(רק אם יש לך זמן פנוי, אשמח)

נראה לי אוותר.

התובנות פה מחכימות דיין.

בעצם הכתיבה שלהם.

שאלות מכווינות יעזרו? (נסיון אחרון ודי, לא מציק יותר)

זה לא מעובד דיו, ולא מנוסח דיו, וגם לא מבוסס דיו. רק מה שעלה לי למקרא השאלה...

בעיני-

צורך- בא ממקום של הבנה שכלית בנוגע למה מתאים לי (רגשית, רוחנית, מעשית)

רצון- מקומו ברגש, ואם תרצו בפנטזיה או בדמיון.

(כשאני חושבת על זה, יש מצב שההגדרות הפוכות, אבל לצורך העניין נשאיר זאת כך)

לעיתים קרובות- רצונות שלנו- כלומר רצון רגשי/ דמיון/ פנטזיה יושבים על מקום לא מעובד. בד"כ מקום שמחפש מילוי חסך.

בעוד צורך- יושב על איזשהי הבנה של מה טוב ונכון לנו גם אם אנחנו לא מרגישים כך.

ככל שאדם הוא פחות במודעות, ויותר בניתוק מעצמו, כך הפער ביניהם עשוי להיות גדול יותר.

אבל במצב מתוקן, השאיפה היא שתהיה הלימה בין הצרכים לרצונות. עיבוד ומודעות עצמית עשויים לצמצם את הפער הזה מאד.

מקווה שהובנתי.

ואגב- בלת"ק.

ו@ארץ השוקולד מתייגת כי ביקשת.

נראה שהבנתי. חידדת לי משהו מסויים שהיה חשוב לי.

ונשמע קצת מפחיד וגם די מייגע הדרך שצריך לעבור כדי לאחד את הרצונות והצרכים. מעניין מתי זה יהיה שווה את זה במקום להתחתן (עם מה שמתאים ויוצא עכשיו) ולעבוד על הדברים הלא פתורים תוך כדי שאר החיים הארוכים יותר בע"ה.

וכמו שכתבת, כל החיים שלנו הם מסע בשביל לעבוד על הדברים הלא פתורים.

ומה שלא עבדנו עליו קודם, נעבוד עליו אחר כך. אם נרצה ואם לא.

אין הכשרה כתנאי לכניסה לזוגיות, וגם לא רשיון הורות. אז כן, יש דרגות שונות של בשלות איתה מגיעים, וזה בסדר. אנחנו כאן כדי להמשיך לעבוד ולתקן..ץ.

אבל כשהדרך מתארכת, זו הזדמנות לעבוד בינתיים ולעבד את מה שצריך עיבוד או עבודה. לא כתנאי (רק כשאיהיה מעובד/ בשל / וכו' אכנס למערכת זוגית) אלא כניצול מיטבי של הזמן, שבעז"ה יבטיח איכות חיים טובה יותר בשניים.

אבל בפועל, כשאת מודעת לפער הקיים בין הרצונות לצרכים, לפי מה מהם תבחרי את בעלך? 

ואיך עושים שלום בין הכוחות המנוגדים (לכאורה, בהקצנה) האלה?

כשאתה במודעות אתה במקום בוחר הרבה יותר.

גם אם המודעות העצמית תהיה ברמה שאתה יודע בדיוק מה אתה צריך, בסוף לא מתחתנים עם רשימה או "דברים שצריכים", יש דברים שנחשפים רק בדיעבד ואנשים משתנים וכו', הרצון גם יכול להשתנות עם הזמן, צריך לסמוך על ה' שייתן את מה שאכן צריך באותו רגע ובכלל.

אלא־אם־כן הרצון שלך זה להתבטל לרצון ה' ולזרום עם מה שיהיה - אבל זה כבר גובל בתיאוריה כי אין מה לעשות לכולם יש רצונות אישיים, יש בחינה של "עשה רצונך כרצונו" ויש בחינה של "בטל רצונך מפני רצונו" ושתיהן חלק מהחיים בוודאי בעניין משמעותי כזה.

בין רצון לצורך?

ותלוי איך מגדירים "צריך". אם רצון זה משהו שנובע מבפנים, מן "בא לי" כזה, אז צורך יהיה משהו יותר אובייקטיבי ולכאורה כן יתחתנו עם הדברים שצריכים (נניח שאליהו היה אומר מה הם הדברים שצריכים). זה שדברים משתנים זה סבבה, אבל כשנגיע לגשר נעבור אותו...

רוצה - מה שחושקים בו

אפשר שתהיה חפיפה בין ה"קבוצות" מה שנקרא, אפשר גם שלא תהיה.

בהתאם לשאלה המקורית אנסה להימנע מהתפלפלות תיאורטית, נדבר מציאותי, מ־1 עד 10 עד כמה אנחנו יודעים מה אנחנו באמת צריכים לעבודת ה'? ומ־1 עד 10 כמה אנחנו מקדישים לזה תשומת לב? ומ־1 עד 10 כמה באמת "חושקים" בזה?

באשר לזה שדברים משתנים לדעתי זה די מהותי אחרת לא היו חצי מהזוגות החילוניים מתגרשים

לצורך ההדגמה זוג התחתן אכן כלה נאה וחסודה כלילת המעלות יראת ה' כמו שצריך וזה בדיוק מה שרצה החתן, אלא שאז בקול רעש גדול אדיר וחזק מתברר שהיא נוחרת משהו־משהו, לא ידע החתן את נפשו מרוב צער הרי בוודאי לא חשקה נפשו בזה, ולא די בכך אלא שבגלל חוסר שינה קשה לכוון בתפילת השחר, אלא אז החליט לבטל רצונו לשינה מתוקה ולא להתכעס כלל ובלילה הבא עלתה במוחו המחשבה לנצל את נדודי השינה לתיקון חצות וללימוד תורה בהתלהבות והתברר שזה מה שהיה צריך לאורך כל הדרך

בקיצור לא נראה לי שאפשר לקלוע בול גם אצל הזוגות הכי מאושרים כי כל אחד מהצדדים אמור להתפתח ולהשתנות וכו' וגם מה משמעות "לרצות את מה שצריכים באותו רגע" אם בעוד עשרים שנה זה ישתנה?

כמובן אני מדבר על הפרטים, אם רוצים משהו כללי כמו "בחורה חמודה יראת ה'" הסיכויים לקלוע לא רעים ואכן זה מה שכל־אחד צריך, אבל אם להתקבע "אני רוצה מישהי עם שיער חום שאוהבת טבע ומחוברת לרב קוק זצ"ל" ובכן יכול להיות דווקא מה שאתה צריך זאת חסידת ברסלב כבדה בלונדינית שמעדיפה לשבת בבית (הנסתרות לה' אלקינו)

אמנם לא התייחסתי לזה אבל מן־הסתם כלה נאה שמוצאת חן פיזית ורגשית זה משהו שהוא נצרך לעבודת ה' כמו שכבר אמרו חז"ל.

בנוגע ללימון ולימונדה, הלכתי קצת רחוק עם הדוגמה, אבל הרעיון - יכול להיות שיש דברים שלא כל־כך מוצאים חן או שזה לא ממש מה שאתה רוצה אבל בסוף זה כן מה שאתה צריך.

מה שאנחנו צריכים - אין לנו באמת דרך לדעת היות ואין לנו "ראייה רוחנית" מה שנקרא, צריך להשתדל להיצמד להדרכת חז"ל ולסמוך על ה', מה שאני יודע שאני בוודאות גמורה צריך - זאת מישהי שתמצא חן בעיניי לפחות באופן בסיסי במראה ובשיחה, ושעבודת ה' חשובה לה, כי זה מה שהדריכו חז"ל

לגבי הרצונות המפורטים לא נראה לי שזאת בעיה לחפש כיוון ספציפי אבל כן חשוב לשמור על ראש פתוח, בין כה וכה פנינו מועדות לעבודה משותפת

מקווה שאני לא מגזים עם הדוגמאות אבל נלך על עוד אחת, אני אישית נוטה להתחבר לאנשים שקטים, עכשיו אם תבוא מישהי כלילת המעלות צנועה וחסודה אבל מאוד אנרגטית (לא ברמה מציקה), אולי שווה לצאת מהקיבעון ולבדוק את העניין כי אני יודע שיש לה תכונות שאני צריך כמו יראת שמיים

שוב אין דרך לדעת בדיוק הרי אין לנו אורים ותומים, רק לנסות לעשות רצון ה' ולקוות לטוב

מי אמר שאין דרך לדעת מה אנחנו צריכים? דוגמה מעולם אחר, יכול להיות שאתה רוצה להיות טייס אבל אין לך שום נתונים להתמודד עם זה - אז אתה לא צריך להיות טייס! לעומת זאת אתה טוב בתחום מסויים אחר ומרגיש משוחרר כשאתה מתעסק בו, אע"פ שזה לא היה החלום שלך, אז זה כן אינדיקציה שאתה צריך לעבוד בתחום הזה. 

אותו כנ"ל לגבי מישהי שתעשה לך טוב. אפשר לחלק בין חלומות (נניח באופן קיצוני שמושפעים מסרטים וכו') לבין מישהי שתתן לך תחושה טובה בחיי היום יום כי יש לה תכונה מסויימת שמדליקה אותך.

אולי יש דרך לדעת, בדיוק כמו בדוגמה שהבאת. אם אתה מתחבר לאנשים שקטים אז למה ללכת ראש בקיר  (במילים יפות "ראש פתוח") דווקא בנושא שיש לו השלכות כל כך משמעותיות? אולי עדיף ללכת עם הדרך שלך שאתה נוהג בה בכל תחום אחר?

* הערה: הדיון הוא על מה אני חושב שאני רוצה וצריך באופן אישי. לא על השאלה העקרונית מה בן אדם צריך כדי להפיק את המירב מהנישואין. כי זה כללי וכמו שאמרת, שעבודת ה' חשובה לה, כי זה מה שהדריכו חז"ל

אני מתאר לעצמי שלא סתם ניתנו לנו "תחושות בטן", אין הכי נמי, יש תכונות שמוצאות חן בעיניך ולמיטב הבנתך יכולות לתרום לזוגיות אז יכול להיות שזה אפילו בבחינת צורך - אם כי, ידוע שאנשים הם אינם רשימת תכונות

באשר לדוגמה, אני חושב שאם נסמוך אך ורק על תחושות בטן ברמה של קיבעון יש גם סיכוי להתפספס, חבל קצת, אם זה לא דיל ברייקר למעשה אין דרך לדעת אם הבחורה הזאת זה מה שאתה "צריך" או לא ואם זה כן אז בוודאי שאין עניין להיות עם מישהי שתעצבן אותך

אני אישית עובד במקצוע שעקרונית מאוד מוצא חן בעיניי, אבל בפועל יש ימים שאני מרוצה מהעבודה ויש ימים שאני רוצה לקפוץ מהגג, לוּ הייתי חוקר לעומק מהן דרישות האישיות שלי והכישרונות שלי וכו' האם הייתי מגיע למקום שבו אני מרגיש שונה? אין לדעת, כל האנשים שאני מכיר (בלי להגזים) מרגישים ככה ביחס לעבודה שלהם, מאי נפק"מ באמת. על־כל־פנים זאת ההסתכלות האישית שלי על הדברים.

(בקשר לפסקה הראשונה - כשהשאלה נוגעת להגדרה של מה אתה מחפש מלכתחילה, אז אפשר לומר ש*כרטיסים* של אנשים הם כן רשימת תכונות.)

הפעם נראה לי כן גלשת קצת ואני רוצה לחדד.

בוא נפריד בין רצון לצורך. רצון זה משהו שמושך אותך, בלי יותר מדי הסברים והתפלספות. צורך זה משהו שהבנת באופן שכלי שמתאים לך - כי חקרת אותו על בסיס שאר הדברים שאתה מכיר על החיים שלך. כמובן שאנחנו לא נביאים, אבל קצה חוט ויותר מזה יש לנו (אחרת לא היינו יכולים לעשות שום בחירה בחיים וסתם זורמים, שלא לומר על ניוטרל).

מדברים כמובן על תחושה כללית ולא על זה שיש ימים טובים וימים קשים. למשל: בסוף החודש אתה אומר לעצמך שבסך הכל היה לי כיף לי ואני ממשיך בעבודה (או בכל מסגרת שהיא) או שבא לי להתפטר ולעבור מקום.

לפי כל זה, לגבי רצונות אפשר להתגמש אבל לגבי צורך לא.

והשאלה היא איך מזהים את הצורך בנבדל מהרצון. או שלא צריך. או כל מה שנכון לדעתך בעניין.

בסוף כל אדם שפוגשים הוא משהו בפני עצמו ולא יעזור כמה הכרטיס יהיה כזה או אחר, זאת לא יותר מאשר התרשמות מאוד ראשונית ושטחית

אז מצאנו את ההבדל בין רצון לצורך, כעת השאלה איך מבדילים בין השניים, תשובה, אם זה משהו מהותי מבחינת חז"ל אז זה בוודאי צורך, או אם זה משהו שמהווה דיל ברייקר מוחלט שלא ניתן להתפשר עליו בשום פנים ואופן, אחרת זאת העדפה, במקומות שבהן ההעדפה האישית תואמת לצורך מה טוב, במקומות שהיא סותרת צריך עבודה עצמית, במקומות שהיא לא קשורה באופן ישיר צריך לדעת מתי להתגמש ומתי לא, ארץ השוקולד ניסחה באופן מצוין - מה שמהווה דיל ברייקר או לא מהווה דיל ברייקר

אני לא חושב שגלשתי כי הנקודה שאני מתעקש עליה חשובה לדעתי, אפשר לחפש ולחפש ולפסול בגלל א' ולפסול בגלל ב' אבל בסוף מה משנה זה שנכון לרגע החתונה זה מה שנראה מתאים אם צריך אחרי זה לחיות חיים שלמים ביחד? אפשר לראות איך אדם נראה אולי קצת סגנון דיבור אבל מי יודע איזו אימא היא תהיה לילדים? למה גם צריך לחפש בדיוק מישהי מתאימה אחד לאחד לתבנית שבנינו לנו של "בחורה שקטה עם שיער חום שאוהבת את הרב קוק"? צריך "התאמה מושלמת" בשביל חתונה?

עבודה זה משהו שנמצאים בו 9 שעות ביום במקרה הטוב, במקרה הפחות טוב 12 שעות עם משמרות לילה וימי שישי (להרדקור שבינינו גם מוצ"ש), האם צריך לחפש מתחת לאדמה או פשוט לבחור משהו שנראה מתאים ולסמוך על ה'? מה לגבי חברותא בישיבה? עורכים מבחני אופי לכולם או שבוחרים מישהו שנראה מתאים (אם יש אי־התאמה מהותית מקסימום משנים) וזורמים?

אני מכיר רבנים שהתחתנו אחרי פגישה שנייה או שלישית תוך פחות מחודש ולטענתם חיים באושר עד עצם היום הזה, ובכלל נראה לי יש קהילות שככה נהוג בהן, האם זה גרוע באופן מהותי? האם זה בהכרח לא שורד את מבחן התוצאה?

הכוונה שלי, כמה מחשבה שלא נשקיע בזה, נראה לי ר' יוסי הגלילי יותר חכם מאיתנו ועדיין אשתו הייתה כל־כך רעת מזג שנאלץ להתגרש ממנה, לא מה שנקרא "אחרי החתונה נסתדר", אז אם היא הולכת להיות "עזר" אז זכינו ואם "כנגדו" אז לא יעזרו בירורים

זאת ההסתכלות האישית שלי על הדברים, אפשר להסכים ואפשר שלא, אפשר לומר שאני "פטליסטי", אני אומר את מה שאני אומר בהתבסס על היכרות אישית עם זוגות שהתחילו טוב וסיימו באירוע אלמ"ב ומשטרה מעורבת

אתה אומר דברים שעל פניו נכונים, אבל ברמת התיאוריה הכללית שמנסחים עבור כלל הציבור.

כשאתה נפגש בעצמך עם כל העניין הזה אז הדברים קצת מתערבבים, אין מה לעשות. 

לכן כדי לחפש תשובה אישית לשאלה לדעתי צריך להוציא מהדיון את מה שחז"ל אמרו ואת מה שהוא דיל ברייקר מוחלט משום שאלה דברים ברורים לכל הדעות ולא צריך את הפורום בשביל זה.

לא אתחיל לענות לכל הדוגמאות כי זה סתם התקטננות לפרטים. אבל שורה תחתונה חתונה זה משהו שקצת קשה לבטל (ביחס ל לעבודה ולחברותא) ולכן הקושי. עקרונית באמת רוב הגברים יכולים להתחתן עם רוב הנשים ואחרי החתונה לעשות עבודה עצמית (בלי סיפורי מופת ייחודיים לחיוב ולשלילה). אבל המציאות לא מראה שזה עובד ככה וחזרנו למה שכתבתי בתחילת ההודעה הזאת שהנושאים האלה הם מאוד אישיים וקשה לי עם קו המחשבה שלך שלא נוגע בפן האישי שבגללו בעצם פתחתי את השרשור. אשריך שזה עובד לך ככה לסמוך על ה' ודי. לא אמורות להיות לך בעיות בחיים עם אמונה גדולה כזאת (אני לא ציני. באמת מקנא במי שיכול לחיות ככה ולכאורה ה' עוזר לו בקלות).

ולחברה שלך אפשר לענות (תאורתית, כמובן, כלומר לתופעה הזאת) שהיא הייתה צריכה משהו מסויים בהתחלה אבל אחרי שעבר זמן והיא קנתה את הדבר ההוא לעצמה או לחילופין "מיצתה" אותו אז עכשיו כבר אין לה צורך באותו דבר שהדליק אותה בעבר. וזה כבר שייך לדיון לגבי זה שאנשים משתנים וגם הצרכים משתנים, ולא שייך לדיון על מה היא הייתה צריכה באותו רגע שהחליטה להתחתן או מה שהיא הגדירה שהיא צריכה כשחיפשה.

נשמע מעניין המשפט האחרון שכתבת, אבל אני לא בטוח שהבנתי אותו. תוכלי להרחיב בבקשה?

באמת קצת איבדתי אותך.

על בסיס המשפט האחרון, אני מבין שאם הרצון והצורך מלוכדים אז אני כאילו במצב שלם ואין לי לאן לשאוף (או אין מי שיעזור לי להתקדם לעבר השאיפות) כי קיבלתי את כל מה שרציתי? תחת גפנו ותאנתו כזה?

אם הבנתי נכון, אז את מעדיפה למצוא מישהו לפי הרצון העכשווי במטרה שלאחר זמן יתברר שזה מילא לך חסרון מסויים שהיה לך?

(נדמה לי שלא הבנתי לגמרי איך את מבדילה בין רצון לצורך. נשמע כמו הגדרות אחרות שלא חשבתי עליהן מלכתחילה)

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"