הגאון, הצדיק, הקדוש, המתוק... הרב ר' שמחה בן הג"ר רפאל הכהן קוק. זכר צדיק וקדוש לברכה.
רציתי לכתוב עליו, ואני לא יודע מאיפה להתחיל בכלל...
מהגדלות שלו בתורה, בידיעתה, באהבתה, בעמלה ובהתמדתה?
מההשקעה הרבה שלו למען "העם שבשדות" להרבות תורה ויהדות לאנשים פשוטים?
מהאצילות שקרנה ממנו ואורחותיו המדהימות?
מעמידתו האיתנה על משמר הכשרות, חיזוקה והידורה?
מאהבתו העצומה ומסירותו לארץ ישראל ושלמותה?
מהצער הגדול שהצטער כל ימיו על גלות השכינה וחורבן הבית?
מאהבת ישראל האדירה ששפעה ממנו, כמעט כמו ר' אריה לוין של דורינו?
מהמסירות וההשקעה שלו למען לומדי תורה, שיצליחו, שיפרחו, שיתרבו?
מהבן אדם לחבירו שלו, היחס היפהפה שהעניק לכל ילדון?
מקשריו החמים והקרובים עם גדולי ישראל מכל המגזרים, שחיבבוהו כל כך?
באמת שאי אפשר לדעת ממה לפתוח... תראו איזו רשימה ארוכה רק הכותרות של הנושאים... איזה איש ענק הוא היה! איזה שלמות בכל נושא ונושא!
אבל בראש וברשונה הוא היה "רב"! בכל נימי נפשו, בכל אופיו, בכל כולה של מהותו.
ומתוך כך יצאו הנקודות הייחודיות שלו, שהאירו באור כל כך גדול.
רבים האנשים שמכהנים כרבנים. אבל מועטים הם אלו שמהותם העצמית היא "רב", וכזה הוא היה.
בהלוויה אמר הגרב"מ אזרחי, חבירו מילדות - שהוא היה סמל של רב, כמו הרבנים מדורות קודמים. וכששמעתי את זה אמרתי - וואי, כל כך!
כשחושבים, הוא באמת מזכיר את התיאורים של הרבנים מפעם.
רב שידע ביד אחת לעמוד איתן כחומה על משמר תורה מבלי לתת אופציה לשום סטיה קטנטנה בשום תירוץ, ומצד שני, בידו האחרת - להרעיף אהבה גדולה וחמימות עצומה כל כך, שכולם התלהטו באישו ושמעו לדבריו.
רב שידע לפלפל פלפולים עצומים ולשדד מערכות יחד עם בני תורה ובחורי ישיבות מופלגים ולמדנים, ושעה אחר כך לעמוד מול בעלי בתים עמלי יום, ולדבר איתם בגובה העיניים, דברי חיזוק, אהבה, תורה ועבודת ה', בפשטות קורנת כל כך, שהשפיעה עליהם עד מאוד.
רב שהגיע חמוש באמביציות לייצר מהפכות. מהפכות לצד הנכון... רב שהחליט שהוא יקפיץ כמה דרגות קדימה את מערך הכשרות תחת אחריותו - והצליח לעשות זאת! הוא הפך את כשרות רחובות לכשרות מהודרת כל כך, שאפילו "חרדים" ששומרים תחום שבת מכל מה שה"רבנות" חתומה עליו, סמכו על הכשרות בעירו. והכל בחכמה ובתבונה נפלאות כל כך. חכימא דיהודאי, מחכמת אנשי ירושלים שנשתיירה, אצל המיוחדים האלו, שנולדו בירושלים וממנה ינקו והפיצו לכל התבל כולה.
אחרי הלוויה שמעתי, שלא רק הגרב"מ אזרחי מעיד על הרבנות המיוחדת שלו. כבר רבם-של-הרבנים, מרן הגר"א שפירא זצ"ל, התבטא עליו שהוא "רב אמיתי" ורצה מאוד שהוא ייכנס תחתיו לכהן כרב ראשי לארץ הקודש.
הוא היה בן אחיינו-ותלמידו של מרן הרב זצ"ל, מרא דארעא דישראל, אשר עליו כתב החפץ חיים לחותנו האדר"ת שהוא האדם המוכשר והמתאים ביותר להנהגת רבנות בישראל.
ומי יודע, אולי משום כך הוא זכה. הכבוד וההערצה שהוא רחש לדודו זקנו מרן הרב זצ"ל בלתי ניתנים לתיאור, אולי משם הוא ינק את הסגוליות המיוחדת הזו, ההנהגה הרבנית בשלמותה ובטוהרה, כעצם השמיים לטוהר.
הרבנית של מורינו ורבינו ר' אברום זצ"ל, שהייתה אחותו של ר' נתן רענן חתן מרן הרב, והייתה בת-בית בבית הרב זצ"ל, הייתה אומרת שר' שמחה הוא האדם שתואר פניו מזכירים באופן הכי קרוב את פני קדשו של מרן הרב זצ"ל, מכל משפחת קוק המורחבת...
ובאמת, איזה פני מלאך היו לו... כתינוק שלא טעם טעם חטא.
יש עוד המון לכתוב, לא כתבתי כמעט כלום מתוך כל הרשימה שכתבתי לעיל. אבל זה נהיה ארוך כל כך ובסוף אף אחד לא יקרא... אז אחלק את זה לשלבים, זה יהיה החלק הראשון, ואוסיף כתגובות קטעים נוספים.
רציתי לכתוב עליו, ואני לא יודע מאיפה להתחיל בכלל...
מהגדלות שלו בתורה, בידיעתה, באהבתה, בעמלה ובהתמדתה?
מההשקעה הרבה שלו למען "העם שבשדות" להרבות תורה ויהדות לאנשים פשוטים?
מהאצילות שקרנה ממנו ואורחותיו המדהימות?
מעמידתו האיתנה על משמר הכשרות, חיזוקה והידורה?
מאהבתו העצומה ומסירותו לארץ ישראל ושלמותה?
מהצער הגדול שהצטער כל ימיו על גלות השכינה וחורבן הבית?
מאהבת ישראל האדירה ששפעה ממנו, כמעט כמו ר' אריה לוין של דורינו?
מהמסירות וההשקעה שלו למען לומדי תורה, שיצליחו, שיפרחו, שיתרבו?
מהבן אדם לחבירו שלו, היחס היפהפה שהעניק לכל ילדון?
מקשריו החמים והקרובים עם גדולי ישראל מכל המגזרים, שחיבבוהו כל כך?
באמת שאי אפשר לדעת ממה לפתוח... תראו איזו רשימה ארוכה רק הכותרות של הנושאים... איזה איש ענק הוא היה! איזה שלמות בכל נושא ונושא!
אבל בראש וברשונה הוא היה "רב"! בכל נימי נפשו, בכל אופיו, בכל כולה של מהותו.
ומתוך כך יצאו הנקודות הייחודיות שלו, שהאירו באור כל כך גדול.
רבים האנשים שמכהנים כרבנים. אבל מועטים הם אלו שמהותם העצמית היא "רב", וכזה הוא היה.
בהלוויה אמר הגרב"מ אזרחי, חבירו מילדות - שהוא היה סמל של רב, כמו הרבנים מדורות קודמים. וכששמעתי את זה אמרתי - וואי, כל כך!
כשחושבים, הוא באמת מזכיר את התיאורים של הרבנים מפעם.
רב שידע ביד אחת לעמוד איתן כחומה על משמר תורה מבלי לתת אופציה לשום סטיה קטנטנה בשום תירוץ, ומצד שני, בידו האחרת - להרעיף אהבה גדולה וחמימות עצומה כל כך, שכולם התלהטו באישו ושמעו לדבריו.
רב שידע לפלפל פלפולים עצומים ולשדד מערכות יחד עם בני תורה ובחורי ישיבות מופלגים ולמדנים, ושעה אחר כך לעמוד מול בעלי בתים עמלי יום, ולדבר איתם בגובה העיניים, דברי חיזוק, אהבה, תורה ועבודת ה', בפשטות קורנת כל כך, שהשפיעה עליהם עד מאוד.
רב שהגיע חמוש באמביציות לייצר מהפכות. מהפכות לצד הנכון... רב שהחליט שהוא יקפיץ כמה דרגות קדימה את מערך הכשרות תחת אחריותו - והצליח לעשות זאת! הוא הפך את כשרות רחובות לכשרות מהודרת כל כך, שאפילו "חרדים" ששומרים תחום שבת מכל מה שה"רבנות" חתומה עליו, סמכו על הכשרות בעירו. והכל בחכמה ובתבונה נפלאות כל כך. חכימא דיהודאי, מחכמת אנשי ירושלים שנשתיירה, אצל המיוחדים האלו, שנולדו בירושלים וממנה ינקו והפיצו לכל התבל כולה.
אחרי הלוויה שמעתי, שלא רק הגרב"מ אזרחי מעיד על הרבנות המיוחדת שלו. כבר רבם-של-הרבנים, מרן הגר"א שפירא זצ"ל, התבטא עליו שהוא "רב אמיתי" ורצה מאוד שהוא ייכנס תחתיו לכהן כרב ראשי לארץ הקודש.
הוא היה בן אחיינו-ותלמידו של מרן הרב זצ"ל, מרא דארעא דישראל, אשר עליו כתב החפץ חיים לחותנו האדר"ת שהוא האדם המוכשר והמתאים ביותר להנהגת רבנות בישראל.
ומי יודע, אולי משום כך הוא זכה. הכבוד וההערצה שהוא רחש לדודו זקנו מרן הרב זצ"ל בלתי ניתנים לתיאור, אולי משם הוא ינק את הסגוליות המיוחדת הזו, ההנהגה הרבנית בשלמותה ובטוהרה, כעצם השמיים לטוהר.
הרבנית של מורינו ורבינו ר' אברום זצ"ל, שהייתה אחותו של ר' נתן רענן חתן מרן הרב, והייתה בת-בית בבית הרב זצ"ל, הייתה אומרת שר' שמחה הוא האדם שתואר פניו מזכירים באופן הכי קרוב את פני קדשו של מרן הרב זצ"ל, מכל משפחת קוק המורחבת...
ובאמת, איזה פני מלאך היו לו... כתינוק שלא טעם טעם חטא.
יש עוד המון לכתוב, לא כתבתי כמעט כלום מתוך כל הרשימה שכתבתי לעיל. אבל זה נהיה ארוך כל כך ובסוף אף אחד לא יקרא... אז אחלק את זה לשלבים, זה יהיה החלק הראשון, ואוסיף כתגובות קטעים נוספים.
