להאמין מהסיבה המפורסמת לכל - שהייתה יציאת מצרים ומעמד הר סיני והקב"ה התגלה לכולם

וגילה את דעתו והוריד תורה והבטיח שכר וגאולה וכו'... ומשה רבינו שמסר נפשו על עם ישראל גם כן דאג להודיע לעם ישראל שילכו אחרי הקב"ה כי זה הכי טוב

לדוגמא, נניח שאמא שלך אמרה לך בפלאפון שהיא הכינה לך שניצלים 

את תאמיני לה שהיא באמת הכינה ולא תחכי עד שיהיו לך ראיות

את מאמינה באמת בלי צורך בחקירות? אל תחקרי (רק שאלה - אז למה את מאמינה?)

אבל אם האמונה נחלשת ועולות ספקות - חייב לחקור.

לגבי אותו האדם - הוא אינו אדם מאמין. נקודה. ואם תשאלי אותי למה, קודם אשאל אותך - מה זה אמונה?

אם לא לומדים, איך אפשר לדעת במה להאמין?

רק אל תגידו לי שאתם מאמינים בכוח עליון

כבר אמר ריה"ל בדורו שכמעט ואי אפשר למצוא אמונה תמימה.. הואיל ואנחנו מאוד חשופים לכפירה.

תקראי לפחות רק את ההתחלה.

אותי זה שאב, מעניין ונותן תשובות.

(אם תרצי אתן לך מסמך קצר שמתמצת את זה ממש יפה ובמילים שלנו)

תמיד טוב לשאול, לברר ולקבל תשובות טובות, לא חסר במקורות שלנו דברים יפים, מחזקים ומשמחים מאד!

תמים=שלם

אמונה תמימה = אמונה שלמה

ז'תומרת שאני מאמין בה' לא כי אני חושב שהוא.. לא כי נראלי שהוא.. אלא כי אני יודע שהוא..

[הערה: אי אפשר לדעת ב100% שיש אלוקים אבל אפשר להאמין בזה לגמרי עד שבנאדם מרגיש שהוא יודע]

אדם שמאמין בה' כי זה מה שאבא שלו אמר עדיין נחשב שהוא מאמין אבל לא בצורה השלמה.. עם ההתפתחות וההתבגרות האישית אדם מתחיל לשאול שאלות ולערער על האמונה וכשהוא מקבל את התשובה הוא מתחיל לדעת שה' הוא האלוקים האמיתי ושהדרך של התורה היא הדרך הטובה ביותר.

נב. לדוג' אני עדיין בשלב שאני מאמין כי אבא שלי מאמין.. זה לא אומר שאני בנאדם רע, זה אומר שההתפתחות האמונית שלי לא נגמרה...

[הערה חשובה: אני לא רב או משו ככה שלא כל דבר שאני אומר הוא "קודש" יכול מאוד להיות שאני טועה.., מוזמנים לחלוק ולהעיר]

ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה א - אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ

אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהוֹלְכִים בְּתוֹרַת ה' .
[...]
כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל, שֶׁל כָּל דָּבָר
וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר.
כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא אוֹר גָּדוֹל וּמֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו".
וְזֶה בְּחִינַת יַעֲקב
כִּי יַעֲקב זָכָה לַבְּכוֹרָה שֶׁהוּא רֵאשִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "רֵאשִׁית חָכְמָה" .
וזה בחינת "וַיַּעַקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם", וְתַרְגּוּם אוּנְקְלוֹס: וְחַכְּמַנִי.
וְזֶה בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ. כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא מֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ.
וְזֶה בְּחִינַת: "וְארַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם".
וְזֶה בְּחִינַת חֵית לְשׁוֹן חִיּוּת
כִּי הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הוּא הַחִיּוּת שֶׁל כָּל דָּבָר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הַחָכְמָה תְחַיֶּה" וְכוּ'.
[...]
אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה וְהַחִיּוּת, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
זֶה בְּחִינַת עֵשָׂו שֶׁבִּזָּה אֶת הַבְּכוֹרָה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכוֹרָה"
דְּהַיְנוּ הַשֵּׂכֶל כַּנַּ"ל
בְּחִינַת: "לא יַחְפּץ כְּסִיל בִּתְבוּנָה כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ"
וְזֶה בְּחִינַת מַלְכוּת הָרְשָׁעָה
בְּחִינַת לְבָנָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא
שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר: "וְחָפְרָה הַלְּבָנָה" וְכוּ'

[...]

🙂🙂🙂🙂🙂

אמונה בה'- זה רגש, רגש בלב, התחושה הזו שיש בורא לעולם ואתה מאמין בו, בלי קשר להבנה שכלית ונימוקים הגיוניים אלא רגש שטמון בנשמה של כל יהודי- "מאמינים בני מאמינים" 

האמונה והרגש הזה עובר בעמ"י בגנים, ויש השפעה חזקה להורים בגילוי הרגש הזה ע"י החינוך לכך

ידיעת ה'- זו ההכרה וההבנה בשכל שיש אלוקים, מתוך התעמקות, חקירה ומחשבה. שאתה מגיע לכך שאתה יודע ומבין בראש ובשכל שיש אלוקים. לדעת הרמב"ם ידיעת ה' היא מצווה ממש

יכול להיות שתאמין ברגש בה' אבל לא תהיה לך ידיעת ה' מבחינה שכלית,

ויכול להיות שתהיה לך ידיעת ה' בשכל ותבין בראש שהוא קיים אבל זה לא ירד אצלך לרגש, לא תצליח להרגיש את התחושה שה' קיים וממלא כל עלמין.

הידיעה הזו בשכל לא בהכרח תשפיע עליך לשמור תורה ומצוות.

צריך להגיע לידיעת ה'- גם מבחינת "דע מה שתשיב לאפיקורוס" ושלא יהיה חילול ה' שיראו שאתה לא יודע לנמק למה אתה מאמין,  וגם בגלל שבשביל להצליח להרגיש אמונה חזקה ברגש רוב האנשים צריכים  שיהיה ביסוס שכלי כדי שיחזיק את הרגש זה.

עם זאת, השכל שלנו מוגבל ואין סוף לשאלות שאפשר לשאול ואף פעם לא נהיה בטוחים בראש במאה אחוז במשהו כי תמיד אפשר לחשוב "אולי טעינו?", 

אז אם עולים נושאים או שאלות ספציפיות באמונה שמציקות צריך לברר ולחפש תשובות, 

אבל כששוב ושוב עולה ספק כללי "למה אני מאמין במה שאני מאמין", ספק שאתה אפילו לא מצליח למקד אותו לנקודה ספציפית בהגיון שמציקה אלא רק רגש של ספק בדרך- פשוט להתעלם ממנו. בגימטריה ספק= עמלק, עמלק ש"מקרר" אותנו ומחליש את האמונה, ואת עמלק צריך למחות...

וכדי להצליח להתגבר על הרגש הזה של הספק, צריך להתחזק כנגד ברגש של אמונה בלב.

כשיש אמונה וידיעת ה' גם ברגש וגם בשכל,  אז האמונה תמימה, שלימה ויציבה. שנזכה!

-בהשראת משנת חב"ד והרבי מלובביץ', שהשבת ג' תמוז היתה ההילולא שלו-

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...