♡אהבה זה נתינה ללא תנאי.
לתת, לא על מנת לקבל.
לתת יחס/זמן/ מילה טובה/ אוכל וכו' בלי לצפות לקבל מהצד השני.
♡הבעיה שקשה לנו לתת ללא תנאי, אנחנו דורשות לקבל ועוד עם אחוזים על כל מה שנתנו לבן זוג. על האוכל אנחנו מצפות לקבל מחמאה או לפחות תודה, על מילה טובה שתי מילים טובות וכו'.
זה נובע גם לפעמים מפחד שאם ניתן יותר מדי, הבן זוג יתפוס על זה גל, ינצל אותנו, יתפוס אותנו כחלשות.
אבל ההיפך הוא הנכון. כשאוהבים ללא תנאי, לצד השני יש הכרת טוב אליך.
♡אבל רק בן אדם שיש לו עבודה רוחנית, שיש לו מקור להתמלא ממנו, יש לו את הכח לתת ללא תנאי, בלי שהסוללה שלו תתרוקן. לתת וקשר עם ה' זה שני דברים שחייבים להיות במקביל.
♡בן אדם שנותן ללא תנאי הופך להיות גם חזק מאוד. רק בן אדם שנתן לשני ללא תנאי יכול לתת לו חינוך.אם ירגיש שהשני חצה את הגבול, שמזלזל, מספיק שיסגור אפילו במעט את "ברז הנתינה" וכבר הצד השני ירגיש שטעה, אפילו בלי מילים.
♡שני אנשים שנותנים אחד לשני ללא תנאי זה כבר בסיס חזק לזוגיות. אישה שדואגת לבעלה ובעל שדואג לאישתו, אפילו בלי יותר מדי תחומי עניין משותפים או משיכה מטורפת, כבר הופכים להיות אוהבים מאוד. ככה כפשוטו, רק שני בני זוג שחושבים מה לתת אחד לשני, ולא מה לקבל אחד מהשני. חושבים איך לבצע את התפקיד שלהם, בלי לבדוק אם הצד השני מבצע את התפקיד שלו. כמה פשוט, אבל זו עבודת חיים. ולא רק בזוגיות, גם בחינוך ילדים, ואפילו בתור מעביד.
וזה כל כך שונה ממה שאנשים קוראים לו אהבה,
ממה שאנחנו רואים בסרטים. שם בני זוג נהנים אחד מהשני.
♡אם כל הקשר נבנה רק על הנאה אחד מהשני, הוא לא יחזיק מעמד.
כמובן צריך את ההתאהבות, אבל צריך לזכור
שהתאהבות זאת מתנה.
ומה עושים עם מתנות? שומרים ומשמרים אותן.
תקופות של פרפרים, בילויים משותפים, זה תקופות של אושר וצריך אותן. כולנו בסוף בני אדם ולא מלאכים, כולנו רוצים גם לחוות אושר וגם לקבל מהצד שני.
אבל יש גם תקופות של עבודה, תקופות שלא תמיד הכל ורוד, ולא צריך להבהל מהן. שתדעי שבתקופות האלה שאת נותנת למרות ש"מה זה אין לך כח", תדעי, שאז את מאמנת את שריר האהבה שלך שתרעיף את הזוגיות שלכם לשמיים.

)