אני מרגישה שאני רצה מדבר לדבר ואין לי רגע לנשום אבל בעצם איך נושמים בכלל בתוך הבלגן הזה
הם מעצבנים אותי
כל פעם ברגע האחרון
אין לי כח אליהם
ואם זה יקרה אז חבל נורא
מה אני עושה עם עצמי
איך אני שומרת עליי בתוך כל זה
כואב לי הכל מדי.
אני רוצה לצרוח
שכל העולם ישמע
אני רוצה לברוח לים ולהיות שם בשקט עם עצמי
אני רוצה עולם שאין בו טריגרים
שלהסתכל במראה לא יעשה לי רצון למות
אני חצי מנותקת
וישמצב שזה יקרה באמצע שם
ואז זה יהיה נורא נורא חבל.
אם אני אהיה בסכנה מה אז
אני רוצה חיבוק
אבל שלא יציף לי את *
חיבוק שימעך אותי לכלום ושומדבר
לעצום עיניים ולהתמסר
בלי לחשוב בלי לחשוב די כבר לחשוב ככ הרבה
אני צריכה את הסופש הזה לנוח
וכנראה זה לא יקרה
יקרה ההפך
וזה פאקינג חרא.
איך מוציאים אותי מניתוק