צרות של עשירים- טריגר הריונות צפופיםאנונימית בהו"ל
חוזרת משיעור טהרת המשפחה.
כל השיעור שמעתי כמה זה טוב ההרחקות וכמה זה משדרג ומחזק את הזוגיות וכמה זה משפיע על השלום בית וכמה זה כדאי והכרחי כדי לתחזק את הקשר האינטימי ובכלל. ואיזה חבל לאלה שלא שומרות וכמה הן מפסידות וכו' וכו'.
וכל השיעור חושבת לעצמי שאני מהמסכנות שלא שומרות, מהאלה שמפסידות את כל הטוב שבהפסקה הזאת כל שבועיים, שמפסידות את ההזדמנות לחזק את הקשר ולייצב אותו.

אז לא. אני לא מתלוננת על זה שאני מהחתונה בהריון בערך.
מודה לה' על כל רגע ועל כל הטוב שהוא נותן לנו.
ועל זה שחסך לנו ניסיונות וקשיים.
אבל אולי אני באמת מפסידה?
אולי שווה למנוע בשביל הזוגיות שלנו?
אולי בלי זה באמת בסוף מתגרשים כי אין שום חידוש ושינוי?

לא יודעת מה רוצה מכן.
רק להניח את זה איפשהוא כי בעלי ישן אז אין לי למי לומר את זה.

התלבטתי אם לכתוב מאנונימי והחלטתי שכן כדי שאם תופנה אליי אש אני פשוט אפסיק לקרוא תגובות ולהגיב.
אל תתחילו להטיף לי שאני כפויית טובה ושאגיד תודה שאין לי את הניסיון בהבאת ילדים, לכל אחד יש את החבילה שלו ואני ממש לא מתלוננת ומודה לה' על החבילה שלי.
לא חושבת שאת כפוית טובההריון ולידה

ואני יכולה להבין למה יש לך את התהייה הזאת

 

אני לא חושבת שזו סיבה למניעה,

אם היית מרגישה שההריונות הצפופים פוגעים בזוגיות שלכם - בעיני זה כן שיקול משמעותי. אם טוב לכם בבחירה שלכם ואת רק לא יודעת אם אתם מפסידים מזה שאין לכם הרבה תקופות של הרחקות - לא חושבת שזו סיבה.

 

אני אגיד לך משהו חכם שאמרה לי המדריכת כלות שלי.

יש כל מיני דרכים לבנות זוגיות בתחילת בדרך.

יש זוגות שיש להם אחרי החתונה בעיות עם דימומים והם אסורים הרבה.

יש זוגות שחיים תקופה ארוכה שבועיים-שבועיים.

יש זוגות שנכנסים מהר להריון ונהנים מתקופה ארוכה של היתר.

יש זוגות שנכנסים מהר להריון אבל הוא מאתגר ופחות נהנים מהתקופה של ההיתר

כל הדרכים יכולות להיות מאתגרות בדרכן שלהן, כל הדרכים יכולות להיות טובות ומקפיצות את הזוגיות.

את לא יודעת מה תהיה הדרך שלכם לחזק את הזוגיות - אבל מה שלא יהיה, תדעי שזו הבחירה של אלוקים בשבילכם לבנות ולקדם את הזוגיות הזו.

 

בעיני זו הסתכלות מדהימה לא רק לשלב של תחילת הדרך.

 

 

כמובן שזה לא נכון בכל מצב.

אישה שיש לה הריונות מורכבים מאד שמשביתים אותה ב100% והיא לא מתפקדת כאשיה או כאמא בתקופה הזו - כנראה שהזוגיות כן אמורה להיות שיקול בבחירה אם למנוע או לא.

ויש עוד כל מיני שיקולים.

 

אבל אם הבחירה שלכם מושכלת, והיא נכונה וטובה לכם כזוג וכמשפחה - אני בטוחה שאתם יכולים למצא את הדרך שלכם לחזק את הזוגיות ולשמור עליה טובה ומלאת שמחה ותשוקה גם במצב שלכם של טהרה ארוכה.

 

ובטח לא חושבת שדבר כזה גורם ח"ו לגירושין.

 

 

 

(כתבתי מאנונימי דווקא כי זה נושא רגיש בשבילי מהצד השני,

מחכים לילדים כמה שנים וחווים תקופות ארוכות מדי של שבועיים-שבועיים. 

לא תמיד קל לי לזכור את מה שכתבתי לך, ולהיות אסורה חצי מחיי הנישואין שלי זה לא כיף בכלל, אבל חושבת שזה נכון לשני הצדדים ושתי הקיצוניות. ושאם זוכרים את זה, ההתמודדות לשני הצדדים נהיית קלה יותר)

 

 

אני גם לא יודעת מה הדרך שלנו לחזק אותהאנונימית בהו"ל
מכל מה שאני שומעת נשמע שאנחנו מפסידים דרך מאוד משמעותית לחזק אותה ושזה באמת הפסד בשבילנו.
הנושא הזה מטריד אותי עוד מלפני השיעור אבל עכשיו זה נהיה עוד יותר.

אני זוכרת את הפעמים שכן הלכתי למקווה, החזרה ממנו הייתה משהו מאוד מיוחד ועוצמתי שאני לא חווה אף פעם למעט הפעמים האלה שהייתי במקווה ואני לא חושבת שיש דרך לחוות את זה בלי ההרחקות של שבועיים.

אז טוב לנו עם ההריונות הצפופים אבל גם חסרה לי מאוד ההרגשה הזאת וגם הרצון לדעת מה אני מפסידה ואיך יכל להיות הקשר שלנו עם הרחקות, אולי הוא באמת יכל להיות יותר טוב.
(ושה' לא ישמע אותי ויתן לי תקופה ארוכה של הרחקות, אני לא יודעת לחיות בהרחקות)

ותודה לך על התגובה!
את לא מפסידה שום דבר נשמהאורוש3
השיעורים האלה נועדו לעזור לנשים לשרוד את הקושי העצום של ההרחקות ולחזק אותן. למי שזה עוזר לה. לי זה לא. זה כל הסיפור. את לא מפסידה שום דבר. תמיד צריך להסתכל על הזוגיות ועל הכוחות המשותפים לפני כניסה להריון ואם יש צורך אז למנוע. לא רואה שום סיבה בעולם למנוע כדי לחוות הרחקות.
^^^^כל מילה.טארקו
תקשיבי, כשהאשה רואה דם יש איסור קרבה בין בני הזוגקופצת רגע
זהו. זה הכל. זה לא רומנטי במיוחד. ובוודאי שהדימום הוא לא מטרה בפני עצמו.
נכון, הרבה פעמים זה יוצר קרבה מיוחדת אחרי המקווה. לא כולם מרגישים שזה שווה את זה, אבל לא עושים את זה כי רוצים, אלא כי צריך. מי שזה שווה לו ונחמד לו- יופי, איזה כיף. מי שלא-חבל אבל זה מה יש. אז יש לו אתגר שהוא יכול לעבוד עליו.
בחיים יש לנו ב"ה הרבה אתגרים, כל אחד והחבילה שלו בדיוק כמו שכתבת.
זה כמו שתגידי שאת בכוונה רוצה לאכול בשרי אפילו אם את לא אוהבת, כדי שיהיה לך יותר חשק לקפה בערב. זה מיותר, השמירה על ההפרדה היא לא כדי להנות מהקפה אלא כי יש איסור לערבב בין בשר וחלב. זה לא שיש מצווה מיוחדת לאכול בשר בשביל שיהיה אסור לאכול חלב.
ובצורה קיצונית יותר, מכירה את זה שאומרים שמשפחות שחוו קושי בריאותי משמעותי של אחד מבני הזוג או הילדים, ח"ו, יוצאות מחוזקות יותר מהחוויה? נכון שלא נרצה בכוונה ונייחל לכך שזה יקרה כדי שתהיה לנו הזדמנות להתחזק? אלא ננסה לחזק את עצמנו ואת הקשר במקום שאנחנו נמצאים בו?
( וכל זה עוד בלי להכנס לכל ההבדל בין החיוב הראשוני מהתורה ובין הזמן שאנחנו שומרים היום... )

בקיצור, תנסי לשמוח באתגרים שלך. משערת ( לצערי לא מנסיון כי לי יש רק שניים והייתי שמחה ליותר) שהרבה ילדים צפופים הם אתגר גדול לזוגיות בפני עצמו. אם יש צורך במניעה כדי לחזק את הזוגיות שלכם, תעשו את זה. ואם דרך המניעה הטובה ביותר בשבילך ובשבילכם תביא לכך שיהיה לך דימום פעם בחודש, בע"ה תתגברו גם על האתגר הזה וגם תצאו מחוזקים. לא הגיוני לרווח בין הילדים בשביל לדמם...
איזו תגובה מהממת ומעוררת השראה ❤️לפניו ברננה!
חיבוק על ההתמודדות שלך❤️❤️
אני רוצה לספר לך משהו מעצמי, תקחי את זה לאן שבא לךנפש חיה.
קודם כל
תדעי שאני מבינה אותך.
מאד.

אני לא רוצה הרבה לפרט אבל אני מכירה את המקום של "מי שמפסידה את הריחוק, את הטוב שבהפסקה כל שבועיים " וכו'
והיום
בסיום שיחה קרה לי משהו
הייתי מאד שבורה
ממש עם דמעות בעיניים ובכי הכי אמיתי שיצא לי.

ודווקא אז
קצת דיברנו ואז בעלי אמר לי משפט
ש"ההתרחקות היא רק כולו התקרבות"

הקירוב אחרי ריחוק
הרבה יותר מתוק ומעצים
כי יש זמן להתבונן מרחוק על הקשר
על ראיית הטוב אחד בשני
וההערכה שלא תלויה רק במגע

ופעם קראתי שגם בתקופות ארוכות של היתר
כדאי לפעמים להתנהג קצת כמו באיסור
כדי לתת הזדמנות לכל אחד
להתפתח במרחב האישי שלו
ומתוך הבירור של כל אחד לחוד

הביחד (לא רק במבט הפיסי, גם הרוחני)
הרבה יותר עוצמתי.
תודה לך על השיתוף והתגובה!אנונימית בהו"ל
את רק מחזקת את זה שאנחנו כנראה מפסידים והרבה.

ואני לא יודעת איך לעשות שנהיה רחוקים כשאנחנו מותרים.
וזה ממש קשה לי התקופה שאסורים אז לא יודעת אם זה יצליח לנו.
אני לא יודעת אם מפסידיםנפש חיה.
כי אפשר לאמץ את המבט הזה של "מה אני בכל זאת מרוויחה" וזאת עבודה קשה. מאד. לי לפחות.

אני חושבת
שכמו שאם אכלתי בשרי אני יודעת בראש את העובדה שעכשיו אי אפשר חלבי
ובשבתות לא נוגעים במוקצה
אני יכולה להסתכל על "עכשיו לא נוגעים" כעל משהו שהוא עובדתית נכון לי לזמן הספציפי הזה.

אני אישית לא ממש אוהבת הרבה מגע אז אולי לי זה יותר קל
אבל זה חלק מהחיים, התקופה הזאת.

ואני חושבת שאם מנסים לחזק את הזוגיות
בלי מגע
מגיעים למקומות עמוקים הרבה יותר.

נראה לי הבנת אותה הפוךמזלטוב
לא. הבנתי אותה נכון וכך ראיתי לנכון להגיב.נפש חיה.
אה סליחה.. אז אני לא הבנתי אותךמזלטוב
לא בטוח שאת מפסידה מזה בכללהמקורית
יש את מי שצריכה להתמודד עם זה והחיזוקים נותנים לה כח לצלוח את התקופה
ויש מי שלא צריכה בהכרח להתמודד עם זה וגם יודעת שיהיה לה קשה (את לדוגמא, ממה שאת אומרת)- אז למה להכניס את עצמך לניסיון??
אני גם חושבת כמו @בא@באר מרים
שהיטיבה לנסח, שאם זה משו שהיית צריכה להתמודד איתו, השם היה מזמן לך את זה.
בעיניי את לא מפסידה כלום אם טוב לך. מה יותר חשוב מזה שטוב לך? שאת חושבת שאולי את מפסידה משו טוב יותר. ופה לדעתי לא נכון לחשוב כך. וזה מתחבר לשרשור ארוך שהיה פה לאחרונה, שבו כתבה @בארץ אהבתי על העניין של גלות. שמי שמתקשה עם האיסור של הריחוק מרגישה את הגלות, כי יחסים בין בעל לאישה משולים לקשר בין הקב"ה לכנסת ישראל. אז אולי את לא צריכה להרגיש את הגלות בדרך הזו.
זו דעתי בכל אופן
מקווה זה מהמםילד בכור
אבל לגמרי מעדיפה את התקופות שאנחנו מותרים לטווח ארוך. יש משהו מיוחד בלחזור מהמקווה אחרי שחיכיתם שבועיים אבל גם יש קסם בלהיות מותרים לתקופה ארוכה ושהחיבוק כזה נגיש. אם הייתי יכולה לבחור הייתי בוחרת בחיים שבהם אנחנו רק מותרים, אולי פעם במלא זמן קצת אסורים. אבל בטח לא הייתי בוחרת בכוונה בלהיות אסורים אם זה נטו השיקול שלי ולא שיקולים של תכנון ילודה כי קשה לי. אבל זה מאד אישי אני חושבת
אני לא מאמינה שזה נכוןפלא הבריאה
נכון מצוות טהרת המשפחה והריחוק עושים טוב לזוגיות. אבל נראה לי שמעודף קושי של זוגות עם הריחוק והקרבה עושים עם זה עודף אידאליזציה. בימים עברו בהם אישה היתה אמורה להיות מסולקת דמים 24 חודש אחרי כל לידה, ויש גם עוד 9 חודשים להריון. גם אז היה רק מעט יחסית חודשים בהם היה מקווה. רק את החודשים בהם לקח זמן להכנס להריון. אז נשים לא מנעו...
זה המצב הטבעי. המצב הטבעי הוא לא להיות שנים בשבועיים שבועים.
אני חושבת שגם שאישה יולדת בהריונות צפופים למרות הזמן שמותרים הרבה. יש הרבה השפעה של ההורמונים על הזוגיות וזה לטובה/לגרעות בהתאם לעבודה הסודית. בדיוק כמו זוגות שריחוק ומקווה רק גורמים להם לריב והם לא יודעים להתמודד עם הריחוק.
בתחילת הריון הרבה פעמים החשק יורד, ואז עולה באמצע, ויורד שוב. ויש את אחרי הלידה. בקיצור יש הרבה שינויים והתמודדיות לעבוד איתם שמכניסים עניין לזוגיות, לאינטמיות ולעבודה הנפשית הזוגית.
להגיד שאת מפסידה. לא הייתי אומרת, נראה לי אפילו קצת מרחיק לכת. כל אחת עוברת את הדרך שלה ומה שטוב לה. כמובן אם את מרגישה קנאה או צורך להיות בזמנים שבהם ברור שאת "לא זמינה" ליחסים ורוצה יותר להתעמק ולהתכנס עם עצמך. זה עניין של תקשורת נכונה פשוט לדבר על זה עם בן הזוג. "הייתי רוצה השבוע להיות קצת עם עצמי להתכנס וכו'. בלי שנהיה יחד.. וכו'" את גם יכולה לתקשר מה זה גורם לך להרגיש, מה זה יתן לך אני מאמינה שזה יתקבל בטוב ותקבלי את אותו אפקט של המקווה...
כתבת יפה מאדמיואשת******
מסכימה גם איתךטארקו
כל מילה.miki052


אני חושבת שזה מחזק את נקשר אבלאני זה א
זה לא שבלי זה אי אפשר לחזק את הקשר.
ואם טוב לכם הריונות צפופים אז למה לא?
אני נניח יכולה להגיד על עצמי שאחרי שתקופה ארוכה אני טהורה בלי ווסת אני מרגישה שהגוף שלי כבר צריך את ההתחדשות הזו של הווסת אבל עדין קשה לו נורא כשהיא מגיעה וזה באמת קצת מנחם אותי שזה בונה את הזוגיות אבל זה ממש לא הדבר היחיד שבונה אותה.
זה אולי עוזר בחלק מהמקרים אבל אין תחליף לעבודה על הזוגיות..
וואודפני11
במחילה ממש מכבוד הרבנית שהעבירה את השיעור

אבל
זה פשוט לא ככה

כלומר, ברור שטוב מידי פעם שיש הפוגות
אבל כל 9 חודשים יש לך חודש וחצי אסורים...
אז זה קורה מידי פעם.

אבל מכאן ועד להפוך את זה למשהו שהוא חובה לזוגיות- מה זה לאאאא....

זה סוג של בואו נעשה מהלימון לימונדה (שכל שבועיים מתרחקים לשבועיים) אבל אני ממש לא חושבת שזה הכרחי....
להפך
תחשבי על זה שפעם אישה אחרי לידה שנתיים לא היתה מקבלת מחזור.. ואז שוב הריון. זא שרוב החיים של האישה היו בלי וסתות. ורוב הזמן היתה טהורה. ואחכ כבר במנופאוזה אז שוב טהורה...
וזה המצב שה' ברא את העולם. כלומר זה דווקא הנורמלי והתקין.
ברור שאם יוצא שחוזר המחזור ויש כל חודש וסת אז זה התקינות והנורמליות של הגוף אבל על פניו הדבר שהיה בימי קדם הוא שזוג היה מותר רוב הזמן. וזה הכי טוב שיש.
ואם אני לא טועה כך את הגישה הזאת למדתי מהרבנית שרה אליסף. כמה שיותר טהורים כך יותר עדיף...

שוב, כמובן שלא הכל בשליטנו אבל לא צריך לשנות את זה!
"לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים"באר מרים
כך אמר החכם באדם.

מי שברא אישה ואיש וברא את הקשר ביניהם -
הוא זה שברא את המנגנון הגופני של המחזור.
הוא זה שציווה על דיני טהרה וההרחקות.
והוא זה שיצר מציאות של תקופות ארוכות של קירבה.

ואחרי כל אלה - הוא גם זה שמחלק לכל זוג וזוג מינון מיוחד ומדויק של כל אחת מהאפשרויות:

תקופות של "שבועיים שבועיים"
תקופות ארוכות שמותרים
תקופות ארוכות שאסורים
תקופות של ספקות, כתמים ו"טפטופים"

לכל תקופה יש מעלות ויש גם חסרונות.

יש יתרונות וכיף בתקופה ארוכה של מותרים ויש בזה צד של שחיקה ושל נמאס.
יש יתרונות ברעננות ובהתחדשות של "שבועיים שבועיים" ויש חסרונות בקושי של הריחוק.
אפילו בתקופות ארוכות של ריחוק או כתמים יש יתרונות מסיימים של קבלת רצון ה' ושל בניית משמעת פנימית ויכולת הכנעה ושל עמידה בניסיון.

וכל זוג מקבל את החבילה המיוחדת בשבילו במינון שמדוייק לו.

כנראה שיש זוגות שיותר זקוקים ל"שבועיים שבועיים" ושדווקא תקופות ארוכות של זמן שמותרים לא עושות להם טוב או לא מתאימות לשליחות שה' רוצה מהם,
ויש זוגות שנבנים בצורה נהדרת בתקופות ארוכות של היתר ו"שבועיים שבועיים" מהווים להם אתגר והתמודדות גדולה ואינם בגדר מה שנדרש מהם.

אם היית מתארת קושי במציאות שאת מצויה בו - היה מקום לדבר על אפשרויות של עבודה ולימוד כיצד להיבנות אפילו ומתוך הקושי ואולי לחשוב על שינוי כיוון ובחירה במסלול אחר.
אבל את לא מתארת חוויה של קושי, אלא של השוואה למציאות אחרת.

אמרת שיש לך ילדים צפופים -
זה כמו שתשמעי עכשיו שיעור על יתרונות של לרווח שנתיים בין לידה להריון הבא ותתחילי להרגיש נקיפות מצפון על שילדת צפופים ולעומתך השכנה שלך תשמע שיעור על נפלאות משפחה גדולה וצפופה ותתחיל להתחרט על שהיא המתינה שנתיים בין הריון להריון.

לכל אחת מסלול החיים שלה שמדוייק לה מרבש"ע.
אם נתקלת בקושי במסלול שלך תוכלי לחפש דרכי התמודדות ופתרונות ואולי אפילו לחשוב על נקיטת פעולה אקטיבית של בחירה כדי לשנות את המסלול.
אבל אם המסלול שלך בפני עצמו מתאים וטוב לך - אל תיכנסי למשבצת של "הדשא של השכן ירוק יותר" -
הדשא של השכן מתאים לשכן ולא לך!!!

זכית להיקלט בקלות.
זכית לברכה גדולה של משפחה ברוכה וצפופה.
זכית לזמן ארוך מאוד של היתר ובנית הביחד הזוגי שלכם. (ואת אפילו מתארת שקשה לך ממש עם להיות אסורים)

אז..
תהני מהברכה השפע והטוב שה' נתן לך ותשמחי בחלקך.

ואם יהיה נכון לך לעבוד את ה' באופן של "שבועיים שבועיים"?

אל דאגה...
מי שברא אותך ורוצה שתעבדי אותו ידאג לסדר לך את המציאות שנכונה לך בכל שלב בחייך!

עבודה נעימה, ותכווני בכל מצב בחיים לעבוד את ה' בשמחה מתוך המציאות שהוא שם אותך בה.

נ.ב -
יש לי חברה שהרבה יותר מומחית ממני בשאלות מהסוג הזה.
אם תרצי לפנות אליה לעצה תפני אלי בפרטי ואקשר ביניכן.


איזה תגובה מהממת. תודה.פשיטא
מתאימה לכל נושא בחיים..💕
ממש יפה ונכוןחן ליבי
נו נומיואשת******
כאילו לא רוצה לומר לך שטויות אבל… אמ.. קצת (השיעור, לא את)
כלומר בואי, צריך את ההרחקות כי ככה כתוב בתורה
אז מנסים למצוא את היופי ואת החיזוק שבזה
ויש כמובן
אבל
מנסים כי זה קשה רצח
ויש המון זוגות והמון שרשורים פה גם על כמה זה אתגר, מרחיק, מפיל, מעצבן, מחליש, קשה ומה לא.
כל אחת יש לה בחיים בסוף את הזרימה שלהם
אם תרגישי שנהיית מובנת מאליה, שאין יחסים מספיק, שצריך חידוש, אז תיזמי את זה. אולי תעשי מניעה אולי תעשו כאילו מה שיתאים לכם
וזה שעכשיו הריונות צפופים טובים ומתאימים לך גם לא אומר על העתיד כלום
וזה שנכנסת עכשיו בקלות לא אומר בהכרח בעתיד
בקיצור, עכשיו טוב לכם? למה להכניס ראש בריא למיטה חולה?
לדעתי האישית, הלכת לשיעור הלא נכון. זה הכל 💕
😂 על השורה האחרונהחן ליבי
רגע ברצינות על השורה האחרונה-שלומית.

גם אני מכירה את כל הדיבורים היפים על שבועיים-שבועיים וחיזוק הקשר וכו (וגם חושבת שיש בזה הרבה מן האמת) אבל יותר מדי מדברים ומתרכזים בזה. ממש יותר מדי לדעתי. וצריך לפתח גם שיעורים והרצאות על תקופות ארוכות של מותרים/ אסורים. אני ב"ה נכנסתי להריון לא הרבה אחרי החתונה וכך יצא שבשנה הראשונה בקושי היינו אסורים, ואני התהלכתי בהרגשה שהרבה ממה שלמדתי בהדרכת כלות ובכללי מכל מיני מקומות על זוגיות הוא לא רלוונטי לי ולעוד נשים רבות לתקופות ארוכות בחיים, והרבה יותר העסיק אותי עניינים של פיתוח הזוגיות בזמנים ארוכים שמותרים וזמנים ארוכים שאסורים. 

(אפילו דיברתי על זה עם החברה המפורסמת של  @באר מרים וגם קצת עסקתי בזה בעצמי בחיפוש מקורות ועוד ומקווה מאוד להשקיע בזה עוד בהמשך החיים למרות שכבר הספקתי לחוות גם תקופה ארוכה של מותרים-אסורים)

מה גם שהעניין של טומאה וטהרה לא מתחיל ולא מסתיים בחידוש הקשר בין בני זוג וזה אפילו לא הטעם העיקרי (טומאה וטהרה זה מושג הרבה יותר רחב ממחזור והרחקות...)

לפותחת- אמנם כרגע אין לי שיעורים רלוונטיים להציע לך, אבל ממליצה כמו רבות מקודמותיי להתמקד בטוב שלכם ובזכות והאתגר של גידול ילדים צפופים שמספק הרבה עבודה זוגית...

לדעתי ליצור זמנים של "אסורים" בכח לא נותן את האפקט ועדיף להתמקד במישורים אחרים לחיזוק הזוגיות אבל זה לשיקולך...

אני שמחה ששוחחת איתה.באר מרים
שמה כאן קישור למדריך שבו היא מסבירה על השיטה שלה לטובת מי שזה יכול להועיל לה:

רישום להורדת המדריך
האמת שמה שהיא ענתהשלומית.

זה שכרגע היא מתעסקת במחזוריות (מה שאומר שבועיים-שבועיים) זה היה בעיקר כדי לתת עוד מבט על מה שהיא עוסקת בו...

אמרה שאולי בעתיד תעסוק גם בזה

טוב לך בזוגיות?בתאל1
אם כן אז למה לחפש בעיות?
היא אמרה את זה, המרצה,כדעףי לשכנע את מי ששומרת -שגם ככה אין לה ברירה ויש לה ווסת על חודש... -שזה טוב וחשוב וכו' וכו'.
אבל ברור שעדיף בלי מקווה כל חודש...
זו דעתי.
האמת שאני הייתי לוקחת את זה לכיוון אחראני מאמין!
בעצם הנקודה שאת מעלה זה הרצון לחזק את הזוגיות. נכון אולי שבתקופה של ריחוק ואז קירוב אפשר לבנות קומה בזוגיות, אבל גם בתקופה שמותרים הרבה זמן אפשר לבנות הרבה.
אז אולי תקחי את ה"תסכול" שלך מהשיעור, ותחשבי בעצמך או עם בעלך איך הייתם רוצים לקדם את הזוגיות עכשיו? מה הייתם רוצים להוסיף? מה ישמח אתכם עכשיו בתקופה עד הלידה/עד ההריון הבא?
אז בואי אני אספר לך מה הן ההרחקות:קופצת
קושי אחד גדול ועצום.
מתכון בדוק למריבות.
ריחוק כ"כ גדול, שלוקח שבוע לגשר על הפער גם כשמותרים.
מצווה שמרוב שהיא הזויה - הלבישו עליה כל מיני אצטלאות של תחזוק קריטי לנישואין וכו'...

הענין ספיציפית של המקווה והגעגוע - אכן מדהים.
לא שווה רבע מהסבל שכרוך בו.
אם באמת חשוב לך, וזה חשוב. תתארגנו על ערב אינטימי כמו שצריך. תפנו זמן, תשקיעו באווירה וכו'...
נכון. עוצמת הגעגוע היא לא כמו אחרי מקווה, אבל גם לא עוצמת המשקעים.
לחלק מהנשיםחגהבגה
לא לכולן זה ככה.
למי שזה קשה לה זה באמת קשה ובעיה
אבך יש נשים שזה קשה להן אבל הן לא כל כך סובלות מזה
וזה לא רק רע
ולא רצון של הרבנים להתעלל בנו
ולא, זה לא סוף העולם

אולי לחלק זה קושי עצום
אבל זה לא סוף העולם

ולא ניסו לחפש את היופי רק כי ככה התורה ציוותה
זה לא סיפור כיסוי חהתעללות.
זה לא בעל מכה שמביא פרחים

יש לזה עומק שאנחנו חא מבינות אז אפשר לומר ככה
בלי להוריד מהקוזי העצום שכל אחת חווה
נשמהאין לי הסבר
ממש קשה לי לשמוע שאת ככה סובלת...
המטרה של המצוות היא לא שנסבול בעולם אלא להיפך.
אני חושבת שזה לא נכון להוציא את ההלכה ככה כי את מרגישה ככה.

אני לא סותרת את הקושי שלך, אבל לא כולן סובלות מזה. יש כאלו שרואות במצווה הזו המון ברכה!

אני חושבת שאם יש לך קושי תבררי אותי, בשביל עצמך (כמובן אם מתאים לך), אבל כואב לי שמוציאים את המצווה, שקשה בעבורי אבל טובה לי, כאסון נוראי.
ברור שלא כולן סובלות ככה.קופצת
כל אחת כתבה כאן איך היא חווה את המצווה.
ואני הוספתי את החוויה שלי, שאכן קשה לקריאה אבל קיימת😅

סליחה שהכאבתי לך.
טוב שהסברתאין לי הסבר
היה נשמע שאת מדברת באופן כללי על המצווה ולא כהרגשה אישית שלך...
בהצלחה רבה♥️
דווקא השיעור הזה על טהרת המשפחהתוהה לי
יכול לחבל בזוגיות 🙈
כי כשאומרים שמשהו הוא מדהים בהכרח, זה יכול ליצור בעיות רבות. זו לא האמת שזה מדהים בהכרח. זו גם לא האמת שזה בהכרח תורם לכל זוגיות. זה משתנה מזוג לזוג, מתקופה לתקופה, יכול להשתנות גם מיום ליום.. ואז כשמישהי או מישהו מגלים שזה דווקא עושה להם ממש רע, זה כמו ניפוץ אשליה כזה.. ואז כשאתה מגלה שמשהו אחד הוא תרמית אתה יכול לחשוב שדברים נוספים בתוך החביחה הזו הם תרמית. וגם תחושת החריגות הזו שיכולה להגרם או למשהי כמוך שלא מתנסה בזה הרבה.. או לאנשים שמרגישים שלכולם המצווה הזו עושה טוב חוץ מלהם,ואז הם ישאלו את עצמם מה זה אומר עליהם? מה זה אומר על הרלוונטיות של המצווה כלפיהם?
בדיוק חשבתי לעצמי על זה אתמול בלי שיעור...:-)

שבאמת כבר יותר משנה לא היינו במצב כזה של ציפייה מטורפת של תיאור הרגשות הזה שלפני ואחרי מקווה.

וזו הרגשה מדהימה שאולי אני 'מפספסת'? 

והבנתי ש.... דבר ראשון, הראש חושב את זה, הזכרון של המקווה עצמו הוא מתוק! אבל הלב לא מסוגל לחשוב על שבועיים של ריחוק בשביל המתיקות הזו! רק להיזכר בפעם האחת שכן היינו אסורים (אחרי הלידה) ואני מוותרת.

אז נכון שהגישה שכתבת מהשיעור היא נכונה, וזוג שעובר שבועיים כך ושבועיים כך כדאי שינסה לאמץ אותה, ללמוד לאהוב גם בהרחקות, ובפעמים שלקחנו את זה כפרוייקט זה באמת היה מעצים ומחבר מאד! אבל לא הייתי בוחרת בזה לכתחילה...

ודבר נוסף, אני לא חושבת שאנחנו חווים שיעמום בזוגיות, שאין גיוון ואתגרים.... כי מה יותר מחבר מלחכות לילד? לתכנן את החיים שהולכים להשתנות בזכותו? לחכות לו יחד, לחשוש במהלך ההריון, לחוות את השינויים הפיזיולוגיים שהריון, לידה הנקה מביאה, ולצלוח אותם! לראות את האושר הזה! שהוא של שתינו! מתנה מופלאה של החיבור המתוק שלנו..... לעקוב יחד אחרי ההתפתחות, או לחפור לו שיעקוב ולדאוג, ולהיות גמורים מעייפות יחד!

בקיצור, לא חסר ב"ה! 

אז יכול להיות שמי שלא שומרת טהרה מפסידה את הריגוש של ההתחדשות בזוגיות, אבל מי שכן, רק שלא יוצא בגלל שפשוט אין צורך! חווה את זה, פשוט ממקום אחר, בצורה אחרת....

 זו דעתי...

ומשהו נוסף, במהלך ההריון, בעלי היה צריך לטוס לתקופה קצרה, זה לגמרי נתן את המקום הזה! תנסי להרחיק אותו לכמה ימים, זה יעבוד😝

 

ואין עלייך שאת ככה עם הריונות וילדים צפופים ועדיין, יוצאת לשיעורים, ומחפשות לחדש ולהעמיק. מקנאה בך!

אני חושבת שהריונות צפופים וילדודס קטנים הם לא פחותהשקט הזה
הזדמנות לעבודה על הזוגיות מאשר הרחקות..
אני חושבת שילדים צפופים מזמנים כל כך הרבה אתגרים שזוג שמצליח לצלוח את זה הזוגיות שלו לא פחות חזקה מזוג שיש לו את התנועה של התקרבות והתרחקות.
וגם בתוך תקופה שמותרים.. אין זמנים שיותר מרוחקים ועסוקים וזמנים שמתקרבים חזרה ויש יותר פניות?
בקיצור, תנוח דעתך.
הקב"ה שולח לכם את העבודה הזוגית שמתאימה לכם
חייבת לענות שירה_11

קודם כל כיף לך שהלכת לשיעור כזה באלי גם

וגם כאחת שמצפה כבר כמה שנים לילדים אני אומרת לך שאני לא חושבת שאת רצכיה להרגיש כפוית טובה, כל אחת והנסיון שקיבלה מהשם, אז לי עוד אין ילדים ואת רוב הזמן בהריון אבל כאן זה לא נגמר,

ולעניין הטהרה וההרחקות, אני גם חשבתי על זה פעם ואני חושבת שאם בורא עולם מביא הריונות צפופים אז זה הכי טוב בשבילך מכל הבחינות גם מבחינת הטהרה, לכם טוב להיות מותרים הרבה זמן,

לנו כנראה זה פחות מומלץ בהתחלה...

ואם את מרגישה שזה פוגע לך בזוגיות וכו' תמיד אפשר לעשות הפסקה ולמנוע,

אבל אם לא, למה להתחיל לחשוב ולחשוש?

את חושבת אם להיות אסורים, ואני חושבת שכבר נמאס לי מהזמן הקצוב הזה והמלחמות למקווה כל שבועיים) ,תמיד מרגישים הפוך מהשני 

 

אז כמו שהריון ולידה כתבה בנוגע לכך שכל זוג יש לו את הדבר שמתאים לו,

מעבר לזה אני נזכרת שחברה שלי שנכנסה להריון מיד אחרי החתונה אמרה שהיו פעמים שהיא ובעלה אמרו, עכשיו חצי שעה לא נוגעים, פעם פה פעם שם, כדי להרגיש את הרצון הזה לגעת כשאי אפשר,

להם זה עשה טוב והם היו מבסוטים את יכולה גם לנסות

 

בקיצור תרגישי בנוח ;)

FK

תכלס כיוונתי אלייך בסך הכל בתגובה שכתבתי נפש חיה.
חחח במה כיוונת אלי?שירה_11


זה כנראה המסלול שמיועד לך!!זאתעםהשם
תראי לכל אחד ממנו יש קשיים - שזה המקומות שאנחנו נתקעים בחיים מתאמצים מתפללים הרבה וחווים.
ולכל אחד יש את המתנות הקטנות שלו בחיים, הדברים שהולכים לנו בקלות.
אני למשל הכרתי את בעלי בגיל מאוד מוקדם, אז בחיים לא יצאתי לדייט.
היה התקופה שהתבאסתי, שחסר לי בחיים חלק משמעותי בבניה של האישיות וכו... וכמובן המון סיפורים מצחיקים.
ואח"כ הבנתי שזה לא באמת חסר לי כי זה לכ המסלול שלי, ה' מתכנן הכל הכל הכל עד הפרטים הקטנים.
ככה זה גם אצלך, אז לא אתם לא מפספסים שום דבר מזה שאין את הריחוק.
כי כנראה שהזוגיות שלכם לא זקוקה לזה.
היא כנראה חזקה וטובה מספיק בלי זה, תאמיני שאם היה צריך משהו יותר מזה ה' כבר היה דואג לכם.
התחברתי כל כך למה שכתבתשירה_11

וגם לשם של הניק שלך,

ממש ממש נכון ומדוייקחן ליביאחרונה
אני לא חושבת שזוגות ששומרים נידה מתגרשים פחותסופי123
מזוגות שלא שומרים. ואם יש בהרחקות תועלת זוגית לחלק מהזוגות, לחלק מהזוגות זה סתם סיוט ונזק לזוגיות. פה בפורום זה עולה לא מעט...
נשמע לי שהשיעור שהיית בו קצת ילדותי ומתאים אולי לבנות אולפנא ולא לנשים כמוך שחיות את המציאות המורכבת. בטוחה שלכל אחת שישבה שם יש את ההתמודדות שלה בנושא.
אם את מרגישה שהזוגיות שלך צריכה חיזוק תחזקי אותה בלי קשר.
סתם עצה טובה לחיים...עדיעד

אם טוב לך במה שאת עושה, לא צריך להיות לך אכפת מה אחרים חושבים. בוודאי שטוב, לפתוח ולפקוח עיניים ואזניים, להחכים וללמוד.

אבל מה שטוב, לא מזיזים.. אולי מזיזים קדימה.

אם בזוגיות שלך טוב לך. ואתם מנהלים נכון ובחכמה את ימי הטהרה באופן שתתגעגעו זה לזו גם כשטהורים, אז לא צריך להזיז לך שום דבר אחר.

אני יכולה לומר לך שאנחנו בתקופות הללו, יצרנו אווירה כדי שיהיה געגוע וכד'.

הכל טוב.

להודות על מה שיש.

אל תדאגי, אצלכם זה קורה / יקרה אחרי לידהיראת גאולה
אז יש לך הזדמנות במקום לקטר ולהתבאס, לזכור שזה מחזק את הזוגיות וכו' וכו'
תודה לכולכן!אנונימית בהו"ל
קראתי כל אחת מהתגובות אבל מרגישה שאם אענה באופן אישי אז אחזור על עצמי אז מגיבה כאן לכולן.

ידעתי ששווה לי לכתוב כאן כי אתן תכניסו אותי לפורפורציות.

אז באמת אין לי עניין להכניס אותנו לניסיונות מיותרים וזה באמת קשה לי בטירוף בפעמים הבודדות שהיינו אסורים.

אין אצלי בהריון תקופה שלא באלי מגע או יחסים, ב"ה. אז ככה שאפילו את ההפסקה הזאת אין לנו.

אני ממש אשמח לרעיונות איך לחזק את הזוגיות גם כשמותרים.
הרבה פעמים מרגיש לי שגם כשיושבים ומדברים זה איכשהוא בסוף תמיד בעיקר סביב הילדים.

ולשאלה אם טוב לי בזוגיות אז כן, טוב לי.
אבל אני שואלת את עצמי לפעמים אם ככה זה, כל היום סביב הילדים, כל הדיבורים סביב הילדים, כל המחשבות הועיסוקים סביבם. איפה אנחנו? זה רק אחרי שהילדים יתחתנו?
למרות שבתכלס אני בכלל לא יודעת מה אני מצפה, כאילו מה אני מצפה שיקרה אם לא הילדים? ברור שזה מה שמעסיק אותנו עכשיו, לא?
ובכל זאת מרגיש לי שאנחנו מפספסים משהו, אולי אני טועה.
אשמח לשמוע את דעתכן.
רק נקודה קטנה לפני שיענו לךמיואשת******
אנחנו אסורים שבועיים שבועיים כבר שניייים
והנקודה הזו שרוב השיחות קשורות לילדים כל הזמן שם ואנחנו משתדלים לעבוד על זה וזה עבודה שלא נגמרת
זה לחלוטייייןןןן לא קשור אחד לשני. פשוט אין קשר.
אצלנוקופצת
ביום של הדייט השבועי - מדברים רק על עצמנו/ החיים..
ובשאר הזמן - על הילדים / כל השאר
טבעיoo
שהרבה מהשיחות יהיו על הילדים, זה נושא מרכזי ומעסיק.
ויש גם נושאים זוגיים, כמו איך היה היום של כל אחד, מחשבות/ לבטים / רעיונות שרוצים לדון ולשוחח עליהם, דיבורים של חיזור ופלירטוט.

ואין קשר בין הנושאים למותרים/ אסורים, אצלנו לפחות.
אצלנויערת דבש

כשיוצאים\יושבים לדייט

יש כלל שלא מדברים על הילדים ולא על עבודה

לרוב זה מצליח

 

חוץ מזה ממש לא משאירים מקום לזוגיות ולמערכת יחסים כשהילדים יגדלו!

מאוד מאוד חשוב דוקא בשנים העמוסות האלה

לקחת מידי פעם פסק זמן לעצמכם לזוגיות שלכם

בלי הילדים ובלי דיבורים על הילדים

כמו דייט שבועי מחוץ לבית במקום נחמד

כמו נופש זוגי פעם בשנה! חשוב ביותר

 

אנחנו נוסעים מידי פעם לנופש ארוך לבד או אפילו לילה בצימר

זה מחייה את הקשר

וקריטי בעייני

(ואפילו טיול זוגי לחו"ל שנסענו עם תינוקת היה זוגי מאוד ושווה מאוד!)

למה לא מדברים על הילדים?נתחילמחדש
סתם שואלת. לא ספציפית אותך

להפך, זה תחום העניין כרגע, וזה חלק מהזוגיות שלנו..
למה זה נושא שהוא לא זוגי?

ואיזה נושאים הם כן? מוזר לי להגביל נושאי שיחה עם בעלי. מרגישה שזה לא טבעי..
נקודה קטנהלהשתמח
אל תצטערי שאין לך תקופות שלא בא לך מגע ויחסים. לדעתי זה הרבה יותר קשה מלהיות אסורים. כי מותר- אז הוא רוצה, ואני לא רוצה, אז הוא מרגיש דחוי. וגם אחרי שההורמונים השתפרו נשאר אצלי הרגל של לברוח ממגע מחשש שיציק לי כמו שהציק בתחילת היריון. בלגן גדול ולא מקרב במיוחד.

ולגבי זה שהשיחה בעיקר סביב ילדים. אחרי שהתארסנו החלטנו שבדייטים לא מדברים דיבור טכני על תכנון החתונה, מציאת בית וכו'. לאחרונה אמרנו שאולי כדאי לעשות משהו דומה גם בשיחות שלנו היום, אבל עוד לא חשבנו על הפרטים.

שמעתי בדיחה מסטדנפיסטית על זה...אוהבת את השבת
" אני ובעלי יוצאים קבוע לשייט
ויש לנו כלל- לא מדברים על ילדים, עבודה וכסף,
אז אנחנו יושבים ארבע שעות בבית קפה ו...שותקים!" 🙂🙃
😀😀😀אם מאושרת


אולי לחפש לכם תחומי עניין חדשים?המקורית
אפשר לפתוח בלימוד בספר
ענייני אקטואליה
אתם לא חולקים חוויות מהעבודה?
ילדים הם לגמרי חלק מהשיח, אבל הוא לא חייב מצומצם רק לזה
אם זה מרגיע אותךנתחילמחדש
הזוגיות שלנו הרבה פחות טובה בתקופות איסור.
את לא מפסידה כלום...

וכל השאר, מה שכתבו
חחח, וואי,מדויק..תוהה לי
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !