"נו, אז מה אתה אומר עליי? עלינו?"
ככה תפארת העיזה לשאול
תוך כדי הליכה בסמטאות של משכנות שאננים.
"נראלי שאפשר כבר לשאול את זה אחרי תקופה כל כך ארוכה שאנחנו נפגשים. לא?" היא הסבירה.
וישראל לא ידע מאיפה היא הפילה עליו את השאלה הזאת,
ועוד יותר לא ידע מה לענות עליה,
"אמממ נראלי את אחלה,
זאת אומרת נראלי אנחנו אחלה." הוא ענה.
"אתה רציני?
זה כל מה שיש לך להגיד אחרי חודשיים של קשר
שאנחנו מדברים בו בלי סוף? שאני אחלה?!" היא תקפה.
היא תקפה כי נמאס לה כבר מגברים שכל פעם יש להם תירוצים למה הם לא רוצים אותה,
או מתחמקים או בורחים
או סתם לא מודעים לעצמם.
אבל ישראל באמת לא ידע מה לומר,
הוא אהב אותה בטח שהוא אהב,
אבל הוא לא ידע בדיוק מה? כמה? ואיך?
וגם לא באמת היה לו כח לדיון הזה,
אז הוא אמר: "כיף לי איתך בטח שכיף לי איתך,
אז בואי נלך ללונה פארק מחר ביחד,
נראלי יהיה לנו ממש נחמד.
ובאופן כללי נראלי שעדיף לחוות את הקשר ולא לדבר עליו.
לא לחשוב האם אלא להיות בתוך."
אז תפארת שתקה.
ודמעות עלו בעיניה.
והיא אמרה בקול קצת חנוק: "לא,
מחר אנחנו לא הולכים ללונה פארק,
עד מחר אתה חושב איך לך בקשר, כי באמת קשה לי ככה.
אי אפשר שאנחנו כל היום מתעסקים, וחושבים ומדברים אחד עם השניה ואחד על השניה אבל לא אומרים מה היחס שלנו-אלינו."
וישראל שתק.
שתק כי זה פעם ראשונה שמישהי בכתה
תוך כדי שהיא מדברת איתו.
ושתק כי הוא ידע שהוא באמת צריך לענות לה.
וככה הם הלכו להם עם השתיקה שלהם
עד התחנה שממנה יש לתפארת אוטובוס הביתה ונפרדו לשלום.
ובלילה ישראל שלח לתפארת הודעה:
"סליחה שהכאבתי לך, את צודקת,
אני פשוט קצת בלי מילים,
אבל אני מבטיח להשתדל למצוא אותם. לילה טוב יקרה!"
ותפארת קיבלה את ההודעה וקצת התרגשה וקצת לא
אז היא שלחה:
"תודה. לילה טוב."
בלי סימן קריאה ובלי סמיילי.
ולמחרת בערב הם ישבו על הדשא בגן סאקר
ואחרי שיחת נימוסין קלה
תפארת שאלה: "חשבת קצת?
אני יכולה לעזור לך אם שאלות מנחות. זה יעזור?"
יודעת מה בואי ננסה" הוא אמר.
"אתה מעריך אותי?"
"כן ממש" הוא ענה.
"אני מוצאת חן בעיניך?"
"מאד.אולי יותר מדי.." הוא הגיב.
"אתה אוהב אותי?"
וישראל פחד מהשאלה הזאת
כי הוא חינך את עצמו שלא מדברים ככה,
אז הוא קצת שתק.
אבל בסוף ענה: "כן, בטח."
טוב לך איתי?
"אמממ, נראלי, אני חושב שכן."
"אתה שמח איתי? אתה שמח בי?"
וישראל שתק.
והוא ותפארת הבינו,
הבינו על מה יש להם עוד לעבוד.
"תפארת זו מתן תורה."
