אם כן אז מה זה נאמנות?

לא יכולה לקבל את ההכלה הזו.

די איתה.

כן, זה פגיעה בנאמנות ובאמון של האישה, נקודה.

והיא חולפת לו מול העיניים, לבין הוא מתבונן בה ארוכות לבין אם הוא מחפש את באינטרנט במודע וחופר על זה.

הרבה הרבה הבדל.

ואני לא חושבת שצריך להכיל את המציאות הזו, לפחות לא בריש גלי.

באמת מנסה להבין....

יש פה בעיתיות הלכתית מבחינתו, באותה מידה של כל עבירה אחרת, אבל איפה את רואה פה פגיעה באימון???

ובאמת לצערנו זה לא שהוא צריך "לנבור" או "לחפור" כדי להגיע אלא זה הכי פשוט וקל ומהיר שיש בעולם... פשוט תעשייה נוראית ומילארדרית שעושה שמות בכל החברה שלנו... מציאות עצובה אבל קיימת לצערנו

ומחדדת את העניין שהצפיה היא תחליף זו.. שנוגע במקומות אחרים בנפש,

אולי ישמע מוזר 

אבל זה נובע מהנפש, ממקומות שאפשר לטפל בהם,

כל מעשה שאנחנו עושים נובע מחיסרון מסוים שיש לנו ואנחנו רוצים למלא,

כשגבר (לצורך העניין) צופה בתכנים האלה, הוא ממלא חיסרון,

 ולא זה לא בהכרח חסרון במיניות.)

מקווה שהובנתי,

בדרך הזו אפשר לטפל ולהשלים ולמלא הרבה דברים

ולהקל מהחיים

זה פשוט גורם להנאה, כמו שלאכול אוכל מאוד טעים שהוא לא כשר - זה גורם להנאה ואדם מתפתה לאכול. 

וצריך גם להתייחס אל זה כאל בעיה של עצמו עם עצמו ולא לקשר את זה לכל מיני דברים לא קשורים, כמו אהבה או נאמנות לאישתו - כי אין לזה שום קשר!!!

סליחה אם זה נישמע תוקפני, אבל מפריע לי, כי על אדם שאוכל לא כשר או מחלל שבת, לא היית אומרת שהוא צריך טיפול, אז למה אם תחום הקושי שלו הוא בתחום הצפיה בתכנים - את כן אומרת שצריך טיפול?

אני כמוך לא חושבת שזה בגידה על אף שאבין מאוד אישה שתרגיש ככה,

וכשאני אומרת טיפול אני לא מתכוונת שיש לו איזה בעיה נפשית, ממש לא,

גבר שיושב ומתבטל, ב"ה שומר תוצ העבר של הצפיה בתכנים אסורים והוא נפל לזה שוב, זה לאו דווקא כי הוא ממש רצה לראות, אם הוא לא היה מתבטל שעות זה לא היה קורה,

הדוגמא הזו לא מספיק טובה.. אבל אולי תסביר טיפה יותר טוב,

אולי אנסה דוגמא אחרת,

אנחנו מונעים מהגנות, כלומר אם תבוא מורה לכיתה ותשאל מי קרעה את הקישוט, מי שתענה "אני לא קרעתי" זו תהיה הגנה, יש לה חסרון פחד והיא ממלאה אותו מגינה עליו,

מסתכבת קצת בלהסביר בכתיבה,

ולעניין המחלל שבת או אוכל לא כשר, אם הוא חילוני לא שומר תוצ, את צודקת,

אבל אם הוא דתלש, ועושה את זה בכוונה, או סתם כי לא מתאים לו להיות דתי, זה כן יושב על משו, אם הוא יעשה תהליך עם עצמו הוא בהחלט יגיעו לנקודות האלה שמהם חל המפנה,ף

ואני לא רואה פה תוקפנות, אני רואה פה דושיח ודיון עם נסיון להבנה :I)

מצטרפת לכל מילה 

אם בזמן הבן איש חי, אישה עם 3 כפתורים פתוחים הייתה נקראת פרוצה, היום היא רבנית

אז אם נצא מנקודת הנחה שבזמן רבי עקיבא למצוא אישה יותר יפה זה לא רק להסתכל אליה אלא מצריך יותר עבודה ומינמום של קשר אם אשתו אז אני יכולה להבין,

אם הנשים בזמנו היו הולכות לא צנוע כהיום אז הנ"ל לא רלוונטי

לא מצאתי שרשור או מישי שמנסה להסביר שזה סבבה,

אפשר לקרוא שוב,

מאמינה שקיימים גברים כאלה,

אבל בשביל לא להסתכל על אישה אחרת הוא צריך ממש למשור עניים,

רהחוב מפוצץץץץ היום ללכת עם ביקיני "ליד" הים זה נורמלי...

או שאת מתכוונת שהוא לא מסתכל מלכתחילה באישה אחרת ב"ה

וגם תרימי לעצמך, הרבה פעמים גבר שמסופק מאשתו לא מחפש את זה בחוץ,

ומסייגת שיש הרבה מסופקים, עיין בשרשור הנ"ל וזה נובע מעניין אחר כמו שציינתי 

לא היו שטופים בזימה כמו היום,

כמו שר' עקיבא אמר כך,

בטוחה גם על מלא שחלקו אחרת,

והעניין עם הפרוצה, זה הסבר לעניין מה היתה הנורמה, תהיי בטוחה שפעם לא חלמו שנשים יסתובבו כמעט ערומות ברחובות, אני אתמול יצאתי עם בעלי לסיבוב, לא ספרתי כמה בנות ראיתי עם שורט שממש ממש לא כיסה להם... חצי בקושי.

ובעניים הסיפוק רשמתי "הרבה פעמים" כי אני לא מכלילה מכל הסיבות שבעולם, ום ממה שאמרת 

את צודקת שזמן חזל לא נשמע כמו שזה נשמע היו שם גם מציאויות קשות,

לכן כשכתבתי על זמן הנשים ברבי עקיבא הסתייגתי בדבריי כי איני יודעת  בוודאות מה היה שם,

אבל עדיין קשה לי הדברים של רבי עקיבא נשמע לי קצת תמוה, גיגלתי קצת ומצאתי הודעה ש@שוקולד לבן המהממת  רשמה בשרשור שנפתח בדיוק בנושא הזה,

מצרפת אותו פה, את חייבת לקרוא

מצא אחרת ממנה - יכול לגרשה? נעלבתי. | ערוץ ７

בזמן רבי מאיר בעל הנס הייו בתי זונות

מה אתה מסתכל ונהנה מאישה אחרת שהיא לא אני?

אולי קשה לנתק את הרגש פה, זה לא שהוא נהנה מלסהתכל על הבית של מישו אחר ואז הוא לא בוגד בבית שלו ובעיצוב של אשתו,

מסכימה איתך ומנסה להבין את הצד השני

כי הגיונית את צודקת 

זה מה שאני חושבת,

היטבת להסביר תודה

כי עובר לו בראש באלי לבגוד... (ברוב המקרים)

גבר צוחק עם אישה אחרת כי הוא אומר מה כבר יצא מזה כולה אמרתי ככה ועשיתי ככה....

יותר אישה אחרת פחות אשתו...

משוואה ברורה מבחינתי,

גם רוב הסיפורים מתחילים ככה,

לא צריך לרצות לבגוד בשביל לבגוד,

ושוב אני לא אומרת שכל מי שצוחק עם אישה אחתר מסיים בבגידה ממש ממש לא 

לא סתם חזל הביאו גדרים, כי הגדר הזאת מונעת את הבגידה בסוף 

הוא לא צריך לרצות

שוב,

גם  אם הקשר התחיל בשחוק וקלות ראש זה עלול להתדרדר לבגידה כי הם יצחקו ואז הוא ייגע בה כי הוא לא שומר על הגדרים האלה

והוא יכול ליפול איתה ובאותה נשימה להצער אלף פעמים על הטעות הזאת שהוא עשה,

הוא לא צקיך למחוק את אשתו בשביל לבגוד בה,

בגידה זה לא רק בשכל

אז למה להתחיל עם זה מלכתחילה? אם עד לשם זה עלול להדרדר אפילו אם זה נשמע רחוק

ככל שהגדר יותר גבוהה,

לא שאצלינו עומדים על כל הגדירות כן

בדבר אסור שהוא לא הסכים לעצמו,

מזה "נפל לסמים"???

בטח שנופלים, ולא כל מה שעושים הוא מתוך החלטה, גבר שמשחק עם אישה ויושב איתה בהפסקות וכו והקשר נהיהה יותר קרוב ויותר אינטימי והוא חלילה הגיע איתה למגע אסור לצורך העניין, הוא נפל! הוא לא רצה את זה הוא אוהב את אשתו ואשתו מספקת אותו וכו וכו , יחד עם זאת הוא היה בקשר אחר עם אישה אחרת, הוא לא החליט לעשות את זה ומה שהוא עשה זה נתעב ומכוער

אם זה היה עניין של החלטה חזל לא היו שמים גדירות, כי מה הבעיה. שיחליט שלא וזהו...

מזה "שבע יפול צדיק וקם, מזה נפל? לא רצה וחטא

אם זה היה עניין רק של הלחטה לא היינו צריכים כל כך לפחד מהיצה"ר ולהגיד שאין אפוטרופוס לעריות וכל המשפטים האלךה,

היינו פשוט מחליטים וזהו,

ומכיוון שלא כך הדברים,זה לא מתחיל ונגמר בהחלטה, גם מי שמחליט עלול ליפול,

כמה פעמים החלטת שהוווו מעכשיו את מצתחילה דיאטה, מעכשיו אין יותר מתוקים!! זה לא בריא זה מסוכן, הרופא אמר לך שהסוכר שלך גבוה גם ככה, ולמרות זאת אכלת, למרות זאת נשברת ונתת ביס בקליק שוקולד,

אבל החלטת לא???, נכון החלטת,

אבל הקושי היה גדול אז נפלת ואכלת,

אם הייתי חכמה יותר הייתי מוציאה את השוקולד לגמרי מהבית, מציבה לעצמי גדר ואז אני לא יכולה ליפול בקלות כזו,

תגידי יש סופר? אני עושה מה שאני יכולה, לעבור דירה רחוק מהסופר לא שייך,

בדיוק כמו שלא שייך להגיד לגבר אל תצא מהבית יש נשים בחוץ, אבל כן שייך לו לסנן את הפלאפון שלו, להמעיט בידבורים עם נשים אחרים כדי להרחיק ממנו את מה שקשה ועלול להביא לנפילה  

גם שם דוגמא עם אוכל?

אדם שמעשן כי נכנע ללחץ חברתי הוא נפל, הוא מעשן ולא כי הוא רוצה לעשן,

יכוליות שאנחנו משדרות על אותו גל במילים אחרות,

הוא בחר לעשן נכון אבל הוא לא רוצה את זה לכן הבחירה הזו היא נפילה בשבילו, זה שהוא בחר בזה לא אומר שהוא רצה את זה,

אם היה יכול, אם היה מתרחק מחברה רעה (שזו גם גדר) הוא לא היה "בוחר" בהחלטות הגרועות האלו, כלומר לא היה נופל בהם,

גם בחזל, חברה רעה לא טובה לאדם כי היא משפיעה עליו!!! 

את יכולה להגיד את זה ככה,

השתמשתי כאן במילה "בוחר" אבל המשמעות היא לגמרי נפילה,

@המקורית אנחנו באותה דיעהבעניין הזה של גדירות ונפילה ותקראי גם את את עניין ה"בחר ליפול" זה אותו רעיון לא?!!!

לא מבינה את ההשוואות המגוחכות האלה

הוא נהנה ממנה כשהוא צוחק איתה, סבבה לו וכיף לו לצחוק עם אישה אחרת,

לא אצלי 

וזה שוב עניין של הסתכלות לדעתי 

אבל כן, זה בדיוק כמו לחלל שבת.

לכל אדם בעולם יש את התחומים שבהם קשה לו ושבהם הוא נופל - אז זה התחום שלו.

אין לזה שום קשר לאישתו ולא לנאמנות או לאהבה אליה, וברור שלא בגידה- 

זה כל עוד שלא מדובר על משהו מעבר לצפיה בתכנים, אבל נניח קשר אמיתי עם אישה, אפילו סתם קלות ראש וצחוק עם אישה אחרת - בעיני זה כן פגיעה מסויימת בנאמנות - כי זה באמת פגיעה ב"להיות יחידים אחד לשיני" כמו שהגדרת. צפיה לעומת זאת לא ניכנסת להגדרה , קשה לי לפרט אבל הנאה מצפיה לא באמת קשורה למה שרואים - אין פה שום קשר עם אישה אחרת.

זה ברור שזה לא בסדר!!!! ברור שצריך לשנות את זה, ברור שזה לא אנושי\מוסרי וגם הילכתית זה לא בסדר. אין פה שום ספק!!!

אבל זה בדיוק כמו כל שאר המידות הלא טובות שהוא צריך לעבוד עליהם, חלק מהעבודה שלנו בעולם הזה...

וזה גם לא "צורך במיניות גבוהה" שלא ממומש, פשוט לא! זה לא קשור לזה.

אין שום קשר לזוגיות ביניהם או לחוסר סיפוק מיני.

זה הנאה מיסוג אחר. ואין שום צורך למצוא לזה "פתרונות בתוך המסגרת הזוגית הטהורה" כי בדרך כלל אין שום בעיה במיסגרת הזוגית. זה בדיוק מה שאני מנסה להסביר.

ומה זאת אומרת "אין לי מושג אם אפשר למצוא לזה פתרון"??? לא צריך "למצוא" פיתרון, אדם אחראי למעשיו והוא חייב לעבוד על עצמו, ושום דבר שאישתו או אחרים יעשו - לא יעזור לו להתגבר על היצר, כי אין לזה שום קשר לאישתו. באנו לעולם עם מידות לא מתוקנות ועם משיכות לא תמיד טובות, והעבודה שלנו זה לעבוד על עצמינו, ואדם רגיל אמור להיות מסוגל לעבוד על עצמו ולהצליח לפעמים להתגבר על היצר שלו, וכמובן שלפעמים לא מצליחים ונופלים.

אין לך גם מידות לא טובות שאת צריכה לעבוד עליהם?

את אף פעם לא נופלת בכלום?

בגידה זה קשר עם אישה אחרת. צפיה בתכנים זה לא אותו דבר!

כמו שכתבתי אין לי מושג איך להסביר אבל ההנאה לא קשורה למה שרואים, יש פה הנאה, אבל אין קצה של קשר עם אישה אחרת, והוא אפילו לא יזכור אחר כך מה בדיוק הוא ראה, אלא רק יזכור שנהנה.

שזה מעילה באימון הזוגי ובמיוחדות הקשר.

ממש לא!

באותה מידה שאדם עם מידת קמצנות או קנאות או כל בעית מידה אחרת לא מועל באימון הזוגי.

אין לזה שום קשר לחוסר נאמנות. זאת הנאה רגעית שלא קשורה אפילו למה שהוא רואה, והוא אפילו לא יזכור מה בדיוק הוא ראה. אין שום השוואה בין זה לבין קשר עם אישה אחרת, לבין צחוק וקלות ראש עם אישה אחרת, או גרוע מזה.

ולא היה שום מידה רעה בך שבעלך לא ידע עליה מראש???

כולנו מציגים מצג של אנשים טובים, ולכלנו יש חולשות.

הסכמתם לפני החתונה על כל מידה רעה שיש בך?? עשיתם חוזה שכל אחד אמר בדיוק איפה החולשות שלו ובמה הוא לא טוב???

בעלי חשב שאני אישה מאוד מסודרת, וובסוף הוא מגלה שאני לא כזאת, אז מה? זה הונאת דברים? אני מעלתי באימון שלו??

לא מבינה מה זה כל הדיבורים האלו...

כולנו אנשים שמנסים להיות טובים ולקיים מיצוות וזה אמור להיות ברור מאליו שלכל אחד יש מצוות\מידות שבהם הוא פחות טוב.

לא חשבת שהתחתנת עם מלאך, נכון?

לא תמיד נעים לנו לספר מייד בזמן הנפילה או החולשה שלנו.

בעלה של הפותחת מיד התוודה בפניה, כשהיא שאלה אותו על זה, הוא לא ניסה להסתיר! 

תגובה ארוכה שכתבתי על הנושא בעבר:

קודם כל חיבוק גדול על ההלם והתחושות הקשות המתלוות 

אני רוצה לכתוב לך, שכאשר אני קוראת אותך אני קוראת אישה שמאוד מאוד מעריכה ואוהבת את בעלה.

אישה שמעידה על בעלה, אפילו בתוך תוך הקושי שלה וההלם הראשוני, 

שהוא אדם מאוד ישר

מאוד אמין

שהוא העוגן שלך

שהוא היה שם לצידך בכל פעם שהיית זקוקה לו

שעברת הרבה בחיים - והוא היה שם כדי לתמוך ולחזק

שהוא האי היציב שלך כשהכל קשה ומאתגר

וכל הדברים הללו הם כל כך, כל כך כל כך כל כך לא מובנים מאליהם, מדהימים, חשובים, הם פשוט מחיים את הלב ואת הנשמה!

זכית ממש ב"ה

זכיתם ❤

זה יקר כל כך כל כך.

וזה הבסיס.

זה העיקר

ואת מבקשת עזרה בלהבין יותר,

באיך לקום,

באיך דווקא מתוך הקשר הכה חזק וייחודי ואוהב וקרוב שיש ביניכם - איך לשמור עליו, איך לגרום לעצמך לא לנטור לו, איך לגרום לעצמך שלא יהיה מחסום ביניכם,

את בעצם מבקשת שלמות בקשר ביניכם, לתמיד. גם אם קשה. גם אם יש נפילה.

אז דעי יקרה, שהאהבה *הזו* היא היא העוצמה הכי חזקה שלכם

והיא היא מה שגם תעזור לכם לעבור את המכשול הזה

והיא היא מה שילווה אתכם וילך איתכם לאורך כל החיים ב"ה!!!

לגבי הנפילה/הצפייה עצמה, כתבתי על כך בעבר בהרחבה, מצרפת לך את הדברים:

יקרה,

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות עיקריות בהודעתך -

הראשונה היא באמת הנגיעה בכאב הגדול גדול,

והשנייה היא לראות איך דווקא מתוך הכאב והשבר הזה אפשר אולי לצמוח.

1. בכאב:

עכשיו קשה לך מאוד, את ממש בעיצומו של הקושי,

בתוך המקום הכואב והשחור הזה - קשה מאוד לראות מעבר.

אבל זה ב"ה מצב זמני.

את לא תמיד תהיי בחושך הגדול הזה.

גם אם כרגע זה נראה שכן - זה באמת באמת לא.

כתבת הרבה דברים, בסוג של מוצפות רגשית מאוד גבוהה

וענו לך כאן בחוכמה רבה 

גם אני הקטנה מצטרפת לדברים שנאמרו -

גם להבין עם *עצמך* איפה הייתה כאן הפרת האמון מבחינתך,

מה זה אומר מבחינתך,

ואח"כ מבחינת בעלך

ואח"כ מבחינה זוגית.

בנוסף, צריך באמת להבדיל בין ההרגשה שלך והתפיסה שלך, שבצדק היא קשה מאוד, פגועה מאוד, נגעלת מאוד

לבין המציאות עצמה שלצערנו כוללת בתוכה כמעט 99% של צפייה לפחות פעם אחת בפורנו בעבר/הווה/עתיד של כל גבר באשר הוא גבר...

זו מציאות עגומה, אני יודעת - אבל היא כבר בגדר נורמה...

כן, גם גבר חרדי, דתי, חילוני, רווק, נשוי - כולם כולם.

האחוזים ממש זהים ודומים אצל כולם לצערנו.

הקב"ה אכן ברא את האנשים בעולמו עם יצר מין חזק מאוד, כדי בעיקר לפרות ולרבותף יצר ההישרדות, ואכן אצל גברים (בהכללה, יש גם אחוזים מטורפים של נשים שצפו/צופות) - היצר יותר חזק.

ולתכונה הטבועה והבלתי נפרדת הזו באנושות - נוספה הקידמה, והזמינות הבלתי נתפסית.

העולם השתנה, הזמינות השתנתה - זה כמעט בלתי אפשרי שאדם יעבור חיים שלמים בלי ליפול לדבר הזה אפילו פעם אחת...

ויצרני התעשייה הזו משקיעים מיליונים ומילארדים כדי לגרום לאנשים להתמכר, להקליק שוב ושוב ושוב,

זה כמעט חזק מהם!

זה לא אומר בשום צורה שזה בגללך או שזה קשור אלייך - זה לא!

אולי חלק מתחושת הנבגדות, משבר האמון, הגועל והסלידה שאת חשה כרגע נעוץ בעובדה שאת מרגישה שזה קשור גם אלייך, שהוא בגד בך אישית כשהוא צפה בפורנו,

שאת לא מספיקה עבורו או מספקת אותו, שאת לא מספיק יפה בעיניו, ובגדול שאת לא *מספיק*.

זו הרגשה מאוד קשה להיות בה.

ומאוד חשוב להבהיר - צפייה בפורנו *לא* אמורה להתקיים בגללך.

זה שני דברים שונים לגמרי - כמו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו - זה שלו. בלי בדל קשר אלייך.

את טובה. כן, גם בעיניו.

את יפה ומושכת, כן גם בעיניו

הוא לא מחפש להחליף אותך

הוא אוהב אותך והוא רוצה בך וחושק בך.

הוא ממש לא משווה חלילה *אותך*, לאותן זוועות שהולכות שם, 

זה בכלל לא בר השוואה,

זה לא שהוא "רואה בנות ומלא עירום" ובא אלייך ומשווה וזה כאילו "עוד בת, עוד עירום" - זה פשוט לבל אחר לגמרי!

כמו שכתבתי - כמו שני קווים מקבילים שלא יםגשו לעולם. 

שם זה לא אמת, זה רק רק פנטזיה מכוערת ומלאכותית ודוחה ובריחה מהמציאות לשנייה,

בלי שום קשר לאהבה עמוקה שלו אלייך

לתשוקה האמיתית והגדולה שלו אלייך,

ליופי האמיתי והענק שהוא רואה בך, פנימי וחיצוני!!!

אז מה הוא כן?

[זה *ממש לא* נשמע המצב כאן, אך אם יש מצב בו הוא מכור - אז במקרה כזה כמו בכל התמכרות - צריך לטפל]

ואם הוא לא

אולי הוא סקרן, והכל זמין וחינמי ואנונימי עד להכעיס

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

אם מבינים את השורש למה אנשים צופים בזה - מבינים שזה כלל לא קשור לנשוי או לא.

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית

ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון,

והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

עוד דבר חשוב -

זה לא אומר בשום צורה שזה טוב ושצריך "להחליק" את זה בגרון ואין ברירה - כמובן שצריך להילחם כל יום מחדש! להתקין סינון ראוי וחזק, לעבוד על עצמנו, על המידות, על היצר, על הנפילות.

וכמובן לשים לב לנשק הכי חזק של הנפילות - היאוש.

ישנו מעגל מאוד מתסכל של אדם שצופה בפורנו ומלקה את עצמו על כך-

הוא צופה-

הוא מתוסכל מעצמו ומתבייש בעצמו ובמעשיו -

היאוש הזה מחליש אצלו את האנרגיות הטובות לבחור בשינוי ולעלות מעלה-

ואז שוב הוא צופה - וחוזר חלילה.

צריך לשבור את המעגל הזה,

ודבר ראשון צריך לטלפל ביאוש!

זה שבעלך לא מיואש ומוכן לעבוד קשה - זה מבורך.

אסור לוותר וצריך להילחם - ולי זה נשמע שבעלך זועק לעזרה ורוצה להילחם 

ואולי עםפ עצמו הוא כבר נלחם אלף פעמים

אבל זו ממש בגדר מלחמת התשה

והוא פשוט מותש.

ואולי אין לו כלים,

ואולי הוא פשוט זועק לקבל את הכלים הללו.

אם הוא אכן מכור - יש בעלי מקצוע שזו בדיוק ההתמחות שלהם - התמכרויות.

אפשר לפנות אליהם.

התקווה המאוד גדולה כאן - שבעלך מוכן להשתנות!

מוכן להילחם!

מוכן לעבוד קשה!

כי זו באמת עבודה מאוד קשה.

וזה הרבה. הרבה מאוד.

יש גם הרבה כאלה שלא היו מוכנים לעשות עבודה עצמית, והיו אומרים "הכל בסדר אצלי. תשתני את".

אז זה כבר אומר שיש בו ענווה, ולב נכון, ורצון מאוד טוב.

אל תראי אותו, את כל המהות שלו כשחורה וכרשעה וכחוטאת, הוא אדם שלם, עם טוב שלם שאת מכירה ויודעת והכרת כל השנים והכרת לפני שהתחתנת - הוא נשאר שם. הוא האמיתי. הוא לא השתנה.

אותו אדם טוב, בתור היותו אנושי ומועד לטעויות ולנפילות ("אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"), אכן חטא. אכן נפל.

עכשיו הוא רוצה לקום. הוא רוצה לחזור בתשובה.

הקב"ה רוצה ומוכן לחכות עד יום המיתה לתשובה. את מוכנה? יש בך את הכוח?

אם יש - גייסי את כולו.

נסי להפריד בין האדם עצמו לבין החטא והנפילה.

ההפרדה הזו קיימת.

נסי לראות את בעלך ללא הנפילות. איזה אדם הוא?

מה טוב בו?

איפה הוא עזר ונתן לך בחיים?

על מה את כן יכולה להוקיר לו תודה?

איפה הוא תמך בך בחייכם המשותפים שאת היית למטה והיה לך קשה?

מה זה עשה לך?

איפה כן כיף וטוב לכם ביחד (גם אם לא עכשיו - בעבר?)

- ולגבי השיתוף - עד לכאן שומעים ורואים את הכנות שלו, את האהבה שלו אלייך, את הצער והבושה שלו מהמעשה, את החרטה הגדולה

נשמע שהוא ממש משמ עשה את כל השלבים של החזרה בתשובה

של וידוי

חרטה גדולה

קבלה לעתיד

ואם הקב"ה סולח לנו ביום הכיפורים ובכל יום על דברים יותר חמורים שעשינו מי אנחנו שלא ניתן לאדם פתח של תשובה?

"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"!

גם גדולי וענקי עולם חטאו!

אין אדם שלא חטא. אין. רק הקב"ה לבדו מושלם.

יהודה הצדיק שהודה - עם תמר.

דוד המלך

משה רבינו!

הסיפור בגמרא על האמורא שצעק "אש בבית אש בבית!" כי רצה לטפס בסולם ולעשות עבירה עם אישה,

ועוד שלל סיפורים על צדיקי עולם, שאחד מהם אפילו הלך לכל זונה בעולם כדי לחטוא ובסוף בכה וחזר בתשובה ונקרא רבי ומוזמן לחיי העולם הבא!

חז"ל רצו לבטל בעבר את יצר הרע מרוב כל מה שהוא גרם לחטוא

ואז באמת ביטלו

וראו שהעולם לא מתקיים. אין התרבות אפילו של תרנגול ותרנגולת. ממש פחדו שהעולם יחרב! אז החזירו את היצר.

זה יצר כ"כ כ"כ בסיסי! צר החיים, יצר ההמשכיות.

נכון. הוא חזק מאוד מאוד

אבל כמו כל דבר חזק ועצום - יש לו גם את הכוח הניגודי שלו.

כדי שתהיה לנו יכולת בחירה.

"ראה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע 

ובחרת בחיים!"

אם הטוב היה יותר מהרע בעוצמה - איפה כאן הייתה הבחירה? לא הייתה.

אז זה באותה עוצמה.

אותו כוח חיים בדיוק טומן בחובו גם את פוטנציאל ההרס והחטא הכי גדול - כדי שתהיה לאדם בחירה.

אז בעלך הצדיק נפל. נכון.

אבל הוא קם!

הוא עשה תשובה!

ומאהבה ולא מיראה!

אז הוא אפילו במדרגה שהעוונות נהפכו לו לזכויות!!!

ואם הוא יפול שוב? יכול להיות. הוא בנאדם יקרה.

הוא יכול הכי לרצות בעולם לא ליפול -אבל פעם, מתישהו, שהיצר יתחזק, והוא יהיה מדוכדך וחלש ועצוב - הוא יכול ליפול. כי הוא אדם.

כמו כל גברי העולם. באמת האחוזים הם מטורפים - 99%!!!

וכמו כל נשי העולם - שאולי לא בזה, אבל בדברים אחרים. כל אדם וההתמודדות שלו.

אפשר להבין שזו המציאות, להבין שזה טבע האדם,

שהקב"ה ברא אותו כך. 

שהוא לא מצפה ממנו להיות מושלם כי אין מושלם - אלא להיות *בהשתלמות*, ואם נפל -לקום

שבע יפול צדיק וקם!

על ההתרוממות הזו

על הקימה מתוך הנפילה

על התשובה

על זה העולם עומד!

כי אנחנו בני אדם לא מלאכים ובטח ובטח שלא הקב"ה!!!

כל העולם הזה הוא התמודדות אחת גדולה. זה טבע האדם.

אם מבינים את זה יותר קל להבין גם כאן את התהליך בנפילה הזו ספציפית.

דבר נוסף-

באמת באמת יקרה שזה לא קשור בטיפה אלייך ולגוף המדהים שלך בעיניו!

זה באמת שני דברים אחרים לגמרי, שני דברים מקבילים שלעולם לא יפגשו.

לפעמים צריך גם לתת גם לזמן לעשות את שלו.

כרגע את בתוך ההלם והשוק והכאב הכי גדול.

כרגע חווית אובדן של החלום כפי שראית אותו.

באמת ובתמים חשבת וחלמת שלך זה לא יקרה.

היה לך חלום כזה.

וכאשר זה התנפץ זה ממש כמו אובדן - אובדן החלום שהיה,

ובסליחה שלך את בעצם "מוותרת" על עבר טוב יותר בעצם הסליחה. ואת הרי לא מוכנה שהעבר הזה יקרה כי את לא רוצה בו - אז זה ממש מעגל שמזין את עצמו וגורם לכל הרגשות הקשים והכואבים הללו לצוץ.

כמו בכל אובדן, יש אבל.

ושלבי האבל כוללים

הכחשה

מיקוח

כעס

צער ועצב גדול

ורק אח"כ השלמה וחזרה לחיים.

נשמע שאת עדיין בתוך תהליך האבל - וזה ממש טבעי ולוקח זמן לדברים להתעכל ולעבד את הדברים.

בתוך כל זה, 

ואחרי שנותנים לדברים קצת להירגע, וזמן לעצמך לעכל ולהרגיש את כל מה שאת מרגישה, כן חשוב לזכור שהיחס לכל הדבר הזה אצל בעלך היקר הוא ממש ממש *לא* במקום הזה של מישהי שהיא "ברת השגה" ובוא נראה אותה בלבוש מינימלי ונשווה אותה לאשתי או ננסה לעשות משהו בעניין או משהו בסגנון,

וגם הצפייה/הנפילה *לא* מגיעה אצלו מתוך השוואות או חוסר אהבה/תשוקה אלייך אשתו האהובה והיחידה,

אלא לרוב ממקום של יצר, סקרנות, אי-שימת לב לשבריר שנייה, טבע שיותר קשה לגברים להתגבר, והמציאות של כל המדיה וכל מה שקורה בעולם - הופכים את ההתמודדות הזו שלהם (גם של נשים, אגב) לכמעט בלתי אפשרית. הם יכולים לנסות מאה פעמים, ולהצליח 99, והם גיבורים! והפעם הזו שנפלו? לקום, להתגבר. מאוד מאוד מאוד קשה לעבור חיים שלמים בלי לעולם לא להתבונן אפילו במראה לא צנוע, בטח בעולם כמו שלנו...

שולחת לך המון כוחות ותמיכה,

אתם נשמעים זוג פשוט מדהים

יש לכם כוח-על בזוגיות המדהימה ובאהבה המדהימה שלכם!

אתם תצאו מזה מחוזקים ב"ה!

"אבל לנו?????" כן, גם אני חשבתי על זה,

ואני רק מבינה כמה בנות חושבות שהן חסינות והן לא,

כי אצלינו כממו אצלך הזוגיות מהממת ב"ה הלוואי על כולן,

גמני כמוך ידעתי שאני מספקת אותו והוא אוהב אתץ הגוף שלי, ויעידו על כך משפטיו הבלתי פוסקים והמחמאות שלו על איך שאני נראית

והוא נפל, כי השעות של הבטלה היו רבות מידיייי, ומסתבר שהיה פלאופן פרוץ בהישג יד (לא שלךו כמובן!!!!!)

אז הוא נכנס רק לערוץ הספורט ורק לקרוא חדשות ורק ורק... 

כל כך הרבה זמן מול אינטרנט פרוץ, גמני לא הייתי נשארת רק באתרי חדשות, מודה,

אז גיליתי את זה שנכנסתי לחדר והוא נבהל ממני, ומהפחד התחיל לבכות ולא הבנתי למה...

והוא בכה ובכה שאני חשובת שהוא טוב אבל אני לא מכירה אותו וכו' וכו', והוא התוודה 

אז זה שסבעלך הודה זה כבר הליך ריפוי, הוא ל מסתיר מימך, תחמאיאי לעצמך, שאת אישה כל כך מהממת ומכילה שהוא לא מפחד מימך... כלומר מהתגובות שלך,

יחד עם זאת לדבר לראות איך יוצאים מזה,

אנחנו הלכנו לטיפול רגשי, כי לכלמעשה, כלל ראיה אסורה יש מקור ממנה זה נובע, לקח לי זמן להעביר את זה... ולהבין שאני לא הבעיה והו חולה עלי ולא יגול בלעדי ועדיין חושב שאני הכי יפה, וההסתכלות שלו לא הייתה כי לא סיפקתי אותו...

אז כמובן שהפלאפון הפרוץ זהה (שלא ידעתי על קיומו, כי אם הייתי יודעת זה לא היה קורה, ולמען הסר ספק זה אל שהוא קנה פלאפון בשביל זה, זה פשוט היה שם...)

ועוד משו, מה למען השם???? מצפה אישה מבעלה שברשותו פלאפון פרוץ וכל הבלי העוה"ז כל הסירחון בעולם, כל הזימה והתועבה נמצאים בכף ידו, שמה?????? שהוא לא יראה????

ברצינות!!

גם אם זה עדיין לא קרה, יגיע רגע משבר יגיעו שעות בטלה או כל דבר אחר הוא יראה,

אין גבר שבידו סמרטפון ולא ראה מראות אסורים,

אז מאנונימי \זה אני פונה לכל הנשים שבעליהן עם פלאפון פרוץ, תעשו הגנה שלא תזכו לפתוח את השרשור הבא,

וזה לא שאני מצדיקה את הגברים או מצדדת בהם, ממש ממש לא,

אני כמו כולן רואה את מציאות הדור ואת התדירות בה נפתחים השרושרים האלה, מיש א  מספיק לה שתפנה לפורום נשואים ונשואות... יש שם עוד הרבה

מניחה שיחלקו עליי פה,

חזורת לניק שלי

ו הלוואי שיהיה עוד גבר שיסנן את הפלאפון שלו ויימנע ערימותש ל עוגמת נפש מה' מעצמו ומאשתו 

גם עם סינון אפשר להגיע, וגם מקבוצות בוואצפ,

גיסתי מספרת לי על קבוצות וואצפ של חברים של בעלה, תמיד יהיו את המשועממים האלה,

ששולחים אישה עירומה עם ברכת בוקר טוב,

ולא הגזמתי,

אני לא אגיד לעבור לפאפון כשר, אני הכי בעד,

אבל מבינה שזה לא מתקבל בכל המגזרים, זה הכי טוב.

נניח גבר שיש לו סמרטפון

עם הגנה

הוא יכול להוריד את זה  - לא? (חס וחלילה)

ובסופו של יום אין לנו שליטה עליהם...

והאם בהכרח כל גבר עם פלאפון חכם צופה? נקווה שלא........

בשאר היה חשק לתפוח אדמה בכל סוגיו

כל כמה שבועות התחלף ( בהריון השני היה לי פחות שחקים )

קולה

קלמנטינות,

חמוצים ממקום מסוים

תפוחי אדמה,

סלט כרוב  עם הרבה הרבה לימון

אה, ופחמימות תמיד 

כלומר לרוב החשק היה (כמו לא בהיריון) לשוקולד🤭

אבל בהיריון של התאומים נהיה לי פתאום חשק לחמוץ! בעלי היה מכין לי לימונדות, שזה משהו שברגיל אני לא מחבבת...

והיה לי היריון עם חשק חזק לכרסם - לא פחות ולא יותר - עץ... הייתי מסתכלת על עצים בחוץ, ומשתוקקת לקלף מהם קליפות ולכרסם... (בדיעבד הסתבר לי שזה היה קשור למחסור הקשה בברזל שהיה לי אז...)

גם עננים הייתה תקופה שהתחשק לי לאכול🤭

חוץ מזה לא זוכרת חשקים מיוחדים ממושכים...

שהיו אוכלים את העריסה שלהם ואז גילו שחסר להם משו..

לא זוכרת בדיוק זה סיפור שאמא שלי בתור מורה לאנגלית השתמשה בו הרבה באנסינים וכאלה..🤣

מתוק ופחממות ריקות תמיד

חלבונים וירקות זה תמיד פחות. אבל משתדלת בכל מקרה.

בהריונות קודמים יותר לאוכל ג'יפה כזה פיצה המבורגר. הפעם טוסט זה סביר לפחות.  

שכנראה החשקים שלנו נובעים מחוסרים בגוף

הריון שחסר בו סוכרים- יהיה חשק למתוק וכו

הריון שחסר הו מלחים- יהיה חשק למלוח

כנל לגבי חוסרים בברזל/מינרלים/אשלגן וכו

או שעליתי על משהו או שזה היה ברור וגיליתי משהו בדיליי רציני חחח

קליפות ביצים, והיא אמרה שזה מכיוון שחסר לה סידן.

לא יודעת אם זה באמת נכון...

בנוכחי בעיקר אפרופו וגבינה לבנה.

היה הריון של טוסטים

היה הריון של מנות חמות 🤮

היה הריון של ירקות חמוצים..

לגמרי מגוון.

הריון ראשון אבוקדו (והוא היה ממש יקר...)

שני- טונה

שלישי- שוקולד (אבל בהגזמה)

רביעי- ירקות

ולא זוכרת הלאה...

לבעלי עד היום יש טראומה מהטונה. היינו גרים ביחידה פיצית ואני הייתי אוכלת על הבוקר.... חחח... היום לא מסוגלת לגעת בטונה

בהריון החמישי פטריות

בהריון הרביעי אבטיח

הקודמים כבר לא זוכרת

אני לוקחת לאפה ובעלי פיתה

 חחח תמיד המוכר שואל אותו - מה לשים לך בלאפה? 

היה הריון אחד שאכלתי מלא קוטג,

והריון אחר שלא יכולתי להתקרב לגבינה לבנה/ קוטג

בהריון תמיד היה לזה טעם חמוץ כזה של מקולקל גם כשהיה ממש טרי.

היה לי גם הריון של חמצוצים שטיח בטעם תפוח. הייתי מכורה, ממש עזר לי עם הבחילות.

היה לי גם תקופה שהייתי חיה על פומלות אבל זה היה בגלל בחילות וצרבות, זה הדבר היחיד שאכלתי בחצי השני של היום.

הריון אחד לסטייק

הריון אחר לגבינה לבנה. אכלתי בכמויות מסחריות. ולא הייתי מסוגלת לגעת בשוקולד. אל דאגה, עבר לי בלידה 🤭

והיה שיא החורף

וגם חשקים מוזרים שבאים והולכים, כמו חשק לממולאים, למוקפץ. לא יכולתי לסבול עוף בהריון כמעט בכלל חוץ משניצלים

היה לי הריון עם חשק לסלט ומיץ תפוזים טבעי

והריון עם חשק למתוקים ממש

ואחד שלא זכור לי משהו מיוחד כי הייתי עם בחילות כל הזמן

היה לי לפעמים נגיד שדמיינתי אוכל טעים והיה באלי אותו, אבל אם לא היה בבית אז אכלתי משהו אחר... והיה כמובן גם כל מיני מאכלים שהגעיל אותי לחשוב עליהם

וגם בלי הריון יכול להיות ממש באלי משהו

זה נקרא שלא היה לי חשקים?🤭

אצל הבנים לא יכולתי לסבול מתוק. רק מלוח.

אצל הבנות דווקא מאוד רציתי מתוק!

אצל כולם היה לי קטע עם ספרייט.

אבל הכי מעניין, האחרון שלי היה לי חשק לקצת חריף, ואני לא כזאת בדר"כ, בכל דבר הוספתי פלפל שחור, גם במנה חמה 🤭 והחמודון בן שנתיים מחבב חריף ! 

חחח
אבל בכל אופן הקפצתי לך.
נראה לי שרופאות או טכנאיות רנטגן יכולות לזהות.

של העובר אפשר לזהות את המין...

רוצה לפרט מה הסגנון שאת אוהבת? אולי ידייק יותר.

ועוקבת לבטטה בחודש שביעי שמחפשת משו מרגיע כשהקטן נרדם.

ונשארים באותו מיקום

אבל יש משימות כל פעם וכזה…

זו הזדמנות לדבר על זה.

הכי חשוב שאת תהיי אסופה ותביני לאן את רוצה להוביל את השיחה ומה לא לעשות.

זה לא חייב להיות היום, אפשר גם מחר, אבל לא למשוך יותר מדי כי לה אין מושג לאן זה הולך.

אני חושבת שכדאי גם לערב את בעלך אם יכולה להיות לו השפעה לטובה.

בעיני מה שחשוב בשיחה זה לתת מקום לרגשות שלה, לדחפים. להפריד אותם מהמעשים

(למשל הצורך בחטיף נוסף לעומת הדרך שהיא מצאה להשיג אותו שזה בגניבה)

לה מסיבה מסויימת היה מאוד חשוב שיהיה לה עוד חטיף. אולי עניין חברתי, אולי הממתק שהיא אוהבת, כך או כך, להעביר ביקורת על הצורך עצמו, לא יעזור לה להתמודד עם הניסיון בפעם הבאה.

אם היא תדע שהמחלוקת היא לא על עצם הצורך בממתק, אלא על הפתרון, אז היא תהיה יותר קשובה לשמוע ולקבל.

(את עניין הממתק אפשר לטפל בנפרד אבל זה לא מה שבוער כרגע, זה עדיין לגיטימי בגיל 12 לרצות מאוד ממתק גם אם זה לא בריא וכד')

אני חושבת שכדאי להתחיל את השיחה בלשאול איך היא הרגישה כשאדם זר תפס אותה על חם. זה כבר לא תאורטי.

להבין אם העא הבינה את הלקח בעצמה, או שמבחינתה הבעיה העא שהיא נתפסה ולא בעצם הגניבה.

לא הייתי באה בביקורת מאשימה, אלא בשיחה שבה אנו מנסים להבין מושגים כמו דחפים, איפוק, קבלת החלטות, אחריות ותוצאות. היא כבר בגיל שאפשר להבין מושגים כאלו.

אם עד כאן היא אתכם, תשאלי אותה מה לדעתה יכול לעזור לה בפעם הבאה לקבל החלטות טובות יותר.

אם היא לא אתכם,

אם היא בהכחשה, מסירה אחריות, לא מבינה את הקשר בין הדחף למעשה לתוצאה, הייתי עוצרת את השיחה ומסמנת לעצמי מה הנקודה שצריכה בירור ועל זה עובדת. כי אם אין החיבור בין כל החלקים האלו לא יעזור כמה שתגידו שזה אסור.

ממה הייתי נמנעת בשיחה על הנושא:

האשמה עצמית (ילדה רעה או איזה ילדה את. תזכרי שמה שרע פה הוא המעשה ולא הילדה)

מתח דתי (זה כתוב בתורה)

השלכה לעתיד (מה יהיה ממך)

הקצנה (קלפטומנית)

הפחדה (גנבים שמים בכלא)

רגשות/ תחושות שלה שכדאי לתמלל ולהנכיח (אם היא מרגישה אותם):

צער

בושה

חרטה

חוסר אונים

מתח

תסכול

בהלה

וגם מהצד השני:

סיפוק

הנאה

ערך חברתי

תזכרי שהיא עדיין ילדה, והתפקיד שלנו כהורים זה להוביל בבטחה בדרך הנכונה אל הבגרות.

כמו שאם היא עושה טעות בשחיה, אנחנו נלמד אותה לשחות נכון, אבל בלי רגשות מבוהלים מהצד ההורי, ככה גם בהתפחות המוסר ודחיית סיפוקים ושאר ההתמודדויות שעוד בפתחנו.

בנוסף, כדאי לבדוק אם יש בעיות קשב. אם היא מאובחנת, אפשר להתייעץ על טיפול מותאם. אם אין לה מטפלת אולי כדאי להתחיל טיפול. (יש קוגפאן וכד')

אם היא לא מאובחנת, כדאי להתקשר למורה לשוחח לשאול אותה אם היא רואה סימנים של בעיות קשב,

הרבה פעמים אצל בנות קשה לזהות בגיל צעיר בעיות קשב, (במיוחד אם היא מפצה על זה באסרטגיות אחרות)

כי זה לא מתבטא בהתנהגות קולנית או בתזוזתיות אלא יותר בחולמניות וקשיים תפקודיים אחרים (כמו סדר וארגון משימות)

אם זה עניין של בעיות קשב, אז הטיפול צריך להיות מותאם, כי היכולת לעצור ו"לחשב מסלול מחדש" לא נבנה אצל הילדים האלו באופן טבעי כמו אצל ילדים אחרים ולכן צריך לחזק מנגנון של תכנון ובקרה באופן אחר ומותאם.

זה שהיא למדה "לסובב" אותך ואת המורה בשקרים, יכול לחזק את זה שיש פה בעיה עמוקה יותר שטרם זוהתה כי פיתחה אסטרטגיות כיסוי משלה על הבעיות עצמן.

לא בטוח שזה יושב על זה, מעלה את זה כאופציה רק כדי לוודא...

בנוגע לבייביסיטר, כדאי לשקול אם לאפשר לה בשלב הזה אם את לא בטוחה שיש לה את הבשלות של התנהגות בבית של אחרים.

אולי ששתשמור עליהם אצלכם או בגינה או תעשה קייטנה אצלכם כדי לא לשבור אותה..

תודה על הנקודות שכתבת במה להתמקד וממנה להימנע בשיחה, עוזר לי.

היא באמת מאובחנת עם קשב, בלימודים מטופלת עם כדורים. חוץ מהקטע הלימודי הקשב בא לידי ביטוי בהתארגנות ובהתמקדות במשימה. אבל בשאר הדברים היא לגמרי איתנו. ילדה מאוד מאוד בוגרת ואחראית. יודעת טוב מאוד מה נכון ולא נכון. אחרי שמקלפים את קליפת השקר היא ממש מביעה צער וחרטה. מבינה שעשתה משהו לא בסדר.

התיאור שלך עכשיו עוד יותר מחזק את הכיוון של הקשב:

יודעת מה נכון ומה לא

מביעה צער וחרטה

מכסה בקליפות.

עוד יותר לא הייתי מדברת על מוסרי/ לא מוסרי

ואפילו הייתי חושבת פעמיים אם להשתמש בשורש ג.נ.ב כי די ברור שהבעיה לא שם, וזו מילה מאוד כבדה מוסרית.

יש לה בעיות של תכנון ובקרה (מרשה לעצמי להניח את ההנחה הזאת לפי מה שתיארת על התארגנות והתמקדות במשימה)

עוד יותר הייתי מרדדת את המסר מהשיחה כי לפי התוספת שלך הכיוון צריך להיות בכיוון אחר.

החשש שלי, שאם השיחה הזאת תוביל למקומות קשים בביטחון ובתפיסה שלה לגבי עצמה,

אז גם כשתקחו אותה לטיפול

זה יבוא ממקום שלילי.

את גנבת ולכן אץ צריכה טיפול

כשהכיוון הנכון יותר הוא יש לך (או את סובלת מ) בעיות תכנון ובקרה, עד היום התמודדת עם זה בדרכך שלך, בלימודים מצאנו פתרון של כדור (השפעת שעות מוגבלת) ועכשיו אנחנו רוצים ללמד אותך עוד כלים שיעזרו לך להתמודד עם התוצאה של חוסר תכנון ובקרה.

כשמקלפים קליפות, הילד חשוף ופגיע מאוד. לכן חשוב אחרי הקילוף לעטוף אותה במצב הזה ולא לקלף קליפות ולכוון חיצים..

לקלף ולחבק. האמת כבר יצאה החוצה.

שתדעי שלנו למשל אמרו בכמה מצבים שלא חייב לקלף קליפות, אם זה כרגע מגן עליה אז לשמור על ההגנה הזאת.

אמנם פה זה מקאה שונה, רק מחדדת כמה חשובה פה הרגישות כי ככל הנראה אין פה בעיית מוסר.

יכול להיות שאני כותבת טיפה נחרץ לכיוון מסויים, מנסה לא להכליל ולא להשליך, אז סליחה אם לא הכל מדוייק, מקווה שתקראי באופן הנכון לכם.

בכל מקרה, הטיפול שיכול להתאים לה נקרא קוג-פאן

והוא מתמקד בתקודים ניהוליים.

יפה שהתייעצת עם מדריכת הורים, האם היא יודעת שהילדה מאובחנת קשב? האם יש לה ידע אקדמי וניסיון מספק עם ילדי קשב ובמיוחד בנות בגיל הזה?

זה יכול לדייק ואפילו לשנות את התמונה.

כדאי להתייעץ עם מכון או מרפאה בעיסוק או מישהי שמטפלת בילדות גדולות/ מתבגרות עם בעיות קשב. כי בדיוק בתפר הזה של בין ילדה לנערה קורה משהו שאסטרטגיות ההסתרה והכיסוי על החוסר בתכנון ובקרה, כבר לא עובד ואז זה כבר "על השולחן"

ותופס את הדימוי העצמי של הילדה בדיוק בשלב הרגיש הזה של תחילת גיל ההתבגרות ותפיסת האני העצמי שמאפיין גיל בת מצווה.

ואז בנוסף להכל יש ביקורת על המעשים והתוצאה. לפעמים זה פשוט יותר מדי לילדה להתמודד עם הכל.

וגם לך תהיה יותר רגיעה לדעת על מה זה יושב ואיך מטפלים בשורש הבעיה. אז לא דחוף לדבר על הכל עד הסוף. אפשר לרכך את המסר ולדבר על הדברים החשובים בלי לפגוע.

לקחתי ממך המון.

אני שומרת לעצמי, יש כאן הרבה תוכן שיכול לעזור בהרבה סיטואציות דומות.

תודה🙏

אין לי ניסיון עם מקרה כזה, אבל פעם שמעתי עצה שנשמעת לי הגיונית

אחרי שאת עושה איתה שיחה, כמה שאפשר בלי להאשים, אלא מנסה לשדר לה שאת איתה ומבינה שיש לה כרגע בעיה שהיא לא מצליחה להתגבר עליה לבד, ולכן היא לא הולכת למכולת לבד ולא עושה בייביסיטר, או כל דבר אחר שיכול להפיל אותה, עד שתרגישו שתיכן שהיא מוכנה לזה.

תנסי להבין ממנה מה המניע לגניבה, אם זה ריגוש, או תחושת חסר, ולנסות להציע דרכים אחרות למלא את זה.

זה באמת נשמע קשוח, אבל מאמינה שזה עניין חולף שאפשר להתחזק ממנו, בע"ה תראו ישועות

ברור שצריך פתרון כלשהו,

אבל מאשים ממש ומנמיך ומבייש להגיד לילדה בכיתה ו 'אי אפשר לסמוך עלייך בכלום ומעכשיו את עם אזיקים להורים'. מזעזע.

תלוי איך עושים את השיחה, כמו שאם ילד לא נראה מספיק אחראי לחצות כביש לא אתן לו עד שנראה שמפתח מסוגלות, גם כאן.

המסר צריך להיות אנחנו איתך ופה ללוות אותך, ומאמינים שזה משהו שיחלוף, אבל עד אז אנחנו נהיה איתך.

ולא אמרתי לא לשחרר, אבל לא הייתי שולחת לקניות ולא לבייבסיטר, בעיניי המחיר שהילדה תשלם בלהיתפס שוב גדול מחוסר עצמאות זמני.

בייביסיטר בכיתה ו' זה לא טריוויאלי זה דורש בגרות מסויימת, ועדיין אין לה את הבגרות בכל הכיוונים הנדרשת, והמכולת היא כבר נפלה שם פעם אחת.

אולי היא למדה לקח ואולי לא.

אם הייתי חוששת להגיד לה לא ללכת בכלל למכולת זה מהבחינה שזה מחריף את הניסיון ואז אם היא כן תיכנס למכולת לבד אז היא כבר "עשתה מעשה אסור" אז כבר לא משנה איזה עוד מעשים אסורים עושים על הדרך כי הגבול כבר נחצה.

בכל אופן, לחברות, בילויים, חוגים, פעולות, מפגשים בשבתות הכל פתוח בפניה חופשי. זה ממש לא אזיקים.

וחוץ מזה שללכת עם חברה זה גם לא ללכת לבד וזה גם לא ללכת עם ההורים, אז מצד ההצעה זה גם תופס

וכשהיא עם חברה היא לא תתפתה לקחת בלי לשלם.

אולי זה גם שונה יישוב או עיר.

גם מעקב אחרי מיקומים לגבי תופס בגיל הזה באוכלוסיות רחבות במדינה. (ואולי באוכלוסיות אחרות נתפס כפולשביקי)

מבינה מה הכוונה, אבל נשמע לי שאם אני כשהיתי בכיתה ו היו אומרים לי דבר כזה,

היה מאד מאד מוריד אותי ומנמיך אותי ומבייש אותי.

זה לא משהו שרוצים שהיא תחווה פה אחרי שהיא כבר בכל מקרה חוותה מלא בושה בסיטואציה הזו.

והיא כן מבינה את החומרה. היא פשוט לא מצליחה לשלוט בזה או למתן את עצמה.

אבל לא שווה את התחושה הרעה שהיא תקבל כשיגידו לה 'מעכשיו אי אפשר לסמוך עלייך'.

מאמינה שיש דרכים אחרות למנוע הישנות של מקרה כזה.

אפילו אם האמא תהיה עם יד הדופק שהיא כן הולכת למכולת להזכיר לה, או לתת לה כמה שקלים במיוחד כדי לקנות לה משהו טעים כדי שלא תתפתה.

לא חייב להוריד אותה לילדה בגן חובה חסרת שליטה.

אבל לא צריך להקצין את זה,

זה לא אזיקים ולא גן חובה.

לבת שלי בכיתה ג' לא אתן ללכת לבד לסופר מבחינת התמודדות עם גירויים והתנהלות כללית

אז זה אולי להוריד אותה שנה- שנתיים לא מעבר.

יכול להיות שגם שנתיים זה הרבה מבחינה הזאת, זה עדיין לא כמו רגרסיה של 6 שנים.

המסר צריך להיות בכל מקרה למנוע גירויים עד שנמצא מה יכול לעזור לך להתמודד איתם. ולא אי אפשר לסמוך עלייך שזאת אמירה הרבה יותר כללית וגורפת

ואפשר גם לשאול את היחדה מה יעזור לה.

זה לא תמיד אחיד בין כל הילדים.

אני לא יודעת מה דעתי על הפתרון הזה ספציפית, אבל הוא לא כמו שאת מתארת אותו לדעתי.

כן יש פה רגרסיה מסויימת אבל זה מתבקש שמשהו משתנה, לא חושבת שילד שנתפס במעשה אסור חושב שהכל ימשיך כמנהגו..

זה לא שאני בהכרח מסכימה עם העונש המוצע.

אבל יכולות להיות השלכות חריפות על גניבה שילדה בכיתה ו' לא מודעת אליהן. והיא לא מבינה כמה זה חמור.

(מה ההבדל בחומרה ובתוצאות של לקחת שוקולד שאמא לא מרשה לבין לקחת שוקולד מהחנות).

לעניות דעתי, אפשר להסביר בלי כעס מה ההשלכות. אנשים יכולים לכעוס מאוד אם משהו נלקח מהם. בעל המכולת מאוד רגיש למוצרים כי הם הפרנסה שלו ולכן הוא יכול מאוד לכעוס.

במקרים מסוימים יכול להיות שיזימנו משטרה/יערבו את ההנהלה של בית הספר.

לא לומר לה מה יקרה *לה* אלא מה יכול לקרות במקרים של גניבה.

אני חושבת שפחד זה מניע חברתי טוב, והוא בהחלט יכול לעזור להתגבר.

שהיא כן ממש מתחרטת אחרי שמדברים על זה.

ובעיני לדבר על מה יכול לקרות אם--

זה על הפנים.

לא ככה מחנכים. לא על ידי פחד מעונש.

לפעמים להבין את ההגיון לא מספיק, וצריך תמריץ נוסף. לא תמיד תמריץ חיובי עוזר כי הוא בתחושה יןתר דורש מאמץ ורצון ותמריץ שלילי הוא לרוב יותר פסיבי. בשניהם בסוף המעשה הוא אותו מעשה אבל תמריצים שונים גורמים לנו להתייחס למעשה ולמאמץ באופן אחר.

שיטת חינוך שמבוססת על הפחדה זה רע, אבל אם בנושא ספציפי הסברים לפני ושיחות והבעת חרטה לאחר מעשה לא עזרו אז כן יכול להיות שפחד מעונש יהיה עוד עזרה לילדה להימנע מזה.

כשאת מחנכת לא לרוץ לכביש את לא מסבירה שאפשר להיפגע? זה בול אותו הדבר. 

חוץ מזה הבעת חרטה לא בהכרח אומרת שיש חרטה על המעשה. אולי היא מצטערת שתפסו אותה או שכעסו עליה, או שהיא מבינה שככה מתאים להגיב. זה אמנם אפשרויות קיצוניות יותר אבל הן גם קייימות בעולם. לא בהכרח שנכון במקרה הספציפי, ועדיין. 

ככה או ככה, החרטה וההבנה לא עוזרות לה לעצור את עצמה

שהפחד יגרום לה להפסיק לגנוב.

כולנו יודעים שמי שצסמס בנהיגה יכול למות או להרוג חלילה, וכמה מאיתנו עושים את זה בכל זאת?

ובכן...

אפשר לציין את ההשלכות, אבל מה שיעזור לה, מה שהיא צריכה באמת זה התבוננות מעמיקה מה קורה בחיים שלה, ויצירת סביבה שתתמוך בתהליכי הבשלה שיאפשרו לה להיות פחות אימפולסיבית ויותר אינטגרטיבית.

להפחיד ילד ממעשה בגלל שיהיה לו תוצאה מפחידה זה ידפוק לו את הניהול הפנימי שלו ויצר אצלו כעס, הרבה יותר מהסיכוי שהופ הנה היא תפחד ותהיה ילדה קסם.

כמו שלא תפחידי את הילד שלך לא לחלל שבת כי יש גיהנום.

בעיני עצם ההפחדה היא לא נכונה. זה לא דרך.

יש פה נשמה של ילד.

לא רק מעשה שנעשה או לא.

אין לי רצון שהילד שלי יהיהי מאולף. יש לי רצון שהוא יהיה מחונך.

הפחדה זה אילוף. שגם זה לא תמיד עובד, אבל גם אם כן, זה אילוף.

אם רוצים שילך באמת יתנהל בצורה נכונה,

צריך לראות אותו. לא רק את המעשה.

באמירה כזו, שאם נפחיד אותו מהמעשה ונגיד לו שאם יגנוב יהיה גנב גדול ושמים על זה בכלא,

את מנסה אך ורק להשיג תוצאה.

אני רוצה ילד שלא גונב ולכן אעשה הכל בשביל זה.

לא אכפת לך מה קורה עם הילדה. מה היא עוברת כשאת אומרת לה דבר כזה. מה זה עושה לה בראש.

יש פה הרבה יתר מהאם היא גנבה או לא.

דיי בסיסי בעיני לראות את זה.

@אפונה @אונמר

אני מנש לא חושבת שצריך להסביר לילד על גיהנום אבל כן על השלכות קונקרטיות זה חלק מהחיים. לא צריך סדנת הפחדה אבל להבין מה התוצאות האפשריות של המעשה זה חשוב מאד.

לפעמים זה יעזור ולפעמים לא,אבל בכל מקרה זה משהו שצריך להסביר

בין הפחדה- של ישימו אותך בכלא ותלך לגיהנום, שזה משהו שהוא לא פרופורציונלי ולא הגיוני או קרוב לילד

לבין הסברה של תוצאות- תיקחי בחשבון שיכול להיות בושות, דחיה חברתית (אם הגניבה קורית בכיתה), עירוב של היועצת או כל תוצאה אחרת שהיא הגיונית לגמרי אם תופסים אותה. וזה נראה לי לגמרי הגיוני להסביר לילדה בכיתה ו שאמורה לפחות להתחיל להבין שיש תוצאות למעשים שלה ומה הם.

חושבת שיש מספיק דרכים להסביר לילדה לא לגנוב חוץ מלאיים שישתפו את היועצת או שהמוכר במכולת יכול לכעוס נורא.

ושגנבים גודלים מסימים בכלא, ושאפשר לפעמים להזמין משטרה. (כמו שכתבה @נעומית  בהודעה הראשונה שדיברו על הפחדה)

אני ממש בהלם שכולם פה סבבה עם להגיד דברים כאלה לילדה בכיתה ו.

מה קורה לכן.

זה נשמה של ילדה. יש פה נשמה קטנה שתכף תהיה גדולה. למה לצלק אותה ככה עם איומים. וואו.

ובשום אופן לא היתי רוצה שהילדה שלי  לא תגנוב מהסיבות שכתבת.

לא גונבת כי יהיה לי בושות.

לא גונבת כי ידחו אותי חברתית.

לא גונבת כי אם יתפסו אותי יגידו ליועצת.

זה הסיבות שגורמות לך כבן אדם מבוגר לא לגנוב? אז למה היא כן?

מזעזע.

בטח לא כשברור כל כך שאין ילדה שגונבת כי היא רוצה לעשות רע בעולם.

תקראו את התגובה של @אמאשוני על כמה שזה פשוט ילד קשב וכל כך לא כמו שעשיתם את זה.

https://www.inn.co.il/forum/t1438713#15770442

חינוך בסופו של דבר זה לעשות את הדבר הנכון כי זה הדבר הנכון, לא כי יש השלכות לעשות את הדבר השגוי

זה שלדעתי צריך להסביר לילד את ההשלכות של בחירה שגויה זה מבחינתי בעיקר כדי שלא יהיה בהלם מוחלט אם זה יפול עליו...

לא לפחד מהורה

אבל לפחד מהשלכות שליליות זה בסדר גמור.

זה החיים, אם תרוץ לכביש, אתה עלול לקבל מכה.

אם לא תלמדי למבחן, את עלולה להכשל.

אם תקחי דברים שלא שייכים לך, יכעסו עלייך מאוד.

וכשתגדלי, אם תתכתבי בטלפון בנהיגה את יכולה למות.

אין סיבה להסתיר מילד את עובדות החיים הבסיסיות, בטח ובטח כשהוא מתקשה להבין אותן עצמאית.

כמובן שזה לא סותר את החינוך החיובי, האוהב והמלמד. שבו מסבירים על תוצאות חיוביות למעשים חיוביים.

גישה שבה לילד בוגר מגיבים רק באופן רך ומלמד מתוך הכלה אינסופית יוצרת ילדים חלשים, רכרוכיים, קורבנות תמידיים של המציאות, שמאשימים את הסביבה בכל בעיה שלהם. 

ילד יוצא רכרוכי מסיבות אחרות. לא כי לא הפחידו אותו מהחיים ומהגיהנום ומעונשים ומתאונות ומכלא.

מצטערת.

אני גם לא אומרת לאף אחד אל תסמס בנהיגה כי אתה יכול למות.

לא ככה מנהלים חיים תקינים.

כמובן שאם ככה את מתנהלת אז זה נראה לך בסיסי,

אבל בעיני הנקודת מוצא הזו שגויה לחלוטין ולא בריאה בכלל.

אנחנו לא חיים במרדף. ולא בתחרות עם הרוע. לא מבינה למה לבחור לחיות ככה.

יש עוד מלא סיבות לתת כשאומרים לבן אדם לא לסמס בנהיגה חוץ מ 'אתה תמות'.

כמוןב שזו הסכנה, ויש סכנות, ואין התכחשות אליהם.

אבל מיפה ועד לנהל את החיים בצורה כזו זה קיצוני,

בטח שלא לתת לילד להתנהל ככה.

נוראי בעיני לחשוב על ילד שככה מנגישים לו כל דבר בחיים.

ואני ממש לא חושבת שזה מה שמייצר בן אדם חזק וערכי. יש למיון דרכים אחרות לעשות את זה בלי להכניס כלא גיהנום ומוות בסוף כל סכנה.

אני באמת לא מבינה.

אני חושבת שכתבת דברים שמכעיסים אותך בכללי למרות שהם לא קשורים לנושא.

כתבת תחרות עם הרוע??? איך זה קשור?

כתבתי שיש טעם לשתף גם בהשלכות שליליות, אפשר להגזים ולהגיד שאם ילד מודע להשלכה שלילית, הוא מפתח חרדות וחי בתודעת גהנום. וזה ממש ממש לא נכון.

אני יודעת שהילד שלי יכול לאבד אותי ולכן לא אני לא מסמסת למרות שממש בא לי. לא כי אמא שלי קנתה גלידה והסבירה לי.

אני באמת מופתעת שכתבת לנהל את החיים, אין לי מושג איך ולמה הסקת את זה.

חלק מחינוך זה גם הסבר של תוצאה שלילית אפשרית. מסבירים מידי פעם כשצריך, לא כל דקה, ולא כתגובה לכל מעשה. אם כשילד מתקשה להיות ממושמע לגבול כל כך חשוב של גנבה. מסבירים מה יכול לקרות. ובלי כף הקלע, (לאמיתו של דבר גהנום הוא לא חלק מהאמונה שלי).

זה חלק מתפיסת מציאות נכונה

להבים מה ההשלכות האפשריות של דברים, לא ממקום מבהיל או מאיים, אלא מציאותי

אי-אפשר לאכוף את זה שלא תיכנס למכולת.

למה כולן פה יוצאות מהנחה שילדה לא שולטת בעצמה.

יש מצב שהיא כן שולטת. רק שהיא באמת לא מבינה למה זה כזה חמור. או יודעת שאין אחריות פלילית בגיל שלה. או מתביישת שכולן מביאות שלושה חטיפים לטיול והיא רק אחד.

שסיפרו פעם בבית ספר שהייתי שהיה מקרה של גניבה.

זה סיפור בתוך סיפור שמתאר מוסד שהיה בו גניבה וסיפרו לילדים סיפור על מקום אחר שהיה בו גניבה ואיפשרו להחזיר בצורה אנונימית ולילד לטפל בעצמו שלא יהיה בן אדם גנב.. לא זוכרת את הפרטים אבל זוכרת שזה סיפור ממש חזק.

שגם מתייחס ל"יצר" של אנשים ספציפים שיש להם את זה, ועל זה שאפשר לחזור בתשובה ולא כדאי להם לגדול להיות גנבים גדולים.

לא בטוחה אם מתאים לכיתה ו אבל נראה לי יכול לפתוח מחשבותץ בנושרא לאמא ואולי גם להנגיש לילדה.

חיבוק התמודדות לא פשוטה.

אין לי מה להוסיף לתגובות היפות שנכתבו, אבל רק רוצה לספר שאני זוכרת את עצמי בערך בגיל הזה ''תופסת'' שתי חברות שכמעט גנבו במכולת (והבנתי שלא פעם ראשונה, פשוט הפעם הראשונה שהייתי איתן ותמהתי מה הן עושות). שתיהן היו ילדות חמודות ממשפחות טובות וגדלו להיות נשים מדהימות ומוצלחות.

עד היום מרגיש לי שפשוט הגבול לא היה מספיק ברור בשבילן, והן היו צריכות ''שיחת איפוס'' כדי להבין ולהפסיק.

מאחלת לך שתגדלו מזה בע"ה ❤️

באושר עד וכאלה יש תמיד, לא?