התייעצות- חמותפה לקצת
אנחנו דוסים, המשפחות שלנו פחות.
אצל ההורים של בעלי לא מקפידים על הכשרים מהודרים כמונו, אנחנו מקפידים יותר מהר.
בדכ אין בעיה עם ירקות אצלם אבל השנה שמיטה אז בשביל שנוכל לאכול מהירקות הם צריכים לקנות במיוחד.
ואז....
הם מכינים חלק מהירקות שאנחנו יכולים לאכול וחלק מירקות אחרים.
יוצא שכל הסעודה זה 'אל תאכל מזה, זה בשבילם" "תשאיר להם את זה אין להם משהו אחר לאכול" וכל הסעודה חמותי טורחת להכריז מה שלנו ומה לא. סתם מציק.
אבל זורמים ומעריכים מאוד את ההשתדלות שלה בשבילנו.

הבעיה היא שבשביל להכין לנו אוכל היא משגעת חצי משפחה שילכו לקנות לה ירקות מסופר שהוא במרחק של שעה נסיעה והיא לא נוהגת אז או שמישהו יקח אותה או שמישהו יילך במיוחד לקנות.
לא נעים לנו שככה כןלם טורחים ומתאמצים אבל היא לא מוכנה שנביא אוכל בעצמנו ונפגעת כשאנחנו מציעים בטענה שאנחנו לא סומכים עליה.
אז עד עכשיו זרמתי כדי לא לפגוע בה.
אבל בשבת האחרונה שהיינו שם אמרנו לה תודה רבה על האוכל ועל כל ההשקעה והיא התלוננה בפנינו שהיא סתם טורחת ואנחנו בקושי אוכלים ושפעם הבאה היא לא תטרח כל כך.
אז הודעתי לבעלי שבפעם הבאה שאנחנו באים אנחנו מביאים אוכל וזהו. שלא יהיו לה תלונות ושלא תבדוק כמה אנחנו אוכלים.
והגיעה הפעם הבאה והיא שוב לא מקבלת את זה שנביא אוכל.
אומרת לבעלי אתה עובד איך תכין? מי ישמע הוא מכין את כל האוכל לבד, מסכן שלה.
באוכל אני מתכוונת רק את הסלטים שהם רוב הבעיה, את המנות העיקריות היא תכין.

אני מתלבטת אם להציב לבעלי עובדה שאו שאנחנו לוקחים אוכל או שלא נוסעים.
מה הייתן עושות?
או שפשוט נוסעות ושוב סופגות הערות ותלונות?


(ואל תציעו לי לשאול רב, כבר שאלנו והוא כבר התיר לנו שם הרבה מעבר למה שאנחנו מקפידים בבית. לא מעוניינת להקפיד עוד פחות מזה)

ואם אחת מגיסותיי פה אז היי.
האמת היא שבעינייהמקורית
לדחוק אותה לפינה זה לא לעניין אם היא לא מעונינת.
היא ממש מתנגדת ממה שאת אומרת.
במקומך לא הייתי אוכלת סלטים בכלל וזהו.
זכותך לשמור על החומרה שלך, כמו שזכותה להחליט שלא מכניסים אוכל אחר חוץ משלה לבית שלה
לא הייתי מתעקשת. אבל זו אני 🤷
אבל גם כשלא אוכלים היא נפגעתפה לקצת
כי אז סתם טרחה לקנות ולהכין במיוחד בשבילנו.

ועכשיו היא אמרה שהיא כבר קנתה עכשיו ירקות. אני רותחת מעצבים.
זה מעצבןהמקורית
אבל תראי כמה היא טורחת בכל זאת. היא שוב קנתה עבורכם ירקות כשהיא צריכה לנסוע מרחק של שעה נסיעה. זה ממש לא מובן מאליו.
היא אמרה שהיא לא תטרח כי גם אותה מעצבן משו ובכל זאת היא טורחת כי היא רוצה שתרגישו בנח.
בעיניי, את צריכה להעריך את זה וללכת.
להתבצר בעמדה שלך כרגע עלול להוביל לשבר ביחסים. וחבל. זה לא רצון השם. לא בשביל חומרה.
זה לא בשביל חומרה, זה בשביל ההרגשה שלא שמים עלינופה לקצת
ואני מנסה להעריך עכשיו ומודה שקשה לי ממש.
בדכ באמת מעריכה וגם אומרת לה את זה.
עכשיו כבר אין לי שום חשק לנסוע.

(וכמובן שההרגשה הזאת היא לא רק בזה אבל עכשיו זה מה שתופס מקום)
דווקא פה אני מודה שאני לא מצליחההמקורית
ככ להבין את ההרגשה. אולי בגלל שמהמקום שלי כבעלת תשובה אני חווה את הדברים אחרת מול ההורים שלי, שגם משתדלים המון אבל אני מצפה להרבה פחות.
בעיניי, הם עושים עבורכם המון. לקנות ירקות במיוחד לשמיטה במרחק של שעה נסיעה זה המון.
לדעתי את מצפה להיפוך תפקידים ובמקום שאתם תשתדלו להתאים את עצמכם למארח (שהוא לא פחות ולא יותר מאשר הורה) את מצפה ממנה להתאים את עצמה אלייך ב100 אחוז. והמאבק הזה מתסכל אותך, ולדעתי הוא לא במקום.
את יכולה לא להסכים איתי כמובן, אבל הקו שמנחה אותי הוא שעל כל מה שאני יכולה לוותר מול ההורים אני מוותרת. לא בלי נסיון למשוך לצד שלי, אבל אם אני רואה שהצד השני מעלה התנגדות ואני יכולה לוותר - אני מוותרת.
אני לא צריכה שישמו עליי, בהסתכלות שלי אני צריכה אותם לא פחות ממה שהם צריכים אותי והזכות להיות קרובה עליהם ולשמור על קשר טוב, גם בלב, גם כשעולים קונפליקטים, למרות השוני הבולט והתהומי (במקרה שלנו) הוא תעודת ההצטיינות שאני הכי גאה בה בעולם.
אני גם לא מצפהפה לקצת
היה לי ברור שבמקום שאמא שלו תטרח ותתאמץ אנחנו פשוט נביא איתנו את האוכל (אני לא ממציאה את הגלגל, גיסות שלי מביאות אוכל כמעט כל שבת שהן מגיעות).
ומתחילת שנת שמיטה היא מתעקשת שהיא רוצה לטרןח ואז גם נותנת לנו הרגשה לא נעימה ומספרת בשולחן מול כולם כמה זה קשה שהחנות במרחק שעה נסיעה ולנו המרחק הוא רק רבע שעה (ומיד אמרנו לה שאנחנו מאוד מעריכים את המאמץ ואם היא רוצה אנחנו יכולים להקל עליה ולהביא את האוכל) ואז מסתכלת לנו בצלחות ומתלוננת שלא אכלתי כלום (אני לא אוכלת שם הרבה; זה היה גם לפני השמיטה).
ואחכ כשבמוצאי שבת אנחנו שוב אומרים תודה רבה על כל ההשקעה אז היא שוב אומרת שהיא ממש טרחה ובסוף בכלל לא אכלנו אז פעם הבאה היא לא תטרח.

מה את מצפה? שאני אתן לה להמשיך להתאמץ ולטרוח כל כך?
תאמיני לי שלי עדיף להגיע בלי כלום, אני נוסעת שבת הרבה פעמים כי אין לי כח לבשל. מבאס אותי ברמות גם להכין שבת וגם לנסוע, מבחינתי אם אני כבר טורחת ומכינה שבת אז נשאר בבית.
אבל היא לא מוכנה שנקל עליה וכן ממשיכה להתלונן שקשה לה, אולי את יכולה לסבול את זה, לי זה נותן הרגשה ממש ממש לא נעימה.

אז עכשיו היא שוב התעקשה
ושוב תטרח ותתאמץ (וכל הכבוד לה על זה)
ושוב תתן הרגשה לא נעימה שאנחנו מקשים עליה
תשמעיהמקורית
את רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה
אצל חמתך כנראה השקעה מגיעה עם תלונות. אם חשוב לך ירקות של שמיטה - קחי בחשבון הערות ותפתחי שריון. זה מצב נתון שאין לך הרבה איך לשנות. הרי אמרת שאת לא מוכנה לוותר על החומרה..

ומצד שני,
יש לי הצעה ריאלית לדעתי, שאולי גם תוריד אותה מהעץ.
אם השבת כשאתם נוסעים היא שוב מעירה, תגידו לה שהיא הכינה הרבה ולא יכלנו לאכול ככ הרבה אז שתארוז לכם כי זה יעזור לכם בתחילת השבוע ממש.

ואם היא מדברת על ירקות חיים שלא ניתן לארוז, הייתי אומרת שאני לא רוצה להכביד עליה ושבפעם הבאה שאנחנו מגיעים אנחנו מוותרים על הירקות של השמיטה כדי שלא תטרח ככ הרבה.
זה טריקי כי יכול להיות שהיא באמת תוותר עליהם ואולי תבשל כל מיני מאכלים עם ירקות בכשרות לא מהודרת (אני כן הייתי אוכלת כאמור) או שהיא תבין שעושה לכם הרגשה לא נעימה ותוותר על ההערות.


מקווה שאם לא הועלתי אז שתקבלי עצות יותר טובות ❤️
זה כנראה היגיון של אנשים שאני לא אצליח להבין,צודקתפה לקצת
אולי אני פשוט צריכה להבין שיש אנשים שנהנים לטרוח ולהתאמץ ואז במקום לתפוס את התודה וההערכה בשתי ידיים מעדיפים להתלונן.
ושמעדיפים שלא יקלו עליהם ואחכ להרגיש איזה כפויי טובה הבן והכלה האלה שלא מעריכים את ההשקעה כי הרי ההערכה נמדדת בכמות הביסים שהכלה אכלה.

(ורק מציינת שאני מוותרת על החומרה ולא בקלות. רק כי הרב אמר.)

לא נעים לי לקחת את זה כי הגיסים שלי נהנים ממה שנשאר במשך השבוע, הם גרים בבית.

היא לא מקבלת ויתורים, ולכן גם מצפה שנוכל *מכל* מה שהכינה מהירקות שקנתה לנו.

טוב. כנראה זה רק להבין שהיא נהנת מלהתלונן עלינו בדיוק כמו שטורחת בשבילנו.
בסוף אתרגל לכל ההערות שלה.

ותודה לך!
כן הבנתי עכשיוהמקורית
אחרי שפירטת מה הרב התיר לכם
לא נשאר עוד הרבה.. ❤️
מסכימה עם כל מה שכתבת לא השארת לי מה לומר מיואשת******
@פה לקצת יקרה אני רק אוסיף שכיבוש הורים וחסד זה שתי מצוות שאת עושה עם החמות שלך והם לא לחות חשובות משמיטה לחומרה. וחס ושלום לא מתכוונת בציניות ממש ממש לא, אלא רק כדי לעזור ולזכור, כשאת נוסעת ולשם ואוכלת את הסלטים האלו שקיימת גם שמיטה לחומרה וגם כיבוד הורים לחומרה וגם חסד לחומרה
מקווה שזה עוזר לך קצת
וכל הכבוד לך
❤️❤️❤️❤️❤️
אני במצב כזה לא נוסעתאמאשוני
אין לי בעיה להביא את כל האוכל איתי בשבילי, אין לי בעיה לא לאכול כלום כל השבת, אין לי בעיה לבשל הכל בשביל כולם. מוכנה להרבה פשרות,
א-ב-ל לא יכולה לסבול את המניפולציה הרגשית. עד כאן. לא עומדת בזה.
שלמות הנפש שלי חשובה יותר מכל דבר אחר.

לא אומרת בהכרח להשליך אחד לאחד ממקרה שלי למקרה שלך,
ובכל זאת לפעמים לראות סיטואציה של אחר מהצד עשויה לחדד דברים לכאן או לכאן.

בהצלחה בכל מקרה
תראווווו מי כאןהשם בשימוש כבר
מה שלומך אהובתינו?
התגעגעתי!!
לגמרי!!דפני11
אבל היא פרחה לה ונעלמה כלא הייתה🙂השם בשימוש כבר
אתם יכוליםבשורות משמחות
לרכוש לה בהזמנה אונליין?
וככה זה win-win
אולי לנסות להגיד לה שהדיבור על זה סביב הסעודה מפריואילו פינו
לשים בכלים אחרים את מה שאתם יכולים לאכול ולהניח לידכם. לקחת לעצמכם יחסית בהתחלה ולשבח אותה אולי תוך כדי על הסלטים.. ככה היא תרגיש שיש מענה להשקעה שלה.?
היא תיקח את זה קשהפה לקצת
ואומרים לה תוך כדי.
אבל אני אוכלת קצת וזה תמיד הפריע לה אז עכשיו זה מרגיש לה כאילו היא סתם טורחת כנראה
בכללי אני ממש מאמינה שכיבוד הורים קודם להקפדותמיקי מאוס
אבל אני יודעת שבשמיטה יש כמה דעות שממש מחמירות...
(ואם אני זוכרת נכון אתם בשיטת חב"ד? לא חייבת לענות 😅 אבל חב"דניקים שאני מכירה מחמירים בזה ברמה שזה מטריף לשיטתם כלים)
וגם- מתישהו איפשהו עובר הגבול
ופה נראה שהוא קצת נחצה...

את צריכה קודם כל ליישר קו מול בעלך. יכול להיות שמבחינתו זה לא כזה מפריע ולכן הוא מתקפל מול אמא שלו
אם אתם מצליחים להחליט שזה חשוב להקפיד
וחשוב לכם שלא יהיה בשולחן "שלנו" ו"שלכם"
אז הוא צריך לעמוד מול אמא שלו ולהיות חד משמעי - בואי נמצא פתרון שנותן לנו תחושה נעימה

או שאתם תבשלו סלטים
או שתדאגו לה איכשהו למשלוח של ירקות מהדרין (מאמינה שבכל עיר אפשר למצוא גם אם זה בתשלום יותר גבוה זה שווה את השלום במשפחה)
או פתרון אחר שהם יצליחו לחשוב עליו...

אבל באמת העיקר פה זה ההתחשבות ברגשות שלכם וכבר פחות ההתחשבות בכשרות שזה דווקא נשמע שהם עושים וזה יפה!!
מסכימה איתךפה לקצת
ולכן אנחנו לא מקפידים שם כמו שמקפידים בבית, ולא רק בקשר לשמיטה.
אבל כאן זה לא השמיטה או לא שמיטה אלא ההרגשה שלה שהיא ממש טורחת ומשקיעה ובסוף מרגישה שאנחנו לא אוכלים ושסתם טרחה. לא נעים לי שככה היא מרגישה ואני לא אתחיל לאכול בכח בשביל ההרגשה שלה אז העדפתי פתרון אחר שהיא לא תטרח ותרגיש שזה לחינם.

(אני לא מכירה שיטה שירקות (או עופות) שהם לא בהכשר שלנו מטריפים כלים...)

בעלי התקשר להגיד לה שלא תקנה ואנחנו נכין (אתמול בלילה כתבה לו שהיא תכין למרות שאמרנו לה שאנחנו נכין) ואז היא אמרה לו שהיא כבר קנתה אז אין לנו מה לעשות....

היא לא מוכנה שנבשל סלטים
והיא גם לא תהיה מוכנה שנוציא כסף בשביל משלוח

ודווקא לי זה מרגיש הפוך, היא לא שמה על הרגשות והבקשות שלנו ואחכ מתלוננת.

אין לי תלונות עליה, באמת שאני מעריכה את הרצון שלה.
אבל לא כייף לי אם זה בא בסוף עם תלונות שאנחנו לא בסדר ושהיא סתם טורחת.
לא העיקר שאנחנו נצא בהרגשה טובה אלא היא. ואם בסוף השבת היא מרגישה שסתם התאמצה אז מה שווה לי ההשקעה שלה?
זה רק לגבי היתר מכירה. לא יודעת למה עד כדי כך....מיקי מאוס
אבל זה באמת קיצוני
אני רקבוקר אור
חמותך פולניה במקרה?
משום מה זה מזכיר לי את סבתא שלי
נשמע כמו חמות מזרחית עם כבוד שנפגע חחחanonimit48
מחילה אבל לא אהבתי את ההכללה העדתית.המקורית
הלעג הזה לא במקום בעיניי. וגם לא נכון.
ממש לא לעג, קצת הומור. אני בעצמי מזרחיתanonimit48
ונתקלתי…
והנה עובדה שכתבה מישהי שנשמע כמו חמות פולניה. אז מה? הנה זה קורה בשלל עדות
מבינה אבל זו התחושה שלי, שעלתה לי מדברייךהמקורית
והיה לי חשוב לומר אותה
זה הכל
אין בעיה. זו זכותך ואני מבינה. וכתבתי שלא לעגתיanonimit48
והנה גם כתבתי לך שזה קורה…
האמת נשמע שהיא עושה מעל ומעבר.סופי123
אם כיף לה לקטר שתקטר, זכותה. הייתי אומרת תודה רבה וכמה אני מעריכה ומביאה פרחים או יין או עוגה להראות אכפתיות וזהו.
אבל זה לא נעים לי, גם היא טורחת וגם יוצאת בהרגשהפה לקצת
רעה בסוף.
מסכנה, כל הטרחה ובסוף ככה?
מעדיפה שלא תטרח ושאנחנו נבוא עם האוכל שלנו ותהנה מהנכדים ומהבן שלה בלי להרגיש בסוף רע.
לפי התיאורים נשמע שזה לגמרי שלהלפניו ברננה!
בניגוד למה שכל האחרות פה כתבו אני חושבת שזו היא שמנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה וחווה מזה מפח נפש.
היא זאת שלא מוכנה לשום פתרון שאתם מציעים ואחר כך מתלוננת. סליחה, אבל זו בעיה שלה. לדעתי אם תסתכלי עליה ברחמים, וכ"בעיה" שיש לה, זה יעזור לך לצלוח את השבת הזאת בשמחה.
וגם, במקומך הייתי מפחיתה הגעות אם זה מסתדר. קצת נשמע שהיא כזאת שתחפש על מה להתבאס ולהעלב.
לגבי הגיסות שמביאות אוכל, זה הבנות שלה?
אולי תשאלי אותן מה אפשר לעשות?
אני כמה פעמים העברתי מסרים דרך גיסתי, אפילו חלקם לא בטוחה שנאמרו בשמי.. (נגיד כל מיני השגות לגבי התוכניות של הנופש..)
תודה!פה לקצת
אני באמת לא מצליחה להבין למה אני הבעייתית שמנסה להקל עליה.
חשבתי שהשרשור יקל עלי ובסוף רק עשה לי יותר רע שאני לא בסדר ושהיא כל כך טובה שרוצה להתחשב בנו ובסוף אני מתלוננת עליה.

לא כולן הבנות שלה, יש גם כלות שמביאות אוכל (לא כמוני שרוצה רק סלטים, מנות עיקריות).
ואני לא שואלת כי לא רוצה שייצא מצב שאני מדברת רע על חמותי עם אנשים שמכירים אותה או את בעלי.
היא באמת משתדלת לעשות את הכי טוב שלה ולא רוצה שבגללי יתחילו לחשוב עליה גם אחרת.

אני מנסה אבל אני לא רוצה שיעבור יותר מידי זמן בלי שבעלי היה שם אז יוצא שאנחנו שם בערך פעם בחודש.
כנראה שאפשר להגיע גם פעם בחודשיים אבל מרגיש לי שהם פחות יאהבו את זה ורוצה שבעלי יכבד אותם כמה שאפשר אז הולכת ומחכה שתגמר השבת עוד לפני שהתחילה.
באסהלפניו ברננה!
ומה עם לבוא לערב באמצע השבוע אפילו בהפתעה עם אוכל משלכם, או לומר שלא נשארים לארוחה אלא קפה ועוגה מספיק?
זה יכול לעזור לרווח בין השבתות
בסוף אתם כבר משפחה, לגיטימי להרחיק קצת את השבתות...

ויש הבדל בין לשפוך כמה היא לא טובה, ומתעצבנת ומבאסת
לבין להתייעץ איך אפשר לפתור את העניין או להקל על שתיכן.

האמת, שיכול להיות שכל התגובות שהיו בצד שלה, באו כדי להראות לך ניגוד.. כאילו תראי גם את הצד שלה קצת יותר בחמלה. לא שאני מבינה כל כך את ההגיון שלה..

זה די מעליב שגם כלות אחרות מביאות אוכל ורק לכם היא לא מרשה
למה היא בטוחה שרק בעלך מבשל ואיך אפשר להסביר לה שזה לא ככה? (וגם אם זה כן ככה זה בסדר גמור. הרבה פעמים כשאנחנו נוסעים שבת בעלי מכין את מה שהצענו להביא, והבית הרבה פעמים הוא מבשל יותר ממה שאני..)
מסכימה!נקודה טובה
מניחה שתצא בהרגשה פחות נעימה אם תפסיקו להגיע...סופי123
יש אנשים שמקטרים וככה הם רגילים ומתקשרים אל תקחי ללב תגידי תודה רבה על כל הטרחה היה טעים מאד וזהו.
קשה אבל אני צריכה לעבוד על זה כנראהפה לקצת
על לקחת אותה פחות ללב
אל תקחי את זה יותר מדי קשה. יש אמהות שממשanonimit48
לא מכבודן לבוא עם אוכל. לא קשור ללא לסמוך או כן לסמוך, הן פשוט לא אוהבות שמשתתפים איתן בהכנה.

ולגבי הירקות אגיד ככה-
היא נשמעת לי כמו אמא מזרחית טיפוסית. תתלונן שכאילו אתם לא אוכלים כי זה מה שיש לה להתלונן, אבל תכלס היא מאוד מעריכה אתכם ורוצה ללכת לקראתכם וחשוב לה שתגיעו ושיהיה לכם מה לאכול - לא רק מנות עיקריות, גם סלטים! שזה תכלס תוספות…
אז לדעתי אל תקחו את זה כ”כ קשה. כשהיא אומרת שאתם לא אוכלים פשוט תחייכי ותגידי ״וואו איך נאכל הכל תראי כמה הכנת אין עלייך״
תראי שהיא תתמוגג ויאללה הביתה במוצש חח
כתבת מצוין, חסכת לי תגובהטארקו
כשגיסות שלי באות עם אוכל זה אחלה מבחינתה.פה לקצת
רק שאצלנו היא בטוחה שבעלי הוא זה שמכין וכנראה לא רוצה להכביד עליו או שלא יודעת מה הסיפור שלה.

אבל לא נאכל הכל 🤷‍♀️
וסתם זה לא נעים שאנחנו באים ובסוף היא יוצאת מהשבת בהרגשה כזאת.
מצוינת!!אם_שמחה_הללויה
תכל'ס זה נכון. חמותי גם הרבה מתלוננת, אבל תכל'ס בסוף עושה הכל באהבה.
רוב ההורים רוצים כבוד ויחס, אז פשוט לתת את את ה"צומי" הזה.
מכירה מהמשפחה אצלינודיליה

אחד הגיסים מקפיד על שחיטה מסויימת שאנחנו צריכים להתאמץ ולקנות.

וזה תמיד היה כזה "עופית זה העוף שלך וזה לא. אתם שניצלים וכולנו את הסטייקים" וכזה...

עד שיום אחד היא דברה על זה בסוג של הומור שבמקום בשם שלה היא מרגישה שהשם שלה נהיה עופית וצחקנו על זה.

מאז אימא שלי רק אומרת לה במטבח מה העוף שלה (ממש קשה הלכין הכול מהשחיטה שלהם כי אנחנו אוהבים כל מיני דברים שאין שם וזה מסובך ועוד, ממש נשמע דומה למה שעושים בשביל הירקות שלכם...)

ואף אחד בשולחן לא יודע מזה חוץ ממנה.

אז אולי לבוא לפני שבת ולומר אימא כל כך התאמצת כל הכבוד זה מאוד מרגש אותנו ששעה נסעת בשביל הירקות שלנו ואנחנו ממ שרוצים לאכול כל מה שהכנת. רוצה לומר לנו מה אנחנו יכולים לאכול ומה לא? ככה בשולחן תהיי יותר רגועה... ובאמת להתפעל בכנות מהמאמץ שלה כי באמת זה לא מובן מאליו...

אוף. ועכשיו לא בא לי בכלל לנסוע.פה לקצת
גם ככה יש לה שלל הערות, עכשיו גם תעיר לנו שוב על זה שלא אוכלים.
אין לי כח.

איך מחזירים את החשק לנסוע?
לא מתאים לי לנסוע בלי חשק ומצברוח.
אני רק סקרנית להבין איזה חומרות יש בשמיטה שממשמקרמה
אסור לאכול חוץ מהיתר מכירה...
באמת להשכלה נטו
זה הכל.פה לקצת
הם אוכלים היתר מכירה ואין באזור שלהם לקנות משהו שהןא לא היתר מכירה
(הרב אמר שנאכל מה שיקנו, רק לא היתר מכירה.
בבית אנחנו מקפידים על הכשר מסויים, אצלם לא)
האמת שאני מופתעתמקרמה
כמעט בכל סופר יש יבול נכרי/אוצר בית דין.

מנסה להציע פתרונות

מה עם הזמנה של ירקות הביתה?
ושאתם תעשו אותה?
יש היום הרבה מקומות של אספקת ירקות מהחקלאי לצרכן, ואז הוא. ראש לא יהיה עליה אבל היא תבשל ותרגיש טוב.

או אולי דברים מירקות קפואים?
כן. רק שיש אצלם סופר אחדפה לקצת
והאחר הוא במרחק נסיעה. גרים בחור.

היא תפגע מהזמנה של ירקות בדיוק כמו שתפגע מזה שאגיע השבת עם סלטים.
ואם היא תשלם היא גם תפגע?מקרמה
חמודה, נשמע שזו מלחמה שאין לך איך לנצח בה.

מגיעים לשם, נושמים עמוק שמים מסננת באזניים.
על כל מה שהיא אומרת אומרים בחיוך תודה על ההשקעה, אנחנו מעריכים מאוד
חוזרים הביתה במוצש, ומחסלים חבילת שוקולד
דווקא אצלנו נגיד אין בכללבוקר אור
כל הסופרים הגדולים היתר מכירה, ןהבנתי מחברות שאצלם גם קשה מאוד להשיג משהו אחר (ספציפית אצלנו במכולת יש גם דברים אחרים לפעמים אבל לא בכל מכולת יש)
כמעט בכל סופרסמטאות
איפה שאני גרה, עיר גדולה עם 3 סופרים גדולים.
אין, הכל היתר מכירה..
צריכה. לסוע לעיר אחרת בשביל זה
מכירה מקרוב ממש. תראי היא אמא של בעלך ורוצה לפנקטליה כ
אותו, תפאדדל! לא קשור אליך בכלל
את את שלך עשית! הצעת להביא אוכל בעצמך. היא לא רוצה? שתהנה
כנראה זו באמת הנאה שלה...טליה כ
תודה!פה לקצת
לדעתי היא אוהבת אתכם.באר מרים
והדרך שלה לבטא אהבה היא ע"י כך שהיא מתאמצת ומשקיעה בשבילכם.
וכל התלונות וההכרזות שלה הם בעצם דרך שלה לומר לכם : תראו כמה הרבה אני אוהבת אתכם טיולכם השקעתי, טרחתי, נסעתי וכו..
תתרגמי את זה לכמה הרבה אני אוהבת, חושבת , מפנקת, רוצה שיהיה לכם טוב..

תחשבי על מישהו אהוב שארגנת לו הפתעה. נסעת, טרחת, הכנת, בישלתי, קניתי, השקעת..
היית רוצה שהוא יחייך בחיוך רחב ויעריך את כל מה שהשקעת בו, ולא שהוא יגיע לך שלא היית צריכה להשקיע וחבל והוא בכלל לא נהנה מההשקעה שלך..

ולכן אני מציע שתפסיקי להציע להביא אתכם אוכל או ירקות.
היא יודעת שיש את האפשרות הזאת ואם היא תרצההיא תוכל ביוזמתה לפנות אליכם בנושא
במקום זה כשאתם מגיעים תסתכלי על כל תבשיל שיש בשולי כאילו הוא עטוף בנייר מתנה מבריק עם סרט, תחייכי ותאמרי יפה ואולי, כמה טעים, תודה שהשקעת, איזו בשלנית נהדרת את! (ובלי לא היית צריכה להשקיע...)
ובמקום להתאמץ להכין אוכל או לקנות ירקות, תתאמצי לאכול קצת יותר ממה שאת רגילה ולשבח כל מני ומנה וכל סלט שהיא הכינה.
זאת הנחת שלה.
וכל פעם שהיא תאמר משהו על כמה היא השקיע וכמה היא נסעה וכמה קשה עם ההכשרים שלכם - תתרגמי לעצמך בראש כאילו היא אומרת: כמה אני אוהבת אתכם, אתם כל כך חשובים לי, כל הלב שלי נמצא עכשיו בתוך המתנה הענקית שאני נותנת לכם מרצוני ומבחינתי-
ולכן תחייכי בחיוך רחב ותעני לה פשוט תודה רבה! איזה יופי שהשקעת! זכיתי בחנות הכי הכי שבעולם!

אולי אחרי שהיא תרגיש שאתם באמת מעריכים את ההשקעה שלה ומרגישים את האהבה שלה, תוכלו להציע שוב להקל עליה.. אבל גם אם לא - זה שלה...
וואי את ממש צודקת. מסכימה איתךמיואשת******
מסכימה מאודanonimit48
וואי לגמרי. כאילו צריך לשים תרגומון על המשפטים שלהיראת גאולה
גם לי נשמע שזו באמת ההרגשה שלה, רק שהיא לא יודעת לבטא אותה בצורה מוצלחת.
איזה חכמה את!!!לפניו ברננה!
נשמע שקלעת לסוד...
זה פשוט כל כך וכל כך לא פשוט 😅🤭
הוצאת לי את המילים מהפה והגדרת הרבה יותר טוב ממנידפני11
זה ממש זועק שזה הדרך (העקומה שלה, יש לציין) לומר לכם- אני אוהבת אתכם, תראו כמה השקעתי. כאילו כל תלונה שלה זה בעצם לומר- תראו איך השקעתי בשבילכם.
יש מצב שיש שם גם רצון להערכה והיא מצפה שתגידו כל הזמן תןדה תןדה תודה (שזה ממש מתיש לכשעצמו), כלומר זקוקה להרגיש גם משוב של הערכה והכרת תודה.
זה יוצא לה עקום והיא לא מבינה שבכל משפט כזה היא רק גורמת לך להסגר ולברוח אבל זה ממש נשמע זה.

קצת כמו שאישה מתלוננת בפני בעלה ואומרת לו- "וואי איך עבדתי היום קשה, וניקיתי ושטפתי וקירצפתי את כל הבית וגם הכנתי לך את סוג האוכל הזה שאתה אוהב והזה והזה והזה ועכשיו אני מתה גמורה ואין לי כוחות..." ובעצם היא רוצה לומר לו "מאמי טרחתי והכנתי כי אני ככ אוהבת אותך, ואפילו שעבדתי קשה זה היה שווה כי זה לכבודך", והיא גם מצפה לשמוע ממנו תגובה של "וואי מאמי איזה מלכה את ככ תודה רבה שטרחת והשקעת בי, איזה אישה יש לי!" וכמובן חיבוק ונשיקה.. ומיד תתמלא כח ואנרגיה.
....
ובמקום זה הוא רק שומע כמה היא גמורה ומחוסלת ובראש שלו לא שווה לו כל האוכל הטעים והבית המבריק אם היא עכשיו עייפה או חסרת כח.. דווקא כי הוא אוהב אותה.. אז הוא מתבאס שהיא התעייפה בשבילו אז הוא אומר לה "עזבי למה את בכלל צריכה להכין גם וגם וגם? מספיק שהיית מכינה רק מנה אחת, בלי לנקות את הבית והכל היה טוב" ובגלל שכבד לו שהיא ככ התעייפה בשבילו הוא פשוט הולך.. בלי נשיקה ובלי חיבוק...

ואז היא מתעצבנת עוד יותר
והוא לא מבין למה היא מתעקשת להכין שוב
וגם כועס עליה..

כזה, הבנת?

שיח בשפות שונות, שמביא להתנשות במקום לקירוב ששני הצדדים רוצים
מסתובבת עם המחשבות על התגובנ הזאת מאתמולפה לקצת
תודה רבה על פתיחת המחשבה למשהו אחר!

ולא נראה לי שאציע שוב להקל עליה, בעיה שלה.
לא נראה שהיא מחפשת את זה כרגע..באר מרים
כל מילה! כתבת כל כך מדויק!אם_שמחה_הללויה
או במילים אחרות. אל תהיי צודקת, תהיי חכמה.
בלתקאני10
הייתי אומרת לה (דרך בעלך כמובן) שלא תתאמץ בשבילכם כי החלטתם לא לאכול סלטים ואתם תאכלו רק את המנות האחרות.
היא לא מתאמצת ולא מתעצבנת ואתם לא צריכים לאכול
תודה! היא תבין למה ותיקח את זה קשה.פה לקצת
ברור שהיא תביןאני10
הייתי אומרת את זה בפירוש.
שאתם מעריכים את המאמץ הגדול שהיא עושה בשבילכם אבל מרגישים לא בנוח שמודדים כמה אכלתם, ובשמיטה תעדיפו לא לאכול סלטים, ועוד כמה חודשים הכל יחזור להיות כמו שהיה לפני
אוף, איזה סיטואציה מתסכלתבארץ אהבתי
כתבו פה המון על לראות את הצד של החמות בצורה אחרת, להצליח לשמוע את הכוונה שמאחורי המילים והתלונות.
ואני חושבת שהכל נכון.

אבל לפני שאת מבינה אותה - קודם כל מותר לך (ואפילו חובה) להבין את עצמך.
כי זה באמת סיטואציה מתסכלת.
גם ככה לנסוע לשבת אצל החמות זה לא תמיד קל.
וגם ככה אתם עושים הרבה ויתורים הלכתיים כדי שתוכלו בכלל להיות אצלם.
אז כשאתם באים, היית רוצה שתהיה אווירה טובה, של שמחה בזה שאתם באים.
ואת מוכנה גם להתאמץ בשביל זה. שחמותך פחות תטרח, כדי שהיא לא תרגיש רע מכל המאמץ שלה. את מוכנה ומציעה שאתם תכינו את הסלטים כדי להקל עליה.
אבל היא מסרבת לזה בתוקף, ולא מוכנה לשום עזרה.
אז יוצא שהיא טורחת הרבה, וכל השבת אתם צריכים לשמוע את התיאורים של הטרחה שלה עבורכם, ולשמוע את התלונות שלה על זה שאתם לא אוכלים מספיק ממה שהיא הכינה (ואני יודעת כמה זה יכול לעצבן כשמסתכלים בצלחת כמה לקחת וכמה אכלת, גם לי היה קושי גדול עם זה, בלי כל הרקע הנוסף אצלך…).
וקשה להיות שבת שלמה באווירה כזאת.
ולא משנה כמה החמות עושה הכל מכוונה טובה, בסוף לך זה קשה. וזה הכי מובן בעולם.
כי זו לא שבת מנוחה. זו שבת של עבודת המידות מתמדת. וזה לא קל, ובטח לא כיף…

אז קודם כל חיבוק על מה שאת עוברת שם.
ואם זה עוזר לך - את יכולה בכל פעם שקשה לך, להתפלל לה' שבזכות ההתגברות שלך לבוא לשבת תהיה גאולה לעמ"י (או להתפלל על מישהו או על משהו מסויים שאת רוצה לנצל עבורו את הזכות הזו). לי זה הרבה פעמים נותן כוח להתאמץ לעשות את הדבר הנכון כשאני מרגישה שזה קצת גדול עלי.
בהצלחה רבה!❤️
כתבת מהמם. צודקת ממשמיואשת******
תודה ❤️❤️פה לקצת
באמת אנצל את כל ההערות שלה ובזמן שאני נלחמת בעצמי לשתוק ולא להגיב אתפלל על כל מי שזקוק לישועה, שלפחות תועיל למישהו השתיקה שלי
את מהממת ❤️❤️❤️מיואשת******
תודה לך על כל התגובות המחזקות בשרשור! ❤️פה לקצת
כדאי לנסות לראות מה עומד מעברהתמסרות
תחשבי רגע על אישה בסוף יום מתלוננת לבעלה על כל הדברים שהיא טרחה ועמלה בבית ועם הילדים.
אח''כ בעלה אומר לה טוב גם לי היה קשה וכו' וכו'.

מה לכולנו ברור שאותה אישה צריכה מבעלה? הערכה כנה ואמיתית! זה מה שימלא את האישה

חיות היא גם אישה וגם אמא שרוצה בעיקר הכרה!
אני מציעה רגע לחשוב מה הצורך שלה ולראות האם את מסוגלים להיות רגע הילדים שנותנים הערכה כנה לאמא.

ולהיות גם במקום מסכים לקבל את הנתינה שלה, להסכים לשדר שאתם צריכים אותה עדין למרות שגדלתם ליכולתם להכין נפלא את כל השבת בלתי כל הטרחה הזאת.

לזכור רגע שהוריה הזאת מציעה אותה, מחזירה אותה להיות אמא. כמה טוב אתם יכולים לעשות הפשוט להגיד לה. ואוו תודה רבה שנסעת במיוחד לקנות ולפנק אותנו במה שאנחנו צריכים.

בזה שאומרים לחמות/ אמא עזבי אנחנו הסדר לבד נביא מה שצריך אנחנו "הודפים" גם את הרצון שלהם להישאר במקום האימהי.

ואני בטוחה שגם כולנו נרצה להמשיך להיות אימהות בצורה מדוייקת לנו גם כשהילדים יתחתנו.

ממליצה ממש על הספר החדש של דקלה יוספסברג "לחזור הבייתה".
קסם של ספר
אנחנו אומרים תודה ומביעים הערכהפה לקצת
וכמו שאמרתי, היא בכל זאת מתלוננת
ולכן מגיע הרצון לשחרר אותה מהמשימה
מצטרפת להמלצה על הספרבאר מריםאחרונה
וגם על הקורס של אסתר סולטן בנושא הזה..

שתיהן בשיטת שפר דרך אגב..

אבל בתחום של כיבוד הורים נראה לי שגם מי שפחות בקטע של שפר בחינוך ילדים יכולה להרוויח הרבה..
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !