קצת בחשיבות של רגשות-אינטימיות ומיניות, ומבחינתו כמעט הכול מתחיל ונגמר ב"לדבר יפה" והוא גם נוטה להתעלם מהלחץ הנפשי וההשפלה במצבים של שתיקות וכיו"ב...

ממה שאתה כותב נראה שאין שום סימטריה בינך לבין אשתך. 

אסביר - אשתך עוברת על החובה הבסיסית ביותר שלה והיא ללכת למקווה, מה שאומר שכנראה בכלל לא מפריעה לה שאין בניכם אינטמיות ולו הבסיסית ביותר. (או שאולי בכלל טוב לה שזה המצב) 

לבסוף אתה כותב שזה מפריע לך ואז אתה רץ לחפש ייעוץ.

לדעתי לפני כל ייעוץ שאתם לוקחים, תתחיל בדרישה הבסיסית הזאת. זה לא אומר שבהכרח תקיימו יחסים או שיהיה בניכם מגע, אבל חובה ליצור מסגרת שתאפשר את זה.

כיוון שבלי שתהיה מוטיבציה מוחלטת מצד שניכם לשפר את היחסים, כולל מהבחינה האינטימית שום ייעוץ לא יעזור, ויוביל בהכרח לשריפת כסף וזמן ולמפח נפש.

צעד ראשון בעיניי זה לשבת עם אישתך ולדבר איתה בכנות, ולבחון אם המטרות האלו משותפות. אם כן שתתחיל לטבול במקווה בזמן. לאחר מכן תחליטו יחד אילו אילו פעולות אפשר לעשות אחד כלפי השני שיפחיתו את המטח והניכור, זה חייב להיות הדדי! 
אם ישנה הדדיות תוכלי יותר להבין את המקורות של הקשיים שלכם, ולמצוא את המטפל המתאים עבורכם. 

בהצלחה

אני רק אמרתי שלדעתי אין שום טעם להשקיע בייעוץ עם אין מוטיבציה בסיסית.  

ואני מחזק את דברייך שהוא צריך לשמוע מה אישתו אומרת, וייתכן שאין טעם בייעוץ אם גם הוא לא יקפיד על דברים בסיסיים. 

אגב גם אי הליכה למקווה היא אולטימטום רציני ביותר.

במציאות היא נוטה רוב הזמן להסתגר מאחורי גדר מכל הבחינות ולא רק מהבחינה המינית, בכוונה הכנסתי גם את נושא השתיקות, כי באופן כללי בחוויה שלי היא מתקשה להתמודד בצורה ישירה עם דברים לא נעימים, וכל רגש לא לגמרי חיובי שאביע (ולא רק אני אגב) יגרום לה להרגיש מאוימת ולהסתגר מבחינה רגשית, "תיעלם", לא תרצה לדבר מילה אפילו בנושאים טכניים, ומי מדבר על אינטימיות ומיניות...

אני לא חושב שהיא "לא סטרייטית", בתחילת חיי הנישואין שלנו, וגם כיום בפעמים הבודדות שכן קיימנו יחסים, בזמן אמת אחרי שיורדים החסימות היא מאוד נהנית, הבעיה היא החסימות שנמצאות רוב הזמן (ויש גם מעגל של לחץ-תסכול ושחיקה שאני מרגיש, מה שגורם לה לפעמים להתרחק כי "אני לא מספיק רגוע ושמח", והיא אפילו לא מתביישת לצפות לשותפות מלאה ועמוקה עם לב פתוח מצידי כתנאי לכך ש"אולי" היא תסכים לעשות צעד כלשהוא בנושא זה מכיוונה)...

לא הכל תלוי בך ונדרשת הדדיות, אין כזה דבר זוגיות שעובדת רק על תלות במה צד אחד יעשה או יגיד, וצד אחד שרק מגיב לזה.

ממה שאתה מתאר זה נשמע שיש לה חרדה מסוימת. השאלה אם זה קורה בעוד תחומים בחיים או שרק בזוגיות?   

אגב לא כתבת אם יש לכם ילדים? ואיך הדינמיקה שלכם איתם לאור המצב הלא פשוט שאתם נמצאים בו.. 

מטבע הדברים הלחצים עולים יותר, בנוסף -אני לא חושב שאני מושלם, וכנראה נקודות התורפה שלי מעוררות את שלה

 בין נקודות התורפה שלי, אולי לפעמים לחץ וחוסר סבלנות {אע"פ שלחכות 6 שנים ליחסים תקינים זה כן נראה על סבלנות לדעתי}, שגורמים לי לפעמים לכעוס עליה ולדבר בצורה שגורמת לה להרגיש שאני "מכריח" אותה.

היא אכן לחוצה מאוד כשאנשים מכל סוג מצפים ממנה לדברים שקצת קשים (גם אם זה רק ברמת ציפייה) ו/או כועסים/מאוכזבים קצת כשזה לא קורה, ו/או מביעים רגשות לא נעימים (גם כשמדובר ברמה מינימלית ועדינה), היא יכולה להכריח את עצמה להקשיב קצת, אבל הלב שלה נאטם לגמרי ואין התמודדות ישירה, וכשכצפוי הצד השני מרגיש שזה לא מגיע ממקום אמתי הוא לא לגמרי מרוצה, מה שגורם לאשתי לתסכול שמתפוצץ בסוף גם כלפי חוץ (בצורה של בריחה מהשיחה עד להודעה חדשה)...

יכול להיות שאני טועה לחלוטין אבל רק מעלה נקודה למחשבה..

ישנן שני כיוונים שאני מרגיש ממה שכתבת עד כה:

1. אתה טיפוס בקורתי מאוד ומאוד דומיננטי יש לך דעה מאוד מוצקה כמעט על כל כבר ועל הדרך בה הוא צריך להתבצע, מה שמייצר מצב שאתה לוקח לה את המרחב להביע את עצמה ולהיות חופשייה. במצב הזה היא רק מחפשת לברוח ממך, כיוון שכל צעד שהיא תעשה יכול להוביל לביקורת מצידך או להתקפה כזאת או אחרת. אם היא גדלה בבית פרפקציוניסט עם הורים שיפוטיים אז בכלל אתה מכניס אותה לאיזור שמהווה סיכון עבורה.

2. אשתך היא טיפוס ילדותי עם רף מחויבות נמוך, שכנראה גדלה בסביבה שלא דרשו ממנה כלום. מאוד מרוכזת בעצמה ובמה שמפריעה לה. בריחה מהתמודדות זה חלק מהאסטרטגיה שלה. מן הסתם רמת המעורבות שלה בפרנסה או במטלות הבית די נמוכה, ככה שרוב הדברים והמטלות נופלות על כתפיך, כיוון שהיא מעדיפה לעשות רק מה שקל לה לבצע או שהיא אוהבת.

3. שילוב של 1 ו 2.

לגבי 1- לא הייתי מגדיר את עצמי כ"דומיננטי" (וגם לא נראה לי שסביבתי מגדירה אותי ככה), כן אדם דעתן, אבל לא חושב שעם דעות מוצקות, מה שכן- אוהב דיונים עקרוניים וקצת "פלספנים" וזוגתי פחות.

2- אשתי גדלה בסביבה שמבחינה מסוימת דרשו ממנה הכול, היא ילדה בכורה להורים גרושים (גם אני אגב בן להורים גרושים), 2 ההורים שלה קצת תינוקים באופיים, כך שהיא הייתה "ילדה הורית" מגיל קטן מאוד, רגילה לקחת אחריות ולהתמסר בצורה קיצונית, כנראה שהתרגלה לפני החתונה שמערכות יחסים הם סוג של "משימה" שצריך לעשות עליה v, ואחר כך ללכת להתחפר בפינה שלה בה אף אחד לא יפריע לה, הבעייה היא שבזוגיות 2 הדברים פחות הולכים (אי אפשר לנהל קשר קרוב עם בעל כשמתייחסים אלי כ"משימה", וגם לברוח לפינות אישיות זה כמובן צורך לגיטימי אבל כשזאת הדינמיקה הזוגית הכמעט קבועה זה קצת פחות הולך...).

לסיכום- כנראה ש-3 הכי קרוב לאמת.

אהבתי מאוד את האתגרים שלך (ושל שאר המגיבים), תרגישו בנוח להביע עוד דעות כאלו ואחרות, אל תחששו מ"פסיכולוגיה בגרוש", בכל מקרה כמו שכתבתי אנחנו במצב תקוע כך שיהיה קשה לכם להזיק...

והעלת המון נקודות חשובות ומהותיות מאוד!

שניכם בנים להורים גרושים מה שמעלה את הסיכון של הזוגיות של שניכם. למעשה הייתם צריכים טיפול זוגי כבר מהיום הראשון של החתונה. מה שמאוד מסביר את הצורה שהיא מתמודדת עם הדברים שהם סוג בפועל של ניתוק. 

אולי לא בדרך, אבל יש לי נטייה לדעתנות, ויש לזוגתי נטייה להפחית מהמשימות שלה דווקא בגלל המסירות הנפשית החזקה שלה...

בין השורות.. שוב לא באופן ודאי...

שאתה קצת "יושב" עליה... שחרר קצת עזוב אותה לנפשה....

לפעמים מעצבן שכל הזמן אומרים למישהו מה לעשות ואיך לעשות ולא נותנים לו פשוט ליצור את חייו

אתם 2 אנשים נפרדים, ואם מישהו כל הזמן אומר לך מה לעשות זה מעצבן

תן לה לחיות את חייה בלי לתת לה הדרכות או "לעזור" לה

היא רוצה להיות חופשיה ועצמאית, פשוט תכבד אותה וזהו

בלי עצות וכו'

שוב אולי אני טועה, אבל כך נשמע לי בין השורות...

שאתה יודע בדיוק מה אתה רוצה מעצמך בחיים -שזו תכונה מעולה ומצוינת לעצמך,

אבל לא בקשר עם בת זוג - שאיתה אתה צריך לתת לה את המרחב והמקום לעצמה שהיא מחליטה לעצמה ואתה לא מקבע אותה מי היא ומה היא ולא נותן לה אוויר להשתנות בעצמה ולחיות את החיים שלה............

*****

בהצלחה רק ניסיתי להסביר חלילה לא לפגוע, קח מה שמתאים לך - אם לא נכון יכול להתעלם לחלוטין מתגובתי זו רק אתה יודע באמת אם נכון לכם או לא  

הבעיה היא שמרגיש לא מסוגל לחיות אתה ביחד באותו בית, אם היא באמת רוצה לחיות לבד(שזה מה שאני מרגיש שהמצב כרגע) אני כמובן לא יכריח אותה לחיות אתי יחד, אבל אי אפשר לצפות ממני להרגיש מחוייב ל"זוגיות" כזאת...

כלום, שנינו קרובים לייאוש (או כבר אחריו), והנה - לפחות משהו אחד משותף לשנינו

אבל אם אזום ייעוץ חדש, יכול להיות שהיא גם תסכים לתת צ'אנס, היא דווקא אהבה את היועץ הקודם (שעוד לא הפסקנו ללכת אליו) אבל קשה לי להמשיך אחרי כמעט שנה שהסחורה לא מגיעה (גם אשתי מסכימה שהסחורה לא הגיעה כל כך, אבל כנראה נעזרת בו בתחומים אחרים).

למען האמת, יכול להיות שבמצב כזה הייתי צריך להתגרש מזמן, ופשוט חסר לי אומץ, גם על ההתלבטות הזאת פתחתי אשכול נוסף בעבר:

איך מחליטים מתי "לחתוך"? - נשואים טריים

היינו רבים לדעתי על דברים "קלאסיים" לזוגות, שאני הרגשתי לפעמים חוסר שותפות בעול הפרנסה, היא הרגישה לפעמים חוסר שותפות בעול הבית והילדים וכיו"ב.

בנוסף, באופן כללי אני נוטה במצבי קונפליקטים לפתוח דברים ולא לטאטא ומעדיף שידברו אתי בישירות ו"דוגרי" גם אם אלו דברים לא נעימים מאשר שתיקות כבדות-מעיקות ומתוחות, ואשתי אוהבת דווקא ההיפך, והסתירה הזאת החריפה כמובן את הקונפליקטים...

לצפות ממני לדברים כל עוד היא לא טובלת וכל עוד היא לא מסוגלת לנהל אתי שיחה (את מבינה שגם במצב הזה היא עדיין לפעמים בהבזקים נדירים של גילוי לב מראה פגיעה על זה שאני "בורח" לפעמים ולא מסוגל להיות הרבה בבית?)...

סעודות שבת- די תלוי, כשאנחנו במצב של ייאוש כמו בשבת האחרונה לדוגמה, לא עושים סעודות ביחד, היא פשוט מתחפרת במיטתה וכששואלים אותה מתי הסעודה,, אומרת "לעשות בלעדיה"...

כשאנחנו במצב של ייאוש שעדיין לא טוטלי, מדברים קצת אבל בעיקר עם הילדות...

הרעיון של יציאה זוגית הוא טוב, ואפילו ניסינו לעשות את זה לפני חודשיים, אבל שוב- היא לא אוהבת לדבר על נושאים לא נעימים שמבחינתה רק יחרבו את היציאה, ככה שדברנו בעיקר על נושאים אחרים באווירה אופטימית (מאולצת לדעתי אבל בכל זאת "זרמתי")...

כיום, אפילו את זה קשה, זה א-ב לשאול מה שלומה, אבל לא מסוגל להתעניין "באמת" בשלומה כשדורכים על הצרכים שלי, ובכלל גם לא מסוגל לפתוח את הלב (את צודקת שאולי "לא הגיוני" לצפות לטבילה ככה, אבל כשכל כך הרבה זמן "ככה", גם לא הגיוני לצפות ממני לפתוח את הלב בטבעיות בלי שהיא תפתח משהו משלה)...

השאלה היא איך אני יכול "להראות לה שאני אוהב אותה והיא חשובה לי" כל עוד היא שמה את הגדר מסביבה, אחרי הכול גם אני בן אדם וגם לי יש רגשות...

ניסיתי כמה פעמים את הכיוון שהצעת, הבעיה היא שמעבר לכל מה שכתבת שכנראה הרוב נכון, גם בשיחה נעימה אני מרגיש את הכבדות והאילוץ באוויר, מרגיש שהיא לא באמת מעוניינת בקרבתי גם כשאני מנסה להיות חיובי ו"מפנק" ושהיא עושה את זה כמשימה.

 (אמנם מעוניינת בתיאוריה, אבל קשה לה מאוד להיפתח לאנשים שאולי פעם לא יהיו מרוצים ממנה לגמרי/קצת יכעסו/יהיו לחוצים וכו').

אמנם כמו שאמרתי יצאנו באמת לפני בערך חודשיים והיה נראה שמתחיל מסלול חדש, אבל מספיק עימות/חיכוך הכי קטן כדי שמבחינתה "הכול יהרס" והיא שוב תחזור להתחפרות שלה...

בכל מקרה, אהבתי את הרעיון של לבקש ממנה לבוא ולהגיד שהיא חשובה אבל עדיין לדעת מתי להרפות, אנסה לאמץ אם יום אחד ארגיש שעדיין יש לי כוחות נפש לזה..

אם גם אני וגם אשי נלך לטיפול נפרד+ טיפול זוגי יחד זאת הוצאה של יותר מ3 אלף לחודש...

באזור השפלה ספציפית, יהיה לנו יותר קשה לנסוע כזוג, אבל לטיפול אישי אולי אוכל, בנוסף, גם זום יכול להיות אופציה (אם כי מניסיון זה בדרך כלל הרבה פחות אפקטיבי).

אז אני ממליץ בחום על @נגמרו לי השמות, עם ניסיון מוכח

אל תחששו מפסיכולוגיה בגרוש, בכל מקרה יהיה קשה להגיע למצב יותר גרוע ממה שיש עכשיו...

וזה באמת תלוי מה הבעיות

 אבל בגדול , לדעתי אתם צריכים

1) להגיע למצב שכל אחד רגוע *עם עצמו*

ואם לא, אז שכל אחד יעסוק קצת בתחביבים או טיולים וירגיע את עצמו 

(במקום  לריב אחד עם השני.... על שטויות.....)

וכשאתם במצב הזה, אז

2) להתחיל מחדש, לא להתחיל להעלות זכרונות כואבים 

וכך אפשר להתחיל מחדש, ללא יועץ זוגי

3) למצוא דברים ליהנות יחד - מסעדה וכו' - פשוט לשתוק אפילו רק להביט זה על זה וליהנות מהזמן

אם קשה לכם   לדבר, זה גם עושה טוב ומקדם את מצב הזוגיות, לא?

4)  תתחיל להגיד לה תודה על כל דבר קטן, זה לא מובן מאליו

"תודה ששטפת כלים"

"אני ממש מעריך שהלבשת יפה את הילדה לגן"

וכל מיני דברים ממש פשוטים בסיסיים אפילו, זה עושה אווירה ממש טובה בבית

אני התחלתי להגיד תודה לבעלי על מלא דברים קטנים, וזה עושה טוב גם לי - שאני שמה לב כמה הוא עושה ולא מובן מאליו, וגם לו - אני רואה שהוא מרגיש שאני מעריכה אותו , וזה אמנם עצה פשוטה אבל עושה קסמים ממש!!! מומלץ ביותר לנסות!

*תזכרו שזה בהדרגה, אם אתם במצב שממש לא מתקשרים

אז הכל צריך להיות בהדרגה

אל תצפו לשיא האהבה

קודם כל טיפה כבוד

טיפה הערכה

ולאט לאט עולים ועולים והקשר משתפר בעז"ה.....

5) לדבר לאט

זה טיפ להפחתת מריבות

כי כך שוקלים יותר את המילים ומדברים בצורה הגיונית ולא נסחפים למריבות חלילה 

בהצלחה רבה ,  יש תקווה תמיד 

נשמע שעברתם ואתם עוברים הרבה טלטלות ומציאות מורכבת מאוד, ולמרות כל זה לא מתייאשים ומנסים בכל הכוח לתקן, לקום.

כל הכבוד לכם והלוואי הלוואי שתראו פירות בעמלכם בקרוב ממש ב"ה!

כתבת שאתם נשואים 8 שנים ויש שינוי לרעה ב6 שנים האחרונות.

תוכל לומר מה קרה שם לפני 6 שנים?

(אין הכוונה שתפרוס כאן את כל הזוגיות שלכם, אלא תענה בעיקר לעצמך, וכמובן כדאי להעלות את הדברים גם בטיפול הזוגי שלכם, לעומק ובהרחבה רבה כדי להבין את המציאות הזוגית שלכם למן ההתחלה ואת כל הדינמיקה שהתקבעה ביניכם)

לגבי החיפוש שלך - תוכל להעלות את הדברים מול המטפל שלכם (שנה שלמה זה בהחלט זמן ניכר שצריך לראות בו התקדמות משמעותית), ואם תרגישו שיש תקיעות מסוימת אז בהחטל לחפש כיוון של מענה גם לפן הזוגי וגם לפן המיני-רגשי כמו שכתבת.

ולגבי תקציב - יש עמותות שעוסקות בסבסוד כגון "חיים של טובה", יש מטפלים דרך הקופ"ח, ויש מטפלים שלוקחים סכום נמוך יותר לכתחילה ו/או באים לקראת זוגות שקשה להם, אל תתייאשו, פשוט צריך לחפש.

ולגבי מה שכתבת על אשתך - זה נשמע (יותר נכון "נקרא" וכמובן לקחת את הדברים בעירבון מוגבל כי חייבים כאן היכרות אישית ומעמיקה כדי לזרוק כיוון מתאים) שהיא זקוקה לתמיכה אישית.

נשמע שהיא בסוג של קושי גדול או מצוקה.

יכול להיות שדווקא דאגה לרווחה הנפשית שלה (למשל ע"י נתינת מקום אישי עבורה בטיפול אישי או העצמה אישית וכד') יוכלו לשפר הרבה גם בריקוד הזוגי שלכם.

אני ממש "מרגישה" דרך המילים את המצוקה שלה...

גם דרך הילדות שסיפרת שהיא הייתה ילדה הורית, שהכל נפל כל הזמן עליה,

שאולי היא הרגישה כל הזמן שהיא לבד בעולם,

שהיא צריכה וחייבת לעשות הכל

שרק כך תוכל לשרוד

שהיא אף פעם לא מספיק

לא מספיק טובה, לא מספיק שווה, לא מספיק מוערכת,

שתמיד אפשר עוד

למתוח את החוט עוד ועוד ועוד

ובסוף כמה כבר אפשר? היא רק בנאדם... ואפשר להישבר ממש... כאילו כלו כבר כל הכוחות

אבל הצורך הבסיסי שלה הוא לשוב ולהרגיש שהיא כן טובה! ככה, כמו שהיא! גם בלי לעשות כלום - פשוט להיות!

ושהיא כן שווה!

וכן מוערכת!

וכן מספיק!

וכן אהובה!

באהבה שאינה תלויה בדבר

באהבה ללא תנאים

ככה פשוט אהובה.

ואם תוכל להעניק לה את הצרכים הללו, אם תוכל לגרום לה להרגיש, ממש מבפנים את זה שאתה מעריך אותה, שהיא טובה ושווה ומספיק עבורך בדיוק כמו שהיא, שהיא אהובה ויקרה וחשובה - יכול להיות שינוי גדול מאוד ב"ה!

וכמובן שגם אתה זקוק למקום בו תוכל להניח בביטחה את כל הדברים והקששים שאתה עובר.

אבל כן נסו לחשוב על כיוון שאולי כרגע זה יהיה בנפרד, טיפול לה אישית וטיפול לך אישי.

(זה יכול להיות טיפול אישי שמשלב טיפול זוגי אבל כרגע בנפרד ובהמשך אולי בפגישות זוגיות, כך המטענים ביניכם לא יצופו כל פעם מחדש במצב שאתם כבר בשבירה מוחלטת)

אבל זה מאוד עדין וצריך לראות מי אתם ואז לקלוע למה מדויק לכם.

בין אם זה טיפול אישי

טיפול זוגי בנפרד

טיפול זוגי ביחד

שילוב של כולם

שילוב של כולם בהדרגה

או בכלל כיוון אחר.

ב"הצלחה רבה ממש, שהקב"ה יאיר דרככם 

זה באמת רעיון טוב לשקול בשלב זה טיפול אישי לכל אחד, דווקא אשתי הולכת למישהי (שהכירה פה אגב לפני שנים...) אבל היא לא פותחת אתה בכלל את הנושאים המיניים והאינטימיים, נראה לי שההתמחות של אותה אשה היא בעיקר בנושאי טראומות מלידות (שגם זה יש לאשתי קצת....).

והיא שגם אם אבין מבחינה שכלית את המצוקה שלה, כיום כל רגע בו אני נמצא במחיצתה הוא עינוי גדול בשבילי, לא יכול באמת לפתוח את הלב אליה ו"להעניק" לה כל עוד יש גדר מהצד שלה (שמתבטאת לא רק בנושאים האינטימיים אלא בכלל באווירה חזקה של מתח-כבדות ושתיקות מעיקות) וככה המעגל של המתח והשחיקה מזין את עצמו שוב ושוב...

לפעמים חושב שכדאי שניפרד לתקופה, לה יהיה סוף סוף "שקט" כמו שהיא חולמת, היא תתחיל לחשוב מה היא "באמת" רוצה, גם אני מצידי אנסה לאסוף כוח ותשוקה לקראת חיבור מחודש בתקווה, ואז בתרחיש אופטימי נצא שוב לדייטים ונבחר אחד בשנייה מחדש, ובתרחיש פסימי נחליט שעדיף להתגרש (מצב עצוב אבל פחות קשה מבחינתי מהישיבה על הגדר והמתח הבלתי נגמר שיש עכשיו)...

מאחלת לכם להחליט את ההחלטות הטובות ביותר ולמצוא את השליחים הטובים ביותר שמדויקים עבורכם ובהירות הדרך,

בין אם בסופו של דבר תעשו את הדרך אותה תיארת כאן, ובין אם דרך אחרת.

בהצלחה רבה 🙏

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

היא דרך לברוח מהמהות.

איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.

הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...

ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

ואין שום סתירה בין חשיבה זוגית להבנה שמי מהם צריך טיפול מאיזו סיבה.

שאתה מתגורר בה. יש בייעוץ לפעמים במחירים מוזלים. יש גם דרך קופות החולים ייעוץ אישי של פסיכותרפיסט בחינם (מאוחדת) ופסיכולוג (166 שח). לפעמים ייעוץ אישי גם יכול לעזור. בהצלחה