כבר כשהייתי ילדה קטנה המחשבות האלה היו בראש שלי, אבל לא כי "בא לי שהייתי נולדת במשפחה לא דתייה", אלא מהפליאה וההתפעלות העצומה על החסד הזה, שבזכותו נולדתי יהודיה למשפחה שומרת תורה ומצוות..

הכי נפוץ היום לדבר על כמה קשה וכמה מבאס, אבל אני כל כך שמחה בזה

תמיד אני רוצה להיות דתי כי אני מאמין בתורה ובה' ובדרך הזו 
אבל לפעמים אני רוצה לעשות משו שאסור אז אני רוצה להיות כמו החילונים בדבר הזה ספציפית

לדוג' בא לי לראות במחשב בשבת.. אני עדיין רוצה להיות דתי אבל להיות כמו החילונים שהם רואים..

מתי שאני מיושב בדעתי ומתי שלא.

כשאני מיושב בדעתי, ואני רואה את כל הטוב והאמת שיש בדת, ביהדות, בהלכה. באור שזה מביא לחיים וכמה שחסר לחילונים שיש להם ממש חיים ריקים מתוכן. ברור שאני לא רוצה.

אבל לפעמים בעיתות משבר אתה אומר לעצמך - יאללה אין לי כח. הלוואי ו. ואז הייתי עושה הכל.

זה כמובן דברים שמגיעים בבלי יותר מידי מחשבה, מתוך מצוקה או קושי או עצבות וכו', אבל בוודאי שזה לא באמת מה שאנחנו חושבים ורוצים. זה פשוט קושי.

אין נהג שלא אמר לעצמו אף פעם "הלוואי שהיה מותר לי לנסוע פה על 150 קמ"ש".

אין אדם שלא אמר לעצמו אף פעם "הלוואי שהייתי יכול לאכול בלי סוף מהגלידה הזאת בלי להשמין".

אין עובד שלא אמר לעצמו אף פעם "הלוואי שאוכל לצאת הביתה מוקדם בבוקר בלי שאף אחד יראה".

אנחנו מוקפים בחוקים, תקנות והגבלות. חלקן בגלל שאנחנו לא רוצים למות (למשל נסיעה במהירות המותרת), חלקן בגלל שהמדינה החליטה ואם לא ניישר קו אנחנו ניכנס לכלא (למשל תשלום מיסים), חלקן בגלל שאנחנו רוצים להיות בריאים, חלקן בגלל שאנחנו רוצים שיאהבו אותנו (ולכן לא תמיד נגיד את מה שאנחנו רוצים להגיד), וחלקן כי אנחנו מאמינים שיש בורא לעולם והוא נתן לנו את התורה ודרכה העביר לנו את הדרך הנכונה לחיות בה.

אם המחשבה של "הלוואי שהייתי נולד במשפחה חילונית" הייתה נובעת מבעיות אמונה וכו', זה נושא אחר.

אבל אם היא מגיעה מרצון להיות "חופשי" מחוקים והגבלות - אז קודם כל תדע שבכל מקום כאמור אתה מוקף באינספור חוקים והגבלות, ובאמת ברגע שמבינים את הרציונל אז הרבה יותר קל לשמוח בחלקנו ופחות לחפש מקומות אחרים (למשל, אם אני מבין את הסכנה שבנהיגה מעל המהירות המותרת - יהיה לי קל יותר לשמור על החוק. אם אני מבין שאני שומר שבת לא בגלל שאבא שלי שמר אלא בגלל שיש תורה שניתנה על ידי הבורא ואני מאמין בה, אז שמירת השבת תהיה הרבה יותר קלה ונעימה עבורי ולא אקנא במי שלא שומר אותה).

מה שכן בא לי לפעמים זה שהמציאות תהיה אחרת, שלא נצטרך להתאמץ ולוותר. אבל להיות חילונית? לא נקודה. ולמה? כי להיות חילונית זה לא ישנה את המציאות. המציאות היא שכדי לממש את הפוטנציאל שלנו אנחנו צריכים להתאמץ ולוותר, בכל תחום.

אבל זה לא אומר שהייתי רוצה להיוולד חילוני

שנולדתי למשפחה שומרת תו"מ

נולדתי מרמה מסויימת - עכשיו העבודה שלי היא להתקדם עוד יותר.

מי שלא נולד ברמה הזו צריך לעבור דרך הרבה יותר בסיסית וקשה... לא יודעת אם הייתי עומדת בזה.

ה' יודע את מי לשים איפה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....