בשני הראשונים עשיתי את זה מאילוץ (היה להם גם ככה קשה עם השינוי, אז נתנו לטיטולים להיגמר לגמרי כדי שהם יפנימו שזו המציאות כרגע). האמת שהייתי בטוחה שהם יפספסו ואחרי כמה ימים כשהגמילה ביום תתאזן קצת, אז נחזיר טיטול בלילה.
בפועל אצל שניהם היה יותר קל בלילה מאשר ביום. כל פעם ששמעתי אותם מתעוררים לקחתי מיד לשירותים, והם עשו בקלות וחזרו לישון אחר כך. והם לא עשו בכלל מתוך שינה. אם פספסו - זה כי אני פספסתי אותם ולא שמעתי או לא הספקתי לקחת בזמן לשירותים.
אצל השלישי כבר ידעתי מראש שאני רוצה לגמול יום ולילה ביחד. וגם אצלו - הוא לא עשה מתוך שינה. היו לילות שהתעורר גם 5 פעמים, אבל תמיד התעורר לפני שעשה.
אצלו עשיתי טעות, וכשהיה נופש משפחתי, ואחריו שבת אצל סבא וסבתא, שמתי לו בלילות תחתוני גמילה, ואז אני קצת חיפפתי ולא הקפדתי לקחת לשירותים כל פעם שהתעורר. זה היה פחות משבוע, אבל זה גרם לנסיגה משמעותית. אחר כך תקופה ארוכה הוא היה מפספס, לפעמים גם 3-4 פעמים בלילה. אבל גם אז - כמעט תמיד שמעתי אותו מתעורר, רק שעד שהגעתי אליו לחדר הוא כבר הספיק לעשות במיטה (לפעמים ממש תוך כמה שניות).
עכשיו ב"ה הוא כן מחכה לי עד שאני לוקחת אותו לשירותים, וכמעט ולא מפספס. וגם כמות ההתעוררויות פחתה מאוד. יש לילות שהוא בכלל לא מתעורר (זה התחיל ממש לאחרונה), וכבר לא קורה שהוא מתעורר יותר מפעמיים בלילה. לרוב פעם אחת כל לילה.
אני לא יודעת איך זה אצל אחרים. שמעתי על אימהות שניסו לגמול ביחד וזה לא עבד. אני מספרת רק מה היה אצלנו. אבל לנו זה היה ממש הצלחה (וממש לא ציפיתי לזה, כי גנטית יש לנו דווקא נטיה להרחבה עד גיל גדול יותר, משני הצדדים).
ויש ספרים שמרכזים שמות מהתנ"ך, אפשר להסתכל בהם כדי לקבל השראה...