מקווה שאצליח לשחזר בעזרתו יתברךך

איןן על נוקיהה
מתגעגת לתקופה המדהימה הזאתת

מזדהה עם ההרגשה שלך, 
יש לי הרבה חברות שזה ממש מילים שהן אומרות ברגיל ממי שאפשר מבקשת להפסיק אבל זה לא תמיד עובד לצעריי

לי זה מפריע כי למילים יש משמעות והשפעה על המציאות ומה שאומרים יכול לקרות לטוב ולרע, ולא נעים להסתובב בסביבה שהמילים שם הן סתם מילים ברמה ירודה שאת יכולה בטעות להתרגל אליהן והן יהפכו לחלק מהשפה שלך.
מה שאני עושה בד"כ ~ אני מדמיינת חומה שאוטמת את המילים הללו וגורמת להן לעבור רחוק ממני וגם להעיר לבנות שאומרות את המילים הללו במידת האפשר- זה מחזק אותך עם ההרגשה שאת לא רוצה שהמילים האלו יהפכו לחלק מהלקסיקון שלך וישפיעו עליך.

וב"ה שזה מציק לך.

לדעתי [מי שלא מסכים מוזמן לחלוק עלי]

--לדעתי באופן עקרוני לא כדאי להרגיל את הפה לומר דברים כאלו גם אם לא מתכוונים לכך באמת--

אבל גם אם לא כדאי זה לא אומר שתמיד זה באמת כ"כ נורא..

לפעמים אני אומר משו רע לחבר שלי אבל המשמעות של זה אחרת..

לצורך העניין אם אומרים "תחנקי" זה לא במשמעות האמיתית של המילה, הם לא באמת רוצים שתחנקי.. הם פשוט מבטאים את הכעס שלהם ככה.. זה במקום לומר "אני ממש מעוצבנת עלייך" או "את מעצבנת" וכד'

[[המילה הרעה היא דרך לבטא משהו אחר שהוא לא נורא ויש לי עוד דוגמאות לכך]]

כמובן שזה לא תמיד נעים אבל זה לא תמיד נורא ואיום...

[אם יש מישהי ספציפית שבאמת נפגעת עדיף לא לומר אבל באופן כללי זה לא נורא]

הם אומרות ואלה אולי הם צודקות אבל שאף אחת לא נעלבת ותחלאס זה הגיוני גם כשאומרים לי אני לא נעלבת אבל זה בלעכס של שפה אנשים מדברים כאילו כל אדם זה מחבל וגם אם זה מחבל זה מקלקל אותנו שם שם דוד המלך לא בנה את בית המקדש בגלל שהוא הרג הרבה אנשים ושואלים מה אבל הוא הרג רשעים זה לא פר ובכל זאת הוא לא בנה את בית המקדש.

אז אנחנו מדברים ככה לאחים שלנו צחוק לא צחוק זה מקלקל אותנו וזה בסוף חוסם אותנו זה ברור שזה מציק ומפריע לנו לקיים מצוות אחרות...

קיצור עדיף להגיד  למישהי אני ממש מעוצבנת עליך ואני בכיף (גםזה אני לא יודעת אם זה טוב להגיד את זה סתם כי אולי זה שקר וכו'...) אבל אני לא יגיד למישהי (קשה לי לכתוב את זה פה) שהיא תחנק חס וחלילה....

חשוב לי לכתוב עכשיו שאני מאחלת לכולם בריאות ושאף אחד לא ...

לילה טוב ובשורות טובות!

זתומרת שזה הפך לסלנג ככה שזה לא ייפסק באופן כללי

אבל בהחלט אם תעשו משו בכיתה בנושא יהיה לכן יותר נעים יחד

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...