כולם כאן קצת פגומים
וגם בדיכאון הזה.
מדי פעם מקבלים
את התחושה הזאת בחזה.
בחושך מצחצח שיניים,
אני לוזר לכמה ימים.
מחזיק ת'ראש מעל המים,
בבריכת שחייה של כרישים.
אוף,
קשה לקום מהמיטה כשהכל הפוך.
כמו פלדה על לב מדמם
לזייף חיוך ולהתקדם.
שום דבר כאן לא נראה הגיוני
ואף אחד לעולם לא ידע שאני שבר...

כשהעולם על הכתפיים שלך,
והמשקל של הלב שלך
גדול מכדי לשאת.
אני יודע שאתה מפחד
שדברים תמיד יהיו ככה,
זה רק יום רע, זה סתם יום רע.
לא חיים רעים.

הכל סביבי דפוק
ואני מחזיק מעמד.
לא משנה כמה אני הפוך
אני מצליח לבד.
מסתתר בפינה,
זז באי נוחות.
מלראות את עצמי הופך,
לצל של מישהו נחות.
הו,
קשה למצוא מקום להסתתר בו.
כשאתה בורח ממה שבפנים
לא משנה לאן תלך תשאר לי בפנים.
אז הלילה אצא איתי למלחמה,
כי אני האויב הכי גדול של עצמי ואני לא רוצה להילחם יותר...

כשהעולם על הכתפיים שלך...
ואני יודע שזה מרגיש כזה חסר תקווה.
ואני יודע כמה אתה קרוב לקצה.
אז כתבתי את השיר הזה כדי לומר,
לא תמיד הדברים יהיו ככה, לא.
זה רק יום רע, זה סתם רע
לא חיים רעים.
כן זה סתם יום רע,
בתוך חיים יפים!


אנשים הולכים, אנשים באים.
מה שבטוח זה ש...
העולם מאבד את האנשים הכי טובים שלו
ואנחנו, אנחנו הפגומים שנשארים.

לעילוי נשמת סבא יהודה חיים בן רחל שהלוויתו מתקיימת ברגעים אלה