נראלי הגיוני ממש מישהי שהיא כן מתחברת אבל לא נפתחת...

כלומר, אפשר להרגיש רצון לקרבה אבל עדיין לחשוש כי תכלס לא ממש מכירים....

לגבי התובנות- נתת משהו שהבחורה יכולה לעשות. יש משהו שהבחור מצידו יכול לעשות כדי להקל\לעזור לה?

תודה.

מה בעצם כל כך "קסם" בשאלות האלו? מה הן גורמות?

אחרי שבחור התעניין ושיתפת אותו איך את מרגישה - מה הציפייה שלך ממנו? שיגיב על התחושה? ישתתף? ישתוק?

מחכה שתגיבי

שהיא ממש מרגישה אבל מכל מיני סיבות לא נח לה עדיין לחשוף את הרגש.

(פחד מדחיה, פחד מביקורת, מופנומות, נורמות, חינוך. עוד?)

כתבת -  "תמיד תזכור את זה, אם היא שלך, אז להכיל את זה לא אמור להכאיב לך, ואם אתה שלה, אתה תהיה מסוגל להיות סבלני למענה"

בעיניי ההכלה של משהו שבן הזוג מביא איתו לא אמורה לא לכאוב או לא להיות קשה, אני חושבת שזה יכול לכאוב וגם יכול להיות קשה. 

אולי השאלה היא אם זה רע לך, לא אם קשה לך. אם רע לך ומרגישים שזה מה שנהיה העיקר כבר בקשר אז אולי באמת לא, כי לא נשארים כשרע. אבל אם  קשה לך להכיל את זה או קשה לך להיות סבלן אבל אתה עדיין מצליח לשאת את זה והטוב שבקשר נוכח לא פחות מהקושי, אז אולי שווה להתמודד עם זה וללמוד איך לשאת את זה למרות שזה קשה. 

(מדברת לאו דווקא על הנקודה הזו ספציפית של סבלנות אלא באופן כללי על דברים ונקודות שמי שנפגשים איתו מביא יחד)

וחייב לומר שאני רואה בשטח את מה שאתה אומר.
כשאני מסתכל אחורה ונזכר בבחורה אחת שלקחה את הזמן שלה ואני "הייתי על קוצים" כל הזמן, לעומת בחורה אחרת שנפתחה הרבה פחות אבל משום מה הייתי שליו בפנים ולא הרגשתי צורך לדחוק בה.

מענין באמת האם אפשר להגדיר מדויק יותר מה הגורם לתחושות השונות ומה טמון מאחורי זה (מלבד "היא לא שלך" )

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?