מתוסכלת בעבודה אשמח לשמוע את דעתכן

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי

מכתב פתיחה

מתוסכלת בעבודה אשמח לשמוע את דעתכןגולדסטאר

אני עובדת כאן שנתיים וחצי פלוס
עד לפני שנה הייתי לבד
לפני שנה גייס עוד פקידה.. שהחליפה אותי בין היתר בחלד אבל במטרה להשאר קבועה כמובן משהו שהיה ידוע מראש כי נהיה הרבה עבודה וצריך 2..
עד כה סביר
משאני בהריון אני חווה התנלכויות מצד המנהל שלי, החל מההערות כמו "את כבר כמה חודשים בלופ של הריון ולא מתפקדת" (אמירה עלובה שנאמרה בתחילת ההריון התקין לאחר 2 הפלות שריסקו לי את הנשמה) ועד הערות בהריון כמו "מה עשית עד כה" "למה את ל עונה לטלפון" (כי הלכתי לנסות להקיא סליחה שלא עניתח באמצע הריפלקס)
סתמתי כי הייתי בהריון וידעתי שלא אמצא את עצמי בחוץ, יצאתי לחלד וחזרתי
כשחזרתי מהחלד הכל השתנה לרעה מבחינתי
מה זה אומר
זה אומר שאם הייתי מוגדרת כמנהלת משרד עד החלד, התפקחד עבר אלייה
חלוקת תפקידים ומשימות לא ריאלית שגורמת לי להיות שקועה ועמוסה ביחס אליה
השיא הוא ההערות והטענות שאני מקבלת
אני אגיד לו שעכשיו בחוץ יום והוא יתווכח איתי שלילה עכשיו
דוגמא, חיסון קודם של הקטן נקבע לשעה 9 ןקיבלתי הרצרה שלמה שזה מאוחר ולמה לא ב7 (כי אין אצלנו ב7 אולי האחיות עוד במיטה ב7!!) או כמו למה איחרת ב10 דקות (כשמקבילה שלי לפי החןזה גם 8 וחצי צריכה להיות פה ןהיא באה כל יום ב9 9 וחצי)
כל מה שאכיד ואעשה אני לא בסדר
אם הגדלתי ראש למה הגדלתי ואם לא הספקתי דוח כי לא הגדלתי ראש אז נו נו נו לי שלא הספקתי
הוא בא בטענות כלפי שאליה לא בא
בהתחלה חשבתי אולי סתם
עד ששמעתי שכשהייתי בחלד הוא שאל אותה האם יש צורך בעוד פקידה.. היא אמרה שכן אבל עצם השאלה גרמה לי להרגיש שהקרקע שלי בכלל לא יציבה!
הוא הלך ושאל אותה אם הגיוני שיש לי חיסון ב9..
הוא שואל אותה מה עשיתי ולא עשיתי..
אני מרגישה שלא רוצים אותי פה אבל לא נוגעים בי כי אני בתוך ה60 יום של אחרי חזרה מחלד
כל מי שמכיר אותי ואת העבודה שלי וסיפרתי לו אמר לי חד משמעית לחפש עבודה כי נשמע שבונים לי קייס
אני מסבירה את עצמי 1000 פעם שלדוגמא איחרתי כי הקטן התעכב באוכל או התלכלך והיה צקיך להחליף בגדים וזה דברים שמתקבלים בטון של "טוב..." אבל את שומעת בטון שכאילו זה מפריע לו.. (אני לא אזרז את הילד שלי לאכול סליחה)

אתן חושבות שאני על זמן שאול כאן?
אני מחפשת עבודה אבל זה לא כזה פשוט השעות והשכר..
אני מתוסכלת
אני כל יום יושבת 10 דקות לפני שאני מביאה את הקטן הביתה כי לא מגיי לו אמא עצבנית ועם מועקה בחזה
היא מאחרת כי באים להתקין לה איזה קשקוש לממד בבית וחא אומר לה כלום ולי עשה סצנה כי לקחתי את הילד לטיפת חלב לחיסון
אני מותשת מתוסכלת ועצבנית
בעלי עצבני
ההורים שלי
חמותי
כולם על קןצים כי רואים את הסיטואציות

תודה למי שקראה עד כה

לא יודעת לעזור, אבל חיבוקאביול

אוישפרצוף כרית

איזה אנשים מגעילים

באמת

אלוקים

ממש כואב!!!!

איכס למה הם מתנהגים אליך ככה? רעים ממש , אין מילה אחרת.........

יש אנשים שפשוט יש להם מצוקות, רואים מישהו טיפה נחמד וחמוד - אז מחפשים לרדת עליו

כאילו ברור שזה לא באשמתך, נטו הם מחפשים להציק למישהו מתוך המצוקות שלהם, איכס מגעילים! שונאת אנשים כאלה!

אין לך ברירה אלא לקבל את המציאות שהם כאלה

א. לא להתרגש מהם, לחפש לך מקורות אחרים להיות בשמחה - לשמוע באוזניות שירים או להפגש עם חברות שנותנות הרגשה טובה, אחה"צ, או כל דבר אחר שעושה לך טוב

ב. לחפש עבודה במקביל, כדאי , אין לך הרבה ברירה, אבל אי אפשר לדעת בוודאות אם יפטרו אותך או לא

ג. לנסות אולי קצת הומור איתם, לנסות להקליל את האווירה, אולי ליזום להביא משהו טעים כמו רוגלך או אחר נחמד לראש חודש או לאירוע מיוחד לעבודה, כדי לתת הרגשה שאת בשלום איתם

האמת? קראתי וריחמתי עלייך מאוד, שכועסים עלייךקופצת רגע

ועושים לך פרצופים על סיבות לגיטימיות שלא קשורות אלייך.
אבל שהגעתי למשפט לגבי הבן שלוקח לו זמן לאכול ומתלכלך וכו'- מצטערת אבל זו לא סיבה לגיטימית לאחר לעבודה. ואם זה קורה מדי פעם ובין לבין יש גם סיבות שהן כן לגיטימיות, יוצא שאת מאחרת ומחסירה הרבה וזה יוצר בעיה לבוס. אז הגיוני שנוצר אצלו רושם שאת לא כל כך מחויבת לעבודה וזה לא כל כך חשוב לך.

תחשבי איך הייתה מרגישה אם המטפלת במעון של הבן שלך הייתה מאחרת הרבה פעמים כי הבן שלה לא סיים לאכול? או אם היית צריכה לחכות מלא זמן לאחות בקופת חולים, שלא הגיעה בגלל סיבה כזו?

אז אולי עוד מעט כולם כאן יקפצו עלי, אבל חשבתי שאולי בכל זאת יש מקום להאיר לך את הנקודה הזו.

וואי כתבת בדיוק מה שרציתי ולא היה לי כוחבוקר אור

תודה

אני מסכימהסליל

באמת נשמע שהמנהל לא מתנהג אלייך ולעובדת השנייה באופן שווה וזה באמת מאוד מתסכל.
במיוחד שהיה לך מעמד מסוים במשרד ועכשיו מערערים עליו.

אבל זה לא סותר את זה שמבחינתך את צריכה להגיע לעבודה בזמן. ואם להן שלך לוקח זמן לאכול, אז צריך לקום בבוקר מוקדם יותר כדי להספיק הכל...

זה לא קל ובאמת החיים עם ילדים הם דינמיים, אבל כל עוד לא הוגדר שאת יכולה להגיע למשרד באיחור, אז צריך להגיע לעבודה בזמן.

כל זה לא סותר את זה שיכול להיות שהיחס כלפייך הוא עדיין לא תקין ואם את מרגישה לא נעים את יכולה בהחלט לחפש עבודה אחרת.

כל מילהריקת

את חייבת לבוא בזמן לעבודה, כולם חייבים
פעם ב.. כשיש חיסון לילד (שגם אותו הייתי משתדלת מאוד לקבוע לאחר הצהריים) זה לא יהיה נורא כל כך אם תאחרי.

אני לא מאחרת כל יום... בכלל לאגולדסטאר

יש יום כזה או אחר שהילד נמרח עם הזמנים ואני כבר לבושה ומאורגנת לפני האןכל שלו

ומה תגידי על זה שהיא כללל יום מגיעה 9 9 ןחצי,גולדסטאר

בגלל ש
התקינו לה משהו
הכינה לעצמה אןכל
הלכה לעשות ציםורניים??
לא
באמת אני שןאלת
אלו סיבות לגיטימיות? לא
אז סליחה אבל זה לא הוגן

זה לא הוגןסליל

באמת שלא.
אבל זו לא אמורה להיות סיבה מבחינתך לאחר.

זו סיבה מצויינת לעבור עבודה אם המנהל מתייחס אלייך בצורה לא יפה, אם יש יחס מועדף לעובדת השנייה ועם כל התחושות שלך.
לא חושבת שמישהי כאן תתווכח איתך בעניין הזה.

רק רצינו להאיר את הנקודה, שבסוף לא משנה מה העובדת השנייה העושה ולא משנה כמה זה מעצבן שהמנהל מעיר רק לך ולא לה, כל עוד את מאחרת לפעמים, למנהל יש מה לבוא אלייך בטענות בעניין.

זה מעצבן, זה לא הוגן. את צודקת
אבל אם את רוצה לצאת לגמרי בסדר, תקפידי להגיע בזמן.

אני לא יודעת מה הכוונה שהילד מתעכב בבוקר עם האוכל, ולא יודעת מתי את יוצאת כל יום.
אבל אם למשל זה מוצקים, הייתי מוותרת על מוצקים בבוקר כי זה באמת המון בלאגן.
רק בקבוק.
בדרך כלל כשהם רעבים הם אוכלים, זה גיל שארוחה של בקבוק כבר אמורה לקחת כמה דקות וזהו.
אם הוא משחק אולי הוא לא רעב, אפשר לקחת את הבקבוק לדרך ואם הוא רוצה שישלים אצל המטפלת

הכוונהגולדסטאר

הוא רעב
הוא אוכל 150 בבוקר קבוע בקבוק
לפעמים הוא מסיים ב10 דקות ולפעמים ביותר
לפעמים נגיד הוא ציק צק מוציא גרפסים ולפעמים הוא בוכה כי לא יוצא לו וצריך להתעכב על הגרפס לטייל בבית שיוציא..
הילד קם לי סביב 5 ןחצי רבע לן בערך אבל יש ימים שקם ב6 וחצי..
אני מבחחנתי באוטו בשעה 8 כדי להיןת במשרד אחרי ששמתי את הילד והכל
אני אפילו לא שןתה בבית
אני מגיעה ושותה קפה תוכ העבודה
ההתארגנות שלי היא 10 דקות
הילד בבוקר אןכל מחליף חיתול וזהו..
אבל יש ימים שלילד יש מצב רוח כזה או אחר של מריחה של עייפות של לא יןדעת ובעלי כבר לא בבית כי יוצא ב6 6 וחצי לפעמים ואין לי דרך לזרז את הילד או את עצמי שכבר מוכנה
לפעמים אני מוכמה והןא פולט עלי אז אני גם צריכה להחליף חןולצה או משהו
יש נסיבות ויש ימים שאני באה כמובן בזמן האיחורים שלי היו אןלי 4 פעמים בחודש וחצי
היא מאחרת כל יום..
גם שאני מאחרת היא באה אחרי!!!

אני מתארגנת לפניוגולדסטאר

מאכילה עושה גרפס ויוצאת..

אני הכי מבינה אותך 🌷ריקת

ילדים הם לא צפויים ואנחנו לא יודעים מראש על איזה צד הם יתעוררו בכל בוקר לכן חשוב מאוד לקחת את מרווח הזמן לסיטואציות כאלו שהילד צריך יותר זמן בבוקר מסיבה כזו או אחרת
אני אומרת שזו לא סיבה לאיחור לעבודה אף פעם.
תשתדלי לצמצם לאפס את האיחורים ולשמור אותם רק למצבים שממש אין ברירה כמו תור חשוב שלא הייתה שום אפשרות לקבוע אותו במועד אחר
הבוס שלך יראה את הרצינות שלך והיחס ישתנה אני מאמינה
ואם לא אז כדאי באמת או לדבר איתו או למצוא עבודה חדשה

אני לא מאחרת כל יום זה הקטעגולדסטאר

יש ימים אני מגיעה גם לפהי השעה שלי...
זה מתסכל!!! היא עושה את אותו דבר ולא מעירים לה
למה לי כן?
לא מתאים לו עובדת עם ילד תינוק זה הכל
אני קמה ברבע ל6 כל יום! אם הילד קם איתי אני מיכנה מוקדם מאוד
אבל אם הילד היה ער חצי לילה ולא קם לי בזמן אני לא אשגע אותו באוכל

לשניה אין ילדים?שירה_11

יש 3גולדסטאר

בגילאי יסודי

אני לא מאחרת כל יום ממש לאגולדסטאר

יש ימים פה ושם שאני מתעכבת בגלל שהילד נמרח בבקבוק
אין לי דרך לזרז אותו
הוא קטן

תעשו הפסקה והמטפלת תמשיך להאכיל את השאר.כבתחילה

אין הפסקה זה בכי צרחותגולדסטאר

אני לא אטמטמם את הילד.. יש גבול

אז תקומו 10 דקות מוקדם יותר..חבל שיפטרו אותך עלכבתחילה

עניין כזה.

אני קמה ב6 רבע ל6גולדסטאר

אני מוגנה בזמן/מתארגנת שבעלי מאכיל אם הוא יוצא אחריי לעבודה
אבל אני לא יכולה להלחם עם ילד בן 5.5 חודשים כדי לצאת בדקה איקס מהבית זה לא ריאלי סליחה הוא ילד קטן לא איחרתי כי חתכתי לי סלט או התקינו לי מערכת בממד איחרתי כי הילד התעכב באכילה.. בחיאת..

אני מבינה אותךכבתחילה

אבל תחשבי שאם היית בוסית בעבודה והעובדת שלך היתה מאחרת כי הילד שלה לא סיים לאכול. איך היית מגיבה?

את המנהלים שלנו לא מעניין מה הולך לנו בבית ומה הסדר יום שלנו.

מעניין אותו אך ורק ענייני עבודה.

את אמורה לבוא בשעה מסויימת לפי מה שקבעתם, לא מעניין אותו מה היה באותו בוקר או מה עבר עלייך כל הלילה.. ואם לא טוב לך את יכולה לעזוב, פשוט מבחינתם זה בעייתי ואפשר להבין.

אני הייתי מבינהגולדסטאר

את הסיטואציה
לבוס שלי יש 4 ילדים
הוא אמור לדעת מזה ילד בן 5.5 חודשים
עבודה לא עבודה
אני לא חושבת ששווה בשביל שום עבודה לתסכל ילד להוציא לו מהפה או לא יודעת מה...
אני מחפשת עבודה, כן, אם תקראי שוב את כל מה שכתתבי תביני הוא נתפס בכוונה
היא אומרת לו שהיא מאחרת או יוצאת כי בא איזה איש מקצוע לבית שלה וזה לגיטימי בעיניו!!!

מסכימה איתך ששירה_11

אפשר להבין את הבוס בקטע הזה,

אין לי דעיין ילד אבל נשמע כאילו אפשר לקום מוקדם יותר ואז גם אםא הילד מתעכב זה בסדר..

7 דקות יכול להרגיז את הבוס אם זה קורה מידי פעם,

יחד עם זאת אני חושבת שמה שיותר מרגיז כאן זה ההשוואה לעובדת האחרת,

אם באמת לא מזיז לו החצי שעה שעה איחור שלה, אז לשמוע אותו מתעצבן על 7 דקות זה מרתיח

@גולדסטאר

זו הסיטואציהגולדסטאר

תראי אםשירה_11

מה שמציק לך זה החוסר צדק הייתי הולכת בכיוון של @המקורית ובולעת את הצפרדע מה שנקרא, עושה את המקסימום מבחינת עבודה ושעות רק כדי לגשת אליו עם דוח נתונים יבשים שיוכיח לו שהוא סתם מתלהם,

אם זה היחס לוידעת כמה הוא ישתנה,

גם אם תוכיחי לו שאת צודקת, אולי ירד במעט.

קחי את זה "פרויקט" להוכיח לו את צדקתך,

וכמובן על הדרך לחפש מקום אחר,

מי יכול לעבוד עם בוס כזה?

גם אם הוא צודק יש דרך...

הוא נשמע חסר רגישות ושוב,

זה נראלי ככה לפי המ שכתבת

אני מחפשתגולדסטאר

אתן מתעלמןת מההערות שקיבלתי בהריון.. אני לא יודעת איך לא קמתי והלכתח כבר אז

לא מתעלמתשירה_11

ציינתי את זה גם בתגובה הראשונה שלי,

שלא נשמע כי הוא ככה איתך רק בגלל העבודה,

האמירות שלו היו פוגעניות מזזלזלות ולא מכבדות בעליל,

ושאלתי את עצמי איך נשארת שם,

או למה לא יצאת עליו,

או שיצאת...

בוסים כאלה אין הרבה מה לעשות איתם,

לא העובדת תשנה אותם,

וסביר להניח שהיחס לעובדת השניה גם ישתנה במהלך הזמן

יצאתי עליו בזמנו האמתגולדסטאר

תראי בעלי אמר לי שבהתחלה הוא גם היה כזה קליל איתי ואז התהפך
והוא אמר שכנראה זה יהיה גם איתה
לא שמעניין אותי, מקווה עד אז לעוף מפה
פשוט מרתיח אותי החןסר הןגנות הזה
אני מרגישה מותשת פיזית רק מזה

אני קמה מיקדם ממשגולדסטאר

רבע ל6 אני כבר ערה...
6 אם מרחתי את עצמי בלחץץץ
שלא לדבר על ימים שאני ערה כבר מ2 3 4 מההתעוררויות של הקטן ונשארת ערה
אני מתארגנת ציק צק שוטפת פנים ןמתלבשת אני לא שותה בבית שלי קפה או משהו.. ויש ימים שבעלי קם להאכיל כי הוא מתחיל ב9 10 לעבוד.. אז בכלל
אבל יש ימים שזה לא מתאפשר והילד במקום לביים בקבוק ב10 דקןת מסיים בחצי שעה.. אין לי דרך לצפות את זה מראש
או שלא יןצא הגרפס
זה ילד.. קטן..

אני מצטרפת לאלו שמעלישחרית*

ילד שמתעכב באכילה זו לא סיבה לאחר.

אני מורה וצריכה להיות בכיתה ב8. זה לא מזיז למנהלת שהילד שלי התעכב באכילה. הייתי מעירה אותו מוקדם מאוד שיאכל ומה שלא מספיק- אצל המטפלת. ולוקחת כמובן גם מרווח ביטחון (אם יפלוט עלי פתאום וכאלה). אם זה ככה כל יום, אז נבנה סדר יום חדש גם אצל הקטנים.

בלי קשר לזה, נשמע שהבוס שלך מזעזע ולא יודע להעריך מה יש לו בידיים, כי את נשמעת (גם ממה שכתבת כאן וגם בכלל מהפורום) עובדת מעולה, תקתקנית ומסודרת. אישית הייתי מחפשת עבודה אחרת ובינתיים עושה בדיוק מה שצריך בעבודה הנוכחית בלי להגדיל ראש.
חיבוק גדול כי זה נשמע סיוט!

כנ"למחי

ברור שלא להוציא לו את הבקבוק באמצע שהוא אוכל, אבל כן להעיר אותו יותר מוקדם, קצת אחרי שאת קמה, ולא לחכות שהוא יקום לבד וכבר יהיה מאוחר.
כואב הלב להעיר אותם, אני יודעת, אני תמיד נקרעת בין הרצון לתת להם להמשיך לישון כמה שהם צריכים ובין הצורך לצאת מהבית בזמן, אבל כשיש עבודה אין ברירה וצריך להגיע בזמן. והוא יכול להשלים את השינה הזו במשך היום או להשכיב אותו יותר מוקדם בערב, זה לא יעשה לו שום נזק.

רק הארה קטנהיראת גאולה

יש בוסים שעדיף שלא לפרט להם סיבות.
כאילו נתקע להם במוח שאת תמיד מאחרת כי לתינוק שלך לוקח הרבה זמן לאכול בבוקר,או בגלל טיפת חלב, גם אם זה קרה רק פעם אחת.
לכאלו אנשים עדיף לפעמים לענות סתמית: "אמת,לא הצלחתי הבוקר להגיע בזמן, אחרתי ב7 דקות, אשתדל שלא יקרה שוב" או "מתנצלת מחר אגיע באיחור של חצי שעה עקב תור רפואי שאי אפשר להזיז" במקום לספר שיש טיפת חלב.
אם הוא מנסה להיתפס על זה שיש לך תינוק קטן וזה מה שגורם לך לאחר או להחסיר - אל תספקי לו הוכחות למחשבה הזו.

יש בזה משהו.. כן.. אני מסגימה איתךגולדסטאר

לפני ההריון לא היה משנב לו מה אני עושה מאחרת חופש וואט סו אבר
ומאז ההריון והילד הכל זה סיבה להתפס

אני מסכימה איתךאמא אבא ותינוק

אני מרגישה (אולי אני טועה...) שתמיד כשאגיד איזה תרוץ של איחור על ילדים יעקמו לי את האף, כחלק מאג'נדה שנמצאת בתת מודע לבוס גבר שאישה ובטח אישה חרדית לא שווה להעסיק,(יולדת כל שנה וכו וכו) ואם את לא נותנת /נותנת סיבה שהיא לא הילדים שלך יחליקו את זה.
אני אף פעם לא אומרת מילה על הילדים בעבודה, גם אם לא נתנו לי לישון בלילה וגם אם חולים תמיד אתן סיבות אחרות.

אני לא כועסת עליהם שזה הסטיגמה שלהם, גם אבא שלי הוא גבר בכלל לא שוביניסט או כאלה, הוא מנהל חברה ועובדות תחתיו הרבה נשים דתיות ואני יודעת בפרוש שעד שלא היו לו בנות נשואות והוא ראה את הקושי הוא גם היה מתעצבן מזה.

^^טל..

100 אחוז

את צריכה להבין שאני לא יכולה לזרז ילד בן 5.5 חודשיגולדסטאר

מה, להוציא חו מהפה? להוציא אותו עם גרפס שיפלוט עוד יותר? הילד גם לא רעה איך שקם
לוקח לו 15 20 דקות לרצחת אוכל
עם כל הכבוד לעבודה והכל הילד שלי קודם לכל בוס כזה או אחר
אני לא אתסכל את הילד שלי כדי להגיע ב8;30 ולא ב8:37

את עושה בחירה, אם כךהמקורית

אף אחד לא אומר לך לזרז את הילד כדי שיחנק חלילה ויפלוט. עשיתי את זה עם 2 תינוקות והייתי מגיעה לעבודה, אחת עם בקבוק ואחד עם בקבוק ומוצקים בבוקר. זה עניין של תכנון של זמן בבוקר.
מעירים אותו יותר מוקדם

אולי תעלי אותו מספר בפטמה?רק קוראת פה

ככה יגמור מהר יותר..
וחייב גרפס? לא חושבת שזה קריטי להתעכב על זה בגיל הזה.. הוא יכול לסיים בקבוק ולעשות גרעפס בסלקל או אצל המטפלת..

לגבי הבוס הוא גועל נפש, וברור שמתנכל אלייך, אבל כרגע עד שתמצאי עבודה את לא יכולה לצפות שיתנהג אלייך כמו לעובדת השניה, כי הוא עושה בכוונה, מנסה להתיש אותך שהפיטורים יבואו ממך..

אגבגולדסטאר

משחזרתי לא החסרתי
אמי ישבתי ןראיתי את הדוח שלה מהזמן שהייתי בחלד
כל יום התחילה 9 9 וחצי
מה שונהז? מה ההבדל? היא אמרה לי שלא העיר לה אף פעם
סליחה אבל זה לא הוגן, יש מקום גם להבנה של סיטואציה
אני לא מאחרת כל יום
אני מאחרת אם יש סיבה מוצדקת
לצערי בעלי לא כזה גמיש עם העבודה
הוא נתפס על דברים שאין לי בהם יותר מידי אופציה לשחק כי שוב
אני לא אתסכל את הילד שלי בגללו
אם באתי ב8:37 במקום 30 זה סיבה לכל הסרט הזה?
לא איחרתי בשעה
ב7 דקות

תראיהמקורית

ברור שאת רוצה לפרוק על אי הצד והשוויון.
אני איתך. לא פייר.
אבל מה יוצא לך מהצדק הזה?
אם המנהל שלך בא לך ביציאה שהוא רואה שאת מאוד מאחרת - יש לך קייס. תוציאי דיווח שעות ותשווי בינך לבינה ותורידי לו את האוויר.
כרגע את מדברת באוויר, וניזונה מהתחושות שלך. וגם מתסכלת את עצמך.
הוא עשה פרצוף? לא נראה שאת מתכוונת לשנות משו בהתנהלות שלך לפי מה שאת כותבת, אז שיעשה פרצוף. למה זה מזיז לך אם כן? בגלל החוסר צדק והערעור של המקום שלך.
לגהי חוסר צדק, כבר כתבתי למעלה. יש קייס.
לגבי התחושות שלך - או שאת שלמה עם הפרצופים שלו וממשיכה בשלך, או שתקחי את העצות הדואגות שנתנו לך פה מניסיון, ותיישמי לטובתך.
אין פה משו אחר.
אני מאוד מבינה אותך. אבל לא הכל צודק ופייר וצריך לפעמים לבלוע צפרדעים כדי לשמור על אינטרסים

ואגב לגבי השעות של השנייה?המקורית

יכול להיות שהוא סיכם איתה שהיא מגיעה מאוחר מראש? ולכן השעות שלה אחרות?
כי ייתכן שהיא מספקת לו את הסחורה למרות השעה המאוחרת שהיא מגיעה, ואולי בגלל זה הוא מחפש אותך

לא.. החוזה שלהגולדסטאר

8 וחצי 3 וחצי.. והיא גרה 7 דקות מפה בערך
שלי 8 עד 4 וחצי ואני גרה 40 דקות נסיעה בערך בזמני פקקים

הבעיה שלא משנה מה אני אגיד או אעשהגולדסטאר

אני יוצאת לא בסדר
אני אתאר לך סיטואציה אחרת
הוא בנה לי לוז עבודה לפי שעות משימה כזאת וכזאת
יום אחד הגדלתי ראש והכנתי דוח בשעה 11 במקום בין 3 ל4 שזה מה שהוא הגדיר
הוא התלונן למה אני עושה את זה ב11 ןלא בין 3 ל4 שזה הזמם שהגדיר, אמרתי לו שהיה לי זמן פנוי ןהגדלתי ראש להכין כדי להוריד עומס מסוף היום, אמר שלא, שאעבוד לפי הלןז
למחרת עבדתי לפי הלןז ויצא מצב שלא הספקתי 7 דוחות בדיקה, כי נדחס לי לזמן שהור הגדיר ןלא הספקתי
התעצבן עלי למה אני לא מספיקה, ומה עשיתי כל הזמן הזה שלא הספקתי
עשיתע איתו שיחה ואמרתי לו שזה כי הוא הגדיר לי לא לזוז מהשעות לוז
אומר לי שצריכה להיןת גמישות מחשבתית
אז אמרתי לו שאתמול הגדלץי ראש יצאת עלי שלא שאני אעבוד לפי הלוז
היום אתה מתעצבן שלא מספיקה כי עבדתי בהנחייתך לפי הלוז
כשאני מגדילה ראש לא טוב וכשאני הולכת לפי החליל שלך לא טוב

תגידי לי את עכשיו ברצינות אם זה לא משנה מה אגיד אי אעשה אני לא בסדר

תעקפיהמקורית

תעבדי לפי הלוז שלך ותגישי לפי הלוז שלו.
נח לך לעשות דוח ב11 כדי להספיק? מעולה. תגישי בשעות שהוא ביקש.
אם זה מה שעוזר לך להספיק - אחלה. הוא לא צריך לדעת מתי עשית. הכי הרבה תערכי את הקובץ דקה לפני 3
שוב, אני מאמינה שהוא מחפש אותך. אבל בגלל שלא מצאת משו אחר בינתיים, אין הרבה מה לעשות
אני מכירה מעסיקים כאלה.. זה מעצבן וכנראה זה לא המקום שלך באמת אבל בשביל הענין שלך בפרנסה תספגי בינתיים

אני עובדת ככה אגבגולדסטאר

אני עושה כבר דוחות במקום ב3..
אבל באותו יום פשוט הוא שאל משהו ואמרתי לי משבו שנתן לו להבין שהכמתי כבר אחד מהם והוא כאילו זה התגלגל לזה הבנת...
אני לא מדווחת הכל
אבל הןא שואל מה עשית ומה הספקת ומה זה ומה זה אז יצא שאצרתי לן בכנות שהכנתי אחד ואז כל הסרט

דןגמא נוספתגולדסטאר

היא שאני אוכלת תוכ עבודה כמעט כל יום כדי להספיק
החמודה פה שבוע שעבר הלכה לאכול עפ חברה צהריים שעה וחצי.......
מדהים

את זה את והיא זה היאהמקורית

שתדעי שמעסיקים לא אוהבים השוואות בין עובדים, זה פתח בשבילם לאנטוגניזם שכבר יש לו מולך.
את כאילו באה ומקנטרת מולו, מעלה התנגדויות, ובאה ועוד אומרת לו שהוא מפלה בין עובדים. לא במילים האלה אבל זה המסר.
תפרגני לה. גם בלי קשר, הפרנסה שלך ושלה נגזרה משמיים.
זה מזכיר לי את הסיפור שקראתי השבוע על כך שהחפץ חיים מעולם לא הלך ללוויה. של אף אחד, גדול ככל שיהיה. חוץ מלאדם אחד בשם שלמה כהן. וזה היה בזמן שהיה מבוגר מאוד. ולמה ראה לנכון לכבד אותו? כי אותו שלמה כהן היה בעל בית שקובע עתים לתורה והיה בעל חנות בית דפוס. בא לידו מישו שפתח גם כן בית דפוס, והוא ישר הלך אליו והמליץ לו איפה לקנות דיו ודפים וציוד במחירים זולים. פרגן לו. מתוך אמונה שפרנסה משמיים ועכשיו יהיה לו יותר קל לעבוד פחות ולהרוויח את הכסף שהוא צריך להרוויח בכל מקרה. אדם כזה החפץ חיים ראה לנכון ללוות. היחיד אולי.

לא באה לומר לך כביקורת, אלא שהיא לא אשמה שהוא מתייחס אליה כך. ואל תנסי להציג בפניו את 'המגרעות' שלה לעומתך. תוכיחי את עצמך במה שקשור אלייך.
הוא יודע מה הוא עושה ואם הוא מרשה לה לעשות ציפורניים בזמן שעלייך הוא מתרעם כי איחרת בגלל התינוק, זה לא קשור אליה. היא ביקשה רשות והוא הסכים וזה מקובל עליו.

אני לא מעלה בפניו את ההשוואות חלילהגולדסטאר

אני כותבת כאן או משתפת את משפחתי
אני גם לא "זבל" ואפיל אוצה בפח על דברים שאולי הוא לא יודע שהיא עושה
חלילה זו לא אני חלא האןפי שלי

אין בעיה, ביקשה והסכים, סבבה, אני גם ביקשתי לאחר לחיסון לא לאיזה משהו להנאתי.. והוא הלך ושאל אם זה הגיוני שזה השעה.. כאילו.. משהו לא תקין לי פה פשוט

אני יודית שזו לא ביקורת אני שאלתי כאן כדי לקבל דעות לכאן ולכאן ברור לי שכל אחת רואה הכל שונה ואחרת אחרת לא הייתי פותחת בדיון הזה

סליחה. נראה לי שלא הובנתי נכוןהמקורית

באמת התלבטתי אם לכתוב מה שכתבתי מחשש שתיפגעי כי לא התכוונתי לזה במובן של תוכחה ואולי לא יצא לי טוב. עלה לי הסיפור בהקשר הזה ולא חלילה במובן שאת כזו שתלכי ותגידי. את ממש לא נשמעת כזו.
מה שרציתי להגיד זה שהוא ודאי לא בסדר, אבל לא קשור לעובדת השנייה בהכרח אלא רק כלפייך.
יצא לא מוצלח. מתנצלת ❤️

אה לא הכל בסדר לא נפגעתיגולדסטאר

רק ציינתי את האופי שלי
בעלי טוען שאני כן צריכה לתאר את ההתנהלות שלה בשיחה שהוא רוצה שאעשה איתו.. כדי להביא לתשומת ליבו את החוסר הוגנות
אבל זה לא אני כזה..

לדעתי שיחה כזו תוביל לפיצוץהמקורית

ולא בטוח שהייתי יוזמת אותה מראש.
בהסתכלות שלי, עדיף 'לזרום' על שיחה אם הוא מעיר ולתאר את התחושות מאשר לבוא עם זה מראש. במיוחד שהוא מחפש אותך.
אבל לא יודעת כמה אני צודקת

אז תזמי שיחה, מנותקת ממקרה ספציפי, סוג של יחסינו למקרמהאחרונה

אני פעם אמרתי לבוס שיתן לי את מה הוא צריך
ודד ליין לסיום,
האחריות של איך ומתי אני עושה את זה זה כבר שלי,
ליכולות שלי ולשיקול דעת שלי חייב להיות איזשהו ערך

אבל שיחה כזאת יכולה להיעשות רק שאת יודעת שאת אכן בעלת ערך למקום העבודה

נכון גם חשבתי על זהאביול

הייתי מחפשת עבודה אחרתכבתחילה

ובינתיים להשתדל לא לאחר ולא לעשות דברים שיכולים לעצבן את הבוס.

לגבי חיסונים- אפשר ללכת לטיפת חלב גם בצהרים. אפשר שתתחלקי עם בעלך כל פעם מישהו אחר ילך לחיסונים ויאחר לעבודה..

את זכאית לשעת הנקה, תגידי שאיחרת על חשבון השעה הזאת.

אין ספק שכדאי מאד לחפש עבודה חדשה.

אתלי עד 1 טיפת חלבגולדסטאר

בעלי עוזר לי בבקרים שעובד אחריי ואז אני יכולה גם ומגיעה לפה אפילו לפני הזמן שלי
את זה הבוס שלי לא רואה

תהיי אינטרסנטית לכיוון שלך בחכמההמקורית

חיסונים - אחהצ או יום שישי
ולא לאחר.
את משחקת לידיים שלו ומביאה את זה על עצמך.
כל עוד אין לך חלופה אחרת ראויה, הן מבחינת שכר והן מבחינת שעות, ברור שכשאת מאחרת תדיר הבחורה השנייה תראה לו באור יותר חיובי. כי את אמא. וככה זה עובד בשוק העבודה לעתים. לצערנו.

את צריכה לדאוג למקדם בטחון מבחינת זמן ולהיערך לבלתמים בבוקר כדי לא לאחר. גם אם זה אומר לקום לפני ולהתארגן מוקדם כדי להגיע בזמן.
היחס שלו אלייך נשמע כאילו הוא 'מחפש', אבל את לו נותנת לו סיבות.
וזה שכולם עצבניים על היחס, כולל חמתך בעלך וכולם.. אל תתני לזה להשפיע עלייך. ברור שזה מכעיס כי הם אוהבים אותך אבל הם לא אובייקטיבים מן הסתם.

אין אלהצ או שישי אצלנו בטיפת חלב...גולדסטאר

אז להתחלק עם בעלך.המקורית

או לפחות, לא לאחר בכל שאר הימים.
חיסון זה פעם בכמה חודשים. איחור יומיומי זה כבר פחות נראה טוב

לא יודעת אם את על זמן שאל שםשירה_11

למרות שזו ההרגשה..

הייתי מדברת איתו ישירות ואומרת לו בדיוק מה אני חושבת, בצורה יפה כמובן,

גם אם תעזבי וגם אם לא, שידע,

אי אפשר להישאר בעבודה כזאת זה קשה מאוד,

תנסי להיות אדישה אליו, אחרי שתדברי איתו עלזה

תביני שאת עושה מה שאת צריכה לעשות זה שהוא השתגע בעיה שלו,

אל תילחמי להשתגע עם העבודה, תחפשי לך משו יותר טוב,

זו לא בעיה שהייתי נשארת איתה זוהי דתעי

וצר לי נורא על ההרגשה שאת מקבלת שם,

מכוער מצידו.

נ.ב

יחד עם זאת שימי לב גם לעצמך אם הסיבות שלך באמת מוצדקות וכו,

ואת לא נשענת יותר מידי על הילד..

זה יכול מאוד לעצבן בוס ובצדק, יכוליות שזה מה שהוא חושב ולא אומר לך,

למרות שאת אומרת שגם בתחילת ההריון ההערות שלו היו ממש לא לעניין

אבל בכל זאת שימי לב לנ"ל,

ושוב זוהי דעתי

תקשיביאני10

נשמע בוס מזעזע. באמת.
אם שינו לך רשמית את הגדרת התפקיד שחזרת מהחלד יש מצב שזה אפילו לא חוקי. אם זה רק בתכלס אבל אותה הגדרה נשארה זה מסריח אבל כשר.
נשמע שגם לך יש איפה להשתפר מבחינת המחוייבות היבשה למקום העבודה, למרות שבתרבות הארגונית שאת מתארת זה באמת נשמע אישי. אבל יש מצב שזה זכותם.
בכל מקרה תספרי את הימים ל60 יום כי נשמע שמחכה לך הזמנה לשימוע...
לדעתי תתיעצי מעכשיו עם איש מקצוע (יש כל מיני עמותות שישמחו לייעץ לך)
ותתחילי להכין קוח לשליחה ולהסתכל על מודעות דרושים.

מבאס שזה ככה, אבל בהצלחה..

כן יש לי בת משםחה עו"ד לענייני עבודהגולדסטאר

אני מתכוונת לדבר איתה בערב..

הגדרת התפקיד פוצלה כלומר מה שעשיתי לבד לפנע שהיא באה התפצל אבל רוב העומס היומיומי עליי
ניחא אני שמה בצד את זה..

בצד בצד אבל זה יכול להיות העילה שלךאני10

דברי איתה על הכל, גם על זה.
חכי שהוא יפטר אותך, ככה תקבלי פיצויים ואם צריך תוכלי גם לקבל אבטלה קצת,
ותתחילי לחפש מקום חדש

לא רואה פה שינוי תפקיד מהותי האמתהמקורית

זה שהוסיפו מישהי שתעבוד לא אומר שהרעו לה את התנאים.
לא קיצרו לה שעות, לא היצה חה סמכות מיוחדת כמו מנהלת שהורידו אותה ממנה.
היא היתה ונשארה באותו התפקיד. באותן שעות.
אולי אפשר להלין על התעמרות, אבל גם.. זה צריך להיות משו משמעותי כדי לתבוע.
וגם מה שהוא אמר על ההריון.. אבל לא יודעת מה הוא אמר. בזה חובת ההוכחה היא עליו.
אפילו אפליה בגלל שהיא אמא אין פה כי הוא לא העסיק עובדת רווקה בנוסף. גם השנייה אמא, ועוד לשלוש.

לא אני לא מתכוונת לעשות משהוגולדסטאר

סתם להתייעץ איך לפעול
לא לתבוע או משהו
לא באמת יש לי כח לזה חחח. מבחינתי למצוא משהו ולהתפטר.. לא רוצה את הפיצויים לא כלןם
קק רוגע נפשי למפש שלי

שהשם יצליח לך את הדרךהמקורית

והפרנסה בנקל ותמצאי משו קרוב לבית ובשעות נוחות עם בוס מהמם ומבין
אין מעצור להשם מלהושיע

אמן..!גולדסטאר

היא אמרה שהיתה מוגדרת מנהלת משרדאני10

והתפקיד עבר לשניה ולא חזר אליה (אם הבנתי נכון) אחרי החלד - זה בדיוק שינוי תפקיד/הרעה. קידום היא לא קיבלה..

היא היתה היחידה שם.המקורית

זה לא אומר שהיא מנהלת מבחינת הגדרת תפקיד וסמכויות
הכותרת של הניהול משמעותית לעניין שכר או סמכויות מסוימות שאם ניטלו ממנה, אכן מדובר בהרעה אבל לא נראה שזה המצב.

יכול להיות שהיתה היחידה, אבל אמרה שזו היתה הגדרת האני10

התפקיד.
ממה שאני הבנתי ההגדרה הזו הועברה לשניה והיא היום במעמד נמוך יותר בהיררכיה המשרדית.
אם טעיתי את צודקת, אבל אם לא אז הם לא יכולים לעשות אץ זה לאישה שחוזרת מחלד כי זה לא חוקי.

נשמע שזה היה כמו שהיא אומרתשירה_11

אבל לא ממש מוגדר,

כאילו זה לא כתוב איפה שהוא,

השכר לא ירד למיטב הבנתי

ואין לה כל כך איך להוכיח,

ככה זה נראה

באמת אין לי מושג..אני10

רק אומרת שאם היה שינוי לרעה זה עילה לתביעה. מה קרה באמת אין לי מושג אפילו מהצד שלה, כי הפרטים לא ברורים אז קל וחומר שלא שמעתי את הצד השני

לא כל שינוי הוא עילה לתביעההמקורית

יש מקרים בהם שינויים יאושרו בתנאים מסויימים בלי שזה ייחשב פגיעה בחזרה מחלד.
ואם המעסיק מוכיח תום לב, נגיד פה - הבאתי את הפקידה החדשה למילוי לחלד והיא יעילה יותר ומגדילה ראש (נגיד) והוא משאיר את העובדת הקודמת באותו תפקיד בלי לפגוע בשכר, מעמד, שעות, סמכויות כמו פה למשך 60 יום - אזי אין עילה לתביעה.

אין לי כוונה לתבןע וכזהגולדסטאר

אני רק רוצה לבןא חעבודה בכיף זהו בגדול

לא הייתי קוראת לזה הרעהגולדסטאר

זה לא היה מוגדר
רק סיפרתי דברים שנאמרו לי שהתרחשו בזמן שלא הייתי
אין לי כוונה לתבוע או משהו אני לא בכיוון הזה
הכיוון שלי הוא לקום בבוקר וללכת לעבודה בסבבה ולא בהרגשה גזאת נוראית

אז מצטערת בשבילך.. בכל מקרהאני10

תתחילי להתארגן לקראת חיפוש עבודה חדשה, אבל חכי שהוא יפטר אותך בשביל הפיצויים

כן זה לא היה מוגדרגולדסטאר

אבל עקרונית זה סתם מעצבן פשוט

הבוס לא בסדר בכלל,סופי123

ההערות בהריון הן אפילו עבירה על החוק לדעתי. מציעה לך לחפש עבודה אחרת, לגמרי. ובינתיים להגיע בזמן לעבודה. לכל אחד יש מקרים ספציפיים של איחור שניתן להתריע עליהם מראש ויש מקרי חירום שלא נדע, אבל ילד שמתעכב באוכל זו לגמרי לא סיבה לגיטימית לאיחור. בתור מנהלת לא הייתי מחליקה את זה ויש לי ילדים ותינוקות, ואני בוסית נחמדה ומכילה, אבל אלה לא סיבות לגיטימיות לאיחור, אפילו לא פעם בשבוע. מבינה שזה ילד ראשון אבל צריך ללמוד להסתדר עם התינוק ככה שתגיעי לעבודה בזמן. גם בעבודה הבאה בע"ה.
ואל תעשי השוואות עם העובדת השניה, מסיבותיו הוא, שהן לא רלוונטיות באמת הוא מחבב ומעריך אותה ואותך לא. זה מאד מתסכל אבל מציעה לך לקחת את זה כמו שזה ולא להתבאס על זה כל יום מחדש, למה לך.
ותחפשי עבודה אחרת עם בוס נחמד.

אם נתחיל למפות דברים שום דבר הוא לא לגיטימיגולדסטאר

לאיחור
אני לא מאחרת כי לא באלי לקום או כי יצאתי בלילה או לא יודעת מה
איחרתי פעמים בודדות! כי התעכבתי עם הילד

זה נכון, לעבודה צריך להגיע בזמן...סופי123

לרוב העבודות. אם זה קשה לך באופן מיוחד אולי כדאי לחפש עבודה שמראש יש בה יותר גמישות או מתחילים מאוחר יותר.
מקרה חירום או משהו בלתי נמנע צפוי מראש (כמו תור לטיפח שאי אפשר לקבוע בזמן אחר) הן סיבות לגיטימיות לאיחור פעם ב.
פקקים, ילדים שמעכבים וכו', סיבות לאיחור חד פעמי אולי. אם זה חוזר על עצמו אפילו פעמים בודדות זה כבר לא לגיטימי ובתור בוסית (שוב, נחמדה ומכילה באמת, במיוחד לאמהות) הייתי מעירה על כך ובאופן קבוע זה בהחלט עילה לצעדים קשוחים יותר...

אני מחפשת משהו גמיש לאמהות אכןגולדסטאר

לא כזה קל למצוא.. אבל מחפשת
ושוב אני איחרתי בגלל העניין של הילד פעמים מאוד בודדות
וגם התרעתי מראש שמתעכבת
לא נפלתי מהשמיים באיחור של שעה :/

אני חושבת, ותקני אותי אם אני טועה-פאף

שכבר יש בך המון כעס עליו על אותה הערה בתחילת ההריון וכל הערה שלו מקפיצה אותך, גם אם בסיטואציה אחרת היית יותר מקבלת את הערות שלו, למרות הפער עם העובדת השנייה...איך היה לפני ההריון? הוא לא היה מעיר לך אף פעם?
לגביי האיחורים....יש לי תינוק בערך באותו הגיל, ויש ימים שאני קמה בחמש כי אני צריכה לצאת בשבע ורבע מהבית, יחד איתו, ואני יודעת שלוקח זמן, ואין מה לעשות🤷🏻‍♀️תינוק זה קשה, ולנהוג שעה אחרי לילה שלא ישנת יותר משעה ברצף זה מתיש....מהצד השני גם הייתה לי מטפלת תקופה קצרה, אצלי בבית כי לא רציתי בגיל שלושה וחצי חודשים לשים עם עוד תינוקות, היא הייתה מאחרת לי בקביעות, כל פעם עם תירוץ אחר שלא בשליטתה-אמרתי לה, אם זה היה קורה מדיי פעם, סבבה, מבינה, קורה לכולם, אבל מדיי שבוע? זה המון...אז זה מרגיז כשאומרים את זה, וגם אותה זה הרגיז-כי זה לא היה בשליטתה, אבל מהצד השני אני כשאני צריכה לצאת לעבודה אני לוקחת כל מיני עיכובים כאלה בחשבון ויוצאת קודם, אין מה לעשות....
אבל זה לא ישנה את זה שעם הבוס הזה כנראה כבר סיימת, הוא מתנהג אלייך בצורה מגעילה ועם הערות לא לעניין, חבל להשאר...זה הזמן לעדכן את הקורות חיים ולהתחיל לחפש...

ברור שאני כןעסתגולדסטאר

הוא הביא אותי למצב של בכי באותה הסיטואציה!
אני קמה באמת מוקדם
ואיחרתי אולי 4 פעמים אני מול הדוח אני 97 אחוז מהזמן הייתי פה בזמן :/ הוא סתם נתפס.. באמת..
הלוואי ואמצא משהו

איזה תסכול!מאוהבת בילדי

אני קוראת אותך ומתוסכלת בשבילך!

חשבת אולי לא להגיד לו "למה" אחרת? "מחר אגיע ב9 ואביב אישור רופא... (נראה לי שבטיפת חלב מביאים)

אחרתי, סליחה. אשתדל שלא יקרה שוב...

וגם- להיות אסרטיבית. יש מצב שהוא "דורך" עלייך כי את מאפשרת את זה? אל תתנצלי. תודיעי בשיא הבטחון מה שאת צריכה. ואם הוא אומר לך למה אחרת? יצא ככה. השתדלתי מאד ולא הצלחתי להגיע בזמן. לא יקרה שוב, אני מקווה...

כתבתי קצת מבולבל כי ממש נכנסתי לסיטואציה ולעצבים...

כן אבל הבנתי אותךגולדסטאר

אני כבר לא מתנצלת אני םשוט כהר יוצא לי החענות בעצבים.. לא מתאים לו הרבה ביי.. מה אני אגיד לך

כן את צריכה לחפש עבודהחיים של

את כנראה מידי מוצלחת למקום הזה..
מאחלת לך שתמצאי משהו חדש מהר!!

אמן תןדההגולדסטאר

גולדסטארית אהובהתותית ואגסית

זה הזמן לשינוי.
נשמע שאת לא נמצאת במקום שטוב לך.
מהניסיון התעסוקתי שלי למדתי, שאם המקום מרמז שהגיע זמן לסיים את היחסים, יש לעזוב.
בעיני, לא נמצאים במקום שרע לך בו (ואת מתארת מצב קיצוני שאת עם מועקה ונשארת להרגע 10 דקות, והמצב שלך משפיע על משפחתך...).
היקום קורא לך לפרוש כנפים. הקשיבו לו, הקשיבי לך ❤️

את ממש צודקתגולדסטאר

שום עבודכ לא שווה את המצב רוח שאני מסתובבת איתו בעולם לאחרונה, באמת
❤️

יאללה לחפש 💫תותית ואגסית

אני רוצה לשאול שאלה שמעניינת אותי לגבי משפחותפרח חדש

מרובות ילדים, שאלה לנשים שמגדלות כאלו משפחות,

מה מניע אתכן ללדת עוד ועוד ילדים?

הרי לגדל ילדים זאת מבחינתי המשימה הכי חשובה ומורכבת שיש בחיים

ב"ה יש לי כבר חמישה ואני רוצה עוד

אבל לא שואפת למספרים דו ספרתיים..

אז מה גורם לכן לעשות את זה כפול 10 +?

זה לא מלחיץ אותכן האתגר והאחריות?

יש בסביבה שלי המון משפחות כאלו ואני מוצאת עצמי חושבת על זה הרבה

לא נעים לשאול אותם ישירות

אז שואלת פה

אגב יכולות לענות גם כאלו עם 8-9-10 ילדים.. זה גם הרבה 😃

עונהעל הנס

כל ילד מרחיב את הלב,מוציא ממני יכולות חדשות שונות ואהבה שלא הכרתי,כל ילד זה משהו אחר אצלי בלב,באישיות זה ממש מסע לפעמים מרתק מלא באהבה,

זה אצלי.

למשפחה זה מוסיף שמחה,מפתח את האחים,מוציא מהם המון המון יכולות ואת המשפחה כולה מקדם אותה לדעתי משדרג אותה.

אין לי עדיין דו ספרתי אבל ממש קרובה לשם כבר.

אצלי הבעיה בזה היא הקטע הזוגי.

איזה עמוק ויפה. תודה על השיתוף ❤️פרח חדש

אני רק עם 2 ילדים בינתייםאיזמרגד1

אבל מבחינתי אין כל כך הבדל בין הסיבה להביא את השלישי להביא את העשירי😅

דבר ראשון זה הערך של כל נשמה, הערך של להביא עוד נשמה לעולם ושל ליצור חיים שאחרת לא היו קורים פשוט. זה מדהים כשחושבים על זה.

ודבר שני זאת המתנה לילדים. כל ילד זה עוד מתנה מדהימה של עוד אח שבעז''ה יהיה להם קשר כשיגדלו, שיהיה להם גב אחד של השני ויהיה להם משפחה כמה שיותר גדולה וכיפית. אני באה ממשפחה דו ספרתית ומבחינתי זאת המתנה הכי גדולה שההורים שלי נתנו לי אחרי החיים שלי בעצמם...

רק לגבי המשפט הראשון שלךפרח חדש

ההבדל הוא פשוט הרבה הרבה יותר עבודה/השקעה/אנרגיות 😉😃 הכל פי כמה וכמה..

איך מתגברים על הקושי הזה?

ברור שזה הרבה הרבה יותר מכל מה שכתבתאיזמרגד1

לא חשבתי לרגע שלא....

אבל מבחינת הערך והסיבה זה (אצלי לפחות) אותו דבר.

וכל פעם חושבים ילד אחד הלאה- אם מתאים לכוחות שלי כרגע או לא...

אני לא חושבת שאני מוסמכת לענות על השאלה של מאיפה הכוח כי אני באמת לא בשלב הזה😅 אבל סתם, לפעמים אני חושבת על זה שפעם סבתא שלי היתה אישה צעירה עם 6 ילדים שהתמודדה לגדל אותם, והיום יש לכל אחד מהם ב''ה משפחה גדולה עם ילדים ונכדים והמשפחה כולה היא יותר מ150 איש... וכשאני חושבת על זה מדהים אותי הכוח של משפחה גדולה ובאמת זה נותן לי מוטיבציה לחשוב על זה בעתיד...

האמת אני מרגישה שזה לא כזה הבדל הכמות בדיוקהלוואייי

זה פשוט שלב כזה

שכולם או רובם מאוד קטנים

גם אם זה 4-5 וגם אם זה 8-9 ילדים

אני לא מרגישה שינוי מטורף אחרי כל ילד 'נוסף

רק בלידות הראשונות הרגשתי ככה

אחרי שעוברים את הכמה חודשים לאחר הלידה

יש מן שגרה כזאת

שלא מחדשת המון

בסוף מתרגלים לחיים האלה

כבר לא ניגשת לשולחן שבת ומצפה לזמן נינוח ורגוע

יודעת שיהיה את 'לה המריבות מי יושב איפה ולמה לו המזלג הזה

ואז המבול בקשות מה לשים לי במרק ומה לא

ואז הם יאכלו קצת וירגע קצת וכו

באיזשהו 'לה האינטנסיביות היא חלק מהחיים אבל לא מפתיעה

וגם בגילאי 3 ומעלה לא מרגישה כזה קושי מטורף

הם רבים ולפעמים גם מאתגרים

אבל לא מרגישה שזה הכמות

זה היה ככה גם אם 3-4 ילדים

ועם הזמן הגדולים קצת גדלים ויש גם הקלות ויש מי שעושה לי קניות במכולת ושומר על התינוק קצת בין לבין

והם משחקים יחד מלא אז זה גם יתרון

פשוט כן זה כמויות כביסה אחרות

אבל אז מה זה מתגמד בעיני

כאילו אולי אני אגדיר את זה ככה

בעיני מה שמשנה

זה האמא שאני הופכת להיות

עם הזמן

ופחות המספר בדיוק לש הילדים

וגם אני בדיל מבוגר אז תכלס אין לי יותר מדי למתי לדחות זה או שיהיה עוד אחד שניים או שלא

ההבדל בכמות הילדים הוא לא האינטסיביות של החייםמתואמת

אלא מגוון הצרכים של הילדים.

כשאחד צריך קלינאית תקשורת, ואחד צריך ריפוי בעיסוק, והשלישי זקוק לטיפול רגשי, והרביעי מפתח בעיה רפואית שדורשת הרבה תורים אצל רופא, ולחמישי המתבגר יש פתאום דרישות שלא הכרנו לפני כן, ולכמה מהם יחד יש צורך בטיפולי שיניים דחופים -

זה לא רק עומס כלכלי (זה גם), זה עומס רגשי וטכני גדול, שדורש יכולות ניהול כמו של מנהל חברה גדולה, ויכולות חינוך כמו של מחנך דגול, ויכולות סבלנות כמו שלא יודעת למי יש...

ומזה נובע העומס.

אני מסכימה איתך שלאמא עם שלושה קטנטנים היום-יום מורכב יותר משל אמא עם שמונה ילדים, שבהם גם קטנים וגם גדולים.

אבל גידול ילדים לא מסתכם רק בשגרת היום-יום...

הקטע המעניין עם מה שאת כותבתאיזמרגד1

זה שזה לא משהו שאפשר לצפות מראש. זאת אומרת אפשר לחשוב על זה שמתאים לנו כרגע עוד ילד ואז פתאום להיכנס למערבולת של כמה ילדים שצריכים משהו במקביל...

אכן כן, צודקת בהחלט. זה מה שכתבתי בהודעה הראשונהמתואמת

שלי בשרשור הזה...

נכון.. אצלי ה היה הרבה בשלב הראשוןהלוואייי

כי אחד מהגדולים שלי יותר היה צריך מלא טיפולים בגלל קושי כלשהו..אבל מודה שהז לא היה דומה כי לא היה במקביל

אבל מה שתיארת יכל לקרות

ויכל לא לקרות

זאת אומרת.. עם כל הכאב שזה בטח גורם לך ואני גם באמת מכל הלב מעריכה עד מעריצה אותך על ההתמודדות שלך-

זה לאו דוקא המצב אצל רוב המשפחות...שבהכרח יש כל מיני טיפולים רפואיים או רגשיים במקביל וכו..

אף אחד לא יודע מה ה' מתכנן לו.. בכל דבר תכלס

מה שתיארת יכל להיות מאתגר גם עם 3-4 ילדים במקביל

אז כאילו אני לא אחשוב אם בא לי עוד הריון ואז אריץ את שלל התרחישים המסובכים שיכולים לקרות בחיים..

כי אין לזה סוף

באמת יש אתגר רגשי יותר עם הזמן- לדייק את ההתנהלות מול כל ילד..לפענח למה קשה לה חברתית ולמה הוא יותר מתקשה בלקבל גבולות והיא ביישנית מדי וכו'

גם בלי אפילו אתגרים מאובחנים..סתם כאלה לש החיים..

כן זה יכולת ניווט ותמרון וג'ינגול לפעמים

אבל שוב אני מכניסה את זה לקטגוריית- קויש חולף

למה כי זה .קופה אינטסנסיבית שבסוף לא נשארת אותו הדבר

אם אני ארגיש שאין לי אנרגיות זמינות יותר או שמתקרבת לשם..

(והיה לי מצב כזה וב''ה יצאתי ממנו🙏)

אם ארגיש שאני בלי כח נפשי להיות מעניקה

ומחפשת רק להתשחרר מכל עול

אני ברור שאעצור ואשקול מחדש וכו

זה לא שיש לי אידאל על אוטומט..זה להיות בקשר עם עצמי וכן פתוחה להחליט אחרת

אבל כששאלו מה עורז להתמודד עם הקושי

אז לי התיחום במחשבה שזה השקעה גדולה אבל בסוף מתוחמת ועם מלאתפירות ומשמעות ומתיקות גם תוך כדי וגם בשלב הבוגר יותר..

לי זה נותן כח

ונכון לא הגיוני ללכת על זה רק מלחלום יום אחד על ושלחן שבת גדול ומלא

צריך להסכים ללכת את הדרך לשם.. ולהנות ממנה

איזה מרגש המשפט האחרון שלך..שמיכת פוך

אני גם חושבת על זה הרבהשירה_11

על מה מניע אותן.

ב"ה אני עם שניים, ונראלי כאילו עם כל ילד זה עוד דאגות ועוד אחריות ואמאלה איך אני יעשה עם כל כך הרבה?

כאילו כשהם פחות אז אני יכולה להיות יותר מדוייקת, יותר סבלנית ויותר שפויה

מזדההשיפור

יכולה לומר לך שאצלי זו פשוט התשוקה לעוד תינוקמתואמת

לרכות ולראשוניות הזו.

זה בפשטות.

בעומק אני מרגישה שיש ברכה במשפחה גדולה, ב"קליקה" הזו שנוצרת, בגאוות היחידה, באווירה המגוונת (כי יש הרבה אנשים והרבה גילאים), בהתפתחות המשפחתית שכל ילד חדש מביא איתו...

(אבל האמת שהשאלה הזו מטרגרת אותי, כי החיים שלי כיום לא נראים כמו שדמיינתי כשהייתי נערה, אחות בכורה במשפחה ברוכה... חצי מהלידות בקיסרי וילדים עם אתגרים לא פשוטים - זה קצת משנה את התמונה...

שמחה מאוד במקום שאליו הגעתי היום!! אבל היום כבר השכל נכנס קצת יותר לתמונה, ולא רק הרגש מנהל...)

אני ממש מבינה מה שאת אומרתפרח חדש

אני מאוד אוהבת את כל תהליך ההריון לידה ותינוק קטן

מכורה לזה ממש

וזה בגדול מה שדי מניע אותי בסוף ללכת על זה כל פעם שוב ושוב

היום הילדים גדלו והכל מקבל פרספקטיבה אחרת

אני מאוהבת בהם ושמחה בחבורה שלי

אבל זה בהחלט מעורר בי מחשבות עד כמה אני יכולה/רוצה עוד ועוד מזה

בגדול ממש אני גם מלאת תשוקה לתינוק חדשעל הנס

להריון,להתרגשות ללידה.

אבל ממש לא חושבת שזה חכם לקחת את זה בחשבון.

אני ממש מנסה לתת לזה כמה שפחות משקל

זה לתת לרגש להשתלט,לא שזה רע אבל ממש לא פרמטר אצלי לעוד ילד.

את צודקתפרח חדש

מצד שני כנראה שככה ה' ברא את הטבע, כדי להגביר את התשוקה לעוד ילדים

זה מתחיל במשהו ריחני ומתוק

ההמשך גם יכול להיות כזה בעז''ה אבל זה כבר לא אותו דבר..

כמו שה' עשה שבתקופת הביוץ יש יותר תשוקה לקרבה בין בני הזוג.. הכל כדי לקיים את העולם ולהמשיך אותו

מצטפרת לשאלה ומוסיפהואני שר

האם כשיש ילד עם קשיים משמעותיים (רפואיים, התנהגותיים, רגשיים...) זה משפיע על הרצון ותחושת המסוגלות?

חושבת על שכנים שיש להם אולי 7 ילדים אבל כמעט כל ילד הוא סיפור ותוהה לעצמי מאיפה הכוח ואולי אפילו האומץ להמשיך להביא עוד... האם לא עובר בראש לפעמים שעם פחות ילדים אפשר יהיה להשקיע יותר בכל אחד ואולי מצבם יהיה טוב יותר?

אני עוד בתחילת הדרך בהורות

והאחריות מרגישה לי כ"כ גדולה שזה משתק

אני באה ממשפחה גדולהדיליה

ולהרבה מהאחים שלי יש סביבות ה10 ילדים.

אני אוחזת ב6 ואני בערך עקרה

התחברתי לכל מה שכתבו כאן. אני חושב אבל שאצל אימא שלי זה היה גם מחוסר מחשבה וברור שכל עוד יש לי כוח זה מה שאני עושה כי זה העיקר בחיים

זה היה ההגשמה מבחינתה, הקריירה שלה. עד היום שיש לה הרבה יותר מ100 נכדים היא משוגעת על כל נכד שנולד ומתרגשת מכל נין.

וגם חמותי יש לה משפחה ממש גדולה והאהבה שלה זה התמונות על המקרר ושבתות נכדות.

ובאמת המתנה הכי גדולה שאימא שלי נתנה לנו הייתה האחים והאחיות והעיטוף שלנו אחד את השני...

(חוץ מזה שאנחנו ברוך ד' פעמיים בשבוע באירוע.... והחיים עמוסיםםםםם)

עונהפילה

היה לי רצון כזה בילדות . לא יודעת למה

גם לבעלי היה רצון כזה. כל המשפחות הגדולות מסביב גם משמחות אותי. גם גם משפחות צעירות עם עוד תינוק ועוד ילד . זה כזה מתוק ומבורך. פעם בקיסריה מישהו שאל אותי האם אני מרגישה נצח. ושם אני לא מרגישה נצח , מרגישה סופיות החיים. אבל בגינת משחקים אני מרגישה נצח.

נגיד ראיתי סבא שעלה מרוסיה במיוחד כדי לעזור עם נכדים ועלתה לי מחשבה שהוא בעצם התגשמות של נבואות בלי שהוא בכלל יודע על זה. כי הוא בכלל לא רצה לעלות אבל פתאום יש אותו ונכדים שלו בגינה בארץ ישראל.

כמובן צריכים גם חיבור למציאות. עד כמה יש כוח ויכולת ואיפה הוא כבר נגמר. אני כרגע בשלב שזהו , לא רוצה עוד, נגמר לי הכוח

אהבה🥰כל נמשה זה כזה פלא..אז לא מרגישה מסוגלתהלוואייי

לומר הזו מספיק לי מהפלא ההז..

אני באמת מתפעלת מכל הריון ומכל לידה ומכל תינוק.. ומתרגשת מלהכיר עוד נשמה חדשה וללוות את הבדילה וההתפתחות שלה פה בעולם

מודה שלמרות כל הצד הערכי החשוב

אצלי זה לא השיקול

וכן גם העתיד עושה לי חשקהלוואייי

לראות אותם בוגרים..ובית מלא מתבגרים..ובגילאים גדולים

וחולמת שיהיה בית שמח ועם קשר טוב בין כולם

ואגב קודם כתבתי ונראה שבא לי אותם רק תינוקות..לא לזה התכוונתי..להפך

אני כל הזמן רואה כמה אין מצב שיכלתי בלי הילד או הילדה החמודים האלה וכמה הם הפכו להיות חלק בלתי נפרד מחיי

אז מסתכלת עליהם

ולא על הלא לישון בלילה

ואגב האתגר מבחינתי זה לא הפיזי

אפילו שזה לא בא לי בקלות בכלללל

אלא האחריות לתת מענה רגשי ונפשי כל החיים

לכל אחד ולא להחסיר מאף אחד

כמה שאפשר

משתדלת

חושבת על זה ומנסה..ומתפללת...

אני באה ממשפחה קטנה יחסית 4 ילדיםשמיכת פוך

ובעלי בא ממשפחה קטנה יותר ,ושנינו רוצים משפחה גדולה כי יודעים כמה זה יפה וכיף משפחה גדולה .

ברור שיש קשיים אבל זה מתגמד לעומת זה שרואים אותם גדלים ביחד ויש להם אחד את השני..

ב''ה אנחנו בדרך להגשמת החלום, לקראת לידה תשיעית בע''ה.

מרגישה מבורכת מאד ופשוט מרחמת על מי שיש לה מס' קטן של ילדים *מבחירה*!!! כלומר שאין לה בעיות פוריות או אחרות שמונעות ממנה להביא עוד..

שמחה שקיבלתי את הילדים האלה מתנות מהקב''ה ויודעת שעכשיו זה הזמן שלי ללדת ולא להגיע לגיל שאגיד חבל שלא הבאתי עוד..

הכל טוב ויפה, אבל חבלריבוזום

ולא כל כך מכבד לומר שאת מרחמת, כי לכל זוג יש את מערכת השיקולים שלו

נכון.. גם לי זה צרםהלוואייי

מותר לך להרגיש את זה

אבל לומר בקול רם בעיני פחות נעים

אם היא*בחרה* בזהרק רגע קט

למה את מרחמת עליה?

באותו אופן אפשר להגיד שמרחמים עלייך בגלל הקשיים שיש במשפחה גדולה.

הכל טוב שכל אחת תעשה מה שטוב להשמיכת פוך

זה מה שאני חושבת ...

יצא לי לשמוע נשים שאמרו שחבל שלא הביאו עוד כשעוד יכלו ללדת...

ואני לא מכירה אף אישה שתגיד שחבל שהיא הביאה יותר מדי ילדים

אני מכירה נשים שאומרות.אונמר

שוואלה היה מלא לחץ סביבתי ותכלס זה לא מותאם להן.

זה מצריך כנות מאד חזקה.

ולא לפחד.

ולכן רוב הנשים לא יגידו את זה. כי כבר יש ילדים.

וברור שמי שאומרת את זה לא אומרת זה במובן של 'באסה על הילדים שיש'.

אבל כן הבחנה באיזה מצב היתי ואיך אני רואה את זה עכשיו.

באותה מידה אלה האחרות אומרות שבאסה שלא ניסו עוד.

לא דיברתי עלשמיכת פוך

מי שלא יכולה להביא ומביאה עוד ילדים בגלל לחץ חברתי.. (אצלנו ההפך הלחץ החברתי הוא לא להביא הרבה ילדים)..

או על משפחות שיש להם ילדים עם קשיים ועדיין מביאים עוד ..

התכוונתי לזוג שמסוגל להביא עוד ילדים מכל הבחינות: כלכלית , זוגית , בריאותית, נפשית וכו' .

ובכל זאת בוחרים להביא משפחה קטנה .

גם שישה ילדים נקרא כבר משפחה גדולה לצורך הענין.. לא חייב 10

נכון. גם אני מדברת עליהם.אונמר

אני עם שני ילדים וטוב לי.

יש לי יכולת של הכל להביא עוד ב"ה. ומאמינה שאני גם יביא.

כרגע זה הבחירה שלי לעצור וטוב לי עם זה.

וזה הרצון שלי.

זה לא ענין שאפשר לעשות אותו רק אם אין ברירה.

אם אין לך כסף או אין לך כוחות פיזים או אין לך כוחותנפש - טוב אז אל תביאי מלא.

יש לי הכל ובכל זאת אני בוחרת לעצור פה. טוב לי.

כל אחת ומה שטוב לה. ואולי אני מחרתיים אחליט שאני כן רוצה עוד ילד. ובעז"ה.

אבל זה לא סיטואציה שהיא רק בדיעבד. היא יכולה להיות גם ממש שזה הרצון 🙂

זה לא אותו דברפרח חדש

אף אחד לא יגיד על מישהו שכבר נולד חבל שהוא נולד

ובטח לא על ילד שלו בשר מבשרו..

אבל בהחלט יכולות להיות כל מיני השפעות פחות טובות בעקבות משפחה גדולה,

אולי הרבה לא יגידו את זה בקול ובמפורש

אבל זה קיים בהחלט.

לפעמים זה משפיע על הזוגיות לכל החיים.. בריאות הגוף והנפש... בקיצור

בוודאי שיש כאלו שיכולים להגיד שיכל להיות אחרת.. אבל כאמור לא יגידו את זה במפורש

אני מכירה האמתהמקורית

ובלי קשר למכירה או לא - לא הבנתי את העניין של הרחמים

יש לי ב"ה 2 ילדים מבחירה ואני לא צריכה או מבינה רחמים של אף אחת.

כי קודם כל - מה אכפת לך? אם היה נכתב הפוך, בטוחה שלא היה לך נחמד לקרוא שמרחמים עלייך כי את שמחה בבחירות שלך וחושבת שהן נכונות, ככה גם אצלנו אגב

דבר שני - אם תהיה חרטה או לא, זה עניין שלי

דבר שלישי בהקשר לחרטה - סטטיסטית, 90 אחוז מהנשים הבוגרות שנשאלו הצטערו שלא הביאו עוד ילד. בעיניי לא חכמה להצטער על עוד ילד שלא הבאנו כשההתמודדות כבר מאחורינו וזה לא משקף כלום. זה יכול גם להיות מתחושה של בדידות ומחשבה שעוד ילד היה מספק יותר חברה או דאגה או נוכחות כשההורים כבר בגיל השלישי והילדים הקממו משפחות משלהם כו מנהלים חיים עצמאיים. אליי באופן אישי זה לא מדבר כי אני חיה בהווה, ובהווה - ב'ה המשפחה שלי שלמה כמו שהיא.

בעינימ יש יתרונות גם למשפחה גדולה ( באתי מאחת כזו) וגם לקטנה. וגם חסרונות כמובן. שכל אחת תעשה מה שטוב לה🙏

את לא חושבת שנכון לחשוב גם על העתיד?נק-ניק

ברור שצריך לוודא שבהווה מסוגלים אבל האם בעינייך העתיד הוא לא שיקול?

זה שאת לא מכירהרק רגע קט

לא אומר שאין כאלה.

אני פשוט חושבת שאין טעם לרחם על אף אחת בלי הכרות מעמיקה עם הסיפור שלה. יש מקום להגיד שקשה לך להבין נשים שבחרו ללדת מעט ילדים. זו אמירה מתאימה יותר כי היא מודעת לשונות בין נשים. וזה ממש הגיוני שיהיה לך קשה להבין נשים שבחרו אחרת ממך בדבר כזה מהותי.

אוקיי.. מקבלת את שינוי הניסוח

שמיכת פוך

הניסוח צרם לי מאודהבוקר יעלה

אמא שלי באה ממשפחה גדולה, מספר דו ספרתי ו*בחרה* במשפחה קטנה בגלל שהיא לא חוותה את זה כדבר כיף.

אז אין צורך לדון ולרחם על אף אחד, רק לקוות שהילדים שלך ושל כל אחת יראו בזה דבר טוב וכיף.

מה זה רחמים?נק-ניקאחרונה

נראה לי הרבה פעמים בפורום הזה מבינים לא נכון את המושג.

רחמים זה רגשות של הזדהות בצער וקושי של הזולת גם אם הזולת לא מודע לקושי שלו.

ובוודאי שאני מרחמת על מישהי שגדלה במשפחה גדולה ולא היה לה כיף. זה אומר שהיא סבלה בילדות. זה בדיוק המושג של רחמים. השתתפות בצער על מה שהיא חוותה.

זה לא פעם ראשונה שיש כאן דיון על רחמים ומפרשים כאן רחמים כאילו אם אני מרחם על מישהו אני מתנשא עליו.

מצטרפת לתהייהנעמי28

בעיקר תוהה אם אמא עם משפחה מרובה מצליחה לשלב קריירה מצליחה (במיוחד כעצמאית ) ואם היא מרגישה שיש לה מספיק פניות לכל ילד.

תמיד כשאומרים לי מה זה כבר משנה 4 או 7

אני לא מבינה את זה

כל ילד זה עולם, זה זמן, זה יחס, זאת הקשבה, לראות אותו ואת הצרכים שלו.

זה לא רק סיר יותר גדול לארוחת צהריים שגם ככה מכינים, אז נוסיף עוד קילו.

מי שמצליחה שאפו גדול

אני מנסה לאכול בריא. באמת.מאוהבת בילדי

אבל קשההה לי בלי שוקולד.

ולא. 2 קוביות לא מספיקות לי.

עם האוכל אני מסתדרת, עם הנשנושים פחות...

מה אתן אוכלות בתור נשנוש שהוא ללא סוכר וללא קמח?

אני רגילה לאכול עוגות ושוקולד, לפעמים חטיפים.

החלפתי את זה בסודה, פירות וירקות, מה עוד?

כמה רעיונות של אחת עם בעיית נשנוש כזו גם חחחכנה שנטעה

קרקרים עם גבינה/טחינה

חטיפים יותר בריאים כמו במבה או חטיפי אנרגיה כאלה

יוגורט עם פירות

תמרים עם אגוזים (או בלי)

פירות עם חמאת בוטנים!

עוגיות ועוגות בגדול דברים שמכינים בבית ואז זה בכל מקרה יותר בריא מהקנוי

תבדקו אותי אבל נראה לי שבבמבה יש מלא קלוריותאוזן הפיל

זכור לי שבדקתי בעבר, וזה היה נשנוש רציני שלי

הורדתי וירדתי

ועכשיו אני יושבת וכמהה לנישנושים

מפנטזת על שוקולד

אבל לא מכניסה לבית

אז הכל בגדר חלומות. מנשנשת קפה קר, עם קש, כדי שיספיק להרבה זמן.

פריכיות

פתית

גזר

כן נכוןנעמי28

במבה מפוצצת קלוריות

בערך 540 ל100 גרם

זה מלא

והעמילן שבה אולי מרגיש מלוח אבל הוא סוכר לכל דבר

גם אני נפלתי בזה פעם חח

במבהחושבת לעצמי

שוקולד 90% מעורבב עם חמאת בטנים

תפוח וחמאת בטנים

בננה וחמאת בטנים וקוקוס

פופקורן, פריכיות ארז חטיפי פיטנסעדי7

אלופה!!יראת גאולה

את יכולה לאכול שוקולד עם אחוז מרירות גבוהזוית חדשה

הנשנוש הכי בריא שמצאתי: אדממהמתואמת

מבשלים עם מעט מלח, ואז לוקחים "תרמיל" אחד בכל פעם, לוחצים קצת ואוכלים את השעועית שיוצאת.

זה די נחמד...

אבל לא תחליף לשוקולד

בכל אופן, משתדלת לאכול את זה כשהצורך שלי הוא נטו נשנוש.

החיסרון הוא שצריך להכין את זה... (לא עבודה קשה בכלל, אבל עדיין דורש הכנה ודורש אחסון במקרר, אחרת זה מסריח נורא🤢)

רק שימי לב לא ללחוץ ישר לתוך הפהרק לרגע9

צריך לבדוק כי לפעמים יש תולעים בגרעין שבפנים. אצלנו מרוקנים לצלחת, בודקים ואז אוכלים.

תודה! חשבתי שרואים את הנגיעות על התרמיל עצמו...מתואמת

תודה על החידוש!

(האמת שעכשיו קנינו חבילה שלא כתוב עליה שצריך לבדוק...)

לפעמים רואים חור קטן ולפעמים לא..רק לרגע9

בכל מקרה כדאי לבדוק

תלוי בהכשר אני חושבת, כאלה שזה מהדרין ללא חרקיםאמא לאוצר❤

לא צריך ממה שאני מכירה

אני קניתי מהדרין והיה מלא בתולעים. מאז לא נוגעתחצי שני

באושר עד לדעתיחצי שני

וואלה?? בחיים לא ראיתי תולעים באדממה. וקונה מלאאמא לאוצר❤

כנ"ל124816

חמוציםלפניו ברננה!

הטעם החזק משקיט לי את.הרצון למתוק

חמוציות ללא סוכר

פופקורן (לא שיא הבריאות אבל יחסית לדברים אחרין הוא ברשימת הסבבה)

לחתוך את הירקות ולטבול במטבל כמו חומוס טחינה או גבינה.

אם אוכלים בריא ושותים מספיקהמקורית

הצורך בנשנושים יורד כי יש פחות תנודות של סוכר בגוף

תנסי להגביר חלבוןעל פני פחמימה, זה אמור להרגיע את הצורך במתוק

והאמת שאם אני כבר רוצה משו מתוק אז באמת אוכלת שוקולד

מה הכוונה להגביר חלבון על פחמימה?ממתקית

נגיד לאכול יותר חביתה מהלחם עצמו?
זה מפחית את תחושת הצורך העז למתוק?

הנוסחה לשובע לאורך זמן ללא תנודותהמקורית

ברמת הסוכר שיוצרות את החשקים זה חלבון שומן ומעט פחמימה

אני למשל כשאוכלת חביתה זה בלי לחם בכלל

מכינה אותה עם חמאה מ3 ביצים, ואוכלת אותה עם סלט אבוקדו/ ירקות חתוכים וגבינת שמנת 27 אחוז ביתית

אפשר מתכון לגבינת שמנת ביתית?קופצת רגעאחרונה

ושאלה, הארוחה שתיארת זה משביע אותך? למספיק זמן?

בעבר היית רגילה לאכול לחם והורדת או שגם בעבר לא אכלת הרבה?

אני מבחינתי לאכול סנדוויץ' לכל ארוחה 😵‍💫

אני אולי מאוד שונה ממךהלוואייי

כי אני הרגלת י את עצמי אי שם הרחק בשנים

לא לאכול כלום בין הארוחות

מבינה שזה נשמע קשוח אבל זה נטו הרגל

הגוף לא באמת צריך את זה אם אוכלים נורמלי בארוחות

אבל מה שבעיני יותר קל וככה נוהגת כבר שנים

שמה שלא רוצה לאכול אני לא קונה

ופשוט אין בבית ואין את הפיתוי

אפשר לקנות נשנושים כמו פירות,גרנולה עוגיות קוואקר,פיצוחים,להכין קרקרים בבית,

אגוזים שקדים ותמריםאבי גיל

מכינה לעצמי קינוחים מקמח כוסמין מלא

במקום לנשנש מכינה לעצמי שתייה חמה

מעדיפה פירות וירקות למשל בננה מורידה לי משמעותית את הרצון לסוכר

מה שעזר לי להוריד בנתיים כמה קילוגרמים

זה שהפסקתי גלוטן וסוכר לגמרי

עד עכשיו עם הגלוטן לא היה לי בעיה.. אבל הסוכר באמת נורא קשה הגמילה. נורא.

לאט לאט. תשימי לב שגם בחטיפי אנרגיה יש מלא קלוריות וסוכר. סודה הבנתי לא הכי בריא, שיתקנו אותי אם אני טועה, אבל גם אני מאוד אוהבת.

רק אחרי שהפסקתי לגמריייישירה_11

ההתחלה הייתה קה ברמת הדמעות - ואני לא מגזימה!!!

אבל אחרכך וואוו, לא מגרה אותי בכלל לא דחוף לי ולא נצרך.

(אני כבר לא שם חחחח רק אומרת לך מה היה)

וואו זה באמת מאתגראמונה :)

אני מכינה עוגיות מקוואקר וקוקוס וכאלה ומפחיתה סוכר. זה טעים וכן מתוק אבל לא בהגזמה

פירות שווים של קיץ

מיץ סחוט טבעי

כדי לאכול פחות שוקולד גם כשאני אוכלת (וגם סתם כי זה נחמד)- אני מכינה פרלינים מצימיקאו מומס בתבניות קטנות. ואז כאילו אכלת פרלין אבל זה פחות מקוביה

מה שגורם לחשק למתוקנעמי28

זה התנודות של הסוכר - אינסולין

במיוחד אם אוכלים ממנו בבוקר

ברגע שאוכלים יותר חלבון וסיבים אין קפיצות גדולות של אינסולין בגוף ויש פחות חשק למתוק.

אז לא מספיק רק להוריד מתוק

תוסיפי אוכל טוב שמזין וממלא את הצורך

והשבועיים הראשונים בערך קשים יותר ואז הצורך במתוק מתאזן

ושלא יהיה בבית

אם יש מאוד קשה לשמור
ותמרים זה ממש מתוק וטעים

אולי גלידות ביתיות (בננה תמר וזהו)

גם חוסר בשינה עושה חשק למתוק - עייפות שדורשת אנרגיה זמינה

פירות קפואים, אני מוצצת כל פעם חתיכהשיפור

יוגורט עם מייפל טבעי ואגוזיםעם ישראל חי🇮🇱

אני משתדלת כמה שפחות דברים מעובדים

וכמה שיותר טבעי

אז לא מדבר אליי גם עוגות קנויות או חטיפים ושוקולדים

אני גם לא קונה כי אין טעם הילדים מחסלים בשניה וגם אחר כך רבים ביניהם וגם השיניים וכאב בטן .. בקיצור מוותרת על התענוג

תנסי לטחון בבלנדר פירות קפואים שאת אוהבת עם יוגורט זה גם בריא וגם טעים ומרענן

אפשר לאפות עוגיות גרנולה בבית מחומרים טבעיים

אפשר להכין שוקולד בריא16210

קקאו סילאן ושמן קוקוס במקפיא

אפשר להוסיף חמאת בוטנים או טחינה ולשחק עם המינונים לפי מה שאוהבים

הנשנוש שלי זה שתיה חמהשמש בשמיים

אבל אני שותה עם סוכר, כשמתחשק לי לנשנש אני שותה קפה, קפה נטול, שוקו חם, חלב חם, לפעמים גם תה אבל זה פחות מספק אותי

שותה בלי משהו ליד, רק הלגימות הקטנות של השתיה החמה הממותקת, מספק לי את הצורך לנשנש

מרגישה כבדהאפרסקה

אני מרגישה שאני מתניידת כמו איזו סבתא. כשאני יושבת אין לי כח לקום, בבוקר אין לי אנרגיה לצאת מהמיטה, כשאני הולכת אני לא מצליחה ללכת בנחת רק חושבת מתי ההליכה תסתיים.

והמשקל שלי סבבה, הכי נמוך שהיה לי בשנים האחרונות (61). וכשאני מבשלת נגיד במטבח אני עומדת בסבבה, כנ"ל כשאני מנקה.

אבל בכללי מרגישה שכל פעולה דורשת ממני משאבים שאין לי. בעבודה אפס מוטיבציה, בקושי גוררת את עצמי לעשות את המשימות הכי דחופות. אחרי העבודה, אם אני לא מתחילה ישר לנקות ולבשל, אני נזרקת על הספה ולא מצליחה לגרד את עצמי. אתמול בערב עשיתי קניות באושר עד, חשבתי לעצמי שעוד דקה אני מתרסקת על הרצפה מעייפות.

אני לוקחת ברזל וויטמין די (שאר הבדיקות יצאו סבבה), לא עושה ספורט בכלל רק בעבודה הולכת כל היום. יש לכן איזה רעיון? כיוון מה יכול לגרום לזה? ואולי אני סתם בטטה?

וואיאפרסקה

זה מה שמפחיד אותי, לעבור מקום ולגלות שוב בוס שקשה לעבוד איתו. כבר עדיף את הרע המוכר

אובדת עצות😔 הבת שלי נתפסה בגנבה.אנונימית באהב"ה

אני יודעת שהאנונימי לא קשור לפורום הזה. אבל פה יש כ"כ הרבה נשים חכמות שאולי יוכלו לעזור לי, כי אני מרגישה אבודה ולא יודעת איך נכון לפעול ועם מי להתייעץ. אין לי את הניק האנונימי של פורום הריון וממש לא רוצה שדבר כזה יישאר לי בניק הפרטי.

פתחתי גם שירשור בפורום אמהות, אבל פה הרבה יותר פעיל. מקווה שיתקבל בהבנה.

סוף כיתה ו'.

היא התקשרה אלי מהחנות, שהיא ניסתה לגנוב והמוכרת תפסה אותה והיה לה כבר חטיף בתיק שאני קניתי לה, והמוכרת (כמובן) לא האמינה לה, אז היא ביקשה ממני להגיד למוכרת שהחטיף שלה.

כמובן שהתנצלתי בפני המוכרת. הילדה המשיכה לקייטנה ואמרנו שנדבר בבית.

אני מזועזעת ולא יודעת איך לפעול. היה בעבר מקרה שהיא גנבה ממנו סכום כסף, כשבדקתי איתה היא הכחישה לגמרי. בצורה הכי משכנעת שיש. אבל בסוף היה לי דרך לגלות שזו היא בוודאות וכשאימתתי מולה היא ממש בכתה והצטערה ולקחה את זה מאוד מאוד.

בעבר היה מקרה של גנבה בכיתה שלה. כשניסיתי לברר מולה היא אמרה שלא קשור אליה, למרות שמשהו בהתגוננות שלה לא עבר לי חלק. וגם היא מצליחה ממש לשקר לי בלי שאצליח לזהות אם היא דוברת אמת או לא. בסיפור הזה לא היה לי דרך לדעת בוודאות אם באמת היא קשורה לזה (וגם למורה לא) ובסוף הסיפור התמוסס.

ועכשיו זה…

פתאום חוששת שהיא גנבה עוד הרבה פעמים, מהרבה מקומות.

היא עושה בייביסיטר חופשי. איך אני יודעת שהיא לא גונבת מהם??

אני מרגישה שאני לא יכולה להאמין לה לכלום. כי היא נתפסה בשקרים כ"כ הרבה פעמים והיא מצליחה לשקר בקלות.

ממש לא יודעת איך נכון לפעול. קשה לי עם זה כ"כ.

אני חושבת שדווקא זה שנתפסהאמאשוני

זו הזדמנות לדבר על זה.

הכי חשוב שאת תהיי אסופה ותביני לאן את רוצה להוביל את השיחה ומה לא לעשות.

זה לא חייב להיות היום, אפשר גם מחר, אבל לא למשוך יותר מדי כי לה אין מושג לאן זה הולך.

אני חושבת שכדאי גם לערב את בעלך אם יכולה להיות לו השפעה לטובה.

בעיני מה שחשוב בשיחה זה לתת מקום לרגשות שלה, לדחפים. להפריד אותם מהמעשים

(למשל הצורך בחטיף נוסף לעומת הדרך שהיא מצאה להשיג אותו שזה בגניבה)

לה מסיבה מסויימת היה מאוד חשוב שיהיה לה עוד חטיף. אולי עניין חברתי, אולי הממתק שהיא אוהבת, כך או כך, להעביר ביקורת על הצורך עצמו, לא יעזור לה להתמודד עם הניסיון בפעם הבאה.

אם היא תדע שהמחלוקת היא לא על עצם הצורך בממתק, אלא על הפתרון, אז היא תהיה יותר קשובה לשמוע ולקבל.

(את עניין הממתק אפשר לטפל בנפרד אבל זה לא מה שבוער כרגע, זה עדיין לגיטימי בגיל 12 לרצות מאוד ממתק גם אם זה לא בריא וכד')

אני חושבת שכדאי להתחיל את השיחה בלשאול איך היא הרגישה כשאדם זר תפס אותה על חם. זה כבר לא תאורטי.

להבין אם העא הבינה את הלקח בעצמה, או שמבחינתה הבעיה העא שהיא נתפסה ולא בעצם הגניבה.

לא הייתי באה בביקורת מאשימה, אלא בשיחה שבה אנו מנסים להבין מושגים כמו דחפים, איפוק, קבלת החלטות, אחריות ותוצאות. היא כבר בגיל שאפשר להבין מושגים כאלו.

אם עד כאן היא אתכם, תשאלי אותה מה לדעתה יכול לעזור לה בפעם הבאה לקבל החלטות טובות יותר.

אם היא לא אתכם,

אם היא בהכחשה, מסירה אחריות, לא מבינה את הקשר בין הדחף למעשה לתוצאה, הייתי עוצרת את השיחה ומסמנת לעצמי מה הנקודה שצריכה בירור ועל זה עובדת. כי אם אין החיבור בין כל החלקים האלו לא יעזור כמה שתגידו שזה אסור.

ממה הייתי נמנעת בשיחה על הנושא:

האשמה עצמית (ילדה רעה או איזה ילדה את. תזכרי שמה שרע פה הוא המעשה ולא הילדה)

מתח דתי (זה כתוב בתורה)

השלכה לעתיד (מה יהיה ממך)

הקצנה (קלפטומנית)

הפחדה (גנבים שמים בכלא)

רגשות/ תחושות שלה שכדאי לתמלל ולהנכיח (אם היא מרגישה אותם):

צער

בושה

חרטה

חוסר אונים

מתח

תסכול

בהלה

וגם מהצד השני:

סיפוק

הנאה

ערך חברתי

תזכרי שהיא עדיין ילדה, והתפקיד שלנו כהורים זה להוביל בבטחה בדרך הנכונה אל הבגרות.

כמו שאם היא עושה טעות בשחיה, אנחנו נלמד אותה לשחות נכון, אבל בלי רגשות מבוהלים מהצד ההורי, ככה גם בהתפחות המוסר ודחיית סיפוקים ושאר ההתמודדויות שעוד בפתחנו.

בנוסף, כדאי לבדוק אם יש בעיות קשב. אם היא מאובחנת, אפשר להתייעץ על טיפול מותאם. אם אין לה מטפלת אולי כדאי להתחיל טיפול. (יש קוגפאן וכד')

אם היא לא מאובחנת, כדאי להתקשר למורה לשוחח לשאול אותה אם היא רואה סימנים של בעיות קשב,

הרבה פעמים אצל בנות קשה לזהות בגיל צעיר בעיות קשב, (במיוחד אם היא מפצה על זה באסרטגיות אחרות)

כי זה לא מתבטא בהתנהגות קולנית או בתזוזתיות אלא יותר בחולמניות וקשיים תפקודיים אחרים (כמו סדר וארגון משימות)

אם זה עניין של בעיות קשב, אז הטיפול צריך להיות מותאם, כי היכולת לעצור ו"לחשב מסלול מחדש" לא נבנה אצל הילדים האלו באופן טבעי כמו אצל ילדים אחרים ולכן צריך לחזק מנגנון של תכנון ובקרה באופן אחר ומותאם.

זה שהיא למדה "לסובב" אותך ואת המורה בשקרים, יכול לחזק את זה שיש פה בעיה עמוקה יותר שטרם זוהתה כי פיתחה אסטרטגיות כיסוי משלה על הבעיות עצמן.

לא בטוח שזה יושב על זה, מעלה את זה כאופציה רק כדי לוודא...

בנוגע לבייביסיטר, כדאי לשקול אם לאפשר לה בשלב הזה אם את לא בטוחה שיש לה את הבשלות של התנהגות בבית של אחרים.

אולי ששתשמור עליהם אצלכם או בגינה או תעשה קייטנה אצלכם כדי לא לשבור אותה..

וואי! תודה על הפירוט הרחב🙏🏻אנונימית באהב"ה

בדיוק סיימתי שיחה ארוכה מאוד עם מדריכת הורים שמתמקדת בעיקר בגיל ההתבגרות. אמרתן דברים חופיים וזה מחזק אותי!

תודה על הנקודות שכתבת במה להתמקד וממנה להימנע בשיחה, עוזר לי.

היא באמת מאובחנת עם קשב, בלימודים מטופלת עם כדורים. חוץ מהקטע הלימודי הקשב בא לידי ביטוי בהתארגנות ובהתמקדות במשימה. אבל בשאר הדברים היא לגמרי איתנו. ילדה מאוד מאוד בוגרת ואחראית. יודעת טוב מאוד מה נכון ולא נכון. אחרי שמקלפים את קליפת השקר היא ממש מביעה צער וחרטה. מבינה שעשתה משהו לא בסדר.

זה מאוד מאוד תואם לבעיות קשבאמאשוני

התיאור שלך עכשיו עוד יותר מחזק את הכיוון של הקשב:

יודעת מה נכון ומה לא

מביעה צער וחרטה

מכסה בקליפות.

עוד יותר לא הייתי מדברת על מוסרי/ לא מוסרי

ואפילו הייתי חושבת פעמיים אם להשתמש בשורש ג.נ.ב כי די ברור שהבעיה לא שם, וזו מילה מאוד כבדה מוסרית.

יש לה בעיות של תכנון ובקרה (מרשה לעצמי להניח את ההנחה הזאת לפי מה שתיארת על התארגנות והתמקדות במשימה)

עוד יותר הייתי מרדדת את המסר מהשיחה כי לפי התוספת שלך הכיוון צריך להיות בכיוון אחר.

החשש שלי, שאם השיחה הזאת תוביל למקומות קשים בביטחון ובתפיסה שלה לגבי עצמה,

אז גם כשתקחו אותה לטיפול

זה יבוא ממקום שלילי.

את גנבת ולכן אץ צריכה טיפול

כשהכיוון הנכון יותר הוא יש לך (או את סובלת מ) בעיות תכנון ובקרה, עד היום התמודדת עם זה בדרכך שלך, בלימודים מצאנו פתרון של כדור (השפעת שעות מוגבלת) ועכשיו אנחנו רוצים ללמד אותך עוד כלים שיעזרו לך להתמודד עם התוצאה של חוסר תכנון ובקרה.

כשמקלפים קליפות, הילד חשוף ופגיע מאוד. לכן חשוב אחרי הקילוף לעטוף אותה במצב הזה ולא לקלף קליפות ולכוון חיצים..

לקלף ולחבק. האמת כבר יצאה החוצה.

שתדעי שלנו למשל אמרו בכמה מצבים שלא חייב לקלף קליפות, אם זה כרגע מגן עליה אז לשמור על ההגנה הזאת.

אמנם פה זה מקאה שונה, רק מחדדת כמה חשובה פה הרגישות כי ככל הנראה אין פה בעיית מוסר.

יכול להיות שאני כותבת טיפה נחרץ לכיוון מסויים, מנסה לא להכליל ולא להשליך, אז סליחה אם לא הכל מדוייק, מקווה שתקראי באופן הנכון לכם.

בכל מקרה, הטיפול שיכול להתאים לה נקרא קוג-פאן

והוא מתמקד בתקודים ניהוליים.

יפה שהתייעצת עם מדריכת הורים, האם היא יודעת שהילדה מאובחנת קשב? האם יש לה ידע אקדמי וניסיון מספק עם ילדי קשב ובמיוחד בנות בגיל הזה?

זה יכול לדייק ואפילו לשנות את התמונה.

כדאי להתייעץ עם מכון או מרפאה בעיסוק או מישהי שמטפלת בילדות גדולות/ מתבגרות עם בעיות קשב. כי בדיוק בתפר הזה של בין ילדה לנערה קורה משהו שאסטרטגיות ההסתרה והכיסוי על החוסר בתכנון ובקרה, כבר לא עובד ואז זה כבר "על השולחן"

ותופס את הדימוי העצמי של הילדה בדיוק בשלב הרגיש הזה של תחילת גיל ההתבגרות ותפיסת האני העצמי שמאפיין גיל בת מצווה.

ואז בנוסף להכל יש ביקורת על המעשים והתוצאה. לפעמים זה פשוט יותר מדי לילדה להתמודד עם הכל.

וגם לך תהיה יותר רגיעה לדעת על מה זה יושב ואיך מטפלים בשורש הבעיה. אז לא דחוף לדבר על הכל עד הסוף. אפשר לרכך את המסר ולדבר על הדברים החשובים בלי לפגוע.

איזה מקסים כתבתאוזן הפיל

לקחתי ממך המון.

אני שומרת לעצמי, יש כאן הרבה תוכן שיכול לעזור בהרבה סיטואציות דומות.

תודה🙏

חיבוק, באמת קשוחכולנה

אין לי ניסיון עם מקרה כזה, אבל פעם שמעתי עצה שנשמעת לי הגיונית

אחרי שאת עושה איתה שיחה, כמה שאפשר בלי להאשים, אלא מנסה לשדר לה שאת איתה ומבינה שיש לה כרגע בעיה שהיא לא מצליחה להתגבר עליה לבד, ולכן היא לא הולכת למכולת לבד ולא עושה בייביסיטר, או כל דבר אחר שיכול להפיל אותה, עד שתרגישו שתיכן שהיא מוכנה לזה.

תנסי להבין ממנה מה המניע לגניבה, אם זה ריגוש, או תחושת חסר, ולנסות להציע דרכים אחרות למלא את זה.

זה באמת נשמע קשוח, אבל מאמינה שזה עניין חולף שאפשר להתחזק ממנו, בע"ה תראו ישועות

נשמע לי קיצוני להגיד לא הולכת לבד כשהיא בכיתה ואונמר

ברור שצריך פתרון כלשהו,

אבל מאשים ממש ומנמיך ומבייש להגיד לילדה בכיתה ו 'אי אפשר לסמוך עלייך בכלום ומעכשיו את עם אזיקים להורים'. מזעזע.

ממש לא בקטע מאשיםכולנה

תלוי איך עושים את השיחה, כמו שאם ילד לא נראה מספיק אחראי לחצות כביש לא אתן לו עד שנראה שמפתח מסוגלות, גם כאן.

המסר צריך להיות אנחנו איתך ופה ללוות אותך, ומאמינים שזה משהו שיחלוף, אבל עד אז אנחנו נהיה איתך.

ולא אמרתי לא לשחרר, אבל לא הייתי שולחת לקניות ולא לבייבסיטר, בעיניי המחיר שהילדה תשלם בלהיתפס שוב גדול מחוסר עצמאות זמני.

היא כתבה למכולת ולבייביסיטראמאשוני

בייביסיטר בכיתה ו' זה לא טריוויאלי זה דורש בגרות מסויימת, ועדיין אין לה את הבגרות בכל הכיוונים הנדרשת, והמכולת היא כבר נפלה שם פעם אחת.

אולי היא למדה לקח ואולי לא.

אם הייתי חוששת להגיד לה לא ללכת בכלל למכולת זה מהבחינה שזה מחריף את הניסיון ואז אם היא כן תיכנס למכולת לבד אז היא כבר "עשתה מעשה אסור" אז כבר לא משנה איזה עוד מעשים אסורים עושים על הדרך כי הגבול כבר נחצה.

בכל אופן, לחברות, בילויים, חוגים, פעולות, מפגשים בשבתות הכל פתוח בפניה חופשי. זה ממש לא אזיקים.

וחוץ מזה שללכת עם חברה זה גם לא ללכת לבד וזה גם לא ללכת עם ההורים, אז מצד ההצעה זה גם תופס

וכשהיא עם חברה היא לא תתפתה לקחת בלי לשלם.

אולי זה גם שונה יישוב או עיר.

גם מעקב אחרי מיקומים לגבי תופס בגיל הזה באוכלוסיות רחבות במדינה. (ואולי באוכלוסיות אחרות נתפס כפולשביקי)

טוב. לוידעת.אונמר

מבינה מה הכוונה, אבל נשמע לי שאם אני כשהיתי בכיתה ו היו אומרים לי דבר כזה,

היה מאד מאד מוריד אותי ומנמיך אותי ומבייש אותי.

זה לא משהו שרוצים שהיא תחווה פה אחרי שהיא כבר בכל מקרה חוותה מלא בושה בסיטואציה הזו.

והיא כן מבינה את החומרה. היא פשוט לא מצליחה לשלוט בזה או למתן את עצמה.

אבל לא שווה את התחושה הרעה שהיא תקבל כשיגידו לה 'מעכשיו אי אפשר לסמוך עלייך'.

מאמינה שיש דרכים אחרות למנוע הישנות של מקרה כזה.

אפילו אם האמא תהיה עם יד הדופק שהיא כן הולכת למכולת להזכיר לה, או לתת לה כמה שקלים במיוחד כדי לקנות לה משהו טעים כדי שלא תתפתה.

לא חייב להוריד אותה לילדה בגן חובה חסרת שליטה.

אני מבינה מה שאת אומרתאמאשוני

אבל לא צריך להקצין את זה,

זה לא אזיקים ולא גן חובה.

לבת שלי בכיתה ג' לא אתן ללכת לבד לסופר מבחינת התמודדות עם גירויים והתנהלות כללית

אז זה אולי להוריד אותה שנה- שנתיים לא מעבר.

יכול להיות שגם שנתיים זה הרבה מבחינה הזאת, זה עדיין לא כמו רגרסיה של 6 שנים.

המסר צריך להיות בכל מקרה למנוע גירויים עד שנמצא מה יכול לעזור לך להתמודד איתם. ולא אי אפשר לסמוך עלייך שזאת אמירה הרבה יותר כללית וגורפת

ואפשר גם לשאול את היחדה מה יעזור לה.

זה לא תמיד אחיד בין כל הילדים.

אני לא יודעת מה דעתי על הפתרון הזה ספציפית, אבל הוא לא כמו שאת מתארת אותו לדעתי.

כן יש פה רגרסיה מסויימת אבל זה מתבקש שמשהו משתנה, לא חושבת שילד שנתפס במעשה אסור חושב שהכל ימשיך כמנהגו..

למה את מניחה שהיא מבינה את החומרה?נעומית

זה לא שאני בהכרח מסכימה עם העונש המוצע.

אבל יכולות להיות השלכות חריפות על גניבה שילדה בכיתה ו' לא מודעת אליהן. והיא לא מבינה כמה זה חמור.

(מה ההבדל בחומרה ובתוצאות של לקחת שוקולד שאמא לא מרשה לבין לקחת שוקולד מהחנות).

לעניות דעתי, אפשר להסביר בלי כעס מה ההשלכות. אנשים יכולים לכעוס מאוד אם משהו נלקח מהם. בעל המכולת מאוד רגיש למוצרים כי הם הפרנסה שלו ולכן הוא יכול מאוד לכעוס.

במקרים מסוימים יכול להיות שיזימנו משטרה/יערבו את ההנהלה של בית הספר.

לא לומר לה מה יקרה *לה* אלא מה יכול לקרות במקרים של גניבה.

אני חושבת שפחד זה מניע חברתי טוב, והוא בהחלט יכול לעזור להתגבר.

ככה האמא כתבה.אונמר

שהיא כן ממש מתחרטת אחרי שמדברים על זה.

ובעיני לדבר על מה יכול לקרות אם--

זה על הפנים.

לא ככה מחנכים. לא על ידי פחד מעונש.

למה לא בעצם?כורסא ירוקה.

לפעמים להבין את ההגיון לא מספיק, וצריך תמריץ נוסף. לא תמיד תמריץ חיובי עוזר כי הוא בתחושה יןתר דורש מאמץ ורצון ותמריץ שלילי הוא לרוב יותר פסיבי. בשניהם בסוף המעשה הוא אותו מעשה אבל תמריצים שונים גורמים לנו להתייחס למעשה ולמאמץ באופן אחר.

שיטת חינוך שמבוססת על הפחדה זה רע, אבל אם בנושא ספציפי הסברים לפני ושיחות והבעת חרטה לאחר מעשה לא עזרו אז כן יכול להיות שפחד מעונש יהיה עוד עזרה לילדה להימנע מזה.

כשאת מחנכת לא לרוץ לכביש את לא מסבירה שאפשר להיפגע? זה בול אותו הדבר.

חוץ מזה הבעת חרטה לא בהכרח אומרת שיש חרטה על המעשה. אולי היא מצטערת שתפסו אותה או שכעסו עליה, או שהיא מבינה שככה מתאים להגיב. זה אמנם אפשרויות קיצוניות יותר אבל הן גם קייימות בעולם. לא בהכרח שנכון במקרה הספציפי, ועדיין.

ככה או ככה, החרטה וההבנה לא עוזרות לה לעצור את עצמה

לא כדאי לבנות על זהאפונה

שהפחד יגרום לה להפסיק לגנוב.

כולנו יודעים שמי שצסמס בנהיגה יכול למות או להרוג חלילה, וכמה מאיתנו עושים את זה בכל זאת?

ובכן...

אפשר לציין את ההשלכות, אבל מה שיעזור לה, מה שהיא צריכה באמת זה התבוננות מעמיקה מה קורה בחיים שלה, ויצירת סביבה שתתמוך בתהליכי הבשלה שיאפשרו לה להיות פחות אימפולסיבית ויותר אינטגרטיבית.

הנזק רב על התועלת.אונמר

להפחיד ילד ממעשה בגלל שיהיה לו תוצאה מפחידה זה ידפוק לו את הניהול הפנימי שלו ויצר אצלו כעס, הרבה יותר מהסיכוי שהופ הנה היא תפחד ותהיה ילדה קסם.

כמו שלא תפחידי את הילד שלך לא לחלל שבת כי יש גיהנום.

בעיני עצם ההפחדה היא לא נכונה. זה לא דרך.

יש פה נשמה של ילד.

לא רק מעשה שנעשה או לא.

אין לי רצון שהילד שלי יהיהי מאולף. יש לי רצון שהוא יהיה מחונך.

הפחדה זה אילוף. שגם זה לא תמיד עובד, אבל גם אם כן, זה אילוף.

אם רוצים שילך באמת יתנהל בצורה נכונה,

צריך לראות אותו. לא רק את המעשה.

באמירה כזו, שאם נפחיד אותו מהמעשה ונגיד לו שאם יגנוב יהיה גנב גדול ושמים על זה בכלא,

את מנסה אך ורק להשיג תוצאה.

אני רוצה ילד שלא גונב ולכן אעשה הכל בשביל זה.

לא אכפת לך מה קורה עם הילדה. מה היא עוברת כשאת אומרת לה דבר כזה. מה זה עושה לה בראש.

יש פה הרבה יתר מהאם היא גנבה או לא.

דיי בסיסי בעיני לראות את זה.

טוב אני לא מסכימה איתכןכורסא ירוקה.

@אפונה @אונמר

אני מנש לא חושבת שצריך להסביר לילד על גיהנום אבל כן על השלכות קונקרטיות זה חלק מהחיים. לא צריך סדנת הפחדה אבל להבין מה התוצאות האפשריות של המעשה זה חשוב מאד.

לפעמים זה יעזור ולפעמים לא,אבל בכל מקרה זה משהו שצריך להסביר

אני חושבת שיש הבדל ענקאיזמרגד1

בין הפחדה- של ישימו אותך בכלא ותלך לגיהנום, שזה משהו שהוא לא פרופורציונלי ולא הגיוני או קרוב לילד

לבין הסברה של תוצאות- תיקחי בחשבון שיכול להיות בושות, דחיה חברתית (אם הגניבה קורית בכיתה), עירוב של היועצת או כל תוצאה אחרת שהיא הגיונית לגמרי אם תופסים אותה. וזה נראה לי לגמרי הגיוני להסביר לילדה בכיתה ו שאמורה לפחות להתחיל להבין שיש תוצאות למעשים שלה ומה הם.

לא רואה בזה צורך.אונמר

חושבת שיש מספיק דרכים להסביר לילדה לא לגנוב חוץ מלאיים שישתפו את היועצת או שהמוכר במכולת יכול לכעוס נורא.

ושגנבים גודלים מסימים בכלא, ושאפשר לפעמים להזמין משטרה. (כמו שכתבה @נעומית בהודעה הראשונה שדיברו על הפחדה)

אני ממש בהלם שכולם פה סבבה עם להגיד דברים כאלה לילדה בכיתה ו.

מה קורה לכן.

זה נשמה של ילדה. יש פה נשמה קטנה שתכף תהיה גדולה. למה לצלק אותה ככה עם איומים. וואו.

ובשום אופן לא היתי רוצה שהילדה שלי לא תגנוב מהסיבות שכתבת.

לא גונבת כי יהיה לי בושות.

לא גונבת כי ידחו אותי חברתית.

לא גונבת כי אם יתפסו אותי יגידו ליועצת.

זה הסיבות שגורמות לך כבן אדם מבוגר לא לגנוב? אז למה היא כן?

מזעזע.

בטח לא כשברור כל כך שאין ילדה שגונבת כי היא רוצה לעשות רע בעולם.

תקראו את התגובה של @אמאשוני על כמה שזה פשוט ילד קשב וכל כך לא כמו שעשיתם את זה.

https://www.inn.co.il/forum/t1438713#15770442

זה לא איום, זה הסבר של מה יכול לקרותאיזמרגד1

ואני לא חושבת שזאת הדרך לפתור את הבעיה. אבל כן אני חושבת שבמקביל לפיתרון אפשר או כדאי להבהיר מה ההשלכות שיכולות להיות לבחירה כזאת- שכן, זה יכול להסתיים סיפור הרבה יותר גדול ממה שהיא התכוונה אליו וזה משהו שלדעתי כדאי שהיא תדע. הרבה פעמים ילדים חושבים ששטות מסוימת היא ''בקטנה'' כמו לחשוב שלקחת חטיף מהבית בלי רשות ולגנוב מהמכולת זה אותו דבר, ואני כן חושבת שנכון להבהיר את זה שלמעשים שלנו יש השלכות ויש דברים שיכולים לקרות. (או לשמור עליה שלא תוכל להגיע למצב כזה כמו שהציעו פה בתגובה אחרת, זה עוד אופציה)

צריך גם לקחת בחשבון124816אחרונה

שאם נותנים את הדגש על ההשלכות אז הילד עלול להסיק שבמקרים שלפי שיקול דעתו לא יהיו השלכות (למשל לדעתו אין מצב שיתפסו אותו) אז אפשר לגנוב (או כל התנהגות פסולה אחרת)

בוודאי שכןנעומית

לא לפחד מהורה

אבל לפחד מהשלכות שליליות זה בסדר גמור.

זה החיים, אם תרוץ לכביש, אתה עלול לקבל מכה.

אם לא תלמדי למבחן, את עלולה להכשל.

אם תקחי דברים שלא שייכים לך, יכעסו עלייך מאוד.

וכשתגדלי, אם תתכתבי בטלפון בנהיגה את יכולה למות.

אין סיבה להסתיר מילד את עובדות החיים הבסיסיות, בטח ובטח כשהוא מתקשה להבין אותן עצמאית.

כמובן שזה לא סותר את החינוך החיובי, האוהב והמלמד. שבו מסבירים על תוצאות חיוביות למעשים חיוביים.

גישה שבה לילד בוגר מגיבים רק באופן רך ומלמד מתוך הכלה אינסופית יוצרת ילדים חלשים, רכרוכיים, קורבנות תמידיים של המציאות, שמאשימים את הסביבה בכל בעיה שלהם.

מסכימה עם זה האמתהמקורית

מתנגדת בכל תוקף.אונמר

ילד יוצא רכרוכי מסיבות אחרות. לא כי לא הפחידו אותו מהחיים ומהגיהנום ומעונשים ומתאונות ומכלא.

מצטערת.

אני גם לא אומרת לאף אחד אל תסמס בנהיגה כי אתה יכול למות.

לא ככה מנהלים חיים תקינים.

כמובן שאם ככה את מתנהלת אז זה נראה לך בסיסי,

אבל בעיני הנקודת מוצא הזו שגויה לחלוטין ולא בריאה בכלל.

אנחנו לא חיים במרדף. ולא בתחרות עם הרוע. לא מבינה למה לבחור לחיות ככה.

יש עוד מלא סיבות לתת כשאומרים לבן אדם לא לסמס בנהיגה חוץ מ 'אתה תמות'.

כמוןב שזו הסכנה, ויש סכנות, ואין התכחשות אליהם.

אבל מיפה ועד לנהל את החיים בצורה כזו זה קיצוני,

בטח שלא לתת לילד להתנהל ככה.

נוראי בעיני לחשוב על ילד שככה מנגישים לו כל דבר בחיים.

ואני ממש לא חושבת שזה מה שמייצר בן אדם חזק וערכי. יש למיון דרכים אחרות לעשות את זה בלי להכניס כלא גיהנום ומוות בסוף כל סכנה.

איפה ראית לנהל את החיים?נעומית

אני באמת לא מבינה.

אני חושבת שכתבת דברים שמכעיסים אותך בכללי למרות שהם לא קשורים לנושא.

כתבת תחרות עם הרוע??? איך זה קשור?

כתבתי שיש טעם לשתף גם בהשלכות שליליות, אפשר להגזים ולהגיד שאם ילד מודע להשלכה שלילית, הוא מפתח חרדות וחי בתודעת גהנום. וזה ממש ממש לא נכון.

אני יודעת שהילד שלי יכול לאבד אותי ולכן לא אני לא מסמסת למרות שממש בא לי. לא כי אמא שלי קנתה גלידה והסבירה לי.

אני באמת מופתעת שכתבת לנהל את החיים, אין לי מושג איך ולמה הסקת את זה.

חלק מחינוך זה גם הסבר של תוצאה שלילית אפשרית. מסבירים מידי פעם כשצריך, לא כל דקה, ולא כתגובה לכל מעשה. אם כשילד מתקשה להיות ממושמע לגבול כל כך חשוב של גנבה. מסבירים מה יכול לקרות. ובלי כף הקלע, (לאמיתו של דבר גהנום הוא לא חלק מהאמונה שלי).

אם ילדה הולכת לבד בלי ליווי מבוגרפילה

אי-אפשר לאכוף את זה שלא תיכנס למכולת.

למה כולן פה יוצאות מהנחה שילדה לא שולטת בעצמה.

יש מצב שהיא כן שולטת. רק שהיא באמת לא מבינה למה זה כזה חמור. או יודעת שאין אחריות פלילית בגיל שלה. או מתביישת שכולן מביאות שלושה חטיפים לטיול והיא רק אחד.

יש סיפור לא יודעת איפה אפשר למצוא אולי מישי יודעת112233445566

שסיפרו פעם בבית ספר שהייתי שהיה מקרה של גניבה.

זה סיפור בתוך סיפור שמתאר מוסד שהיה בו גניבה וסיפרו לילדים סיפור על מקום אחר שהיה בו גניבה ואיפשרו להחזיר בצורה אנונימית ולילד לטפל בעצמו שלא יהיה בן אדם גנב.. לא זוכרת את הפרטים אבל זוכרת שזה סיפור ממש חזק.

שגם מתייחס ל"יצר" של אנשים ספציפים שיש להם את זה, ועל זה שאפשר לחזור בתשובה ולא כדאי להם לגדול להיות גנבים גדולים.

לא בטוחה אם מתאים לכיתה ו אבל נראה לי יכול לפתוח מחשבותץ בנושרא לאמא ואולי גם להנגיש לילדה.

חיבוק התמודדות לא פשוטה.

חיבוק גדולצלולה

אין לי מה להוסיף לתגובות היפות שנכתבו, אבל רק רוצה לספר שאני זוכרת את עצמי בערך בגיל הזה ''תופסת'' שתי חברות שכמעט גנבו במכולת (והבנתי שלא פעם ראשונה, פשוט הפעם הראשונה שהייתי איתן ותמהתי מה הן עושות). שתיהן היו ילדות חמודות ממשפחות טובות וגדלו להיות נשים מדהימות ומוצלחות.

עד היום מרגיש לי שפשוט הגבול לא היה מספיק ברור בשבילן, והן היו צריכות ''שיחת איפוס'' כדי להבין ולהפסיק.

מאחלת לך שתגדלו מזה בע"ה ❤️

ילד קשה (בן שנתיים)באתי מפעם

אני מרגישה שאני יוצאת מדעתי.

הילד שלי החמוד, המתוק, המצחיק פשוט מתיש לי את הנשמה.

אני מרגישה שהוא סוחט אותי פיזית ורגשית.

אין לי כוחות.

יש עוד ילדים מעליו בבית, הוא משתלט על הכל. אני מוציאה אותו מהמעון בשלוש, הילדים בבית מ1. והיום לפני שיצאתי להביא אותו מהמעון אני מחשבת לעצמי בראש, אוקי, יש לי עכשיו 4 וחצי שעות שאין לי חיים. זו התחושה.

איך שהוא נכנס הביתה הוא רק צורח, כל דבר שבא לו זה רק על ידי צרחות, צרחות, השתוללות, עצבים. בא לו דברים מאוד ספציפיים ואני לא תמיד מרשה ואז זה בכיות שעה. או שאני מביאה לא בדיוק כמו שרצה (אבטיח קוביות ולא משולשים, מים בבקבוק הזה ולא הזה). אני משתדלת שלא יהיה רעב אבל לא תמיד הוא מוכן לאכול אוכל ובא לו רק נשנושים.

ניסיתי לחשוב איזה רגש יש לי כלפיו וזה פשוט זהירות ופחד מהפיצוץ הבא. אני כל הזמן מרצה אותו שלא יבכה וישגע אותי.

הילדים אוהבים אותו מאוד כי הוא חמוד ממש, יש לו קטעים מתוקים שהוא מנסה לדבר, לרקוד, לשיר, הוא חתיך הורס אבל הורס לי את הנשמה. מה כואב לי? שאני קולטת שאני בלחץ ממנו אז צורחת על הילדים האחרים על כל דבר קטן.

כי א י ן לי יכולת להכיל עוד בכיות ועוד שיגועים, מה שיש לי ממנו זה מעל ומעבר.

חשוב לי לציין שמאז שהוא נולד הוא רגיש ובכיין, נסיעות איתו היו סיוט לא מהעולם הזה, קשה לי מאוד להרדים אותו מגיל קטן, יד תקופות יותר טובות ויש פחות. עכשיו ספציפית הוא עושה לי את המוות. יש לציין שלי הוא הכי בוכה ומשגע אותי, לבעלי הרבה פחות אבל עדיין. המטפלת אומרת שהוא ממש סבבה וזורם, היא אוהבת אותו מאוד והוא שמח לבוא אליה אבל מרגע שהוא מתעורר בבוקר הוא דורש ממני דברים בצרחות.

עכשיו שמתי אותו לישון במיטה הוא שעה שלימה צרחחחח את נשמתו, החלטתי שאני לא מוותרת, כל שנייה בא לו משהו אחר- להיות במיטה של אחיו, לשתות שוקו, להחזיק שמיכה, לצאת...

אחים שלו גם כבר לא מסוגלים לשמוע צרחות. אני לצערי הרבה פעמים מביאה לו דברים שלא הייתי רוצה כי לא בריא/ מלכלך אבל נכנעת כי אני לא מסוגלת.

לפעמים אני מרגישה שאני לא מצליחה כמעט להנות מהחמידןת שלו, זה עצוב מאוד, כי זה גיל מהמם.

תודה למי שקראה את הפריקה הארוכה הזאת.

אשמח לעידודים/ הזדהות / תובנות.

❤️

ועוד משהו חשוב! האיש במילואים והכל עליי 😭

יקירה המשפט האחרון שלך צריך להיות הראשון!❤️Doughnut

זה כל כך משמעותי! הכל עלייך הכי טבעי ומובן שאת נכנעת לו, צריך לשמור את הכוח😉... את מלכה ותודה לכם!👸🏻❤️

פרקטית- ממליצה בחום על הספר של הלוחשת לתינוקות "הלוחשת לפעוטות". ספר ממש מוצלח לי אישית מאד עזר בגיל הזה.

תודה!באתי מפעם

גם כשבעלי היה בבית הוא הוציא לי את הנשמה, אבל עכשיו אני ממש לבד בזה, אז קשוח לי. תודה רבה על ההתייחסות

נשמע ממש קשוח!מתואמת

חשבת ללכת איתו לאבחון?

כי אמנם את אומרת שזה בעיקר מולך, אבל את כן מתארת משהו קצת חריג, עם כל זה שהוא ב"גיל שנתיים האיום"...

יכול להיות שיש משהו קונקרטי שמציק לו, כגון רגישות תחושתית, ולכן הוא עצבני כל כך... ואולי הוא עצבני בעיקר מולך, כי בתת-מודע הוא מרגיש שאמא אמורה לפתור לו את כל הקשיים, ולכן הוא מוציא הכול עלייך...

מקווה ממש שתמצאי איך להרגיע אותו!

ובהצלחה גדולה עם ההתמודדות לבד כרגע, כשבעלך במילואים...❤️❤️

מסכימהאיזמרגד1

שווה לפנות להתפתחות הילד, ולנסות לבקש אבחון

וגם אם זה לא הכיוון- הרבה פעמים יש להם הדרכות הורים ודברים בסגנון שיכולים לעזור לך להתמודד איתו...

וואי נשמע ממש קשוחכורסא ירוקה.

אז קודם כל חיבוק ענק 🧡

זה יכול להיות המילואים, ויכול להיות הגיל, אבל מציעה בזהירות אולי שווה לאבחן? זה לא ילד ראשון ולמרות שהסיטואציה קשוחה נשמע שבתחושה שלך את רואה פה משהו חריג. אם לא אז תדלגי, רק משקפת מה קראתי.

תנסי לקרוא את הספר "לא קשור אלייך", התיאור שלך הזכיר לי אותו קצת (לא אומרת שבהכרח המסקנה זהה)

אני לא רציתי לכתוב ישירות🙈מתואמת

בכל אופן, מקווה שרופא הילדים של הפותחת הוא אדם קשוב, שלא ינפנף אותה ב"ככה זה גיל שנתיים", ושהיא באמת תגיע כמה שיותר מהר לפחות לאבחון ראשוני שייתן לה כיוון ודרך טיפול התחלתית כדי שיהיה לה אוויר לנשימה...

(גם את בעצם לא כתבת ממש ישירות, אשרייך❤️)

על מה זה מדבר? ילדים לא תקשורתיים?באתי מפעם

זה פרוזה, ספר חרדי, נקי לגמריכורסא ירוקה.

על אמא שחווה קושי עם אחד הילדים, נותן טיפה גם זווית ראיה כביכול של הילד אבל לי בקריאה היה משמעותי באמת לראות את התחושות של האמא והמסע שהיא עוברת מ"האם אני מדמיינת והכל בסדר?" דרך "משהו לא בסדר אבל אם אני רק אלמד להתנהל איתו זה ישתנה" (כמו שאמרת שאצל בעלך והמטפלת זה שונה) ועד המסר של הספר - יש לילד קושי אמיתי והוא לא קשור אלייך/לא באשמתך/לא בהכרח יפתר אם רק xyz.

בספר באמת הילד מאובחן בסוף עם בעיית תקשורת, אז כתבתי לא בהכרח המסקנה זהה אני סתם אישה זרה בפורום ולא מכירה את הילד והסיטואציה. אבל שווה כן לנסות לדבר עם הרופא, לתאר מה אתם עוברים וכו.

יכולה לומר לך שאני תיארתי לרופא סיטואציות מסוימות על גיל שנתיים וחצי והוא ממש לא אמר לי זה הגיל ולא שאל על קשיים מסביב ישר אמר תקשיבי יש פה ענין רציני וחבל שתסבלו לכו לאבחון. בסוף אצלנו זה דווקא כן היה ענין סביבתי שהשתפר פלאים בהמשך, אבל זה גם בא אצלנו "בהפתעה" ולא משהו שראינו ממש מלידה

אה, קוראת פה. תודהשושנושי

על מה הספר מלמעלה?שושנושי

יש לבית להורות מקרבת וובינריפ חינמיים על התפרצויותהשקט הזה

זעם

כשברור שהמטרה בסוף היא למכור את הקורס המלא, אבל אולי שווה להרשם למשהו כזה ולראות אם מתחברים לגישה שלהם ואם זה משהו שמדבר אלייך.

כי הם מדברים ממש על זה שילדים שלא מצליחים להביע את הצורך שלהם זה יוצא בצורה כזו של זעם

וואי וואי ממש מזדהה, ואולי באתי לנחם (רק אולי...)ממתקית

יש לי בן שבדיוק ככה, מלידה, הוא אחרי לא מעט ילדים, הקטן שלנו.
מיום היוולדו נהייה לי קשה יותר, בשינה, באוכל, בהכל (עם דגש על שינה), אף אחד לא היה כמוהו.
עקשן בצורה בלתי סבירה, וכמו שאמרת, רוצה את האבטיח הזה דווקא ולא מה שהבאתי לו, זורק, כועס, בוכה.
הוא האחרון, גם כי כבר די הזדקנתי, וגם הוא ממש לא עושה לי חשק לעוד (ומזל...חחח)
ילד מהמם, מתוק, חכם ונבון בצורה מיוחדת, אבל קששששההההה
לא אפרט, מה שאת עוברת, זה הוא.
כעת הוא בן 3, הייתי אומרת שמעט התאזן, נרגע יותר. מוציאה אותו מהמעון מוקדם יותר, כדי שישן בשמונה וחצי בלילה (הוא שונא לישון, ודי לא זקוק לשינה, היפר), בעיות בגמילה...לא מכירה שיש דברים כאלה. אבל בבכי מעט השתפר
יש לך גדולים?
הגדולים שלי לפעמים יוצאים איתו, זה מתנה.
בעלך במילואים- אז בכלל יותר קשה כי את לבד, ואולי זה גם משפיע עליו, לכן אולי כדאי הדרכת הורים?
בכל אופן,
אני הרבה גבולות חציתי עם הילד הזה (באוכל, ברצונות, בסדר יום, דברים שאני נגד למשל באוכל, אצלו היתרתי, אין לי כוח למלחמות)
מה שכן!!
כשיש לי פנאי וזמן- והוא דורש משהו שאני לא מרשה
אני אומרת לא, ויודעת שעכשיו יהיה שעת סיוט, אבל חשוב שישמע גם לא, ואז אני מחבקת, ומנחמת, ומרגיעה, והוא צורח, אבל זה שלב שחשוב לפעמים, כי באמת הוא כבר התרגל לקבל כמעט הכל.
והתקופה הקשה תעבור, ותישאר המתיקות בלבד.
ליבי איתך

ממש מזדההזריחה123

כמעט בכל מה שכתבת..

בן שנתיים וחצי

כנראה שהעקשנים חווים יותר חזק את גיל שנתיים…

אצלנו כבר חודשיים ככה, אולי יותר

אבל רואים ממש שינוי לטובה! למרות שיש ימים יותר קשוחים

באמת שאני חוצה אתו גבולות בלהרשות דברים שלא הרשיתי לגדולים, משתדלת לזרום עם הרוב ולעמוד על מה שממש חשוב לי.

כשהוא בוכה לפעמים עוזר להסיח את דעתו (לתת לו משהו שהוא אוהב לאכול/משחק אהוב/להחליף נושא)

ביחד עם מילואים זה באמת קשוח ממש…

אבל שוב, אני רואה שיש הטבה עם הזמן

מקווה שגם אצלך תהיה

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!!

לא פשוט בכלל..

אני גם ככה ממשאוזן הפיל

מהלידה.

אני מקשרת את זה להריון שבו חוויתי סטרס גדול כשפרצה המלחמה.

יצא לי גם לשמוע מעוד כמה שהשכבה הזאת לא פשוטה.

ואני רואה שזה כן משתפר כשהיא מתפתחת יותר ויותר

אבל זה כל כך קשה

קודם כל חיבוק ענק!!אפונה

ילדים עם רגישות גבוהה הם ממש ילדים עם צרכים מיוחדים.

החדשות הטובות הן שבהינתן התנאים הספציפיים שהילד צריך, או לפחות רובם - הם פורחים, ויש להם יכולות הרבה מעבר לממוצע.

החדשות הקשות הן ובכן, שיש לך ילד עם צרכים מיוחדים וזה לא פשוט בכלל.

אני רוצה למסגר מחדש רגע - הילד שלך עמוס תסכולים וממוגן, ולכן מתקשה להסתגל. ואת יודעת את זה ובוחרת לצמצם את התסכולים שעומדים בפניו גם המשמעות היא לאפשר לו דברים שהיית מעדה להימנע מהם.

מחזקת את ידייך לפנות להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית התפתחותית, שתתן לך קודם כל תמיכה וגם תעזור לך לדייק את הצרכים הספציים של הילד שלך כדי שתוכלו להתפתח יחד בטוב.

אוף, מבינה אותך כל כך!צריךעזרה:)

מציעה מאוד מאוד ללכת להדרכת הורים טובה, אנחנו לצערי עוד לא עשינו את זה ויש ימים שממש סובלים..

חיבוק ענקפילה

אולי לשחרר קצת. לא לחשוב על רגשות? פשוט לחיות. הוא לא אוהב בקבוק , שיצרח , לא רוצה משולש , שיצרח. את לא חייבת להרגיע אותו. אם ילד מתרגל שאמא מפחדת מבכי שלו ובוחרת בפינצטה על מה היא מתעקשת , אז הוא מתרגל לבכות על כל דבר. פעם כשבת שלי הייתה בת שנתיים (עכשיו סיימה בית ספר) רצתה מיץ מסוים. והוא נגמר. אז היא צרחה שעתיים רצוף. והיא לא על הרצף ולא כלום. היא מתנדבת במד"א , עובדת , ציונים טובים.

ילדים גם מרגישים לחץ. אם יש לחץ באוויר , הם מאוד נלחצים. גם אם את לפי הספר , לא מרימה קול , מדברת בצורה יפה. הם עדיין מרגישים לחץ.

אני הרבה פעמיםבאתי מפעם

לא מוותרת לו, כי בסוף הוא לא יכול לנהל את החיים של עצמו, עם כל הכבוד, למשל בא לו להישאר במקלחת אז נתתי לו עוד רבע שעה בכיף שלו, אבל אני חייבת לשים סטופ ולהוציא אותו אז הוא צורח ואני קצת מרגיעה וקצת מתעלמת אחר-כך. או שבא לו עכשיו גלידה, אני לא נותנת אז הוא יכול לבכות זמן ממושך, זה סיוט לשמוע בכי בלי סוף. ויש המון פעמים שאני מתגמשת למרות שלא בא לי לתת חטיף סתם ככה ביום חול, אבל רק לו אני מאפשרת לפעמים.

אמא שמרגיעה ילד שצורחאמאשוני

זו לא אמא מפחדת. זו אמא מובילה.

יש מצבים של אמהות מפחדות והולכות על הביצים, אבל זה לא הכרח

זה לא או לפחד או לתת לו לצרוח שעתיים.

אפשר לעזור לו לווסת את עצמו במגוון דרכים. לא תמיד הכל עובד אבל אם מנסים בסוף מזהים מה עוזר לאותו ילד.

למה אם מתייחסים לילד מבחינתך זה אומר לחץ?

לא אומרת שאסור לילד לבכות, גם בכי עוזר לפורקן וויסות. אבל בכי זה לא אמצעי היחיד. ואם אפשר לתת לילד הרגשה שאנחנו איתו גם כשהוא בוכה וצורח ולא מצליח להירגע בדרך אחרת, בעיני זה עדיף על פני גישה של תצרח כל יום, כל היום, בסוף תגדל.

מסכימה מאודשיפוראחרונה

אבל נראה לי שכדי להיות מובילה באמת, צריך לא לפחד מהבכי

ממש תודה לכל מי שקראה והגיבהבאתי מפעם

ההזדהות מאוד עוזרת לי (נחמת טיפשים 😌 ).

כתבנו פה על כיוון תקשורתי, אני לא חושבת בכלל.

הוא מתקשר מהמם. כשהוא רגוע ונינוח, וכן, זה קורה מידי פעם, תודה לה ' , הוא ילד מעלף, מתקשר, שר ורוקד, כשאחים שלו רבים הוא "כועס עליהם " בג'יבריש , או כשמישהו בוכה הוא מיד ניגש לנחם אותו ואני שלולית ממנו.

הציעו פה הדרכות הורים שונות ואני מאוד פתוחה לשמוע אבל לא מבינה בזה כ"כ, העולם הזה מלא במטפלים ואין לי סבלנות וזמן לניסוי וטעיה . אשמח להמלצה ספציפית.

עכשיו, דיברתי עם משהי מהמשפחה והיא מכירה אותו, תיארתי לה הכל והיא טוענת על קושי בוויסות חושי. שזה מאוד נשמע לי הגיוני. אבל מה עושים עם המידע היפה הזה? התפתחות הילד זה אומר טיפול שיתחיל עוד שנה בערך עם כל הטפסת...

אפשר ללכת למרפאה בעיסוק באופן פרטימתואמת

אם אתם יכולים, כמובן...

נשמע כמו רגישות גבוההאפונה

זה גם קושי בויסות חושי אבל גם ויסות רגשי,

הם סובלים/נהנים מעיבוד עמוק מאד של חוויות חושיות וגם רגשיות.

מוזמנת בפרטי אנסה לעזור לך עם מדריכה מתאימה.

המלצות ספציפיות להדרכת הורים:אמאשוני

1. הבית להורות מקרבת

2. לריסה גינת (אני עוקבת אחרי התכנים שלה כבר די הרבה זמן ומאוד נהנית)

ומחזקת אותך לקחת הדרכה מסודרת, גם כשיש ניסיון בהורות, זה מאוד עוזר כשיש אירוע מסויים אז שעושים לך סדר ואיפוס.

חיבוק גדול על המילואים!

קשוח ממש

נעומית

מקווה שיהיה קל יותר בהמשך.

כתבת שאצל הגננת הוא מתנהג שונה

אני חושבת שחשוב לבדוק איך הוא מתנהג בסביבות שונות עם אנשים שונים, מטפלת, אמא, אבא, סבא, ומקומות שונים: בית, גינה, בזמנים שונים, בוקר, ערב, שינוי, עייפות וכו'.

אם יש שוני דרמטי בין הסביבות, ייתכן שהקושי הוא בחלקו סביבתי.

תארי לך את עולמו של ילד בן שנתיים, הוא קיבל אבטיח מלבן והוא רצה משולש, הוא כועס, אח''כ מרגיש את הפאניקה של אמא מהכעס שלו, הוא נבהל, אמא נבהלת חזק יותר, הוא בפאניקה, אמא מבוהלת, היא מתקשה להיות רגועה וכך להרגיע אותו. אז הוא לא נרגע.

מציעה (אני יודעת שקל לכתוב וקשה מאוד ליישם), לשים לב איך את מרגישה כשזה קורה, לשים לב לחרדה. (אני מגישה אבטיח ואני פוחדת מהתגובה שלו), הוא בוכה (הוא לא יפסיק לבכות שעה, איזו אמא רעה אני).

ולנסות להתמודד עם זה (אני פוחדת, אבל אני יכולה להתמודד), הוא בוכה, וזה בסדר, הוא ירגע אח''כ.

אני חושבת שאחרי שתהיי רגועה ומקבלת יותר יהיה לך קל יותר למצוא פתרונות.

ועוד משהו, איך השפה שלו? יש מילים? חיבור של שתי מילים? במידה ולא, כדאי לבדוק בהתפתחות הילד. קושי שפתי לפעמים יוצר תסכול רגשי משמעותי.

בהצלחה! יצא ארוך

נכון וממליצה על הדרכת הורים כשלומדים ומכירים אתהלוואייי

העולם לש הילד והתכונות שלו בכל גיל אז יותר מקבלים כלים איך להתנהל מולו ואיך להגיב נכון יותר

ובעיקר איך לשמור על רוגע פנימי

תודה על ההשקעהבאתי מפעם

זה יוצא בעצם שאצלי בוא הכי בוכה ומתעקש, אח''כ אצל בעלי ואצל האחים שלו. אצל אחרים הוא יותר זורם. אני הרבה פעמים נשארת רגועה בבכי ומכילה כמו כל ילד בן שנתיים אבל מהר מאוד זה מסלים ואני לאט לאט נגמרת לי הסוללה של הכלה...

יש לו חיבורים של 2 מילים, הוא לומד המון מילים בתקופה האחרונה ב"ה, קוף קטן חוזר אחרינו בהכל, אבל עוד לא ממש מדבר.

הרבה ילדיםאפונה

פורקים תסכול במקום בו הם מונחים טוב יותר.

זה בסה"כ אומר שמולך יש לו פחות הגנות, שהוא מרשה לעצמו להרגיש את מה שבגן אי אפשר.

חיבוק!! קשוח ממש!!!❤️❤️❤️שיפור

מנסה להביא רעיונות שהורידו אצל הילדים שלי התנגדויות בגיל הזה, יכול להיות שכבר ניסית או שפחות מתאים לילד שלך-

1. לתת כמה שיותר בחירה- כל דבר שעושה איתו לחשוב, מה הוא יכול לבחור מבין 2 אופציות שאני קובעת. אתה רוצה צלחת כחולה או אדומה? אמבטיה או מקלחת? וכו'

2. סדר יום וכללים כמה שיותר ברורים וקבועים- נגיד הייתה תקופה שהיה לילד שלי נורא קשה להפסיק לשחק וללכת למקלחת אז השתמשתי בטיימר, הודעתי לו וכשהטיימר מצפצף נגמר זמן משחק וזה ממש הפחית התנגדות. נגיד בהשכבות לו"ז מאוד קבוע ומסודר, עם ציורים מתאימים שהוא יכול להסתכל ולראות מה הסדר, שכולל גם דברים שהוא נהנה מהם והוא יכול לבחור כמו סיפור. הבן שלי פחות היה צריך באחר הצהריים בשגרה, אבל בשבת ובימי חופש זה היה לו ממש משמעותי.

3. לשקף רגשות קשים במילים- אתה ממש עצוב כי רצית אבטיחים בצורת ריבוע וקיבלת בצורת משולש, אני רואה שאתה ממש עצוב. אתה רוצה חיבוק? לתת לו לבכות ומדי פעם לשקף לו שוב.

4. למצוא כלים שעוזרים להרגע- אפשר לדבר על זה בזמן רגוע, מה עוזר לנו להרגע כשאנחנו מאוד עצובים? חיבוק, לשתות, מוצץ, לשכב על הספה, לקפוץ על טרמפולינה.... אפשר להכין דף עם ציורים מתאימים. ואז כשהוא בוכה, אחרי שאני משקפת את הרגשות אני מנסה לשאול אותו מה יעזור לו, ואם אין לו רעיונות אז אני מציעה.

5. לזהות טריגרים- נגיד רעב או עייפות יכולים להיות טריגרים ממש משמעותיים להתפרצויות.

הצעה פרקטיתאמאשוני

כשאת מוציאה אותו ב15:00 תעברי בפארק. תשתו ביחד מים קרים, אולי שלוק. אבטיח. ביסקוויט.

תני לו קצת לזוז, אולי בימבה. חיבוקים, נשיקות.

אולי גם מוזיקה.

לעזור לו עם המעבר בין מעון לבית עם כל האחים.

כדאי להיעזר בבייביסיטרית לילדים האחרים לאיזה שעה אחרי שהוא חוזר,

שתעשה פעילות כיפית עם שאר הילדים, ככה תהיי רגועה שמישהו איתם ותהיי פנויה להתמודד עם המשך היום.

מציעה לקלח אותו בשעות מוקדמות יחסית. במיוחד אם הוא ילד שאוהב לשבת במים.

מים גם עוזרים להירגע מסטרס.

מכירות רב שיתיר לטבולנעמי28

עם נזם?

לא יודעת איך ואם אפשר להוריד רפואית

יש סיכוי כזה?

אני מכירה פסיקה שמותר עם עגיל קבוערק רגע קט

ורק צריך לסובב את העגיל או הנזם בזמן שאת מתחת למים.

מכירה שם של רב שמתיר?נעמי28

לא זוכרת ספציפיתרק רגע קט

אבל אני חושבת שראיתי את זה בתגובה של יועצת הלכה בקבוצה סגורה בפייסבוק.

תודה רבה!נעמי28

לי רב התיר עם עגיל רפואיאנייי חדשה

בתוך ה30 יום מהרגע שעשיתי את העגיל (חור שני ושלישי)

🙏🏼תודהנעמי28

בטחעל הנס

זה מותר לכתחילה

אמממ על בסיס מה אתשלומית.

אומרת את זה בכזאת ודאות?

אמנם ייתכן ויש מקרים שאכן אפשרי

אבל ממה שאני מכירה זה ממש לא לכתחילה, בטח לא לרוב הדעות ( גם אם בדיעבד כן מתירים)

אני בלניתעל הנס

עבר עריכה על ידי על הנס בתאריך כ"א בתמוז תשפ"ו 21:30

למדתי את הנושא מכל הכיוונים,

זה נקרא מיעוט שאינו מקפיד,יותר מיזה ההקפדה היא שזה כן יהיה עליה,ומאחר שהיא לא מורידה את הנזם כלל,יש כלל בהלכה שיותר מ30 יום זה נחשב לחלק מהגוף,ולכן אין עם זה בעיה.

משום ש:א.נחשב חלק מהגוף

ב.מיעוט שאינו מקפיד

ג.לא רק שתצא כך לרשות הרבים אלא חשוב לה שזה יהיה עליה.

נכון שלפי הרמא לכתחילה מורידים הכל,אבל גם הוא סובר שאם אי אפשר להוריד וזה חלק מין הגוף הטבילה כשרה לכתחילה.

זה נכון גם לגבי עגילים רגילים באוזן שתמיד עלי?אריאל765

אם את לא מורידה אותם בכללעל הנס

אם את מחליפה מידי פעם,אז ראוי לפחןת לסובב אותם במים,לפי הרמא לכתחילה צריך להוריד כל מה שאפשר.

מחליפה כל מקווה תכלס חחאריאל765

אמשיך להוריד כנראה אבל מגניב לדעת

זה רלוונטי אם פעם אחת תשכחייראת גאולה

תודה מעניין!נעמי28

מכירה מישהי שטובלת עם נזם בהיתראורי8

לא יודעת.לומר,שם של רב. היא התחתנה לא ממ והמדריכת כלות אמרה לה שמותר. ן היא לא מורידה את הנזם בכלל. כשהיה לי עגיל חדש,שלא הצלחתי להוריד הבלנית אמרה לי לטבול איתו.

אני מכירה שמותר כי זה מיעוט הגוף ואת רוצה שהואהשקט הזה

יהיה עלייך.

אם את רוצה רב, את יכולה לשאול בבית ההוראה של הרב זכריה בן שלמה

לשאלות בשיחה:

0528465585

למענה בוואצפ:

0515465585

תודה רבה!נעמי28

כל זמן שזה קבוע ויישאר עלייך לאורך זמן. זה אפשרי.תהילה 4

גילוי נאות: אני יועצת הלכה.

אם הנזם קבוע עלייך ואת לא הולכת להוריד אותו בטווח הקרוב. כמו שכבר כתבו לך - מותר לך לטבול איתו כי זה בטל לגוף שלך.

אבל- אם זה עלייך רק כמה ימים ואת הולכת להוריד ממש בימים הקרובים אז זו בעיה.

אני בכוונה לא כותבת את הטווח הברור של הימים כי יש מחלוקות בזה וכדאי לברר מה השיטה של הרב לפיו אתם נוהגים.

תודה! טוב לדעת❤️נעמי28

טבעת נישואין למשל- אפשרי תמיד לטבול עם?מרגול

עליי תמיד, גם לשה איתה אז נוטלת איתה ידיים.

כנ"ל טבעת אירוסין.

או שצריך/כדאי מאוד להוריד?

אני יודעת שבכזה מצב מותר להשאיר בנטילת ידייםפרח חדש

יש לי טבעת שקצת קטנה עלי עם השנים ומאוד קשה להוריד אותה

ואני עושה הכל איתה, גם בצק

ולכן לא מורידה לנטילת ידיים

למקווה כן מורידה כי זה לא שבילתי אפשרי להוריד אבל זה מאמץ, אז פעם ב.. לא נורא ומעדיפה ככה לטבול בלי זה

לנטילת ידיים זה שונה.תהילה 4

נכון. תודה על החידודפרח חדש

שלא ישתמע שבוודאות בטבילה אפשר להשאיר את הטבעת (יתכן וכן, אני לא יודעת)

נראה חי שזה לא אותו דבראורי8

נזם וסוגים מסוימים של עגילים. לפעמים ממש קשה ומסובך להוריד. אני יודעת שיש עגילים מסוימים( שכחתי את שמותיהם שאם מורידים לא כל אחת תצליח להחזיר לבד. מי שמורידה את הנזם מידי פעם ומחזירה לא נראה לי שמותר לטבול איתו. מדובר במישהי שלא מורידה בכלל ומסבך אותה להוריד כי לא בטוחה שתצליח להחזיר.

נכון, לאחותי יש עגילים שהיא לא יכולה להוריד לבדטארקו

רק פירסר מוריד ומחזיר לה אותם...

שאלה מעולה! לטבעת יש התייחסות מיוחדת בפסיקהתהילה 4

בגדול. בגלל שלפעמים לפעמים מורידים- למשל בלישת בצק (כמדומני שהרבה הנשים שמעו על העניין עם הבצק) - לא נכנסת לפלפולים רק בשורה האחרונה: כן כדאי להוריד. אצל ספרדים זה יותר קל אשכנזים יותר מקפידים.

אבל- למעשה אני רואה שרוב ככל הנשים מקפידות להוריד במקוה.

אז כדאי להוריד, אבל אם נתקע אפשר עם?מרגול

יש תקופות שהאצבעות שלי יותר שמנמנות וזה קשה מאוד להוציא

ואני לא מוציאה את הטבעת בכלל, לא בלישת בצק, לא בניקיון, לא אף פעם…

אם אפשר להשאיר כשקשה להוריד זה יועיל מאוד…

לכתחילה בגלל שרוב הנשים מקפידותתהילה 4אחרונה

כדאי לנסות להוריד.

אם יש לך בעיה פרטית והטבעת לא יורדת כדאי לפנות לייעוץ הלכתי אישי.

מאיזה גיל אמורים להבין גבולות כן ולא?כנה שנטעה

החמודי בן שנה ו8 לא מדבר עדיין אבל נראה שמבין הכל, חוץ מגבולות. אפשר להגיד לו מיליון פעמים כן ולא ואסור והוא חושב שזה משחק או לא יודעת מה ולא מקשיב. מתלבטת אם זה כי הוא לא רוצה להקשיב או כי פשוט לא מבין עדיין? מאיזה גיל אמור להבין גבולות? כמו לא לזרוק אוכל על הרצפה מהכסא או לא לעמוד באמבטיה...

מהגיל שבו יש לזה השלכותכורסא ירוקה.

ביום שבו אסור לזרוק אוכל אומר שאמא לוקחת את האוכל אז מבינים שזה אסור.

אם כשאסור לעמוד מושיבים אותו, בלי כעס, באדישות, אבל בעקביות עם המילה אסור, אז הוא יבין שאסור.

כל עוד לא ואסור הן מילים בלי השלכות הן חסרות משמעות מבחינתו

בשום גיל 🫣יראת גאולה

בכל גיל יש את מה שאין טעם לומר, כי זה לא יעזור..

כשהוא יבין מספיק מה זה 'לא', הוא כבר ייכנס לגיל שבודק האם אני יכול לעשות גם את מה שאמא לא מרשה...

נראה לי שהציפייה שילד יקשיב היא פשוט ציפייה מיותרת וחבל. עדיף להוריד אותו כשהוא מתחיל לזרוק אוכל, או להסיח את דעתו בזמן האמבטיה.

הוא אמור להבין מה המשמעות של המילה לאאיזמרגד1

אבל זה שהוא מבין לא אומר שהוא מיישם

הרבה יותר מעניין להמשיך לשחק במים או כל שטות אחרת שחשוב לו לעשות😅

פרקטית- קודם כל אני משתדלת שהסביבה שלו תתאים לו כמה שיותר (לדוגמה אם לא לעמוד באמבטיה זה בגלל סכנת החלקה אז לקנות שטיח טוב ואז הוא יוכל לעמוד חופשי) ולא להגיד לא אם זה לא משהו ממש חשוב לי.

ואם יש משהו שכן חשוב לי והוא עדיין עושה, להגיד משפט קצר של לא (לדוגמה- לא זורקים אוכל. אוכל אפשר לאכול, כדור זורקים.) ולהפסיק את מה שהוא עושה פיזית, פשוט להרחיק אותו משם או את החפץ ממנו...

מוסיפה עכשיו-איזמרגד1אחרונה

זה בדיוק הגיל להתחיל בהסחות דעת

להביא משחק מעניין (אני שומרת לי במדף למעלה סטוק קטן של משחקים בדיוק למקרים כאלה- כל מיני פנסים וקפיצים וכדורים ודברים מרשרשים)

להתחיל לספר סיפור פשוט (אני בדרך כלל מספרת על כבשה או כל חיה אחרת שקרה לה בדיוק מה שקרה לו)

להראות אוטו או חתולה מהחלון

כל דבר שאת מצליחה לחשוב עליו ויעניין אותו מספיק בשביל לעזוב את השטות שהוא עושה...

תודה לכן!כנה שנטעה

נתתן לי נק' הגיוניות למחשבה, אנסה להיות יותר חכמה עם זה

❤️

אני לא חושבת שזה קושי בהבנהשיפור

לפעמים הם פועלים כי זה כיף ומעניין בלי לחשוב האם אמא מסכימה או לא.

לפעמים הם בכוונה עושים משהו שיודעים שאמא לא מסכימה כי זה מעניין לראות מה יקרה כשהיא תשים לב.

לפעמים הרצון לעשות משהו יותר גדול מהצייתנות לכללים. היכולת לווסת את ההתנהגות עדיין לא מספיק מפותחת.

הנקה נקיהניקזמני

היי
מחפשת נשים שהצליחו להניק "נקי" אחרי שלא הצליחו בעבר
כאלה שזה לא פשוט בא להן ככה (למי שזה כך- תודו לה' כל יום על המתנה הנפלאה הזאת) אלא חוו הנקות עם מחזור והצליחו להתגבר על זה אח"כ
וגם טיפים למי שיש לה איך לשמור על הנקה נקייה וטובה לאורך זמן
(אני עם ילד שישי ב"ה, בכולם נאבקתי עם ההנקה וקיבלתי מחזור בין 3-4 חודשים אחרי לידה והחזקתי מעמד בשיניים 6-7 חודשים של הנקה סה"כ)

להבנתיאיזמרגד1

אלו דברים שהם בסוף גנטיקה, ולא בטוח שמשהו יוכל לעזור. יש דברים שכן יכולים להשפיע- להניק הרבה, שינה משותפת, בלי מוצץ, בלי להכניס למסגרת

אבל אלו דברים קשוחים ממש שלא בטוח ששווים את זה...

אצלי בלידות מתקדמותפרח חדש

הייתי מניקה יותר לפי צורך

ופחות נאבקת בהנקות לילה

לא מסתכלת בשעון

כמו אצל הגדולים שלימדו אותי 3 שעות וכו וכו וניסיתי לרווח יותר בלילות (טעויות של טירונים..)

והמחזור חזר אחרי 6-7 חודשים

לעומת אחרי חודשיים אצל הגדולים

תודה לעונותניקזמני

מנסה כמה שיותר להניק לפי הצורך

אני בהנקות מלאות נון סטופממתקית

גם בלילה
קיבלתי מחזור אחרי 4-5 חודשים מהלידה.
אצל האחרונים שלי, קיבלתי מחזור בערך שנה לאחר לידה
אין לי מושג למה ולמה זה קשור

אני לא עונה להגדרות שלךהשם שלי

הנקתי לטווחים ארוכים והלך לי בקלות.

כן היו הבדלים בזמן חזרת המחזור בין הפעמים השונות (בין חצי שנה לשנה ותשע).

זה בעיקר היה מושפע מהנקה בלילה, ובכללי התארך מילד לילד.

הרבה פעמים זה קשור לגנטיקה, ואין כל כך מה לעשות עם זה.

מה שיכול לעזור זה הנקות תכופות, בעיקר בלילה, שינה משותפת והנקה תוך כדי,

לאכול, לשתות ולישון טוב יכול להשפיע על כמות החלב.

מזדההראש111

אצלי המחזור חזר חודשיים אחרי לידה דווקא בלידה שהנקתי בלעדית לגמרי, כולל לילות כמובן, בלי מוצץ בכלל.

המשכתי להניק אחר כך לתקופה מאד ממושכת עם מחזור

סליחה לא הבנתי מה משפיע המחזוראור10

עבר עריכה על ידי אור10 בתאריך כ"ג בתמוז תשפ"ו 6:08

בכולם הנקתי מלא

בכולם חזר מהר המחזור והמשכתי להניק

בלי מטרנה, כולל לילה. מה קשור המחזור למשוואה ? אני באמת שואלת להבין. בכולם הארכתי חופשת לידה.

בשניים הראשונים היו לי פצעים כל הזמן ודלקות חוזרת, אחד מהם נשברתי בגיל חצי שנה מהסבל. בשלישי נפלתי על יועצת הנקה מהממממממת שהצילה לי את ההנקות לכל הבאים אחכ. (אביבה מתקוע. אגב)

הפעם משום מה עוד לא קיבלתי כבר חצי שנה )או שאולי כן פעם אחת חודשיים אחרי הלידה כבר ממש לא בטוחה) , אולי כי אני כבר בת 40. לא ידעתי שיש כזה דבר שלא מקבלים מחזור בהנקה! ואני כל הזמן בהיכון שיגיע. ובאיזה אולטראסאונד שנאלצתי לעשות בערך חודש אחרי הלידה היא עושה לי וואי את מאלה שחוזרות מהר לפעילות. לא ידעתי שיש כאלו שלא. חחח

אולי הפעם פחות ניסיתי לרווח 3 שעות. אלא שעתיים מהרגע שהתחיל. אבל גם זה כבר לא בחודשיים האחרונים הוא מעצמו פחות דורש וכבר אוכל רסק וכו. ועדין לא קיבלתי. והוא לא הראשון שנשאר לישון איתי במיטה וכאמור בקודמים כבר חזר לי המחזור. ככה שלא רואה הסבר למחזור מהסיבות האלו.

אני לא בטוחה שהבנתי את השאלהאפונה

בכל אופן אצלי הלך והתארך:

אצל הבכור קיבלתי וסת 4 חודשים אחרי הלידה,

אצל החמישית שנה ורבע.

את כולם הינקתי שנתיים ומעלה..

הרבה דברים השתנו:

הנקות לילה

לינה משותפת

אין מוצץ

הכנסתי למסגרת בגילים מאוחרים יותר

אני רואה שיש לי סיפור אחר ממה שכתבו כאן אז מוסיפהעוד הפעם כאן

אני את כולם הנקתי הנקות מלאות בלי שום תוספים עד גיל שמונה חודשים.

לינה משותפת

בלי להתחשב בשלוש שעות הפסקה בין הנקה להנקה הנקות ארוכוווות - בין ארבעים דקות לשעה וחצי.

איתי בבית עד גיל שנה לפחות.

אחרי לידה ראשונה חזר לי המחזור חודש וקצת אחרי לידה בבדיקה של שש שבועןת אחרי שאלתי את הרופאה והיא ראתה באוטרסאונד שהיה ביוץ ומאז תקתק המחזור

אצל השתיים הבאים חזר רק שהם התחילו לבסס מוצקים בסביבות גיל תשעה חודשים

נראה לי מושפע מאוד מהנקות לילה ומוצץשיפוראחרונה

אני מעדיפה לישון כמה שאפשרי בלילה ולקבל מחזור...

האמת ההנקות הכי נקיות שלי היו עם גלולות דיאמיליה- אולי שווה לך לנסות אם מאוד חשוב לך להיות בלי מחזור.

ורק מעלה שהנקה עם מחזור, לאו דווקא אומרת שההנקה לא יכולה להיות לטווח ארוך... בלידה האחרונה קיבלתי מחזור ב4 חודשים והנקתי עד גיל שנתיים וחצי.

אולי יעניין אותך