קצת בחשיבות של רגשות-אינטימיות ומיניות, ומבחינתו כמעט הכול מתחיל ונגמר ב"לדבר יפה" והוא גם נוטה להתעלם מהלחץ הנפשי וההשפלה במצבים של שתיקות וכיו"ב...

ממה שאתה כותב נראה שאין שום סימטריה בינך לבין אשתך. 

אסביר - אשתך עוברת על החובה הבסיסית ביותר שלה והיא ללכת למקווה, מה שאומר שכנראה בכלל לא מפריעה לה שאין בניכם אינטמיות ולו הבסיסית ביותר. (או שאולי בכלל טוב לה שזה המצב) 

לבסוף אתה כותב שזה מפריע לך ואז אתה רץ לחפש ייעוץ.

לדעתי לפני כל ייעוץ שאתם לוקחים, תתחיל בדרישה הבסיסית הזאת. זה לא אומר שבהכרח תקיימו יחסים או שיהיה בניכם מגע, אבל חובה ליצור מסגרת שתאפשר את זה.

כיוון שבלי שתהיה מוטיבציה מוחלטת מצד שניכם לשפר את היחסים, כולל מהבחינה האינטימית שום ייעוץ לא יעזור, ויוביל בהכרח לשריפת כסף וזמן ולמפח נפש.

צעד ראשון בעיניי זה לשבת עם אישתך ולדבר איתה בכנות, ולבחון אם המטרות האלו משותפות. אם כן שתתחיל לטבול במקווה בזמן. לאחר מכן תחליטו יחד אילו אילו פעולות אפשר לעשות אחד כלפי השני שיפחיתו את המטח והניכור, זה חייב להיות הדדי! 
אם ישנה הדדיות תוכלי יותר להבין את המקורות של הקשיים שלכם, ולמצוא את המטפל המתאים עבורכם. 

בהצלחה

אני רק אמרתי שלדעתי אין שום טעם להשקיע בייעוץ עם אין מוטיבציה בסיסית.  

ואני מחזק את דברייך שהוא צריך לשמוע מה אישתו אומרת, וייתכן שאין טעם בייעוץ אם גם הוא לא יקפיד על דברים בסיסיים. 

אגב גם אי הליכה למקווה היא אולטימטום רציני ביותר.

במציאות היא נוטה רוב הזמן להסתגר מאחורי גדר מכל הבחינות ולא רק מהבחינה המינית, בכוונה הכנסתי גם את נושא השתיקות, כי באופן כללי בחוויה שלי היא מתקשה להתמודד בצורה ישירה עם דברים לא נעימים, וכל רגש לא לגמרי חיובי שאביע (ולא רק אני אגב) יגרום לה להרגיש מאוימת ולהסתגר מבחינה רגשית, "תיעלם", לא תרצה לדבר מילה אפילו בנושאים טכניים, ומי מדבר על אינטימיות ומיניות...

אני לא חושב שהיא "לא סטרייטית", בתחילת חיי הנישואין שלנו, וגם כיום בפעמים הבודדות שכן קיימנו יחסים, בזמן אמת אחרי שיורדים החסימות היא מאוד נהנית, הבעיה היא החסימות שנמצאות רוב הזמן (ויש גם מעגל של לחץ-תסכול ושחיקה שאני מרגיש, מה שגורם לה לפעמים להתרחק כי "אני לא מספיק רגוע ושמח", והיא אפילו לא מתביישת לצפות לשותפות מלאה ועמוקה עם לב פתוח מצידי כתנאי לכך ש"אולי" היא תסכים לעשות צעד כלשהוא בנושא זה מכיוונה)...

לא הכל תלוי בך ונדרשת הדדיות, אין כזה דבר זוגיות שעובדת רק על תלות במה צד אחד יעשה או יגיד, וצד אחד שרק מגיב לזה.

ממה שאתה מתאר זה נשמע שיש לה חרדה מסוימת. השאלה אם זה קורה בעוד תחומים בחיים או שרק בזוגיות?   

אגב לא כתבת אם יש לכם ילדים? ואיך הדינמיקה שלכם איתם לאור המצב הלא פשוט שאתם נמצאים בו.. 

מטבע הדברים הלחצים עולים יותר, בנוסף -אני לא חושב שאני מושלם, וכנראה נקודות התורפה שלי מעוררות את שלה

 בין נקודות התורפה שלי, אולי לפעמים לחץ וחוסר סבלנות {אע"פ שלחכות 6 שנים ליחסים תקינים זה כן נראה על סבלנות לדעתי}, שגורמים לי לפעמים לכעוס עליה ולדבר בצורה שגורמת לה להרגיש שאני "מכריח" אותה.

היא אכן לחוצה מאוד כשאנשים מכל סוג מצפים ממנה לדברים שקצת קשים (גם אם זה רק ברמת ציפייה) ו/או כועסים/מאוכזבים קצת כשזה לא קורה, ו/או מביעים רגשות לא נעימים (גם כשמדובר ברמה מינימלית ועדינה), היא יכולה להכריח את עצמה להקשיב קצת, אבל הלב שלה נאטם לגמרי ואין התמודדות ישירה, וכשכצפוי הצד השני מרגיש שזה לא מגיע ממקום אמתי הוא לא לגמרי מרוצה, מה שגורם לאשתי לתסכול שמתפוצץ בסוף גם כלפי חוץ (בצורה של בריחה מהשיחה עד להודעה חדשה)...

יכול להיות שאני טועה לחלוטין אבל רק מעלה נקודה למחשבה..

ישנן שני כיוונים שאני מרגיש ממה שכתבת עד כה:

1. אתה טיפוס בקורתי מאוד ומאוד דומיננטי יש לך דעה מאוד מוצקה כמעט על כל כבר ועל הדרך בה הוא צריך להתבצע, מה שמייצר מצב שאתה לוקח לה את המרחב להביע את עצמה ולהיות חופשייה. במצב הזה היא רק מחפשת לברוח ממך, כיוון שכל צעד שהיא תעשה יכול להוביל לביקורת מצידך או להתקפה כזאת או אחרת. אם היא גדלה בבית פרפקציוניסט עם הורים שיפוטיים אז בכלל אתה מכניס אותה לאיזור שמהווה סיכון עבורה.

2. אשתך היא טיפוס ילדותי עם רף מחויבות נמוך, שכנראה גדלה בסביבה שלא דרשו ממנה כלום. מאוד מרוכזת בעצמה ובמה שמפריעה לה. בריחה מהתמודדות זה חלק מהאסטרטגיה שלה. מן הסתם רמת המעורבות שלה בפרנסה או במטלות הבית די נמוכה, ככה שרוב הדברים והמטלות נופלות על כתפיך, כיוון שהיא מעדיפה לעשות רק מה שקל לה לבצע או שהיא אוהבת.

3. שילוב של 1 ו 2.

לגבי 1- לא הייתי מגדיר את עצמי כ"דומיננטי" (וגם לא נראה לי שסביבתי מגדירה אותי ככה), כן אדם דעתן, אבל לא חושב שעם דעות מוצקות, מה שכן- אוהב דיונים עקרוניים וקצת "פלספנים" וזוגתי פחות.

2- אשתי גדלה בסביבה שמבחינה מסוימת דרשו ממנה הכול, היא ילדה בכורה להורים גרושים (גם אני אגב בן להורים גרושים), 2 ההורים שלה קצת תינוקים באופיים, כך שהיא הייתה "ילדה הורית" מגיל קטן מאוד, רגילה לקחת אחריות ולהתמסר בצורה קיצונית, כנראה שהתרגלה לפני החתונה שמערכות יחסים הם סוג של "משימה" שצריך לעשות עליה v, ואחר כך ללכת להתחפר בפינה שלה בה אף אחד לא יפריע לה, הבעייה היא שבזוגיות 2 הדברים פחות הולכים (אי אפשר לנהל קשר קרוב עם בעל כשמתייחסים אלי כ"משימה", וגם לברוח לפינות אישיות זה כמובן צורך לגיטימי אבל כשזאת הדינמיקה הזוגית הכמעט קבועה זה קצת פחות הולך...).

לסיכום- כנראה ש-3 הכי קרוב לאמת.

אהבתי מאוד את האתגרים שלך (ושל שאר המגיבים), תרגישו בנוח להביע עוד דעות כאלו ואחרות, אל תחששו מ"פסיכולוגיה בגרוש", בכל מקרה כמו שכתבתי אנחנו במצב תקוע כך שיהיה קשה לכם להזיק...

והעלת המון נקודות חשובות ומהותיות מאוד!

שניכם בנים להורים גרושים מה שמעלה את הסיכון של הזוגיות של שניכם. למעשה הייתם צריכים טיפול זוגי כבר מהיום הראשון של החתונה. מה שמאוד מסביר את הצורה שהיא מתמודדת עם הדברים שהם סוג בפועל של ניתוק. 

אולי לא בדרך, אבל יש לי נטייה לדעתנות, ויש לזוגתי נטייה להפחית מהמשימות שלה דווקא בגלל המסירות הנפשית החזקה שלה...

בין השורות.. שוב לא באופן ודאי...

שאתה קצת "יושב" עליה... שחרר קצת עזוב אותה לנפשה....

לפעמים מעצבן שכל הזמן אומרים למישהו מה לעשות ואיך לעשות ולא נותנים לו פשוט ליצור את חייו

אתם 2 אנשים נפרדים, ואם מישהו כל הזמן אומר לך מה לעשות זה מעצבן

תן לה לחיות את חייה בלי לתת לה הדרכות או "לעזור" לה

היא רוצה להיות חופשיה ועצמאית, פשוט תכבד אותה וזהו

בלי עצות וכו'

שוב אולי אני טועה, אבל כך נשמע לי בין השורות...

שאתה יודע בדיוק מה אתה רוצה מעצמך בחיים -שזו תכונה מעולה ומצוינת לעצמך,

אבל לא בקשר עם בת זוג - שאיתה אתה צריך לתת לה את המרחב והמקום לעצמה שהיא מחליטה לעצמה ואתה לא מקבע אותה מי היא ומה היא ולא נותן לה אוויר להשתנות בעצמה ולחיות את החיים שלה............

*****

בהצלחה רק ניסיתי להסביר חלילה לא לפגוע, קח מה שמתאים לך - אם לא נכון יכול להתעלם לחלוטין מתגובתי זו רק אתה יודע באמת אם נכון לכם או לא  

הבעיה היא שמרגיש לא מסוגל לחיות אתה ביחד באותו בית, אם היא באמת רוצה לחיות לבד(שזה מה שאני מרגיש שהמצב כרגע) אני כמובן לא יכריח אותה לחיות אתי יחד, אבל אי אפשר לצפות ממני להרגיש מחוייב ל"זוגיות" כזאת...

כלום, שנינו קרובים לייאוש (או כבר אחריו), והנה - לפחות משהו אחד משותף לשנינו

אבל אם אזום ייעוץ חדש, יכול להיות שהיא גם תסכים לתת צ'אנס, היא דווקא אהבה את היועץ הקודם (שעוד לא הפסקנו ללכת אליו) אבל קשה לי להמשיך אחרי כמעט שנה שהסחורה לא מגיעה (גם אשתי מסכימה שהסחורה לא הגיעה כל כך, אבל כנראה נעזרת בו בתחומים אחרים).

למען האמת, יכול להיות שבמצב כזה הייתי צריך להתגרש מזמן, ופשוט חסר לי אומץ, גם על ההתלבטות הזאת פתחתי אשכול נוסף בעבר:

איך מחליטים מתי "לחתוך"? - נשואים טריים

היינו רבים לדעתי על דברים "קלאסיים" לזוגות, שאני הרגשתי לפעמים חוסר שותפות בעול הפרנסה, היא הרגישה לפעמים חוסר שותפות בעול הבית והילדים וכיו"ב.

בנוסף, באופן כללי אני נוטה במצבי קונפליקטים לפתוח דברים ולא לטאטא ומעדיף שידברו אתי בישירות ו"דוגרי" גם אם אלו דברים לא נעימים מאשר שתיקות כבדות-מעיקות ומתוחות, ואשתי אוהבת דווקא ההיפך, והסתירה הזאת החריפה כמובן את הקונפליקטים...

לצפות ממני לדברים כל עוד היא לא טובלת וכל עוד היא לא מסוגלת לנהל אתי שיחה (את מבינה שגם במצב הזה היא עדיין לפעמים בהבזקים נדירים של גילוי לב מראה פגיעה על זה שאני "בורח" לפעמים ולא מסוגל להיות הרבה בבית?)...

סעודות שבת- די תלוי, כשאנחנו במצב של ייאוש כמו בשבת האחרונה לדוגמה, לא עושים סעודות ביחד, היא פשוט מתחפרת במיטתה וכששואלים אותה מתי הסעודה,, אומרת "לעשות בלעדיה"...

כשאנחנו במצב של ייאוש שעדיין לא טוטלי, מדברים קצת אבל בעיקר עם הילדות...

הרעיון של יציאה זוגית הוא טוב, ואפילו ניסינו לעשות את זה לפני חודשיים, אבל שוב- היא לא אוהבת לדבר על נושאים לא נעימים שמבחינתה רק יחרבו את היציאה, ככה שדברנו בעיקר על נושאים אחרים באווירה אופטימית (מאולצת לדעתי אבל בכל זאת "זרמתי")...

כיום, אפילו את זה קשה, זה א-ב לשאול מה שלומה, אבל לא מסוגל להתעניין "באמת" בשלומה כשדורכים על הצרכים שלי, ובכלל גם לא מסוגל לפתוח את הלב (את צודקת שאולי "לא הגיוני" לצפות לטבילה ככה, אבל כשכל כך הרבה זמן "ככה", גם לא הגיוני לצפות ממני לפתוח את הלב בטבעיות בלי שהיא תפתח משהו משלה)...

השאלה היא איך אני יכול "להראות לה שאני אוהב אותה והיא חשובה לי" כל עוד היא שמה את הגדר מסביבה, אחרי הכול גם אני בן אדם וגם לי יש רגשות...

ניסיתי כמה פעמים את הכיוון שהצעת, הבעיה היא שמעבר לכל מה שכתבת שכנראה הרוב נכון, גם בשיחה נעימה אני מרגיש את הכבדות והאילוץ באוויר, מרגיש שהיא לא באמת מעוניינת בקרבתי גם כשאני מנסה להיות חיובי ו"מפנק" ושהיא עושה את זה כמשימה.

 (אמנם מעוניינת בתיאוריה, אבל קשה לה מאוד להיפתח לאנשים שאולי פעם לא יהיו מרוצים ממנה לגמרי/קצת יכעסו/יהיו לחוצים וכו').

אמנם כמו שאמרתי יצאנו באמת לפני בערך חודשיים והיה נראה שמתחיל מסלול חדש, אבל מספיק עימות/חיכוך הכי קטן כדי שמבחינתה "הכול יהרס" והיא שוב תחזור להתחפרות שלה...

בכל מקרה, אהבתי את הרעיון של לבקש ממנה לבוא ולהגיד שהיא חשובה אבל עדיין לדעת מתי להרפות, אנסה לאמץ אם יום אחד ארגיש שעדיין יש לי כוחות נפש לזה..

אם גם אני וגם אשי נלך לטיפול נפרד+ טיפול זוגי יחד זאת הוצאה של יותר מ3 אלף לחודש...

באזור השפלה ספציפית, יהיה לנו יותר קשה לנסוע כזוג, אבל לטיפול אישי אולי אוכל, בנוסף, גם זום יכול להיות אופציה (אם כי מניסיון זה בדרך כלל הרבה פחות אפקטיבי).

אז אני ממליץ בחום על @נגמרו לי השמות, עם ניסיון מוכח

אל תחששו מפסיכולוגיה בגרוש, בכל מקרה יהיה קשה להגיע למצב יותר גרוע ממה שיש עכשיו...

וזה באמת תלוי מה הבעיות

 אבל בגדול , לדעתי אתם צריכים

1) להגיע למצב שכל אחד רגוע *עם עצמו*

ואם לא, אז שכל אחד יעסוק קצת בתחביבים או טיולים וירגיע את עצמו 

(במקום  לריב אחד עם השני.... על שטויות.....)

וכשאתם במצב הזה, אז

2) להתחיל מחדש, לא להתחיל להעלות זכרונות כואבים 

וכך אפשר להתחיל מחדש, ללא יועץ זוגי

3) למצוא דברים ליהנות יחד - מסעדה וכו' - פשוט לשתוק אפילו רק להביט זה על זה וליהנות מהזמן

אם קשה לכם   לדבר, זה גם עושה טוב ומקדם את מצב הזוגיות, לא?

4)  תתחיל להגיד לה תודה על כל דבר קטן, זה לא מובן מאליו

"תודה ששטפת כלים"

"אני ממש מעריך שהלבשת יפה את הילדה לגן"

וכל מיני דברים ממש פשוטים בסיסיים אפילו, זה עושה אווירה ממש טובה בבית

אני התחלתי להגיד תודה לבעלי על מלא דברים קטנים, וזה עושה טוב גם לי - שאני שמה לב כמה הוא עושה ולא מובן מאליו, וגם לו - אני רואה שהוא מרגיש שאני מעריכה אותו , וזה אמנם עצה פשוטה אבל עושה קסמים ממש!!! מומלץ ביותר לנסות!

*תזכרו שזה בהדרגה, אם אתם במצב שממש לא מתקשרים

אז הכל צריך להיות בהדרגה

אל תצפו לשיא האהבה

קודם כל טיפה כבוד

טיפה הערכה

ולאט לאט עולים ועולים והקשר משתפר בעז"ה.....

5) לדבר לאט

זה טיפ להפחתת מריבות

כי כך שוקלים יותר את המילים ומדברים בצורה הגיונית ולא נסחפים למריבות חלילה 

בהצלחה רבה ,  יש תקווה תמיד 

נשמע שעברתם ואתם עוברים הרבה טלטלות ומציאות מורכבת מאוד, ולמרות כל זה לא מתייאשים ומנסים בכל הכוח לתקן, לקום.

כל הכבוד לכם והלוואי הלוואי שתראו פירות בעמלכם בקרוב ממש ב"ה!

כתבת שאתם נשואים 8 שנים ויש שינוי לרעה ב6 שנים האחרונות.

תוכל לומר מה קרה שם לפני 6 שנים?

(אין הכוונה שתפרוס כאן את כל הזוגיות שלכם, אלא תענה בעיקר לעצמך, וכמובן כדאי להעלות את הדברים גם בטיפול הזוגי שלכם, לעומק ובהרחבה רבה כדי להבין את המציאות הזוגית שלכם למן ההתחלה ואת כל הדינמיקה שהתקבעה ביניכם)

לגבי החיפוש שלך - תוכל להעלות את הדברים מול המטפל שלכם (שנה שלמה זה בהחלט זמן ניכר שצריך לראות בו התקדמות משמעותית), ואם תרגישו שיש תקיעות מסוימת אז בהחטל לחפש כיוון של מענה גם לפן הזוגי וגם לפן המיני-רגשי כמו שכתבת.

ולגבי תקציב - יש עמותות שעוסקות בסבסוד כגון "חיים של טובה", יש מטפלים דרך הקופ"ח, ויש מטפלים שלוקחים סכום נמוך יותר לכתחילה ו/או באים לקראת זוגות שקשה להם, אל תתייאשו, פשוט צריך לחפש.

ולגבי מה שכתבת על אשתך - זה נשמע (יותר נכון "נקרא" וכמובן לקחת את הדברים בעירבון מוגבל כי חייבים כאן היכרות אישית ומעמיקה כדי לזרוק כיוון מתאים) שהיא זקוקה לתמיכה אישית.

נשמע שהיא בסוג של קושי גדול או מצוקה.

יכול להיות שדווקא דאגה לרווחה הנפשית שלה (למשל ע"י נתינת מקום אישי עבורה בטיפול אישי או העצמה אישית וכד') יוכלו לשפר הרבה גם בריקוד הזוגי שלכם.

אני ממש "מרגישה" דרך המילים את המצוקה שלה...

גם דרך הילדות שסיפרת שהיא הייתה ילדה הורית, שהכל נפל כל הזמן עליה,

שאולי היא הרגישה כל הזמן שהיא לבד בעולם,

שהיא צריכה וחייבת לעשות הכל

שרק כך תוכל לשרוד

שהיא אף פעם לא מספיק

לא מספיק טובה, לא מספיק שווה, לא מספיק מוערכת,

שתמיד אפשר עוד

למתוח את החוט עוד ועוד ועוד

ובסוף כמה כבר אפשר? היא רק בנאדם... ואפשר להישבר ממש... כאילו כלו כבר כל הכוחות

אבל הצורך הבסיסי שלה הוא לשוב ולהרגיש שהיא כן טובה! ככה, כמו שהיא! גם בלי לעשות כלום - פשוט להיות!

ושהיא כן שווה!

וכן מוערכת!

וכן מספיק!

וכן אהובה!

באהבה שאינה תלויה בדבר

באהבה ללא תנאים

ככה פשוט אהובה.

ואם תוכל להעניק לה את הצרכים הללו, אם תוכל לגרום לה להרגיש, ממש מבפנים את זה שאתה מעריך אותה, שהיא טובה ושווה ומספיק עבורך בדיוק כמו שהיא, שהיא אהובה ויקרה וחשובה - יכול להיות שינוי גדול מאוד ב"ה!

וכמובן שגם אתה זקוק למקום בו תוכל להניח בביטחה את כל הדברים והקששים שאתה עובר.

אבל כן נסו לחשוב על כיוון שאולי כרגע זה יהיה בנפרד, טיפול לה אישית וטיפול לך אישי.

(זה יכול להיות טיפול אישי שמשלב טיפול זוגי אבל כרגע בנפרד ובהמשך אולי בפגישות זוגיות, כך המטענים ביניכם לא יצופו כל פעם מחדש במצב שאתם כבר בשבירה מוחלטת)

אבל זה מאוד עדין וצריך לראות מי אתם ואז לקלוע למה מדויק לכם.

בין אם זה טיפול אישי

טיפול זוגי בנפרד

טיפול זוגי ביחד

שילוב של כולם

שילוב של כולם בהדרגה

או בכלל כיוון אחר.

ב"הצלחה רבה ממש, שהקב"ה יאיר דרככם 

זה באמת רעיון טוב לשקול בשלב זה טיפול אישי לכל אחד, דווקא אשתי הולכת למישהי (שהכירה פה אגב לפני שנים...) אבל היא לא פותחת אתה בכלל את הנושאים המיניים והאינטימיים, נראה לי שההתמחות של אותה אשה היא בעיקר בנושאי טראומות מלידות (שגם זה יש לאשתי קצת....).

והיא שגם אם אבין מבחינה שכלית את המצוקה שלה, כיום כל רגע בו אני נמצא במחיצתה הוא עינוי גדול בשבילי, לא יכול באמת לפתוח את הלב אליה ו"להעניק" לה כל עוד יש גדר מהצד שלה (שמתבטאת לא רק בנושאים האינטימיים אלא בכלל באווירה חזקה של מתח-כבדות ושתיקות מעיקות) וככה המעגל של המתח והשחיקה מזין את עצמו שוב ושוב...

לפעמים חושב שכדאי שניפרד לתקופה, לה יהיה סוף סוף "שקט" כמו שהיא חולמת, היא תתחיל לחשוב מה היא "באמת" רוצה, גם אני מצידי אנסה לאסוף כוח ותשוקה לקראת חיבור מחודש בתקווה, ואז בתרחיש אופטימי נצא שוב לדייטים ונבחר אחד בשנייה מחדש, ובתרחיש פסימי נחליט שעדיף להתגרש (מצב עצוב אבל פחות קשה מבחינתי מהישיבה על הגדר והמתח הבלתי נגמר שיש עכשיו)...

מאחלת לכם להחליט את ההחלטות הטובות ביותר ולמצוא את השליחים הטובים ביותר שמדויקים עבורכם ובהירות הדרך,

בין אם בסופו של דבר תעשו את הדרך אותה תיארת כאן, ובין אם דרך אחרת.

בהצלחה רבה 🙏

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

הנתונים הלא מוכרים של אלימות נשית במשפחה

האם הספר הצד השני של הכאב מסמן את שינוי תפיסה? | אבות למען צדק

זו אלימות.

היא יכולה יכולה להגיד מה מפריע לה גם בלי להפחיד

אם היא מקבלת התפרצויות זעם שבגללן אתה הולך על ביצים איתה, הכי חשוב זה שתיידע מישהו קרוב. רב. הכי טוב איש מקצוע. אל תצטער על הכסף זה לבנות את הבית. אבל אל תלך לרב שאומר לך להבליג ולשתוק אם הנפש שלך סובלת.

היא אמורה לגרום לאווירה נעימה ואם היא מפחידה אותך זה סימן ברור לאלימות

בסד

כל אלימות- גם אלימות פיזית וגם אלימות מילולית או כלכלית וכו יכולה להיות מכל צד.

יש גברים אלימיםצויש נשים אלימות.

לא כתבת מה אתה עובר אבל אם אתה מרגיש לא טוב ושאולי אתה עובר אלימות בהחלט כדאי לפנות לעזרה (מוקד לאלימות במשפחה/מטפל זוגי שייעץ לך איך לנהוג וכו.

אל תישאר עם זה לבד!!

אלימות במשפחה היא תופעה קשה ומסוכנת ויש לטפל בה. פנו למוקד 118 לקבלת סיוע.

תעשה את השאלון

במספר 1203 יש קו סיוע לגברים.

בקישור שצירפתי יש גם מספר לקו סיוע לגברים דתיים אם תעדיף.

מצטערת לשמוע על תחושותיך.

בהחלט קיימת אלימות במשפחה מצד נשים, ובהחלט מגיע לך לחיות בבית ללא אלימות.

תתחיל שם, תנסה להבין אם זו אלימות

אח"כ תפנה לעזרה מקצועית, גם אם זו לא אלימות

שתחיה במרחב נעים ולא מפחיד.

בהצלחה!

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

תוהה אם היא תשתכנע

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה