בהקשר הזה של חוויית היות רווק בסביבה של אנשים שלא מבינים מה זו רווקות.
אז קודם האנקדוטה:
יש מישהי בחיים האמיתיים שאני בקשר איתה באיזשהי מסגרת (סוג של יחסי עובד מעביד. היא הבוס)
מטבע הדברים, מדי פעם היא מציעה לי הצעות,
ותמיד, תמיד ההתנהלות שלה כשדכנית מביאה אותי לקצה הסבלנות של עצמי. היא אומרת מה שלא צריך, ולא אומרת מה שצריך. היא כנה מדי, ולא זמינה מספיק בקיצור, אחד האנשים שהכי מוציאים אותי מדעתי בהקשר הזה (ולא רק).
לאחרונה, היתה עוד סיטואציה כזו, שממש הביאה אותי למקום של תחושה לא טובה כלפיה, והרבה כעס ומרמור.
היום, הייתי צריכה לדבר איתה בעניין אחר, ופתאום תפסתי, שאולי ההתנהלות שלה היא נטו עניין של חוסר מודעות. החלטתי לנסות לתווך לה. הסברתי לה איך הסיטואציה הזו נתפסת בעיניים הרווקיות שלי, איזו תחושה זה נותן, ומה הצורך...
ו...ווואללה, היא ממש הבינה, והודתה לי שהסברתי. (ולקחה לתשומת ליבה)
והנה התובנה:
הרבה מהכעסים והמתחים שלנו נגרמים כתוצאה של חוסר מודעות של הצד השני. והחיים היו יכולים להיות הרבה יותר קלים ופשוטים ומאירים, אם היינו יודעים לדבר בזמן אמת את הצרכים שלנו באופן בוגר.
ועוד תובנה- מי שלא חווה רווקות מתמשכת, לא מבין את השפה מעצמו. צריך ללמד אותו. יש לאנשים כוונות טובות. הם צריכים כלים.




