אנחנו מעבירים את ילדתנו לגן אחר עם יותר ילדים (בלי שום קשר לאירוע הנוכחי).

מעבר לכך, אני והמטפלת עדיין משוחחים, לא הגענו לטונים צורמים או משהו, אבל היא קבעה שזה מגיעה לכל מטפלת ימי מחלה ולכן התשלום הוא רגיל בכל מקרה.

אני פשוט מנסה להבין האם באמת ככה נהוג.

לו היה מדובר בפרוטות סביר להניח שהיינו מתפשרים וממשיכים הלאה, לבריאות מה שנקרא.

אבל בסופו של דבר מדובר על תשלום של כמה מאות שקלים, להוסיף לזה ימי חופש (ולא מחלה) שאני ואישתי לקחנו כדי לשמור על הילדה, כך שמדובר בלא מעט כסף 

כדי להימנע מאי נעימות מיותרת, אישתי ואני החלטנו לתת לה את התשלום החודשי הקבוע.

אמרנו לה שאנחנו מצפים בעתיד במקרה שתתעורר מחלה חס ושלום או שהגן יהיה סגור מכל סיבה שהיא שקשורה אליה ישירות, להעמיד מטפלת מחליפה, או לחילופין לא לשלם עבור הימים בהם הגן יהיה סגור.

הסברנו לה בנחת שלא ייתכן מצב דומה שבו נשלם כפול גם על ימי החופש שלקחנו וגם על גן סגור (הגם שה'גן' עצמו הוא בבית הוריה, כך שתירוצים בסגנון של 'אבל היא משלמת ארנונה' או משהו בסגנון לא תופסים)

היא אמרה תודה, אבל חזרה על זה שזו עדיין זכותה לימי מחלה וככה היא נוהגת בפעוטון שלה.

לא מתווכח.

מבחינתי, היא הפסידה המלצה, וזה אחרי כמעט 9 חודשים אצלה שהיו ברוך ה', וכמובן שלמדנו לקח לעתיד לקבל חוזה כתוב עם תנאים.

ציפיתי למינימום של בגרות/אנושיות/הבנה/אנטי חזירות. לא הייתי מעלה על דעתי לעולם לדרוש כסף מאחרים על זמן רביצה שלי, כאשר אותם אחרים נסמכים עליי ביום-יום, ובפרט כשאני לא דואג להם ומוצא להם פיתרון כלשהו, כספי או אנושי.

לא מכיר שום מקצוע/תפקיד, שבו אדם בעל אחריות פשוט מודיע שהוא מפסיק לתת שירות, ועוד דורש לקבל את כספו כאילו נתן שירות בטענה של 'זה מגיע לי'.

נתחיל בזה שתשלום ימי מחלה (אם אתה שכיר כן?) 0% על היום הראשון, 50% מהשכר היומי עבור השני והשלישי ותשלום מלא על היום הרביעי וכו'.

כך שגם אז ההערה שלך לא רלוונטית, בהתחשב שהיא דרשה תשלום על 5 ימים בהם הייתה חולה. (אם עדיין לא הבנת, אז היא רוצה תשלום מלא על כל יום * 5 ימים, איך זה מסתדר לך עם 'אתה לא מקבל תשלום על ימי מחלה'?)

ולשיטתך, אתה בעצם קובע כי יש הסכם עובד-מעביד בין הורים לבין המטפלות/גננות, שאתה מצפה שההורים ישלמו להורים באם הגן סגור?

אתה מבין שזה בדיוק כמו להירשם לבריכה בשכונה, לשלם תשלום חודשי קבוע, ואז מודיעים לך שהמציל חולה ולכן הבריכה תהיה סגורה. אתה מבין שיש מישהו פה שאמור לתת שירות עבור הכסף שהוא מקבל?

עזוב עייפת אותי, מקווה מאוד לא לקבל שירות ממך.

פעם הבאה, תעשו חוזה,

והדברים מהסוג הזה קורים כשמשלמים בשחור

על נושאים שהם מעבר למכירה של גרביים. 

הילדים שלנו הכי יקרים לנו בעולם. צריך לדעת לאן באמת שולחים אותם.

אני לא משלמת ולא קונה בשחור גם נעלי בית

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....