שלושה חודשים אחרי לידה שניה..ביני לבין בעלי יש כל הזמן מתחים. השבוע הוא אכזב אותי במשהו מאוד חשוב שגם לא קשור אליי אלא גם למשפחה שלי וגרם לי לאי נעימות ומבוכה.. הקרירות והאדישות שלו שהתגלתה במקרה הזה פגעה באחד ההורים שלי.
בסך הכול הוא בעל טוב אבל יש בינינו פערים גדולים. על פניו נראים זוג יציב ושמח אבל ברוב הזמן מתווכחים ולא נהנים מהזוגיות בכלל. קשה לי לפעמים להיות עם שני הילדים ובגלל זה אני אומרת לו שלא יעבוד 6 ימים בשבוע ועכשיו בויכוח שלנו הוא קרא לי מפונקת שאני לא מסוגלת להשאר איתם לבד. שהרבה פעמים אני כן נשארת אבל כשזה יוצא יום שלם והבית מבולגן וצריך לבשל ולארגן אז אני ממוטטת וקורסת ובוכה בגלל הקושי והוא לא מבין את זה..
היה לנו ויכוח שאמרתי לו שבעניין הזה ישאל את הרב שלו (יש לו רב שהיה הולך לשיעורים שלו בעיר מגוריו מלפני החתונה.. אחרי החתונה גרנו גם בעיר שלו אבל בגלל אילוצים עברנו לעיר אחרת וגם כי הייתי מאוד בודדה שם ומנותקת מהסביבה שלי ומהמשפחה) הרב אמר שאני במקרה הזה צודקת ושהוא צריך להחליק את זה. ואז בעלי אמר לו שאין לנו דעת תורה ושהשיחה הזו עזרה אז הרב אמר "מה לעשות שברחת מ****** (העיר שהיה גר בה). עכשיו בזמנו הרב אמר לעבור למקום שיהיה לשנינו טוב בו ובעיקר לי. ובאמת עברנו ובעלי גם מצא כולל ורב מעולים שאני מכירה כי יש לי חברות שהבעלים שלהן שם והוא לומד שם מדי פעם.
אחרי החתונה ועד עכשיו בעלי די ניתק את הקשר עם הרב שלו.. מכורח הנסיבות למרות שאם באמת היה רוצה יכול היה ללמוד אצלו מדי פעם ולשמור על קשר רציף (זו גם אשמתי שלא דחפתי מספיק?) ואת האמת זה רב שאני חייבת לו המון מצד אחד אבל מצד שני מרגישה שבעלי לא קיבל מספיק הדרכה מלפני..
בשורה תחתונה האמירה של הרב שהוא ברח מהעיר וכאילו בגלל זה הוא לא בקשר איכזבה אותי. היא גרמה לבעלי להתבאס שעברנו (בכללי הוא מבואס מזה.. אבל אני לא רוצה לחזור לשם ויודעת שיהיו גם עניינים של ביקורים תכופים ומעורבות יתר מצד המשפחה שלו ויודעת שזה יפגע בשלום בית). ואמרתי לו וגם מאמינה בזה, שהוא היה צריך למצוא מישהי מהעיר שלו אם הוא כל כך מבואס מזה למרות שלא גרים שם כבר קרוב לשנתיים. ובעיניי מי שבאמת רוצה ללמוד תורה ילמד בכל מקום ולא יחפש תירוצים.
ובכלל, אם לא היו מעורבים כאן שני ילדים קטנים כבר היינו מסיימים את זה. יש בינינו פערים גדולים ואני מאוכזבת ומנותקת ממנו מאוד.. באמת מאמינה שמישהי אחרת יכולה להתאים לו יותר ממני מבחינת הרצונות שלו. אומרת את זה ממקום הכי שכלי שיש. וגם אני לא ציפיתי למידות והתנהגויות ודרך תורה כזו.. מבחינתי לפרק עכשיו אבל לא יכולה לעשות את זה לילדים שלי יודעת שזה יהיה יותר קשה. מרגישה לא מוכלת.. מאוכזבת.. פגועה.. הדברים הכי טריוויאלים הופכים לדברים שכאילו עשו לי טובה עליהם ולא ממקום אוהב. אין כוחות. איך ממשיכים? טיפול זוגי- חיפשנו מטפל ולא מצאנו מישהו מתאים.. ולמי בכלל יש כוח לנבור עוד ועוד בדברים האלה רק רוצה קצת רוגע.
בסך הכול הוא בעל טוב אבל יש בינינו פערים גדולים. על פניו נראים זוג יציב ושמח אבל ברוב הזמן מתווכחים ולא נהנים מהזוגיות בכלל. קשה לי לפעמים להיות עם שני הילדים ובגלל זה אני אומרת לו שלא יעבוד 6 ימים בשבוע ועכשיו בויכוח שלנו הוא קרא לי מפונקת שאני לא מסוגלת להשאר איתם לבד. שהרבה פעמים אני כן נשארת אבל כשזה יוצא יום שלם והבית מבולגן וצריך לבשל ולארגן אז אני ממוטטת וקורסת ובוכה בגלל הקושי והוא לא מבין את זה..
היה לנו ויכוח שאמרתי לו שבעניין הזה ישאל את הרב שלו (יש לו רב שהיה הולך לשיעורים שלו בעיר מגוריו מלפני החתונה.. אחרי החתונה גרנו גם בעיר שלו אבל בגלל אילוצים עברנו לעיר אחרת וגם כי הייתי מאוד בודדה שם ומנותקת מהסביבה שלי ומהמשפחה) הרב אמר שאני במקרה הזה צודקת ושהוא צריך להחליק את זה. ואז בעלי אמר לו שאין לנו דעת תורה ושהשיחה הזו עזרה אז הרב אמר "מה לעשות שברחת מ****** (העיר שהיה גר בה). עכשיו בזמנו הרב אמר לעבור למקום שיהיה לשנינו טוב בו ובעיקר לי. ובאמת עברנו ובעלי גם מצא כולל ורב מעולים שאני מכירה כי יש לי חברות שהבעלים שלהן שם והוא לומד שם מדי פעם.
אחרי החתונה ועד עכשיו בעלי די ניתק את הקשר עם הרב שלו.. מכורח הנסיבות למרות שאם באמת היה רוצה יכול היה ללמוד אצלו מדי פעם ולשמור על קשר רציף (זו גם אשמתי שלא דחפתי מספיק?) ואת האמת זה רב שאני חייבת לו המון מצד אחד אבל מצד שני מרגישה שבעלי לא קיבל מספיק הדרכה מלפני..
בשורה תחתונה האמירה של הרב שהוא ברח מהעיר וכאילו בגלל זה הוא לא בקשר איכזבה אותי. היא גרמה לבעלי להתבאס שעברנו (בכללי הוא מבואס מזה.. אבל אני לא רוצה לחזור לשם ויודעת שיהיו גם עניינים של ביקורים תכופים ומעורבות יתר מצד המשפחה שלו ויודעת שזה יפגע בשלום בית). ואמרתי לו וגם מאמינה בזה, שהוא היה צריך למצוא מישהי מהעיר שלו אם הוא כל כך מבואס מזה למרות שלא גרים שם כבר קרוב לשנתיים. ובעיניי מי שבאמת רוצה ללמוד תורה ילמד בכל מקום ולא יחפש תירוצים.
ובכלל, אם לא היו מעורבים כאן שני ילדים קטנים כבר היינו מסיימים את זה. יש בינינו פערים גדולים ואני מאוכזבת ומנותקת ממנו מאוד.. באמת מאמינה שמישהי אחרת יכולה להתאים לו יותר ממני מבחינת הרצונות שלו. אומרת את זה ממקום הכי שכלי שיש. וגם אני לא ציפיתי למידות והתנהגויות ודרך תורה כזו.. מבחינתי לפרק עכשיו אבל לא יכולה לעשות את זה לילדים שלי יודעת שזה יהיה יותר קשה. מרגישה לא מוכלת.. מאוכזבת.. פגועה.. הדברים הכי טריוויאלים הופכים לדברים שכאילו עשו לי טובה עליהם ולא ממקום אוהב. אין כוחות. איך ממשיכים? טיפול זוגי- חיפשנו מטפל ולא מצאנו מישהו מתאים.. ולמי בכלל יש כוח לנבור עוד ועוד בדברים האלה רק רוצה קצת רוגע.
