ומרגש, ומורגש ומתרגש.

וברצינות,

מה מהות השאלה?

זו תכונה.

וכמו כל תכונה כדאי שהיא תהיה במינון מאוזן.

השאלה עם זה רגיש במובן של פגיע או רגיש במובן של רגיש לזולת 

אני חולקת על כלי פשוט, אני לא חושבת שהתכונות האלו לרוב כרוכות זו בזו, דווקא האנשים היותר רגישים לזולת שאני מכירה נפגעים פחות (אולי כי הם יכולים להבין שרוב הפגיעות לא נובעות מכוונה רעה) 

כשלעצמי - יהיה לי קשה לחיות עם אדם רגיש ופגיע בטירוף שהכל זה עשו לו פגעו בו , אבל מאוד חשוב לי שבעלי יהיה רגיש לזולת. וכמו שכתבתי למעלה אני לא חושבת שזה בא יחד.

שאומרים על מישהו שהוא רגיש בדר"כ הכוונה או שהוא פגיע (ולא רגיש וקשוב לעצמו..) או שהוא רגיש לזולת

כהגדרה מילונית נכון. רגיש ופגיע זה לא אותו דבר. אבל בשפת היומיום שאומרים על מישהו שהוא רגיש (לא במובן של רגיש לזולת) מתכוונים למישהו שלוקח ללב הכל - מה שאומרים לו, מה שהוא שומע ורואה וכו' וכו'

אני מכיר אנשים 'רגישים' כמוני וכמו חברים שלי שזה פשוט אומר שיש להם רגשות, אין לב מאבן, אינטליגנציה רגשית גבוהה, הם מבינים את הזולת, אכפת להם מהזולת והם כואבים את כאבו. הם יודעים להביע ולהראות רגשות, לתווך אותם לאחרים וגם להבין את הרגשות של אחרים. יודעים להתרגש לפעמים בלי להיות מלאי פאסון תמיד. זו תכונה נפלאה וטובה (כמובן, במינון הנכון ובאיזון) שאין כל סיבה שאישה לא תרצה איש שכזה. ולהיפך.

אני מכיר גם אנשים 'רגישים' שמאוד מאוד מונעים ומושפעים מהרגש שלהם, שזה אומר שהם נפגעים בקלות, בוכים בקלות, יכולים לשנות את דעתם בסוגיות קריטיות 3 פעמים בעשר דקות (סיפור אמיתי...) כי ככה הרגש שלהם סוחף אותם וקשה מאוד לדבר איתם ברציונליות. זו תכונה שיש שמתחברים אליה, ויש שמתחרפנים ממנה. עניין של אופי.

אז לאיזו מהשתיים התכוונת כשאמרת שאת רוצה גבר 'רגיש'?

וכל תכונה צריכה איזון.

רגישות לזולת זה דבר מדהים.

רגישות במובן של שימת לב לדברים זה דבר מעורר השראה.

בד"כ רגישות באה בעסקת חבילה עם עוד כמה מרכיבים...

כמו תחושת הצפה מגירויים חיצוניים, וגם... יותר פגיעות.

אם אני רוצה רגישות באיש שלי?

בטח.

אבל מאוזנת.

כזו שהוא מנהל אותה, ולא היא אותו.

זה אפשרי.

מעבר לסמנטיקה מילונאית, היא השאלה - האם רגישות זאת תכונה פנימית שאדם שיש לו אותה הוא אדם שונה לגמרי מאדם אחר? או שרגישות זאת תכונה חיצונית שכל אדם יכול לרכוש אותה והיא מתייחסת אך ורק למעשים.
לצערי בדרך כלל כשמתייחסים כיום לתכונות מתייחסים אליהם רק מהצד החיצוני. ולרגישות במיוחד זה ככה, ביחד עם מופנמות ועוד כמה תכונות, בערך ב50 השנים האחרונות (לא ארחיב כאן).

אם חושבים על רגישות ככזאת שמתבטאת רק במעשים, אין שום סיבה להסכים לאמירה שיש קשר בין רגישות ופגיעות.
אם רגישות היא תכונה פנימית, צריך להבין מה התכונה הזאת אומרת. מה בדיוק ההגדרה של רגישות.

נלך בדרך פשוטה: כשאומרים שחיישן הוא רגיש, למה מתכוונים? כשאומרים שלאדם מסוים יש רגישות לגלוטן - מה זה אומר בעצם? או שהעור רגיש וכן הלאה. מה הקשר בין זה לרגישות?
הקשר מאוד ברור. לכל אדם כמעט יש רגישות, כלומר הוא מגיב לגירויים חיצוניים. אמרתי כמעט, כי זה בתנאי שהמערכות בגוף עובדות כמו שצריך, כמו למשל מערכת העצבים האוטונומית.

אז כשמדברים על אדם רגיש זה = רגישות יותר גבוהה מהממוצע.
 

ברגישות פיזית יש 3 הבחנות בסיסיות: רגישות ממוצעת, תת רגישות ורגישות יתר (מדובר במושגים פיזיולוגיים, אין פה מה להתווכח... יש מחקרים ואפשר לראות את זה כבר בגילאים מאוד מוקדמים).
אנחנו לא עוסקים פה ברגישות פיזית, ולכן אם נקביל את זה לרגישות כתכונת נפש,
אנחנו מדברים על אנשים שנוטים יותר לכיוון של רגישות יתר מאשר הממוצע (ולא רגישות ממוצעת, שאין סיבה שנכנה אותה כרגישות, ולא תת רגישות)

אדם שיש לו רגישות יתר נפשית, המשמעות היא שהנפש שלו שמה לב יותר לגירויים חיצוניים. הוא מרגיש דקויות, הוא מרגיש דברים בעוצמה גבוהה יותר מאשר אנשים אחרים.
כשהוא מנהל שיחה עם אנשים אחרים, הוא שומע ניואנסים, הוא שומע את הרבדים הרגשיים בשיחה. הוא מרגיש אותם, בניגוד לאנשים עם רגישות ממוצעת.  הוא שומע גם את מה שלא נאמר, והוא שומע את הפרגמטיקה והנימה טוב יותר מאנשים עם רגישות ממוצעת.
הקולטנים של אנשים כאלה יותר מפותחים. כמישהו עונה לו על השאלה מה נשמע ב"הכל בסדר" הוא שומע גם את מה שלא נאמר, כי המילים האלה אומרות לו יותר. אמרנו כבר, הקולטנים שלו יותר מפותחים, לטוב ולמוטב (הוא יהיה יותר רגיש ומאידך גם יותר פגיע כשזה מכוון כלפיו).

במילים אחרות אפשר לראות רגישות כקשורה לעומק רגשי, לאינטליגנציה רגשית וכשימת לב לדקויות. העוררות הרגשית של אנשים כאלה גבוהה מהממוצע.
בשיחה רגילה שייאמרו בה מילים רגילות לחלוטין - 
לא בטוח שאדם רגיש ייקח את המילים האלה באותו אופן.
ובדיוק בגלל שאותו אדם רגיש לדקויות וכו, הוא יעשה מאמצים רבים יותר כדי לבחור את מילותיו כלפי אחרים. בגלל שהוא מתעסק יותר בחוויה ופחות במעשים, כי הוא עוסק הרבה בעולם הרגשי שלו - הוא יוכל גם להבין רגשות של אחרים יותר טוב מכל אחד אחר.
בשורה התחתונה: אדם שרגיש כלפי אחרים לא רק במעשה אלא מתוך תכונה נפשית - ככל הנראה יהיה רגיש גם כלפי עצמו. במילים אחרות: יחווה את העולם בעוצמות אחרות. או במילים אחרות, פחות נחמדות: ייפגע יותר, יהיה יותר פגיע מהממוצע. אלא אם יעשה עבודת חיים ויפתח את עולמו הפנימי (יגדיר את עצמו אחרת ויפנים את זה. מבחינת הזמן עיקר התהליך הוא ההפנמה).

אני חושב שהתחום הרחב של רגישות, כולל כמובן אינטליגנציה רגשית זה תחום שהוא גם נרכש.
אבל הוא בראש ובראשונה מולד. נערכים מחקרים בעשרות השנים האחרונות בתחום, זה לא תחום שנתון רק לחסדי המילונאים.

אז כשאני שומע וקורא פעם אחר פעם "אני מחפשת מישהו רגיש ולא פגיע" אני מתרגם את זה אוטומטית, אני חושב שבצדק - אני מחפשת אדם שרגיש כלפי אחרים אבל לא רגיש באותה מידה כלפי עצמו.
ובמילים אחרות אני שומע:
אני מחפשת רגישות במעשים,
ולא כתכונה פנימית, נפשית.

קצת מעליב את מעשי ידיו של הקב"ה נראה לי.

גם כשאני מדבר על רגישות כתכונה פנימית שמתבטאת בכל דבר שקשור לתגובתיות רגשית - כלפי או כלפי אחרים -
על תכונה אפשר כמובן לעבוד, ולא רק שאפשר - גם צריך.
מה הבעיה?
הבעיה שכמו שניסיתי להסביר בתגובה הקודמת, אנשים תופסים את הרגישות כתכונה חיצונית יחסית, ולכן 2 דברים:
א'. ההבדל בין אדם רגיש לאדם ממוצע הוא הבדל כמותי, לא איכותי. כלומר, אין שום סיבה שיהיה הבדל אמיתי בין אדם רגיש לאדם ממוצע בעבודה על הפגיעות שלו, למעט העובדה שלאדם רגיש יש פגיעות שהוא צריך לעבוד עליה, ולאדם ממוצע אין אותה או שיש ברמה מאוד מינימלית. אז זה לא מדויק שיש אנשים רגישים יותר ואנשים שרגישים פחות, אלא יש אנשים עם רגישות (שמתבטאת במעשים). למען האמת, יותר פוליטיקלי קורקט לומר את זה. כולם אותו הדבר, יש אנשים עם יותר רגישות או פחות. אבל אין אנשים שפשוט נולדו אחרת (מסביר גם למה הרבה יעדיפו לראות רגישות גבוהה מידי לעצמך כתוצר של חוויות ילדות שליליות, במקום להבין שמדובר באופי מולד שונה. פשוט..)
ב'. אם רגישות היא בסך הכל התנהגות כלפי חוץ, אולי נובעת מרצון ומהחלטה אבל היא לא ממקום שטבוע מאוד בנפש - אז מאוד קל לעבוד עליה. כמו שאדם אחד עובד על לא לדבר לשון הרע, אדם אחר עובד על לא להיות פגיע.
הבעיה היא שזה לא כזה פשוט ברגע שמבינים שמדובר בהרבה יותר מזה. במשהו שחלק בלתי מבוטל ממנו הוא מולד.

שני הדברים האלה ממחישים חוסר הבנה במושג הזה של רגישות. וגורמים לציפיה לא כל כך הוגנת כלפי אנשים כאלה. אני בכלל חושב שהשורשים של ניתוק ההתנהגות החיצונית מהתכונות הפנימיות נזקף לזכות התרבות העולמית בעשרות השנים האחרונות, תהליך שהחל עם הפיכת היקום לגלובלי (הרבה לפני האינטרנט, עם פרוץ המהפכה התעשייתית, רישות אמריקה ברכבות, תיעוש המזון וכו'. נושא לפעם אחרת). בתרבות של היום, להיות פגיע זה לא פרודוקטיבי ולא מביא לקוחות. בדומה מאוד לתהליך שאמריקה עשתה ביחס למופנמות, פעם כל הנשיאים היו אנשים מופנמים. בעשרות השנים האחרונות זה השתנה לגמרי, ומופנמות נדחקה לשוליים. מוחצנות מביאה יותר רייטינג, זאת הסיבה היחידה.

בכל אופן. מכיון שרגישות היא תכונה עמוקה בנפש של אנשים רגישים, מדובר בעבודת חיים. כמו שיש אדם כעסן או פרפקציוניסט שבשבילו זה עבודת חיים - וזה לא דומה לעבודת מידות שפחות טבועות בו - אותו הדבר לגבי פגיעות אצל אנשים רגישים. זה לא אומר שהדבר לא אפשרי, חס וחלילה. זה אומר שהחברה צריכה להתאזר יותר בסבלנות ולא לצפות שאנשים רגישים יעבדו על הפגיעות שנה שנתיים חמש עם פסיכולוג וישתחררו מזה. 

אז למה אמרתי שזה קצת יותר מורכב? כי בעיני יש לזה גם צד שני.
אנשים רגישים, שכמו שאמרנו יש להם קולטנים וחיישנים רגישים יותר - 
יש להם לרוב מודעות עצמית מפותחת. לפחות יותר יכולת לגלות את המודעות הזאת בעצמם.
וככאלה, הם מודעים יותר מכל אדם אחר בסביבתם לפגיעות שלהם, ולחוויותיהם הרגשיות. והם שואפים לאזן אותה.
לעומת זאת, אדם עם רגישות ממוצעת - לא שם לב כמו האדם הרגיש לפגיעות שלו. הוא פחות פגיע, כבר אמרנו. אבל זה לא אומר שאין לו שום פגיעות...
לא ארחיב בזה אבל לכל אדם יש פגיעות.
אדם ממוצע לא רואה הרבה צורך לעבוד על הפגיעות שלו. 

אבל נניח שמדובר באדם שעובד על הפגיעות שלו -
איך בדיוק הוא עובד עליה?
אדם כזה לא חווה את הפגיעות כחלק מעצמו, אלא כמשהו חיצוני שאפשר להיפטר ממנו בקלות.
כלומר, הוא פשוט ינסה כנראה להזיז את הפגיעות הצידה.
טיפול זה לא, יותר בכיוון של "אל תפריעי לי". להדחיק אותה הצידה כדי שזה לא יפריע במהלך חייו התקין.

אדם רגיש שחווה את הפגיעות כחלק מעצמותו - הוא מבין טוב מאוד, לפעמים אחרי הרבה ניסיונות כושלים, שאי אפשר להדחיק את הפגיעות. לא רק שאי אפשר, האופי שלו כל כך אחר שהוא לא יסכים בשום פנים ואופן להדחיק. עם רגשות צריך להתמודד, ואי אפשר לברוח מהם. תפיסה הפוכה משל האדם הממוצע.

אז אמנם תהיה לו עבודה ארוכה ומייגעת הרבה יותר, ומצד שני הוא יראה הרבה יותר צורך לעשות אותה והעבודה שלו תהיה יותר עמוקה. לא להדחיק אלא להגדיר את החוויות שלו אחרת ולהתמודד

רגישים במובן שנכתב כאן, הם באמת משהו מיוחד. 

יחד עם זה, מי שלא רגיש כמותם,ונמצא בחברתם או נשוי להם,  יכול למצוא את עצמו בהרבה סיטואציות לא פשוטות , חלקן סיטואציות שמעמיסות על הקשר, על הזרימה של הקשר, על ההבנה הבסיסית של מציאויות שונות. זה לא בלתי אפשרי להתמודד עם זה , אבל זו עבודה.

אני לא יודעת אם את גם רגישה (מכירה את המושג "אנשים רגישים מאוד"? יש כזו הגדרה ויש לה גם אבחון, נכתבו על זה ספרים), אבל שתדעי שלכל תכונה יש יתרונות וחסרונות.

אני כותבת מנסיון של החיים שלי לגמרי...

יש יתרונות לרגישות , שהם ברורים, ויש חסרונות- כגון הצפה ועומס רגשי, "התקעות" בזמנים של קושי רגשי, ועוד.

יש חסרונות לאנשים שהם לא רגישים- זה ברור. לא תמיד מספיק מבינים את המקום של האחר, לא שמים לב לדקויות של סיטואציות, לפעמים לא תמיד מודעים לעצמם בצורה עמוקה או שלא יודעים להבין את עצמם. ויש גם יתרונות- פחות פגיעים, יותר בעלי "עור של פיל", יותר זורמים בסיטואציות לא צפויות, יודעים לשים בצד קושי ולחזור אליו מאוחר יותר.

יש על זה המון חומר באינטרנט

Filmzie - Sensitive: The Untold Story (2015)

FAQ: You talk about DOES as a good way to summarize all the aspects of high sensitivity: Depth of processing, overstimulation, emotional responsivity/empathy, and sensitive to subtleties. But what is the evidence that these actually exist? – The Highly Sensitive Person

"ילדים רגישים מאוד". הוא מיועד להורים שהילדים שלהם הם כאלה אבל הוא טוב באופן כללי.

הוצאת "פוקוס".

המחברת ד"ר איליין ארון, יש לה גם ספר בשם "אדם רגיש מאוד".

זה נכון שיש טווח בסקאלה אבל באופן כללי הנפש של האישה תמיד בתנועה וכמובן שזה משפיע על הקשר.

סה"כ ציינתי שזה מצחיק כשאתן חוות את מה שאנחנו חווים כל הזמן.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.

לא כולל מע"מ.

איראני בקריפטו.

זה יותר כמו דמי טיפול.

הכסף הועבר

זה משנה אם יש הצעה מתאימה והיא יוצאת לפועל.

לכן כל הטווח באמצע פחות משנה.

זה כן נותן תקווה וכיף שחושבים עלי ומציעים לי אבל בעיני זה בעיקר התמודדות אישית וריגשית ולא קשורה בהכרח לדייט הבא.

מה זה ZOOM out?

יש לי מישהי בשידוכים בבית. קשה לפנות לשדכנים, או למלא טפסים עם

פרטים דקדקניים שלא נגמרים ואחראים לחלק מהמיגרנות, אז מה זה הדבר

הזה - גם צריך למלא מליון פרטים ?

תודה!

היא לא חרדית רגילה, גם לא ציונית, גם לא לא ציונית.  היא  -  היא.

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.