מה הכוונה ב-א'? שעכשיו נהיית בת עשרים? אם כן - מזל טוב גדול, אבל זה לא נשמע הגיוני, את לא מתארת מצב שתואם את הגיל הזה. אז אם את בכל זאת אכן בת 20 - שתדעי שאת נשמעת בוגרת הרבה יותר.
ולגבי ב', מדרשה זה רעיון נהדר בדיוק בשביל תהיות כאלו. אבל את יכולה, ואולי אפילו רצוי, לעשות קצת לפני כן מדרשה בינך לבין עצמך

ערבבת קצת בין שתי נקודות: השאלה אם מה שחינכו אותך אמת ובעל תוכן, והשאלה מה המשמעות של החיים ואיך להרגיש את זה. כמובן שהן קצת תלויות אחת בשניה - אני לא יודע למה חינכו אותך, אבל בהחלט יתכן שחינכו אותך לדבר שהוא אכן נכון - וממילא המשמעות נמצאת בו.
האמת שויקטור פראנקל קבע שבאמת כל כך מופקע לחיות בצורה של "נולדים גדלים חיים עובדים אוכלים שותים קמים ישנים מתים", וליבת משנתו היא, כשם ספרו העיקרי, ש"האדם מחפש משמעות". כל אדם אמור להגיע לפחות בשלב מסויים בחייו לתהיות כמו שהעלית, ולנסות להבין - בשביל מה אני פה? למה הגעתי לפה? מה יוצא לי מזה? איך אני אמור למלאות את עצמי?
אז כן, אם בשתי השאלות שלך בסוף התכוונת לחפש הזדהות - תהיי רגועה. אנשים באמת מחפשים משמעות, ואפילו מוצאים... זה כמובן לא אומר - ביחס לשאלתך האחרונה - שכך חיים לנצח. כי אדרבה, כאמור, מוצאים אותה.
אז כאמור, אני לא יודע למה חינכו אותך. אבל כמו שכתבה לך
@למה לא123, את מוזמנת בהחלט לבדוק בעצמך. לחקור, לברר, לנסות, להעמיק. אולי זה יתאים למה שחינכו אותך, ואולי לא. מה שבטוח - זה שזה מה שאמור להוביל אותך אל המשמעות.
כי משמעות - אכן קיימת. העולם בהחלט לא נועד כדי שנעביר בו את הזמן.
ואנשים אכן חיים בשבילה, לפעמים בשביל משמיות אמיתית, ולפעמים בשביל מה שהם טועים לחשוב שהוא משמעותי, אבל תכלס בגלל הטעות נותן להם אשליה של משמעות וממלא אותם.
בכל מקרה, היא קיימת בהחלט. ואת מוזמנת באמת להכנס לתהליך של חיפוש ובירור ולהגיע אליה. שבי עם עצמך. שאלי את השאלות, עמדי על הקשיים והטענות, וסללי את הדרך.
ולסיום: דווקא הרגשת החיפוש, התהיה והתעיה והטעיה האלו, היא נפלאה ואדירה. נצלי אותה.
בהצלחה!