#1
דווקא ללמוד איתך עושה לי כל כך טוב.
דווקא בגלל שאתה כמוני, לא העיפרון הכי מחודד.
הפשטות שמצאתי בך... הפשטות. האותנטיות.
ואנחנו לא לומדים גמרא, אבל איכשהו החברותא עובדת.
גילית לי צדדים חדשים בעצמי.
פתאום אני לא שונא את עצמי אחרי כל משפט שני.
לרגעים אני נורמלי...
תודה לך!
#2
אני מפחד. שוב.
מפחד להישאר מי שאני. - כלום. כלומניק.
מתי כבר אני אשבור את הטלפון הזה, אתנתק, אתנקה.
אשבור את הראש בלימוד מנחם...
#3
איך אני מרגיש?
השאלה הזאת מעסיקה אותי הרבה. אולי השאלה שמעסיקה אותי הכי הרבה בחיים.
אני לא יודע איך עונים על השאלה הזאת. זאת האמת.
נראה שפעם הייתה לה תשובה פשוטה, והיום הכל השתנה.
למה?
אני כבר לא יודע מה אני מרגיש, אני לא יודע "איפה" אני מרגיש.
מרגיש הרבה דברים בהרבה זמנים שונים, וכל זה נראה לי די מבלבל.
הרגשות? תחושות? רגשות? יש הבדל?
אני מרגיש... אני מרגיש רע. זאת המילה היחידה שאני יכול לחשוב עליה.
#4
מה יכול להיות יותר גרוע לבן אדם מאשר לאבד את היכולת להבחין בין אמת לשקר?
אולי התחושה שהוא הביא את זה על עצמו...
אני מפחד שמשהו לא בסדר איתי.
כנראה שמשהו לא בסדר איתי נפשית.
אני לא רוצה לגלות שזה משהו גופני.
אני לא חושב שאני לוקח ברצינות את האפשרות הזאת וההשלכות שלה, כשאני הולך מחר לרופא.
אני מפחד להיות באותו מקום באותה שעה, ביום אחר, בעוד כמה שבועות...? חודשים...?, לקרוא את זה ולבכות.
אני מרגיש כל כך... כלום.
