אם אדם חושב שהוא לא מוכן - לא הוגן להתנסות על חשבון הצד השני.
אם הוא חושב שהוא לא מוכן רק בגלל שעדיין לא נפגש - מעולה, שייפגש, צריך להתחיל מאיפשהוא ומכיון שבשאר הבחינות הוא מרגיש מוכן אני לא רואה כאן חוסר התחשבות באחר.
במבט לאחור, התחלתי הרבה קשרים עם בחורות כשביחס להיום לא הייתי מוכן מספיק. אבל ביחס לאז - הייתי מוכן . לא ידעתי שאגיע לאיפה שאני היום ולא חייתי בתודעה ועם הכלים שיש למי שאני היום. ולכן כבר אז הייתי בסדר גמור, גם אם ההבדל בין אז להיום הוא תהומי.
אם הוא מוכן אבל פשוט חושש - יאללה, שיקפוץ למים. בהתלבטות כזאת אני חושב שעדיף ללכת על זה מאשר לוותר. כל פעם שהדבר היחיד הוא פחד ולא מסוגלות - אני מעודד את עצמי (במידת היכולת) ללכת על זה.

יש יותר מידי משתנים, אבל ככלל, אם בחור מסוגל לקחת אחריות ועבר את גיל 24, שלא יחכה יותר. 

אם יש בעיות ספציפיות להתייעץ עם מומחים איך פותרים אותם.

אבל רוב ככל הדברים המהותיים לא משתנים מעצמם רק עם הגיל, אם מישהו מתאימה לך בגיל 30 כנראה שהיית יכול להיות מותאם גם בגיל 24. 

וחוץ מזה, לך תדע, יש מקרים של 'אהבה ממבט ראשון', אף פעם לא תוכל לדעת. 

אנחנו אנשים וכחלק מזה אנחנו גם לא תמיד יודעים הכל, בנאדם חושב שהוא יכול לצאת ומוכן וכולי ובסוף מגלה שלא - זה קורה, זה אנושי.

צריך להתחשב בזה שמדובר ששני הצדדים הם בנ"א והם יכולים לטעות והם לא נביאים.

אם אדם יוצא במחשבה שלא יצא מזה כלום - זה לא מוסרי, חד משמעית.

הוא הוא חושב שיש סיכוי - גם אם לא הצליח, אני לא יכול לקרוא לזה 'לא מוסרי'.

וגם אני כנראה התנסיתי על כמה בחורות (תודה לכן..)

זה בסדר, ככה העולם עובד. אלא אם יש לך סיבה לחשוב שאין שום סיכוי שזה יצליח.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?