החלק הרגשי של עבודת השם הוא לא מה שנקרא "מדע מדויק", אין תשובה אחת שמתיישבת על הלב עבור כולם. קצת כמו במתמטיקה, יכולים להיות מספר פתרונות שונים לאותה משווה וכולם מביאים לאותו מקום בסוף.

יש שיגידו באופן מפורש שהסיבה היא "למען ייטב לך" - הרמב"ם יגיד שזאת לא המדרגה הכי גבוהה, אלא שצריך להתבונן ולהגיע לאהבת ה', חב"ד יגידו שאנחנו אמורים להרגיש תחושה של שליחות בעולם הזה, יש שיגידו שמתוך חיבור לעם ישראל מגיעים לחיבור לתורה ולמצוות ולשאר העניינים.

אני אישית - בצעירותי, פחות הייתי חשוף לגישות השונות לשאלה ובאמת הטריד אותי, איך ייתכן שלפי הרמח"ל, לכאורה, כל המטרה של קיום המצוות זה בסך־הכל למלא רצון אגואיסטי (שוב לכאורה) של שכר בעוה"ב, זה הטריד אותי ברמה שמאוד היה קשה לי להרגיש מחובר לעבודת ה' מעבר לעשיית הדברים הטכניים, אבל נראה שהבעיה היא לא במסילת ישרים ח"ו - וגם לא בי - אלא בחוסר ההתאמה, כמו שכתוב בהקדמה לתניא:

"הנה מודעת זאת כי [...] אינה דומה שמיעת דברי מוסר לראייה וקריאה בספרים שהקורא קורא לפי דרכו ודעתו ולפי השגת ותפיסת שכלו באשר הוא שם ואם שכלו ודעתו מבולבלים ובחשיכה יתהלכו בעבודת ה' בקושי יכול לראות את האור כי טוב הגנוז בספרים אף כי מתוק האור לעינים ומרפא לנפש ובר מן דין הנה ספרי היראה הבנויים ע"פ שכל אנושי בוודאי אינן שוין לכל נפש כי אין כל השכלים והדעות שוות ואין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל שכל חבירו."

כלומר יכולה להיות בעיה א' של בלבול או חוסר הבנה ויכולה להיות בעיה ב' של חוסר התאמה, בהמשך הוא מפרט כיצד מצד מבנה הנשמות יש נשמות שהן נמשכות יותר לעבודת ה' כזאת או אחרת וביתר אריכות באגרת הקדש י"ג. 

העולה מכל האמור, אפשר להפנות לספרים ספציפיים וכיו"ב אבל לא בטוח שזה יקלע בול.

לגבי השאלה השנייה, לדעתי פשוט לנסות להכניס יותר קדושה ליום־יום, לדוגמה יותר ללמוד תורה, או לקחת כמה דקות ביום להתבוננות, לשמוע שיעורים, כמו שלהבדיל חוקר פילים יחשוב הרבה על פילים גם לא בשעות העבודה, ואולי גם ידבר עם חברים שלו על התגליות המופלאות שלו על פילים, להבדיל מי שמקיף את עצמו בקדושה ובמחשבות של עבודת ה' זה יהפוך להיות "מאגר האסוציאציות" ותחום העניין שלו, בסופו־של־דבר המוח שלנו הוא כמו פלסטלינה (עד גבול מסוים).

לגבי השאלה השלישית, המדרש המפורסם "מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה" - עבור משה זה מילתא זוטרתא, עבורנו לא כל־כך... מרבית הספרים מדברים על איך שאפשר להגיע לעורר את הרגש על־ידי התבוננות בנפלאות ה' או בנושאים כאלה ואחרים כמו ברמב"ם או בתניא, עליי אישית זה לא כל־כך עובד. אז אם לא הולכות העצות היעוצות, מה שנותר זה "לעשות כמו רובוט" ואת המחשבה של לרצות להיות ירא שמיים הקב"ה מצרפה למעשה.

בעל התניא גם מסביר שבמידה מסוימת זה תלוי ברצון ה' הטוב עלינו, לפעמים הוא משרה עלינו מעין רוח הקודש כזאת שגורמת לנו להרגיש ממש אהבה והתפעלות ולפעמים יש ימים אפורים לגמרי, וזה בסדר גמור, צריך פשוט לדעת מה לעשות עם כל אחד מהמצבים.

הרמח"ל אומר שהתכלית היא להתענג על ה', לא שהתכלית היא ההנאה מצד עצמה.

זה כמו ההבדל בין אם אני אגיד לך שתכלית הזוגיות זה לשמוח עם אשתך ולגדל משפחה מדהימה ונהדרת, או שאני אגיד לך שהמטרה היא שאשתך תעשה אותך שמח והמשפחה שלך תעשה לך נחת רוח.

ברור שמדובר בדברים עמוקים יותר.

אבל מבלי לסטות מהפשט, מה מבין הקורא את הפסקה הבאה?

"והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם."

האם כל־אחד יכול לקחת את הדברים האלה כבסיס שלו לעבודת ה'?

אם תשאל אותי אישית מה מניע אותי לשמור שבת ולהניח תפילין, לא זאת אצטט לך, אני אגיד לך שאני מרגיש בחוש שזה הדבר הנכון לעשות וכשאני מקיים מצווה אני מרגיש מחובר לשורשים שלי.

כשהוא מדבר על מידת הזהירות, אז הוא מונה 3 מדרגות במניע לעבודת ה'- האמת והיושר, קבלת כבוד והערכה, ושכר ועונש.

גם הוא בסוף מזכיר שיש מדרגה גבוהה יותר ונכונה יותר - מדרגת שלמי הדעת, לקיים את התורה כי זה הדבר הנכון לעשות.

ולגבי הניסוח בהתחלה- הוא באמת ניסוח שפונה לכולם כאחד.

אנסה בע"ה לענות תשובות בסיסיות...

למה לעבוד את ה'? יושרה פנימית. מחויבות לאמת. יש מאמר יפה באתר לדעת להאמין שמדבר על זה: מה מחייב אותי לשמוע בקול ה

איך לעשות שה' יהיה יותר נוכח בחיי? זה לא קל, אבל בהחלט אפשרי. לדעתי לימוד אמונה הוא הכי עוזר, וכמובן דיבור קבוע עם ה'. אולי קביעת חברותא בלימוד ספר תורני מעניין, לימוד קצר על התפילה כל בוקר וכדו'.

איך מגיעים ליראת ה' ואהבת ה'? כנ"ל, לימוד, לימוד ושוב לימוד. יש אינספור ספרים ושיעורים מדהימים באמונה וביטחון שמאוד עוזרים להגיע לידי יראה ואהבה.

מה גורם לשאוף להיות עובדת ה' בכל שניה? לדעתי, מידת האמת והיושר. אבל מי יודע, אולי אצל כל אחד זה נובע ממקום אחר.

אם את מגיעה למסקנה שה' קיים והתורה היא ממנו, אז האמת והיושר מחייבים אותך לעבוד את ה'. אדם ששואף לאמת ישאף לכל מה שיתברר לו כאמת.

רוצה הוכחות? וואו אני יכולה להפנות אותך לבלי סוף ספרים, מאמרים ושיעורים מדהימים בנושא, רק מה הסגנון שאת מתחברת אליו ו... תסכימי לקנות ספרים או שאת מעדיפה דרך האינטרנט?

וזה לא סיבה רק מהזווית של הכרת הטוב. אלא מכל זוית שתרצי.

הקשר שלנו עם ה' הוא מהות החיים. הרי הוא זה שמחיה אותנו.

כמו שברור לנו שיש בעולם דברים חיצוניים יותר ופנימיים יותר, ושהפנימיות של דבר היא המהות האמיתית שלו וגם הקיום שלו- ככה גם בזה. הרי גוף מת גם אם הוא שלם- הוא מת, וגוף חי גם אם הוא חסר- הוא חי.

ממילא כל הקיום שלנו, וכל החיות שלנו- הפנימיות של הכל זה החיבור עם ה'. (ואני מדגיש שאני לא מדבר כאן על זה שבעצם אנחנו תלויים בה' בהקשר של שכר ועונש, למרות שגם זה נכון. מה שאני אומר זה הרבה מעבר לזה- אנחנו לא קיימים בלי ה'. לא רק בגלל שהוא יעשה לנו משהו- אלא כי זו הפנימיות של המציאות...)

הנ"ל משפיע בסופו של דבר גם על כמה יהיה לנו טוב- אם אנחנו מחוברים לפנימיות שלנו או לא. ובסוף גם הנשמה מחפשת משמעות וחיים ערכיים. 

וזה עוד בלי שכר ועונש שבא כתשלום על מה שעשינו.

ובעצם יש פה גם נקודה מוסרית של אמת ושקר, כי ללכת אחרי חיצוניות והבל זה שקר וזה רדוד וזול, וללכת אחרי הפנימיות שבדברים- אחרי השורש שלהם- זה האמת, וזה ראוי להערכה.

ולגבי הכרת הטוב- פעם הבנתי את הסיבה להכרת הטוב שכאילו אנחנו חייבים להחזיר לה' על מה שהוא נתן לנו, וזה היה לי מאד קשה להבין, כי: א'- לא בחרתי להיוולד, ה' בחר בזה- אז למה אני חייב לו על מה שהוא בחר? ב'- יש בזה משהו שבסוף כבר לא משאיר לי מקום- כי או שאת כל החיים שלי אני נותן לה' ואז מה בעצם קיבלתי, או שאני לא באמת מכיר טובה כי כל מה שאעשה לא יספיק...

ולאחרונה חשבתי שאולי ההסבר מאחורי הענין של הכרת הטוב זה לא כתשלום וכגמול למי שנתן לי. ואתן משל למה הדבר דומה-  משל לבן שההורים שלו גידלו אותו כדי שיהיה בן אדם טוב ומצליח, והם הרעיפו עליו אהבה, וחינכו אותו בדרך טובה, והשקיעו בו זמן ומרץ, וכל מה שהם רוצים ממנו זה שיהיה בן אדם טוב ושיעשה טוב בעולם ויהיה לו טוב. ואותו הבן הלך והדרדר לסמים ולשתיה, ונהיה עבריין וגנב ונוכל וההורים שלו מאוכזבים ממנו- אז יש פה חוסר הכרת הטוב עצום- השקיעו בך ונתנו לך הזדמנות להיות בן אדם טוב, ושיהיה לך הכי טוב שיכול להיות, ובמקום שתממש את ההזדמנות הזו שנתנו לך אתה מפנה עורף והורס הכל- כשבראש ובראשונה אתה זה שמפסיד, ואת מי שגידל אותך ורק רצה להיטיב לך- אתה מאכזב.

האמת שיש לי עוד המון מה להגיד, אבל כבר הארכתי...

אבל מה שמוזר זה שלמדתי אלף פעם מסילת ישרים ורוב הפעמים אני נעצרת בפרקים הראשונים ואז מתחילה את הספר מהתחלה כי אני לא מרגישה שהפנמתי מספיק בשביל להתקדם

אבל האמת שמאז ששאלתי את השאלה דברים הרבה יותר הסתדרו לי והבנתי יותר מה זה "הדבקות בהשם" שהיא התכלית שמדברים עליה. (פשוט, במציאות של היום קשה לחיות את זה וקשה לי לעשות את הצעדים שזה דורש. זאת העבודה)

ראויות השאלה להכתב בשאלה שבה כתבת אותה (ובשעה שאני עונה ;) )

אין לי מושג מה לענות לך.

לא בגלל שאני מרגיש שאני לא יודע אלא בגלל שלא משנה איזו תשובה אני אתן לך זה לא מספיק יענה על השאלה ועשוי לגמד את כל העניין. ובכל זאת אנסה -

א.  הרצון לעבוד את ה' נובע מרצון לחיים של משמעות. חד משמעית. קשה לי לראות אדם שאשכרה מסתפק רק בהנאות אישיות כאלו או אחרות. ברור שאדם מחפש משמעות (ע"ע "האדם מחפש משמעות" ספרו של ויקטור פרנקל, בכללי כל האסכולה של פסיכולוגיה הומאניסטית). וככל שהמשמעות יותר גדולה ככה האדם בה יותר על סיפוקו.

ב. לימוד תורה. חד משמעית. זאת התשובה של הרמח"ל לגבי קניית מידת הזהירות ומידת הזריזות. ובכללי ממה שזכור לי כל ה'מסילת ישרים' זה - "לך תלמד!"

ג. כנ"ל. ללמוד. כך הרמב"ם אומר *בסוף ספר מדע וכך גם יותר מבואר ב'מוסר אביך' של הרב קוק.

ד. באלי לענות "מה גורם לנשום כל שנייה?" - אבל כדי להגיע למדרגה של באמת ובתמים להיות עובד ה' כל שנייה צריך להיות ממש ממש ממש במדריגה גבוהה ולכן נראה לי אפילו מגוחך לצפות לכך. 

* משנה תורה, הלכות תשובה, הלכה י - "דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה"

** "לכן ודאי רק יראת ד' לבדה היא חכמה... אבל כל הידיעות שבעולם, בין ידיעות עניני הלכות עמוקות, בין ידיעות טבע הנמצאים מצד עצמם, אינן כ"א ידיעה, אלא שיפול בהן קושי בהשגת ידיעתן עד שנצטרך להשתמש גם בהן בכח החכמה, שמעיקרו לא נברא באדם כ"א לצורך היראה לבדה." מקור: מוסר אביך א ב – ויקיטקסט

התחברתי ממש ואהבתי את הניסוח והדיוקים

מקורות חזקים

תודה רבה רבה

זה טבעי שאת תחזירי באותו המטבע- ברצון להוכיח אחרת. ואין בזה שום בעיה, אלא אם לא נוח לך עם זה, או אם זה גורם לענות תשובות שמבחינתך הן לא ישרות\לא אמת ברורה.

התשובה היא קודם כל להבין שאת לא שגרירה של אף אחד, את מייצגת את המחשבות שלך בלבד, ומותר לך לא לדעת ולטעות לפעמים. כמובן שאת לא חייבת לייצג נושא שאת לא עד הסוף מבינה אותו. (ולא תמיד יוצא מהויכוחים האלה דוקא דברים טובים.)

הייתי ממליץ לענות על השאלות האלה קודם כל לעצמך. לחקור ולהעמיק בנושא הזה לפני שאת מפיצה את אמונתך הלאה.

חוץ מזה מועיל מאוד להביא מקורות! אפשר לקשר את בן\בת השיח למקור כתוב או לפודקאסט שמדבר על זה, ולתמצת את הרעיון הכללי, ולומר שהתחברת לנקודות שהוא העלה וכו'. זה גם מועיל לעניין ההתנשאות, וגם את פותחת לו\ה פתח להעמיק יותר ולחקור בצורה יסודית יותר את הסוגיות האלה.

מי שמאמין בהחלט משתדל לברר וללמוד, אבל זה צריך להיות בירור רציני. נסיון לתת תשובות כאלו בשיחה של ספסל בגינה, דומה לנסיון ללמוד את כל התורה על רגל אחת.

אינני יודע כעת את התשובה, אך מכיוון שהשאלה נשמעת גדולה וחשובה - בוודאי כבר דיברו עליה חכמי ישראל במהלך הדורות.

אעיין, אשאל, אברר, ואענה לכם בהקדם.

היא מגיעה מתפיסה ילדותית מאוד של אלוקים.

שוב, הוא לא סנטה קלאוס נחמד שאוהב ללא תנאי. הוא כרת ברית עם עם ישראל, ובהחלט מצפה ודורש שנשמור את המצוות שהוא נתן לנו ושלא נבגוד בו, אחרת יגיעו עונשים חמורם. זה כתוב בצורה ברורה מאוד שוב ושוב בכל התורה ובנביאים, וראינו את זה קורה בחורבן הבית ובגלות.

(גם בנצרות, שמאוד אוהבת את הגישה של "אלוקים אוהב אותך גם עם כל החטאים", אם אדם לא מאמין בישו באמונה שלמה, הוא נשרף לנצח בגהינום. )

מספיק להתייחס לדת, ליהדות בפרט, בתור איזה עניין רגשני של "ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב". 

לא. אם אדם עובר עברות הוא בהחלט ראוי לעונש לפי כל חומרת מידת הדין, ברוך ה' ריבונו של עולם הוא רחמן ומאריך אף ונותן הזדמנות לחזור בתשובה, אבל זה לא אומר שלא מדובר במערכת רצינית עם השלכות קשות וממש לא עניין של "מרגיש לי" ו"התחברתי".

ולגבי "אם במגזר הדתי יש רוע למה לשים כיפה" זה לא קשור לבעיות שיש במגזר, כי כולנו בני אדם, ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אבל עדיין, השאלה היא אם אדם ממצהיר על עצמו שהוא ממליך עליו את ה' ושייך לציבור שזאת המטרה שלו, גם אם יש בו אנשים שלא עומדים בזה.

מי שלא מאמין לא שואל.

כי אם אני לא נותן אמון במערכת אמונות מסויימת, היא לא תעניין אותי. 

עצם זה שאני שואל, זה סימן שחשוב לי, זה סימן שאני נותן צ'אנס ומעניין אותי לדעת ביחס לעניין בו אני נותן אמון.

ולגבי תשובות -

לא חייבים לדעת הכל. ובאמת אין צורך להיות "עורך דין" של הדתיים או של הקב"ה.

גם להגיד אני לא יודע זה בסדר.

קצת מגוחך לחשוב שאם אני לא יודע אז הכל לא נכון.

וכן, אף אחד מאיתנו לא פועל בצורה של שכל טהור. ככה לא בונים אמון. אמון מבוססים על הכרה שיש משהו מעבר למידע שקיים עבורי.

וכן, אפשר לתת אמון על בסיס עניינים רציונלים, גם בלי להתהיימר לדעת הכל. רק הקב"ה יודע הכל.

ומה שלא נדע עכשיו - אולי נדע מחר.

אולי תהיה שאלה מאוד טובה שטוב שנשמע אותה ונשתדל לפתור אותה.. אך כדאי להזהר מהקרזיס סביב זה. להיות בלחץ על זה, זה לא רציונלי.

אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת

על מה הצער שלי?

שציערתי את ה' יתברך?

זה באמת צער גדול.

אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!

ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.

אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.

אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.

ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..

אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.

ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין. 

אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!

אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.

י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה

בתחילת הנישואין @יעל מהדרום הכינה לי מעיין יצירה עם הפסקה הזו ותלינו אותה בסלון, אני לא יודע לאן היא נעלמה.

ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.

ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.

בהצלחה חבר יקר!!!

מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם

בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.

הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...

שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...

אולי מתבגרים

אולי התשובה עולה קומה

אולי יש פחות זמן...

בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...

כשטוב לך, במה תרצה לפנק את ה' יתברך?

לתרום צדקה?

להוסיף לימוד תורה?

באמת קצת באסה קשר שהוא תלותי והוא רק קשור בדברים חומריים.

אילו דברים משמחים אתה חושב שתוכל להוסיף לקשר?

ישר כוח על השאלה יש לך מודעות מדהימה.

זה יפה שאתה בקשר צמוד עם ה', וזה מראה שאתה מאמין בהשגחה פרטית עליך. אבל מצד שני נראה שצריך לעשות איזשהי הפרדה בין מה שקורה להשגחה. הקב"ה תמיד, תמיד תמיד בצד של הטובה. אבל זה לא עובד בצורה של רע-עונש, טוב- פרס. זה כן יכול לבוא בצורה של רווחה רוחנית והרגשה שהנשמה במקום הנכון, אבל לאו דווקא מצב גשמי. גם כי אחרת לא היתה בחירה, וגם כי מתן שכרן של צדיקים לעולם הבא.

תחשוב על הצדיקים מתחילת ההיסטוריה עד היום- יעקב אבינו, יוסף, דוד... עברו קשיים צרות ונסיונות... זה יעזור לך להיזכר שמכה משמיים אינה עונש או סימן שה' נגדך.

צריך גם להרים את המבט מהמציאות האישית שלי. החשבונות של ה' עמוקים מיני ים. שווה לשמוע סיפורים על כך שממחישים כמה התברר שהקב"ה צדיק ורחמן גם כשלא היה נראה כך.

ולנסות לעבוד את הקב"ה מהמניעים הנכונים. להעמיק בזה... זה לא יקרה ביום. תלמד, תשאף, תתפלל. 

ליראת שמיים ואהבת ה', בגלל האמת.. 

הינוקא אומר שהעולם שוכח שאנחנו פה לעבוד את ה' וחושבים שהוא עובד אצלנו... גם התפילה שהיא עבודה שבלב הפכנו אותה לכלי עבורנו, כאילו הקב"ה כספומט למילוי בקשותינו. אבל זו לא אמונה.

וזה בסדר שזה לא טבעי לך... אני מזדהה עם השאלה שלך, חושבת שאנחנו דור מורכב שעובר דברים ובעיקר שטיפת מוח ובלבול ויש בורות תורנית בגלל כל הריחוק והמסכים. ה' יודע איפה אנחנו מונחים, ולפום צערא אגרא. לדעתי הכי חשוב להקפיד על מידת האמת. קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. 

חזק ואמץ!

שאתה מגיע עם הרבה עוצמה לעבודת ה', עוצמה רגשית חזקה שגורמת לחיבור שלך לבורא להתבטא בהחזקת תחושות הכנעה וחיבור בכוח, אבל רגש כזה אי אפשר להחזיק לאורך זמן. בפרט אם העבר שלך היה מורכב וקשה מסתמא אתה מגיע עם כל זה לעבודת ה' - וזה יכול לקרות.

הרצון לחיבור חזק ומורגש הוא חשוב, לא כל אחד זוכה לזה, הרצון הזה צריך להחזיק אותנו מלמטה כמו השמן שמאפשר לנר לדלוק כל עוד הוא למטה, אבל צריך להיזהר לא להביא את כולו לכיוון הפתילה. זכור לי שהרב דסלר במכתב מאליהו (לצערי לא זוכר איפה) כותב שהרצון והכמיהה צריכים להיות גדולים יותר מהמעשים, ושזה ידחוף אותנו, אבל ההתקדמות המעשית צריכה לבוא בנחת.

מבחינה מעשית צריך לנהל את ההתקרבות לבורא בהיגיון, לוודא שההתקרבות הזו כוללת לימוד תורה ממצה שמוציא ממך את מה שאתה מסוגל, ואם חסר לך כלים לזה כדאי להשלים אותם בעודך צעיר. וכמובן עוד הרבה חלקים חשובים בתורה שכל אחד יודע את המקום בו הוא צריך חיזוק. בהדרגה. 

אין שום עניין לתלות הצלחה או אי הצלחה בעסקים וכו' בדברים האלה הקירבה לה' צריכה להיות בסיס יציב. לפעמים ה' מנסה בן אדם ומונע ממנו הצלחה, לפעמים ה' מנסה בן אדם ונותן לו הצלחה, ולפעמים ההצלחה היא לטובתנו ולפעמים לרעתנו. 

שתמיד תצליח.

לא קראתי עדיין מה כתבו הקודמים לי. בכל מקרה מתפללת ומייחלת שהדברים שיעלו דרכי יהיו מכוונים ויתיישבו על הלב.

אני זוכרת שלפני הרבה מאוד שנים, קראתי באחד מספרי התהילים שהיו אצלנו בבית מאמרי חיזוק שקשורים לדור האחרון. אחת הכותרות שתפסה אותי שם, והולכת איתי הרבה מאוד שנים, היא שהניסיון של הדור האחרון הוא ניסיון האמונה.

ואני חושבת על זה, שבעומק העניין האמונה היא השורש והיסוד לכל הבחירות ומהלך חיינו בעבודת ה'. ואולי בגלל זה, כשמגיעים קרוב קרוב כל כך לנקודת תיקון העולם, הנקודות שהכי יצופו בהתמודדויות שלנו יגעו באותה נקודת שורש שמבקשת את ריפוי העומק הזה. זה כמו צמח שמבקשים להחיות ולהבריא אותו, ורוצים לעקוב אחרי החלקים הבריאים ולהיכן מחוברים, ולהגיע עד השורשים. ואז אפשר לעשות עבודה - לשחרר את החלקים שאינם בריאים, לנקות את הדורש ניקוי ולהזין את הצמח בחומרים מיטיבים ומבריאים, כדי שיוכל לצמוח נכון מחדש.

אפשר ללמוד מכאן גם לעבודת ה'.

עצם זה שאתה מודע לכך שיש פה עניין שדורש עבודה, זה המון, איתרת את החלק שדורש הבראה וחידוש.  

בשורש העניין, עכשיו אתה יודע שהניסיון הזה שאתה עומד בו, הוא ככל הנראה אחד הניסיונות הכי גדולים שקיימים, אם זה הניסיון שבו אנחנו, כולנו, מתנסים בו ערב הגאולה.

אני לא יודעת אם זה מדבר אליך, אבל רק תחשוב שכל רגע שאתה מצליח להחזיק באמונה שהכל, בלי קשר לאיך נתפס בעיניך ואם הצלחת לראות את הטוב המוחלט שגלום בו או שזה עדיין סמוי מהעין לעת עתה, פשוט הכל מגיע מהקב''ה, זו עמידה בניסיון גדול.

כל חיבור שלך לקב''ה בתודעה הפנימית ובמחשבות שלך, בדיבור הפנימי שלך עם עצמך ועם אחרים, באיך אתה בוחר לגשת לדברים ולעשות אותם, מתוך איזו תפיסה פנימית אתה עושה אותם, הוא עמידה בניסיון בלבחור בחיים של אמונה.

ההפנמה של הידיעה הזו, שכל התנועות שלי בעולם, כל המחשבות, הרעיונות, המאמצים שהשקעתי והתוצאות של דיבוריי ומעשיי הם כולם נפעלים ונעשים מהכוח, החכמה, התנאים וכדו' שה' נתן לי בחיים, הם הבסיס היציב והקרקע המבריאה ממנה אפשר לצמוח באמונה.

אם לא האדמה המתאימה, זרעים אולי יכולים לנבוט, אבל להצליח להחזיק מעמד לאורך זמן ביציבות, ולזכות לממש את אפשרויות החיים הגלומות בהם ואף להביא פירות, זה יהיה כמעט בלתי אפשרי.

אחרי שיש את האדמה, אפשר להתחיל לדשן ולהזין את המערכת בחומרים מצמיחים מבריאים ומחדשי מערכות חיים. אפשר להרחיב רבות על הדברים שאכתוב פה, מה שכן אני אנסה להתמקד, ובעיקר להניח פה נקודות שתוכל להרחיב ולהתבונן בהן בקצב שלך ובמקומות שליבך מתחבר אליהם:

הודיה.

להתמיד בהודיה על כל פרט קטן, ובהתחלה במיוחד על מה שלפעמים מובן לנו מאליו, אבל אין ספק שזה מתרחש ומתנהל בחסד גמור בלי תלות בבחירה וברצון שלנו. למשל, על הגוף שמתפקד, על נשימה, על ראייה ושמיעה, על היכולת ליהנות מריח ומאכל, להזיז את הגוף, לחשוב, הלב פועם..

לא עשיתי דבר כדי שזה יקרה. אבל זה קורה בטבעיות, נכון?

זה לא מובן מאליו.

כשמתחברים לנקודה של הודיה על הקיים וזוכרים כמה שום דבר לא מובן מאליו, וה' עושה איתנו בחסד גמור, זה עוזר להתחבר להבנה הזו גם בדברים ששם לבחירות שלנו ולשותפות שלנו עם הקב''ה בעולם, יש ביטוי יותר גדול.

לפתח תודעת אני שותף.

לא יודעת אם יצא לך להיתקל בתפיסה הזו, אבל אני חושבת שיש בה כדי לחזק אותנו באותה נקודת ענווה שאתה מבקש להתחבר אליה. הקב''ה ברא את העולם, והוא הניח אותי פה בגוף הזה עם הכוחות, הכישרונות וכל המתנות שנתן לי ועם העבודה שבאחריותי לבצע, כדי שאהיה שותף איתו בבניין עולם ובתיקון עולם. תמצא דרך לחזק בתוכך את ההבנה ולתזכר את עצמך כל הזמן, שאתה שותף של ה', וכמו שהוא הכתובת עבורך לפנייה אישית ודיבור ובקשה כשדברים לא הולכים ואתה צריך עזרה וסיוע, תעשה שהוא יהיה הכתובת להודות לו על מה שנותן ומאפשר, ו''לחלוק'' את השמחה גם בהצלחות וב''רווחים'', בין הגשמיים ובין הרוחניים.

מה הכוונה? יש רווח גשמי, לתרום, לתת צדקה, לעשות חסד בקניינים שנתן לך. יש רווח רוחני, לשתף אותו הלאה, להאיר לעוד אנשים את ההשגחה האלוקית עליך, את החסד שה' עושה איתך, ששמע לתפילות גם אם בדרך אחרת משציפית, אבל הן בוודאי לטובתך, לשמוח על הזכות להיות שותף עם מי שנאמן לעולם ותמיד מבקש ועושה טובתך... וכדו'.

יחד כל הדרך

עוד נקודה שקשורה לכאן, ומתחברת למה שתיארת מול הקשר ברמת המצוות ועצם הקשר עם ה'. לחפש את המקום והדרך לשמור על היציבות בקשר איתו, בלי תלות במה ''מצב העסקים''. בני אדם שיש להם שותפות אחד עם השני יודעים שהם יעברו מסע ביחד. הם יודעים שיהיו ימים של עליות וימים של ירידות. טבעי שעליות יחברו כי כשיש שמחה החיבור קל יותר וטבעי יותר, אבל כשזה הפוך נכנסים למרחב רגשות שונים שיוצרים 'סערה' שקשה ללכת בתוכה ולראות ברור דרכה. מה שכן מחזיק אותם זו האמונה שהסערה תעבור, ועכשיו צריך לעשות הכל להיאחז בנקודה היציבה בשטח, ואחד בשני, כדי לצלוח את המהמורה הזו ולהצליח לשמור על הטוב. מה אני מכוונת פה? תמצא את הנקודה בקשר מול ה' שאתה יודע שיש בה יציבות עבורך, או שאתה רוצה לייצר בה יציבות, ולהתמיד בזה לא משנה מה המצב בחוץ, אם יש 'שמש' או 'סופת שלגים'.

קטעי/פסוקי חיזוק

אם מדבר אליך, למצוא קטעים בשבח האמונה, פסוקים לשנן שיהיו שגורים על פה, שכל פעם שתבוא לך מחשבה אחרת בסגנון ''תודה ה', הסתדרתי לבד ...", תחשוב ותדבר את המילים שיכניסו ללב - אני בידיים שלך. לכאן או לכאן, ותודה על החסד העצום שאתה עושה איתי עכשיו.

אין עוד מלבדו.

אין מה להוסיף על זה.

ועל זו הדרך אפשר לחשוב ולהעלות עוד רעיונות שמתחברים לך מעולמך.

התחלתי במאמר, ומגלה שיצא לי בעצמי מאמר.

מתפללת שהדברים יביאו אור גדול ויחזקו בדרך.

לא רואה קשר בין אמונה לבין הצלחה בחיים

הצלחה היא תוצאה של

למידה- יישום- התמדה

שום קשר לאמונה או לעשיה דתית

כמובן שאפשר לעבוד/ לשפר את האמונה

לזה הטיפים שלי כנראה פחות יתאימו

(אישית ההצלחות שלי בחיים היו אחרי שעשיתי שינוי גדול דתי

לכיוון הפחות דתי)

 אין סתירה בין מגמה אידאולוגית למימוש עצמי

הנקודה כאן היא אחרת לגמרי - עולם הבא זה השייכות לנצח. היות שהתפקיד של יעקב היה לבנות בית שלם, בית של שנים עשר שבטים - אם אחד מהם היה מת בחייו, אין לו שייכות לעולם הבא, כלומר הוא לא מילא את תפקידו בעולם. לכן גם דווקא על יעקב - מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, למרות שבוודאי פיזית מת. 

אם זה עוזר לממש דברים טובים שיוצאים מהכח אל הפועל.

אם זה נשאר בגדר הרגשה, יכול להיות שזה רק דמיון שווא

אחרי שבת קודש, בזכות שירי שבת, דברי תורה, דיבוק חברים..

מגיע למוצאי שבת ואז יכול להרגיש קצת נפילת מתח. 

החכמה אם העליה שלו עכשיו מבוססת ואז הוא גם מצליח למשוך את החוויה הלאה למעשה.

יותר להתכוונן לימי החול ולפעול בהם מה שצריך לפעול, מתוך העליה הרוחנית שהוא חווה.

או שהוא מרגיש נתק בין החוויה המרוממת לחיי החולין היום יומיים..

הנתק הזה הוא טבעי אך הוא גם מעיד על משהו שלא חלחל עד הסוף.

אם אדם באמת חש קרבת ה', הוא צריך להרגיש רושם מסויים.

הרושם הזה יכול לבוא בצורה שונות מאוד, אבל יש איזה רושם.

הרושם הכי בולט הוא במעשים.

העליה הרוחנית היא לא רק חוויתית ריגשית, ויראת השמיים בא לידי ביטוי יותר חזק במעשים. בדקדוקי מצוות ועשיית חסד וכו'.

עם דבקות מאוד גדולה ותחושת התרוממות.

כדי לבסס אותה, אדם צריך לקבל קבלה טובה מעשית - לקרוא עוד פרק תהילים למשל. לקבל תובנה מסויימת בעבודת ה' שתאיר לו - נניח כל אדם נברא בצלם ולכן להתייחס יפה לקופאית בסופר. 

אם שירי סעודה שלישית נשארים רק בזה שכיף שהיה מרומם, בלי שום צד מעשי לאחר מכן - אולי זה דמיון בעלמא.

ההסבר הוא שחג זה לא מנהרה שצריך לעבור אותה ולהתקדם הלאה,  

אלא אנחנו נכנסים לתוכם. 

זה כמו מסע שרואים וחווים כל מיני דברים בדרך. החג נמצא בדרך ואנחנו מושפעים ממנו, ההשפעה נשארת ומעצבת את המסלול בהמשך המסע.

מצד אחד מזדהה עם דבריך,

מצד שני, מאמין שיש גם עניין סגולי שקיים בלי קשר להתכווננות. 

ההתכוננות נועדה רק לחשוף את התוכן הפנימי, לא ליצור אותו יש מאין.

מה ההבדל בין השתיים?

אם אני רוצה ליצור חוויה שהיא יש מאין - אז אם לא התכווננתי - באמת אין כלום.

אם אני חושף את ההתוכן הפנימי - גם במקרה שאני לא מודע אליו - הוא עדיין קיים.

זה הבדל משמעותי. ברור שיש גם עוד השלכות לשני ההסתכלויות הללו.

לא תמיד מרגישים את זה, אבל כשאנחנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו" אז אנחנו מעיד על כך שאנחנו עומדים להביע את את הקדושה שהקב"ה טבע בנו ואנחנו עומדים להוציא אותה לפועל.

לכן כלל שיותר "מנכיחים" את המצווה ונותנים לה מקום בחיים שלנו אז הקדושה נכנסת.

ככל שאני יותר מכין את המקום בו אני שם את החנוכיה ואיך בדיוק אני שם אותה איזה נרות ואיזה שמן בדיוק להשתמש אני מרגיש שזה יותר נמצא אצלי ועושה רושם, בעת המצווה וגם אח"כ.

חג החנוכה מציין את יותר מכל את מה שנקרא "פרסומי ניסא", פרסום הנס. בדיבור מחשבה ומעשה להתעסק במצווה. לספר בגבורות ה' שהיו איתנו בדורות קודמים עד עכשיו.

לשאלתך - לצורך העניין, אני רואה שאם שנה הבא יותר אשקיע ואקנה שמן זית מבקבוק ואפרגן בנרות שידלקו שעתיים וזהו אלא אשים את מלא הכוס שספיק ל5 שעות, ולא רק אקנה נרונים זה ישדרג את החוויה. ההשקעה בפרטים עצמם גורמת לגלגל הזה של מחשבה- דיבור-מעשה לנוע וממילא המעשה הקטן מקבל מקום בתודעה.