קצת בחשיבות של רגשות-אינטימיות ומיניות, ומבחינתו כמעט הכול מתחיל ונגמר ב"לדבר יפה" והוא גם נוטה להתעלם מהלחץ הנפשי וההשפלה במצבים של שתיקות וכיו"ב...

ממה שאתה כותב נראה שאין שום סימטריה בינך לבין אשתך. 

אסביר - אשתך עוברת על החובה הבסיסית ביותר שלה והיא ללכת למקווה, מה שאומר שכנראה בכלל לא מפריעה לה שאין בניכם אינטמיות ולו הבסיסית ביותר. (או שאולי בכלל טוב לה שזה המצב) 

לבסוף אתה כותב שזה מפריע לך ואז אתה רץ לחפש ייעוץ.

לדעתי לפני כל ייעוץ שאתם לוקחים, תתחיל בדרישה הבסיסית הזאת. זה לא אומר שבהכרח תקיימו יחסים או שיהיה בניכם מגע, אבל חובה ליצור מסגרת שתאפשר את זה.

כיוון שבלי שתהיה מוטיבציה מוחלטת מצד שניכם לשפר את היחסים, כולל מהבחינה האינטימית שום ייעוץ לא יעזור, ויוביל בהכרח לשריפת כסף וזמן ולמפח נפש.

צעד ראשון בעיניי זה לשבת עם אישתך ולדבר איתה בכנות, ולבחון אם המטרות האלו משותפות. אם כן שתתחיל לטבול במקווה בזמן. לאחר מכן תחליטו יחד אילו אילו פעולות אפשר לעשות אחד כלפי השני שיפחיתו את המטח והניכור, זה חייב להיות הדדי! 
אם ישנה הדדיות תוכלי יותר להבין את המקורות של הקשיים שלכם, ולמצוא את המטפל המתאים עבורכם. 

בהצלחה

אני רק אמרתי שלדעתי אין שום טעם להשקיע בייעוץ עם אין מוטיבציה בסיסית.  

ואני מחזק את דברייך שהוא צריך לשמוע מה אישתו אומרת, וייתכן שאין טעם בייעוץ אם גם הוא לא יקפיד על דברים בסיסיים. 

אגב גם אי הליכה למקווה היא אולטימטום רציני ביותר.

במציאות היא נוטה רוב הזמן להסתגר מאחורי גדר מכל הבחינות ולא רק מהבחינה המינית, בכוונה הכנסתי גם את נושא השתיקות, כי באופן כללי בחוויה שלי היא מתקשה להתמודד בצורה ישירה עם דברים לא נעימים, וכל רגש לא לגמרי חיובי שאביע (ולא רק אני אגב) יגרום לה להרגיש מאוימת ולהסתגר מבחינה רגשית, "תיעלם", לא תרצה לדבר מילה אפילו בנושאים טכניים, ומי מדבר על אינטימיות ומיניות...

אני לא חושב שהיא "לא סטרייטית", בתחילת חיי הנישואין שלנו, וגם כיום בפעמים הבודדות שכן קיימנו יחסים, בזמן אמת אחרי שיורדים החסימות היא מאוד נהנית, הבעיה היא החסימות שנמצאות רוב הזמן (ויש גם מעגל של לחץ-תסכול ושחיקה שאני מרגיש, מה שגורם לה לפעמים להתרחק כי "אני לא מספיק רגוע ושמח", והיא אפילו לא מתביישת לצפות לשותפות מלאה ועמוקה עם לב פתוח מצידי כתנאי לכך ש"אולי" היא תסכים לעשות צעד כלשהוא בנושא זה מכיוונה)...

לא הכל תלוי בך ונדרשת הדדיות, אין כזה דבר זוגיות שעובדת רק על תלות במה צד אחד יעשה או יגיד, וצד אחד שרק מגיב לזה.

ממה שאתה מתאר זה נשמע שיש לה חרדה מסוימת. השאלה אם זה קורה בעוד תחומים בחיים או שרק בזוגיות?   

אגב לא כתבת אם יש לכם ילדים? ואיך הדינמיקה שלכם איתם לאור המצב הלא פשוט שאתם נמצאים בו.. 

מטבע הדברים הלחצים עולים יותר, בנוסף -אני לא חושב שאני מושלם, וכנראה נקודות התורפה שלי מעוררות את שלה

 בין נקודות התורפה שלי, אולי לפעמים לחץ וחוסר סבלנות {אע"פ שלחכות 6 שנים ליחסים תקינים זה כן נראה על סבלנות לדעתי}, שגורמים לי לפעמים לכעוס עליה ולדבר בצורה שגורמת לה להרגיש שאני "מכריח" אותה.

היא אכן לחוצה מאוד כשאנשים מכל סוג מצפים ממנה לדברים שקצת קשים (גם אם זה רק ברמת ציפייה) ו/או כועסים/מאוכזבים קצת כשזה לא קורה, ו/או מביעים רגשות לא נעימים (גם כשמדובר ברמה מינימלית ועדינה), היא יכולה להכריח את עצמה להקשיב קצת, אבל הלב שלה נאטם לגמרי ואין התמודדות ישירה, וכשכצפוי הצד השני מרגיש שזה לא מגיע ממקום אמתי הוא לא לגמרי מרוצה, מה שגורם לאשתי לתסכול שמתפוצץ בסוף גם כלפי חוץ (בצורה של בריחה מהשיחה עד להודעה חדשה)...

יכול להיות שאני טועה לחלוטין אבל רק מעלה נקודה למחשבה..

ישנן שני כיוונים שאני מרגיש ממה שכתבת עד כה:

1. אתה טיפוס בקורתי מאוד ומאוד דומיננטי יש לך דעה מאוד מוצקה כמעט על כל כבר ועל הדרך בה הוא צריך להתבצע, מה שמייצר מצב שאתה לוקח לה את המרחב להביע את עצמה ולהיות חופשייה. במצב הזה היא רק מחפשת לברוח ממך, כיוון שכל צעד שהיא תעשה יכול להוביל לביקורת מצידך או להתקפה כזאת או אחרת. אם היא גדלה בבית פרפקציוניסט עם הורים שיפוטיים אז בכלל אתה מכניס אותה לאיזור שמהווה סיכון עבורה.

2. אשתך היא טיפוס ילדותי עם רף מחויבות נמוך, שכנראה גדלה בסביבה שלא דרשו ממנה כלום. מאוד מרוכזת בעצמה ובמה שמפריעה לה. בריחה מהתמודדות זה חלק מהאסטרטגיה שלה. מן הסתם רמת המעורבות שלה בפרנסה או במטלות הבית די נמוכה, ככה שרוב הדברים והמטלות נופלות על כתפיך, כיוון שהיא מעדיפה לעשות רק מה שקל לה לבצע או שהיא אוהבת.

3. שילוב של 1 ו 2.

לגבי 1- לא הייתי מגדיר את עצמי כ"דומיננטי" (וגם לא נראה לי שסביבתי מגדירה אותי ככה), כן אדם דעתן, אבל לא חושב שעם דעות מוצקות, מה שכן- אוהב דיונים עקרוניים וקצת "פלספנים" וזוגתי פחות.

2- אשתי גדלה בסביבה שמבחינה מסוימת דרשו ממנה הכול, היא ילדה בכורה להורים גרושים (גם אני אגב בן להורים גרושים), 2 ההורים שלה קצת תינוקים באופיים, כך שהיא הייתה "ילדה הורית" מגיל קטן מאוד, רגילה לקחת אחריות ולהתמסר בצורה קיצונית, כנראה שהתרגלה לפני החתונה שמערכות יחסים הם סוג של "משימה" שצריך לעשות עליה v, ואחר כך ללכת להתחפר בפינה שלה בה אף אחד לא יפריע לה, הבעייה היא שבזוגיות 2 הדברים פחות הולכים (אי אפשר לנהל קשר קרוב עם בעל כשמתייחסים אלי כ"משימה", וגם לברוח לפינות אישיות זה כמובן צורך לגיטימי אבל כשזאת הדינמיקה הזוגית הכמעט קבועה זה קצת פחות הולך...).

לסיכום- כנראה ש-3 הכי קרוב לאמת.

אהבתי מאוד את האתגרים שלך (ושל שאר המגיבים), תרגישו בנוח להביע עוד דעות כאלו ואחרות, אל תחששו מ"פסיכולוגיה בגרוש", בכל מקרה כמו שכתבתי אנחנו במצב תקוע כך שיהיה קשה לכם להזיק...

והעלת המון נקודות חשובות ומהותיות מאוד!

שניכם בנים להורים גרושים מה שמעלה את הסיכון של הזוגיות של שניכם. למעשה הייתם צריכים טיפול זוגי כבר מהיום הראשון של החתונה. מה שמאוד מסביר את הצורה שהיא מתמודדת עם הדברים שהם סוג בפועל של ניתוק. 

אולי לא בדרך, אבל יש לי נטייה לדעתנות, ויש לזוגתי נטייה להפחית מהמשימות שלה דווקא בגלל המסירות הנפשית החזקה שלה...

בין השורות.. שוב לא באופן ודאי...

שאתה קצת "יושב" עליה... שחרר קצת עזוב אותה לנפשה....

לפעמים מעצבן שכל הזמן אומרים למישהו מה לעשות ואיך לעשות ולא נותנים לו פשוט ליצור את חייו

אתם 2 אנשים נפרדים, ואם מישהו כל הזמן אומר לך מה לעשות זה מעצבן

תן לה לחיות את חייה בלי לתת לה הדרכות או "לעזור" לה

היא רוצה להיות חופשיה ועצמאית, פשוט תכבד אותה וזהו

בלי עצות וכו'

שוב אולי אני טועה, אבל כך נשמע לי בין השורות...

שאתה יודע בדיוק מה אתה רוצה מעצמך בחיים -שזו תכונה מעולה ומצוינת לעצמך,

אבל לא בקשר עם בת זוג - שאיתה אתה צריך לתת לה את המרחב והמקום לעצמה שהיא מחליטה לעצמה ואתה לא מקבע אותה מי היא ומה היא ולא נותן לה אוויר להשתנות בעצמה ולחיות את החיים שלה............

*****

בהצלחה רק ניסיתי להסביר חלילה לא לפגוע, קח מה שמתאים לך - אם לא נכון יכול להתעלם לחלוטין מתגובתי זו רק אתה יודע באמת אם נכון לכם או לא  

הבעיה היא שמרגיש לא מסוגל לחיות אתה ביחד באותו בית, אם היא באמת רוצה לחיות לבד(שזה מה שאני מרגיש שהמצב כרגע) אני כמובן לא יכריח אותה לחיות אתי יחד, אבל אי אפשר לצפות ממני להרגיש מחוייב ל"זוגיות" כזאת...

כלום, שנינו קרובים לייאוש (או כבר אחריו), והנה - לפחות משהו אחד משותף לשנינו

אבל אם אזום ייעוץ חדש, יכול להיות שהיא גם תסכים לתת צ'אנס, היא דווקא אהבה את היועץ הקודם (שעוד לא הפסקנו ללכת אליו) אבל קשה לי להמשיך אחרי כמעט שנה שהסחורה לא מגיעה (גם אשתי מסכימה שהסחורה לא הגיעה כל כך, אבל כנראה נעזרת בו בתחומים אחרים).

למען האמת, יכול להיות שבמצב כזה הייתי צריך להתגרש מזמן, ופשוט חסר לי אומץ, גם על ההתלבטות הזאת פתחתי אשכול נוסף בעבר:

איך מחליטים מתי "לחתוך"? - נשואים טריים

היינו רבים לדעתי על דברים "קלאסיים" לזוגות, שאני הרגשתי לפעמים חוסר שותפות בעול הפרנסה, היא הרגישה לפעמים חוסר שותפות בעול הבית והילדים וכיו"ב.

בנוסף, באופן כללי אני נוטה במצבי קונפליקטים לפתוח דברים ולא לטאטא ומעדיף שידברו אתי בישירות ו"דוגרי" גם אם אלו דברים לא נעימים מאשר שתיקות כבדות-מעיקות ומתוחות, ואשתי אוהבת דווקא ההיפך, והסתירה הזאת החריפה כמובן את הקונפליקטים...

לצפות ממני לדברים כל עוד היא לא טובלת וכל עוד היא לא מסוגלת לנהל אתי שיחה (את מבינה שגם במצב הזה היא עדיין לפעמים בהבזקים נדירים של גילוי לב מראה פגיעה על זה שאני "בורח" לפעמים ולא מסוגל להיות הרבה בבית?)...

סעודות שבת- די תלוי, כשאנחנו במצב של ייאוש כמו בשבת האחרונה לדוגמה, לא עושים סעודות ביחד, היא פשוט מתחפרת במיטתה וכששואלים אותה מתי הסעודה,, אומרת "לעשות בלעדיה"...

כשאנחנו במצב של ייאוש שעדיין לא טוטלי, מדברים קצת אבל בעיקר עם הילדות...

הרעיון של יציאה זוגית הוא טוב, ואפילו ניסינו לעשות את זה לפני חודשיים, אבל שוב- היא לא אוהבת לדבר על נושאים לא נעימים שמבחינתה רק יחרבו את היציאה, ככה שדברנו בעיקר על נושאים אחרים באווירה אופטימית (מאולצת לדעתי אבל בכל זאת "זרמתי")...

כיום, אפילו את זה קשה, זה א-ב לשאול מה שלומה, אבל לא מסוגל להתעניין "באמת" בשלומה כשדורכים על הצרכים שלי, ובכלל גם לא מסוגל לפתוח את הלב (את צודקת שאולי "לא הגיוני" לצפות לטבילה ככה, אבל כשכל כך הרבה זמן "ככה", גם לא הגיוני לצפות ממני לפתוח את הלב בטבעיות בלי שהיא תפתח משהו משלה)...

השאלה היא איך אני יכול "להראות לה שאני אוהב אותה והיא חשובה לי" כל עוד היא שמה את הגדר מסביבה, אחרי הכול גם אני בן אדם וגם לי יש רגשות...

ניסיתי כמה פעמים את הכיוון שהצעת, הבעיה היא שמעבר לכל מה שכתבת שכנראה הרוב נכון, גם בשיחה נעימה אני מרגיש את הכבדות והאילוץ באוויר, מרגיש שהיא לא באמת מעוניינת בקרבתי גם כשאני מנסה להיות חיובי ו"מפנק" ושהיא עושה את זה כמשימה.

 (אמנם מעוניינת בתיאוריה, אבל קשה לה מאוד להיפתח לאנשים שאולי פעם לא יהיו מרוצים ממנה לגמרי/קצת יכעסו/יהיו לחוצים וכו').

אמנם כמו שאמרתי יצאנו באמת לפני בערך חודשיים והיה נראה שמתחיל מסלול חדש, אבל מספיק עימות/חיכוך הכי קטן כדי שמבחינתה "הכול יהרס" והיא שוב תחזור להתחפרות שלה...

בכל מקרה, אהבתי את הרעיון של לבקש ממנה לבוא ולהגיד שהיא חשובה אבל עדיין לדעת מתי להרפות, אנסה לאמץ אם יום אחד ארגיש שעדיין יש לי כוחות נפש לזה..

אם גם אני וגם אשי נלך לטיפול נפרד+ טיפול זוגי יחד זאת הוצאה של יותר מ3 אלף לחודש...

באזור השפלה ספציפית, יהיה לנו יותר קשה לנסוע כזוג, אבל לטיפול אישי אולי אוכל, בנוסף, גם זום יכול להיות אופציה (אם כי מניסיון זה בדרך כלל הרבה פחות אפקטיבי).

אז אני ממליץ בחום על @נגמרו לי השמות, עם ניסיון מוכח

אל תחששו מפסיכולוגיה בגרוש, בכל מקרה יהיה קשה להגיע למצב יותר גרוע ממה שיש עכשיו...

וזה באמת תלוי מה הבעיות

 אבל בגדול , לדעתי אתם צריכים

1) להגיע למצב שכל אחד רגוע *עם עצמו*

ואם לא, אז שכל אחד יעסוק קצת בתחביבים או טיולים וירגיע את עצמו 

(במקום  לריב אחד עם השני.... על שטויות.....)

וכשאתם במצב הזה, אז

2) להתחיל מחדש, לא להתחיל להעלות זכרונות כואבים 

וכך אפשר להתחיל מחדש, ללא יועץ זוגי

3) למצוא דברים ליהנות יחד - מסעדה וכו' - פשוט לשתוק אפילו רק להביט זה על זה וליהנות מהזמן

אם קשה לכם   לדבר, זה גם עושה טוב ומקדם את מצב הזוגיות, לא?

4)  תתחיל להגיד לה תודה על כל דבר קטן, זה לא מובן מאליו

"תודה ששטפת כלים"

"אני ממש מעריך שהלבשת יפה את הילדה לגן"

וכל מיני דברים ממש פשוטים בסיסיים אפילו, זה עושה אווירה ממש טובה בבית

אני התחלתי להגיד תודה לבעלי על מלא דברים קטנים, וזה עושה טוב גם לי - שאני שמה לב כמה הוא עושה ולא מובן מאליו, וגם לו - אני רואה שהוא מרגיש שאני מעריכה אותו , וזה אמנם עצה פשוטה אבל עושה קסמים ממש!!! מומלץ ביותר לנסות!

*תזכרו שזה בהדרגה, אם אתם במצב שממש לא מתקשרים

אז הכל צריך להיות בהדרגה

אל תצפו לשיא האהבה

קודם כל טיפה כבוד

טיפה הערכה

ולאט לאט עולים ועולים והקשר משתפר בעז"ה.....

5) לדבר לאט

זה טיפ להפחתת מריבות

כי כך שוקלים יותר את המילים ומדברים בצורה הגיונית ולא נסחפים למריבות חלילה 

בהצלחה רבה ,  יש תקווה תמיד 

נשמע שעברתם ואתם עוברים הרבה טלטלות ומציאות מורכבת מאוד, ולמרות כל זה לא מתייאשים ומנסים בכל הכוח לתקן, לקום.

כל הכבוד לכם והלוואי הלוואי שתראו פירות בעמלכם בקרוב ממש ב"ה!

כתבת שאתם נשואים 8 שנים ויש שינוי לרעה ב6 שנים האחרונות.

תוכל לומר מה קרה שם לפני 6 שנים?

(אין הכוונה שתפרוס כאן את כל הזוגיות שלכם, אלא תענה בעיקר לעצמך, וכמובן כדאי להעלות את הדברים גם בטיפול הזוגי שלכם, לעומק ובהרחבה רבה כדי להבין את המציאות הזוגית שלכם למן ההתחלה ואת כל הדינמיקה שהתקבעה ביניכם)

לגבי החיפוש שלך - תוכל להעלות את הדברים מול המטפל שלכם (שנה שלמה זה בהחלט זמן ניכר שצריך לראות בו התקדמות משמעותית), ואם תרגישו שיש תקיעות מסוימת אז בהחטל לחפש כיוון של מענה גם לפן הזוגי וגם לפן המיני-רגשי כמו שכתבת.

ולגבי תקציב - יש עמותות שעוסקות בסבסוד כגון "חיים של טובה", יש מטפלים דרך הקופ"ח, ויש מטפלים שלוקחים סכום נמוך יותר לכתחילה ו/או באים לקראת זוגות שקשה להם, אל תתייאשו, פשוט צריך לחפש.

ולגבי מה שכתבת על אשתך - זה נשמע (יותר נכון "נקרא" וכמובן לקחת את הדברים בעירבון מוגבל כי חייבים כאן היכרות אישית ומעמיקה כדי לזרוק כיוון מתאים) שהיא זקוקה לתמיכה אישית.

נשמע שהיא בסוג של קושי גדול או מצוקה.

יכול להיות שדווקא דאגה לרווחה הנפשית שלה (למשל ע"י נתינת מקום אישי עבורה בטיפול אישי או העצמה אישית וכד') יוכלו לשפר הרבה גם בריקוד הזוגי שלכם.

אני ממש "מרגישה" דרך המילים את המצוקה שלה...

גם דרך הילדות שסיפרת שהיא הייתה ילדה הורית, שהכל נפל כל הזמן עליה,

שאולי היא הרגישה כל הזמן שהיא לבד בעולם,

שהיא צריכה וחייבת לעשות הכל

שרק כך תוכל לשרוד

שהיא אף פעם לא מספיק

לא מספיק טובה, לא מספיק שווה, לא מספיק מוערכת,

שתמיד אפשר עוד

למתוח את החוט עוד ועוד ועוד

ובסוף כמה כבר אפשר? היא רק בנאדם... ואפשר להישבר ממש... כאילו כלו כבר כל הכוחות

אבל הצורך הבסיסי שלה הוא לשוב ולהרגיש שהיא כן טובה! ככה, כמו שהיא! גם בלי לעשות כלום - פשוט להיות!

ושהיא כן שווה!

וכן מוערכת!

וכן מספיק!

וכן אהובה!

באהבה שאינה תלויה בדבר

באהבה ללא תנאים

ככה פשוט אהובה.

ואם תוכל להעניק לה את הצרכים הללו, אם תוכל לגרום לה להרגיש, ממש מבפנים את זה שאתה מעריך אותה, שהיא טובה ושווה ומספיק עבורך בדיוק כמו שהיא, שהיא אהובה ויקרה וחשובה - יכול להיות שינוי גדול מאוד ב"ה!

וכמובן שגם אתה זקוק למקום בו תוכל להניח בביטחה את כל הדברים והקששים שאתה עובר.

אבל כן נסו לחשוב על כיוון שאולי כרגע זה יהיה בנפרד, טיפול לה אישית וטיפול לך אישי.

(זה יכול להיות טיפול אישי שמשלב טיפול זוגי אבל כרגע בנפרד ובהמשך אולי בפגישות זוגיות, כך המטענים ביניכם לא יצופו כל פעם מחדש במצב שאתם כבר בשבירה מוחלטת)

אבל זה מאוד עדין וצריך לראות מי אתם ואז לקלוע למה מדויק לכם.

בין אם זה טיפול אישי

טיפול זוגי בנפרד

טיפול זוגי ביחד

שילוב של כולם

שילוב של כולם בהדרגה

או בכלל כיוון אחר.

ב"הצלחה רבה ממש, שהקב"ה יאיר דרככם 

זה באמת רעיון טוב לשקול בשלב זה טיפול אישי לכל אחד, דווקא אשתי הולכת למישהי (שהכירה פה אגב לפני שנים...) אבל היא לא פותחת אתה בכלל את הנושאים המיניים והאינטימיים, נראה לי שההתמחות של אותה אשה היא בעיקר בנושאי טראומות מלידות (שגם זה יש לאשתי קצת....).

והיא שגם אם אבין מבחינה שכלית את המצוקה שלה, כיום כל רגע בו אני נמצא במחיצתה הוא עינוי גדול בשבילי, לא יכול באמת לפתוח את הלב אליה ו"להעניק" לה כל עוד יש גדר מהצד שלה (שמתבטאת לא רק בנושאים האינטימיים אלא בכלל באווירה חזקה של מתח-כבדות ושתיקות מעיקות) וככה המעגל של המתח והשחיקה מזין את עצמו שוב ושוב...

לפעמים חושב שכדאי שניפרד לתקופה, לה יהיה סוף סוף "שקט" כמו שהיא חולמת, היא תתחיל לחשוב מה היא "באמת" רוצה, גם אני מצידי אנסה לאסוף כוח ותשוקה לקראת חיבור מחודש בתקווה, ואז בתרחיש אופטימי נצא שוב לדייטים ונבחר אחד בשנייה מחדש, ובתרחיש פסימי נחליט שעדיף להתגרש (מצב עצוב אבל פחות קשה מבחינתי מהישיבה על הגדר והמתח הבלתי נגמר שיש עכשיו)...

מאחלת לכם להחליט את ההחלטות הטובות ביותר ולמצוא את השליחים הטובים ביותר שמדויקים עבורכם ובהירות הדרך,

בין אם בסופו של דבר תעשו את הדרך אותה תיארת כאן, ובין אם דרך אחרת.

בהצלחה רבה 🙏

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע