוכה    ◦ מנהג ספרד באכילת שאר דברים    ◦ מנהג אשכנז באכילת שאר דברים    ◦ מנהג תימן

קיצור הלכות יום טוב

  1. מבוא להלכות יום טוב • מלאכות שהותרו לצורך אוכל נפש • מלאכות שנאסרו אפילו לצורך אוכל נפש • היתרי מלאכה שלא לצורך אוכל נפש • הלכות נוספות הקשורות לצרכי יום טוב

  2. מוקצה ביום טוב

  3. בעלי חיים ביום טוב

  4. הכנה מיום טוב ליום אחר

  5. טוחן ביום טוב

  6. מכשירי אוכל נפש

  7. בורר ביום טוב

  8. רחצה ביום טוב • טיפול בשיער ביום טוב

  9. הדלקת אש ביום טוב

  10. כיבוי אש וגרם כיבוי ביום טוב • כיבוי אש ביום טוב • גרם כיבוי ביום טוב

  11. 'על האש' ביום טוב

  12. הדלקת הנרות

  13. הוצאה ביום טוב

  14. בונה ביום טוב

  15. ערוב תבשילין

  16. שמחת יום טוב • הכנות ליום טוב • שמחת החג

קיצור הלכות חול המועד

  1. מבוא וכללי המלאכות

  2. שמחת המועד

  3. אוכל נפש

  4. מכשירי אוכל נפש

  5. צרכי הגוף

  6. תיקון רכב

  7. תספורת גילוח וציפורניים

  8. בגדים – תיקון וכביסה

  9. צורך המועד

  10. כתיבה

  11. מסחר במועד

  12. דבר האבד

  13. צרכי מצווה

תהלות הים קטוחסדי הים

אעבוד אותך ה' בכל כוחי, תהילת אלוהי שגורה בפי.

ענייני העולם גבהו ממני, נחשכו ונסתמו ארובות עיני.

אשליך עליך כל יהבי, אשים בך האל כל מבטחי.

מחשבת חרוץ אך למותר, הרהורי תורתך חפצתי במוֹהַר.

אקריב לך כקרבן את נפשי, אנסה לתת לך לבי ומחשבתי.

הסר ממני מחשבת גאוות תועבה, תטע בקרבי שמחה ואורה.

עזרני לקיים מצוותך באהבה, עזרני לבטוח בך ברוב חיבה.

הרחב פי ותמלאהו מתורתך, תמלא מוחי ממעיין חכמתך.

הסר ממני כל מחשבת דאגה, כל מחשבת  צער יגון ואנחה.

הסר מכתיבת תורתי מרמה, כל שקר עיוות טעות שגגה.

אעבוד אותך בלב תמים טהור, תמלא את קרבי מלא אור.

 

לימוד על עבודת ה' מתוך ספר מובנהאביעד מילוא

אני מחפש ספר חסידי (לא חב"ד או ברסלב) שנותן הדרכה מעשית בעבודת ה' מתוך החסידות הפולישער'ס דווקא

חובת התלמידים/הכשרת האברכים?פצל"פאחרונה