..
"לפתע נזכר בהוריו.. ופרץ בבכי מר.
כך ייבב שעות ארוכות בבדידות אין קץ, עד שלבסוף פנה אל הסובבים ושאל אותם כיצד ניתן להיחלץ מן המדבר.
"המדבר הזה הוא ללא מוצא," השיבו כולם ללא היסוס, "כמעט כל מי שניסה להימלט חזר בבושת פנים," הוסיפו בלעג.
"הפחד מחירות ומשמחה טהורה הכריע אותם והם נמלטו הביתה אל הייאוש המוכר, שאליו התרגלו."
הסבל הנורא מכל נבע מסופות חול אינסופיות.
.. יום אחד התחוללה סערה עזה כל כך עד שנמלאו הבורות בחול ואי אפשר היה עוד לשאוב מים.
צמא כבד השתרר בעמק וכולם היו תשושים ומיואשים מכדי לפנות את החול מהבארות.
..
רק הצמא עינה אותו עד מוות, וכל כך עזים היו ייסוריו, עד כי בוקר אחד נזכר בנאד המים שלו.
הוא שלח יד רועדת ולגם מן המים הקפואים.
הבדידות אינה ממשית, ידע פתאום ולבו נמלא תקווה, היא רק מסך דמיוני החוצץ ביני לבין עצמי.
אם אסכים לפגוש את עצמי, לא אהיה עוד בודד לעולם..(?)
נהר האמת הוא המקום לפגישה זו."
(נהר האמת)