כי נהיה טרנד להוקיע דווקא את זה ולדבר דווקא על זה.

כמו שכשהיה טרנד לעשות הפגנות על ארץ ישראל כולם התייצבו, אז עכשיו הטרנד הוא להוקיע להטב.

וקצת בהרחבה - 

יש 'יחסי ציבור' למצוות ומה לעשות שלהטב קיבל יח''צ הרבה יותר רציני משמירת שבת/וואטאבר בשנים האחרונות...

כן, אנשים הרבה פעמים בדתיות קובעים סדר עדיפויות בהלכה לפי מה שמרגיש להם הכי קריטי גם כשאין בהכרח קשר ישיר בין ההרגשה להלכה היבשה, וכנראה שלהטב מרגיש להם הכי קריטי.

למה הולכים לחתונה של מחללי שבת - כי הם מתחתנים

אם גבר חוטא בכל חטא שהוא, רשע ככל שיהיה, ומתחתן עם אשה - זאת חתונה כשרה ולכן הגיוני, במידה והחלטנו שלא להחרים אותו על חטאיו, ללכת לחתונה שלו.

חתונה של גבר עם גבר זה לא "חתונה שבמקרה יש שם גם גבר נוסף בחופה". זה:

1 לא חתונה בכלל. כמו שתעשה חתונה של שולחן משרדי עם מחברת. אתה יכול לחגוג את זה אבל אין כאן מה לחגוג

2 חתונה כאירוע נועדה לחגוג את ההקמה של בית והתקווה לדור המשך. חתונה של גבר עם גבר לא מייצרת את זה - לא ביולוגית, וגם זה פשוט לא דומה. זה אירוע שונה לחלוטין (ע' 1)

3 אם מחלל שבת היה עושה מסיבה לציון 20 שנה שהוא כבר לא שומר שבת - היית הולך? אז אותו דבר. לא מדובר כאן בחוטא שיש לו אירוע, מדובר בחוטא שחוגג את זה. אני יכול לפרגן לו, שיהיה מרוצה, אבל למה שאשתתף? גם אותי משמח שהוא חוטא?

4 חז"ל סופרים "כותבים כתובה לזכר" - כלומר, חתונה בין שני גברים - כקצה התהום המוסרית שהגויים לא הגיעו אליה (בתקופתם). אז כן, יש כאן תוספת על החטא המקורי. מי שהולך לחתונה כזאת, זה מה שהוא חוגג.

5 הקונספט הוא חסר הגיון. מאד סביר בעיני לומר שזה חסר הגיון, כמובן אפשר להתווכח

בקיצור, אני לא מתייחס אליהם באופן שונה.

פשוט חתונה של שני גברים היא אירוע שונה בתכלית מחתונה של מחללי שבת.

אני באתי להסביר למה זה לא יחס שונה

אתה מנסה להסביר למה צריך יחס שונה

(אני יכול לקבל את הטענה, אבל הטענה שזה לא יחס שונה היא טענה פשוטה יותר)

לא התכוונתי לזלזל באף אחד, הסברתי שאין בהכרח קשר בין יחס למשהו מסויים לבין חומרת המעשה. בכל אופן מחילה אם היה נשמע שמזלזלת.

ולגבי ההשוואה לארץ ישראל, לא כתבתי את זה לשם ההשוואה מה מהותי יותר. זו הייתה סתם דוגמא לזה שיש נושאים שבוערים ולכן הם אלה שבמרכז ומדברים עליהם כל היום וא"י היתה הדוגמא שקפצה לי לראש.

באותה מידה יכולתי לכתוב על זה שעכשיו יש באלגן על סמאטרפונים אז זה ה- דיבור או שעכשיו יש שיח על חילול קברים, על גיוס לצבא יחד עם בנות, או על חילול שבת ותחבצ בשבת...

ואם כבר, אז אני כן אגיד שבאופן אישי אני חושבת שזה כבר מוגזם ולא נכון (ויודע מה, אולי גם לא צנוע) ההתעסקות האובססיבית שיש סביב זה ושזה מה שנוכח בשיח הציבורי כל הזמן. לדעתי זה כבר מביא נזק יותר מתועלת. יתכן שאני טועה ולא מבינה, אני מדברת בעיקר מתוך מה שמכירה ובינתיים יצא לי לפגוש יותר מידי נפגעים כתוצאה מהיחס הזה.

זה מאבק על מבנה המשפחה, שזה המבנה הכי חשוב בכל חברה. וניתינת לגיטימציה לשינויים במבנה הזה זאת מהפכה חברתית לחלוטין.

וכאן נכנס הקטע של הגאווה (צריך לערוך הפרדה בין מי פשוט נולד עם הנטייה הזאת, לבין האקטיביסטים של תנועת הגאווה הזאת) מחללי שבת לא גאים בכך, לא צועדים ברחובות, ולא מגדירים את עצמם לפי חילול השבת שלהם.

חוץ מהמיעוט הצפון תל אביבי שנקרא הפורום החילוני אם אני לא טועה, שחלקו "תעודות כשרות" לעסקים להדביק על החלון שהם פתוחים בשבת, אז אלא באמת גרועים הרבה יותר מאחד שנוסע לים בשבת כי ככה הוא רגיל (ובטח נכלל בהגדרה של תינוק שנשבה).

(לגבי חתונה חד מינית, התייחסתי בצורה מפורטת בתגובה שלי, שם זה סיפור אחר)

בתימצות:

נראה לי שעיקר הבעיה הוא שהם מתגאים בזה.

אני מניח שאם יהיו מצעדים שכל מהותם הוא חילול שבת בפרהסיה ושמחה בזה

אז התגובת ראקציה תהיה דומה מאוד.

אין קנסות לבית דפוס שסגור בשבת,

אבל יהיו קנסות לבית דפוס שלא יסכים להדפיס חומר של עמותה מחללת שבת.

מהצד השני:

אין קנסות לבית דפוס שסגור בשבת, 

כמו שאין קנסות לבית דפוס שבעליו לא מקיים משכב זכר.

כלומר אתה משווה כאן בית דפוס שקיבל קנס בגלל סירוב לתת שירות (הזוי לדעתי), לבית דפוס שפשוט בעצמו לא עושה את הדברים האלה שהוא מסרב לפרסם אותם. זה משהו אחר לגמרי.

בנוסף,

אין ארגון ואין גוף ממשלתי ואין מערך משומן שמנסים לשכנע אותך לשכב עם גברים (אלא אם כן אתה באופן אישי חתיך ברמה יוצאת דופן עד ששווה להם לנסות ולהעביר אותך צד...).

הארגונים האלה מנסים להשיג שוויון זכויות בחוק ושוויון יחס חברתי, אתה יכול להיות נגד המטרות האלה (כמוני למשל ברמה מסוימת) אבל זה לא אומר שאתה יכול לעוות ולהגיד כאילו הם מנסים לשכנע את ציבור הזכרים לשכב עם זכרים...

יש סולם ערכים של התורה, והוא מתייחס לזה כ"תועבה"

יש דירוג להרבה מצוות, וזה יוצר סולם ערכים די ברור ביחס לאותן מצוות - האם זה סתם "אסור" או שממש צריך להתרחק. יש לזה אפילו השלכות להלכה - למשל בעבודה זרה כתוב להתרחק ככל האפשר, ולכן כאשר יש לגמרא שתי אפשרויות הכרעה, היא בוחרת במחמירה משתיהן

תיקון: אני רואה שהוא מתייחס למוסריות כטיעון נוסף. בתחום הזה - מוסריות שאיננה תלויה בתורה - אני לא רואה את עצמי כמישהו שיכול להביע דעה. לא ברור לי עד הסוף בכלל מה הסמכות של מוסריות בלי תורה

1 לא אמרתי שבהכרח אין, אמרתי שאין לי דרך להתייחס. רס"ג דן בשאלה למה רצח הוא לא מוסרי והתשובה שלו לא טריוויאלית

2  יכולת להפנות אותי לסיפור קין והבל. בכל מקרה, בשני המקרים מדובר על מצוות בני נוח. ואכן יוסף אומר שזה חטא כלפי ה', לא שזה לא מוסרי

אשר לפיו יש פשע מוסרי בלהט"ב (גם כאשר לדבריך לא משתמשים בתורה/הלכה/רוח ההלכה בשביל להגיע למוסר הזה).

לי למשל אין ספק שאילולא אסרה זאת התורה (ואחריה גם הדתות האברהמיות האחרות), היינו עדיין חיים כמו ביוון של לפני 2,000 שנה - כלומר משכבי זכר היו דבר נורמלי וטבעי בדיוק כמו ששינה אחרי אכילת צ'ולנט היא דבר נורמלי וטבעי.

אגב, אתה חושב שיש משהו לא מוסרי או לא דתי בלהגיד "בלי התורה לא הייתי חושב שזה מעשה בעייתי"? 

ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם "אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה" אבל "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"? תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים.

סקרן לשמוע אבל ללכת למצוא את הספר זה לא רלוונטי

1 אשמח לציטוט מדויק ומלא יותר בהמשך

2 הרב סולוביצ'יק בהחלט שייך לתקופה מסוימת ולצורות חשיבה שהיו רווחות אז. לא בהכרח דעת חז"ל (בהחלט פרשנות לגיטימית, כמו רש"ר הירש ואחרים), ולא בהכרח עמדה מחייבת

ראשית - אכן. בנקודה זו יש דמיון מסוים ביניהם, ודווקא הגרי"ד היה משכנע יותר...

שנית - גם נכון. אגב גם לחז"ל מקבילות מעניינות בהחלט בספרי בני זמנם

שלישית - פשוט כי זאת היתה תקופת התגבשות של השקפה רבנית (ולא רק). לא חושב שיש יתרון מבחינה יהודית לתפיסות שהתקיימו מאז הפצת הדפוס. אז בנקודה הזאת אני לא מסכים איתך.

בקשר להרחבה - אני מבין את מה שאתה אומר. אבל עדיין, דעת חז"ל - גם המוסרית - היא דעת חז"ל. היא לא מחייבת אף אחד שאיננו מקבל את סמכותם (ואם הוא מקבל את סמכותם - אז הוא בהכרח מקבל את עמדת התורה, וחזרנו להגדרה "תועבה" שלעיל. אגב, האזכור של "תועב" בחז"ל הוא על צדוקי, לא אדם "לא מוסרי")

אין לי בעיה עם האמירה שהתורה מתייחסת בשלילה למשהו או למישהו, אבל ההחלטה עד כמה לקחת ללב את זה היא החלטה שלך.

אם התורה אמרה לך לשנוא מחללי שבת, אתה יכול לבחור שלא לתת להם מתנת יום הולדת, או לגדף מתחת לשפמך כל פעם שהם עוברים. התורה לא מדריכה אותך באיזו דרך לבחור.

לראשית (לא הייתי מתיחס בפנ"ע אבל שווה להסביר) - הגרי"ד בעיני הוא סמכות תורנית משמעותית יותר, ואם הוא יאמר משהו, אני אתייחס לזה יותר

לשלישית - זה מורכב, תהליכים של התפתחות דעות.... בכל אופן אני לא רואה דעות של שום תקופה כבעלות מעמד ייחודי. פוסטמודרניסט שכמותי. והדעות המוזרות של המאות האחרונות - בכלל...

לגבי הכשל, ולפעמים אני אכן שוכח לשים לב אליו. 

אבל הוא כשל מובנה, והתייחסתי לזה. מוסריות בלי תורה היא לא באמת בעלת תוקף ואולי בלי משמעות

"כך היה מקובל בדורו" משוקלל עם רמת ההשפעה שדורו השפיע עליו...

וגם - מי שנפטר בעשור האחרון הוא לא "דורו" של מי שעשה בר מצוה בעשור האחרון

בקשר ליחס - גם גניבה היא מעשה מקולקל, והמרמה במידה ובמשקל גם הוא תועבה.

השאלה אם מקולקל יותר, וכאן מדובר בקו דק הרבה יותר ואני לא חושב שאני בר הכי לומר משהו החלטי.

לגבי התגובה מספר החינוך - אכן נכון. מה אומר ומה אדבר. כתוב זה כתוב.

ובכל זאת - חשוב לזכור שבדורנו היחס לזה - אפילו ל"כותבים כתובה לזכר" - הוא בהרבה מובנים שונה ממש - לטובה! - מאשר בזמנם.

בעת העתיקה ועד העת המודרנית ממש, כנראה לא היה מושג של זהות מינית בכלל, ולכן משכב זכר לא היה "זוגיות" אלא הפקרות מוחלטת. מאד סביר ש"כותבים כתובה לזכר" זה ליצור מעמד רשמי של "ידועים בציבור", כלומר שיש מישהו שמלבד הזוגיות הרשמית שלו הוא גם כותב כתובה לזכר.

אז לא בהכרח כל אמירה שנאמרה אז רלוונטית היום. לא בטוח שאני רוצה להכנס לזה

אני יכול לספור הרבה סיבות למה זה בעיה מוסרית...

אבל שוב, אנחנו צריכים להגדיר מה זה מוסרי.

האסוסיאציות שלי לגבי שתי השאלות שונות מאד - 

לגבי אם, הגמרא אומרת שזה מקרה שבו לא יכולה להיות תאווה ולכן זה בהכרח רק "להכעיס"

לגבי אחות, היו תרבויות עתיקות שראו בזה מצוה גדולה

אבל

זאת לא קפיצה לוגית גדולה מדי להניח שהיו תרבויות שראו כך גם אם לדוגמה הבן יקח את אשת אביו אחרי מותו (ע"ע אדוניה בן חגית שביקש את אשת דוד), ואולי אפילו אמו בעצמה.

כמעט כל איסור שקיים, היו אומות שראו אותו כדבר חיובי. אז קשה לי לדבר על מוסר אנושי אוניברסלי בתחום הזה...

תחום הקניין אולי הוא התחום היחיד שבו יש אוניברסליות מסוימת ("לגנוב זה רע". לשדוד לאו דווקא, היו הרבה תרבויות שהתירו שוד), וזה כי הוא הומצא בדיוק למטרה הזאת.

ובדרגה שאחרי זה כנראה מוסד הנישואין - לא לחינם גם הוא נקרא קניין, וגם הוא מושג מלאכותי שיוצר איסור

ושקר/אמת/נאמנות, גם כן כנראה מושג מוסרי אוניברסלי

בקיצור, בהנחה שאתה שואל אותי מה אני יכול לשפוט במושגים של מוסר אוניברסלי - אז מעט מאד, ושני האיסורים שהזכרת לא כלולים

מוסריות היא בהתאם לערכים.

ולכן השאלה מה נחשב מוסרי נמדדת בהתאם לשאלה מה הערכים שלך.

לפני שתקפוץ ותאמר "הערכים שלי הם ערכי התוה"ק שנמסרה ע"י רבותינו הקוה"ט", לא בהכרח ברור מה בדיוק הם ערכי התורה הקדושה - האם התורה תומכת בעבדות או בצמצומה? בעד שוק חופשי או התערבות מדינית? האם התורה מאמינה בפוליטיקת זהויות? בערך שוויון שהתורה חורגת ממנו רק מחמת ההכרח? מה מעמד האשה או תפקידה בעיני התורה?

כמובן, אם אתה מאמין שרבותיך הקוה"ט מסרו לך את ערכי התורה הנכונים גם כן, אז לפחות יש לך רשימת ערכים מוצקה - אבל לא בהכרח משכנעת אותי, שרבותי הקוה"ט מסרו לי אחרת.

וכעת ניגש לדוגמאות -

הרמב"ם מסביר שאיסורי קרובות יוצרים בתוך המשפחה סביבה "סטרילית", שבתוכה אין מקום ליצר העריות לשלוט. זה כנראה די דומה לתפיסה המודרנית וכנראה אפילו מושרש בפסכולוגיה שלנו, כי פסיכולוגים מדברים על זה שילדים שגדלו יחד בדרך כלל לא יוכלו להרגיש משיכה ביניהם. 

לכן מאד מאד הגיוני, בתרבות שלנו, שאנשים אפילו ירגישו בעיה עם בת דודה, לא רק עם אחות.

אבל אם תזוז כמה מטרים משם לתרבות שבה יש ערכים אחרים או מציאות אחרת, כל השאלה תשתנה לגמרי.

וזה נכון בעיני גם לשאלה שבה נפתח השרשור - מערכת הערכים ותפיסת המציאות שבה נכתבו דברים בדורות שונים, לא בהכרח רלוונטיים למערכת הערכים ותפיסת המציאות המודרנית. לפעמים יש נקודות השקה, אבל צריך הרבה ידע, המון מודעות ותשומת לב, והרבה חכמה ותבונה כדי לעבד נכון את נקודות ההשקה.

כמו שציינתי בתגובה אחרת כאן, מה שהחינוך מתייחס אליו הוא ממש לא בהכרח "נישואין חד מיניים" אלא משהו הרבה יותר בעייתי שמתנגש עם ערכים אחרים לגמרי.

האם יתכן שיש מעשה שגם על פי ערכי התורה עצמם, מוסרי לאדם אחד ולא מוסרי לאדם אחר?

(רמזים - יעל וסיסרא, יהודית, אסתר ואחשוורוש, יעקב שרימה את יצחק, יהודה ותמר... הרמב"ם למשל טוען שמעשהו של יהודה היה מוסרי בהקשר של תקופתו)

אולם גם משכב בין אנשים שמנים מאוד, יכול להגעיל אנשים.

וגם משכב בגיל מבוגר מאוד יכול להגעיל.

וגם עוד כל מיני משכבים שמותרים לפי ההלכה.

ממתי מה שמגעיל אותי אסור לאדם אחר? ממתי המדד למוסריות הוא האם יש אנשים שנגעלים מזה?

עצה טובה איך לא להיגעל מיחסי מין של אנשים אחרים:

אל תחשוב על זה, זה לא עניינך מה הם עושים.

אגב, אני לא זוכר בדיוק את המיקום ואולי גם בשמות הדוברים אני מתבלבל, אבל הדברים עצמם בוודאי נכונים:

במסכת סנהדרין יש רשימה של פסולים לעדות, ובין היתר - "הבא על הזכר". התוספות כותבים שהבא על הזכר פסול לעדות כי הוא לא סתם עשה עבירה, אלא הוא עשה עבירה "להכעיס" (כלומר לא יתכן שהוא באמת נהנה מזה ובאמת רצה את זה, אלא מן הסתם אם הוא שכב עם גבר אז הוא סתם רצה להכעיס את ה').

הריף (או שמא הרמב"ן בכובעו "מלחמות ה'") הקשה על התוספות, וכתב שבוודאי יש בזה הנאה ולא עושים זאת רק בשביל להכעיס.

ובאמת, אין צורך להביא מקור בין מאות שנים לכך שיש אנשים שעבורם זה לא מגעיל (בלשון המעטה). זאת עובדה ידועה שאין עליה חולק. כלומר בעל ספר החינוך טעה בניתוח העובדתי של המציאות, כמו שהרבה אנשים (ובתוכם רבנים) עשויים לטעות במגוון נושאים (אפילו אני ). זו לא ראיה לכלום, כמו שלא תוכל לבוא לווטרינר ולהגיד לו "אבל בגמרא כתוב שיש לפרה X קיבות בעוד במציאות יש לה Y! סימן שלימדו אותך לא נכון שם באוניברסיטה!".

זו שיחה ממש לא לכאן 

תרריבו על זה בפרטי

@רפרם בר פפא

עם מי שמתמודד עם הניסיון הזה ולא מנופף בגאווה שהוא כזה.

אדרבא הוא נחשב צדיק כי הוא מתמודד (בניסיון ממש קשה) ולא מוותר כמו הרוב שבוחרים להציג את זה כמשו להתגאות בו.

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡