יש מאמר בזוהר לגבי זה שיש חסידים וצדיקים ומארי תורה, לכל אדם יש נטייה אישית להתחבר לחלק שלו בתורה ואכן על־מנת שהעולם יתקיים צריך גם אנשים שיתעסקו בענייני כלל וגם תלמידי חכמים שיהיו עמוק באהלה של תורה. לא למדתי מספיק כדי לומר שיש עדיפות לאחד על פני השני אבל לוּ הייתה מדוע לא היינו נבראים בדיוק אותו דבר?

יש הרבה דברים בענייני כלל ישראל, שלכאורה לא נראים ממש כמו עבודת ה'. מילא, יישוב הארץ, לא נשמע כזה בעייתי (עד שמגיעים לקו הירוק אני מניח). אבל דברים כמו צבא, שהמהות שלו היא נשק ואלימות? איך עובדים את ה' בפוליטיקה הגרועה שלנו? איך אמורים לשמוח ביום העצמאות אם עבור חצי מהתושבים כאן זה יום שמסמל גירוש ורצח?

זאת במיוחד כשהציונות הדתית אוהבת לשים דגש על נושאים די שנויים במחלוקת או שטמונות בהם בעיות מוסריות (והלכתיות) לא פשוטות.

מה לעשות - זה מרתיע. ומצד אחד, זה טוב שזה מרתיע, זה טוב להתייחס לנושאים האלה בכובד ראש, עבודת ה' בגשמיות דורשת פי אלף יותר זהירות מאשר ברוחניות, זה לא רק סיסמאות של "לקדש את החומר", ומצד שני, צריך לדעת גם להתגבר על הרתיעה הזאת.

לי אישית העניין הלאומי פחות מרכזי בעבודת השם כי אני לא ממש יודע מה לעשות בו מלבד זה שאני עובד ומשלם מיסים, מה בדיוק אמורים לעשות? לשרת בצבא? לצאת להפגנות? להשתתף בפוליטיקה? לעשות על האש ביום העצמאות? אני פשוט לא רואה את עצמי מתעסק בסוגיות האלה.

עצם קיומה של מדינת ישראל היא דבר שהוא חשוב דתית, לא?

ההודאה על כך היא לא דבר שמתבקש?

אני לא חושב שיום ההעצמאות מסמל את כל מעשי המדינה מראשית שנותיה עד ימינו. יום העצמאות מסמל את כך שהקב"ה עשה ניסים אדירים במלחמת העצמאות ונהיינו ריבון בעצמנו. זה שאנחנו (עמ"י) לוקחים את הכוח שנתן לנו הקב"ה ומשתמשים גם בצורה לא טובה ושלא תעשה לו נחת רוח, זה אומר שאנחנו אמורים להוסיף חטא על פשע ולא להודות לו על הבטחון שהוא נתן לנו?

ברובד הכי בסיסי של "בית לאומי בא"י", גם אם זאת לא גאולה - פשוט שראוי להודות על על כך, לא?

העניין הלאומי בעבודת ה' זה לא קשור בהכרח למדינה אלא יותר לעמ"י. המדינה היא כלי שברשות ידיו של עמ"י. לעשות מצוות ומעשים טובים וללמוד תורה לטובת עמ"י בכללותו היא נראה לי העיקר בעניין הזה. עבודת ה' שעסוקה רק בקשר האישי עם הקב"ה היא חסרה את הדאגה לכלל ישראל שזהו רצונו העיקרי של הקב"ה כפי שמופיע באופן פשוט בתנ"ך.

זה שמדינה ריבונית ויישוב הארץ וחידוש המצוות התלויות בארץ וחידוש מלכות ישראל (על כל כברת הדרך שהיא צריכה עוד לעבור) זה עניין חיובי וגדול, זה פשיטא, מלבד כמה פלגים חרדיים אני לא חושב שיש מישהו שחולק על זה. אז בוודאי אנחנו אסירי תודה שאנחנו כאן.

כיוון שהזכרת את המדינה התמקדתי דווקא במדינה, אבל אם אנחנו מדברים על "עבודת ה' של כלל ישראל", זה מושג קצת מעורפל לטעמי, מה בדיוק הכוונה? אתה יכול לתת דוגמאות ספציפיות?

אם הכוונה לענייני מדינה ופוליטיקה וכיו"ב, כמו שנראה שהציונות הדתית מדגישה, שוב, אין עניין שכל העולם כולו יתעסק בזה, כשם שיש מארי תורה ופוסקי הלכה יש אנשים שכל היום בגמ"חים ואי־אפשר לומר שהאחד רצוי והשני לא.

אם הכוונה להרגיש חלק מעם ישראל ולכלול את התפילות ואת לימוד התורה ואת קיום המצוות עם כלל ישראל, ובכן, לא צריך ללכת רחוק מדי בשביל זה, איך כתוב בשער הכוונות?

"קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת מפרשת העקידה ואילך צריך שיקבל עליו מצות "ואהבת לרעך כמוך" ויכוין לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו, כי עי"ז תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי. ובפרט אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאילו הוא אבר אחד מן החברים שלו. [...] ואם יש איזה חבר מהם בצרה -- צריכים כולם לשתף עצמם בצערו, או מחמת חולי או מחמת בנים ח"ו, ויתפללו עליו. וכן בכל תפילותיו וצרכיו ודבריו ישתף את חברו עמו. ומאד הזהירני מורי ז"ל בענין אהבת החברים שלנו של חברתינו."

אז בין אם רוצים ובין אם לא, זה עניין חשוב בעבודת השם.

לדעתי כאן המקום להפנות לתניא אגרת הקדש יג,

"הנה בכלל עובדי ה' יש ב' בחינות ומדרגות חלוקות מצד שורש נשמתם למעלה מבחינת ימין ושמאל דהיינו שבחינת שמאל היא מדת הצמצום וההסתר בעבודת ה' כמו שכתוב והצנע לכת כו' במסתרים תבכה כו' כל העוסק בתורה בסתר כו'. [...] והנה כל איש ישראל צריך להיות כלול מב' בחינות אלו ואין לך דבר שאין לו מקום ולכן מצינו כמה דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל ללמדנו שאף בית שמאי ששרש נשמתם מבחינת שמאל העליון ולכן היו דנין להחמיר תמיד בכל איסורי התורה ובית הלל שהיו מבחינת ימין העליון היו מלמדין זכות להקל ולהתיר [...] אף על פי כן בכמה דברים היו בית שמאי מקילין מפני התכללות שרש נשמתם שהוא כלול גם מימין וכן שורש נשמת בית הלל כלול גם משמאל."

אני לא יודע כמה אפשר לצפות מכולם להרגיש חיבור עצום ונפלא לעם ישראל כמו שאני לא יודע כמה אפשר לצפות מכולם להרגיש חיבור עצום ונפלא לשבת, ללימוד תורה, לארץ ישראל, לכל אדם יש נקודות חזקות יותר וחלשות יותר, כמובן "מזה ומזה אל תנח ידך" אבל זה לא פסול אם מישהו מחליט להתמקד בבחינה אחרת בעבודת ה'.

ולכן נראה לי שההסתכלות על המדינה ומוסדותיה צריך לבוא מתוך ערך אהבת עמ"י והבנת ייעודו. 

בהודעה לפני כתבת "איך אפשר לעבוד את ה' בצבא ובפוליטיקה וכו'?" - אז התשובה נראת לי פשוטה - הצבא שומר על עמ"י ותושבי הארץ והפוליטיקה מקדמת את עם ישראל ותושבי הארץ - מה יותר אהבת ישראל מזה? לכוון כוונות בתלמוד תורה ותפילה זה מדהים, אך ללא העזרה הפיזית הכל כך חשובה נראה לי שזה חסר. אהבת עמ"י מתממשת דרך המדינה הממשלה וכולי, אחרת מה הביטוי של האהבה הזאת? איזה ביטוי יות חזק מהגנה בגוף ובנפש על עמ"י? אם יהיה משהו שאנחנו אוהבים ודואגים לשלומו אנחנו לא רק נתפלל או נלמד להצלחתו אלא נעזור בצורה הכי טכנית שיש.. פשוט שעזרת ישראל מיד צר (ובכלל) זאת עבודת ה'.. פספסתי משהו?

אין לי ציפייה ברמה הריגשית או המעשית, הדיון מבחינתי הוא על הרמה התודעתית. למה גמ"ח ולימוד תורה יחשב עבודת ה' אבל השתתפות בהגנה על עמ"י בכללותו לא יחשב? או יחשב פחות?

קשה לי עם עצם המחשבה שתחומים חשובים שמשפיעים על עמ"י דרך המדינה נחשבים 'פחות דתיים' אם בכלל. סדר עדיפיות תקין זה עניין שכדאי שיהיה לכל אדם באשר הוא. נטיית נפש במה לעסוק ובמה לא - זה טבעי והגיוני שיהיה שונה מאדם לאדם

לא אמרתי ששירות בצבא / עניינים מעשיים שנוגעים למדינה אינם עבודת ה', אבל אפשר להבין איך אנשים לא רואים בהם עבודת ה' מעליא או גם אם כן מבינים בשכל לא מרגישים את זה.

אם אתה שואל אותי היכן אני מרגיש חיבור אמיתי לעם ישראל, אני אגיד לך שבלימוד תורה, והאמת, יש לי כמה חברים שהם הרבה יותר "לאומיים" ממני מה שנקרא, והתגייסו עם המון מוטיבציה, עכשיו אחרי שנתיים של שירות אם אשאל אותם אם הם מרגישים מחוברים לעם ישראל יותר כשהם נשארים שעות ביציאה או כשהם לומדים תורה, בבסיס או בבית הכנסת, אני יודע גם מה תהיה התשובה.

עזרה פיזית זה כמובן חשוב ובסופו־של־דבר גם אלה שלא עוסקים בענייני ציבור כן משלמים מסים ותורמים חלקם בדרך כזאת או אחרת, אני לא חושב שלבבא סאלי זצ"ל "חסר משהו", אמנם בבחינה הלאומית יש צורך בכל גווני הקשת אבל בפן האינדיבידואלי כל חד וחד לפום שיעורא דיליה.

כוונתי היא, ביחס לשאלה המקורית, שאנשים שמתרכזים בעבודת ה' פרטית מה שנקרא, זה לאו דווקא חיסרון. עבודת ה' כללית זה גם לשרת בצבא אבל זה גם לקרוא תיקון חצות ולהתאבל על החורבן, או ללמוד תורה לזכות עם ישראל, וזה לא רק "מדהים" אלא מהותי ביותר.

וההוכחה שאנשים שאינם מאמינים בה' בכלל יכולים לציין את שני הימים האלה, והם בעצם עומדים מאחורי יסודם של שני הימים האלה.

אפשר כמובן לעבוד את ה' בכל הקשר

גם אם יש אנשים אתאיסטים שחוגגים את היום הזה מסיבות כאלה ואחרות, השאלה עלינו בתור אנשים מאמינים ביחס ליום הזה או ביחס למדינת ישראל היא השאלה שהעלתי.

בתור ראייה אמונית לא נראה לי שזה מנותק מעבודת ה' אלא היסוד שלה.

היסוד של אהבת עמ"י וייעודו הוא בסיס לעבודת ה', לא? 

אחרת, נראה לי שעבודת ה' הופכת לעבודת ה'אני הרוחני' ח"ו.

אני לאנראה לי מזדהה כי הגיוני שיש מישהו שמתחבר לכמה דברים...

וחד משמעית יש קשר בין מדינת ישראל לעבודת ה'.

אברהם אבינו יצחק אבינו יעקב אבינו משה...

כל הזמן מזכירים את ארץ ישראל בתורה

אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"

"אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:"

(ויש עוד מלאהה...)

יש גם את בית המקדש...

כל הדברים האלה הם מדברים על ארץ ישראל=מדינת ישראל...

אבל זה לא פוטר אותנו ממחויבות... הרגש לבדו הוא המון, אבל הוא לא מספיק. וכנ"ל גם השכל. קצת קשה לי עם זה שהרבה מוותרים לעצמם כי "אני מאוד אוהב את השם, אבל קשה לי עם כל ההלכות ועדיף שאני אעשה חלק מאשר כלום". ברור שעדיף, אבל למה זה פוטר אתכם?? לכולנו קשה, למי יותר ולמי פחות, אבל באנו כדי לעבוד. אני לא מבקרת אדם ספציפי, שח"ו אף אחד לא יפגע מהדברים, קשה לי רק עם עצם הרעיון בכללותו.

לדעתי יש המון קשר בין ההזדהות עם המדינה לבין עבודת ה', הרב קוק מסביר מדהים את העניין.

לכל אדם יש זיקה לתחום מסוים בתורה

העניין הלאומי זה גם חלק מהתורה, פשוט שזה נשכח מהלבבות בגלל הגלות, וגם כאמור בגלל שזה נדמה כמשהו חומרי אז אנשים נוטים להקל בזה ראש.

אבל מעצם העובדה שהמון כן מייחסים לזה משמעות ונמשכים לפן הלאומי, אז זה מוכיח שזה סוג של עבודת השם.

ללמוד לפסח, הלכות והכנת הלב

אני לא על זה בכלל לצערי

אתה צריך להיות מדריך באיזה מוסד גמילה או משהו שאנשים עוברים שם התפתחות אישית וצריכים את המוטיבציה והצעדים המעשיים

אם היית בגיל המתאים גם מדריך בתיכון היה יכול להיות טוב

הדפוס התעניינות הזה מתאים יותר למדריך ולא לשאלה כללית בפורום..

תודה על האכפתיות אבל לא התכוונתי לדווח פה

נקודות שעלולות להחמיץ ולשים לב אליהם ולטפל בהם. מעשית. הכי מעשית שיש.

שחוסר הכרות הטוב נמשלה לחמץ, שהיא גם תופחת כמו בצק.

שמשהו קצת יכול להעיב על הכל.

ובאמת כתבתי את זה מהמקום שלי.

אויל זה גם מתקשר לפסח ביחס לשירת הים.

שכאמור בחזל חזקיה היה אמור להיות משיח והוא לא היה כי לא אמר שירה.

תודה זיויק על החיזוק העצמי בשרשור הזה!

🤭

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

חבר, אבא,מלך.

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

אך זה שאני מתפלל אליו.

הרגעים הנעימים הם נקודות שצובעות כל שאר הזמן.

לכן הם חשובים, ועוד יותר - לכן חשוב להבחין בהם!

העלית בי געגועים

עוד משהו שעורר בי געגועים לאחרונה:

אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת

על מה הצער שלי?

שציערתי את ה' יתברך?

זה באמת צער גדול.

אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!

ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.

אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.

אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.

ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..

אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.

ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין. 

אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!

אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.

י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה

בתחילת הנישואין @יעל מהדרום הכינה לי מעיין יצירה עם הפסקה הזו ותלינו אותה בסלון, אני לא יודע לאן היא נעלמה.

ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.

ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.

בהצלחה חבר יקר!!!

מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם

בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.

שהכותרת שלו היא

ח – מַכְאוֹבֵי הַחֵטְא וְיִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה וּמַרְפֵּא הֶאָרָתָהּ

הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...

שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...

אולי מתבגרים

אולי התשובה עולה קומה

אולי יש פחות זמן...

בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...

הגישה הנכונה ללימוד תורה ולא פחות חשוב מזה הגישה הלא נכונה ללימוד תורה.

אני רוצה לנסות להסביר: אני מכיר כל מיני כיוונים, אני למקד את עצמי מתוך החוכמה של החוויה שלכם דברים שנגעו בכם (משהו שאין ל-AI). אני מחפש רעיונות מפותחים ומתפתחים בנושא למשל על בסיס: "שלא ברכו בתורה תחילה"/ "לא זכה נעשית לו סם"/ "הרבה עשו כר' שמעון ולא עלתה בידם" ועוד.

מקווה שהשאלה וההקשר מובנים תודה.

"משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!"

ברכות ס"א עמוד ב' - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%94%D7%93%D7%92%D7%99%D7%9D
 - התלות בלימוד התורה, זה עניין מאוד יסודי בעיני. זה לא רק צ'ופר, אלא זה זה החיים. גישה לא נכונה ללhמוד תורה מוצאת "אלטרנטיבות" אחרות או פשוט לא מבינה את ההכרחיות של לימוד תורה.

יש עוד פסקה של הרב קוק בשמונה קבצים שחזיקה אותי ביחס ללימוד שלא לשמה, פסרמתי אותה פה פעם אחת, לא מוצאת כעת. העתיק אותה לכשאמצא.

על הכיוון. באמת חשוב לי החיבור הישיר למדרשים ולמקורות (לא מאמרים מודרנים שונים של ד"ר מנותקים אלא משהו רציני) אבל כמו שאמרתי אני רוצה למקד את עצמי לפי היכרות של רעיונות יותר מפותחים - מהרעיון אל המקור, במקביל למה שאני אישית מתייגע בחיפוש עצמי מהמקור לפירוש.

יש שמחה על ההתקרבות לה'. בזמן שאתה בצער אתה מקיים מצוות תשובה, וממילא אתה דבוק אז בה'.

"מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. אלהים אלי אתה א‍שחרך צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך".

על אותו משקל, תיקח את הרגשת הכאב על החטא להרגשה כאב כללית ויסודית על הריחוק מה' כשאין השראת שכינה ומקדש. תרגיש כאב על זה שה' נסתר.

אולי יעזור לך ללמוד קצת את הפרק שבו הרב קוק מדבר על ייסורי התשובה ועל הטוב שצומח מהם(נראלי אזור פרק ט)

אבל זה שלב שצריך לעבור כדי להתקדם הלאה

צער ועצבות הם עצת היצר, לדרדר את האדם להמשיך לחטוא...

עיקר התשובה הוא ההתקדמות, אחרי החרטה כמובן.

לא לשכוח עם ישראל חטאו בעגלה, סמוך למעמד הר סיני והנה כולנו כאן. אז קל וחומר שאפשר לעשות תשובה על רוב החטאים רנדומליים ולהתקדם

את מול עצמך, ואת מול אנשים.

האם את מול עצמך מגובשת כבר?

אני מסכימה עם זה.  כמובן שאפשר לאמר לך שכל עוד את מקיימת מצוות, בכלל לא משנה באיזה מגזר תהיי.

אבל, היות וכדתיים, אנו מוצאים את עצמנו (לפעמים פחות או יותר), שייכים למגזר המסויים שדרכו חזרנו

בתשובה, או שבמוסדו למדנו....

מלבד אלה ש"החליקו" מאה אחוז לתוך מגזרם, יש אני חושבת הרבה, שלא ממש. שומרים את המצוות

בקפדנות, אנשים אמיתיים, אבל הם לא חרדים, הם לא דת"ל, הם לא חסידים וכו'.... אולי יש להם דעות

דומות למגזר מסויים אך לא בכל.

הכי קל ופשוט להגיד לך: תהיי את. קודם כל, תהיי את. כמו שהיית לפני שחזרת בתשובה - כלומר עם האופי

והאישיות שלך. לא מוחקים שום דבר, בטח כשעדיין הקרקע לא מספיק יציבה מתחת לרגליים.

ואת יכולה לנסות; ללכת לשיעורים כאלה ולשיעורים כאלה ולראות היכן את מתחברת, ולאילו אנשים

ודעות את מתחברת.

לא חייבת לשנות את דעתך לגבי המדינה והצבא, רק כי זה לא הולך ביחד. מותר לך לצדד בגיוס

ובבד בבד לא להציב את המדינה כערך עליון.  וגם ההיפך מותר לך כמובן...

אולי זה עניין של אופי; יש בעלי אופי קיצוני שצריכים את הדעה הנחרצת והבלתי מתפשרת ויש

כאלה שרכים יותר. האדם כל כך מורכב שמה שאמרתי עכשיו נשמע לי שטחי.

מבינה את הקושי - כאילו לא שייכת לשום מקום באמת. אבל את שייכת לעם ישראל ולקב"ה,

וזה מה שחשוב. לא ישאלו אותך אחרי 120 איזה נוסח התפללת ולמי הצבעת. נכון?

חברה זה חשוב מאוד. במיוחד ליהודי.. אבל יחד עם זאת, צריכים להיות אותנטים. אמיתיים.

לעבוד את השם ממקום אמיתי. לא מזוייף.

ויש את הגרסא דינקותא שנושפת בעורף ונכרכת סביב הרגליים....לא פשוט לחזור בתשובה.

תהיי סבלנית לעצמך. גם בשידוכים;  אם השדכן לא מתאים לך, ואת יכולה הרי להרגיש את זה,

ואם הבחור לא מתאים לך, ואת יכולה להרגיש את זה, אז אל תסתבכי עם מגזרים ופוליטיקה

וכאלה. ואל תתבלבלי מכל מיני דעות נחרצות או שמנסות למשוך אותך לצד שלהן; אולי

זה מתאים ואולי זה לא. אולי בהתחלה, בגלל שאת יחסית "חדשה", תאבדי כאילו את

הדעה והאישיות שלך, אבל תני לעצמך זמן ומקום להתעשת ולחשוב על זה שנית.

ולסמוך על האינטואיציה שלך גם. זה קול השם, אני חושבת.  

הכי חשוב זה הקשר  שלך עם השם. יש אנשים שחיצונית הם לא נראים דתיים

אבל כל כך קשורים לקב"ה.

עולם הפוך כאן. 

חושבת שהכי חשוב לבקש מהבורא שיראה לך את הדרך ש ל ך: "תעיתי כשה עובד,

בקש עבדך".

אם את רוצה לשוחח עם מישהי שאני מאוד מאוד מעריכה - בעלת תשובה (כבר

שנים רבות עם משפחה גדולה בלי עין הרע), הייתי שמחה להפגיש ביניכן

אם תרצי בזה.  היא ובעלה וכל המשפחה, מאוד יראי שמים, מאוד אמיתיים

ומאוד מאוד הם עצמם.

כל טוב לך והרבה הצלחה. אל תדאגי. את לא לבד. כל בעלי התשובה מתחבטים

בכך. ולפעמים, גם אחרי שנים.

ז"א, לקב"ה בודאי לא אכפת לו איזו תוית חברתית תשימי על עצמך.. זה פשוט, נכון? זה כמובן חשוב מאוד לדעת.

אם כן, אז ממליץ להסביר לשדכן מה את מצפה מבן הזוג העתידי שלך ופלוס מינוס מה התפיסות שלך -

יהיו "שוליים" בציבור החרדי/חרדלי/דתי לאומי שיכילו ויהיו ממש סבבה עם הציפיות שלך מעצמך ומהסביבה.

גם אם לזה שם, זה לא סוף העולם.

נראה לי שזה מאפיין יותר את הציבור הספרדי. לאשכנזים, בדרך כלל, יש גבולות יותר נוקשים ביחס להגדרות.

בבית כנסת ספרדי ממוצע הגיוני שתראי יותר סגנונות של שמירה על אורח חיים דתי והשקפות, לצורך העניין.

לא כולם כאלה קהילתיים בציבור הדתי. הרבה גרים בערים ולא בישוביים וממילא הקהילתיות פחות נבחנת.

מעניין אם יתאים לך...

סתם תפס אותי השילוב של הדוסיות עם זה שאת מאמינה בצבא אבל לא במדינה ושאין לך את הציות העיוור של החרדים

רק מתלבט אם מה שכתבת על ראש הלכתי הכוונה שאת פחות מתחברת לחסידות?

כאילו מבחינה חברתית יש אצל הרב גינזבורג משהו מאוד מגוון שיש שם גם אנשים שמגיעים מסביבה חרדית/חבדית וגם אנשים שהגיעו מסגנון דתי לאומי-חסידי אבל הם באמת פחות מתחברים לקטע הציוני

וגם יש קהילות של חוזרים בתשובה...

מכירה? גם שם לא מוצאת את עצמך כ"כ?

לעניין השידוכים, מעניין אותי, מה את בכלל מחפשת?

את מחפשת מישהו כמוך שהוא גם לא מוגדר? או שאת כן רוצה מישהו ממגזר מסוים? או שאולי הוא יבוא ממגזר אבל יהיה בשוליים שלו ויותר מחובר לכיוון שלך?

אני לא מספיק מכיר אבל אני מניח שיש כאלה שדכנים לסגנון לא מוגדר כי בסוף זה משהו שקיים ויש לא מעט אנשים כמוך בזה, אז השאלה אם את רק מחפשת אותם?

או שאת עובדת מול שדכנים מגזריים רגילים ולכן את מרגישה שאת מסתבכת?

לגבי רב לליווי, אני חושב שזה משהו מאוד מיוחד בדור שלנו שבאמת כולם הרבה יותר מחוברים וקשורים ואת באמת יכולה ליצור לעצמך קבוצה של רבנים ושלכל תחום יש את הרב שאת מתחברת אליו בו והולכת לפיו

אבל כאילו בסוף לא מספיק כתבת על עצמך אז מקווה שאני בכלל בכיוון ומוזמנת כמובן לדייק 

וגם התחתנה עם מישהו דוס מבית, אני בהחלט מבינה לליבך! אז קודם כל אנחנו שנינו חסידים של חסידות ספציפית וזה היה לנו ברור שזה הקו שלנו ולכן זה היה קצת יותר פשוט. אבל, המלצה מהלב- להתחתן עם בעל תשובה. מישהו שיכול להבין ולהכיל את כל העולמות וכל הקונפליקטים וכל הדברים שעולים ועוד יעלו. אני לא מתחרטת לרגע אבל זה בהחלט היה מאוד מאוד מקל. דבר נוסף הוא להיות שייכת למסגרת כלשהי. לאו דווקא קהילה אבל אולי מדרשה או שיעור קבוע, משהו שיכול לתת כיוון או איזושהי שייכות גם אם את מרגישה שלא הכל סגור. וכמובן שהעיקר לאן הלב מכוון.

אני לא מתכננת לעקוב אחרי השרשור אז אם את מרגישה שאת צריכה עוד מילים או התייעצות את יותר ממוזמנת לפנות אלי בפרטי בשמחה גדולה!!!

שבעת המינים (ולא רק)

תפילה על האתרוג

לימוד על הפירות

תפילה על הפירות

בקשות בעת רצון הזו

הלוואי שנזכה בשלימות.

שירים

ברכות

דברי תורה, מדרשים

תפילה על האתרוג

ברוך ה'.

לי הוא עשה הרבה סדר במה זה החג הזה בכלל, חיבר אותי אליו ונתן לי להבין שלא סתם אוכלים פרות יבשים...

זה פחות מדבר על הארץ והפרות ויותר נותן מבט על מה משמעות החג בכלל ומה אפשר לקבל ממנו, לי זה עזר...