יש לי השערה למה הגורם לאותן תחושות, ותוך כך גם אתייחס לחידודה של מיונז. את אותה שאלה אפשר לשאול גם מזווית אחרת, מה המניע בעצם לסבלנות באופן כללי? כזו שהיא אמיתית אני מתכוון, אותה סבלנות שמלווה בתחושה של שלווה פנימית, גם אם היא חלקית ויש טיפה קוצים אבל אתה מוכן לחכות. אני מאמין שזה תלוי בכמה אתה מאמין ששווה לחכות, כלומר, כמה אתה מאמין שבסוף כשהיא תפתח תגלה אוצר. לפעמים הבסיס לאותה אמונה זה תחושות בטן, ולפעמים תראה גם סימנים ברורים מאוד שאפשר לתאר במילים. לא כזה משנה, בין כך ובין כך זה מבסס את האמונה הזו ומאפשר את קיומה של אותה שלווה פנימית עליה דיברת, שהיא בעצם הביטוי לסבלנות האמיתית גם בפן הרגשי וגם בהגיון שבדבר. שהרי אין שום סיבה שבעולם שאחכה סתם בלי אינדיקציה כלשהי לכך שאהיה שמח ממה שאגלה בסוף, כי האפשרות לכך שאתבאס קיימת בכל מפגש עם בחורה כזאת, והלב שלך יודע את זה, הלא נודע מטריף אותו ומכאן מגיעים הקוצים, הוא נותן לך אותות מצוקה שאינלך מספיק מידע בשביל להצדיק את ההמתנה. הגיוני לגמרי. אתה לא רוצה להפגע, אתה לא רוצה להרגיש שאתה מבזבז את הזמן, שאתה ממתין וממתין, פותח את הקופסת גלידה ומגלה קציצות, חוויה לא נעימה בכלל(גם במשל וגם בנמשל).
ראוי להבהיר כי זה לא מעיד דבר על הגברת חס ושלום, כפי שאמרתי, כנראה אתה לא מחפש קציצות, ואולי כדאי שתפנה את הדרך למי שמחפש אותן;)
''וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים אָז הִכָּה סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי אֶת סַף אֲשֶׁר בִּילִדֵי הָרָפָה''(שמואל ב, כא)
אבל צחקתי בקול
- לקראת נישואין וזוגיות