המשולש המסוכן: ילדים, שבת וממתקים (התייעצות)מתואמת
בשבת האחרונה הגיעה יכולת בליסת הממתקים של הילדים לרמות חדשות... מהרגע שבעלי חזר עם הקניות ביום שישי בצהריים ועד מוצאי שבת, לא עברו חמש דקות בערך בלי שבא אליי ילד וביקש לאכול ממתק כלשהו. (וכמובן - אם אחד נצפה אוכל בעיני אחיו, מיד גם הם באו לבקש...) זה הגיע למצב שכבר לא יכולתי לסבול את זה, ופשוט אמרתי להם שכל שאלת ממתק תופנה מעתה לאבא ולא אליי. (הבעיה שבצהרי שבת אבא שלהם הלך לנוח, וכשסירבתי לאשר להם ממתקים במקומו - הם פשוט אישרו לעצמם וזללו בלי בקרה בכלל... )
בקיצור - חשבתי על רעיון לשינוי: בשבת הבאה לא נקנה *שום* ממתק. לא חטיפים, לא שוקולד, לא עוגות, לא מעדנים, לא ג'לים ולא שלוקים. רק פירות, קרקרים ויוגורטים, ונכין בעצמנו כמה דברים פשוטים שיהיו כמנות אחרונות בלבד, ודי.
הבעיה היא ששבת הבאה מחוברת לשבועות, ופתאום תהיתי אם זה לא יהיה שינוי קיצוני מדי, אם הוא יוחל בבת אחת על יומיים...
וכאן אתן נכנסות לתמונה: מה דעתכן? הילדים שלנו ישרדו יומיים בלי מיני מתיקה? הם יצליחו להרגיש את כבודם של השבת והחג גם בלעדיהם? יצליחו ליהנות ולאהוב אותם?
(קחו בחשבון שאני לא טובה כל כך באפייה וכו', ולכן תמיד אני מעדיפה שנקנה מנות אחרונות... אולי הפעם גם הבת שלי תכין - בתקווה שיהיה לה זמן - אבל שוב, מדובר ביומיים...)
אולי הצעת ביניים?חילזון 123
שתיושם גם בעזרת בעלך כמובן...

תקנו ממתקים. אבל לקבוע מראש בכתב, ככה שכולם ידעו, מתי אוכלים מה. ותקנו כמות *מדוייקת* לפעמים האלו, כדי להפסיק את הנישנוש המתמיד....

נגיד ממתק אחד אחרי הדלקת נרות
קינוח אחרי הארוחה
עוגה בבוקר כשקמים
צלחת ממתקים אישית בצהריים
קרטיב אחצ
וכו'
זה גם רעיון, תודה!!מתואמת
תשלחי אותם למכולת לבחור ממתק אחד לכל ילדמיואשת******
או שניים
שיבלו שם כמה שעות בבחירה ואז ידעו שמי שאוכל את שלו לפני שבת- לא יהיה לו בשבת.
בלי קשר הייתי מענישה מי שאכל ממתקים בלי רשות ומציעה לחשוב על כללים
אצלינו למשל אוכלים ממתק אחד בכניסת שבת ואחד בשבת בבוקר
ואין שאלות. לפני ואחרי , זה מה שמותר וזהו
אין סיבה שישגעו אותך ככה
זה רעיון טוב...מתואמת
מעניין אם הוא יוכל לעבוד על הקטנים... (בסעודה שלישית בת השלוש התעקשה שהיא סיימה את האוכל שלה כי כבר רצתה לקבל מנה אחרונה - אף שכולם יכלו לראות שהצלחת שלה מלאה... כלומר, יש בה עדיין את כל מעט האוכל ששמנו לה...)
להעניש אותם אני לא רוצה - גם כי זה יצטרך לכלול כמעט את כולם, וגם כי זו קצת אשמתי, שסירבתי לענות להם אם הם יכולים לאכול ממתק או לא...
(הבעיה היא שגם אני אוהבת לנשנש במהלך צהרי שבת, תוך כדי שאני קוראת... אז אני לא באמת יכולה להגביל אותם עד כדי כך...)
גם שלי מעדיפה ממתק על אוכלמיואשת******
ובכל זאת אני לא מרשה עד שהיא מסיימת
וכן היא גם למדה שיש ממתק בהדלקת נרות והיא אכן שואלת אותי ביום שישי פעם בשעה מתי אני מדליקה נרות 😅 אבל היא מחכה
כן, התעקשנו איתה ובסוף היא אכלהמתואמת
אבל זה היה מתיש...
וכשאני חושבת על התעקשויות כאלה כפול שבע וכפול מלא פעמים במהלך השבת - אני נהיית מותשת רק מהמחשבה...
בסדר, אז לצהרי שבת צלחת נישנושים מוגדרתחילזון 123
כללית או פרטית.
את גם לא חייבת להתנות את זה בעניין סיום האוכל. אני לא בטוחה שחייב להיות קשר.
פשוט שזה יהיה מוגדר ולא 'בלתי נגמר' כזה.
נכון, צודקת... תודה!מתואמת
ספציפית לגבי מנה אחרונהיראת גאולה
אני מחליטה מתי המנה הזו מתחילה, בדיוק כמו שאני מחליטה מתי מגישה כל מאכל אחר בזמן הארוחה,
אבל כשמתחילה מנה אחרונה, לא מתנה את זה בסיום אוכל כזה או אחר.
כן יש כללים שאכלו משהו, שהשתתפו בסעודת שבת ולא קראו בספה למשל, ואצלנו זה אחרי ברכת המזון. אבל אני לא מאמינה בבדיקה מה הילד אכל או לא, כי יש משהו במתח של 'אם תאכל תקבל' שבאמת לא מאפשר להם להיות פנוי לתחושת הרעב ולאוכל הנוכחי.
אוהבת את הגישה הזו...מתואמת
אבל כבר יותר מדי השרשנו אצלנו שרק מי שמסיים את האוכל (כל אחד והכמות שלו) מקבל מנה אחרונה...
איך אפשר לשנות את הגישה?
(כרגע המצב הוא שמי שמסיים לאכול הולך לקחת לעצמו מנה אחרונה, ואז הוא מגרה את אלה שלא סיימו. אז אולי צריך להתחיל בזה - לקבוע זמן לכולם לאכילת המנה האחרונה...)
אני ראיתי משפחה שרק אחרי ברכת המזון הגישו מנ"אנפש חיה.
מנה אחרונה.
ככה כולם אכלו כולל הילדים ששבעו
ורק ה"מתוקים" לסוף הוגשו לקינוח אחרי ברכת המזון, ואחרי פינוי הכלים וכו'.
כיוון יפה!מתואמת
גם אצל ההורים שלי ככה בערך - מפנים את השולחן, הולכים לשבת בספות ואוכלים מנה אחרונה תוך כדי דבר תורה (אבל ברכת המזון אחר כך).
אצלנו זה לא ממש ילך, כי אפילו פינוי השולחן תמיד נדחה עד לסעודה הבאה 🙈 (דואגת להחזיר למקרר רק את מה שדורש קירור)
אבל אולי זו גם הנהגה טובה שכדאי להנחיל אצלנו... ותהיה להם מוטיבציה ככה לעזור בפינוי השולחן אם המנה האחרונה תובטח רק לאחריו...
ההבדל הואנפש חיה.
ששם המנה אחרונה הוגשה אל שולחן הסעודה,
כשכולם ישובים במקומותיהם, כולל הילדים שעזרו בפינוי השולחן.

כשהמנה עוברת לשולחן הבא הילדים לא מקשרים בין המחוייבות שלהם לעזור לפינוי
לבין ההנאה מהימנה שהיא תוצר של מעשה העזרה שלהם (נהנית? תעזור לפנות. לא עזרת? לא קיבלת. פשוט מאד. לא כעונש אלא כתוצאה נלווית.... )
ומרגישים חופשי לבקש ממתקים כי יודעים שאין באמת כללים ושאין גבול שיאמר מה מותר ומתי.
כן, זה נשמע טוב... תודה!מתואמת
אצלינו אין מנה אחרונה (רק אם יש אורחים...)חילזון 123
אוכלים ממתק בכניסת שבת
בערב כבר עייפים...
מקסימום טועמים קצת עוגה באופן לא רישמי...
בבוקר בארוחת בוקר אוכלים בדכ עוגות נגיד. או משהו אחר טעים.
או שעושים קידוש עם 'מנה אחרונה'.
סעודה שניה אוכלים בצהריים
אחכ אין קינוח.
יש משהו טעים בצהריים, שזה יותר ב2-3-4 (תלוי מתי אכלנו את הסעודה)

לפעמים הם אומרים אם אפשר קינוח, אז אני אומרת שאכלנו סעודה, ונאכל ממתקים בצהרים.

תכלס לא בטוחה שאנחנו אוכלים פחות ממכם 🙈
פשוט רק לעניין שחייב מנה אחרונה....
אז אפשר לאכול את המתוקים בזמנים אחרים....
הייתי מעדיפה דווקא שהממתקים יוגדרו למנה אחרונהמתואמת
ולא גם יתפזרו לאורך כל היום...
נכון גם אצלנובוקר אור
לגביסליל
ממתק ולסיים לאכול, אולי כדאי לנתק את הקשר ביניהם.
פעם הבן שלי היה רגיל שבסיום כל ארוחה, מקבלים קינוח (עוגיה למשל). ואז הוא היה מסיים לאכול עוד לפני שהתחיל😅
אז ניתקנו את הקשר ביניהם.
במהלך השבוע, הוא מקבל כל יום עוגיה בדרך לגן וזהו.
בשבת, אפשר עוגיה בקידוש (אנחנו עושים בנפרד מהארוחה), ולפעמים גם מרשים לו גם כשאנחנו ישנים בצהריים והוא נשאר לשחק.
אין קינוח בארוחה, ואני גם לא מרשה לדבר על קינוח במהלך האוכל, כי אחרת הוא כל הזמן שואל ומראה לי כמה הוא אכל (שתי כפיות אורז, ביס שניצל). אבל הוא די למד שאוכלים כי רעבים ובלי קשר למה שמקבלים אחר כך, וזה עוזר בשני התחומים. גם אוכל כמו שצריך, וגם לא מבקש כל הזמן ממתקים.

ולגבי שאר הדברים, אין לי עדיין ילדים גדולים, אבל חושבת שעיקר העניין כאן זה לשים להם גבול ברור.
יש בבית x, אפשר לאכול את זה רק בזמן y, מי שיאכל בלי רשות, לא יוכל לקבל בשבת הבאה. (סתם דוגמה)
איך הצלחתם לנתק את הקשר בין האוכל למה האחרונה?מתואמת
תוהה אם יש סיכוי להצליח בזה עכשיו, אחרי שזה הרגל רב שנים...
במהלך השבועסליל
פשוט אין קינוח. פעם הוא היה אוכל בסיום כל ארוחה משהו מתוק, ועכשיו כבר לא. העברנו את זה לבוקר לפני שיוצאים וזה לא קשור למה הוא אכל או לא אכל לפני כן.

לגבי שבת, זה באמת קצת מאתגר.
אפשר באופן תיאורטי להגיד שאין קינוח בכלל, ואז בצהריים לאפשר לכל אחד ממתק אחד. אבל אני מבינה שיכול להיות שזה חלק מעונג שבת וזה באמת צעד קצת דרסטי.
אצל ההורים שלנו, מגישים מנה אחרונה רק אחרי שכולם סיימו לאכול. מפנים את הכלים, ואז מגישים מנה אחרונה לכולם. אז קודם כל הייתי מתחילה מזה שזה יהיה שלב נפרד בארוחה, ולא שכל אחד לוקח לעצמו מתי שהוא רוצה. אבל באמת כשמגישים, אני מרשה לבן שלי לאכול, גם אם הוא לא כל כך אכל בארוחה. אני מזכירה לו שזו ארוחת ערב / צהריים ואחר כך לא יהיה אוכל, והוא כבר יודע שזו אחריות שלו לאכול כדי שלא יהיה רעב, אבל זה לא קשור לקינוח. מה שכן, אני בכל אופן מגבילה *כמה* מותר לאכול. ככה שגם אם הוא לא אכל, הקינוח לא באמת יכול לפצות על הארוחה כי זה לא משביע, ואם הוא רוצה להיות שבע הוא צריך לאכול באמת.

בבית זה קצת אחרת, כי אנחנו לא כל כך אוכלים מנה אחרונה. הבן שלי בדרך כלל מבקש, אבל אני אומרת לו שלא מדברים על קינוח כרגע. אז הוא פשוט למד לאכול ולרוב בסוף גם מקבל משהו קטן, אבל זה לא משהו עיקרי והארוחה לא סובבת סביב זה
גם אצלנו באמצע השבוע אין מנה אחרונה בהגדרהמתואמת
(יש ממתקים סתם...)
אבל בשבת זה ממש חלק מובנה...
אבל אולי באמת נתחיל בזה שהמנה האחרונה נפרדת מהסעודה. תודה!
אני לא חושבת שזה המקום שדורש השקעהמיואשת******
בכלל כל הנושא פה זה גבולות ולהקשיב כשאומרים לא. זה ממש נטו גבולות.
הכח והמשאבים שלך אמורים להיות מושקעים בזה, לא בשינוי סדרי בראשית בבית שלך
להשקיע בגבולות זה השקעה קשה אולי אבל היא שווה ותבוא לידי ביטוי בעוד דברים
בעוד שאם עכשיו תפתחי במלחמה של אין מנה אחרונה אחרי הסעודה. גם יהיה לך את המלחמה הזו וגם לא פתרת כלום ב23 שעות האחרות של שבת
יש מלא בתים שיש בהם מנה אחרונה אחרי הסעודה (שלנו למשל) ועדין יש גבולות ויש החלטות מה מקבלים מתי
נראה לי שזה מצטייר לך כמשהו עול או פתרון טוב אבל האמת לדעתי האישית שזה רק יצור לך יותר בעיית ולא יפתור את הקיימות. זה שלמשפחות אחרות אין מנה אחרונה אחרי הסעודה סבבה, זה לא אומר שזה בהכרח נכון וטוב לכולם וזה ענין של מנהג ונוחות , איך זה פותר את זה שילדים רוצים מתוק בשבת אחרי צהרים למשל?
זאת דעתי בכל אופן
צודקת ממש, תודה!מתואמת
הו, גבולות... בזה מתחיל ונגמר הכול...
כן אה? איזה קשה זהמיואשת******
אני במצב כזה מדייקת לו מה הוא צריך לאכולטארקו
לרוב אמקד אותו לחלבון, שיסיים משהו אחד ספציפי ואז
כן, זה מה שעשינו בסוף... לקח זמן, אבל היא אכלה אתמתואמת
זה. (וזה היה תפוח אדמה הדבר היחיד שידענו שיש סיכוי שאכן תאכל...)
אנחנו קונים חטיף אחד לכל ילד וזהו!!אור123456
אין בבית שום חטיפים או מתוקים מעבר
מידי פעם יוצאים לגינה בימי חול ואני מפנקת אןתם באחזה גלידה אבל בבית אין כלום
זה הרגל מאז ומתמיד?מתואמת
אני תוהה איך אפשר להנחית הרגל כזה פתאום.
לכן חשבתי ללכת לקיצוניות השנייה, ואז להתאזן אט אט...
כבר שנים..לא זוכרת ממתיאור123456
אצליoo
אין מנה אחרונה גם כשיש אורחים, כשיש 2 מנות עשירות, למי יש מקום למשהו מתוק?

וגם אין ממתקים מיוחדים לשבת, ואין זמן שבו מחלקים ממתקים, מי שרוצה לוקח כרגיל מארון חטיפים מה שיש שם. נראלי הרגל רע לקשר שבת לממתקים, שבת יכולה להיות דבר מקסים בלי שום ממתק.
כנ"ל לפעמים יש אבטיח או פיצוחיםאור123456
יש גם גישה הפוכהבת 30

זו עוד דרך לייקר את השבת, שיש בה דברים שאין במהלך השבוע.

אצלינו אין חטיפים במשך השבוע, בשבת יש אחד בליל שבת ואחד בבוקר

אבלoo
מייקרים עם משהו שמייקר, לא עם דברים שהורסים את הגוף, ככה את מלמדת את הילדים שממתקים זה דבר מיוחד שמייקר את השבת, והאמת היא שממתקים זה זבל שמכניסים לגוף, לא יותר מזה.

אנחנו מייקרים עם בגדים מיוחדים, מפה, כלים נאים, אוכל מיוחד וכו.
הלוואי שנצליח ככה...מתואמת
לא קראתי הכל...אז סליחה אם אני ממחזרת רעיונותבת 30

מה עם הגדרת זמן לכל חטיף או ממתק.

נניח- אחרי הדלקת נרות- חטיף אחד.

אחרי הסעודה-קינוח מסוג אחד או שניים

בבוקר- אחרי שאוכלים משהו בריא יכולים לקבל ממתק קטן.

אחה"צ- עוד חטיף.

 

ננסה באמת לעשות משהו כזה... בתקווה שיצליח...מתואמת
אצלי זה ככהבת 30

אחרי הדלקת נרות- חטיף. אחרי גיל בת מצווה הן שומרות את החטיף לזמן אחר- אחרי הסעודה או מתי שבא להן.

בסעודה- מי שצייר ציור פרשת שבוע מקבל מנטוס אחד. בלבד..

קינוח- לפעמים יש לפעמים אין. לפעמים עוגה, פיצוחים. 

בבוקר- אוכלים יוגורט עם פירות וסילאן. והולכים לבית הכנסת, שם הקטנים מקבלים חטיף ומשחקים בחוץ, והגדולות מקבלות את החטיף אחרי שחוזרים ועושים קידוש.

אם אני מכינה קרטיבים- אז בצהריים כל אחד יכול לקחת מתי שהוא רוצה.

בקיץ, משתדלת שבסביבות ארבע יהיה אבטיח או מלון חתוך וכולם אוכלים. 

ואם מישהו מבקש עוגה או עוגיה- יכול לקבל, באופן מידתי. 

תודה!מתואמת
אצלכם רגילים לממתקים בריאים מאז ומתמיד... אצלנו לצערי אלה לא יעברו
אבל אולי קביעת הזמנים תעזור באמת...
אל תחשבי שהכל בריאבת 30

חטיף זה חטיף...

ואוכלים גם קרטיבים רגילים...

ואפילו מרשמלו בל"ג בעומר...

אבל עדיין - הכיוון הכללי בריא...מתואמת
נכוןבת 30

אבל אולי אם תתני להם להכין הם ירגישו שזה מענין ומגניב ויהנו לאכול מה שהכינו.

קרטיבים למשל, זה ממש בקטנה להכין. סוחטים מלא תפוזים, או מכינים מיץ מתרכיז טבעי, שופכים לתבניות סיליקון של קרטיבים, תוקעים מקלות ארטיק ולמקפיא. עשר דקות ותכל'ס זה טעים...

הגדולה שלך אולי תהנה להכין דברים מורכבים יותר- פצפוצי אורז עם שוקולד (לא מסובך בכלל) וכאלה. 

קרטיבים הם באמת מכינים הרבהמתואמת
לא כל כך אוהבת את זה, כי הם מעמידים אותם בצורה לא בטוחה במקפיא... אבל אולי אם אשגיח עליהם זה יצא טוב יותר...
ואל דאגה, הגדולה שלי כבר בונה מגדלים וחלומות לדברים המושקעים שהיא תכין לשבועות (רק נותר לקוות שיהיה לה זמן... ושהיא לא תלכלך יותר מדי כלים )
קודם כלהמקורית
לשאלה האחרונה שלך - בעיניי כן
אבל בלי קשר אליה, מצטרפת למה שכתבו לפניי שמגבילים את כמות הממתקים שקונים בדיוק לפי הצורך ( ויותר מזה אולי תשימי אצלך בחדר אפילו באופן שלא יראו) ולהגדיר זמנים לכך. גם אצלנו יש זמנים לממתק בשבת - ולא תמיד אני עומדת בהם כדי לא ליצור התניה אצל הילדים - בכניסת שבת לפעמים נותנת חטיף כי הם רעבים
אחרי סעודת שבת יש תה ועוגה (אוכלים מנה אחת עם סלטים אז זה עובר אצלנו) בדרכ או אם הולכים לסבא וסבתא אז יש גם שוקולד
ובשבת בבוקר יש עוגה חלבית מפנקת. זהו.
אבל האמת היא שהעוגות בבוקר ואחרי הסעודה הן עונג שבת גם שלנו ההורים ואם היינו אוכלים יותר מזה לא הייתי יכולה למנוע מהם
לשים אצלנו בחדר אני לא רוצהמתואמת
כי הרגלתי את הילדים שאין אוכל בחדרים בשום אופן (גם לא רק כדי לשמור עליהם שם).
ונראה איך נצליח את השאר...
אני יכולה לשתף איך זה אצלנובארץ אהבתי
באופן כללי אין אצלנו ממתקים קנויים.
יש בייגלה בארון, יש עוגות/עוגיות שאני מכינה (בד"כ סוג אחד כל פעם. אני מכינה 4 עוגות, משאירה 1 בחוץ והשאר במקפיא, וכשנגמר המלאי אני מכינה נגלה חדשה. עוגות פשוטות בחושות, בלי להסתבך…). ויש הרבה פירות.

בליל שבת אחרי הארוחה הילדים מקבלים שקית 'ממתקים' - קצת בייגלה, כמה שוקולד צ'יפס, כמה חמוציות, חתיכת אננס מיובש קטנה, לפעמים עוגיה שלי, ואם יש ממתקים שהם קיבלו בגן ושמרו לשקית ממתקים, או ממתקים שסבא וסבתא הביאו להם - אז מחלקים גם אותם.
ובבוקר אני עושה עם הילדים קידוש לפני שבעלי מגיע, וגם שם אני מחלקת לכל אחד 'ממתקים' כמו שהזכרתי בערב.
ובמשך היום וגם במשך כל השבוע הם מבקשים חופשי פירות, לפעמים מבקשים גם עוגה (אני לרוב לא נותנת יותר מפעם ביום, לפעמים פעמיים), ולפעמים גם מבקשים צלחת/שקית בייגלה (גם לרוב לא יותר מפעם ביום).

ויש לנו הרבה שיח על הנושא.
כשאוכלים פירות טעימים, אז אנחנו מדברים על איזה כיף שה' ברא לנו פירות כאלו טעימים, שהם כמו ממתקים אבל בלי שום דבר שמזיק לנו, ורק טובים בשבילנו.
כשמקבלים מהגן טופים, גומים, חמצוצים, סוכריה על מקל וכדו' אז אנחנו מדברים על זה שזה מזיק לגוף שלנו. אני כן מרשה לטעום, כי זה מאוד מגרה, אבל אנחנו לא רוצים להזיק לגוף שלנו אז אנחנו לא אוכלים הכל אלא רק קצת, ואז משלימים עם משהו שהוא גם מתוק אבל פחות מזיק לגוף שלנו (חמוציות או שוקולד צ'יפס).
כשקשה להם להפסיק לאכול מהמתוק, אז אני מספרת להם כמה זה חשוב שהוא מתרגלים לזה כבר עכשיו, כי יש אנשים מבוגרים שלא התרגלו לזה, וכבר מרגישים את ההשפעות הלא טובות של הממתקים על הגוף שלהם, ועדיין קשה להם להתגבר ולהפסיק. ולכן אנחנו משתדלים להתרגל כבר כשהם ילדים לדעת לעצור את האכילה של מה שמזיק לנו למרות שאנחנו רוצים עוד, וליהנות מהמתוק הבריא שה' נתן לנו (פירות).


לא יודעת אם השיתוף שלי יעזור לך.
לכל בית מתאים משהו אחר, ולשנות הרגלים זה בהחלט לא תמיד קל.
אני חושבת שכן אפשר לשנות, וכשאת מרגישה שמה שקיים כרגע לא מתאים, אז זה בהחלט המקום לשינוי.
אבל באמת צריך להתאים את השינוי למה שנכון לכם, ומה שתצליחו לעמוד בו. להחליט איך אתם רוצים שהדברים יתנהלו מעכשיו, להגדיר קודם כל לעצמכם מה יהיו הכללים, ואז להודיע על זה לילדים (ולשתף אותם גם במחשבה מאחורי, למה זה חשוב לכם לשנות, ולמה זה טוב גם בשבילם).

בהצלחה רבה!
תודה רבה! זה מעורר קנאה...מתואמת
אני מבואסת מזה שאצלנו לא הצלחנו להנחיל הרגלים כאלה - רק מצבעי מאכל מסוכנים אנחנו מונעים אותם.
זה קשור הרבה אליי, שאני אוהבת שוקולד ועוגות ולא אוהבת כל כך פירות (אם כי חטיפים - חוץ מבמבה - אני לא אוהבת והם משוגעים עליהם. לא יודעת מאיפה זה בא...)
וזה קשור גם לזה שאני לא אוהבת להכין אוכל, אז כל מה שאפשר לקנות - אני מעדיפה לקנות וזהו.
אבל אין ספק שצריך לערוך כאן שינוי...
לא התכוונתי לעורר קנאה..בארץ אהבתי
והאמת שזו לא ממש חכמה. אני כבר דור שלישי בנושא... (אצל סבתא שלי זה היה אחרת, הם עוד חשבו שמרגרינה יותר בריאה מחמאה אז אכלו מרגרינה, אבל כן היה ניסיון ומודעות לאכול בריא. ואני ממש גדלתי ככה, בלי ממתקים ועם הרבה פירות).

לשנות ממה שגדלנו עליו זה קשה.
ולשנות ממה שהילדים רגילים בבית זה עוד יותר קשה.
אני חושבת שבפועל זה צריך להיות שילוב של שינויים שאתם מחליטים עליהם ועומדים עליהם (ומסוגלים לעמוד בהם), ביחד עם שיח שעוזר לילדים להבין למה זה, ומה הם מרוויחים מזה.

אבל זה מובן שזה קשה. גם לי קשה לעשות שינויים. לרוב אני נוטה לדחות את כל השינויים הגדולים לקיץ, כי אז יש לי יותר כוחות להתמודד עם הקושי שזה גורם, בלי עומס של מסגרות ועבודה שלי בנוסף (כמו שעכשיו הבן שלי כבר בן מעל שלוש וחצי, ואני עוד מחכה לגמול אותו מהנקה רק בקיץ כדי שיהיה לי יותר נוח להתמודד עם השינוי...).
ההורים שלי דווקא אוכלים בריאמתואמת
אבל התחילו להשקיע בזה בעיקר בשנים האחרונות... (כשהייתי אצלם אחרי הלידה כמעט לא היה לי מה לאכול )
ואצלי הקיץ דווקא עמוס יותר כי אני צריכה לשלב עבודה עם ילדים בבית ופעילויות בשבילם...
אם לא גדלת ככה אז זה לא ממש עוזר...בארץ אהבתי
ונראה לי שבאמת הקיץ זה דווקא לא זמן מוצלח לעשות שינויים בהרגלי צריכת ממתקים.
מה שהתכוונתי להגיד זה ששינוי דורש אנרגיות והשקעה, כי לוקח זמן עד שהילדים מסתגלים לשינוי, ובינתיים זה יכול גם לעורר התנגדויות, וקושי לקבל את השינוי והכללים החדשים, וצריך להיות מוכנים עם פניות וכוח כדי להתמודד עם זה.
ולכן עם השינויים שאני צריכה לעשות אני מחכה לשלב שיהיה לי את הכוח להתמודד עם זה הכי טוב.
ואני חושבת שגם בשינוי שאת רוצה לעשות - כדאי לחשוב מראש מה יוכל לעזור לעבור את השינוי יותר בקלות - אם זה בבחירת הזמן להתחיל בשינוי, ואם זה בנתונים אחרים שיכולים להקל. כי להתחיל שינוי בלי כוח להתמודד עם הקושי שהוא דורש, עלול לגרום לזה שלא תצליחו לעמוד בזה, וזה רק ישחוק יותר את האמירה שלכם בנושא, ואז יהיה קשה יותר לעשות עוד שינויים בנושא שכן יעבדו.
אז אם נשמע לך שבשבת-שבועות יהיה קשה מידי לעמוד בזה, יכול להיות שלא נורא שיקבלו המון ממתקים עוד שבת, אם זה יאפשר לעשות בשבת שאחרי, שינוי באופן שבאמת יעבוד.
או שתתחילו בשינוי ממש קטן, שהילדים יכולים לעמוד בו (אולי אפילו לשתף אותם - לספר להם למה את רוצה לשנות, להגיד להם שאת מבינה שזה הולך להיות קשה, ולכן לא תעשו את כל השינוי בבת אחת, אבל בינתיים אתם רוצים להתחיל בשינוי אחד שהם יכולים לעמוד בו. אפילו אם זה יהיה משהו קטן. למשל - הם חייבים לשאול לפני שהם אוכלים ממתק, ולא לוקחים לבד. וזה שינוי קטן מספיק, כי בפועל את לא תכניסי לשם ויכוחים ותאפשרי להם לקבל בכל פעם שהם מבקשים. וככה רק הכנסת את ההרגל של לבקש לפני שאוכלים. אפשר גם לקנות קצת פחות מהרגיל ואז אין פה משהו שצריך 'לאכוף' שדורש ממך אנרגיות, כי כשנגמר אז פשוט נגמר ובאמת אין עוד. ואז אולי הם יכולים לתכנן יותר מתי הם אוכלים כדי שלא ייגמר להם מוקדם מידי...).

כמובן אני כותבת מדעתי, תקחי רק אם מתאים לך...
תודה רבה על כל הפירוט!מתואמת
באמת אנסה להתחיל בקטן...
(בעיקרון הם יודעים שאמורים לבקש רשות לפני שלוקחים ממתק, אבל אם אני לא מרשה הם מנדנדים נורא עד שכבר אין לי כוח לזה ולפעמים אני נכנעת או פשוט צועקת עליהם נורא...)
הבנתי...בארץ אהבתי
אז אולי להתחיל בכלל שכבר קיים זה לא הדבר הנכון.
אבל בטח אפשר לחשוב על משהו אחר שכן יוצר איזשהו שינוי, אבל תוכלו לעמוד בו.
אולי להתחיל בלקנות קצת פחות, ולתת להם להתמודד עם השינוי (כמובן - לשתף אותם מראש, ולתת להם את האחריות לחשב כמה הם אוכלים ולדאוג שלא ייגמר להם מהר מידי).
או להתחיל בזה שלכל אחד שמבקש ממתק - פעם אחת את אומרת 'לא' והוא צריך לקבל את זה.
או אולי שפעם אחת שרוצים ממתק - לוקחים משהו בריא במקום (פרי או ירק).
לא יודעת מה מתאים לכם. אבל נראה לי שהרעיון צריך להתחיל משיחה שבה הילדים מבינים לאן אתם שואפים, מתחברים (עד כמה שאפשר) לרצון הזה, מתוך הבנה של למה זה טוב להם, ואז חושבים ביחד על משהו שהם יכולים לעמוד בו (מתוך הבנה שזה רק שלב ראשון). נראה לי שבאופן כזה תהיה יותר אפשרות לקבל שיתוף פעולה.

(אני כותבת את כל זה מתוך ההיגיון שלי, ומתוך הדרך שאני עובדת עם עצמי כשאני רוצה לעשות שינוי בעצמי. אבל לא עשיתי משהו כזה עם הילדים, אז לא יודעת עד כמה זה באמת עובד בפועל.. בכל מקרה את תעשי את ההתאמות לפי מה שנכון לכם...)
האמת שעכשיו בעלי חתך להם ירקות לארוחת ערבמתואמת
והם התחסלו עוד לפני שהאטריות לארוחה סיימו להתבשל!
אז אולי זה באמת הפתרון - לחתוך מראש כמות גדולה של פירות וירקות, ולהגדיר שאלה הנשנושים בין הסעודות, וזהו...
(הבעיה שיש ילד אחד שלא נוגע בירקות ופירות הוא אוהב רק מסוימים מאוד... אז הוא עלול להתמרמר...)
ואי מהמם....בימבה אדומה

לקחתי!

 

אנחנו גם בשיח הזה אבל מרגישה שיש לי לאן להשתפר...

 

 

ישרדו. כשילד בא אליי עם משאלת נשנושסופי123
אני תוקעת לו ביד מלפפון. זה עובד גם בגיל 12
ואם אין אז אין. יאכלו טוב יותר הארוחות
תשקיעו בפירות קיץ טעימים ותראו ישועות
אישית אין לי בעיה עם ממתק פה ושם אבל אני שונאאאאת את המשא ומתן הבלתי נסבל סביב זה
מלפפון צריך לשטוף... כנ"ל פרי.מתואמת
זו אחת הבעיות העיקריות
אולי לשטוף במרוכז את הירקות והפירות אחרי קנייה?המקורית
לא רואה דרך להימנע ממאמץ כלשהו כדי לשנות, רק שיהיה לפי כוחותייך. ונראה לי שאין לך כח בכלל ❤️
זו אפשרות... אם לא קונים אותם ממש ביום שישי...מתואמת
טיפ! אנחנו ביום של הקניותבוקר אור
שמים את כלל הפרות והירקות בקערה עם מים וסבון, משרים שוטפים ופורסים הכל על מגבת גדולה, כשמתייבש מכניסים למקרר
איכות חיים! חוסך כל כך הרבה זמן
טיפ יפה! תודה!מתואמת
זה נכון...בארץ אהבתי
ופירות הילדים שלי גם לא אוכלים שלמים, צריך לחתוך להם.
כשהם מבקשים ממני אני אומרת להם שהם יכולים להוציא ולהניח על השיש, וכשאני אוכל אני אשטוף ואחתוך.
זה עדיין דורש ממני, אבל תכלס אני אוהבת מאוד פירות, אז מנשנשת לי תוך כדי שחותכת וגם אחר כך אוכלת איתם ממה שחתכתי, וככה גם לי נחמד...

ומלפפון אני מרשה להם לשטוף ולהוריד את הקצוות לעצמם (לא תמיד הם עושים את זה, אבל זו אופציה).
נכון, גם אצלנו חלק רוצים חתוך...מתואמת
תקדישי לזה 5 דקות, לשטוף ולחתוך ירוקות ופירות בקערסופי123
שתהיה נגישה לילדים. זאת בהחלט מטלה סבירה גם לילד בגיל 10 ומעלה, יש לך לא? תשימי פריכיות במקום נגיש כנל. וזהו, מי שרוצה שייקח מי שלא שיחכה לאוכל.
לפעמים במקום להתווכח הגבול הכי טוב זה פשוט זה מה יש.
פריכיות זה הכי מלכלך...מתואמת
אבל זה רעיון להפקיד את הגדולים על שטיפת הפירות והירקות. תודה!
אז מה? זה נשנוש מזין יחסיתלפניו ברננה!
אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה (אגב לא בטוח שפירורים של עוגה וחטיפים שמתפזרים פחות מלכלכים)

טאטוא לפני הסעודה הבאה פותר את העניין(או כבר לחבר אותו יחד עם הטאטוא שאחרי 🤭)

שמעתי תובנה ממש משמעותית בנושא בפודקאסט בנושא חינוך. (לב ההורות, שתיתי2 ובארץ אהבתי גילו לנו עליו..) היא הביאה את זה בתור דימוי, אבל הדבר עצמו הוא מאוד משמעותי..
מכירה את זה שאת בחתונה הלכת רגע לשירותים ולקחו לך את הצלחת? במנה הבאה תהיי לחוצה לגמור הכל מהר מהר. לא תקשיבי לתחושת השובע שלך..
כשאוכלים נשנושים אוכלים יותר? למה? כי זה לא מזין לחלוטין את תחושת הרעב. אוכלים קצת, ועוד קצת, ועוד קצת והגוף אומר אבל זה לא מספיק זה ממש מעט. באותה סיטואציה אם היינו מתיישבים מול צלחת היינו אוכלים אולי חצי מהכמות (גם עוזר בדיאטות, תמיד אומרים לשים לב למה שאוכלים ולא לנשנש אלא לעשות ארוחות ביניים) .
אז לפי זה מאוד כדאי א' - מה שאת כן מחליטה לתת במאור פנים וברצון, כן גדול.. שירגישו שבעים ושהבקשה שלהם מולאה ברצון. (אפילו להציע מיוזמתך יכול לעזור.. כי הם מרגישים שלא צריך "להיאבק" מולך על קבלת ממתקים)
וב'- לעשות מזה עניין. שירגישו שיש שפע. עכשיו ארוחת חטיפים, ממתק שבת, כולם יושבים יחד לאכול.. אפשר גם לשים את החטיפים בקערה גדולה או משהו כזה.
הסתכלות יפה ממש!! תודה!מתואמת
רק לעודד אותך בקשר לממתקים-אחתפלוס

נשמע שהרוב פה אוכלות בריא וזה מהמם.

אצלנו יש חטיף  גדול לאחרי הדלקת נרות ועוד  2 חטיפים קטנים לשבת ביום.

קינוח כמו גלידה אחרי כל סעודה ועוגה ועוגיות חופשי כל השבת.

אני לא באמת אגביל ילד בן 9 כמה חתיכות עוגה לאכול.

מבחינתי זה עונג שבת אמיתי.

כן.אני אוהבת לאכול וככה מענגת לעצמי את השבת וגם לילדים יהיה כיף

אבל במהלך הצהריים של שבת - כמה פעמים מבקשים לאכולמתואמת
ממתקים? כי על זה בעיקר אני כובלת... שכל כמה רגעים הם באים לבקש לאכול ממתק, כאילו הם לא שבעים מזה לעולם...
האמת שזה מזכיר לי עוד משהו שאני מכניסה לשיחבארץ אהבתי
אחת הבעיות בממתקים וחטיפים תעשייתיים היא שהם קצת ממכרים. יש משהו בטעם שלהם שברגע שמסיימים מיד רוצים לאכול עוד (קצת כמו עקיצה שמגרדים וזה לא מקל אלא רק מוסיף לתחושת הגירוד).
אז אני גם מדברת על זה עם הילדים, שכשאנחנו אוכלים את הדברים האלו, הפה שלנו מיד גורם לנו להרגיש שהוא רוצה עוד. אבל בעצם אנחנו יודעים שזה רק מזיק לנו. אז אנחנו צריכים להגיד לעצמנו 'מספיק!', וליהנות מהטעם של הממתק בלי להתפתות לרצון לעוד (אני לא מצפה מהם לעצור בעצמם, אלא להבין מאיפה בא הקושי להפסיק, ולהיות מסוגלים לעצור כשנגמר בלי לבקש עוד).
(לפעמים אני טועמת חטיף שהם אוכלים, ואפילו שהוא לא טעים לי, אני מרגישה את הצורך הזה לקחת עוד אחד. אז אני גם מספרת להם את זה, שיהיו מודעים להרגשה הזו, ויבינו את זה שעכשיו מפסיקים למרות שזה קשה ויש רצון לעוד).


אבל חוץ מזה, רק אומרת בקשר למה ש@אחתפלוס כתבה - שבאמת רוב מי שהגיבה פה זה אלו שכן מקפידות על גבולות בנושא (כי לנו יש מה לשתף בנושא הזה, יותר קל לשתף במקומות שיש בהם יותר הצלחה...). אבל נראה לי שזה ממש לא משקף את מה שקורה ברוב הבתים.
זה עדיין לא סותר את זה שאם את מרגישה שמשהו לא נכוו אצלכם, אז כדאי וראוי לעשות שינוי. אבל זה צריך להיות לפי המידות שלכם, ולא לפי הרף שעלה פה בשרשור (כולל מה שאני כתבתי), שאולי קצת קיצוני ולא מתאים לכל בית...
נכון, זה באמת רעיון להכניס את זה יותר בשיח...מתואמת
הגדולה הכי מודעת לכל זה (ובאמת היא גם אוכלת הכי פחות ממתקים - עד כדי כך שהיא החבחאה לעצמה חטיף בודד כדי לאכול אותו בסוף השבת, אבל כשהיא באה לקחת אותו הוא כבר לא היה שם )
אבל אפשר בהחלט לדבר על זה גם עם השאר. לא בטוח שעל כולם זה יעבוד (יש כאלה אצלנו שהבטן שלהם עובדת מהר יותר מהראש ), אבל לפחות שזה יהיה בשיח... ואולי ככה תהיה הדרך סלולה לשינוי מקיף יותר...
קראתי חלק...דיליה

מגיבה כי אצלינו היה דומה...

אז באמת עשיתי שינוי.

ראשית דברתי עם הילדים באופן מאוד ברור שראיתי שאוכלים יותר מידי וכו'

ואז מסבירה את השינוי שהחלטתי עליו.

אצלי זה היה ממתק אחד בהלקת נרות עוגה קנוייה אחת לבוקר (ככה לא יהיה עוגות שאפיתי במקפיא לנשנוש אינסופי) אחרי הסעודה בבוקר יורדים לסבתא ואוכלים שם חטיפים

בקיף אפשר גם עוד קרטים או שלוק מתי שרוצים בצהריים.

וכשאני קמה אני חותכת פירות.

בסעודה שלישית עוד משהו.

השינוי היה ברור בהתחלה עמדתי עליו מאוד מאוד.

היום אני יותר גמישה לפעמים מביאה ממתק גם בצהרים הארוך או בליל שבת אחרי הסעודה בחורף כשאנחנו על גרעינים....

ביומחול ממש אין ממתקים.

לפעמים בסקויטים.

תודה רבה! אז בעצם עשית ממש שינוי קיצוני בבת אחת?מתואמת
זה לא נשמע כזה שינוי קיצונימיואשת******
יש שם איזה 4-6 ממתקים לאורך שבת אחת לדעתי זה אפילו הרבה
נכון, התכוונתי להחלטה הקיצונית.מתואמת
אצלי זה היה קיצונידיליהאחרונה

כי עדיף לא לדבר מה היה לפני

אבל סוג שהייתי יכולה לאכול לא. ערב חבילת במבה עם חבילת בסלי....

אני בכלל הורדתי ממתקים מעצמי לגמרי.... רק מהעוגת אני טועמת בשבת...)

(לסבתא הם יורדים בלעדי, אחרי ה. נרות אני לא אוכלת ככה שאת עיקר הממתקים זה לא בזמנים שאני בכלל נוגעת) 

המלצות עבור תולעת ספרים בת 7?אין לי הסבר

מצד אחד קוראת שוטף

מצד שני כשיש סיפור ארוך זה מקשה עלייה

הרפתקאות דוד אריה, למשל, קשה לה עם האורך של הסיפורים, מצד שני ספרי ילדים כמו הבית של יעל היא בולעת בשניות...

היא גם אוהבת אנציקלופדיות לילדים, שכל עמוד יש נושא אחר.

מחפשת משהו בין לבין, שיהיה מעניין...

ספרים של מנוחה פוקס וכדו'. זה סיפורים סיפוריםיעל מהדרום

כה עשו חכמינובוקר אור

ספרים חרדים הולך? וספרי פנטזיה?מתואמת

יש סדרת פנטזיה חרדית שמתאימה לילדים צעירים. ספרים עבים יחסית, אבל יש הרבה ציורים בכל עמוד - פוצולופופום של תמר מור.

זוכרת גם ספר מתוק שהיה לנו פעם בשם הבובה דוש, שמתאים בדיוק לקונספט שאת רוצה.

גם הספר סיפור של התחלה של רבקי פרידמן מתאים (הוא מיועד לילדים בכיתה א'), והבונוס שיש גם הקלטה שלו, אז יכול לעזור לה לעקוב.

ולמנוחה פוקס יש שתי סדרות בדיוק לגיל הזה - אביחיל בן חיל ואביגיל בת חיל.

יש המון..אביולאחרונה

יכולה להתחיל לפרט, אבל למה שלא תלכו לספרייה והיא תבחר פשוט?

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמת

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

אני מלמדת בבית יעקב. יש 2 שעות הלכה בשבועאמהלהאחרונה

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...