שואל שוב לאור שביעות רצון מתשובות לא קשורותבינייש פתוח
שואל כאן בגלל תגובה אחת בלבד בפורום הורות | ערוץ 7
נא לא להגיב לי על הוראה פרטית או על תן ביס. אלא איך לגרום להורים שלי לשחרר ולהפסיק ללחוץ.
ניסיתי לדבר איתם בנועם וזה לא עזר. ניסיתי בתקיפות וגם לא עזר ואבא שלי אמר לי שלכל חייו ימשיך לומר לי מה לעשות גם אם לא אקשיב לו. הזכרתי לו שעצות שאנשים נתנו לי בהתנדבות תמיד היו מפגרות, רובן מהבית (לעזוב בית ספר שאני מאוד מרוצה ממנו או לא להתנדב בחלוקת מזון לנזקקים)
אני מתייעץ על הוראה פרטית עם מורים פרטיים בלבד.
כל התגובות האימפולסיביות והתוקפניות על עצות שקיבלתי ממכם היום על הוראה פרטית שלא הייתי מעוניין לקבל מלכתחילה, וקיבלתי עצות אחרות חכמות מבעלי נסיון מורים פרטיים בעצמם מחוץ לפורום ממזמן, עשו לי פלשבק לרגע שהתייעצתי עם אחי הגדול מה לעשות בצבא ואחותי חסרת הנסיון דרשה ממני לא להקשיב לו אלא לעצתה ההפוכה שעל סמך העיקרון שצהל קודש קודשים (ולא מתוך אמונה שאני תמיד צודק...)
ומי שרוצה להגיב על תן ביס נא להגיב כאן:

אל תאמינו לאף מילה מכאן 11 ושום ערוץ אחר על תן ביס | ערוץ 7
זה המצב, זה הם. לא מחוייב שתצליחהעני ממעש
אבל אם כלום לא יעזור אני עלול לחסום אותם בפלאפוןבינייש פתוח
ולא לדבר איתם יותר אף פעם. או להמון שנים.
אם כך- חבל. ניתן לסבול עבור ההוריםהעני ממעש
בחיי שכדאי לך לקבל עזרהמשמעת עצמית
אני באמת אומרת מכל הלב
בלי ציניות
בלי לעקוץ אותך
בלי להתנשא
זו לא בושה להיעזר.
לשנות דפוסי חשיבה והתנהגות
לפתח תקשורת תקינה
נשמע שאתה ממש סובל
וחבל שתפסיד קשר איתם
אני מוכן להקשיב לאנשים, אבל לא להםבינייש פתוח
אין להם נסיון בתחום שהם דורשים ממני דין וחשבון ואומרים לי מה לעשות.
בדיוק כמו השירות הצבאי שלי
ברורמשמעת עצמית
התכוונתי לעזרה חיצונית
לא מההורים שלך.

מישהו מקצועי שישמע אותך
ויבין איך הראש שלך עובד
ויכוון גם בנוגע לנושא הזה
וגם סתם בכללי...
יכול לעשות לך ממש טוב
זה באמת נשמע לך הגיוני?בינייש פתוח
שאני אלך לטיפול כשהבעיה אצל ההורים שלי? שאני מעדיף עצות מבעלי נסיון בתחומם במקום מהם ולא מעניין אותם שאני לא מקשיב להם ומעולם לא הקשבתי להם?
אני חושבתמשמעת עצמית
שהבעיה נמצאת איפשהו באמצע.

ללכת לעזרה חיצונית זה לא כי אתה הבעיה
זה כי יש קושי בחיים שלך.
אם אני אחסום אותם הבעיה שלי תיפתרבינייש פתוח
אבל אני לא רוצה לעשות את זה כי חבל על הסבל שלהם. זה שהם מקובעים ונותנים עצות מפגרות לא מוחק את העובדה שהם הכינו לי אוכל במשך 20 שנה (למרות שהתקופה הזאת נגמרה ואני מפרנס את עצמי יופי, ובעז"ה שנת לימודים הבאה אולי אוכל גם לפרנס משפחה וגם להתחתן)
והנה חזרנו לאותה הנקודה. הבעיה היא אצל ההורים שלי בלבד.
נערךשירה_11


אני לא חושבבינייש פתוח
שהבעיה היא שהם אומרים לי דברים ושאני מתעצבן, אלא שהם דורשים ממני דין וחשבון במה אני אמור לעבוד, ואסור שיהיה שום חסרון בתחום שאני מחפש.
אסור אצלם לעבוד בעסק שלא החזיק מעמד בזמן הקורונה, כי גם כשהיא תיעלם סופית, יכול לצוץ וירוס חדש. לפי ההיגיון שלהם צריך לסגור את כל הבתי קולנוע בתי מלון ושדות התעופה לתמיד.
כל מה שאני אגיד לא יספק אותם. אז מה לעשות? לנתק את השיחה כל פעם שהם מעלים את הנושא? ואם זה בשבת אצלם בבית אז אני אמור לקום וללכת (אחותי הגדולה גרה קרוב)
להנהן בראשלמה לא123

ולומר נכון נכון, צודקים צודקים

ולהמשיך הלאה

רעיון טובבינייש פתוח
אמנם הם לא ממש אומרים לי מה לעשות אלא מה לא לעשות, אסור לעבוד במשלוחים כי אני עלול להתחתן עם קופאית (לאאא!!!!) אסור להעביר שיעורים פרטים כי אולי יהיה וירוס חדש אחרי הקורונה (אז בואו נסגור את כל בתי המלון שדות תעופה ובתי הקולנוע לתמיד) ואסור להיות עיתונאי (אני כבר לא זוכר למה וגם לא אכפת לי...)
אבל אני יכול לבקש מהם שבמקום להגיד לי מה לא לעשות, שיגידו לי מה כן לעשות. ויתנו לי דוגמא למקצוע בלי חסרונות כמו שהם דורשים
אני חושבת שלאור שרשור זה, וזה הקודם לזהאורה שחורה
ניתן לומר שקרוב לודאי (קרוב לודאי הינו מינוח זהיר יתר על המידה של רופא בקופתחולים על מנת לכסתח עצמם) שהבעיה לא אצל ההורים שלך בלבד.

נ.ב. אני לא הייתי מעירה לבן 13 שהרי פטרני מעונשו של זה ויש לציין שזה בהחלט מיותר לחלוטין להעיר לילד בן 28. אבל זו תכונה שכיחה למדי אצל הורים ורובנו ככולנו מתמודדים עם זה באופן כזה ואחר ולא חוסמים הורים על עצם היותם הורים.
אני ממש מצטערבינייש פתוח
שאני מעדיף עצות מבעלי נסיון בתחום שאני רוצה לעבוד בו במקום מהאמא העקרת בית שלי...
במיוחד כשהיא דרשה ממני להצדיע למפקד שלי אחרי הטירונות, דבר ממש לא מקובל שהיה גורם לכך שהיו משחררים אותי על סעיף נפשי. וכמובן בלי שהיא עשתה צבא
במקומך הייתי מנשקת תרגליים של האמא עקרת הביתשליאורה שחורה
גוואלד גם אני לא עשיתי צבא בחסדי ה' יתברך ואני עדיין לא חושבת שהיו משחררים אותך על נפשי בגלל הצדעה.
לא כזה קל לקבל נפשי ותאמין לי רבים וטובים וצדיקים ניסו.
מקסימום היית מקבל כלא וקצת כלא לא הזיק לאף אחד
מדוייקזוזיק העכבר
במיוחד החלק של הכלא
יפה שיש אנשיםבינייש פתוח
שחושבים שאני צריך תמיד להקשיב להורים שלי גם אם אלך על כך לכלא.
ואין לי בעיה שאמא שלי לא הלכה לצבא. גם אני נגד גיוס לבנות.
אני מנתגד לכך שחוסר הגיוס שלה (שהוא חשוב מצד עצמו) לא מונע ממנה לדרוש ממני איך להתנהל בצבא
חס ושלוםזוזיק העכבר
רק הסכמתי שכלא (צבאי) משפר אנשים.
אני אישית תמיד מתפדח להודות שמעולם לא הייתי בכלא בצבא
זה בהחלט חור שחור בקורות חיים
להקשיב ולכבד חייבים -מעשרת הדיברותלמה לא123

האם חייבים ליישם? אני מניחה שכשזה נוגע לחיים הפרטיים שלך ולא משפיע עליהם, אתה לא חייב

קצת בלעת תקליט על נושא הצבאלמה לא123

היא בן אדם והיא טעתה, מבטיחה לך שגם אתה תטעה המון עם הילדים שלך

היא רצתה את הטוב בשבילך

תמשיך הלאה

נתתי עוד המון דוגמאותבינייש פתוח
היא שמעה המון דברים לא טובים על בית הספר שלי ושכחה שכל מה ששמעה היה מלפני המון שנים. וכל המנהלים התחלפו וחצי מהמורים. כל מה שסיפרתי על הבית ספר וכמה אני מרוצה ממנו נכנס באוזן אחת ויצא מהאוזן השנייה. ופעם בחודש הציעה לי לעבור בית ספר
אולי שווה לחשוב על אפשרות של בחינת הקשר בינך לביןנגמרו לי השמות

ההורים בצורה מעמיקה, בכדי להבין יותר ולקבל עוד תובנות ועוד כוחות וכמובן לחזק את הביטחון העצמי ואת דרכי התגובה מולם יחד עם הכבוד שאנו מצווים עליו.

 

ומצטרפת למי שכתב שאנשים גם כאן רוצים רק לבוא לקראתך ולעזור ממקום טוב, באמת.

ומצטרפת גם לטהרת כוונותיה וליבה של @מיואשת****** - כמה שאולי זה לא נראה לך ככה - היא כ"כ רוצה בטובתך *האמיתית*, ולכן כתבה כך בנחרצות אולי ובצורה בהירה ומדויקת כהרגלה - רק כי כך היא מאמינה שיטב לך.

 

נסה רגע לקרוא את הדברים מהמקום הזה.

אף אחד חלילה לא רוצה להרע לך או לפגוע, אבל בהחלט כן לעזור ואולי להאיר בא' דברים שרואים מהצד ולפעמים כשאנחנו בתוך הדבר עצמו (כולנו) אנו לא מצליחים לראות בלי המבט החיצוני הזה...

 

בהצלחה רבה בכל! (גם בכנות ומכל הלב)

זה נכוןמשמעת עצמית
שאם תחסום אותם הבעיה תיפתר כי יהיה לך שקט מהם.
וזו אופציה אבל יהיה לה מחיר כואב.
גם בשבילם וגם בשבילך.

אני מניחה שהקשר איתם חשוב לך לא רק בגלל שהם הכינו לך אוכל
אלא בגלל שרוב בני האדם מעוניינים בקשר עם ההורים שלהם. זה צורך טבעי וחזק למרות הדברים המעצבנים והמפריעים.

מרגיז אותך שהם לא סומכים עליך ועל השיקול דעת שלך
ולא מאמינים ביכולת שלך להתפרנס בכבוד.
וזה מכעיס בין אם החשש שלהם מוצדק ובין אם לא.

כרגע יש לך קושי איתם
השאלה אם שווה לך, בגלל הקושי הזה, לנתק איתם קשר. האם המחיר הזה שווה לך.

מישהו חיצוני יכול לעזור לך בכל מיני צורות:
לעזור לך להיות איתם בקשר למרות הקושי
או
לתת לך דרך להסית את השיחות הללו למקום אחר
או
לתת לך דרך הסתכלות שונה
או עוד הרבה דברים שלא חשבתי עליהם...

כרגע יש לך מצוקה וכאב
למה שתסחב את זה לבד?
מגיע לך עזרה ותמיכה.
בתור אחד שגורש מהבית...פשוט אני..

אם תנתק את הקשר עם ההורים אתה אמנם תפתור בעיה אחת, 

אך תיצור אינספור בעיות אחרות. בעיות שאולי לעולם לא תוכל לתקן, ותשלם עליהן לשארית חייך.

ואם אנתק קשר אבל לא לנצח?בינייש פתוח
אלא לכמה שנים? והם יראו שאני מתפתח יופי בלעדיהם?
סבא וסבתא שלי לא היו מרוצים מהחלטה שלו לבחור באמא שלי אבל אחרי שהתחתן ואחרי שנים הבינו שזה מה יש ונשאר להם להתמודד
זה לא אייפון שאפשר לכבות ולהדליק מתי שרוציםפשוט אני..


הבעיה שלך כל כך עמוקהמיואשת******
שאתה לא יכול לראות אותה כמו שמישהו שעומד בתל אביב לא יכול לראות את
גבולות המדינה.
לנתק קשר עם הורים בגלל שההערות שלהם לא מוצאות חן בעיניך
לחשוב שמה שהם עשו בשבילך עשרים שנה זה להכין אוכל
ולהוכיח שוב ושוב כמה אתה צודק בגלל שאמא שלך אמרה משהו על הצדעה

באמת אני לא יודעת מה לומר
כל התשובות שנתנו לך קודם נכונות
גם מה שאומרים לך עכשיו נכון
ושוב אתה לא יוכן להקשיב לכלום רק להתווכח למה אתה צודק הבעיה אצלם, אצלינו, אצל אחותך, אצל אנשים אחרים, לכל מי שסביבך יש בעיות אה? הרצפה עקומה לגמרי.
הדבר היחיד שבגללו מגיע להורים שלך בן כמוך זה בגלל שהם לא לקחו אותך לטיפול לפני שנים. זה ממש עוול שהם עשו לך.
לא קראתי אף מילה ממה שכתבת. ולא הפסדתי כלוםבינייש פתוח
אני לא נוהג להקשיב למי שטוען שאני מאמין שאני תמיד צודק ולא מקשיב לכלום לעולם והגרוע מכל- שאני מקובע כמו ההורים שלי.
במיוחד כשהוא מיד לאחר מכן דורש ממני לא לומר את הזווית שלי בעניין. טלי קורה מבין עינייך.
אם לא תלמדי מהטעות של ההורים שלי אולי אחד מהילדים שלך יכתוב כאן על בעיה דומה לשלי בעתיד, וכנראה יהיה פה מישהו חכם כמוך שיספר לו שהוא ירש את העקשנות שלו ממך.
תקשיבלמה לא123

הבן אדם הכי מכיל ובין החכמים פה בפרומים זו ***מיואשת

וחבל ממש חבל על התגובה שלך

 

אתה נשמע לי במצוקה גדולה ואתה אפילו לא מודע לה, וזה ממש עצוב לי בשבילך..

אתה צריך עזרה בשבילך, 

אני מבינה שאולי אולי תקרא מה שכתבתי וגם אם כן, תדפדף הלאה(למה את ההערות של ההורים אתה לא מצליח לדפדף?)  ובגלל זה עוד יותר עצוב לי עליך..

כי מחכים לך חיים קשים כנראה, בגלל חוסר הגמישות המחשבתית שלך, חוסר היכולת להכיל דעות אחרות, גם אם אתה לא מסכים איתם

תנסה לדמיין שאתה מתחתן עם אשת חלומותיך, יומיים אחרי החתונה היא אומרת לך להצדיע למפקד מהצבא,

איך תגיב?

אני לא אתחתן עם מישהי מקובעת כמו אמא שליבינייש פתוח
בשביל שהילדים שלנו לא יכתבו על הבעיות הקשות שלהם עם ההורים ושהם מיועדים לחסימה מהפלאפון
אני מצטערת בשבילך שהגרוע מכל אכן קרה לךמיואשת******
אתה באמת מקובע כמו ההורים שלך, אולי יותר, כי אני לא מכירה אותם. רק שאתה מקובע בדברים אחרים מהם. ואני מבינה למה כל כך מקומם וקשה לך לשמוע את זה אבל זו האמת
אתה יכול לפתוח פה סקר אם בא לך
ושום דבר ממה שאני כותבת לך לא בקטע אישי באמת עצוב לי לקרוא אותך ועוד יותר עצוב להבין ששום דבר לא יגרום לך להשתנות כי אתה כמו ילד שתוקע אצבעות האוזניים וצועק לה לה לה אני לא שומע אותך לכל מי שאומר משהו שלא בא לך לשמוע.
הלוואי ויהיה לך טוב.
זאת הפעם ה6 או ה7 רק היום שאת טוענתבינייש פתוח
כמה אני מקובע ולא שומע לאף אחד בכלום?
כמה פעמים אשמע את זה ממך מחר? וכמה בשבוע הבא?
הבנתי שזה מה שאת חושבת עלי. שיהיה לך לבריאות
(מהנסיון שלי זה מעיד שאולי יש לך תסביך מאחורי הטענה שלך אם את טוענת אותה שוב ושוב ושוב)
בסדרמיואשת******
אתה היום פתחת שתי שרשורים שבכל הודעה אתה טוען את אותה טענה שוב ושוב ושוב. מה זה אומר עליך?
אבל הבנתי את בקשתך. לא אגיב יותר להודעות שלך.
(עם כל שרשור שלך בפורומים פחות ופחות אנשים מגיבים להם כי לא הרבה אוהבים לדבר לקירות)
בהצלחה בחיים בהכל.
אתה שואל אותנו איך לשנות את ההורים שלךפשוט אני..

הסיכוי שאתה תצליח הוא נמוך מאוד מאוד מאוד,

הסיכוי שאנחנו נצליח נמוך עוד יותר...

 

ולא, לא חוסמים הורים בגלל שהם מתעקשים שתמצא עבודה טובה.

מה אני אמור לעשותבינייש פתוח
כשאני אומר לאבא שלי שאני לא מעוניין להקשיב לו אלא לבעלי נסיון בתחום שאני רוצה לעסוק והוא מתחייב להמשיך להגיד לי מה לעשות גם אם לא אקשיב לו ועד שימות? אתה לא חושב שההתנהגות שלי בלתי נסבלת?
כל מה שאמרת יוצא מנקודה טובה אצלם גם אם זה משגע אונשוי ושחוק
או מרגיש לך מטומטם. זה מכוונה טובה, מכוונה טובה לא מנתקים קשר. נשמע שכבר עכשיו אתה מתנתק מהם ונשאר רק להתנתק טכנית, דווקא אם תתחברו בחזרה אולי תצליחו לתקשר.
ולא בפלאפון או בוואטסאפ לך שב איתם תדברו מקסימום לא תסכימו או תסכימו לא לדבר על נושאים מסוימים. לכולם יש אישיו עם ההורים וכל הצדדים עושים עבודה. גם ככה אתה לא גר בבית ולא איתם ביום יום חבל שזה ישפיע עליך ככה
תגיד להם תודה. אני חושב אחרתנפשי תערוג
כך במנטרה.
בסוף ירדו ממך.
אני כבר שנים מנסה להסביר להם בנועם וכלום לא עוזרבינייש פתוח
וכמו שציינתי אבא שלי אמר לי שימשיך לדרוש ממני במה לעבוד לאורך כל חייו גם כשהוא יודע שאני לא אקשיב לו
מדויקנגמרו לי השמות
@בינייש פתוח נסה לענות להם בקצרה כמו מנטרה שוב ושוב.

אותם כנראה לא תצליח לשנות,
אך התחזק מבפנים בעצמך ובנה אתה רוצה וצריך ומרגיש לנכון ושדר להם זאת באסרטיביות, בכבוד, בקצרה וממש כמו מנטרה.

מאמינה שכוונתם לטובה גם אם בפועל זה יוצא בצורה עקומה, אותם דברים שאביך אמר, שיגיד לך עד יומו האחרון וכו' - נסה לשמוע זאת במנגינה של: אתה הבן שלי ותמיד תהיה גם עד יומי האחרון, ולכן מה שאני חושב שיטיב איתך (עבודה מסוימת במקרה הזה) - אמשיך לומר תמיד כי אני רוצה שיהיה לך טוב.
(נכון שעבורך הצורה הזו לא טובה, אבל אולי לחשוב שכך *אבא* חושב יכול להקל ולו במעט).

אז לענות בכבוד ובקצרה כמו מנטרה,
להרפות מניסיון לשנות אותם אם זה לא עובד שוב ושוב,
להתחזק בעצמך ובבחירותיך ממקום פנימי ויציב,
לנסות לראות את הלב והכוונה הטובה של ההורים שבאה מאהבה ודאגה בסופו של דבר,
ולשים גבולות ברורים ומכבדים כאחד - למשל אם זה חוזר שוב ושוב למרות המנטרה - ללכת רגע לחדר, לצאת לסיבוב, להנהן אבל לדעת בלב שתעשה אחרת, להחליף נושא וכן הלאה...

הצלחה רבה
אז תשחרר אתההמקורית
שיגידו מה שהם רוצים.
אם אתה בטוח בדרך שלך אז תעשה מה שאתה רואה לנכון וזהו.
הם אומרים לך שהם לא מתכוונים להרפות אז הכיוון הזה חסום לך. הם לא קשובים. תדבק בדרכך ואל תתן לרעשי רקע להפריע. גם לא מההורים.
נכון שהורים רוצים תמיד בטובתנו, גם אם הם לא מבינים אותנו עד הסוף או לא קשובים לנו, וצריך לכבד להעריך ולהוקיר אותם במחשבה, דיבור ומעשה. אבל לבחור דרך חיים שלך היא לא חלק מזה כל עוד אתה שומר על כבודם כראוי.
בהצלחה
קראתי רק את ההודעה הזו שכתבת כאן, ללא ההפניות....ד.

לגבי השאלה איך לגרום להורים לשחרר..

 

מה שאני מבין מהשורות המעטות שכתובות כאן - הוא שכנראה מצד אחד לא תוכל לגרום לכך ישירות.

 

מצד שני, עצם ההתייחסות שלך אליהם ואי ניתוק המגע, מראה שכנראה יש לך כבוד בסיסי מובנה אליהם בתור הורים, שזה כמובן טוב.

 

אני מציע, וגם נראה לי תואם הלכות כיבוד הורים - כבד אותם אישית בתור אנשים, בתור הורים, ותתַרגל את עצמך, שברגע ששקלת עצה/התערבות בענייניך ואתה רואה שאינה מתאימה לך (כמובן, לא איזו בקשה שמבקשים ביחס אליהם, שזה משהו אחר), אתה שומע כאילו "מהצד", לא מגיב, ממשיך את חייך.

 

לא נעים, אבל עם הזמן מתרגלים, וסביר שזה גם יגרום להפחתת הלחצים וההתערבויות. יראו שזה ממילא לא זוכה להתייחסות מיוחדת.

 

כמובן, אם תשמע משהו טוב ומתאים - מצוין.

 

ותשתדל לנהוג ביחס מכבד ונעים חד סטרית. יהיה לך שכר גם על זה...

 

הצלחה רבה.

אני שומעת שאתה מרגיש שיש לך גורם רעיל בחייםדריה פלג

תחושה הגיונית, זה קורה לא מעט ביחסי הורים-ילדים.

מה שכדאי לעשות במצב כזה זה ללכת לאיש מקצוע (פסיכולוג) כדי לדבר איתו על עצמך ועל החיים והרקע שלך ולהבין ביחד איך כדאי לך להתנהל מול הדבר המעצבן הזה, ואולי אפילו לקבל כלים וטריקים רגשיים ככה שזה לא יעצבן אותך, אפילו אם ההורים בחיים לא ישתנו.

בהצלחה!

קיבלתי כבר את הרעיון מה לעשותבינייש פתוחאחרונה
ההורים שלי לא דורשים ממני במה לעבוד, אלא במה לא לעבוד. והדרישה היא משרה ללא חסרונות בכלל. עם שכר מקסימלי, שעות נוחות גמישות ואידאליות, 100 אחוז קבלה ו100 אחוז הצלחה.
פעם הבאה שהם ידרשו ממני לעזוב את תן ביס ולעבוד במקום אידאלי בלבד, (ולא הוראה פרטית כי אולי יהיה וירוס חדש ואולי לא יצליח) אדרוש אני מהם להגיד לי בעצמם באיזה מקום עבודה אני יכול לפתח קריירה והוא כמו הדרישות שלהם, ללא שום חסרון.
מלחמה!! איך אתם שורדים נכון את התקופה הזו?חיוך2019

אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.

קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.


האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.


אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת


אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?

איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...


ואיך לעלות תמורל...

האמת שמאתגרנקדימון
והידיעה שזו מלחמה קיומית של אין ברירה עוזרת אבל גם לנימוק הזה יש מיצוי.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

לא ניסתי..חיוך2019

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אני לא חושב שזה סותרנקדימון

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

אני יותר חושבת שזה עוד סבב ומי יודע עוד כמה יהיוחיוך2019
וזו מחשבה מחלישה
לזה אין פיתרון מוצלח כל כךנקדימון

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.


 

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

יפה, מחזקחיוך2019
בעינייoo

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן


זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם


הטיפים שלי


להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות


לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה כנראה ימשיך, איך אתה רואה את זה?חיוך2019
מלחמה שתמשך עוד כמה שנים?

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

אי אפשר לדעת כמה זמןoo

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה


קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים


אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

האמת?עוד מעט פסח

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.


רעיון יפהחיוך2019
מה את לומדת?
הנ''ך היומיעוד מעט פסח

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.


דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג


ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

יש משהו כתוב או רק מוקלט?חיוך2019
אני חושבת שזה מוקלטמתיכון ועד מעון

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לא מכירה כתובעוד מעט פסח
יש קבוצה מלווה עם חומרים שאנשים שלומדים מעלים, אבל אני לא שם ולא יודעת מה יש ומה אין שם.
יעזור לך לדעת שהילדים חוזרים למסגרות ביום ראשון?רוני 1234
זה לא וודאי. ותלוי בכל מיני דבריםיעל מהדרום

לק"י


אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לא כולם חוזרים כנראה5+אחרונה
גם אם יחזירו, לא בכל המוסדות קיים מרחב מוגן ולא בכל מקום יחזירו. צריך להערך לזה. 
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשה
אחייניות שליתמיד בבטחה

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כן!משה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה.
חתול עם תחפושת של נסיכה שרודף אחרי פיהתמיד בבטחה
חדי קרן אוכלים מצות בסוכה לצביעהאדם פרו+

משהאחרונה
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אפשר להשקיע ולמצוא דירה קרובה. אפשר בתשלום ויש הרבאיציק אברג'ל
רעיוןחיוך2019אחרונה
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י

שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

הי את! איזו משתמשת וותיקהמשה
לבדוק עם בודק שבביםנפשי תערוג
אין לנויהודיה מא"י
ביום חמישי צפוי להגיע פקח מטעם הוטרינר של המועצה, ויוכל לבדוק זאת, אם נמצא את הבעלים קודם, עדיף.
יש קבוצה של מתנדבים שיכולים לסרוקנפשי תערוג

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook


עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

לא יודעת, אבל החסד שלך נוגע לליבידיאט ספרייט
הלוואי שתעדכני אותנו שהבעלים נמצאו ושלכולם שלום.
לשאול בחוות באיזור אולי5+אחרונה
לבעלי החוות יש קבוצות ווצאפ
קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אולי יעניין אותך