עד לפני חודשיים שלוש ממש רציתי להתחתן. הייתי ממש מתפלל על זה כל הזמן ופניתי למי שיכלתי לפנות. באמת הצלחתי לצאת גם עם כמה בנות ואפילו היה לי קשר רציני שנמשך זמן לא קטן.
היום בשבת ישבתי עם עצמי וחשבתי לעצמי שאני לא באמת צריך את זה.
כבר הרבה זמן לא קיבלתי הצעה ששווה לבדוק אותה ואת האמת שהתרגלתי להיות לבד. לפני שנה היה לי רצון אמיתי וחזק להקים משפחה, לחלוק את החיים שלי עם שותף, שיהיה לי עם מי לשתף את הקשיים שלי ושגם היא תתן בי אמון ותשתף אותי עם הקשיים והלבטים שלה וכל זה. היום אני מוצא את עצמי אומר שטוב לי כמו שעכשיו ושואל את עצמי למה בכלל לעבוד קשה ולהפוך את כל החיים שלי? מה רע לי בחיים? והחתונה לא תהפוך אותי ליותר שמח או מאושר כי מתרגלים להכל. אני אומר תודה כל יום להשם שיש לי ידיים, רגליים, ראייה, שמיעה, שאני חלק מעם מוסרי וקדוש ושאני כל יום תורם לו ומזכה אותו. אני לא מדבר על השאלה האם אני צריך הלכתית להתחתן, כי את זה אני אשאל רב שמכיר אותי, אני שואל האם לדעתכם אני צריך לנסות לרצות להתחתן, לשמוע שוב הצעות? כי עכשיו ממש טוב לי בלי בת זוג וטוב לי ושנה שעברה ועד לא מזמן היה כל הזמן כואב וצובט לי בלב. או שאני צריך לחכות עד אזור גיל 24 25 ובשלב הזה כנראה אני שוב אשבר
תודה