אותם בחורים/רות רווקים/ות?
אם כן זה מסביר את חוסר הטקט שלהם.
בחיי פגשתי רווקים שאין להם מושג מהחיים, מבחינתם בערב זוג משכיב ילדים והולך לישון. אין להם מושג מה יכול לקרות בערב אחד. או כמה זמן זוג עם ילד יכול לחכות כדי להגיע לערב ששניהם פנויים והזמן הוא מתאים מכל הבחינות כדי לבלות קצת ביחד.
אספר לך על עצמי:
בשנה הראשונה לנישואים אח שלי בא לבקר אותנו בבית שלנו. נשמע הכי לגיטימי, נכון?
אז ככה, אותו ערב היה ליל הטבילה שלי, חזרתי הבייתה אחרי 7 נקיים עמוסים בעיקר נפשית וטבילה במקווה שהייתה לי יחסית חדשה. ואז קיבלתי טלפון שאח שלי מגיע כדי לאסוף חבילה שקיבלנו כדי להעביר לו לפני מספר ימים. הוא לא בידיוק שאל אם אפשר לבוא.. אלא יותר קבע עובדות בשטח: אני בדרך אליך לאסוף את החבילה.. עוד כמה דקות אצלכם.
את ההודעה הזאת קיבלתי איך שעברתי את מפתן הדלת, חזרתי הבייתה, בעלי מחכה לי, זוג טרי טרי (נשואים אולי חודשיים), אנחנו כבר לא בראש של לארח באותו ערב..
קיצור הוא הגיע, נשאר לכמה דקות (45 ליתר דיוק) והלך.
קיצור, לגמרי מזדהה איתך. לרווקים (לפעמים) יש חוסר טקט משווע בנוגע לזמן המתאים לאירוח. ולפעמים זה לא עיניין של 'ליל טבילה', לפעמים פשוט בא לנו ערב שקט, ארוחת ערב סטנדרטית עם בן הזוג בתוך שבוע עמוס, ואז אורחים באים עם שאלה מופרחת שכזאת.
נשמע שהם באים מסוג האנשים הזורמים ומבחינתם לא מבינים למה אחרים 'תקועים' ולא מצליחים להתגמש. יאללה, מה זה כבר לילה אחד? נישן בסלון זה לא מפריע לנו.
חכי.. זה מסוג הדברים שאחרי החתונה זה יעבור. בדוק
