כבר כשהייתי ילדה קטנה המחשבות האלה היו בראש שלי, אבל לא כי "בא לי שהייתי נולדת במשפחה לא דתייה", אלא מהפליאה וההתפעלות העצומה על החסד הזה, שבזכותו נולדתי יהודיה למשפחה שומרת תורה ומצוות..

הכי נפוץ היום לדבר על כמה קשה וכמה מבאס, אבל אני כל כך שמחה בזה

תמיד אני רוצה להיות דתי כי אני מאמין בתורה ובה' ובדרך הזו 
אבל לפעמים אני רוצה לעשות משו שאסור אז אני רוצה להיות כמו החילונים בדבר הזה ספציפית

לדוג' בא לי לראות במחשב בשבת.. אני עדיין רוצה להיות דתי אבל להיות כמו החילונים שהם רואים..

מתי שאני מיושב בדעתי ומתי שלא.

כשאני מיושב בדעתי, ואני רואה את כל הטוב והאמת שיש בדת, ביהדות, בהלכה. באור שזה מביא לחיים וכמה שחסר לחילונים שיש להם ממש חיים ריקים מתוכן. ברור שאני לא רוצה.

אבל לפעמים בעיתות משבר אתה אומר לעצמך - יאללה אין לי כח. הלוואי ו. ואז הייתי עושה הכל.

זה כמובן דברים שמגיעים בבלי יותר מידי מחשבה, מתוך מצוקה או קושי או עצבות וכו', אבל בוודאי שזה לא באמת מה שאנחנו חושבים ורוצים. זה פשוט קושי.

אין נהג שלא אמר לעצמו אף פעם "הלוואי שהיה מותר לי לנסוע פה על 150 קמ"ש".

אין אדם שלא אמר לעצמו אף פעם "הלוואי שהייתי יכול לאכול בלי סוף מהגלידה הזאת בלי להשמין".

אין עובד שלא אמר לעצמו אף פעם "הלוואי שאוכל לצאת הביתה מוקדם בבוקר בלי שאף אחד יראה".

אנחנו מוקפים בחוקים, תקנות והגבלות. חלקן בגלל שאנחנו לא רוצים למות (למשל נסיעה במהירות המותרת), חלקן בגלל שהמדינה החליטה ואם לא ניישר קו אנחנו ניכנס לכלא (למשל תשלום מיסים), חלקן בגלל שאנחנו רוצים להיות בריאים, חלקן בגלל שאנחנו רוצים שיאהבו אותנו (ולכן לא תמיד נגיד את מה שאנחנו רוצים להגיד), וחלקן כי אנחנו מאמינים שיש בורא לעולם והוא נתן לנו את התורה ודרכה העביר לנו את הדרך הנכונה לחיות בה.

אם המחשבה של "הלוואי שהייתי נולד במשפחה חילונית" הייתה נובעת מבעיות אמונה וכו', זה נושא אחר.

אבל אם היא מגיעה מרצון להיות "חופשי" מחוקים והגבלות - אז קודם כל תדע שבכל מקום כאמור אתה מוקף באינספור חוקים והגבלות, ובאמת ברגע שמבינים את הרציונל אז הרבה יותר קל לשמוח בחלקנו ופחות לחפש מקומות אחרים (למשל, אם אני מבין את הסכנה שבנהיגה מעל המהירות המותרת - יהיה לי קל יותר לשמור על החוק. אם אני מבין שאני שומר שבת לא בגלל שאבא שלי שמר אלא בגלל שיש תורה שניתנה על ידי הבורא ואני מאמין בה, אז שמירת השבת תהיה הרבה יותר קלה ונעימה עבורי ולא אקנא במי שלא שומר אותה).

מה שכן בא לי לפעמים זה שהמציאות תהיה אחרת, שלא נצטרך להתאמץ ולוותר. אבל להיות חילונית? לא נקודה. ולמה? כי להיות חילונית זה לא ישנה את המציאות. המציאות היא שכדי לממש את הפוטנציאל שלנו אנחנו צריכים להתאמץ ולוותר, בכל תחום.

אבל זה לא אומר שהייתי רוצה להיוולד חילוני

שנולדתי למשפחה שומרת תו"מ

נולדתי מרמה מסויימת - עכשיו העבודה שלי היא להתקדם עוד יותר.

מי שלא נולד ברמה הזו צריך לעבור דרך הרבה יותר בסיסית וקשה... לא יודעת אם הייתי עומדת בזה.

ה' יודע את מי לשים איפה

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...