ומרגש, ומורגש ומתרגש.

וברצינות,

מה מהות השאלה?

זו תכונה.

וכמו כל תכונה כדאי שהיא תהיה במינון מאוזן.

השאלה עם זה רגיש במובן של פגיע או רגיש במובן של רגיש לזולת 

אני חולקת על כלי פשוט, אני לא חושבת שהתכונות האלו לרוב כרוכות זו בזו, דווקא האנשים היותר רגישים לזולת שאני מכירה נפגעים פחות (אולי כי הם יכולים להבין שרוב הפגיעות לא נובעות מכוונה רעה) 

כשלעצמי - יהיה לי קשה לחיות עם אדם רגיש ופגיע בטירוף שהכל זה עשו לו פגעו בו , אבל מאוד חשוב לי שבעלי יהיה רגיש לזולת. וכמו שכתבתי למעלה אני לא חושבת שזה בא יחד.

שאומרים על מישהו שהוא רגיש בדר"כ הכוונה או שהוא פגיע (ולא רגיש וקשוב לעצמו..) או שהוא רגיש לזולת

כהגדרה מילונית נכון. רגיש ופגיע זה לא אותו דבר. אבל בשפת היומיום שאומרים על מישהו שהוא רגיש (לא במובן של רגיש לזולת) מתכוונים למישהו שלוקח ללב הכל - מה שאומרים לו, מה שהוא שומע ורואה וכו' וכו'

אני מכיר אנשים 'רגישים' כמוני וכמו חברים שלי שזה פשוט אומר שיש להם רגשות, אין לב מאבן, אינטליגנציה רגשית גבוהה, הם מבינים את הזולת, אכפת להם מהזולת והם כואבים את כאבו. הם יודעים להביע ולהראות רגשות, לתווך אותם לאחרים וגם להבין את הרגשות של אחרים. יודעים להתרגש לפעמים בלי להיות מלאי פאסון תמיד. זו תכונה נפלאה וטובה (כמובן, במינון הנכון ובאיזון) שאין כל סיבה שאישה לא תרצה איש שכזה. ולהיפך.

אני מכיר גם אנשים 'רגישים' שמאוד מאוד מונעים ומושפעים מהרגש שלהם, שזה אומר שהם נפגעים בקלות, בוכים בקלות, יכולים לשנות את דעתם בסוגיות קריטיות 3 פעמים בעשר דקות (סיפור אמיתי...) כי ככה הרגש שלהם סוחף אותם וקשה מאוד לדבר איתם ברציונליות. זו תכונה שיש שמתחברים אליה, ויש שמתחרפנים ממנה. עניין של אופי.

אז לאיזו מהשתיים התכוונת כשאמרת שאת רוצה גבר 'רגיש'?

וכל תכונה צריכה איזון.

רגישות לזולת זה דבר מדהים.

רגישות במובן של שימת לב לדברים זה דבר מעורר השראה.

בד"כ רגישות באה בעסקת חבילה עם עוד כמה מרכיבים...

כמו תחושת הצפה מגירויים חיצוניים, וגם... יותר פגיעות.

אם אני רוצה רגישות באיש שלי?

בטח.

אבל מאוזנת.

כזו שהוא מנהל אותה, ולא היא אותו.

זה אפשרי.

מעבר לסמנטיקה מילונאית, היא השאלה - האם רגישות זאת תכונה פנימית שאדם שיש לו אותה הוא אדם שונה לגמרי מאדם אחר? או שרגישות זאת תכונה חיצונית שכל אדם יכול לרכוש אותה והיא מתייחסת אך ורק למעשים.
לצערי בדרך כלל כשמתייחסים כיום לתכונות מתייחסים אליהם רק מהצד החיצוני. ולרגישות במיוחד זה ככה, ביחד עם מופנמות ועוד כמה תכונות, בערך ב50 השנים האחרונות (לא ארחיב כאן).

אם חושבים על רגישות ככזאת שמתבטאת רק במעשים, אין שום סיבה להסכים לאמירה שיש קשר בין רגישות ופגיעות.
אם רגישות היא תכונה פנימית, צריך להבין מה התכונה הזאת אומרת. מה בדיוק ההגדרה של רגישות.

נלך בדרך פשוטה: כשאומרים שחיישן הוא רגיש, למה מתכוונים? כשאומרים שלאדם מסוים יש רגישות לגלוטן - מה זה אומר בעצם? או שהעור רגיש וכן הלאה. מה הקשר בין זה לרגישות?
הקשר מאוד ברור. לכל אדם כמעט יש רגישות, כלומר הוא מגיב לגירויים חיצוניים. אמרתי כמעט, כי זה בתנאי שהמערכות בגוף עובדות כמו שצריך, כמו למשל מערכת העצבים האוטונומית.

אז כשמדברים על אדם רגיש זה = רגישות יותר גבוהה מהממוצע.
 

ברגישות פיזית יש 3 הבחנות בסיסיות: רגישות ממוצעת, תת רגישות ורגישות יתר (מדובר במושגים פיזיולוגיים, אין פה מה להתווכח... יש מחקרים ואפשר לראות את זה כבר בגילאים מאוד מוקדמים).
אנחנו לא עוסקים פה ברגישות פיזית, ולכן אם נקביל את זה לרגישות כתכונת נפש,
אנחנו מדברים על אנשים שנוטים יותר לכיוון של רגישות יתר מאשר הממוצע (ולא רגישות ממוצעת, שאין סיבה שנכנה אותה כרגישות, ולא תת רגישות)

אדם שיש לו רגישות יתר נפשית, המשמעות היא שהנפש שלו שמה לב יותר לגירויים חיצוניים. הוא מרגיש דקויות, הוא מרגיש דברים בעוצמה גבוהה יותר מאשר אנשים אחרים.
כשהוא מנהל שיחה עם אנשים אחרים, הוא שומע ניואנסים, הוא שומע את הרבדים הרגשיים בשיחה. הוא מרגיש אותם, בניגוד לאנשים עם רגישות ממוצעת.  הוא שומע גם את מה שלא נאמר, והוא שומע את הפרגמטיקה והנימה טוב יותר מאנשים עם רגישות ממוצעת.
הקולטנים של אנשים כאלה יותר מפותחים. כמישהו עונה לו על השאלה מה נשמע ב"הכל בסדר" הוא שומע גם את מה שלא נאמר, כי המילים האלה אומרות לו יותר. אמרנו כבר, הקולטנים שלו יותר מפותחים, לטוב ולמוטב (הוא יהיה יותר רגיש ומאידך גם יותר פגיע כשזה מכוון כלפיו).

במילים אחרות אפשר לראות רגישות כקשורה לעומק רגשי, לאינטליגנציה רגשית וכשימת לב לדקויות. העוררות הרגשית של אנשים כאלה גבוהה מהממוצע.
בשיחה רגילה שייאמרו בה מילים רגילות לחלוטין - 
לא בטוח שאדם רגיש ייקח את המילים האלה באותו אופן.
ובדיוק בגלל שאותו אדם רגיש לדקויות וכו, הוא יעשה מאמצים רבים יותר כדי לבחור את מילותיו כלפי אחרים. בגלל שהוא מתעסק יותר בחוויה ופחות במעשים, כי הוא עוסק הרבה בעולם הרגשי שלו - הוא יוכל גם להבין רגשות של אחרים יותר טוב מכל אחד אחר.
בשורה התחתונה: אדם שרגיש כלפי אחרים לא רק במעשה אלא מתוך תכונה נפשית - ככל הנראה יהיה רגיש גם כלפי עצמו. במילים אחרות: יחווה את העולם בעוצמות אחרות. או במילים אחרות, פחות נחמדות: ייפגע יותר, יהיה יותר פגיע מהממוצע. אלא אם יעשה עבודת חיים ויפתח את עולמו הפנימי (יגדיר את עצמו אחרת ויפנים את זה. מבחינת הזמן עיקר התהליך הוא ההפנמה).

אני חושב שהתחום הרחב של רגישות, כולל כמובן אינטליגנציה רגשית זה תחום שהוא גם נרכש.
אבל הוא בראש ובראשונה מולד. נערכים מחקרים בעשרות השנים האחרונות בתחום, זה לא תחום שנתון רק לחסדי המילונאים.

אז כשאני שומע וקורא פעם אחר פעם "אני מחפשת מישהו רגיש ולא פגיע" אני מתרגם את זה אוטומטית, אני חושב שבצדק - אני מחפשת אדם שרגיש כלפי אחרים אבל לא רגיש באותה מידה כלפי עצמו.
ובמילים אחרות אני שומע:
אני מחפשת רגישות במעשים,
ולא כתכונה פנימית, נפשית.

קצת מעליב את מעשי ידיו של הקב"ה נראה לי.

גם כשאני מדבר על רגישות כתכונה פנימית שמתבטאת בכל דבר שקשור לתגובתיות רגשית - כלפי או כלפי אחרים -
על תכונה אפשר כמובן לעבוד, ולא רק שאפשר - גם צריך.
מה הבעיה?
הבעיה שכמו שניסיתי להסביר בתגובה הקודמת, אנשים תופסים את הרגישות כתכונה חיצונית יחסית, ולכן 2 דברים:
א'. ההבדל בין אדם רגיש לאדם ממוצע הוא הבדל כמותי, לא איכותי. כלומר, אין שום סיבה שיהיה הבדל אמיתי בין אדם רגיש לאדם ממוצע בעבודה על הפגיעות שלו, למעט העובדה שלאדם רגיש יש פגיעות שהוא צריך לעבוד עליה, ולאדם ממוצע אין אותה או שיש ברמה מאוד מינימלית. אז זה לא מדויק שיש אנשים רגישים יותר ואנשים שרגישים פחות, אלא יש אנשים עם רגישות (שמתבטאת במעשים). למען האמת, יותר פוליטיקלי קורקט לומר את זה. כולם אותו הדבר, יש אנשים עם יותר רגישות או פחות. אבל אין אנשים שפשוט נולדו אחרת (מסביר גם למה הרבה יעדיפו לראות רגישות גבוהה מידי לעצמך כתוצר של חוויות ילדות שליליות, במקום להבין שמדובר באופי מולד שונה. פשוט..)
ב'. אם רגישות היא בסך הכל התנהגות כלפי חוץ, אולי נובעת מרצון ומהחלטה אבל היא לא ממקום שטבוע מאוד בנפש - אז מאוד קל לעבוד עליה. כמו שאדם אחד עובד על לא לדבר לשון הרע, אדם אחר עובד על לא להיות פגיע.
הבעיה היא שזה לא כזה פשוט ברגע שמבינים שמדובר בהרבה יותר מזה. במשהו שחלק בלתי מבוטל ממנו הוא מולד.

שני הדברים האלה ממחישים חוסר הבנה במושג הזה של רגישות. וגורמים לציפיה לא כל כך הוגנת כלפי אנשים כאלה. אני בכלל חושב שהשורשים של ניתוק ההתנהגות החיצונית מהתכונות הפנימיות נזקף לזכות התרבות העולמית בעשרות השנים האחרונות, תהליך שהחל עם הפיכת היקום לגלובלי (הרבה לפני האינטרנט, עם פרוץ המהפכה התעשייתית, רישות אמריקה ברכבות, תיעוש המזון וכו'. נושא לפעם אחרת). בתרבות של היום, להיות פגיע זה לא פרודוקטיבי ולא מביא לקוחות. בדומה מאוד לתהליך שאמריקה עשתה ביחס למופנמות, פעם כל הנשיאים היו אנשים מופנמים. בעשרות השנים האחרונות זה השתנה לגמרי, ומופנמות נדחקה לשוליים. מוחצנות מביאה יותר רייטינג, זאת הסיבה היחידה.

בכל אופן. מכיון שרגישות היא תכונה עמוקה בנפש של אנשים רגישים, מדובר בעבודת חיים. כמו שיש אדם כעסן או פרפקציוניסט שבשבילו זה עבודת חיים - וזה לא דומה לעבודת מידות שפחות טבועות בו - אותו הדבר לגבי פגיעות אצל אנשים רגישים. זה לא אומר שהדבר לא אפשרי, חס וחלילה. זה אומר שהחברה צריכה להתאזר יותר בסבלנות ולא לצפות שאנשים רגישים יעבדו על הפגיעות שנה שנתיים חמש עם פסיכולוג וישתחררו מזה. 

אז למה אמרתי שזה קצת יותר מורכב? כי בעיני יש לזה גם צד שני.
אנשים רגישים, שכמו שאמרנו יש להם קולטנים וחיישנים רגישים יותר - 
יש להם לרוב מודעות עצמית מפותחת. לפחות יותר יכולת לגלות את המודעות הזאת בעצמם.
וככאלה, הם מודעים יותר מכל אדם אחר בסביבתם לפגיעות שלהם, ולחוויותיהם הרגשיות. והם שואפים לאזן אותה.
לעומת זאת, אדם עם רגישות ממוצעת - לא שם לב כמו האדם הרגיש לפגיעות שלו. הוא פחות פגיע, כבר אמרנו. אבל זה לא אומר שאין לו שום פגיעות...
לא ארחיב בזה אבל לכל אדם יש פגיעות.
אדם ממוצע לא רואה הרבה צורך לעבוד על הפגיעות שלו. 

אבל נניח שמדובר באדם שעובד על הפגיעות שלו -
איך בדיוק הוא עובד עליה?
אדם כזה לא חווה את הפגיעות כחלק מעצמו, אלא כמשהו חיצוני שאפשר להיפטר ממנו בקלות.
כלומר, הוא פשוט ינסה כנראה להזיז את הפגיעות הצידה.
טיפול זה לא, יותר בכיוון של "אל תפריעי לי". להדחיק אותה הצידה כדי שזה לא יפריע במהלך חייו התקין.

אדם רגיש שחווה את הפגיעות כחלק מעצמותו - הוא מבין טוב מאוד, לפעמים אחרי הרבה ניסיונות כושלים, שאי אפשר להדחיק את הפגיעות. לא רק שאי אפשר, האופי שלו כל כך אחר שהוא לא יסכים בשום פנים ואופן להדחיק. עם רגשות צריך להתמודד, ואי אפשר לברוח מהם. תפיסה הפוכה משל האדם הממוצע.

אז אמנם תהיה לו עבודה ארוכה ומייגעת הרבה יותר, ומצד שני הוא יראה הרבה יותר צורך לעשות אותה והעבודה שלו תהיה יותר עמוקה. לא להדחיק אלא להגדיר את החוויות שלו אחרת ולהתמודד

רגישים במובן שנכתב כאן, הם באמת משהו מיוחד. 

יחד עם זה, מי שלא רגיש כמותם,ונמצא בחברתם או נשוי להם,  יכול למצוא את עצמו בהרבה סיטואציות לא פשוטות , חלקן סיטואציות שמעמיסות על הקשר, על הזרימה של הקשר, על ההבנה הבסיסית של מציאויות שונות. זה לא בלתי אפשרי להתמודד עם זה , אבל זו עבודה.

אני לא יודעת אם את גם רגישה (מכירה את המושג "אנשים רגישים מאוד"? יש כזו הגדרה ויש לה גם אבחון, נכתבו על זה ספרים), אבל שתדעי שלכל תכונה יש יתרונות וחסרונות.

אני כותבת מנסיון של החיים שלי לגמרי...

יש יתרונות לרגישות , שהם ברורים, ויש חסרונות- כגון הצפה ועומס רגשי, "התקעות" בזמנים של קושי רגשי, ועוד.

יש חסרונות לאנשים שהם לא רגישים- זה ברור. לא תמיד מספיק מבינים את המקום של האחר, לא שמים לב לדקויות של סיטואציות, לפעמים לא תמיד מודעים לעצמם בצורה עמוקה או שלא יודעים להבין את עצמם. ויש גם יתרונות- פחות פגיעים, יותר בעלי "עור של פיל", יותר זורמים בסיטואציות לא צפויות, יודעים לשים בצד קושי ולחזור אליו מאוחר יותר.

יש על זה המון חומר באינטרנט

Filmzie - Sensitive: The Untold Story (2015)

FAQ: You talk about DOES as a good way to summarize all the aspects of high sensitivity: Depth of processing, overstimulation, emotional responsivity/empathy, and sensitive to subtleties. But what is the evidence that these actually exist? – The Highly Sensitive Person

"ילדים רגישים מאוד". הוא מיועד להורים שהילדים שלהם הם כאלה אבל הוא טוב באופן כללי.

הוצאת "פוקוס".

המחברת ד"ר איליין ארון, יש לה גם ספר בשם "אדם רגיש מאוד".

זה נכון שיש טווח בסקאלה אבל באופן כללי הנפש של האישה תמיד בתנועה וכמובן שזה משפיע על הקשר.

סה"כ ציינתי שזה מצחיק כשאתן חוות את מה שאנחנו חווים כל הזמן.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת