קצת רקע:
אמא שלי בחו"ל עכשיו לרגל חתונה... כן ירבו בקרוב אצלי.... ובגלל זה אני עכשיו על תקן טבחית ומנקה בבית.
אז אני ישבתי לי היום בניחותא להכין ארוחת ערב. מנה ראשונה: מרק ירקות. מנה עיקרית: מרק ירקות. תוספות: מרק ירקות. קינוח: מרק ירקות... ואולי גם קצת גלידה. שיהיה טיפה גיוון מאתמול.
אז התחלתי לקלף: גזר, שום, בצל, בטטה, תפו"א ושאר ירקות... ואז הגעתי לאויב הגדול מכולם. כן כן, אימת המרקים,
הדלעת.
עכשיו תשאלו - ביג דיל, מה רע בדלעת? סה"כ עוד כתום לאוסף... אז עכשיו אני שוברת לכם את המיתוס, ידידיי: דלעת זה לא סתם ירק מסינדרלה. זה יותר גרוע מהאמא החורגת של סינדרלה.
עכשיו שתבינו, אני די חדשה בעסקי הדלעות. תפו"א וגזר, קלי קלות, אבל לקלף דלעת? הצחקתם אותי. לא שזה מצחיק. אני פשוט ישבתי שעה עם הקולפן הפיצפון הזה ופחות או יותר קילפתי את הדלעת חתיכה אחרי חתיכה. נכון שאתם עכשיו חושבים לעצמכם "איזה סתומההההה"? כי אחרי עשר דקות של מערכה כושלת נגד הירק הענקי, אבא שלי חוזר הביתה, מתפקע מצחוק במשך שנתיים ותוך כדי מוציא סכין וחותך את הקליפה הנותרת תוך 5 שניות בערך.
איך לא חשבתי על זה.
ואז, אחרי שאספתי את כל הקליפות שהתפזרו במהלך המאבק, שמתי לב פתאום שזכיתי בצלקת קרב. לא מדובר בחתך אם זה מה שחשבתם... לא. הגורל החליט להתאכזר אלי.
הידיים שלי כתומות עכשיו. וזה לא יורד במים.
ויש לזה גם ריח לוואי.
כשאמא תחזור, אני אקח לי איזה חופש מבישול... נניח, איזה חמש שנים טובות, עד שאני אתחתן בעצמי. ועכשיו אני חוזרת למרק שלי...
