סידרת לי

יתרון רציני בהצלחה לנו!

אל תתייחסי למה אומרת הסביבה.

מרגישים אם זה נעשה מרצון פנימי או מרצון לרצות את הסביבה.

בהצלחה.

גם את לא יודעת

הוא צריך להכיר איך את תהיי איתו, עד כמה שאפשר

הדייט נועד לשני דברים:

1 לגרום לו לרצות אותך

2 לגרום לו להכיר כמה דקות מתוך החוויה של להיות איתך לכל החיים

את יכולה כמובן לספר לו על מצוות שאת עושה בסתר, אבל הוא לא צריך לראות את זה

סוו

אני אומרת שצריך להבין דבר פשוט שהרבה נוטים לטעות בו:

קיום מצוות, עם כל הכבוד לקהילתיות ולנורמות חברתיות בכל מגזר- זה אך ורק מול ה'.

אף אחד, גם לא אדם מתוך הקהילה/ מגזר שאת משתייכת אליו לא יכול לתת לך ציון האם את נחשבת ל'צדיקה' או לא.

וגם אם נותנים- זו טעות.

ברור לי שבכל מגזר יש דברים שנחשבים לMUST ומי שעושה אותם שייך, ומי שלא- מסתכלים עליו בעיניים עקומות.

אבל אם את רוצה להוסיף מצווה/ הידור/ לתקן משהו שהרבה טועים בו (כמו גרביים אטומות/ חצאית ארוכה- שגם אני ממש לאחרונה גיליתי שאפילו גרביים אטומות זה לא בדיוק ההלכה. רק חצאית ארוכה) וזה נחשב בעיניהם למותר כי ככה כולם עושים- למה שלא תעשי את זה?

בסוף, העסק שלך הוא רק מול ה'.

וזה דורש אומץ ללכת עד הסוף עם האמת שלך, עם ה'.

ואני מבינה את המקום שלך, אני באותו מקום.. ובאמת בשאיפה לקיים את האמת בלי להתחשב לדעות של הסביבה ומה הנורמה.

ואני ממש מעודדת אותך ללכת עם האמת שלך ולנצל את ההזדמנות עם הבחור ולהציג את עצמך באמת. גם אם יגידו לך שאת דוסית מידי ומגזימה..

כשאדם הולך עם האמת שלו ועם ה'- יתעוררו עליו התנגדויות. אל תיבהלי, ה' איתך!

וגם יש דיעות שמקלות יותר ונהגו בהם עם ישראל וזו ההלכה, את רוצה להחמיר? בכבוד, אבל אל תזלזלי מי שרבניו מתירים לו. 

חינוך ללבוש צנוע – חצאית ומכנסי טייץ | הרב שמואל אריאל | שאל את הרב | אתר ישיבה (yeshiva.org.il)

גם אני מאוד הופתעתי לקרוא את זה, 

וזה לפי הרב מורדכי אליהו, הרב עובדיה יוסף, הבבא סאלי ועוד הרבה גדולים

אם תרצה, אחפש את שם החוברת ותקרא גם

קראתי את הקישור שהוספת, תראה מה כתוב:

''מבחינת הראיות והמקורות יש מקום גדול לדעה הראשונה, אולם נשים רבות נוהגות לסמוך על הדעה השניה, וכמה רבנים חשובים בזמננו כתבו שמנהג זה הוא כשר על פי ההלכה. גם אם את באופן אישי מעדיפה לנהוג כדעה המחמירה, בחינוך הבת יש מקום להביא בחשבון גם את המציאות החברתית שבה היא מצויה, וייתכן שעדיף לחנך אותה לנהוג כפי הדעה השניה כדי למנוע תחושה לא נוחה שלה בין חברותיה.''

שם לב?

יש מקום גדול לדעה הראשונה, כלומר- לחצאית ארוכה

אבל בגלל המציאות החברתית שבה אנו חיים, כלומר- נורמות חברתיות (כמו שכתבתי לפותחת)- זה נהיה בסדר. (כי יודעים שלדרוש מנשים יותר מזה יהיה קשה מאוד והם לא יעמדו בזה)

אני לא מערערת על זה שזה כשר על פי ההלכה- כמו שהרב אומר.

כן חשוב להבין את המהלך שהיה פה: הייתה הלכה X והיא השתנתה לY. למה? בגלל המציאות החברתית. אבל המקור- זה חצאית ארוכה.

אני אומרת שיש 'אמת' שזה מה שהרב אומר, ויש 'אמת לאמיתה'. מי שמחפש את האמת לאמיתה- זה כמו שכתבתי, בהסתמך על צדיקים גדולים.

את כותבת לי שאת מסכימה שזו ההלכה אבל יש מקום להחמיר.

יש אמת ויש מידת חסידות, וכל אחד יעשה לו רב וישאל אותו כיצד לנהוג.  

"האמת לאמיתה" זו שאלה מורכבת מידי, במיוחד כשזה מגיע על חשבון מצווה אחרת.

2 דוגמאות,

א. אסור לנהוג מידת חסידות בפני הורה כשהוא לא נוהג באותה המידה משום כבודו.

ב. ערוך השולחן אוסר לגברים ללכת בלי גרביים ועוד גדולים אוסרים בעת תפילה ולימוד, ועדיין בכל הישיבות של הציבור החרדל"י... 

הפנו אותי לקטע כאן, ושאלו האם אכן לכך הכוונה בתשובה שכתבתי, כיוון שהדברים נראים תמוהים.

ובכן, כוונתי היא אחרת.

לא התכוונתי לומר שההלכה המקורית היתה להחמיר ובגלל המציאות החברתית ההלכה השתנתה. אמירה כזו היא בעייתית מאד בעיניי.

מה שהתכוונתי לומר הוא דבר אחר: במקורות ההלכתיים מופיעות שתי הדעות. אמנם יש יותר ראיות לטובת הדעה המחמירה. אבל גם הדעה המקילה יש לה מקום על פי ההלכה. במצב כזה, יש מקום להכניס גם את המציאות החברתית כשיקול - מכיוון שגם לדעה המקילה יש מקום בהלכה, יש מקום להתחשב במציאות החברתית.

דהיינו: אם ההלכה היתה חד משמעית, המציאות החברתית לא היתה יכולה לשנות את ההלכה. אבל כאשר מלכתחילה יש בהלכה שתי דעות, אז יש מקום למציאות החברתית כשיקול בהכרעה של אשה כיצד לנהוג, ובפרט במקרה המדובר, שבו אין מדובר בהכרעה של אשה כלפי עצמה, כיצד היא תתלבש, אלא בהתייחסות של אם לגבי החינוך של בתה.

אבל אם לא הייתי מתביישת בזה שאני רוצה את זה הייתי מסבירה לה והיא כנראה היתה מבינה

....

רק מבהירה- הדתיות היתה דוגמא,

וכמובן שהמצוות זה מול ה' נטו.

אבל יש עוד דברים

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?