אני לא יודעת למה אבל כשאמא שלי מגיעה לביקור הילדים איכשהו יוצאים מאיזון מרוב התרגשות עכשיו זה טבעי וגם לא כל כך הפריע לי כי אני סוג של מכינה את עצמי לזה מראש ויודעת שגם בסוף הם כן נהנים מהביקורים האלו הם גם נורא מחכים לזה ומבחינתי זה משהו שחולף עם ההתרגשות.
אבל מה שכן מפריע לי שאני מרגישה המון ביקורתיות כתוצאה מכך מצד אמא שלי היא כביכול אומרת לי שזה לא נעים לה שככה קורה ולא רוצה להזיק לילדים וזה כביכול לא אמור לייצר לי תחושה של ביקורתיות אבל זה כן גורם לי להרגיש מבוקרת מאוד.
בפעם האחרונה היא ביקשה שנצא איתם לבחוץ אז זרמתי עם הבקשה שלה וגם הצטרפתי אליהם ובסופו של דבר חלק מהילדים רצו לחזור איתה הביתה ומנגד האחרים רצו להישאר איתה בפארק ואז נוצרה מריבה בינהם עכשיו בהתחלה ניסיתי לא לקחת חלק ולתת לה להתמודד אבל כשראיתי שזה מחריף אז אמרתי שכולם חוזרים הביתה ואם זה ככה בפעם הבאה לא נלך לפארק כי זה לא כייף המריבות האלו ואז אחד הילדים הגיב קצת בחריפות ואמר לילד אחר משהו כמו אני מת ממך( לא זוכרת את המילים המדויקות אבל אני הבנתי שהוא בכלל לא מתכוון למשפט אובדני זה היה צורת ביטוי לא מוצלחת שלו) בקיצור אמא שלי אמרה להם שהיא רצתה לבוא ולשמח אותם והיא לא רוצה שהם יהיו עצובים אז אולי עדיף שהיא לא תבוא יותר ככה וזה ממש פגע בי והרגשתי את כל הקושי שיש לי עצמי איתה.
אומנם בשנים האחרונות באמת הקשר שלנו השתפר אבל יש לי הרבה משקעים ממנה מהילדות ובאמת אני חושבת שרובם זה דברים שנעשו בתום לב לא חלילה בזדון אבל מן גישה שהיא קרירה כזו ולא מכילה.וכן היום כשהיא אומרת לי דברים טובים וכביכול מנסה לפצות על ההתנהגות שהיתה בעבר( היא באמת מנסה לתקן) אני לא מצליחה להאמין לה אני מרגישה כאילו היא אומרת לי בדיוק הפוך. אז ברגיל אני מצליחה להפריד ולהגיד לעצמי שאני צריכה לסלוח לה על העבר ושזה באמת היה לא בכוונה וזה קצת עוזר לי לפתוח את הלב אליה אבל בסיטואציות כאלו שהיא כביכול לא מצליחה להכיל את הילדים זה צף לי.
היא אמרה את המשפט הזה בקטע טוב אבל אני חושבת שזה לא מה שהם היו צריכים לשמוע הם היו צריכים מי שיאסוף אותם ויגיד להם משהו כמו מתוקים ממש חבל לי שאתם רבים וסבתא פה בשביל כולם אבל היא בכלל לא הבינה שעל זה המריבה רק בדיעבד כשאני הסברתי לה ..
ולסיום גם לבעלי זה מפריע שהם משתוללים ככה שבאה וזהו סתם פרקתי את מה שבלב כי אין לי יכולת לדבר על זה כל כך עם מישהו במציאות
אבל מה שכן מפריע לי שאני מרגישה המון ביקורתיות כתוצאה מכך מצד אמא שלי היא כביכול אומרת לי שזה לא נעים לה שככה קורה ולא רוצה להזיק לילדים וזה כביכול לא אמור לייצר לי תחושה של ביקורתיות אבל זה כן גורם לי להרגיש מבוקרת מאוד.
בפעם האחרונה היא ביקשה שנצא איתם לבחוץ אז זרמתי עם הבקשה שלה וגם הצטרפתי אליהם ובסופו של דבר חלק מהילדים רצו לחזור איתה הביתה ומנגד האחרים רצו להישאר איתה בפארק ואז נוצרה מריבה בינהם עכשיו בהתחלה ניסיתי לא לקחת חלק ולתת לה להתמודד אבל כשראיתי שזה מחריף אז אמרתי שכולם חוזרים הביתה ואם זה ככה בפעם הבאה לא נלך לפארק כי זה לא כייף המריבות האלו ואז אחד הילדים הגיב קצת בחריפות ואמר לילד אחר משהו כמו אני מת ממך( לא זוכרת את המילים המדויקות אבל אני הבנתי שהוא בכלל לא מתכוון למשפט אובדני זה היה צורת ביטוי לא מוצלחת שלו) בקיצור אמא שלי אמרה להם שהיא רצתה לבוא ולשמח אותם והיא לא רוצה שהם יהיו עצובים אז אולי עדיף שהיא לא תבוא יותר ככה וזה ממש פגע בי והרגשתי את כל הקושי שיש לי עצמי איתה.
אומנם בשנים האחרונות באמת הקשר שלנו השתפר אבל יש לי הרבה משקעים ממנה מהילדות ובאמת אני חושבת שרובם זה דברים שנעשו בתום לב לא חלילה בזדון אבל מן גישה שהיא קרירה כזו ולא מכילה.וכן היום כשהיא אומרת לי דברים טובים וכביכול מנסה לפצות על ההתנהגות שהיתה בעבר( היא באמת מנסה לתקן) אני לא מצליחה להאמין לה אני מרגישה כאילו היא אומרת לי בדיוק הפוך. אז ברגיל אני מצליחה להפריד ולהגיד לעצמי שאני צריכה לסלוח לה על העבר ושזה באמת היה לא בכוונה וזה קצת עוזר לי לפתוח את הלב אליה אבל בסיטואציות כאלו שהיא כביכול לא מצליחה להכיל את הילדים זה צף לי.
היא אמרה את המשפט הזה בקטע טוב אבל אני חושבת שזה לא מה שהם היו צריכים לשמוע הם היו צריכים מי שיאסוף אותם ויגיד להם משהו כמו מתוקים ממש חבל לי שאתם רבים וסבתא פה בשביל כולם אבל היא בכלל לא הבינה שעל זה המריבה רק בדיעבד כשאני הסברתי לה ..
ולסיום גם לבעלי זה מפריע שהם משתוללים ככה שבאה וזהו סתם פרקתי את מה שבלב כי אין לי יכולת לדבר על זה כל כך עם מישהו במציאות
