הדבר שאני הכי רוצה להיות זה לעבוד בחינוך..מכתה א' הסתכלתי על כל הדברים מהצד גם של המורים גם של ההורים וגם של הילדים החלטתי שאני רוצה לשנות הרבה. והשנה במיוחד אני פשוט כבר ממש מתחילה לחשוב מה עושים עם כל מני בעיות שלדעתי יש בחינוך היום.
אז למה אני מתוסכלת? כי חבל לי אני רואה אתחברות שלי ומרחמת עליהן. אני רואה הכל מתדרדר למטה ואני לא יודעת מה לעשות. כי מה אני? סתם ילדה בכתה ח' חושבת את עצמה למישי שיכולה לשנות את כל העולם..
ואני אומרת נגיד שעוד כמה שנים אני יעשה כל מה שאני רוצה לעשות.אבל במצב שאני רואה וגם בעקבות משו שקרה לי שבוע שעבר(מי שרוצה-באישי..) אני תוהה אם עד אז לא יהיה מאוחר.
למשל היתה לנו הכתרה שבוע שעבר והיתה מערכה על המורות..ורוב המורות הולכות עם חצאיות ארוכות..ואיך שהו אני בערך היחידה שיכלה להביא בגדים לבנות ששיחקו את המורות..איך זה קורה?למה? עצוב.פשוט עצוב. ואמא שלי דיברה אתי על זה..היא לא הבינה איך נותנים לבנות בכתה שלי להסתובב איך שהן מסתובבות. אמרתי לה שאין.כבר פשוט אי אפשר לעצור את זה.ואמרתי לה שאני חושבת שיש כאן משו מעבר ל-לא לתת להן ללכת איך שהן הולכות.משו בחינוך איפה שהו לא טוב.מקולקל.
הלכתי לקנות מגפיים והחצאית כיסתה הכל חוץ ממש את הלמטה של המגף והמוכרת שאלה אותי למה אני הולכת עם חציות כ"כ ארוכות אם אפשר גם ללכת עם 3/4 או משו כזה..ולא אמרתי כלום. המוכרת הזאת למדה באולפנההיום היא הולכת עם מכנסיים והיא לא מבינה למה אני גוזרת על עצמי משו שאני יכולה גם לעשות פחות.ואני חושבת שהגעתי למקום הזה של לעשות משו מרצוני כשאני לא חייבת ומתוך באמת רצון רק שלי,בשבילי בגלל החינוך שקיבלתי בבית.
ואני חושבת שצריך למצוא דרך שזה יהיה ככה.לא שכולם ילכו עם חצאיות ארוכות.לא.אבל שלא ילכו עם חצאיות מעל הברך ויעשו טובה שהן הולכות עם חצאית בכלל..לשנות משו בפנים.
וזה לא רק בזה זה עוד נושא ש..פסדר עוד אולי אפשר לתגבר עליו אבל-דרך ארץ,מידות מעבר לחיצוניות זה משו שאני מרגישה שחייביםלשנות משו שם..
אז זהו אני פשוט מתוסכלת.מקווה שלא שעממתי עם השטויות שלי..
ו-באמת!! אני יכולה להעיד שכשאני רואה תגובה שאת כתבת אותה זה מקבל אצלי מימד אחר (אני יותר קוראת מכותבת אבל אני מבקרת פה הרבה).. אז תעריכי את עצמך נשמה! רואים שאת עובדת את ה' עם חשק ושמחה והמון רצון טוב.. זה כ"כ יפה! אני ממש מקנאה(/ת?) בך!
