התורה היא בעצם ספר הנחיות למספר דברים - דברים לעשות פיזית, דברים ברגש, דברים תודעתיים, איך להתייחס למצבים שונים בחיים מבחינה פרטית ומבחינה ציבורית וכן הלאה.
אז מדוע התורה לא נכתבה ככה?
כלומר - מדוע התורה היא לא סוג של טבלה שיש בה בעצם רשימה של נושאים, ולכל נושא רשימה של תתי נושאים, ובכל סעיף יש הנחיות.
במקום זה - בחומש יש הרבה מאד סיפורים שלא ברור עד הסוף מה בדיוק המסרים. הנביאים והכתובים לא כל כך ברורים גם כן ולכל דבר יש הרבה פירושים. והמשנה והגמרא זה הרבה מאד מחלוקות ודיונים שעד היום דנים בהם ועד היום יש הרבה מאד מחלוקות. והרבה אנשים לא באמת מבינים את הגמרא וכן הלאה.
תחשבו שזה היה התורה:
חלק א: רשימת המצוות המעשיות.
תתי נושאים: בכל מצווה פירוט מלא של בדיוק הדינים ופירוט של מה לעשות בכל מצב שיכול
להתעורר.
חלק ב: רשימה של הדברים השונים שצריך לפתח מבחינה רגשית.
תתי נושאים: כנ"ל רק עם מה שקשור מבחינה רגשית.
וכו
וכו
וכו
וכו
ויהיה חלק שלם שמיועד למצב של גלות וכך היו נחסכים הרבה מאד מחלוקות מכל הסוגים שקשורות לכך שאין בית מקדש.
וכך הכל ברור, אין מחלוקות והכל "סבבה".
