קצת בחשיבות של רגשות-אינטימיות ומיניות, ומבחינתו כמעט הכול מתחיל ונגמר ב"לדבר יפה" והוא גם נוטה להתעלם מהלחץ הנפשי וההשפלה במצבים של שתיקות וכיו"ב...

ממה שאתה כותב נראה שאין שום סימטריה בינך לבין אשתך. 

אסביר - אשתך עוברת על החובה הבסיסית ביותר שלה והיא ללכת למקווה, מה שאומר שכנראה בכלל לא מפריעה לה שאין בניכם אינטמיות ולו הבסיסית ביותר. (או שאולי בכלל טוב לה שזה המצב) 

לבסוף אתה כותב שזה מפריע לך ואז אתה רץ לחפש ייעוץ.

לדעתי לפני כל ייעוץ שאתם לוקחים, תתחיל בדרישה הבסיסית הזאת. זה לא אומר שבהכרח תקיימו יחסים או שיהיה בניכם מגע, אבל חובה ליצור מסגרת שתאפשר את זה.

כיוון שבלי שתהיה מוטיבציה מוחלטת מצד שניכם לשפר את היחסים, כולל מהבחינה האינטימית שום ייעוץ לא יעזור, ויוביל בהכרח לשריפת כסף וזמן ולמפח נפש.

צעד ראשון בעיניי זה לשבת עם אישתך ולדבר איתה בכנות, ולבחון אם המטרות האלו משותפות. אם כן שתתחיל לטבול במקווה בזמן. לאחר מכן תחליטו יחד אילו אילו פעולות אפשר לעשות אחד כלפי השני שיפחיתו את המטח והניכור, זה חייב להיות הדדי! 
אם ישנה הדדיות תוכלי יותר להבין את המקורות של הקשיים שלכם, ולמצוא את המטפל המתאים עבורכם. 

בהצלחה

אני רק אמרתי שלדעתי אין שום טעם להשקיע בייעוץ עם אין מוטיבציה בסיסית.  

ואני מחזק את דברייך שהוא צריך לשמוע מה אישתו אומרת, וייתכן שאין טעם בייעוץ אם גם הוא לא יקפיד על דברים בסיסיים. 

אגב גם אי הליכה למקווה היא אולטימטום רציני ביותר.

במציאות היא נוטה רוב הזמן להסתגר מאחורי גדר מכל הבחינות ולא רק מהבחינה המינית, בכוונה הכנסתי גם את נושא השתיקות, כי באופן כללי בחוויה שלי היא מתקשה להתמודד בצורה ישירה עם דברים לא נעימים, וכל רגש לא לגמרי חיובי שאביע (ולא רק אני אגב) יגרום לה להרגיש מאוימת ולהסתגר מבחינה רגשית, "תיעלם", לא תרצה לדבר מילה אפילו בנושאים טכניים, ומי מדבר על אינטימיות ומיניות...

אני לא חושב שהיא "לא סטרייטית", בתחילת חיי הנישואין שלנו, וגם כיום בפעמים הבודדות שכן קיימנו יחסים, בזמן אמת אחרי שיורדים החסימות היא מאוד נהנית, הבעיה היא החסימות שנמצאות רוב הזמן (ויש גם מעגל של לחץ-תסכול ושחיקה שאני מרגיש, מה שגורם לה לפעמים להתרחק כי "אני לא מספיק רגוע ושמח", והיא אפילו לא מתביישת לצפות לשותפות מלאה ועמוקה עם לב פתוח מצידי כתנאי לכך ש"אולי" היא תסכים לעשות צעד כלשהוא בנושא זה מכיוונה)...

לא הכל תלוי בך ונדרשת הדדיות, אין כזה דבר זוגיות שעובדת רק על תלות במה צד אחד יעשה או יגיד, וצד אחד שרק מגיב לזה.

ממה שאתה מתאר זה נשמע שיש לה חרדה מסוימת. השאלה אם זה קורה בעוד תחומים בחיים או שרק בזוגיות?   

אגב לא כתבת אם יש לכם ילדים? ואיך הדינמיקה שלכם איתם לאור המצב הלא פשוט שאתם נמצאים בו.. 

מטבע הדברים הלחצים עולים יותר, בנוסף -אני לא חושב שאני מושלם, וכנראה נקודות התורפה שלי מעוררות את שלה

 בין נקודות התורפה שלי, אולי לפעמים לחץ וחוסר סבלנות {אע"פ שלחכות 6 שנים ליחסים תקינים זה כן נראה על סבלנות לדעתי}, שגורמים לי לפעמים לכעוס עליה ולדבר בצורה שגורמת לה להרגיש שאני "מכריח" אותה.

היא אכן לחוצה מאוד כשאנשים מכל סוג מצפים ממנה לדברים שקצת קשים (גם אם זה רק ברמת ציפייה) ו/או כועסים/מאוכזבים קצת כשזה לא קורה, ו/או מביעים רגשות לא נעימים (גם כשמדובר ברמה מינימלית ועדינה), היא יכולה להכריח את עצמה להקשיב קצת, אבל הלב שלה נאטם לגמרי ואין התמודדות ישירה, וכשכצפוי הצד השני מרגיש שזה לא מגיע ממקום אמתי הוא לא לגמרי מרוצה, מה שגורם לאשתי לתסכול שמתפוצץ בסוף גם כלפי חוץ (בצורה של בריחה מהשיחה עד להודעה חדשה)...

יכול להיות שאני טועה לחלוטין אבל רק מעלה נקודה למחשבה..

ישנן שני כיוונים שאני מרגיש ממה שכתבת עד כה:

1. אתה טיפוס בקורתי מאוד ומאוד דומיננטי יש לך דעה מאוד מוצקה כמעט על כל כבר ועל הדרך בה הוא צריך להתבצע, מה שמייצר מצב שאתה לוקח לה את המרחב להביע את עצמה ולהיות חופשייה. במצב הזה היא רק מחפשת לברוח ממך, כיוון שכל צעד שהיא תעשה יכול להוביל לביקורת מצידך או להתקפה כזאת או אחרת. אם היא גדלה בבית פרפקציוניסט עם הורים שיפוטיים אז בכלל אתה מכניס אותה לאיזור שמהווה סיכון עבורה.

2. אשתך היא טיפוס ילדותי עם רף מחויבות נמוך, שכנראה גדלה בסביבה שלא דרשו ממנה כלום. מאוד מרוכזת בעצמה ובמה שמפריעה לה. בריחה מהתמודדות זה חלק מהאסטרטגיה שלה. מן הסתם רמת המעורבות שלה בפרנסה או במטלות הבית די נמוכה, ככה שרוב הדברים והמטלות נופלות על כתפיך, כיוון שהיא מעדיפה לעשות רק מה שקל לה לבצע או שהיא אוהבת.

3. שילוב של 1 ו 2.

לגבי 1- לא הייתי מגדיר את עצמי כ"דומיננטי" (וגם לא נראה לי שסביבתי מגדירה אותי ככה), כן אדם דעתן, אבל לא חושב שעם דעות מוצקות, מה שכן- אוהב דיונים עקרוניים וקצת "פלספנים" וזוגתי פחות.

2- אשתי גדלה בסביבה שמבחינה מסוימת דרשו ממנה הכול, היא ילדה בכורה להורים גרושים (גם אני אגב בן להורים גרושים), 2 ההורים שלה קצת תינוקים באופיים, כך שהיא הייתה "ילדה הורית" מגיל קטן מאוד, רגילה לקחת אחריות ולהתמסר בצורה קיצונית, כנראה שהתרגלה לפני החתונה שמערכות יחסים הם סוג של "משימה" שצריך לעשות עליה v, ואחר כך ללכת להתחפר בפינה שלה בה אף אחד לא יפריע לה, הבעייה היא שבזוגיות 2 הדברים פחות הולכים (אי אפשר לנהל קשר קרוב עם בעל כשמתייחסים אלי כ"משימה", וגם לברוח לפינות אישיות זה כמובן צורך לגיטימי אבל כשזאת הדינמיקה הזוגית הכמעט קבועה זה קצת פחות הולך...).

לסיכום- כנראה ש-3 הכי קרוב לאמת.

אהבתי מאוד את האתגרים שלך (ושל שאר המגיבים), תרגישו בנוח להביע עוד דעות כאלו ואחרות, אל תחששו מ"פסיכולוגיה בגרוש", בכל מקרה כמו שכתבתי אנחנו במצב תקוע כך שיהיה קשה לכם להזיק...

והעלת המון נקודות חשובות ומהותיות מאוד!

שניכם בנים להורים גרושים מה שמעלה את הסיכון של הזוגיות של שניכם. למעשה הייתם צריכים טיפול זוגי כבר מהיום הראשון של החתונה. מה שמאוד מסביר את הצורה שהיא מתמודדת עם הדברים שהם סוג בפועל של ניתוק. 

אולי לא בדרך, אבל יש לי נטייה לדעתנות, ויש לזוגתי נטייה להפחית מהמשימות שלה דווקא בגלל המסירות הנפשית החזקה שלה...

בין השורות.. שוב לא באופן ודאי...

שאתה קצת "יושב" עליה... שחרר קצת עזוב אותה לנפשה....

לפעמים מעצבן שכל הזמן אומרים למישהו מה לעשות ואיך לעשות ולא נותנים לו פשוט ליצור את חייו

אתם 2 אנשים נפרדים, ואם מישהו כל הזמן אומר לך מה לעשות זה מעצבן

תן לה לחיות את חייה בלי לתת לה הדרכות או "לעזור" לה

היא רוצה להיות חופשיה ועצמאית, פשוט תכבד אותה וזהו

בלי עצות וכו'

שוב אולי אני טועה, אבל כך נשמע לי בין השורות...

שאתה יודע בדיוק מה אתה רוצה מעצמך בחיים -שזו תכונה מעולה ומצוינת לעצמך,

אבל לא בקשר עם בת זוג - שאיתה אתה צריך לתת לה את המרחב והמקום לעצמה שהיא מחליטה לעצמה ואתה לא מקבע אותה מי היא ומה היא ולא נותן לה אוויר להשתנות בעצמה ולחיות את החיים שלה............

*****

בהצלחה רק ניסיתי להסביר חלילה לא לפגוע, קח מה שמתאים לך - אם לא נכון יכול להתעלם לחלוטין מתגובתי זו רק אתה יודע באמת אם נכון לכם או לא  

הבעיה היא שמרגיש לא מסוגל לחיות אתה ביחד באותו בית, אם היא באמת רוצה לחיות לבד(שזה מה שאני מרגיש שהמצב כרגע) אני כמובן לא יכריח אותה לחיות אתי יחד, אבל אי אפשר לצפות ממני להרגיש מחוייב ל"זוגיות" כזאת...

כלום, שנינו קרובים לייאוש (או כבר אחריו), והנה - לפחות משהו אחד משותף לשנינו

אבל אם אזום ייעוץ חדש, יכול להיות שהיא גם תסכים לתת צ'אנס, היא דווקא אהבה את היועץ הקודם (שעוד לא הפסקנו ללכת אליו) אבל קשה לי להמשיך אחרי כמעט שנה שהסחורה לא מגיעה (גם אשתי מסכימה שהסחורה לא הגיעה כל כך, אבל כנראה נעזרת בו בתחומים אחרים).

למען האמת, יכול להיות שבמצב כזה הייתי צריך להתגרש מזמן, ופשוט חסר לי אומץ, גם על ההתלבטות הזאת פתחתי אשכול נוסף בעבר:

איך מחליטים מתי "לחתוך"? - נשואים טריים

היינו רבים לדעתי על דברים "קלאסיים" לזוגות, שאני הרגשתי לפעמים חוסר שותפות בעול הפרנסה, היא הרגישה לפעמים חוסר שותפות בעול הבית והילדים וכיו"ב.

בנוסף, באופן כללי אני נוטה במצבי קונפליקטים לפתוח דברים ולא לטאטא ומעדיף שידברו אתי בישירות ו"דוגרי" גם אם אלו דברים לא נעימים מאשר שתיקות כבדות-מעיקות ומתוחות, ואשתי אוהבת דווקא ההיפך, והסתירה הזאת החריפה כמובן את הקונפליקטים...

לצפות ממני לדברים כל עוד היא לא טובלת וכל עוד היא לא מסוגלת לנהל אתי שיחה (את מבינה שגם במצב הזה היא עדיין לפעמים בהבזקים נדירים של גילוי לב מראה פגיעה על זה שאני "בורח" לפעמים ולא מסוגל להיות הרבה בבית?)...

סעודות שבת- די תלוי, כשאנחנו במצב של ייאוש כמו בשבת האחרונה לדוגמה, לא עושים סעודות ביחד, היא פשוט מתחפרת במיטתה וכששואלים אותה מתי הסעודה,, אומרת "לעשות בלעדיה"...

כשאנחנו במצב של ייאוש שעדיין לא טוטלי, מדברים קצת אבל בעיקר עם הילדות...

הרעיון של יציאה זוגית הוא טוב, ואפילו ניסינו לעשות את זה לפני חודשיים, אבל שוב- היא לא אוהבת לדבר על נושאים לא נעימים שמבחינתה רק יחרבו את היציאה, ככה שדברנו בעיקר על נושאים אחרים באווירה אופטימית (מאולצת לדעתי אבל בכל זאת "זרמתי")...

כיום, אפילו את זה קשה, זה א-ב לשאול מה שלומה, אבל לא מסוגל להתעניין "באמת" בשלומה כשדורכים על הצרכים שלי, ובכלל גם לא מסוגל לפתוח את הלב (את צודקת שאולי "לא הגיוני" לצפות לטבילה ככה, אבל כשכל כך הרבה זמן "ככה", גם לא הגיוני לצפות ממני לפתוח את הלב בטבעיות בלי שהיא תפתח משהו משלה)...

השאלה היא איך אני יכול "להראות לה שאני אוהב אותה והיא חשובה לי" כל עוד היא שמה את הגדר מסביבה, אחרי הכול גם אני בן אדם וגם לי יש רגשות...

ניסיתי כמה פעמים את הכיוון שהצעת, הבעיה היא שמעבר לכל מה שכתבת שכנראה הרוב נכון, גם בשיחה נעימה אני מרגיש את הכבדות והאילוץ באוויר, מרגיש שהיא לא באמת מעוניינת בקרבתי גם כשאני מנסה להיות חיובי ו"מפנק" ושהיא עושה את זה כמשימה.

 (אמנם מעוניינת בתיאוריה, אבל קשה לה מאוד להיפתח לאנשים שאולי פעם לא יהיו מרוצים ממנה לגמרי/קצת יכעסו/יהיו לחוצים וכו').

אמנם כמו שאמרתי יצאנו באמת לפני בערך חודשיים והיה נראה שמתחיל מסלול חדש, אבל מספיק עימות/חיכוך הכי קטן כדי שמבחינתה "הכול יהרס" והיא שוב תחזור להתחפרות שלה...

בכל מקרה, אהבתי את הרעיון של לבקש ממנה לבוא ולהגיד שהיא חשובה אבל עדיין לדעת מתי להרפות, אנסה לאמץ אם יום אחד ארגיש שעדיין יש לי כוחות נפש לזה..

אם גם אני וגם אשי נלך לטיפול נפרד+ טיפול זוגי יחד זאת הוצאה של יותר מ3 אלף לחודש...

באזור השפלה ספציפית, יהיה לנו יותר קשה לנסוע כזוג, אבל לטיפול אישי אולי אוכל, בנוסף, גם זום יכול להיות אופציה (אם כי מניסיון זה בדרך כלל הרבה פחות אפקטיבי).

אז אני ממליץ בחום על @נגמרו לי השמות, עם ניסיון מוכח

אל תחששו מפסיכולוגיה בגרוש, בכל מקרה יהיה קשה להגיע למצב יותר גרוע ממה שיש עכשיו...

וזה באמת תלוי מה הבעיות

 אבל בגדול , לדעתי אתם צריכים

1) להגיע למצב שכל אחד רגוע *עם עצמו*

ואם לא, אז שכל אחד יעסוק קצת בתחביבים או טיולים וירגיע את עצמו 

(במקום  לריב אחד עם השני.... על שטויות.....)

וכשאתם במצב הזה, אז

2) להתחיל מחדש, לא להתחיל להעלות זכרונות כואבים 

וכך אפשר להתחיל מחדש, ללא יועץ זוגי

3) למצוא דברים ליהנות יחד - מסעדה וכו' - פשוט לשתוק אפילו רק להביט זה על זה וליהנות מהזמן

אם קשה לכם   לדבר, זה גם עושה טוב ומקדם את מצב הזוגיות, לא?

4)  תתחיל להגיד לה תודה על כל דבר קטן, זה לא מובן מאליו

"תודה ששטפת כלים"

"אני ממש מעריך שהלבשת יפה את הילדה לגן"

וכל מיני דברים ממש פשוטים בסיסיים אפילו, זה עושה אווירה ממש טובה בבית

אני התחלתי להגיד תודה לבעלי על מלא דברים קטנים, וזה עושה טוב גם לי - שאני שמה לב כמה הוא עושה ולא מובן מאליו, וגם לו - אני רואה שהוא מרגיש שאני מעריכה אותו , וזה אמנם עצה פשוטה אבל עושה קסמים ממש!!! מומלץ ביותר לנסות!

*תזכרו שזה בהדרגה, אם אתם במצב שממש לא מתקשרים

אז הכל צריך להיות בהדרגה

אל תצפו לשיא האהבה

קודם כל טיפה כבוד

טיפה הערכה

ולאט לאט עולים ועולים והקשר משתפר בעז"ה.....

5) לדבר לאט

זה טיפ להפחתת מריבות

כי כך שוקלים יותר את המילים ומדברים בצורה הגיונית ולא נסחפים למריבות חלילה 

בהצלחה רבה ,  יש תקווה תמיד 

נשמע שעברתם ואתם עוברים הרבה טלטלות ומציאות מורכבת מאוד, ולמרות כל זה לא מתייאשים ומנסים בכל הכוח לתקן, לקום.

כל הכבוד לכם והלוואי הלוואי שתראו פירות בעמלכם בקרוב ממש ב"ה!

כתבת שאתם נשואים 8 שנים ויש שינוי לרעה ב6 שנים האחרונות.

תוכל לומר מה קרה שם לפני 6 שנים?

(אין הכוונה שתפרוס כאן את כל הזוגיות שלכם, אלא תענה בעיקר לעצמך, וכמובן כדאי להעלות את הדברים גם בטיפול הזוגי שלכם, לעומק ובהרחבה רבה כדי להבין את המציאות הזוגית שלכם למן ההתחלה ואת כל הדינמיקה שהתקבעה ביניכם)

לגבי החיפוש שלך - תוכל להעלות את הדברים מול המטפל שלכם (שנה שלמה זה בהחלט זמן ניכר שצריך לראות בו התקדמות משמעותית), ואם תרגישו שיש תקיעות מסוימת אז בהחטל לחפש כיוון של מענה גם לפן הזוגי וגם לפן המיני-רגשי כמו שכתבת.

ולגבי תקציב - יש עמותות שעוסקות בסבסוד כגון "חיים של טובה", יש מטפלים דרך הקופ"ח, ויש מטפלים שלוקחים סכום נמוך יותר לכתחילה ו/או באים לקראת זוגות שקשה להם, אל תתייאשו, פשוט צריך לחפש.

ולגבי מה שכתבת על אשתך - זה נשמע (יותר נכון "נקרא" וכמובן לקחת את הדברים בעירבון מוגבל כי חייבים כאן היכרות אישית ומעמיקה כדי לזרוק כיוון מתאים) שהיא זקוקה לתמיכה אישית.

נשמע שהיא בסוג של קושי גדול או מצוקה.

יכול להיות שדווקא דאגה לרווחה הנפשית שלה (למשל ע"י נתינת מקום אישי עבורה בטיפול אישי או העצמה אישית וכד') יוכלו לשפר הרבה גם בריקוד הזוגי שלכם.

אני ממש "מרגישה" דרך המילים את המצוקה שלה...

גם דרך הילדות שסיפרת שהיא הייתה ילדה הורית, שהכל נפל כל הזמן עליה,

שאולי היא הרגישה כל הזמן שהיא לבד בעולם,

שהיא צריכה וחייבת לעשות הכל

שרק כך תוכל לשרוד

שהיא אף פעם לא מספיק

לא מספיק טובה, לא מספיק שווה, לא מספיק מוערכת,

שתמיד אפשר עוד

למתוח את החוט עוד ועוד ועוד

ובסוף כמה כבר אפשר? היא רק בנאדם... ואפשר להישבר ממש... כאילו כלו כבר כל הכוחות

אבל הצורך הבסיסי שלה הוא לשוב ולהרגיש שהיא כן טובה! ככה, כמו שהיא! גם בלי לעשות כלום - פשוט להיות!

ושהיא כן שווה!

וכן מוערכת!

וכן מספיק!

וכן אהובה!

באהבה שאינה תלויה בדבר

באהבה ללא תנאים

ככה פשוט אהובה.

ואם תוכל להעניק לה את הצרכים הללו, אם תוכל לגרום לה להרגיש, ממש מבפנים את זה שאתה מעריך אותה, שהיא טובה ושווה ומספיק עבורך בדיוק כמו שהיא, שהיא אהובה ויקרה וחשובה - יכול להיות שינוי גדול מאוד ב"ה!

וכמובן שגם אתה זקוק למקום בו תוכל להניח בביטחה את כל הדברים והקששים שאתה עובר.

אבל כן נסו לחשוב על כיוון שאולי כרגע זה יהיה בנפרד, טיפול לה אישית וטיפול לך אישי.

(זה יכול להיות טיפול אישי שמשלב טיפול זוגי אבל כרגע בנפרד ובהמשך אולי בפגישות זוגיות, כך המטענים ביניכם לא יצופו כל פעם מחדש במצב שאתם כבר בשבירה מוחלטת)

אבל זה מאוד עדין וצריך לראות מי אתם ואז לקלוע למה מדויק לכם.

בין אם זה טיפול אישי

טיפול זוגי בנפרד

טיפול זוגי ביחד

שילוב של כולם

שילוב של כולם בהדרגה

או בכלל כיוון אחר.

ב"הצלחה רבה ממש, שהקב"ה יאיר דרככם 

זה באמת רעיון טוב לשקול בשלב זה טיפול אישי לכל אחד, דווקא אשתי הולכת למישהי (שהכירה פה אגב לפני שנים...) אבל היא לא פותחת אתה בכלל את הנושאים המיניים והאינטימיים, נראה לי שההתמחות של אותה אשה היא בעיקר בנושאי טראומות מלידות (שגם זה יש לאשתי קצת....).

והיא שגם אם אבין מבחינה שכלית את המצוקה שלה, כיום כל רגע בו אני נמצא במחיצתה הוא עינוי גדול בשבילי, לא יכול באמת לפתוח את הלב אליה ו"להעניק" לה כל עוד יש גדר מהצד שלה (שמתבטאת לא רק בנושאים האינטימיים אלא בכלל באווירה חזקה של מתח-כבדות ושתיקות מעיקות) וככה המעגל של המתח והשחיקה מזין את עצמו שוב ושוב...

לפעמים חושב שכדאי שניפרד לתקופה, לה יהיה סוף סוף "שקט" כמו שהיא חולמת, היא תתחיל לחשוב מה היא "באמת" רוצה, גם אני מצידי אנסה לאסוף כוח ותשוקה לקראת חיבור מחודש בתקווה, ואז בתרחיש אופטימי נצא שוב לדייטים ונבחר אחד בשנייה מחדש, ובתרחיש פסימי נחליט שעדיף להתגרש (מצב עצוב אבל פחות קשה מבחינתי מהישיבה על הגדר והמתח הבלתי נגמר שיש עכשיו)...

מאחלת לכם להחליט את ההחלטות הטובות ביותר ולמצוא את השליחים הטובים ביותר שמדויקים עבורכם ובהירות הדרך,

בין אם בסופו של דבר תעשו את הדרך אותה תיארת כאן, ובין אם דרך אחרת.

בהצלחה רבה 🙏

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל…