כי נהיה טרנד להוקיע דווקא את זה ולדבר דווקא על זה.

כמו שכשהיה טרנד לעשות הפגנות על ארץ ישראל כולם התייצבו, אז עכשיו הטרנד הוא להוקיע להטב.

וקצת בהרחבה - 

יש 'יחסי ציבור' למצוות ומה לעשות שלהטב קיבל יח''צ הרבה יותר רציני משמירת שבת/וואטאבר בשנים האחרונות...

כן, אנשים הרבה פעמים בדתיות קובעים סדר עדיפויות בהלכה לפי מה שמרגיש להם הכי קריטי גם כשאין בהכרח קשר ישיר בין ההרגשה להלכה היבשה, וכנראה שלהטב מרגיש להם הכי קריטי.

למה הולכים לחתונה של מחללי שבת - כי הם מתחתנים

אם גבר חוטא בכל חטא שהוא, רשע ככל שיהיה, ומתחתן עם אשה - זאת חתונה כשרה ולכן הגיוני, במידה והחלטנו שלא להחרים אותו על חטאיו, ללכת לחתונה שלו.

חתונה של גבר עם גבר זה לא "חתונה שבמקרה יש שם גם גבר נוסף בחופה". זה:

1 לא חתונה בכלל. כמו שתעשה חתונה של שולחן משרדי עם מחברת. אתה יכול לחגוג את זה אבל אין כאן מה לחגוג

2 חתונה כאירוע נועדה לחגוג את ההקמה של בית והתקווה לדור המשך. חתונה של גבר עם גבר לא מייצרת את זה - לא ביולוגית, וגם זה פשוט לא דומה. זה אירוע שונה לחלוטין (ע' 1)

3 אם מחלל שבת היה עושה מסיבה לציון 20 שנה שהוא כבר לא שומר שבת - היית הולך? אז אותו דבר. לא מדובר כאן בחוטא שיש לו אירוע, מדובר בחוטא שחוגג את זה. אני יכול לפרגן לו, שיהיה מרוצה, אבל למה שאשתתף? גם אותי משמח שהוא חוטא?

4 חז"ל סופרים "כותבים כתובה לזכר" - כלומר, חתונה בין שני גברים - כקצה התהום המוסרית שהגויים לא הגיעו אליה (בתקופתם). אז כן, יש כאן תוספת על החטא המקורי. מי שהולך לחתונה כזאת, זה מה שהוא חוגג.

5 הקונספט הוא חסר הגיון. מאד סביר בעיני לומר שזה חסר הגיון, כמובן אפשר להתווכח

בקיצור, אני לא מתייחס אליהם באופן שונה.

פשוט חתונה של שני גברים היא אירוע שונה בתכלית מחתונה של מחללי שבת.

אני באתי להסביר למה זה לא יחס שונה

אתה מנסה להסביר למה צריך יחס שונה

(אני יכול לקבל את הטענה, אבל הטענה שזה לא יחס שונה היא טענה פשוטה יותר)

לא התכוונתי לזלזל באף אחד, הסברתי שאין בהכרח קשר בין יחס למשהו מסויים לבין חומרת המעשה. בכל אופן מחילה אם היה נשמע שמזלזלת.

ולגבי ההשוואה לארץ ישראל, לא כתבתי את זה לשם ההשוואה מה מהותי יותר. זו הייתה סתם דוגמא לזה שיש נושאים שבוערים ולכן הם אלה שבמרכז ומדברים עליהם כל היום וא"י היתה הדוגמא שקפצה לי לראש.

באותה מידה יכולתי לכתוב על זה שעכשיו יש באלגן על סמאטרפונים אז זה ה- דיבור או שעכשיו יש שיח על חילול קברים, על גיוס לצבא יחד עם בנות, או על חילול שבת ותחבצ בשבת...

ואם כבר, אז אני כן אגיד שבאופן אישי אני חושבת שזה כבר מוגזם ולא נכון (ויודע מה, אולי גם לא צנוע) ההתעסקות האובססיבית שיש סביב זה ושזה מה שנוכח בשיח הציבורי כל הזמן. לדעתי זה כבר מביא נזק יותר מתועלת. יתכן שאני טועה ולא מבינה, אני מדברת בעיקר מתוך מה שמכירה ובינתיים יצא לי לפגוש יותר מידי נפגעים כתוצאה מהיחס הזה.

זה מאבק על מבנה המשפחה, שזה המבנה הכי חשוב בכל חברה. וניתינת לגיטימציה לשינויים במבנה הזה זאת מהפכה חברתית לחלוטין.

וכאן נכנס הקטע של הגאווה (צריך לערוך הפרדה בין מי פשוט נולד עם הנטייה הזאת, לבין האקטיביסטים של תנועת הגאווה הזאת) מחללי שבת לא גאים בכך, לא צועדים ברחובות, ולא מגדירים את עצמם לפי חילול השבת שלהם.

חוץ מהמיעוט הצפון תל אביבי שנקרא הפורום החילוני אם אני לא טועה, שחלקו "תעודות כשרות" לעסקים להדביק על החלון שהם פתוחים בשבת, אז אלא באמת גרועים הרבה יותר מאחד שנוסע לים בשבת כי ככה הוא רגיל (ובטח נכלל בהגדרה של תינוק שנשבה).

(לגבי חתונה חד מינית, התייחסתי בצורה מפורטת בתגובה שלי, שם זה סיפור אחר)

בתימצות:

נראה לי שעיקר הבעיה הוא שהם מתגאים בזה.

אני מניח שאם יהיו מצעדים שכל מהותם הוא חילול שבת בפרהסיה ושמחה בזה

אז התגובת ראקציה תהיה דומה מאוד.

אין קנסות לבית דפוס שסגור בשבת,

אבל יהיו קנסות לבית דפוס שלא יסכים להדפיס חומר של עמותה מחללת שבת.

מהצד השני:

אין קנסות לבית דפוס שסגור בשבת, 

כמו שאין קנסות לבית דפוס שבעליו לא מקיים משכב זכר.

כלומר אתה משווה כאן בית דפוס שקיבל קנס בגלל סירוב לתת שירות (הזוי לדעתי), לבית דפוס שפשוט בעצמו לא עושה את הדברים האלה שהוא מסרב לפרסם אותם. זה משהו אחר לגמרי.

בנוסף,

אין ארגון ואין גוף ממשלתי ואין מערך משומן שמנסים לשכנע אותך לשכב עם גברים (אלא אם כן אתה באופן אישי חתיך ברמה יוצאת דופן עד ששווה להם לנסות ולהעביר אותך צד...).

הארגונים האלה מנסים להשיג שוויון זכויות בחוק ושוויון יחס חברתי, אתה יכול להיות נגד המטרות האלה (כמוני למשל ברמה מסוימת) אבל זה לא אומר שאתה יכול לעוות ולהגיד כאילו הם מנסים לשכנע את ציבור הזכרים לשכב עם זכרים...

יש סולם ערכים של התורה, והוא מתייחס לזה כ"תועבה"

יש דירוג להרבה מצוות, וזה יוצר סולם ערכים די ברור ביחס לאותן מצוות - האם זה סתם "אסור" או שממש צריך להתרחק. יש לזה אפילו השלכות להלכה - למשל בעבודה זרה כתוב להתרחק ככל האפשר, ולכן כאשר יש לגמרא שתי אפשרויות הכרעה, היא בוחרת במחמירה משתיהן

תיקון: אני רואה שהוא מתייחס למוסריות כטיעון נוסף. בתחום הזה - מוסריות שאיננה תלויה בתורה - אני לא רואה את עצמי כמישהו שיכול להביע דעה. לא ברור לי עד הסוף בכלל מה הסמכות של מוסריות בלי תורה

1 לא אמרתי שבהכרח אין, אמרתי שאין לי דרך להתייחס. רס"ג דן בשאלה למה רצח הוא לא מוסרי והתשובה שלו לא טריוויאלית

2  יכולת להפנות אותי לסיפור קין והבל. בכל מקרה, בשני המקרים מדובר על מצוות בני נוח. ואכן יוסף אומר שזה חטא כלפי ה', לא שזה לא מוסרי

אשר לפיו יש פשע מוסרי בלהט"ב (גם כאשר לדבריך לא משתמשים בתורה/הלכה/רוח ההלכה בשביל להגיע למוסר הזה).

לי למשל אין ספק שאילולא אסרה זאת התורה (ואחריה גם הדתות האברהמיות האחרות), היינו עדיין חיים כמו ביוון של לפני 2,000 שנה - כלומר משכבי זכר היו דבר נורמלי וטבעי בדיוק כמו ששינה אחרי אכילת צ'ולנט היא דבר נורמלי וטבעי.

אגב, אתה חושב שיש משהו לא מוסרי או לא דתי בלהגיד "בלי התורה לא הייתי חושב שזה מעשה בעייתי"? 

ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם "אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה" אבל "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"? תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים.

סקרן לשמוע אבל ללכת למצוא את הספר זה לא רלוונטי

1 אשמח לציטוט מדויק ומלא יותר בהמשך

2 הרב סולוביצ'יק בהחלט שייך לתקופה מסוימת ולצורות חשיבה שהיו רווחות אז. לא בהכרח דעת חז"ל (בהחלט פרשנות לגיטימית, כמו רש"ר הירש ואחרים), ולא בהכרח עמדה מחייבת

ראשית - אכן. בנקודה זו יש דמיון מסוים ביניהם, ודווקא הגרי"ד היה משכנע יותר...

שנית - גם נכון. אגב גם לחז"ל מקבילות מעניינות בהחלט בספרי בני זמנם

שלישית - פשוט כי זאת היתה תקופת התגבשות של השקפה רבנית (ולא רק). לא חושב שיש יתרון מבחינה יהודית לתפיסות שהתקיימו מאז הפצת הדפוס. אז בנקודה הזאת אני לא מסכים איתך.

בקשר להרחבה - אני מבין את מה שאתה אומר. אבל עדיין, דעת חז"ל - גם המוסרית - היא דעת חז"ל. היא לא מחייבת אף אחד שאיננו מקבל את סמכותם (ואם הוא מקבל את סמכותם - אז הוא בהכרח מקבל את עמדת התורה, וחזרנו להגדרה "תועבה" שלעיל. אגב, האזכור של "תועב" בחז"ל הוא על צדוקי, לא אדם "לא מוסרי")

אין לי בעיה עם האמירה שהתורה מתייחסת בשלילה למשהו או למישהו, אבל ההחלטה עד כמה לקחת ללב את זה היא החלטה שלך.

אם התורה אמרה לך לשנוא מחללי שבת, אתה יכול לבחור שלא לתת להם מתנת יום הולדת, או לגדף מתחת לשפמך כל פעם שהם עוברים. התורה לא מדריכה אותך באיזו דרך לבחור.

לראשית (לא הייתי מתיחס בפנ"ע אבל שווה להסביר) - הגרי"ד בעיני הוא סמכות תורנית משמעותית יותר, ואם הוא יאמר משהו, אני אתייחס לזה יותר

לשלישית - זה מורכב, תהליכים של התפתחות דעות.... בכל אופן אני לא רואה דעות של שום תקופה כבעלות מעמד ייחודי. פוסטמודרניסט שכמותי. והדעות המוזרות של המאות האחרונות - בכלל...

לגבי הכשל, ולפעמים אני אכן שוכח לשים לב אליו. 

אבל הוא כשל מובנה, והתייחסתי לזה. מוסריות בלי תורה היא לא באמת בעלת תוקף ואולי בלי משמעות

"כך היה מקובל בדורו" משוקלל עם רמת ההשפעה שדורו השפיע עליו...

וגם - מי שנפטר בעשור האחרון הוא לא "דורו" של מי שעשה בר מצוה בעשור האחרון

בקשר ליחס - גם גניבה היא מעשה מקולקל, והמרמה במידה ובמשקל גם הוא תועבה.

השאלה אם מקולקל יותר, וכאן מדובר בקו דק הרבה יותר ואני לא חושב שאני בר הכי לומר משהו החלטי.

לגבי התגובה מספר החינוך - אכן נכון. מה אומר ומה אדבר. כתוב זה כתוב.

ובכל זאת - חשוב לזכור שבדורנו היחס לזה - אפילו ל"כותבים כתובה לזכר" - הוא בהרבה מובנים שונה ממש - לטובה! - מאשר בזמנם.

בעת העתיקה ועד העת המודרנית ממש, כנראה לא היה מושג של זהות מינית בכלל, ולכן משכב זכר לא היה "זוגיות" אלא הפקרות מוחלטת. מאד סביר ש"כותבים כתובה לזכר" זה ליצור מעמד רשמי של "ידועים בציבור", כלומר שיש מישהו שמלבד הזוגיות הרשמית שלו הוא גם כותב כתובה לזכר.

אז לא בהכרח כל אמירה שנאמרה אז רלוונטית היום. לא בטוח שאני רוצה להכנס לזה

אני יכול לספור הרבה סיבות למה זה בעיה מוסרית...

אבל שוב, אנחנו צריכים להגדיר מה זה מוסרי.

האסוסיאציות שלי לגבי שתי השאלות שונות מאד - 

לגבי אם, הגמרא אומרת שזה מקרה שבו לא יכולה להיות תאווה ולכן זה בהכרח רק "להכעיס"

לגבי אחות, היו תרבויות עתיקות שראו בזה מצוה גדולה

אבל

זאת לא קפיצה לוגית גדולה מדי להניח שהיו תרבויות שראו כך גם אם לדוגמה הבן יקח את אשת אביו אחרי מותו (ע"ע אדוניה בן חגית שביקש את אשת דוד), ואולי אפילו אמו בעצמה.

כמעט כל איסור שקיים, היו אומות שראו אותו כדבר חיובי. אז קשה לי לדבר על מוסר אנושי אוניברסלי בתחום הזה...

תחום הקניין אולי הוא התחום היחיד שבו יש אוניברסליות מסוימת ("לגנוב זה רע". לשדוד לאו דווקא, היו הרבה תרבויות שהתירו שוד), וזה כי הוא הומצא בדיוק למטרה הזאת.

ובדרגה שאחרי זה כנראה מוסד הנישואין - לא לחינם גם הוא נקרא קניין, וגם הוא מושג מלאכותי שיוצר איסור

ושקר/אמת/נאמנות, גם כן כנראה מושג מוסרי אוניברסלי

בקיצור, בהנחה שאתה שואל אותי מה אני יכול לשפוט במושגים של מוסר אוניברסלי - אז מעט מאד, ושני האיסורים שהזכרת לא כלולים

מוסריות היא בהתאם לערכים.

ולכן השאלה מה נחשב מוסרי נמדדת בהתאם לשאלה מה הערכים שלך.

לפני שתקפוץ ותאמר "הערכים שלי הם ערכי התוה"ק שנמסרה ע"י רבותינו הקוה"ט", לא בהכרח ברור מה בדיוק הם ערכי התורה הקדושה - האם התורה תומכת בעבדות או בצמצומה? בעד שוק חופשי או התערבות מדינית? האם התורה מאמינה בפוליטיקת זהויות? בערך שוויון שהתורה חורגת ממנו רק מחמת ההכרח? מה מעמד האשה או תפקידה בעיני התורה?

כמובן, אם אתה מאמין שרבותיך הקוה"ט מסרו לך את ערכי התורה הנכונים גם כן, אז לפחות יש לך רשימת ערכים מוצקה - אבל לא בהכרח משכנעת אותי, שרבותי הקוה"ט מסרו לי אחרת.

וכעת ניגש לדוגמאות -

הרמב"ם מסביר שאיסורי קרובות יוצרים בתוך המשפחה סביבה "סטרילית", שבתוכה אין מקום ליצר העריות לשלוט. זה כנראה די דומה לתפיסה המודרנית וכנראה אפילו מושרש בפסכולוגיה שלנו, כי פסיכולוגים מדברים על זה שילדים שגדלו יחד בדרך כלל לא יוכלו להרגיש משיכה ביניהם. 

לכן מאד מאד הגיוני, בתרבות שלנו, שאנשים אפילו ירגישו בעיה עם בת דודה, לא רק עם אחות.

אבל אם תזוז כמה מטרים משם לתרבות שבה יש ערכים אחרים או מציאות אחרת, כל השאלה תשתנה לגמרי.

וזה נכון בעיני גם לשאלה שבה נפתח השרשור - מערכת הערכים ותפיסת המציאות שבה נכתבו דברים בדורות שונים, לא בהכרח רלוונטיים למערכת הערכים ותפיסת המציאות המודרנית. לפעמים יש נקודות השקה, אבל צריך הרבה ידע, המון מודעות ותשומת לב, והרבה חכמה ותבונה כדי לעבד נכון את נקודות ההשקה.

כמו שציינתי בתגובה אחרת כאן, מה שהחינוך מתייחס אליו הוא ממש לא בהכרח "נישואין חד מיניים" אלא משהו הרבה יותר בעייתי שמתנגש עם ערכים אחרים לגמרי.

האם יתכן שיש מעשה שגם על פי ערכי התורה עצמם, מוסרי לאדם אחד ולא מוסרי לאדם אחר?

(רמזים - יעל וסיסרא, יהודית, אסתר ואחשוורוש, יעקב שרימה את יצחק, יהודה ותמר... הרמב"ם למשל טוען שמעשהו של יהודה היה מוסרי בהקשר של תקופתו)

אולם גם משכב בין אנשים שמנים מאוד, יכול להגעיל אנשים.

וגם משכב בגיל מבוגר מאוד יכול להגעיל.

וגם עוד כל מיני משכבים שמותרים לפי ההלכה.

ממתי מה שמגעיל אותי אסור לאדם אחר? ממתי המדד למוסריות הוא האם יש אנשים שנגעלים מזה?

עצה טובה איך לא להיגעל מיחסי מין של אנשים אחרים:

אל תחשוב על זה, זה לא עניינך מה הם עושים.

אגב, אני לא זוכר בדיוק את המיקום ואולי גם בשמות הדוברים אני מתבלבל, אבל הדברים עצמם בוודאי נכונים:

במסכת סנהדרין יש רשימה של פסולים לעדות, ובין היתר - "הבא על הזכר". התוספות כותבים שהבא על הזכר פסול לעדות כי הוא לא סתם עשה עבירה, אלא הוא עשה עבירה "להכעיס" (כלומר לא יתכן שהוא באמת נהנה מזה ובאמת רצה את זה, אלא מן הסתם אם הוא שכב עם גבר אז הוא סתם רצה להכעיס את ה').

הריף (או שמא הרמב"ן בכובעו "מלחמות ה'") הקשה על התוספות, וכתב שבוודאי יש בזה הנאה ולא עושים זאת רק בשביל להכעיס.

ובאמת, אין צורך להביא מקור בין מאות שנים לכך שיש אנשים שעבורם זה לא מגעיל (בלשון המעטה). זאת עובדה ידועה שאין עליה חולק. כלומר בעל ספר החינוך טעה בניתוח העובדתי של המציאות, כמו שהרבה אנשים (ובתוכם רבנים) עשויים לטעות במגוון נושאים (אפילו אני ). זו לא ראיה לכלום, כמו שלא תוכל לבוא לווטרינר ולהגיד לו "אבל בגמרא כתוב שיש לפרה X קיבות בעוד במציאות יש לה Y! סימן שלימדו אותך לא נכון שם באוניברסיטה!".

זו שיחה ממש לא לכאן 

תרריבו על זה בפרטי

@רפרם בר פפא

עם מי שמתמודד עם הניסיון הזה ולא מנופף בגאווה שהוא כזה.

אדרבא הוא נחשב צדיק כי הוא מתמודד (בניסיון ממש קשה) ולא מוותר כמו הרוב שבוחרים להציג את זה כמשו להתגאות בו.

התחלת לקרוא לי "כבודו", למה הפסקת? 

אתה יכול להתחיל לכתוב בינתיים

הוא מיועד לנשים בנות 30+ מהמגזר "הרוחניקי -מחוברת -לעצמי" שרוצות חומר קריאה קליל ומבדר בצהרי שבת.

לשפוט אותו לפי אמות מידה של עומק או דיוק מחשבתי או דתי ברור שהוא לא שווה הרבה.

אם הכוונה לעניינים רפואיים או מדעיים, אולי יש מקום לתקן טעיות והטעיות של הציבור.

אבל ברוב העניינים הרצינים, וגם לא בענייני עיצוב ואופנה, אני לא חושבת שיש מה לקחת אותו ברצינות.

אולי אני פשוט רציני מדי😏

אז מעניין על מה הוא מדבר

(אני מודה שלא קראתי לעומק, או כמעט בכלל כי אני לא זוכרת כלום ממה שהיה שם. אבל זוכרת דברים הרבה יותר גרועים)

ועוד אתה מתפלא שאתה לא מתחבר

מכיר דרך אחרת לפתור את הבעיה הזו?

ויש עוד עשרות עלוני שבת.

והקריאה שלי כלולה במחיר של המנוי

אז אין סיבה שתתחבר בכל מקרה

חחח אני תמיד צחקתי מהעלון הזה

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)

באמת ככה מכנים את זה?

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה