הקב"ה לא בא בטרוניא עם בריותיו. ומחשבות טורדניות כאלה לא אמורות לרוץ לך בראש, ובטח שלא להפריע לך בעבודת ה'.

אם את הולכת על פי פוסק מסוים בפשטות, יש לך על מי לסמוך. וזה לא אמור להטריד אותך יותר מזה.

וחומרות תמיד אפשר להוסיף והן מביאות ברכה, אבל צריך לגדר להן את מקומן כ'חומרות', ולא לתת להן להשתלט על הנפש.

רוב מוחלט של הרבנים, במיוחד בקרב הפוסקים, הגונים לגמרי. פשוט כל פרשה שמתפוצצת משאירה רשמים חזקים, יותר ממה שיש במציאות בפועל. 

אז א. כדאי מאוד להתפלל על זה.

    ב. הבעיה מתחילה בדר"כ כשמחפשים את הקסמים. כשבפועל מה שצריך זה סה"כ מורה הוראה.

אגב, רצוי, אבל לא מן ההכרח, שהרב שלך לענייני 'אורח חיים', יהיה הרב שלך גם בהשקפה וסוגיות לאומיות. אבל עד שתמצאי דרך גם בענייני השקפה, תראי לנכון להתחזק ולקבל מכל מי שמחזק אותך בעבודת ה'.

כדי שזה לא יהווה פתח לטעות,

גם בפריצות דרך בענייני מסורת והלכה, כדאי להימנע..

גם זה בגדר 'קסמים', ולרוב לא נובע מצדקות יתר.

התכוונת להחמרות מיותרות? או בכללי לסטייה מהמסורת המקובלת?

ולשני הצדדים.. 

צודק, אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, וה' הוא לא בבחינת "כדוב אורב הוא לי", הוא לא שונא אותנו ועושה דווקא כדי שנכשל...

אני לא חושבת שזה נובע מלחץ או כפיתיות... נראלי שזה יותר נובע מפרפקציוניזם.

אני לא תמיד חושבת את המחשבות האלה באופן אובסביבי, רק בשעות משבר לפעמים 

זה מציף אותי התסכול שמצד אחד אני רוצה לעבוד את ה' בשלמות ומצד שני אני יודעת שאני לא מושלמת ולא אהיה מושלמת בעבודת ה' אף פעם, וצריכה להשלים עם זה

חומרות לפעמים הם מיותרות ואפילו מזיקות ולפעמים הכרחיות לכן צריך להתייעץ עם רב...

אני רק נערה צעירה. הרבה אמרו לי שעם השנים זה מתאזן התחושות האלה...

זו ה-נקודה- כרגע אין לנו בבית רב שהולכים לפיו או אפילו השקפה מסוימת, מצב מוזר קצת ומסובך להסביר...לכן התחושות האלה והצורך בבירור

צודק...באמת צריך להתפלל חזק. ובאמת צריך להשתדל ללמוד מכל אחד

מה הכוונה ב"לחפש את הקסמים", יעני סיפורי ניסים וכל זה? לא, ממש לא מחפשת את זה

תודה רבה על התגובה, החכמת אותי!

דרך עיניים של בשר ודם.. אנחנו חיצוניים מידי..

ובענייני עבודת ה', אפשר בהחלט לקבל מכל רב שמדבר דיבורים של אמת.

ובענייני פסיקה, פשוט תתחברי לרב שאת יודעת שהתקבלו פסיקותיו בציבור, אפילו באופן זמני, אבל עשי לך רב והסתלקי מהספיקות הנ"ל..

ובשמחה

1. אגב, ממליץ לך ללמוד קצת ספרי חסידות\ לשמוע שיעורים בחסידות.
2. נראלי שזה יכול לתת קצת כלים לשאיפות הגדולות והחשובות שלך.

נכון...

מקווה שבעז"ה העניין יסתדר, ובסופו של דבר-  זה הכל סיעתא דשמיא...

צודק! יצא לי פעם ללמוד תניא, ובאמת באמת קשה לתאר איך שזה חיזק אותי וממש שינה לי את החיים ועבודת ה'!

הלוואי ואוכל לחזור ללמוד חסידות באמת בעז"ה

בקיומה של מחלוקת. ושזה לאו דווקא דבר שלילי.

נקווה שזה לא דברי כפירה בשבילך :

כל היכא דאמרינן 'בו ביום' ההוא יומא הוה - יום מכריע אחד בהשתלשלותה של תושבע"פ

לגבי איך לבחור רב, אני חושב בשבילך שכדאי שתבחרי רב שהוא לא צעיר שאין לו מאפיינים כיתתים ואנשים שסביבו חושבים עצמאית ועם זאת מכבדים אותו ושהוא מקובל על רוב השיטות, שיהיה לו זמן לענות לך. יש לי רעיון למישהו שאולי יתאים לך אבל אני לא יודע כלפי הסיפא כמה הוא יהיה זמין.

נ.ב אני יוכל להביא מס' פלאפון שלו בפרטי אם את מחפשת (זה מישהו מפורסם)

כמו שאומרים, מחלוקת לשם שמיים- סופה להתקיים...

היא מתקיימת ועומדת כי בכל דעה יש גרעין אמת, לא כמו השקר שלו אין רגליים

אבל השאלה מה אני אמורה לעשות ולפי מי ללכת בפועל... 

פעם היו הרבה חילוקי דעות בין החכמים אבל הסנהדרין היו יוצאים בסופו של דבר עם הכרעה אחת,

היום זה מרגיש כאילו התורה הפכה להמוני תורות

האמת שאני חושבת שאני צריכה דווקא דמות נשית להתייעץ איתה בנוגע לנושאים תורניים כללים והשקפה

בנתיים בנוגע להלכה "יבשה"- אין לנו בבית פוסק אחד ספציפי שהולכים לפיו אבל בדרך כלל פשוט עושה מה שאבא עושה... ואי מסובך להסביר את הסיטואציה פה, לא משנה

אולי באמת אלמד בלנ"ד מפרקי אבות כדי לברר יותר על נושא המחלוקות ביהדות, הצצתי בקישור ובלי נדר בהמשך אתעמק יותר

תודה רבה על התגובה המחכימה והעזרה!

כתיבה ממש מרגשת שבאה מהנשמה

אני לא יודע אם זו סוג של פריקה או שאת באמת שואלת?

אם כן אז נראלי לי שזה קודם כל לא בריא להסתכל ככה על עבודה השם שלנו.

במובן של "חיללתי שבת בטח אין לי חלק לעולם הבא" זה לא ככ פשוט.. החיים הם לא שחור לבן וגם מערכת השכר והעונש שבנויה ברובה מרחמים זה לא שחור לבן.

שנאמר " כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ"(תהילים קג)

מה גם שיש את עניין התשובה

שניכר מהכתב שלך שאת בתוך התהליך הזה (גם אם את לא מודעת לזה) 

מה שאני כן מסכים, זה שהיהדות יכולה להלחיץ ואפילו לשגע אם לא מפנימים את הערך שלה באמת.

ז"א בתכלס כמעט חצי מהתורה זה עונשים, ועונשים חמורים.. על דברים שלפעמים לנו נראים קטנים כמו לשתול צמח בשבת נו נו מי ישמע מה עשיתי למה בישביל השם זה יותר חמור מרצח??

אלו באמת דברים מלחיצים, אבל כשלומדים תנך ורואים את מידת החסד והרחמים העצומים שיש להשם עלינו, ואת כל הפסוקים על מעלות התשובה, אז מבינים שהדברים לא כ"כ פשוטים.

עוד דבר חשוב שצריך לשים לב אליו, הוא שיש טכניקה לשטן להכניס אלינו מחשבות של מעין ייאוש כזה של "עשיתי ככה וככה אז הלך עליי/היהדות קשה ומפחידה מדיי אי אפשר באמת לקיים אותה"

דברים שמכניסים מורח ויאוש בלב של האדם וזה משפיע על עבודה השם.

את צריכה לקחת את המחשבות האלה של הפחד מהחטא ולתעל אותם לעבודת השם ז"א לתשובה.

לגבי המציאת רב/השקפה 

פשוט תתפללי על זה מעומק הלב ואין סיבה שהשם לא יעזור לך בזה

קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ

ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו

ב"הצלוחה

עריכה: 

מוסיף שעכשיו שמתי לב שכתבת את השירשור הזה ממש מוקדם בבוקר.

בין אם היה לך לילה לבן או שזה היה מהדברים הראשונים שעשית שקמת היום בבוקר

זה ממש נוגע ומדהים בעיני 

זה מראה כמה זה חלק ממך

תודה!

אהממ, סוג של גם וגם 

נכון, יש גם המוןן רחמים ויש תשובה וזה פשוט היצר שרוצה לייאש

אבל לפעמים אני מרגישה שאני כל כך רוצה לעשות את רצון ה' אבל אני לא יודעת מהו

שאני מתבלבלת בין יותר מדי דעות והסתרה... לא מרגישה שמצאתי את הדרך שלי

צודק, רק תפילות!

אמן שאצליח להרגיש בהירות בנושא בעז"ה

התגובה שלך חכמה ומחזקת מאוד, תודה! 

(האמת שהיה לי לילה לבן... ותודה! משתדלת)

איזה לב טוב! איזו שאיפה לאמת!! שירבו כמוך בישראל!

פתרון אין לי, וגם לא אף עצה כלשהי, רק שפשוט לכי עם האמת ועם הרצון המדהים שלך ו"בדרך שבה אדם רוצה לילך בה מוליכים אותו". עם רצון מספיק כן (ומאמץ כמובן), ה' כבר יוביל אותך בדרך הנכונה. לא צריך להיות מושלמים כדי להיות עובדי ה'.

תודה רבה רבה! את ריגשת אותי, התגובה שלך ריגשה אותי מאוד!

אין עליך!

וצודקת..."אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".

 צריך מאה אחוז השקעה, לא מאה אחוז תוצאה

הלוואי רק שאצליח לעשות מאה אחוז השתדלות ולמצוא את הדרך שלי בעבודת ה'

תבקשי ממנו.. ה' רוצה לעזור לך, הוא רק צריך שנכין את הכלים כדי שנוכל לקבל ממנו.

הבאתי את זה כבר פעם, מביאה שוב.. רש"י ד"ה "כי לא המטיר" (בראשית ב, ה): "ומה טעם לא המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים".

נכון כל כך

פירוש חזק!

תודה רבה!  

נשמע שאתה נחשף לשאיפה ודרישה מאוד טוטאלית ואני מאוד מזדהה ומסכים עם המקום הזה.

יש מקום למידת הרחמים, העולם שלנו הוא עולם חסר, החוסר הזה פותח פתח לתפילה. אם היינו מושלמים היינו מספיק רוחניים ולא היינו צריכים לעזרתו של הקב"ה, כך שה'רוחניות' הזאת היתה רק מנתקת אותנו ממנו..

אנושי לטעות וגם לקחת אחריות.

"כי שבע יפול צדיק וקם" - ההבדל בין הצדיק לרשע הוא לא בכך שהצדיק לא נופל והרשע נופל, שניהם נופלים. רק הצדיק קם אח"כ..

הקב"ה קרוי הרחמן וכדאי לאחוז גם את הצד הזה בדרכיו, י"ג מידות רחמים

אם תוכל בהמשך לפרט, כמובן אשמח

צריך המון רחמים בעולם, וקל לי לרחם על אחרים,

אבל על עצמי מפחדת לרחם ולפול לרחמים עצמיים שרק יזיקו...

אולי באמת צריכה להיות קצת פחות קשוחה כלפי עצמי...?

תודה רבה על התגובה! הארת לי נקודה חשובה

יש שני נקודות - שמחה מעבודת ה' עצמה - זה דבר שדורש בירור.

שמחה מחוץ לעבודת ה' - עד שלא נהייה צדיקים גמורים אנחנו צריכים הנאה שהיא טובתנו בעיקרה, זה עניין של מינון. בריאות נפשית לאו דווקא קשורה לעבודת ה' (לא באופן ישיר) כדאי לא לקשר בין השניים אלא לשים לב למה עושה לי טוב ומה לא עושה לי טוב ורק אח"כ לראות אם זה מתנגש בערך אחר בחיים שלי ואז לברר לחשוב ולהחליט מה עושים. 

לגבי הצורך ברב - גם אחרי שמוצאים את הרב, זה לא רק הוא, אלא גם את. בעיקר את. וגם לבחור אותו זה משימה. אם הקב"ה הטיל עליך את המשימה הזאת, אז מסתבר שהוא סומך עליך בזה. זה לא פשוט וזה כן גורם לחששות, אבל מותר לטעות ומי שלא טועה לא מתקדם.

מאוד הזכרת לי את מה שאומרים אחרישמסיימים תחנון "זכור כי עפר אנחנו, עזרנו א-להי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתנו למען שמך", נראה לי שעל מה שאת מתארת אומרים את זה. תפילה וניגשים למלחמה ביצר. יאללה!

הרבה פעמים עניין השמחה בעבודת ה' בפרט ובחיים בכלל לא היה לי פשוט...

היום אני מרגישה שהרבה בזכות החסידות שהמצב השתפר ב"ה תודה לק-ל,

ועדיין משתדלת להמשיך להתקדם בזה

וואו, אתה צודק כל כך! תודה רבה!

כתבת יפה מאוד

אשריך!

איך הוא עשה את זה?

זה דיבור ששווה וחשוב ללמוד גם לעצמנו כלפי אחרים וגם בינינו לבין עצמנו.

זה טבעי שאת תחזירי באותו המטבע- ברצון להוכיח אחרת. ואין בזה שום בעיה, אלא אם לא נוח לך עם זה, או אם זה גורם לענות תשובות שמבחינתך הן לא ישרות\לא אמת ברורה.

התשובה היא קודם כל להבין שאת לא שגרירה של אף אחד, את מייצגת את המחשבות שלך בלבד, ומותר לך לא לדעת ולטעות לפעמים. כמובן שאת לא חייבת לייצג נושא שאת לא עד הסוף מבינה אותו. (ולא תמיד יוצא מהויכוחים האלה דוקא דברים טובים.)

הייתי ממליץ לענות על השאלות האלה קודם כל לעצמך. לחקור ולהעמיק בנושא הזה לפני שאת מפיצה את אמונתך הלאה.

חוץ מזה מועיל מאוד להביא מקורות! אפשר לקשר את בן\בת השיח למקור כתוב או לפודקאסט שמדבר על זה, ולתמצת את הרעיון הכללי, ולומר שהתחברת לנקודות שהוא העלה וכו'. זה גם מועיל לעניין ההתנשאות, וגם את פותחת לו\ה פתח להעמיק יותר ולחקור בצורה יסודית יותר את הסוגיות האלה.

מי שמאמין בהחלט משתדל לברר וללמוד, אבל זה צריך להיות בירור רציני. נסיון לתת תשובות כאלו בשיחה של ספסל בגינה, דומה לנסיון ללמוד את כל התורה על רגל אחת.

אינני יודע כעת את התשובה, אך מכיוון שהשאלה נשמעת גדולה וחשובה - בוודאי כבר דיברו עליה חכמי ישראל במהלך הדורות.

אעיין, אשאל, אברר, ואענה לכם בהקדם.

היא מגיעה מתפיסה ילדותית מאוד של אלוקים.

שוב, הוא לא סנטה קלאוס נחמד שאוהב ללא תנאי. הוא כרת ברית עם עם ישראל, ובהחלט מצפה ודורש שנשמור את המצוות שהוא נתן לנו ושלא נבגוד בו, אחרת יגיעו עונשים חמורם. זה כתוב בצורה ברורה מאוד שוב ושוב בכל התורה ובנביאים, וראינו את זה קורה בחורבן הבית ובגלות.

(גם בנצרות, שמאוד אוהבת את הגישה של "אלוקים אוהב אותך גם עם כל החטאים", אם אדם לא מאמין בישו באמונה שלמה, הוא נשרף לנצח בגהינום. )

מספיק להתייחס לדת, ליהדות בפרט, בתור איזה עניין רגשני של "ה' יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב". 

לא. אם אדם עובר עברות הוא בהחלט ראוי לעונש לפי כל חומרת מידת הדין, ברוך ה' ריבונו של עולם הוא רחמן ומאריך אף ונותן הזדמנות לחזור בתשובה, אבל זה לא אומר שלא מדובר במערכת רצינית עם השלכות קשות וממש לא עניין של "מרגיש לי" ו"התחברתי".

ולגבי "אם במגזר הדתי יש רוע למה לשים כיפה" זה לא קשור לבעיות שיש במגזר, כי כולנו בני אדם, ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אבל עדיין, השאלה היא אם אדם ממצהיר על עצמו שהוא ממליך עליו את ה' ושייך לציבור שזאת המטרה שלו, גם אם יש בו אנשים שלא עומדים בזה.

מי שלא מאמין לא שואל.

כי אם אני לא נותן אמון במערכת אמונות מסויימת, היא לא תעניין אותי. 

עצם זה שאני שואל, זה סימן שחשוב לי, זה סימן שאני נותן צ'אנס ומעניין אותי לדעת ביחס לעניין בו אני נותן אמון.

ולגבי תשובות -

לא חייבים לדעת הכל. ובאמת אין צורך להיות "עורך דין" של הדתיים או של הקב"ה.

גם להגיד אני לא יודע זה בסדר.

קצת מגוחך לחשוב שאם אני לא יודע אז הכל לא נכון.

וכן, אף אחד מאיתנו לא פועל בצורה של שכל טהור. ככה לא בונים אמון. אמון מבוססים על הכרה שיש משהו מעבר למידע שקיים עבורי.

וכן, אפשר לתת אמון על בסיס עניינים רציונלים, גם בלי להתהיימר לדעת הכל. רק הקב"ה יודע הכל.

ומה שלא נדע עכשיו - אולי נדע מחר.

אולי תהיה שאלה מאוד טובה שטוב שנשמע אותה ונשתדל לפתור אותה.. אך כדאי להזהר מהקרזיס סביב זה. להיות בלחץ על זה, זה לא רציונלי.

אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת

על מה הצער שלי?

שציערתי את ה' יתברך?

זה באמת צער גדול.

אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!

ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.

אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.

אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.

ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..

אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.

ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין. 

אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!

אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.

י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה

בתחילת הנישואין @יעל מהדרום הכינה לי מעיין יצירה עם הפסקה הזו ותלינו אותה בסלון, אני לא יודע לאן היא נעלמה.

ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.

ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.

בהצלחה חבר יקר!!!

מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם

בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.

הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...

שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...

אולי מתבגרים

אולי התשובה עולה קומה

אולי יש פחות זמן...

בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...

כשטוב לך, במה תרצה לפנק את ה' יתברך?

לתרום צדקה?

להוסיף לימוד תורה?

באמת קצת באסה קשר שהוא תלותי והוא רק קשור בדברים חומריים.

אילו דברים משמחים אתה חושב שתוכל להוסיף לקשר?

ישר כוח על השאלה יש לך מודעות מדהימה.

זה יפה שאתה בקשר צמוד עם ה', וזה מראה שאתה מאמין בהשגחה פרטית עליך. אבל מצד שני נראה שצריך לעשות איזשהי הפרדה בין מה שקורה להשגחה. הקב"ה תמיד, תמיד תמיד בצד של הטובה. אבל זה לא עובד בצורה של רע-עונש, טוב- פרס. זה כן יכול לבוא בצורה של רווחה רוחנית והרגשה שהנשמה במקום הנכון, אבל לאו דווקא מצב גשמי. גם כי אחרת לא היתה בחירה, וגם כי מתן שכרן של צדיקים לעולם הבא.

תחשוב על הצדיקים מתחילת ההיסטוריה עד היום- יעקב אבינו, יוסף, דוד... עברו קשיים צרות ונסיונות... זה יעזור לך להיזכר שמכה משמיים אינה עונש או סימן שה' נגדך.

צריך גם להרים את המבט מהמציאות האישית שלי. החשבונות של ה' עמוקים מיני ים. שווה לשמוע סיפורים על כך שממחישים כמה התברר שהקב"ה צדיק ורחמן גם כשלא היה נראה כך.

ולנסות לעבוד את הקב"ה מהמניעים הנכונים. להעמיק בזה... זה לא יקרה ביום. תלמד, תשאף, תתפלל. 

ליראת שמיים ואהבת ה', בגלל האמת.. 

הינוקא אומר שהעולם שוכח שאנחנו פה לעבוד את ה' וחושבים שהוא עובד אצלנו... גם התפילה שהיא עבודה שבלב הפכנו אותה לכלי עבורנו, כאילו הקב"ה כספומט למילוי בקשותינו. אבל זו לא אמונה.

וזה בסדר שזה לא טבעי לך... אני מזדהה עם השאלה שלך, חושבת שאנחנו דור מורכב שעובר דברים ובעיקר שטיפת מוח ובלבול ויש בורות תורנית בגלל כל הריחוק והמסכים. ה' יודע איפה אנחנו מונחים, ולפום צערא אגרא. לדעתי הכי חשוב להקפיד על מידת האמת. קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. 

חזק ואמץ!

שאתה מגיע עם הרבה עוצמה לעבודת ה', עוצמה רגשית חזקה שגורמת לחיבור שלך לבורא להתבטא בהחזקת תחושות הכנעה וחיבור בכוח, אבל רגש כזה אי אפשר להחזיק לאורך זמן. בפרט אם העבר שלך היה מורכב וקשה מסתמא אתה מגיע עם כל זה לעבודת ה' - וזה יכול לקרות.

הרצון לחיבור חזק ומורגש הוא חשוב, לא כל אחד זוכה לזה, הרצון הזה צריך להחזיק אותנו מלמטה כמו השמן שמאפשר לנר לדלוק כל עוד הוא למטה, אבל צריך להיזהר לא להביא את כולו לכיוון הפתילה. זכור לי שהרב דסלר במכתב מאליהו (לצערי לא זוכר איפה) כותב שהרצון והכמיהה צריכים להיות גדולים יותר מהמעשים, ושזה ידחוף אותנו, אבל ההתקדמות המעשית צריכה לבוא בנחת.

מבחינה מעשית צריך לנהל את ההתקרבות לבורא בהיגיון, לוודא שההתקרבות הזו כוללת לימוד תורה ממצה שמוציא ממך את מה שאתה מסוגל, ואם חסר לך כלים לזה כדאי להשלים אותם בעודך צעיר. וכמובן עוד הרבה חלקים חשובים בתורה שכל אחד יודע את המקום בו הוא צריך חיזוק. בהדרגה. 

אין שום עניין לתלות הצלחה או אי הצלחה בעסקים וכו' בדברים האלה הקירבה לה' צריכה להיות בסיס יציב. לפעמים ה' מנסה בן אדם ומונע ממנו הצלחה, לפעמים ה' מנסה בן אדם ונותן לו הצלחה, ולפעמים ההצלחה היא לטובתנו ולפעמים לרעתנו. 

שתמיד תצליח.

לא קראתי עדיין מה כתבו הקודמים לי. בכל מקרה מתפללת ומייחלת שהדברים שיעלו דרכי יהיו מכוונים ויתיישבו על הלב.

אני זוכרת שלפני הרבה מאוד שנים, קראתי באחד מספרי התהילים שהיו אצלנו בבית מאמרי חיזוק שקשורים לדור האחרון. אחת הכותרות שתפסה אותי שם, והולכת איתי הרבה מאוד שנים, היא שהניסיון של הדור האחרון הוא ניסיון האמונה.

ואני חושבת על זה, שבעומק העניין האמונה היא השורש והיסוד לכל הבחירות ומהלך חיינו בעבודת ה'. ואולי בגלל זה, כשמגיעים קרוב קרוב כל כך לנקודת תיקון העולם, הנקודות שהכי יצופו בהתמודדויות שלנו יגעו באותה נקודת שורש שמבקשת את ריפוי העומק הזה. זה כמו צמח שמבקשים להחיות ולהבריא אותו, ורוצים לעקוב אחרי החלקים הבריאים ולהיכן מחוברים, ולהגיע עד השורשים. ואז אפשר לעשות עבודה - לשחרר את החלקים שאינם בריאים, לנקות את הדורש ניקוי ולהזין את הצמח בחומרים מיטיבים ומבריאים, כדי שיוכל לצמוח נכון מחדש.

אפשר ללמוד מכאן גם לעבודת ה'.

עצם זה שאתה מודע לכך שיש פה עניין שדורש עבודה, זה המון, איתרת את החלק שדורש הבראה וחידוש.  

בשורש העניין, עכשיו אתה יודע שהניסיון הזה שאתה עומד בו, הוא ככל הנראה אחד הניסיונות הכי גדולים שקיימים, אם זה הניסיון שבו אנחנו, כולנו, מתנסים בו ערב הגאולה.

אני לא יודעת אם זה מדבר אליך, אבל רק תחשוב שכל רגע שאתה מצליח להחזיק באמונה שהכל, בלי קשר לאיך נתפס בעיניך ואם הצלחת לראות את הטוב המוחלט שגלום בו או שזה עדיין סמוי מהעין לעת עתה, פשוט הכל מגיע מהקב''ה, זו עמידה בניסיון גדול.

כל חיבור שלך לקב''ה בתודעה הפנימית ובמחשבות שלך, בדיבור הפנימי שלך עם עצמך ועם אחרים, באיך אתה בוחר לגשת לדברים ולעשות אותם, מתוך איזו תפיסה פנימית אתה עושה אותם, הוא עמידה בניסיון בלבחור בחיים של אמונה.

ההפנמה של הידיעה הזו, שכל התנועות שלי בעולם, כל המחשבות, הרעיונות, המאמצים שהשקעתי והתוצאות של דיבוריי ומעשיי הם כולם נפעלים ונעשים מהכוח, החכמה, התנאים וכדו' שה' נתן לי בחיים, הם הבסיס היציב והקרקע המבריאה ממנה אפשר לצמוח באמונה.

אם לא האדמה המתאימה, זרעים אולי יכולים לנבוט, אבל להצליח להחזיק מעמד לאורך זמן ביציבות, ולזכות לממש את אפשרויות החיים הגלומות בהם ואף להביא פירות, זה יהיה כמעט בלתי אפשרי.

אחרי שיש את האדמה, אפשר להתחיל לדשן ולהזין את המערכת בחומרים מצמיחים מבריאים ומחדשי מערכות חיים. אפשר להרחיב רבות על הדברים שאכתוב פה, מה שכן אני אנסה להתמקד, ובעיקר להניח פה נקודות שתוכל להרחיב ולהתבונן בהן בקצב שלך ובמקומות שליבך מתחבר אליהם:

הודיה.

להתמיד בהודיה על כל פרט קטן, ובהתחלה במיוחד על מה שלפעמים מובן לנו מאליו, אבל אין ספק שזה מתרחש ומתנהל בחסד גמור בלי תלות בבחירה וברצון שלנו. למשל, על הגוף שמתפקד, על נשימה, על ראייה ושמיעה, על היכולת ליהנות מריח ומאכל, להזיז את הגוף, לחשוב, הלב פועם..

לא עשיתי דבר כדי שזה יקרה. אבל זה קורה בטבעיות, נכון?

זה לא מובן מאליו.

כשמתחברים לנקודה של הודיה על הקיים וזוכרים כמה שום דבר לא מובן מאליו, וה' עושה איתנו בחסד גמור, זה עוזר להתחבר להבנה הזו גם בדברים ששם לבחירות שלנו ולשותפות שלנו עם הקב''ה בעולם, יש ביטוי יותר גדול.

לפתח תודעת אני שותף.

לא יודעת אם יצא לך להיתקל בתפיסה הזו, אבל אני חושבת שיש בה כדי לחזק אותנו באותה נקודת ענווה שאתה מבקש להתחבר אליה. הקב''ה ברא את העולם, והוא הניח אותי פה בגוף הזה עם הכוחות, הכישרונות וכל המתנות שנתן לי ועם העבודה שבאחריותי לבצע, כדי שאהיה שותף איתו בבניין עולם ובתיקון עולם. תמצא דרך לחזק בתוכך את ההבנה ולתזכר את עצמך כל הזמן, שאתה שותף של ה', וכמו שהוא הכתובת עבורך לפנייה אישית ודיבור ובקשה כשדברים לא הולכים ואתה צריך עזרה וסיוע, תעשה שהוא יהיה הכתובת להודות לו על מה שנותן ומאפשר, ו''לחלוק'' את השמחה גם בהצלחות וב''רווחים'', בין הגשמיים ובין הרוחניים.

מה הכוונה? יש רווח גשמי, לתרום, לתת צדקה, לעשות חסד בקניינים שנתן לך. יש רווח רוחני, לשתף אותו הלאה, להאיר לעוד אנשים את ההשגחה האלוקית עליך, את החסד שה' עושה איתך, ששמע לתפילות גם אם בדרך אחרת משציפית, אבל הן בוודאי לטובתך, לשמוח על הזכות להיות שותף עם מי שנאמן לעולם ותמיד מבקש ועושה טובתך... וכדו'.

יחד כל הדרך

עוד נקודה שקשורה לכאן, ומתחברת למה שתיארת מול הקשר ברמת המצוות ועצם הקשר עם ה'. לחפש את המקום והדרך לשמור על היציבות בקשר איתו, בלי תלות במה ''מצב העסקים''. בני אדם שיש להם שותפות אחד עם השני יודעים שהם יעברו מסע ביחד. הם יודעים שיהיו ימים של עליות וימים של ירידות. טבעי שעליות יחברו כי כשיש שמחה החיבור קל יותר וטבעי יותר, אבל כשזה הפוך נכנסים למרחב רגשות שונים שיוצרים 'סערה' שקשה ללכת בתוכה ולראות ברור דרכה. מה שכן מחזיק אותם זו האמונה שהסערה תעבור, ועכשיו צריך לעשות הכל להיאחז בנקודה היציבה בשטח, ואחד בשני, כדי לצלוח את המהמורה הזו ולהצליח לשמור על הטוב. מה אני מכוונת פה? תמצא את הנקודה בקשר מול ה' שאתה יודע שיש בה יציבות עבורך, או שאתה רוצה לייצר בה יציבות, ולהתמיד בזה לא משנה מה המצב בחוץ, אם יש 'שמש' או 'סופת שלגים'.

קטעי/פסוקי חיזוק

אם מדבר אליך, למצוא קטעים בשבח האמונה, פסוקים לשנן שיהיו שגורים על פה, שכל פעם שתבוא לך מחשבה אחרת בסגנון ''תודה ה', הסתדרתי לבד ...", תחשוב ותדבר את המילים שיכניסו ללב - אני בידיים שלך. לכאן או לכאן, ותודה על החסד העצום שאתה עושה איתי עכשיו.

אין עוד מלבדו.

אין מה להוסיף על זה.

ועל זו הדרך אפשר לחשוב ולהעלות עוד רעיונות שמתחברים לך מעולמך.

התחלתי במאמר, ומגלה שיצא לי בעצמי מאמר.

מתפללת שהדברים יביאו אור גדול ויחזקו בדרך.

לא רואה קשר בין אמונה לבין הצלחה בחיים

הצלחה היא תוצאה של

למידה- יישום- התמדה

שום קשר לאמונה או לעשיה דתית

כמובן שאפשר לעבוד/ לשפר את האמונה

לזה הטיפים שלי כנראה פחות יתאימו

(אישית ההצלחות שלי בחיים היו אחרי שעשיתי שינוי גדול דתי

לכיוון הפחות דתי)

 אין סתירה בין מגמה אידאולוגית למימוש עצמי

הנקודה כאן היא אחרת לגמרי - עולם הבא זה השייכות לנצח. היות שהתפקיד של יעקב היה לבנות בית שלם, בית של שנים עשר שבטים - אם אחד מהם היה מת בחייו, אין לו שייכות לעולם הבא, כלומר הוא לא מילא את תפקידו בעולם. לכן גם דווקא על יעקב - מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, למרות שבוודאי פיזית מת. 

אם זה עוזר לממש דברים טובים שיוצאים מהכח אל הפועל.

אם זה נשאר בגדר הרגשה, יכול להיות שזה רק דמיון שווא

אחרי שבת קודש, בזכות שירי שבת, דברי תורה, דיבוק חברים..

מגיע למוצאי שבת ואז יכול להרגיש קצת נפילת מתח. 

החכמה אם העליה שלו עכשיו מבוססת ואז הוא גם מצליח למשוך את החוויה הלאה למעשה.

יותר להתכוונן לימי החול ולפעול בהם מה שצריך לפעול, מתוך העליה הרוחנית שהוא חווה.

או שהוא מרגיש נתק בין החוויה המרוממת לחיי החולין היום יומיים..

הנתק הזה הוא טבעי אך הוא גם מעיד על משהו שלא חלחל עד הסוף.

אם אדם באמת חש קרבת ה', הוא צריך להרגיש רושם מסויים.

הרושם הזה יכול לבוא בצורה שונות מאוד, אבל יש איזה רושם.

הרושם הכי בולט הוא במעשים.

העליה הרוחנית היא לא רק חוויתית ריגשית, ויראת השמיים בא לידי ביטוי יותר חזק במעשים. בדקדוקי מצוות ועשיית חסד וכו'.

עם דבקות מאוד גדולה ותחושת התרוממות.

כדי לבסס אותה, אדם צריך לקבל קבלה טובה מעשית - לקרוא עוד פרק תהילים למשל. לקבל תובנה מסויימת בעבודת ה' שתאיר לו - נניח כל אדם נברא בצלם ולכן להתייחס יפה לקופאית בסופר. 

אם שירי סעודה שלישית נשארים רק בזה שכיף שהיה מרומם, בלי שום צד מעשי לאחר מכן - אולי זה דמיון בעלמא.

ההסבר הוא שחג זה לא מנהרה שצריך לעבור אותה ולהתקדם הלאה,  

אלא אנחנו נכנסים לתוכם. 

זה כמו מסע שרואים וחווים כל מיני דברים בדרך. החג נמצא בדרך ואנחנו מושפעים ממנו, ההשפעה נשארת ומעצבת את המסלול בהמשך המסע.

מצד אחד מזדהה עם דבריך,

מצד שני, מאמין שיש גם עניין סגולי שקיים בלי קשר להתכווננות. 

ההתכוננות נועדה רק לחשוף את התוכן הפנימי, לא ליצור אותו יש מאין.

מה ההבדל בין השתיים?

אם אני רוצה ליצור חוויה שהיא יש מאין - אז אם לא התכווננתי - באמת אין כלום.

אם אני חושף את ההתוכן הפנימי - גם במקרה שאני לא מודע אליו - הוא עדיין קיים.

זה הבדל משמעותי. ברור שיש גם עוד השלכות לשני ההסתכלויות הללו.

לא תמיד מרגישים את זה, אבל כשאנחנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו" אז אנחנו מעיד על כך שאנחנו עומדים להביע את את הקדושה שהקב"ה טבע בנו ואנחנו עומדים להוציא אותה לפועל.

לכן כלל שיותר "מנכיחים" את המצווה ונותנים לה מקום בחיים שלנו אז הקדושה נכנסת.

ככל שאני יותר מכין את המקום בו אני שם את החנוכיה ואיך בדיוק אני שם אותה איזה נרות ואיזה שמן בדיוק להשתמש אני מרגיש שזה יותר נמצא אצלי ועושה רושם, בעת המצווה וגם אח"כ.

חג החנוכה מציין את יותר מכל את מה שנקרא "פרסומי ניסא", פרסום הנס. בדיבור מחשבה ומעשה להתעסק במצווה. לספר בגבורות ה' שהיו איתנו בדורות קודמים עד עכשיו.

לשאלתך - לצורך העניין, אני רואה שאם שנה הבא יותר אשקיע ואקנה שמן זית מבקבוק ואפרגן בנרות שידלקו שעתיים וזהו אלא אשים את מלא הכוס שספיק ל5 שעות, ולא רק אקנה נרונים זה ישדרג את החוויה. ההשקעה בפרטים עצמם גורמת לגלגל הזה של מחשבה- דיבור-מעשה לנוע וממילא המעשה הקטן מקבל מקום בתודעה.