בכלל בימים האחרונים באשמתנו שעות השינה שלה השתבשו ואני כמעט בטוחה שזה מה שגורם לה להיות עצבנית מאוד ולבכות מכל דבר. היום בבוקר הערתי אותה וארגנתי אותה לגן. היא עדיין הייתה עייפה אבל בעלי מיהר. וכשהוא לקח אותה היא צרחה ממש "אמא" הושיטה לי ידיים וממש רצתה שאקח אותה. (בגן טוב לה היא נהנת ושמחה בוודאות גיסתי עובדת בגן הזה ורואה אותה כל היום ואנחנו מקבלים תמונות וסרטונים ממנה כל הזמן).
נקרע לי הלב! רק אמרתי לה שבצהריים היא תחזור ותהיה איתי והוא יצא איתה ושמעתי אותה צורחת גם כשחיכו למעלית וגם אחרי. ובעלי מיהר אז בכלל היה קר אליה ממש. וגם על זה אני כועסת.
ודיברתי עם גיסתי והילדה לא ירדה מהידיים של הגננת עד עכשיו והיא מאוד עייפה ועצבנית. מפחדת שהיא תרגיש שגם אם היא קוראת לי אני לא שם. שהיא לא יכולה לסמוך עליי. שהיא תפסיק לקרוא לי כי תחשוב שזה לא יעזור. אני עם מועקה גדולה בלב. אולי אם הייתי נותנת לה עוד לישון ובעלי היה לוקח אותה מאוחר יותר אחרי התפילה זה היה משנה את הכול.. אבל מאיפה לי לדעת? לפעמים שאני מעירה אותה היא שמחה והכול טוב. ובדרך כלל היא מתעוררת מוקדם רק שבימים האלה היא עייפה יותר מהרגיל..ואני עם תינוק קטן שגם לו צריך לדאוג.
תגידו לי שלא הרסתי אצלה כלום בנפש ושאני יכולה לתקן. הדברים האלה קשים לי מאוד. מפחדת שזה ישאר לה בתת מודע. שהיא צורחת אמא ואמא שלה פשוט נותנת לה לבכות ולצאת מהבית מבלי לעשות שום דבר. ממש כל הבוקר נהרס לי בגלל זה..

.