סרט אימה שלא נגמר
כולם בטוחים שאני נשאר חזק
אבל אני מבפנים חלש, פגיע כמו תינוק.
איך אפשר לשרוד שבתות עם המשפחה כשכולם בדיכאון מהמוות שנראה קרוב?
למה להתאבל על מישהו חי ראבקקק
נמאס לי.
רק עכשיו אני מבין למה אני מת על מטאל.
לא בגלל הרעש אלא המסר שבשירים שבסגנון של time to die או monstar זה בדיוק מה שיש לי בראש.
אינלי כח לעולם אז שיכחד ואני יסתדר בלעדיו נראלי עדיף.
במילא אין שום דבר מועיל במקום שאני חי.
(באלי חיבוק ואין ממי. כבר אמרתי את זה? זה נהיה כבר תחושה נצחית כנראה...)