מורה מהאולפנה שאהבתי מאוד נפטרה עכשיו מהמחלה הארורה.
ובנוסף חוויתי בזמן האחרון הרבה פרידות מאנשים וחברות
עוד מעט גם אפרד מהעיר שגרתי בה מאז שנולדתי
פרידה מהאולפנה שאהבתי
ולא סגרתי שירות בגלל כל מיני ענינים למרות שהלכתי להרבה סיירות וראיונות
ובגלל סיבוכים אני אפילו לא יודעת סופית לאן נעבור דירה....
זה יותר מדי, יותר מדי פרידות בשבילי. סוף שאין אחריו התחלה ברורה אלא חוסר בהירות מוחלט...
אני רגישה מטבעי ודברים כאלה משפיעים עלי אבל לא רוצה לשקוע לייאוש עצבות ורחמים עצמיים, לא רוצה להשבר.
איך ממשיכים הלאה?
אני לא יודעת מה לעשות, וזה לא שיש לי מה לעשות....
את ההשתדלות שלי עשיתי, נשאר רק לבטוח בה'
רק להתפלל. התפללנו כל כך על המורה והיא נפטרה לצערינו, התפללתי ועוד הרבה איתי שאני אסגור שירות וכל פעם עוד עיכוב
אבל משתדלת להאמין בכוח של תפילה. היא אף פעם לא חוזרת ריקם, וכמו שכתוב: 'הווי מתפלל וחוזר ומתפלל ויש שעה שיתנו לך"
ממש מחזיקה את עצמי בשיינים לא להשבר וכולם סביבי באותה סיטואציה אז אין לי ממש אצל מי לפרוק....
בבקשה תתפללו לעילוי נשמת המורה האהובה שלי סיגלית שרה בת רות זכרונה לברכה
אשמח שתרשמו פה עצות לבטחון בה' ושמחה, שיהיה לעילוי נשמתה
אני יודעת שמאנטג מאוד מה שרשמתי אבל לא אכפת לי
חיזקת! וחיבוק גדול גם לך
זה באמת באמת בלתי נתפס....
